פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת כי תבא והיה כי תבא. ולקחת מראשית כל פרי
האדמה וגו'. הביכורים הם קרבן לכנסת ישראל כענין שנאמר באשת חיל תנו לה
מפרי ידיה משלי לא' לא') וכבר פירשתי מאמר רבותינו ז"ל שאמרו בזכות שלשה
דברים נברא העולם בזכות בכורים שנקראו ראשית שנאמר ועתה הנה הבאתי את
ראשית פרי האדמה והטעם כי היא ראשית לעולם הנפרדים שנאמר ומשם יפרד וכבר
פירשתי. ונראה לי שכל המצות התלויות בארץ נשפעות ממדת הדין של מטה שהיא
הארץ העליונה וזהו סוד והיה כי תבא אל הארץ:
ולקח
הכהן הטנא. היתה מצות הבאתו אל הכהן כי הוא איש החסד וראשית הבנין
והבכורים הם ראשית פרי האדמה וגו'. הטנ"א בגימטריא אדנ"י כי לשמו היה
מביאן וידעת כי השם בא"ד רומז למדת הדין. וטעם והנחתו לפני מזבח יי' אלהיך
כי השכינה רמוזה במזבח כאדם המביא דורון למלך והוא המנהיג העולם שנאמר
והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט' ט'). וטעם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא
פירשתי כי יד חזקה רומז כשפועלת בכח מדת הדין של מעלה ובזרוע נטויה במדת
הדין רפה ומורא גדול רמז למדת רחמים שנאמר כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים
קל' ד'). ואמר גדול כי קבלתה מן החסד שנאמר לך יי' הגדולה (ד"ה א' כט'
יא') וכתיב כי חסדך גדול עלי (תהלים פו' יג') וכתיב וגדל
חסד (תהלים קמה' ח') וידעת כי יציאת מצרים היתה על ידי המדות הנזכרות:
ועתה
הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי יי' וגו'. התבונן בסדר
הפסוק כי עד עתה דבר דרך נסתר באמרו ונצעק אל יי' אלהי אבותינו ויוציאנו
יי' ממצרים ויביאנו אל המקום הזה. ועתה דבר דרך נגלה באמרו אשר נתת לי יי'
וכבר רמזתי זה בסוד הברכות. והענין כי עד עתה דבר לשם הגדול יתעלה ועתה
מדבר לכנסת ישראל כי אליה הביכורים היו קרבים. וטעם אשר נתת לי יי' כי היא
הנותנת שנאמר טוב הארץ תאכלו (ישעיה א' יט'):
כי
תכלה לעשר וגו'. נסמכה פרשת וידוי מעשר לבכורים כי ענינם אחד וכבר
פירשתי. וטעם לא אכלתי באוני ממנו וגו'. ידוע כי המעשר צריך להאכל בשמחה
כד"א עבדו את יי' בשמחה (תהלים ק' ב') וכתיב ושמחת לפני יי' אלהיך כי הוא
קרוב לשכינה ומתוודה אליה כי לא אכלו באנינות כי המעשר אסור לאונן. ולא
ביערתי ממנו בטמא שלא יכנסו כחות הטומאה בהיכל קדש. גם טעם לא נתתי ממנו
למת ידוע כי הטומאה במת בסבת מלאך המות שהטיל בה זוהמא. ויש מפרשים לא
אכלתי באוני ממנו שלא הפרישן לשם אנינות וטומאה גם לא נתן מהם לכחות
הגלגלים והיסודות שהם גופים מתים ולא הפרישן לשמם רק עשיתי מצוותיך ואומר
שמעתי בקול יי' אלהי שלא לנכח והרמז לשם הגדול יתעלה. עשיתי ככל אשר
צויתני לנכח השכינה ואליה היה אומר השקיפה ממעון קדשך כי היא המשקפת בעולם
השפל כד"א מי זאת הנשקפה כמו שחר (שה"ש ו' י') וכתיב משמים השקיף יי' וגו'
(תהלים יד' ב'). וטעם מן השמים כמו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והרמז
לשמים העליונים ומשם תברך את עמך ישראל כי עיקר יניקת ישראל משם כמו
שפירשתי בסוד בלעם וזהו טעם לתתך עליון כי הוא למעלה משאר הכחות העליונות
כמו שפירשתי בסוד והיית רק למעלה בסוד ירכיבהו על במתי ארץ:
וטעם
ולתהלה ולשם ולתפארת פירש הרב ז"ל כי אלה ישראל הוא תהלתך ושמו הגדול
הוא אלהיך ובזה תפארתך כענין שנאמר כי תפארת עוזמו אתה (תהלים פט' יח') עד
כאן. וכוונתו מבוארת וכבר ידעת פירוש תהלה מתהלה לדוד וזה טעם באה בא"ב.
