שבחי הבעש''ט-[רבי אדם]
שמעתי מהרב רבי שמעון, הרב דקהילת קודש רשקוב, בן הרב דקהילת קודש פולנאה.
מעשה שהיה איש אחד, ונקרא שמו רבי אדם, וממנו באו הכתבים לבעל-שם-טוב. כי בא פעם אחת למערה אחת ומצא שם כתבים, שהם רזים וסיתרין דאוריתא.
פעם אחת ביקש רבי אדם הנ"ל את הקיסר על סעודה אחת, והבטיח לו הקיסר. והוא היה דר בבית קטן מאוד.
והסעודה היה, שראה מלך אחד הכין סעודה בשביל מלך אחר, והייתה ההכנה שתי שנים, בכדי שבתוך זמן זה יבנה פלטרים גדולים. ועשה עליות של זכוכית טובות שקורין "קריסטל" טוב ומהודר. ועל העליות הולכת אמת המים, ודגים משוטטים במים הנ"ל לכאן ולכאן. והכין "קרידענצין" (מזנונים) של כסף וזהב ואכילה ומשקאות ומשרתים לפי כבוד המלך. והגבילו זמן על איזה יום יבוא שיבוא המלך הנ"ל לסעודה. ועל יום זה ביקש רבי אדם הנ"ל את הקיסר לסעודה. ונסע הקיסר הנ"ל עם כל שרי המלוכה לרבי אדם הנ"ל על הסעודה.
והיה בתוך שרי המלוכה שר אחד שונא לישראל מאוד, ורצה לפתות את הקיסר שלא יסע הקיסר על סעודה, כי יהיה לו בושה, שידע שאין לו לא פלטרין ולא סעודה והקיסר לא שמע אליו ונסע. ובדרך פיתה אותו גם כן שיחזרו לחצר הקיסר, ולא שמע אליו גם כן. ואף-על-פי-כן שלח שר אחד לראות אם הכין מה לסעודה ואם יש מקום בביתו. ובא השליח ואמר, שבית קטן יש לו כמו שהיה מקודם. ואף-על-פי-כן נסע הקיסר.
וכשבא סמוך לעיר שלח עוד שליח, והשיב תשובה כבראשונה. וכשבא הקיסר לרחוב שדר שם רבי אדם, ראה פלטרין גדולים וחצר גדול. ונכנס לחצר עם שריו ועבדיו, ומיד לקחו העבדים כל הסוסים להעמיד אותם ברפתים. ועבדו המשרתים כל אחד ואחד במה שנתמנה, רק שהיו כולם אילמים, ואכלו ושתו כל טוב. ואמר להם רבי אדם: אכלו ושתו כרצונכם, אך לא יקח אחד מכם מכאן שום כלי מהכלים.
אחר-כך אמר רבי אדם: כל אחד ואחד מה שירצה יאמר לפני: דבר זה אני רוצה! ויניח ידו בכיס שבבגדים שלו וימצא אותו דבר. והתחיל הקיסר ואמר דבר, ומצא בכיס בגד שלו. וכן עשו כך שרי המלוכה.
וכשהגיע לאותו השר שונא ישראל אמר גם כן איזה דבר, ואמר לו: שים ידך בכיס הבגד שלך. וכשנתן ידו בתוך כיס של בגד שלו, טינף את ידו והוציא את ידו מטונף בצואת אדם, והיה סירחון גדול. וציוה הקיסר לדחות אותו לחוץ. ורחץ את ידו במים ולא הועיל. והתחיל להתחנן לפני רבי אדם.
ואמר לו רבי אדם: אם תקבל עליך שלא תהיה יותר שונא ישראל - מוטב, ואם לאו - יהיו ידיך מטונפות על ימי חייך. וקיבל עליו.
ואמר: אין לך תקנה כי אם איש יהודי אחד ישתין על ידיך, ובזה תרחץ, ויועיל לך, וכן היה.
