שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט מתחתן עם בתו של רבי אברהם מקיטובר]
שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט מתחתן עם בתו של רבי אברהם מקיטובר]
אחרי זה לקח לו דרך אחרת, וילך משם לקהלה הסמוכה לקהילת-קודש ברוד, ונעשה שם מלמד להועיל, וימצא חן בעיני כולם. והיה למדן מופלג עד מאוד, והיה חכם גדול עד שכל דברי הקהילה נחתכים ונגמרים על פיו. וכאשר היה ריב בין אנשים ויבואו אליו, היה מוציא לאור משפטם, ושניהם הזכאי והחייב היה לבם שלם עמו, כי ברוב חכמתו היה מדבר על לבם שייטב בעיני כולם.
והנה הרב מורנו רבי גרשון קיטבר היה ראש-בית-דין בקהילת-קודש ברוד, ואביו הרב מורנו אברהם היה לו דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה שהיה הבעל-שם-טוב שם, ויבוא הרב מורנו רבי אברהם לשם וידבר עם בעל דינו שיסע אתו עמו לקהילת-קודש ברוד לגמור ביניהם על-פי דין-תורה.
ויאמר האיש: הנה יש אתנו פה מלמד אחד מופלג בתורה, והוא דיין צדק, אשר בכל פעם שיבוא דין לפניו אזי שני הצדדים לבם שלם עמו, כי הוא מסביר הפסק היטב, נבוא נא לפניו.
ומיד כשבא מורנו רבי אברהם לפני הבעל-שם-טוב, ראה ברוח-קדשו שבתו היא בת-זוגו. והנה אז היה דרך הלומדים גדולים כשבא לפניהם אורח הגון אומר לפניו פשט. ויאמר הבעל-שם-טוב לפניו על איזה רמב"ם פשט בחריפות גדולה, ועוד אמר לפניו כמה פשטים, עד שנמשכה נפשו אחריו ותקשר נפשו בנפשו. ואחרי-כן סדרו בעלי-הדין טענותיהם לפניו, והיו ביניהם טענות וסכסוכים רבים, וכמו שעה הוציא לאור משפטם משפט אמת לאמתו, ויפלא מאוד בעיניו, ויאהבהו מאוד.
הנה בין כך נתוודע לו שהבעל-שם-טוב פנוי וצריך לישא אישה, ולהרב מורנו רבי אברהם הייתה לו בת גרושה. ויבוא אליו בסתר ויאמר להבעל-שם-טוב: הנה שמעתי שמעלתו נצרך לאשה, אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי?
וישב לו: טוב הדבר, אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי, לכן נצטרך להסתיר הדבר לבל יוודע לאיש, כי לא אוכל להעז פניהם אחרי שהיטיבו לי תמיד וינשאו אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה, אזי נכתוב קשורי התנאים למזל טוב ביחידות. וגם זאת אני כופל עמכם, שתעשו שידוך עמי, לא עם תורתי וחכמתי, כי אין רצוני בשום אופן שתרבו בשבחי ורוב המעלות, כי אם שתכתבו סתם: מורנו ישראל במורנו אליעזר. ואחרי שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל דבריו, וכתבו במזל טוב קשורי התנאים בסתם, ולא כתבו שם מקום, ולא נודע הדבר לשום אדם.
ויהי בנסיעת הרב מורנו רבי אברהם לביתו חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו ונפטר לעולמו. והודיעו הדבר לקהילת-קודש ברוד לבנו הרב הגדול רבי גרשון קיטבר, ויבוא אל אביו להספידו כדין תורה, וקיבל כל הכתבים שמצאו תחת ידו, ובתוך כך מצא התנאים איך ששידך את בתו, שהיא אחותו של הרב מורנו רבי גרשון, עם איזה איש ששמו ישראל. ויהי לפלא בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם, ואיך יעשה שידוך עם נחות דרגא, וגם זאת עם פלוני אלמוני שלא נודע מקומו ומשפחתו. ויספר הדבר לאחותו, ותאמר: אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אחר זה.
והבעל-שם-טוב המתין עד שיעבור המועד מן המלמדות, ויבוא אל בעלי-הבתים ויאמר: אני אלך ואשוב אל מקומי. וידברו על לבו שירבו לו מוהר ומתן שיהיה אצלם עוד. אבל הוא לא פנה אליהם, כי לא זאת כוונתו.
ויתחפש וישנה את לבושו כאחד הריקים, ב"פעלציל" (פרוה) קצר וחגורה רחבה, וישנה את טעמו ולשונו, וילך לקהילת-קודש ברוד לבית הרב מורנו רבי גרשון הנ"ל. והנה שני בעלי-דין יושבים לפניו, והוא עומד עליהם לעיין תמיד בדינים אשר באים לפניהם, ויעמוד אצל הפתח. והיה סבור מורנו רבי גרשון שהוא איש עני, ויקח פרוטה ורצה לתן לו.
ויאמר: דבר סתר לי עמכם. וילך עמו לחדר אחד, ויראה לו את התנאים, ויאמר לו: הבה את אשתי. וכאשר ראה הרב הנ"ל את האיש וכסותו ודבוריו, נתבהל מאוד ונשתומם על המראה: מה זאת עשה אביו זכרונו לברכה?! ויקרא לאחותו ויספר לה את כל המאורע. ותשב אמריה לו: אחרי שאבינו עשה זאת אין להרהר אחריו, ובודאי מהשם יצא זאת, ואולי יפוק מינה זרעא מעליא.
ויעשו כן, ויגבילו זמן החתונה. וקודם החופה אמר הבעל-שם-טוב שרצונו מקודם לדבר עם אשתו כמאמר חז"ל. ודבר עם אשתו בסתר, ויגלה לה האמת איך ומה, הכל כאשר לכל, וישבע אותה שלא תגלה מזה כלל, ואף שיעברו עליה עדן ועדנין אשר תהיה בדחקות גדולה.