פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת ראה ראה אנכי נותן לפניכם וגו'. יתכן
שירמוז לזרועות עולם מן האחד הברכה ומן האחד הקללה וכבר ידעת כי פעולתם
שונות וייחד לכל אחד מהם מקום בפני עצמו ומן הנראה כי הר גריזים בדרום והר
עיבל בצפון שנאמר מצפון תפתח הרעה (ירמיה א' יד') והבן אומרו אחרי דרך
מבוא השמש כי המקומות הנזכרים למעלה ממדת יום. וטעם אשר אנכי מצוה אתכם
היום כי הוא המצוה והוא היום כמה דאת אמר יי' בקר תשמע קולי (תהלים ה'
ד'):
אבד
תאבדון וגו'. כבר ידעת כי הגוים היו עובדים למדת הגבורה על ידי קציצה
ומשם עבודה זרה נשפעת וזהו על ההרים הרמים וגו' כי המקומות ההם היו
מיוחדים לעבודתם ועל כן הטעינם הכתוב נתיצה ואיבוד והבן זה. וזה טעם
ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. ויש אומרים שמם כמו ונעשה לנו שם וכבר
פירשתיו. ומכאן תבין טעם לדברי רבותינו ז"ל שאמרו גוים שבחוצה לארץ לאו
עובדי עבודה זרה הן והבן זה:
לא
תעשון כן ליי' אלהיכם וגו'. אמרו רז"ל מכאן אזהרה לנותץ אבן מן המזבח
ולמוחק את השם. אמנם לפי האמת האזהרה היא שלא יקצצו בנטיעות כדרך הגוים.
וכן אמרו רבותינו ז"ל אמר רבי ישמעאל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין
המזבחות אלא שלא תעשה כמעשיהם ועל כן אומר כי אם אל המקום כי שם יתייחד
הכבוד בתפארת עוזו וזהו לשום את שמו שם כתרגומו לאשראה שכינתיה וזהו לשכנו
תדרשו לראות פני האדון יי' כי שם משכן השכינה ואמרו רז"ל כל דרישות שאתה
דורש לא יהיו אלא לשכנו של המקום כלומר לשכינת ייחודו ומטעם זה אמר השמר
לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה והטעם כמו שאמרו רבותינו ז"ל ונטיל
ברכאן בחשאי והוציא אזהרה זו בלשון ראיה מכח מדת הדין. וטעם ושמחת לפני
יי' אלהיך כי בהתברך בה שכינה ראוי לשמחה כמו שאמרו רז"ל בפרק קמא דתעניות
לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה ישרים לשמחה שנאמר אור זרוע
לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צז' יא'). וטעם פן תעזוב את הלוי יש בו סוד
לפי דעתי והטעם אף על פי שאמרתי לך עבודת הגוים השמר לך שלא תעזוב מדת
הדין הנרמזת בלוי להפרידה מן הבנין ולא תהא מחשבתך זזה מייחוד הכל. וטעם
כל ימיך על אדמתך כטעם כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א' ז') והזהיר שכל
ימי בראשית יהיו על האדמה שלא תהיה יבשה והבן זה. וטעם וזבחת כאשר צויתיך
ידוע מדברי רבותינו ז"ל שנצטוה משה על רוב אחד בעוף וכו' ולפי הפשט הטעם
שנבחר המקום ההוא לשחיטה כדי שיצא הדם דרך שם כמו שאמרו רבותינו ז"ל שזב
חטהו וכשנשחטנה אנחנו לא תחול עליה רוח הטומאה כמו בנבילה שמיתתה היתה
ברוח הטומאה:
כי
יקום בקרבך נביא וגו'. כתב הרב הגדול ז"ל יקראנו הכתוב נביא על פי עצמו
שיאמר הוא השם דיבר בי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כך ויתכן שירמוז
הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת בני האדם כח נבואיי ידעו בו העתידות
ולא ידע האיש ההוא מאין יבא לו אבל יתבודד ותבואהו הרוח לאמר ככה יהיה
לעתיד בדבר פלוני ויקראו לו הפילוסופים "כיהין" ולא ידעו סבת הענין אך
הענין נתאמת לעיני רואין אולי הנפש בחדושה תדבק בשכל נבדל תתכוין בו והאיש
הזה יקרא נביא כי מתנבא הוא ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר עכ"ד ז"ל.
ולא ידעתי מה צורך לזה כי אפשר שהאיש הזה מתנבא ברוח טומאה כנביאי אומות
העולם והוברי השמים הנאמר עליהם מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך (ישעיה מז'
יג') והנה חרטומי מצרים בלהטיהם היו עושים בקצת המופתים כמשה רבינו ע"ה
בשליחות הש"י. וטעם והיתה תל עולם בעבור היותה חרם שנאמר החרם אותה כי
המקום ההוא נתיחד לרוח טומאה וזה טעם ואת כל שללה תקבוץ וגו'. וטעם לא
תבנה עוד יש מפרשים כטעם ואבנה גם אנכי ממנה והנה זה הפך לבלתי
ידח ממנו נדח (שמואל ב' יד' יד') וזהו וידיחו את יושבי עירם ועל כן נקראת
עיר הנדחת ומאמר רבותינו ז"ל שאמרו אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא
ירמוז לזה:
למען
ישוב יי'. כטעם בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל' טו') או יהיה לשון שובה
ממש כטעם עמוד מכסא הדין ושב על כסא רחמים. וזהו ונתן לך רחמים ממש. וטעם
נשבע לאבותיך הוא נפעל כמו נעשה שביעי עם שש קצוות וכבר פירשתיו:
בנים
אתם ליי' אלהיכם וגו'. כי עם קדוש אתה וגו'. כבר רמזתי לך סוד וחשב
מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ועל כן אין לאדם להתגודד ולהקרח אף כי להתאבל
יותר מדאי כי יש לו לדעת כי קיומו בעולם והמתאבל יותר מדאי נראה כאילו
מוציא עצמו ועצם המת מכלל ההבטחה הנזכרת. ואמר בנים אתם ליי' כמו שכתוב
וזאת התעודה בישראל (רות ד' ז') או ירמוז עוד כי אצילות נפשותיהן של ישראל
ממנו יתעלה כד"א ממני פריך נמצא (הושע יד' ט') מה שאין כן באומות העולם או
אפשר לומר כי אתם בנים מתדבקים במדת רחמים שנאמר כי חלק י"י עמו וכאשר
תחול עליכם אבילות די לכם באבילות ממוצע ולא יטה לגמרי למדת הדין וזהו כי
עם קדוש אתה כלומר דביקותך במקום הקדש שהוא השם הגדול. וטעם לא תשימו קרחה
בין עיניכם כבר הודעתיך כי השערות שבאדם רומזים לכחות אלהיות נאצלים מן
האדם העליון וכשהאדם קורח אותן הוא מקצר המעיינות העליונות ונקראים לבעלי
הקבלה עולמות התלויין באדם העליון וזהו טעם למת כי הקורח על אבדתו אינו
עובר רק על המת. והטעם כי מיתת האדם רומז לעולם הבא שאין בו אכילה ושתייה
ואז יחזרו הדברים להוייתן כמו שרמזתי ומכאן תבין עוד טעם איסור הגדידה
והגודד פוגם למעלה והבן:
וטעם
ובך בחר יי' להיות לו לעם סגולה פירשתי בפסוק והייתם לי סגולה. וטעם
עשר תעשר כבר פירשתי ואמרו רבותינו ז"ל עשר תעשר בשביל שמתעשר והטעם כי
במדה שאדם מודד בה מודדים לו סימן לדבר ואבנה גם אנכי ממנה ואמרו רבותינו
ז"ל סימן זה יהיה בידך כל זמן שאתה מרחם על אחרים יש לך מרחם שנאמר ונתן
לך רחמים ורחמך וכבר הזכרתי זה. ואמרו רבותינו כי מותר לנסות במעשר שנאמר
ובחנוני נא בזאת (מלאכי ג' י'). וכבר ידעת פירוש זאת. וטעם מעשר עני הניתן
לגר ליתום ולאלמנה טעמו מפורש למען יברכך יי' אלהיך והוא בסוד ועולתה קפצה
פיה (איוב ה' טז') ועל כן הזכיר לוי וגר ויתום ואלמנה. וטעם לא תאמץ את
לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון ידוע כי בצדקה תלויות מצות הרבה כמו
שיש באדם איברים שהנשמה תלויה בהם יותר מאברים אחרים כי לולי הצדקה יבא
העני לגזול ולגנוב ויש באיבודה כמה עבירות וכבר הודעתיך כי עשיית מצוה
למטה היא מעוררת כחה ונשמתה ודוגמתה למעלה והנותן פרוטה לעני אותה המתנה
נקראת צדקה ואז מתעורר הצדיק להתאחד בצדק ומשים שלום ביניהם זהו שנאמר
והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב' יז') זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע
י' יב') זרעו צדקה וחסד ממש וזהו וצדקה תציל ממות (משלי י' יב') כשבני אדם
חוטאין והארץ יבשה אזי רגלי המלכות יורדות מות והפוגע בדינה מת בלי רחמים
וחמלה אוי לאותה שעה אבל הגורם להתחבר צדיק בצדק אז באים גשמי הברכה לארץ
החיים נמצא הנותן צדקה לעני למטה גורם להעשות צדקה למעלה וזהו סוד וצדקה
תציל ממות אלמלא צדקת החבור שנעשה עם מלכות כל הפוגע בדינה ימות. זהו כי
בצדקה יכון כסא (משלי טז' יב'). ושביה בצדק (ישעיה א' כז'). בצדקה תכונני
(ישעיה נד' יד') זהו סוד שלום בית והבאת שלום בין אדם לחבירו זהו אשרי
שומרי משפט עושה צדקה בכל עת (תהלים קו' ג'). מלת אשרי לא נאמרה רק על אדם
הזוכה שעל ידו הספירות מתאחדות בסיבת מעשיו הטובים ועל כן מלת אשרי היא
נאמרת לעולם בחיבור דבר בדבר. שומרי משפט שומר החלק הראוי לקו האמצעי
הנקרא משפט שלא יכנס ברשות הטומאה עושה צדקה בכל עת כבר רמזתי לך כי חבור
צדיק בצדק נקרא צדקה ובהסתלק הצדקה אז כנסת ישראל היא דוגמת עני שנאמר
תפילה לעני כי יעטוף (תהלים ק' א') וזהו סוד צדקה בכל עת. וכבר רמזתי סוד
העתים במקום אחר כי כשהחבור הוא שלם למעלה כחות הטומאה הנקראות רעה כולם
מקבלות שפע ברכה בסבת הצדקה זהו כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך. ואמרו
רז"ל בפסוק שלום יעשה לי (ישעיה כז' ה') כי נאמר על הנותן צדקה ועל כך
הזכירו ב' פעמים יעשה שלום לי שלום יעשה לי (שם) למעלה ולמטה. אמר רבי
יהודה בר' סימון העני זה יושב ומתרעם. מה אני ומה פלוני פלוני יושב בביתו
ואני כאן פלוני במטתו ואני בארץ. עמדת אתה ונתת לו עשית שלום ביני ובינו:
וטעם
הוציאך יי' אלהיך מצרים לילה יתכן שירמוז למדת לילה וכבר פירשתי סודו
כי יציאת מצרים היתה במדת רחמים ובמדת הדין:
ששת
ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ליי' אלהיך לא תעשה מלאכה. כתב הרב
הגדול ז"ל ועל דרך האמת עצרת היא כנסת ישראל ובא ללמדינו סוד היום. אבל
איננו שוה לשמיני עצרת כי השמיני רגל בפני עצמו והקרבן של כנסת ישראל
ואיננו כקרבנות של שבעת ימים אבל שביעי של פסח הוא מכלל הרגל ועצרת כי
לפעמים תמנה שמינית ולפעמים תמנה
שביעית והנה הוא כשבת שיש בו זכור ושמור כבוד יום וכבוד לילה והקרבן
בשביעי מכלל הרגל ועל כן אמר עצרת ליי' אלהיך לא תעשה מלאכה ושם אמר
והקרבתם אשה ליי' עצרת היא כי האשה עצרת ולכך היא סעודה קטנה והמשכיל יבין
עכ"ד ז"ל. וטעם שלש פעמים בשנה יראה כי זכורך כבר פרשתיו לפי הפשט ועוד
תרמוז לעתיד לבא שיתקבצו כל הנשמות בתחית המתים שנאמר ונגד זקניו כבוד
(ישעיה כד' כג'). וכתיב יהיה יי' לעטרת צבי וגו' (ישעיה כח' ה'). אמרו
רבותינו זכרונם לברכה בבראשית רבא ותשחק ליום אחרון (משלי לא' כה') כל מתן
שכרן של צדיקים מתוקן לעתיד לבא ומראה להם הקדוש ברוך הוא עד שהן בעולם
הזה מתן שכרן ומה שהוא עתיד ליתן להם לעולם הבא ונפשם שבעה והם ישנים אמר
רבי אלעזר משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה וזימן אורחים והראה להם מה
שהן אוכלין ושותין ונפשם שבעה ועל כן חסידים ואנשי מעשה היו שמחים שמחת
בית השואבה שהיו שואבין ברוח הקדש זהו ושמחת בחגך. ששון ושמחה ימצא בה
תודה קול זמרה (ישעיה נא' ג'):