והקיסר נטל שתי כוסות מ"קרעדענץ" אחד וטמן בחיקו. ואחר שנסע הקיסר נעלמו הפלטרין ולא נחסרו בו כי אם שתי כוסות ומה שאכלו ושתו. וכשהגיעו ה"גאזעטין" (עיתונים) בעולם על החידוש שנעשה, שנעלמו כל הפלטרין עם כל ההכנות, וחזרו הפלטרין הכל בשלמות רק שנחסרו שתי כוסות ומה שאכלו ושתו. וכשהגיע ה"גאזעטין" (עיתונים) להקיסר, שלח איגרת למלך הנ"ל וכתוב בתוכו: יש אצלי יהודי אחד שהביא לנו הפלטרין שלך, ואנו אכלנו הסעודה שהכנת, ולסימן אני שולח לך שתי כוסות שלך.
פעם אחת אמר לו אישתו לרבי אדם: עד מתי נצטער בהאי דוחקא?! ואמר לה: מה בקשתך? איזה בגד שתרצי, לכי לחדר שקורין "קאמער" (מחסן) וטלי מן המוט "יופע" (מעיל) כמו שאת מבקשת. והלכה אל החדר, ולקחה מן המוט "יופע" כפי רצונה, והכניסה לבית. והפציר בה שתחזיר, ואמר: מוטב לנו לסבול את הדוחק בהאי עלמא. ועשתה כן והחזירה את ה"יופע".
והוא עשה שאלת חלום למי למסור את הכתבים שלו. והשיבו: למסור לרבי ישראל בן אליעזר מעיר אקופ. וקודם מותו ציוה לבנו יחידו: הנה יש תחת ידי כתבים שהן רזין דאוריתא, אבל אינך ראוי להם. תחקור אחר עיר אחת ושמה אקופ, ושם תמצא איש אחד הנקרא ישראל בן אליעזר, והוא כבן ארבע-עשרה שנים, ותמסור לו את הכתבים, כי המה שייכים לשורש נשמתו. ואם תזכה שילמד עמך - הרי טוב.
בנו של רבי אדם מעביר הכתבים לבעש"ט
ויהי אחר פטירת הרבי אדם, הנה בנו יחידו היה מופלג גדול בלימוד ומושלם בכל המעלות. לקח עגלה עם סוסים ונסע מעיר לעיר עד שהגיע לעיר אקופ, ונתאכסן אצל פרנס החודש. וישאלהו: מאין אתה ולאן אתה הולך? כי לפי הנראה אין כוונתך לקבץ ממון.
וישב לו: הנה אבי המנוח זכרונו לברכה היה צדיק מפורסם, וציוה עלי לפני הסתלקותו לישא אישה פה קהילת-קודש אקופ, ומוכרח אני לקיים כל דבריו. ומיד ותהום כל העיר, שהיו לפניו כמה שידוכים. ונשתדך עם נגיד אחד, כי נשא חן בעיני כל רואיו.
ויהי אחרי החתונה התחיל לחפש אחרי האיש שהוא מבקש, ולא מצא כי אם את ישראל שהוא משרת בבית-המדרש. ואחרי שהסתכל עליו בעינא פקיחא, נראה לו שאין תוכו כברו, ויכול להיות שזהו האיש שהוא מבקש.
ויאמר לחותנו הנה בביתכם קשה עלי הבלבול ולא אוכל ללמוד. יעשה נא מעלתו לי מחיצה קטנה בבית-המדרש שאוכל שם ללמוד כסדר, ובמקום רינה שם תהא תפילה. וכוונתו הייתה שיהא מצוי עמו תמיד בכדי שיעמוד על בוריו. ולא אחר חותנו לעשות הדבר, כי יקר הוא מאוד בעיניו, ויעש כן. ויצוו לבעל-שם-טוב שישרת את חתנו הרב, ועבור זה ישלם לו, וכן עשה.
פעם אחת בלילה כשישנו כולם, עשה בן הרב את עצמו כאילו גם כן ישן. ויעמוד הבעל-שם-טוב על עמדו כדרכו על התורה ועל העבודה. ובחן אותו פעם ושתיים.