וטעם להיותך עם קדוש כבר פירשתי:
וטעם
והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו'. כי מיד בכניסתן לארץ יקבלו עליהם
עול מלכות שמים שלא תקיא אותן הארץ וזה טעם למען אשר תבא אל הארץ וגומר.
וטעם הקמת המזבח בהר עיבל כי המקום ההוא נתייחד לעבודת מדת הדין ולחלוק לה
כבוד כדי לקבל עול השכינה עלינו צוה להקים שם מזבח מאבנים שלימות כאשר
כתבתי סודם בסוד המזבח ושיכתבו באבנים ההם התורה כד"א האבן הזאת תהיה בנו
לעדה (יהושע כד' כז') והבן כל זה:
וטעם
אלה יעמדו לברך את העם וגומר ואלה יעמדו על הקללה וגו' תבין ממה
שכתבתי בסוד שמות השבטים. וטעם ושם בסתר כבר פירשתי כי חטא האדם למטה פוגם
במרכבה עליונה כד"א וישח אדם וישפל איש (ישעיה ב' ט') וזה טעם ושם בסתר גם
טעם מקלה אביו ואמו תבין בסוד כבוד אב ואם וכבר פירשתיו:
והיה
אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך וגומר. כבר פירשתי כי משה ידבר מפי
הגבורה במשנה תורה ועל כן יאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך דרך נסתר.
וטעם ונתנך יי' עליון בסוד ירכיבהו על במותי ארץ. וטעם ברוך אתה בשדה הוא
שדה של תפוחים. והענין כי מדת הדין תהפך עליו לרחמים. יפתח יי' לך את
אוצרו הטוב את השמים השמים הם העליונים הנקראים טוב שנאמר וירא אלהים את
האור כי טוב וכן היתה כוונת רבותינו ז"ל בבבא בתרא אמרו שם אמר רב נחמן בר
פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יוצאין מאוצר הטוב שנאמר
יפתח יי' לך את אוצרו הטוב בזמן שעושין ישראל רצונו של מקום ושרויין על
אדמתן גשמים יוצאין מאוצר הטוב בזמן שאין עושין רצונו של מקום ואין שרויין
על אדמתן אין הגשמים יוצאין מאוצר הטוב. והרמז לשפע וברכה שאינו פוסק הבא
ממקור חיים ובזמן הגלות בא מכחות הטומאה. ובמלת בעתו יש לך להתעורר על מלת
עת כי לפעמים תמצא עת רצון שנאמר ואני תפילתי לך יי' עת רצון (תהלים סט'
יד') כי בהתחבר העת עם הרצון אז כל ההויות באחדות וכנסת ישראל בשלימות
והלבנה במלואה ובאותה שעה אין מדת הדין מושלת ועולתה קפצה פיה אין שטן
ואין פגע רע. אמנם יש עיתות שאינן מכלל הטובה בהתאחז הטומאה בהיכלי קדש
ועל זה נאמר כי עת רעה היא (עמוס ה' יג') ועל כן החסידים הראשונים היו
מתקנים הצנורות בבואם לבקש דבר מלפני השם יתעלה עד הגיעם לעת רצון ואז
הברכה מצויה וכל הכחות מקבלים פרנסה וקיום ומזון וחיים זהו עיני כל אליך
ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו (תהלים קמה' טו') ולא בכל עת מה כתיב
אחריו פותח את ידיך ועל כן ואל יבא בכל עת אל הקדש וכשירד שלמה המלך ע"ה
לעומק זה פירש כמה עתים לרעה ולטובה עת ללדת ועת למות וגו' ופירש אחרי כן
בסוף ספרו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר תיקן כל מיני
העתים בהמשכת הלובן העליון על ידי הרצון בהריק השמן מלמעלה דרך הצינורות
העליונות זהו ושמן על ראשך אל יחסר. זהו אשר פריו יתן בעתו (תהלים א' ג').
וטעם לתת מטר ארצך הרמז על הארץ העליונה
הנאמר עליה למטר השמים תשתה מים כי היא מקבלת מן השמים העליונים. וסוד
והלוית גוים רבים רמזתי כבר כי כל האומות יתפרנסו בכחן של ישראל ובזכותן
שנאמר וצדיק חונן ונותן (תהלים לז' כא') כידוע בפרי החג זהו סוד לוה רשע
ולא ישלם כלומר מקבל ואינו משפיע. אמנם צדיק יסוד עולם חונן ונותן. וטעם
ונתנך יי' לראש ולא יזנב תבין מתוך פירושי כי הוא הפך שמוני נוטרה את
הכרמים וגומר (שה"ש א' ו'). וכבר פירשתי והיית רק למעלה כדרך שפירשתי
ירכיבהו על במותי ארץ:
ואמר
אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות כי השכינה המדברת למשה אומרת כי היא
המצוה אותנו שנשמע לקול השם הגדול יתברך כי משה רבינו ע"ה מפיה היה אומר:
ולא
תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים
אחרים לעבדם. השכינה אומרת שלא נסור ממצות השם הגדול יתעלה הנקרא אנכי.
ואמר ימין ושמאל כטעם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב הנקראים ימין ושמאל
והם הנקראים אחרים וכבר פירשתי:
ישלח
יי' בך את המהומה וגומר. מפני רוע מעלליך אשר עזבתני. כבר פירשתי כי
משה ידבר מפי הגבורה והיא האומרת ישלח יי' מפני אשר עזבתני ולכן לא אמר
אשר עזבת את יי' כמשמעות הפשט אם יהיו דברי משה אך משה ידבר מפי השכינה כי
פיהו כפיה. והר"ר אלעזר מווירמש"א ז"ל כתב כי כנוי עזבתני שב למשה רבינו
ע"ה כי הוא עומד ורואה כשישראל לוקין על עונותיהן ואומר למזלם של ישראל זה
יש לכם מפני שעזבתני ולא שמעתם לאזהרותי. וראיה לדבריו מצאתי במדרש יגל
יעקב אימתי כשישמח ישראל כשם שדרש רבי שמעון בן לקיש דבר קשה אמר כשישראל
חוטאין כאן יעקב לוקה במערת המכפלה ולפיכך כשתבא גאולה בישראל הוא שמח
עמהן כי יעקב מצטער כשישראל מצטערין וכשהן בצרה הוא בצרה ולפיכך כשתבא
גאולה בישראל הוא שמח עמהן והרמז לזה והיתה יד יי' בכם ובאבותיכם (שמואל
א' יב' טו') וירעו לנו מצרים ולאבותינו (במדבר כ' טו') כי ארד אל בני אבל
שאולה (בראשית לז' לה') משמע שהאבות מצטערין על בניהן בקבר. וטעם ישלח יי'
כי מדת רחמים תהפך עליו למדת הדין וכבר פירשתי מה טעם יזכיר הכתוב השם
המיוחד בפורענות אף כי הוא מדת רחמים. ויתכן לפרש עוד אשר עזבתני כי ברוע
מעלליך גרמת לי להיות עזובה וגלמודה הפך לא יאמר לך עזובה (ישעיה סב' ד').
וטעם ידבק יי' בך את הדבר ידעת כי הרמז למדת הדין שתחול עליהם והבן כי
כלתו חסר וי"ו והרמז לכלה הכלולה מן הכל כי ראתה גוים באו מקדשה. יככה יי'
בשחפת ובקדחת הזכיר בפסוק זה שבעה מיני פורעניות והם שחפת קדחת דלקת חרחור
חרב שדפון וירקון זהו שבע על חטאתיכם:
ובספר
הבהיר וכו' כתבתי זה בפרשת אם בחקותי והבן אלו השבעה הן כנגד השבעה
קצוות שרמזנו שחפת הוא מן הקור ובספר יצירה אמר המליך את המ"ם במים וקשר
לו קשר וצרפן זה בזה וצר בו ארץ בעולם וקור בשנה ופרי בטן בנפש זכר ונקבה.
קדחת הוא מן החום. ובספר יצירה המליך את השי"ן באש קשר לו קשר וצרפן זה
בזה וצר בו שמים בעולם וחום בשנה וראש בנפש זכר ונקבה והרמז בשני אלו
לזרועות עולם ודלקת הוא רמז למכריע ראשון מלשון כי דלקת אחרי כי הוא מקבל
מזרועות עולם. חרחור לא מצאתי לו דומה לפי הענין. חרב הוא ענף לגבורה כד"א
בחרבי הקשה (ישעיה כז' טו'). שדפון הרמז ליסוד עולם השופך הכל בפנים של
מטה. ירקון רמז לאתרוג שהוא ירוק כענין שאמרו רבותינו ז"ל אסתר ירקרוקית
היתה וחוט של חסד משוך עליה. ורדפוך עד אבדך כי כולם יתהפכו עליו לרעה.
וטעם והיו שמיך אשר על ראשך נחשת יתכן שהשמים והארץ הנזכרים הם העליונים
וענין נחשת וברזל רמז להפסק הצינורות או יהיה פירוש שיתהפכו לדין כענין
ונתן עול ברזל על צוארך וגומר. ויורה על פירוש זה יתן יי' את מטר ארצך אבק
ועפר מן השמים ירד עליך אמר כי השפע אשר יקבל מן השמים והארץ העליונים
יהיה אבק ועפר יבש ממים העליונים רק עפר. כד"א יתן כעפר חרבו (ישעיה מא'
ב') ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה' יז') וכבר פירשתיו. ואמר מן
השמים ירד עליך כי תחת היותו משפיע גשמי רחמים מאוצר הטוב יתהפך להשפיע
אבק ועפר הנזכרים כענין ויהפך להם לאויב (ישעיה סג' י') ובמניעת השפע
השכינה גולה כד"א בית מקדשינו ותפארתינו (ישעיה סד' י') והבן זה. וטעם
ובשבעה דרכים תנוס לפניו כבר רמזתי טעם השבעה. והיית לזעווה לכל ממלכות
הארץ ירמוז למה שכתוב שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (שה"ש א'
ו') והבן זה:
שורך
טבוח לעיניך. הזכיר שלשה דברים שור וחמור וצאן הפך ויהי לי שור וחמור
צאן הרמז לשלשה אבות העליונים הנקראים בשם זה השור בשמאל שנאמר ופני שור
מהשמאל הרמז למדת הגבורה חמור דא חמורו של אברהם אבינו ע"ה הנוער במשמרה
ראשונה צאן הרמז למכריע ראשון הנקרא אדם שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם
אתם (יחזקאל לד' יז') והנה כלל כל הכחות העליונים. והזכיר טביחה בשור לפי
פעולתה וגזילה בחמור שנאמר כי חלק יי' עמו. והקדים השור לחמור כד"א ובלא
מחיר יין וחלב (ישעיה נה' א') ואמר ולא ישוב לך מלשון בשובה ונחת תושעון
(ישעיה
ל' טו'). וטעם נתונות לאויביך כי ישפיעו כחות הטומאה על האומות. ואין לך
מושיע כי נסתמו צינורות החסד והרחמים המשפיעין לישראל כענין שנאמר כל
מאורי אור בשמים אקדירם עליך (יחזקאל לב' ח') רוצה לומר שכל הכחות
העליונים ילמדו עליהם חובה. וטעם ברוב כל ידעת פירוש מלת כל מפסוק ויי'
ברך את אברהם בכל וכבר פירשתי וכן בחוסר כל ואמרו רבותינו ז"ל בנדרים
בחוסר כל זו אשה והוא כענין הצדיק אבד ואין איש שם על לב (ישעיה כז' א')
וכבר פירשתי. ובטוב לבב הרמז לדו פרצופין הנקראין טוב ולב והבן זה. עול
ברזל עולה של מדת הדין הקשה כד"א בחרבו הקשה וטעם ליראה את השם הנכבד
והנורא הזה הרמז להקדוש ברוך הוא ולשכינת עוזו הנרמזים בשם הנכבד והנורא.
והבן כי לא הזכיר הגדול והגבור כי מלת גדולה מורה על החסד ובהיותם אוכלים
בשר בניהם ובנותיהם אין חסדו פועלת שם. גם לא הזכיר הגבור כי אין גבורתו
נכרת כשהם נתונים תחת אויביהם ועל זה הנביאים האחרונים אחר משה רבינו עליו
השלום מעטו לפעמים בשבחו של מקום לפי צורך השעה כי גם משה רבינו ע"ה כך כי
לולי זה לא היו רשאין למעט על מה שאמרו משה רבינו ע"ה ומה שאמרו רבותינו
ז"ל משל למלך שהיו לו אלף אלפין דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף לא
גנאי הוא לו כתב הרב רבי עזרא ז"ל כבר ידעת כי דברים אלו נאמרו על האור
הראשון עד כאן לשונו. והבן כוונתו היטב ולא יקשה לך ריבוי התארים הנזכרים
בספר היכלות והבן זה. אף כי לפי הפשט יש לחלק בין יחיד לציבור. וטעם למען
תדעו כי אני יי' אלהיכם אף כי הם דברי משה כבר פירשתי כי פיו כפי השכינה: