שבחי הבעש''ט-[רבי אליעזר, אבי הבעש''ט]
הרב מורנו אליעזר, אביו של הבעל-שם-טוב, היה דר במדינת וולחאי סמוך לספר, והיה הוא ואשתו זקנים. פעם אחת באו שודדים לעיר ושבו אותו בשביה, ואשתו נמלטה אל עיר אחרת. ומרוב עניותה נעשתה מילדת, ומזה היה פרנסתה. והוליכוהו השבאים למדינה רחוקה, מקום שאין שם יהודים, ומכרו אותו שם. וישרת את אדוניו באמונה, וישא חן בעיניו, ויפקידהו על ביתו. ויבקש פני אדוניו שייתן לו רשות לשבות ולנוח ביום שבת-קודש, ומילא את שאלתו. ויהי כי ארכו לו הימים רצה לברוח להציל את נפשו, ונתגלה לו בחלום: אל תדחק את השעה, כי עדיין צריך אתה להיות במדינה זו.
ויהי היום, והנה אדוניו היה לו איזה עסק ועניין עם המשנה ויועץ המלך, וייתן את הרב מורנו רבי אליעזר במתנה לו, ויפליא אותו ויגדילהו בעיניו. ומיד כאשר בא למשנה מצא חן בעיניו, ונתן לו חדר מיוחד שישב שם, ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם, כי אם כאשר בא המשנה מהמלך אזי יצא לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו, כי כן הוא מנהג השרים הגדולים. ובכל אותו משך הזמן היה עוסק בתורה ותפילה בחדר מיוחד לו.
פעם אחת היה למלך איזה מלחמה גדולה, ושלח אחר היועץ שיתייעצו איך יהיה טכסיסי המלחמה, המצב והמשחית. ובהיות שהיה קשה לעמוד עליו לא יכלו לעמוד על אמיתות הדבר איך לעשות, ונתמלא המלך קצף וחמה על אשר המשנה לא יוכל לעמוד בעת צרה, וילך המשנה סר וזעף לביתו.
וכשבא לביתו הלך מורנו רבי אליעזר לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו כדרכו, ולא קיבל. ושכב על משכבו בפנים זועפים. ויאמר הרב אליו: אדוני, מדוע פניך זועפים? ספר נא לי! ויגער בו המשנה. אבל בהיותו משרת נאמן לאדונו וחפץ בהיצדקו, השליך נפשו מנגד ובא אליו פעם ושתיים, עד שהוכרח המשנה לספר לו המאורע. ויאמר לאדונו: הלוא לאלוקים פתרונים, כי ה' איש מלחמה! אני אתענה הפסקה, ואשאל מהשם יתברך על רזא דנא (=הסוד הזה), כי הוא גלי רזיא (מגלה סודות). וישאל על-פי שאלת חלום, וישיבוהו כל אופני המלחמה איך יהיה, הכול כאשר לכל בביאור היטב.
ויהי למחרת בא אל אדונו ויספר לו כל עצת ה' שהורוהו מן השמים, וייטב בעיניו מאוד, ומיד הלך אל המלך בשמחה רבה. ויען ויאמר:
אדוני המלך, זאת העצה היעוצה! ויספר אליו הכול כאשר לכל. וכאשר שמע המלך את כל דברי המשנה.
ויאמר המלך: הנה זו העצה פלא יועץ, ואין זה שכל אנושי, אם לא מאיש אלוקי אשר הופיעו עליו די מדרהון עם בישרא לא איתוהי (מי שאינו דר עם בני אדם, מלאכים), או להיפוך - מרוח טומאה. והנה אני ידעתיך שאינך איש אלוקי בשום אופן, אין זאת כי אם שאתה מכשף. והוכרח המשנה להודות על האמת, ולספר לו כל המאורע.
ובכתבים כתוב בזה הלשון:
פעם אחת נסע המלך עם חילותיו בספינות ללחום על חזקת (אזור) אחת. ויהי בבואם ותקטן בעיניו.
ויאמר המלך: הנה היום רד מאוד והחזקת קטנה, נלין פה מרחוק קצת ובבוקר השכם לא נטריח את כל אנשי מלחמתנו כי במעט עם נתפסנה.
והנה הרב הנ"ל היה גם כן מלח על ספינה אחת, והודיעוהו בחלום שילך ויאמר אל המלך שאל יקל בעיניו מלחמה הזאת, כי יאבד הוא וכל חילו. כי הנה בים סביב העיר עמודי ברזל בכל סביבות העיר, ואי אפשר להגיע שם בספינות, כי מיד יתהפכו הספינות, כי אם דרך מבוא העיר. וגילו לו גם דרך הישר בסימנים מובהקים שלא יתעו בדרך.
והמלך קם בזריזות עם כל מחנהו, והתחילו לעורר את המלחים שישוטטו עם הספינות, והרב הנ"ל לא רצה לשוט ואמר: יש לי דבר סתר עם המלך. ומיד ויגלחו אותו ויחליפו את שמלותיו ויבוא אל המלך בספינה קטנה.
ויספר למלך את אשר גילו לו מן השמים.
ויאמר למלך: אם אין אתה מאמין בזה, ישלח המלך ספינה קטנה עם חייבי מיתה, ונראה מה יהא בסופם. ויעש המלך כן. וכאשר הספינה באה אל מקום העמודים נתהפכה הספינה ונאבדו כל האנשים אשר היו בה.
ויאמר המלך: אם כן עוצו עצה מה לעשות.
ויאמר לו הרב: יש דרך ישר שהוא מבוא העיר, אשר אנשי העיר הולכים ושבים בה. ויורהו הסימנים, ויעשו כן, והצליח המלך ותפס את החזקת הנ"ל.
(עד כאן)
ויגדלהו המלך להרב הנ"ל ויעשהו לשר צבא מלחמותיו, כי ראה בעינה פקיחא כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה מצליח, ובכל מקום אשר שלחו המלך ללחום מלחמתו היה מצליח מאוד. והנה בתוך כך נפל לו בלבו מה יהיה בסופו, אולי עתה העת לברוח אל מקומו. וגילו מן השמים שעדיין צריך אתה להיות במדינה זו.
ויהי היום וימת המשנה, וישת אותו המלך על מקומו להיות יועץ למלך, כי מצא חן בעיניו, ויתן לו אישה את בת המשנה, אבל הרב לא נגע בה בעזרת השם, וראה כל התחבולות שלא ישב בביתו. ואף אם נזדמן איזה עת שהיה בביתו, לא נגע בה בכלל.
והנה במדינה הנ"ל לא היה רשאי שום יהודי לדור שם, וכשמצאו איזה יהודי אחת דתו להמית, והוא היה כך כמה שנים.
פעם אחת אמרה לו אשתו: אמור לי מה מום מצאת בי שלא נגעת בי, ואין אתה עושה עמי כדרך כל הארץ?
ויאמר: הישבעי לי שלא תגלי לשום אדם ואומר לך האמת. ותישבע לו.
ויאמר לה: יהודי אנוכי. ומיד שלחה אותו לארצו עם כסף וזהב רב מאוד, אבל ליסטים שדדו אותו בדרך ולקחו כל אשר היה אצלו.
ובהיותו בדרך נגלה אליו אליהו זכור לטוב ואמר לו: בזכות זה יולד לך בן שיאיר עיני ישראל, ועליו יקוים: ישראל אשר בך אתפאר. ובא לביתו ומצא את אשתו שהיא בעזרת השם בחיים, ונולד להם הבעל-שם-טוב לעת זקנותם, שהיו שניהם סמוך למאה שנה.
(ואמר הבעל-שם-טוב, שלא היה באפשרי להמשיך נשמתו כי אם כאשר כלה תאוותו).
ויגדל הילד וייגמל, והגיע עת אביו הנ"ל למות, וייקחהו על זרועו ויאמר: הנה אני רואה שאתה תאיר נרי ולא זכיתי לגדל אותך, אבל אהובי זאת זכור תזכור כל ימי חייך, שה' איתך, לכן לא תירא שום דבר.