שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט כריש דוכנא מכה את השטן]
ויהי אחרי פטירת אביו ויגדל הילד, והנה אנשי העיר, מפני שיקרה נפש אביו מאוד בעיניהם גמלו חסד עמו ויתנו אותו למלמד שילמד אתו, והצליח בלימודו מאוד, אבל מפני שדרכו היה ללמוד כמה ימים ואחרי זה לברוח מבית-הספר, ויחפשו אחריו ומצאו אותו יושב לבדו ביער, ותלו הדבר מפני שהוא יתום ואין משגיח עליו, הוא נער משולל. והביאו אותו עוד פעם למלמד. וכן היה כמה פעמים, הוא בורח אל היער להתבודד שם, עד אשר בהמשך הזמן נתקרר הדבר ונתייאשו מליתן אותו למלמד.
ויגדל הילד שלא כדרך הארץ, וישכר את עצמו להיות "באהעלפער" (עוזר למלמד), להוליך ולהביא תינוקות של בית רבן אל בית התלמוד ולהוליכם לבית-הכנסת, לאמור 'אמן יהא שמיה רבא' וקדושה, ואמן בקול נעים. וזאת הייתה עבודתו הקדושה עם תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא.
וכל עת הליכת התינוקות היה מזמר עימהם בקול נעים ובחשק רב ויישמע למרחוק, כי עבודתו עלתה למעלה למעלה, כי היה הנחת גדול למעלה כמו מהשיר שהיו הלוויים אומרים בבית-המקדש, והיה עת רצון גדול למעלה.
ויבוא גם השטן בתוכם, כי הבין עד היכן הדברים מגיעים, ונתיירא לנפשו פן יגיע העת שיתבלע מן הארץ. ויתלבש השטן במכשף אחד. ויהי בעת הליכת הבעל-שם-טוב עם התינוקות בחשק רב ובקול זמר אף נעים, נתהפך המכשף לחיה רעה הנקרא "וואקילאק", וייפול עליהם וינוסו כולם מפחדו. ויש מהם שנפלו לחולי, רחמנא ליצלן, ויתבטל התמיד.
ויהי אחרי כן, ויזכור הבעל-שם-טוב את דברי אביו זכרונו לברכה, שלא יירא משום דבר כי ה' אתו, ויתחזק בה' אלוקיו. וילך אל בעלי-הבתים, אבותיהם של התינוקות, ודיבר על ליבם שיתנו הילדים על ידו, כי הוא יעמוד עליו ויהרגהו בשם ה'. ולמה יבטלו תינוקות של בית רבן אשר הוא גדול מאוד. וישמעו לדבריו. ולקח בידו מקל טוב וחזק, ויהי כאשר הלך עם הילדים בשיר וקול נעים בגיל ורנן, נפלה עליהם החיה הידועה, וירוץ אליה ויכה אותה על מצחה ותמות.
ולמחרתו נמצא שהערל המכשף מוטל נבלתו לארץ.
ומאז נעשה שומר לבית-המדרש. וכך היה דרכו: כל זמן שהיו יושבי בית המדרש נעורים היה ישן, וכשישנו הנעורים, אזי נעור מלישון, ועבד עבודתו עבודה תמה, עד שבא העת שיעורו בני אדם, אז חזר לישון, וכסבורים היו שהוא ישן כל הלילה מרישא לסיפא.