בלילה השלישי עמד הבעל-שם-טוב ולמד, ובתוך כך ישן הבעל-שם-טוב. ויעמוד הרב ולקח קונטרס אחד מהכתבים וינח לפניו, ועשה את עצמו עוד כאילו הוא ישן, וכאשר נעור הבעל-שם-טוב וראה את הקונטרס נזדעזע מאוד, ולמד אותם ויצנע בתוך חיקו. וכן עשה בן הרב עוד בלילה אחרת, עד שראה בברור שזה האיש שציוה עליו אביו למסור לו הכתבים.
ןיקרא לו ויאמר: הנה אדוני אבי זכרונו לברכה הניח לי כתבים אלו, וציוה עלי שאמסור לך, והנה כל הכתבים הם לפניך. אך בבקשה ממך, תיקר נא נפשי בעיני אדוני שתלמד עמי.
וישב לו: טוב הדבר, אבל בתנאי שלא ידע שום בן-אדם זולתך, ולא יהיה ניכר ממך שום תנועה, כי אם שתצווה עליי לשרת אותך כמקודם, וכן עשו.
ויהי אחר-כך ויאמר בן הרב לחותנו: הנה אני רוצה כעת פרישות יתרה, אם אפשר להשיג חוץ לעיר בית לבד, ואשב שם על התורה ועל העבודה. ויעש כן. ויבקש את חותנו שישכור את הנער ישראל שישב עמו לצוותא, ושישרת אותו בכל עת שיצטרך לשלוח. ויעש כן, כי האיש נכבד מאוד.
וכאשר ראו אנשי הקהילה שרבי ישראל לומד עם בן הרב, אמרו שבוודאי זכות אביו גרמה לו שיבוא בן הרב לכאן ויקרבהו, כי נראה להם שכהיום הוא הולך בדרך טובים. ויתנו לו אישה. אבל לא ארכו לה הימים, ומתה אשתו הנ"ל.
וכאשר נכנסו לבית התבודדותם שם למדו כל הצורך בגפ"ת ופוסקים וגם כל כתבי הקודש. והנה בכתבים הנ"ל היה קבלה אלוקית, וגם קבלה מעשית.
פעם אחת ביקש בן הרב את הבעל-שם-טוב שיוריד את שר התורה בכדי שיבינם איזה דבר. ודחה אותו הבעל-שם-טוב ואמר, כי אם נטעה חס ושלום בכוונה, אז יוכל להיות סכנה חס ושלום, מפני העדר אפר פרה. ויפצר אותו יום יום עד שלא יוכל להשיב את פניו. ויתענו הפסקה משבת לשבת ועשו טבילות כראוי, ובמוצאי שבת-קודש כיוונו כוונות ידועות. ומיד צעק הבעל-שם-טוב: וי, וי, כי טעינו, וירד שר האש, ובוודאי ישרוף כל העיר. לכן אתה שהוחזקת בעיני כולם לחסיד גדול, לך מהרה לחותנך ולכל העיר שהמה יצילו את נפשם, כי מהרה ישרוף העיר. וכן הווה. ויגדל האיש מאוד בעיני כולם לאיש אלוקי ולאיש מופת.
ויהי אחרי כן ארכו לו הימים, ויפצר שנית בבעל-שם-טוב שיוריד את שר התורה, ויסרב הבעל-שם-טוב. על-כל-פנים הוא הפציר בו כמה ימים עד הוכרח לעשות רצונו. והתענו הפסקה כנ"ל.
ויהי במוצאי שבת-קודש כאשר כיוונו הכוונות הידועות, ויצעק הבעל-שם-טוב: אהה! כי בעבור זה נגזר על שנינו מיתה בלילה זה. אבל זו תקנתנו, אם נתחזק על עמדנו לכוון כוונות כל הלילה שלא לטעום טעם שינה, אזי בת דינא בטל דינא (לן הדין - בטל הדין)! אבל אם נתנמנם, חס ושלום, הרי שינה הוא מסיטרא דמותא, יהא אחיזה לבעל-דבר לשלוט עליו לגמרי. ועשו כן כל הלילה. וקודם אור הבוקר לא יכול בן הרב לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט, וכשראה הבעל-שם-טוב אז רץ במרוצה ועשה רעש גדול שנתעלף פתאום, והעירו אותו ולא הועילו. וקברוהו בכבוד גדול.