פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת נצבים אתם נצבים. ולא אתכם לבדכם אנכי
כורת. כבר פירשתי מלת אנכי וטעם את הברית הזאת ואת האלה הזאת יתכן לפרש כי
הוא כמו זאת בריתי והנה הברית רמז לצדיק ואלה רמז לשכינת עוזו והוא שנאמר
הוצאתיה נאם יי' ובאה אל בית הגנב וגו' (זכריה ה' ד'). כטעם לא ינקה
וגומר:
כי
את אשר ישנו פה עמנו וגו'. הפשט ידוע אמנם רבותינו ז"ל אמרו בואלה שמות
רבה אמר רבי יצחק אף מה שהנביאים עתידים להתנבאות כלם קבלו מהר סיני דכתיב
את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו היום אשר ישנו אותם שנבראו כבר שהן
בעולם ואת אשר איננו שעתידים להבראות עמנו עומד אין כתיב כאן אלא עמנו
היום אלו הנשמות שעתידין להבראות שאין בהם עמידה וכן הוא אומר משא דבר יי'
ביד מלאכי (מלאכי א' א') על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי ללמדך שכבר היתה
הנבואה בידו מהר סיני וכן ישעיה אומר לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני
ועתה יי' אלהים שלחני ורוחו (מח' טז'). אמר ישעיה כשנתנה תורה קבלתי
הנבואה מעת היותה ועד עתה לא נתנה רשות להנבאות. וגם אנקלוס רמז לזה שתרגם
כי את אשר ישנו ארי ית מאן ולא תרגם עם. ויונתן תרגם ארום ית כל דריא
דקמון מן יומוי עלמא כולהו אינון דקיימין הכא עמנא יומא דין קדם יי' אלהנא
וית כל דריא דעתידין למיקם עד סוף כל עלמא כולהון אינון קימין הכא עמנא.
והנה אף הדורות הבאים מישראל קבלו התורה באלה ובשבועה. והנשמות של אומות
העולם לא רצו לקבל התורה זה שנאמר וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. ואמרו
רבותינו ז"ל עניין זה בפסוק עמך וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג' ו').
וסוד כי יי' אלהים שלחני ורוחו (ישעיה מח' טז') פירשתי שהרמז להקדוש ברוך
הוא ולשכינת עוזו:
וטעם
פורה ראש ולענה פירש הרב הגדול ז"ל לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר
וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בעבודה זרה לא יוליד מודה בה.
ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ (יחזקאל יח' י') כי אמת הדבר
וסוד גדול ולא אוכל לפרש עד כאן דבריו ז"ל. ואני שמעתי ולא אבין ואולי כי
כוונת הרב ז"ל היא כי אין נקראין בניו רק החדשות והצדיק לא יוליד בן חדש
רק אם יהיה צדיק כמוהו ואם תמצא שהוא פריץ ושופך דם דע כי הוא בן הפריץ
שזה הצדיק הולידו ולא היה זה הצדיק אביו הראשון והראיה שלא נקרא זרע רק
הצדיקים שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ואמרו רבותינו ז"ל ביצחק ולא בישמעאל
ביצחק ולא כל יצחק רק ביעקב ולא בעשו. וטעם ספות הרוה את הצמאה הוא כטעם
ספות חטאת על חטאת. וקרא מדת הדין של מעלה רוה כי הוא מדת הדין עזה וקרא
מדת הדין של מטה צמאה כי היא משתוקקת להדבק לאמה באהבתה ובהתחברות שניהם
בלי מזג הרחמים אז הוא חרבן העולם כי ישחית הכל ולכן לא יאבה יי' סלוח לו
וגו' וזה טעם גפרית ומלח שריפה כל ארצה בהפרדה מהמים העליונים ולכן לא
תזרע ולא תצמיח:
וטעם
ולא חלק להם פירוש כי ישראל אינם חלק צבא שמים רק חלק יי' יתעלה:
ושבת
עד יי' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך
בכל נפשך. כתב הרב הגדול ז"ל לפי דעתי יש בו סוד גדול כי ירמוז למה שאמר
אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכבר דברתי בו עד כאן דבריו ז"ל
ויפה כיון באומרו אתה ובניך:
ומל
יי' אלהיך את לבבך וגו'. כתב הרב הנזכר זהו שאמרו רבותינו ז"ל הבא
ליטהר מסייעין לו כי אחר שתשוב אליו בכל לבבך
הוא יעזור אותך ונראה מן הכתוב ענין זה ואומר כי מזמן הבריאה היתה רשות
ביד האדם לעשות כרצונו טוב או רע וכל זמן התורה כן כדי שיהא להם זכות
בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע
ולא יתאוה הלב למה שאין ראוי ולא יחפצו בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי
החמדה והתאוה ערלה בלב הן וכשלא יחמדו ולא יתאוה האדם בזמן ההוא לאשר היה
קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה בטבעו מה שהיה ראוי לו לעשות ולא היה
ברצונו דבר והפכו וזהו שאמר הכתוב בירמיה (לא' ל') הנה ימים באים נאם יי'
וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם
וגו' כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחר הימים ההם נאם יי' נתתי
תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה וזהו בטול יצר הרע לעשות הלב בטבעו מעשה
הראוי. ולכך יאמר עוד והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד
איש את אחיו דעו את יי' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ובידוע כי
יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמוד אותם אלא שמכלה יצרם בזמן ההוא
לגמרי וכן נאמר ביחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה ואת רוחי אתן בקרבכם
ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (לו' כו') והלב החדש ירמוז לטבעו והרוח לחפץ
והרצון וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ
(קהלת יב' א') אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה כי בימות המשיח
לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו מעשה הראוי ולפיכך אין בהם לא זכות ולא
חובה כי הזכות והחובה תלויין בחפץ עד כאן דבריו ז"ל. וטעם העידותי בהם
היום את השמים ואת הארץ ירמוז לעליונים זהו יקרא אל השמים מעל ואל הארץ
לדין עמו (תהלים נ' ד') כי שתיהם היו בברית וכן מעיד אני עלי שמים וארץ
הנזכרים בדברי רבותינו ז"ל:
ובספר
הזוהר [קדושים פ"ו א'] רבי אלעזר פתח ואמר אתם עדי
נאם יי'
וגו'. <תרגום - רבי אלעזר פתח ואמר "אתם עדי נאם יי"
(ישעיה מג'
י')>. תנינן אילין שמיא וארעא דכתיב העידותי בכם היום את
השמים ואת
הארץ. <ולמדנו אלו הם שמים וארץ שכתוב "העידותי בכם היום
את השמים ואת
הארץ">. אבל ישראל אינון סהדין אילין על אילין ושמיא
וכולא סהדין
עלייהו. <אבל ישראל הם עדים אלו על אלו והשמים והארץ
והכל עדים
עליהם>. ועבדי אשר בחרתי דא יעקב. <"ועבדי
אשר בחרתי" זה
יעקב>. דכתיב ויאמר לי עבדי אתה וכתיב ואתה יעקב עבדי. <שכתוב
"ויאמר לי עבדי אתה" (ישעיה מט' ג') וכתוב "ואתה ישראל עבדי יעקב" (ישעיה
מא' ח')>. ואית דאמרי דא דוד. <ויש
אומרים שזה דוד>. ודוד עבד
איקרי דכתיב למען דוד עבדי. <ודוד נקרא עבד שכתוב "למען
דוד עבדי"
(מלכים א' יא' לב')>. דא דוד עילאה. <זה
דוד העליון>. מאי כי
אני הוא. <מהו "כי אני הוא">. דאיתרעתי
בההוא דוד ובההוא יעקב.
<שבחרתי באותו דוד ובאותו יעקב>. אני
הוא אינון ממש. <"אני
הוא" ממש>. דלפני לא נוצר אל. <ד"לפני
לא נוצר אל" (ישעיה מג'
י')>. דתנינן קרא קודשא בריך הוא ליעקב אל דכתיב ויקרא
לו אל אלהי
ישראל. <שלמדנו, קרא הקב"ה ליעקב אל שכתוב "ויקרא לו אל
אלהי
ישראל">. קודשא בריך הוא קרא ליעקב אל הדא הוא דכתיב
לפני לא נוצר אל.
<הקב"ה קרא ליעקב אל שכתוב "לפני לא נוצר אל">.
ובגיני כך אני הוא
כלא. <ומשום זה אני הוא הכל>. כמה
דאתמר ואחרי לא יהיה. <כמו
שאמרנו "ואחרי לא יהיה">. דהא דוד הכי איקרי ולא אית
בתראי אלהא אחרא.
<כי דוד נקרא כך ולא יש אחריו אחר>. הרי
לך כוונתם בפירוש כי
השמים והארץ הנזכרים הם העליונים הנקראים יעקב ודוד וזהו אמרו נאם יי'
והבן זה. ומעתה יהיה פירוש הפסוק לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ברור
לפניך כי הרמז בהם ליעקב ודוד הנזכרים שהם נקראים פנים ואחור וכבר
פירשתיו. וטעם כי הוא חייך הרמז לתורה שקדמה שנאמר בה החכמה תחיה בעליה
(קהלת ז' יב'). ומטעם שעשועים יום יום (משלי ח' ל') הרמז לשני ימים מששת
ימי בראשית כבר פירשתיו: