פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת שופטים שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך
אשר יי' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. כבר העירותיך על מלת
משפט וצדקה בפסוק צדק ומשפט מכון כסא?? (תהלים פט' טו') ותראה שאנקלוס תרגם
מלת צדק קשוט הרומז למדת הדין אמנם צדקה תרגם זכותא הרומז למדת רחמים. וזה
טעם לא תטה משפט כטעם נצור לשונך מרע (תהלים לד' יד') כי הוא המכריע שלא
יטהו לצד יצר הרע:
צדק
צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר יי' אלהיך נותן לך. אמרו
רבותינו ז"ל בספר הבהיר צדק זו מדת דינו של עולם שנאמר צדק צדק תרדוף.
וכתיב בתריה למען תחיה וירשת את הארץ. אם תדין את עצמך תחיה ואם לאו הוא
ידין עליך ותקיים בעל כרחך ומאי צדק צדק תרי זמני צדק ראשון צדק ממש זו
שכינה דכתיב צדק ילין בה (ישעיה א' כא') ומאי צדק שני שמפחיד את הצדיקים
ומפרש שם צדק הוי כובע ישועה על ראשו ואין ראשו אלא אמת שנאמר ראש דברך
אמת (תהלים קיט' קס') ואין אמת אלא שלום שנאמר שלום ואמת יהיה בימי (מלכים
ב' ב' יט') ע"כ. וכתב הרב הגדול ז"ל אם כן יאמר הכתוב תשפוט אתה בבית דינך
צדק ותרדוף בו צדק צדק ותשיג אותם למען תחיה בעולם הבא בצדק השני שהוא צדק
עליון והוא האור הגדול הגנוז לצדיקים לעתיד לבא והוא עוזו של הקדוש ברוך
הוא וירשת את הארץ בצדק הראשון שהיא ארץ ישראל עד כאן לשונו. נראה מדבריו
כי צדק צדק רומזים לדו פרצופים ובראשון ירש את הארץ ובשני יחיה. ופירוש
שמפחיד את הצדיקים הנאמר לצדק השני יש לפרש שמפחידים שמא לא יזכו אליו כי
הוא האור הגנוז להם. ויש מפרשים כי הצדק השני רמז למכריע שני ובעבור שאינו
מלא רחמים כראשון שנאמר לפניו ילך דבר (חבקוק ג' ה') על כן אמרו שמפחיד את
הצדיקים. אמנם צדק ראשון לכל הפירושים רומז לכנסת ישראל וזהו מאמר הנביא
ע"ה תחת אשר חטאו ליי' נוה צדק ומקוה אבותיהם יי' (ירמיה נ' ז') אמר כי
חטאו בצדק ובמקוה וכבר רמזתיו וזהו בקראי ענני אלהי צדקי (תהלים ד' ב')
היא העטרה המיוחדת לדוד. ויש מפרשים כי צדק שני רמז לתשובה אמנם כוונת
רבותינו ז"ל כפירוש הראשון ולפעמים מלת צדק שם לחכמת אלהים כענין שנאמר
וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה (הושע ב' כא').
תראה שהזכיר צדק רמז לחכמת אלהים כי שם אחד לשניהם ומשפט היא הבינה כענין
שנאמר המלך המשפט וחסד ידוע גם רחמים ואמונה ידועים. וטעם לא תטע לך אשרה
כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך לפי הפשט ידוע כי עבודת האשרה היתה לאותו המלאך
הממונה על האילנות שהיה מליץ יושר בעדם למעלה דוגמת העובדים לשמש ולירח
ולכל צבא השמים ושמעתי שהיו חוקקים באילן צורת העבודה זרה שהיו עובדין
וכשהיה האילן מתגדל היו טועין ואומרים שהיא מתגדלת מאיליה ועוד בפסוק זה
אזהרה שלא לקצץ בנטיעה והבן זה. ואפשר עוד שירמוז שלא יביא כחות הטומאה
במזבח העליון כענין ולא תביא אתנן זונה וגו' וכבר פירשתיו:
כי
ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך וגו' וילך ויעבוד אלהים
אחרים וגו'. איני יודע מה טעם לזכור הנה באחד שעריך כי העובד עבודה זרה
אפילו בחוצה לארץ חייב. וכתב הרב הגדול ז"ל ועל דרך האמת יתכן שהזכיר באחד
שעריך בעבור שאמר לעבור בריתו והיא התועבה שנעשית בארץ ישראל. יודיע הכתוב
כי הברית בארץ הברית אבל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז וכבר הזכרתי הענין
הזה עכ"ל:
וטעם
על פי שנים עדים אמרו קצת חכמי הקבלה כי הם כנגד הנצח וצדיק וידעת
שהצדיק נקרא עדות מארון העדות ותבין עונש המעיד עדות שקר כי הוא פוגם
במדות הנזכרות גם תבין טעם פסלות הנשים לעדות:
וטעם
שום תשים עליך מלך ידעת כי היא מצות עשה והטעם כי קבלתו מן השכינה
המנהגת העולם שנאמר וכל מעשהו באמונה (תהלים לג' ד') וזהו מאמרם בקדוש
החדש דוד מלך ישראל חי וקיים והמשילו לירח הנבנית לעתים ונפרצת לעתים וכבר
הזכרתי זה. וטעם מקרב אחיך תשים עליך מלך כי צריך שיהיה כחו וסבתו ממקום
הקדש לא ממקום הטומאה וכבר
הזכרתי סוד דוד הבא מרות המואביה:
רק
וגו' ולא ירבה לו נשים וגו'. יש לדעת ולהתבונן כי המדה אשר בה המלך
מתנהג היא המלכות כענין שנאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח' טו') וכבר ידעת
ענין דוד ושלמה שנאמר עליהם זאת היתה לי (תהלים קיט' נו'). וכתיב ויי' נתן
חכמה לשלמה (מלכים א' ה' כו'). וזהו הרמוז בפסוק שלאחר זה והיתה עמו וקרא
בו כל ימי חייו כמו שנפרש בגזירת האל. גם ידעת כי המדה הנזכרת שואבת
מזרועות עולם מצד החסד חסד ורחמים ומן הגבורה ההפך אמנם עיקר קבלתה היא מן
האש הגדולה כענין שנאמר עליה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים
(משלי לא' כא') וכתיב ממשבצות זהב לבושה (תהלים מה' יד'). ובעבור כי המדה
הזאת גוברת על המלך והוא צריך להתנהג בה הזהירנו יתעלה שהמלך לא ידבק
לגמרי בפעולות הנשפעות מן המדה ההיא אשר בהתרחק החסד ממנה אכלה ומחתה פיה
וגו' (משלי ל' כ'). ועל כן הוזהר המלך מרבוי הנשים ומריבוי הסוסים לבלתי
ישיב העם למדוה מצרים הרעים אשר לא ידעת. ואלו האזהרות לא הוזהר מהם רק
המלך לבדו מן הטעם שכתבתי והרבה זמן הייתי נבוך על שלמה המלך ע"ה שכתוב בו
ויחכם מכל האדם ואהוב מאלהיו (מלכים א' ה' יא') איך נאבדו ממנו זוהרי
החכמות השכליות כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים וכתיב
וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צידונים ואחרי מלכום שיקוץ עמונים (מלכים א'
יא' ה') מה שאינו ראוי לשופטים שהם בלא דעת ובלא תבונה וכל ספר משלי מלא
אזהרות לבלתי יסת אדם אחרי הנשים ואיך נכשל בו חכם הרזים כמוהו. ובהתבונני
על המבוכה הזאת כי היו לו אלף נשים נכריות הוסר מסוה מעל פני כי אמרו בעלי
הקבלה האמתית כי סכום מדרגות הטומאה שנשפעו באילן העליון בסבת זוהמת הנחש
הם אלף כחות ונקראים נשים נכריות ושלמה המלך ע"ה בהיותו קשור באילן ההוא
ברוב חכמתו להבחין זוהרי החכמה ולהשלים ענין סוד האילן נמשך אחריהן לדעתן
להכיר ולהשלים המדרגה וזהו שאמר וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צדונים ולא
כתב ויעבוד שלמה אלא וילך הלך לתור ולבקש ולחפש ענין תשלום החכמה דבר על
בוריו עד שנמשך אחר זה יותר מדי צרכו והיה לו אשם מאת השם יתעלה כי מצוה
היא לדעת ולבקש אותו הענין ולהבחין בין טוב לרע אבל לא להדבק בו. דוגמא זו
היה חטא נח שנאמר וישת מן היין וישכר וכבר פירשתי:
זהו
סוד קח לך אשת זנונים (הושע א' ב') כלומר שידע ויחקור אחר סבה זו
ולראות אחר עניני עם קדוש שחטאו ונמשכו אחר סבה זו שעליה אמר שלמה המלך
ע"ה לשמרך מאשה זרה (משלי ז' ה'). לקח גומר בת דבלים שהכל גומרין בה כי
בסבתה נמשכו כל התולדות שבעולם כענין שנאמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני
אמי (תהלים נא' ז'). והיא דבה רעה בת דבה רעה הבאה מכח הנחש שהטיל זוהמא
בעולם. וכבר ידעת כי יעקב אבינו ע"ה המליך שבט יהודה על אחיו שנאמר לא
יסור שבט מיהודה וגו'. ואמר כי ביהודה בחר יי' לנגיד (ד"ה א' כח' ד'). ואל
תתמה על מלכות שאול כי הוא בסוד ועולתה קפצה פיה (איוב ה' טז') וכטעם
הבכורים הצריכין פדיון ממדת הדין ולכך הוצרך שהמלך הראשון היה חלק מדת
הדין שנאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג' יא') ונפסק המלכות ממנו
ומזרעו וכבר כתבתי לך בסוד הערלה והעומר רמזים לזה הענין על כן לא הצליח
שאול כדוד. והבן מה שאמרו רז"ל אלמלא אתה שאול והוא דוד הייתי מאבד כמה
שאול מפניו מוסף על זה לפי הפשט בעבור ששאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל
הבורא שלא היה להם לשאול מלך בימי שמואל שהיה נביא לוחם מלחמותיו על פי
השם יתעלה וכתיב כי לא אותך מאסו וגו' (שמואל א' ח' ז') לא נתן להם מלכות
של קיימא מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולם ונתן להם מלכות שעה:
והיתה
עמו וקרא בו וגו'. לפי הפשט והיתה מוסב על התורה. וקרא בו בספר
הנזכר. ועל דרך האמת והיתה עמו בסוד ויי' נתן חכמה לשלמה (מלכים א' ה'
כו'). אמרתי אחכמה וגו' (קהלת ז' כג') וישב שלמה על כסא יי' (ד"ה א' כט'
כג') והיא הצריכה לו ללחום מלחמותיו שנאמר ללמד את בני יהודה קשת (שמואל
ב' א' חי') וקרא בו בתורה שבכתב והבן זה:
ראשית
דגנך וגו'. בעבור כי הכהן הוא ראש הבנים על כן ניתנו לו דברים אלו
שהם ראשית. וטעם לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו'. דע כי כל הפעולות
הנזכרות הנה נאצלות מרוח הטומאה וצוה השם יתברך לישראל שלא יתערבו בפעולות
ההם שנאמר נצור לשונך מרע (תהלים לד' יד') הלשון הוא המכריע וצוה שלא יטהו
ליצר הרע זהו לא יגורך רע ועל כן אמר כי תועבת יי' אלהיך כל עושה אלה וכבר
ידעת פירוש מלת אלה. וחתם תמים תהיה עם י"י אלהיך כלומר מתנהג במדת השלום
והאמת שהוא גוף האילן ועיקרו הנתון לישראל כד"א כי חלק י"י עמו וזהו שנאמר
שויתי יי' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (תהלים טז' ח') כלומר לא אטה מן
הימין אל השמאל. כתב הרב הגדול ז"ל כי קוסם קסמים הוא מחשבה בעתידות בכלל
מלשון קסם על שפתי מלך (משלי טז' י') כמו שאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם
והיה מנחש כמו שנאמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וכתוב קסמי נא
לי באוב (שמואל א' כח' ח'). והזכיר בפרט מעונן והוא היודע בעננים. ומנחש
המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף כענין שנאמר כי עוף השמים יוליך הקול ובעל
כנפים יגיד דבר (קהלת י' כ') והוא לשון נגזר מלשון חשתי ולא התמהמתי
(תהלים קיט' ס') שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש כלומר
נחיש ונקדים לדעת. ואמר הכתוב כי תועבת יי' כל עושה אלה ולא אמר עושה כל
אלה כי הכתוב ידבר על רובם כי המעונן והמנחש אינם תועבה ולא הוריש הכנעני
בעבורם כי כל בני אדם יתאוו לדעת העתידות ומתעסקים בחכמות רבות כאלה לדעתם
וכו'. ורבים יתחסדו בנחשים לאמר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור
מה יהיה ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים ורז"ל ג"כ יודו
בהם כמה שאמרו באלה שמות רבה כי עוף השמים יוליך הקול זה עורב וחכמת
הטיירין העופות בלשון ערב טיאר וחכמי העופות יקראו טיירין ועוד מוזכר מזה
הענין בגמרא. אבל יש לענין הזה סוד וכבר הודענו כי יש למזלות שרים ינהיגו
אותם והם נפשות לכדורי הגלגלים ושרי זנב התלי הקרובים לארץ והם הנקראים
נגידי התלי ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם ידעו עתידות ולא לזמן גדול
ולעתידות רחוקות יגידו רק בקרובות יודיעו מהן בקול העוף בקוראו בקול מר על
המת מהם בפרישות כנפיו והוא שאמר יוליך את הקול למגידים בקולם ובעל כנפים
לרומזים בכנפיהם וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב בהם וכן אמרו
ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מלכים א' ה' י') שהיו יודעין וערומים
בטייאר וכן אמר הכתוב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים (ישעיה ב' ו'):
והנה
שלמה למד זה בכלל חכמותיו והידיעה היא הבנת הצפצוף והערמה לסבור
הענין בפרישת הכנפים. וכאשר כלל הכתוב המעוננים והקוסמים עם התועבות
הנזכרות חזר ופירש כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים
ישמעו כי חכמתם לדעת הבאות. ואתה לא כן נתן לך יי' אלהיך יאמר הנה אסר לך
השם המעשים האלה הנזכרים כי הם תועבות לפניו ובגללם הוריש הגוים מפניך
ואמר לך הנחשים והקוסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי
הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו ואתה תשמע ממנו מה פעל אל ולא
תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש שיקבלו מן הכוכבים או מן השפלים בשרי
מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך:
אבל
הנבואה תודיע חפץ יי' ולא יפול דבר מכל דבריה. והנה אתם חלק יי'
וסגולתו שומעי עצתו מפיו והם חלק המזלות הולכים אחריהם וזה טעם ואתה לא כן
נתן לך יי' אלהיך שלא נתן לך כאשר נתן להם כטעם אשר חלק יי' אלהיך אותם
לכל העמים כאשר פירשתי ובספרי אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו שמא תאמר להם
יש במה לשאול ולי אין לי תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך יי' אלהיך. הנה זה
ראיה לכל מה שפירשנו כי הנחשים שורש דבר נמצא בם ולכן היה לישראל טענה
המניעה מהם. וטעם תמים תהיה שנייחד לבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה
כל והוא יודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות ומנביאיו או מאנשי
חסידיו ר"ל אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים וזולתם ולא נבטח שיבואו
דבריהם עכ"פ אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלהי האלהים
עליון על כל. היכול בכל. משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות
בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם בעבודתו
ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתיד מן הקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה
תמים עם השם בכל אלה ולא תירא ממגיד עתידות אבל מנביאיו תדרוש ואליו תשמע
וזה דעת אונקלוס שאמר שלים תהא בדחלתא דיי' אלהיך שלא תהא חסר ביראתו כי
תמים הוא השלם בדבר כמו שה תמים שאין בו לא מום ולא חסרון עד כאן דבריו
ז"ל:
וטעם
ואת האש הגדולה הזאת ידעת כי הרמז לאש ממים וכן אמרו בספר הבהיר
חמשית אשו הגדולה של הקדוש ברוך הוא שנאמר ואת האש הגדולה הזאת והיא שמאלו
של הקדוש ברוך הוא. ומאי נינהו הן הן חיות הקדש שרפים הקדושים מימינים
ומשמאילים וכו'. ובספר יצירה אש ממים חקק וחצב כסא הכבוד ושרפים ואופנים
ומלאכי השרת וחיות הקדש וכן הוא אומר נהר דינור וגו' אלף אלפין ישמשוניה
(דניאל ז' י'). וכן אמרו רז"ל כי הקב"ה בורא מלאכים מנהר דינור:
ואשר
יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל
מן העץ וגו'. אחרי שאמר בפסוק של מעלה וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר
יכה את רעהו בבלי דעת מה הוצרך לפרט יותר ואשר יבא את רעהו ביער. ועל דרך
האמת רמז רמז גדול כי היער מקום ממשלת מדת הדין ושם עשתה מדת הדין שליחותה
שנאמר והאלהים אנה לידו וזמנם לפונדק אחד וכו'. וזה טעם ונשל הברזל מן העץ
וכבר ידעת ענין הברזל מפסוק לא תניף עליהם ברזל וסוד העץ מפסוק ותלית אותו
על עץ כמה דאת אמר ויורהו יי' עץ:
ודרשו
השופטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם
לעשות לאחיו. אמרו רז"ל כי היו בודקין עידי נפשות בשבעה חקירות כנגד שבעה
קצוות שהאמת כלול שם וצריך אני להעירך על מאמר רבותינו
כאשר זמם ולא כאשר עשה איך עלה בלבם אמתת טעמי המצות וקודם צריך שתדע כי
זה המאמר לא אמרוהו רז"ל רק בדיני נפשות אמנם בדיני ממונות עונשים אף אחר
המעשה וכן אמרו רז"ל הרגו אין נהרגים ואחר ההקדמה הזאת תדע כי הב"ה לא
עביד דינא בלא דינא ומי שאינו חייב מיתה לא יבא לידי כך שיהרג בעידי שקר
ואם נהרג בעידי שקר בודאי חטא בכיוצא בזה שהוא היה ראוי לכך ונמצא אלו
שהעידו עליו אע"פ שהוזמו גברא קטילא קטלו ומרשעים יצא רשע כענין שאמרו
רז"ל בהורג שוגג הקב"ה מזמנן לפונדק אחד וכו'. אמנם קודם מעשה דם נקי רצו
לשפוך ועל כן נדונין. וזהו בסיבת שהשכינה שרוייה עם הדיינים וכשכוונתם לשם
שמים אין דבר מקולקל יוצא משם כי השכינה מסכמת לדעתם שנאמר אלהים נצב בעדת
אל (תהלים פב' א'):
והיה
כקרבכם אל המלחמה וגו'. הטעם בכהן כי הוא המגין על ישראל ומכפר עליהם
כי הוא ראש הבנין:
מי
האיש אשר בנה בית וגו'. ומי האיש אשר נטע כרם וגו'. ומי האיש אשר אירש
אשה וגו'. דע כי אלו השלשה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים ומדת
הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו
ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה. הלוחות הראשונים נשתברו בסיבת
העגל ואמרו רז"ל ששלטה בהם עין הרע. ויהי העם כמתאוננים אחר סדר הדגלים
ושרות השכינה בתוכם שנאמר שובה יי' רבבות אלפי ישראל. ויהי העם וגו'. עון
מרגלים בעת כניסתן לארץ. עון פעור אחר שהסכים להם הקב"ה הברכות על יד בלעם
שנאמר עמי זכור נא מה יעץ וגו'. זהו מאמר רז"ל ליכא כתובה דלא רמו בה
תיגרא. ומכאן תבין פירוש ויעמוד שטן על ישראל ויסת את דוד (ד"ה א' כא' א')
הנזכר אחר גדולת דוד ע"ה ומעלתו. וסוד הענין בכולן ובפרט בענין העגל כי
מלאך המות היה עתיד ליבטל אם ירדו הלוחות עמד וערבב את שמחתם והטעה את
הגרים שקיבל משה תחילה שהם נוחים להתפתות זהו כי שיחת עמך וזהו מה שאמרו
רז"ל אין שלוה שאין אחריה פורענות ועל כן תקנו לשבור הכוס בשעת החופה
כדאיתא בברכות והבן זה. זהו שאמר בתוכחות אשה תארש וגו'. או אפשר שיש בזה
עוד סוד נשגב ונעלם כי כבר ידעת כי כנסת ישראל נקראת בשם כרם שנאמר כי כרם
יי' צבאות בית ישראל (ישעיה ה' ז') כרם היה לשלמה (שה"ש ח' יא'). גם נקרא
בית כי הוא בית אל. אל בית אלהי יעקב (ישעיה ב' ג'). וגם נקרא אשה שנאמר
לזאת יקרא אשה. אשת חיל מי ימצא (משלי לא' י'). אשת חיל עטרת בעלה (משלי
יב' ד'). והנה האיש שבנה בית ולא חנכו או ארש אשה ולא לקחה או נטע כרם ולא
חללו הרי הוא כמי שזימן הכלה לחופה והלך לו והרי הוא נרגן מפריד אלוף
(משלי טז' כח') כי הדברים התחתונים עולים למעלה וראוי הוא למות במלחמה.
והבן אמרו ואיש אחר יחנכנו כי לפי הפשט קשה לפרשו למה חשש הכתוב אם איש
אחר יחנכנו אמנם לפי מה שפירשתי ירמוז למה שנאמר לא תשתחוה לאל אחר והרמז
לכחות הטומאה הנשפעות בה והבן זה מאד וכן היתה כוונה רז"ל אמרם בספרי פן
ימות במלחמה אם אינו שומע לדברי הכהן לסוף מת במלחמה. ואיש אחר. נאמר כאן
אחר ונאמר להלן אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי והבן זה
מאד:
וטעם
וקראת אליה לשלום כמו שאמרו רבותינו ז"ל גדול השלום שאפילו בשעת
המלחמה צריכים שלום שנאמר וקראת אליה לשלום. והטעם שלא יתרחק מפעולות החסד
בשעת המלחמה שלא תהא מדת הדין קשה כענין פן תרבה עליך חית השדה. וטעם לא
תשחית את עצה כבר ידעת מאמר רבותינו ז"ל אין לך כל עשב ועשב למטה וכו'
והנה בהשחיתו למטה פוגם למעלה אמנם אם אינו טוען פירות כבר פסק כחו והבן
מאמר רבותינו ז"ל לא שכיב שכבת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמניה וזהו כי האדם
עץ השדה כפשוטו ואמרו רז"ל בפרקי רבי אליעזר ובשעה שכורתין עץ אילן שעושה
פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע וכן בשעה שהנפש יוצאה
מן הגוף:
כי
ימצא חלל באדמה וגו'. אמרו רז"ל ולא חנוק רוצה לומר כי לא תבא עגלה
ערופה רק על הנהרג בכלי ברזל. והבן זה. נופל בשדה רמז לשדה שנהרג בו קין
הנקרא שדה של תפוחים וזהו מאמרם בשדה ולא צף על פני המים. וטעם עגלה ערופה
כדי שלא תחול מדת הדין בעולם וליתן לה חלקה כדי שלא תקטרג כענין שאמרו
רבותינו ז"ל כדי ליתן לתוך פיו של שטן וכמו שפירשתי בסוד העזאזל. ואמרו
רבותינו ז"ל כי השנים פוסלים בעגלה ערופה כי כל מקום שנאמר עגלה בת שנתה
דוגמת הלוים הנפסלים בשנים וזהו טעם ומדדו. ואמרו רבותינו ז"ל שאפילו
לנמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה. פירוש עליל מגולה. וידוע
שאין עיר קרובה כזו ואף על פי כן הן צריכין למדוד וסוד הענין רמוז בכי
תשא. וטעם אשר לא משכה בעול תבין מפרה אדומה וכבר פירשתיו:
והורידו
זקני העיר ההיא העגלה אל נחל איתן וגו'. הטעם כי שמה ממשלת הדין
ומטעם זה לא יעבד בו ולא יזרע כי המקום נתייחד לעבודת מדת הדין והנה הוא
כמדבר הנאמר עליו לא מקום זרע וגו'. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל אשר לא יעבד
אפילו מכאן ולהבא ר"ל אפילו לאחר שנערפה העגלה ונמצא ההורג לא יעבד שם
לעולם.
וטעם וערפו שם אמרו רז"ל עורפין אותה מאחוריה מאי טעמא גמר עריפה עריפה
מחטאת העוף וכבר רמזנו סוד המליקה ומטעם זה אמרו רז"ל כי אין המומין
פוסלין בעגלה והבן זה מסוד הלוים שאין נפסלין במומין רק בשנים:
וטעם
ונגשו הכהנים בני לוי (משלי טז' ו') כי בחסד יכופר עון ואמר בני לוי
כי הם ממונין על הדין ובהם תתרצה מדת הדין וזהו אומרו ועל פיהם יהיה כל
ריב וכל נגע כי הם שלוחי מדת הדין. וטעם ירחצו ידיהם על העגלה לטבול ידיהם
במי החסד שלא תשלוט מדת הדין עליהם:
כפר
לעמך ישראל וגו'. ההודאה הזאת היא לרצות מדת הדין ולהשלימה וזהו אשר
פדית כי במדה ההיא נדונו המצריים שנאמר ויי' הכה הוא ובית דינו:
ואל
תתן דם נקי וגו'. לפי הפשט ר"ל עונש שופך דם נקי ויש לשאול מה צורך
לבקשה זו וכי יעלה על הדעת שהבורא יתברך יעניש בלא משפט וכן אמר אבימלך
בתם לבבי ובנקיון כפי. ודוד אמר גמלתי שולמי רע וגו' (תהלים ז' ה').
וביונה כתיב ואל תתן עלינו דם נקי (יונה א' יד'). התשובה היא כי אע"פ
שהב"ה יודע לבות בני אדם צריך לנקות עצמו בתפלתו כי בזה מתרצה לו מדת הדין
כי כיון שחלתה בעולם אינה מתרצה אלא בצדיקים לגודל השתוקקותה להשלמת
הפעולות אשר היא סבתם כמו שאמר בספר הזוהר (נשא קכ"ב א') בענין הרשעים
רחמנא לישזבן מחייבי עלמא ומפגימו דילהון כמה זכאין מסתלקי בגינייהו כל מה
דגרמי לעילא ותתא. <תרגום - הרחמן יצילנו מרשעי העולם
ומן הפגם שלהם.
כמה צדיקים מסתלקים בשבילם מכל מה שגורמים אלו הרשעים למעלה ולמטה>.
כבר אמרו רז"ל בפסוק אנכי מגן לך א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי צדיקים שמגינים
אבל ממך אני מעמיד צדיקים מגינים ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים
לעבירות ולמעשים רעים אני רואה צדיק אחד בהם שיכול לומר למדת הדין די אני
נוטלו ומכפרו עליהם תנו לו אבר אחד שיתגרר בו הד"א (איוב טז' יא) יסגירני
אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטיני הלואי ע"י צדיקים ולא ע"י רשעים. זהו
מאמרם כיון שניתן רשות למחבלים לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. ובפרק
הכונס צאן לדיר אמרו רז"ל אמר רבי שמואל אמר רבי יונתן אין פורענות באה
לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר והכרתי ממך
צדיק ורשע (יחזקאל כא' ח') וכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש אימתי
האש יוצא בזמן שהקוצים מצויים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל
גדיש אכל הגדיש לא נאמר אלא ונאכל שנאכל כבר זהו בקרובי אקדש (ויקרא י'
ג') וממקדשי תחלו (יחזקאל ט' ו') ואמרו רז"ל אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי:
ובספר
הזוהר [ח"ג רצ"א ב'] בפסוק צדק ומשפט מכון כסאך שהם
רמז
לתפארת ומלכות בלשון זה צדק מהאי משפט איתזן. <תרגום -
צדק שהוא
המלכות ניזון ממשפט הזה שהוא ז"א>. ולזמנין קרי ליה מלכי
צדק מלך שלם.
<ולפעמים קוראים את המלכות "ומלכי צדק מלך שלם">.
וכד מתערין
דינין במשפט כלהו רחמי כולהו בשלימו. <וכאשר מתעוררים
דינים ממשפט
כולם הם רחמים בשלמות>. דהאי מבסם להאי צדק. <כי
זה משפט מבשם את
צדק הזה שהוא דינים>. ודינין מתתקנין וכולהו נחתין בעלמא
בשלימו
ברחמי. <והדינים מתתקנים וכולם יורדים לעולם בשלמות
ברחמים>. וכד
אקרי שעה דמתחבר דכר ונוקבא כל עלמין כלהו ברחמי ובחדוותא. <ואז
היא
השעה שמתחברים זכר ונוקבא וכל העולמות כולם ברחמים ובשמחה>.
וכד
אסגיאו חוביה עלמא ואסתאבא מקדשא ודכורא אתרחק מנוקבא וחויא תקיפא שריא
לאתערא ווי לעלמא דמיתזן מהאי צדק. <וכשמתרבים עוונות
העולם והמקדש
נטמא והזכר מתרחק מן הנוקבא ונחש החזק מתחיל להתעורר אוי לעולם שניזון
בזמן ההוא מן הצדק הזה>. כמה חבילי טריקין מעלמא כמה
זכאין מסתלקין
מעלמא בגין דאתרחק דכר מנוקבא ומשפט לא קריב בצדק דא. <כמה
מלאכי חבלה
מתעוררים בהעולם כמה צדיקים מסתלקים מן העולם משום שנתרחק הזכר מן הנוקבא
והמשפט אינו קרב אל צדק זה>. ועל האי כתיב ויש נספה בלא
משפט דמשפט
אתרחק מן צדק ולא אתבסמת וצדק ינקא מאתר אחרא. <ועל זה
כתוב "ויש נספה
בלא משפט" (משלי יג' כג') משום שהמשפט נתרחק מן הצדק ולא נתבשמה המלכות,
והצדק יונק ממקום אחר>. ועל דא אמר שלמה מלכא את הכל
ראיתי בימי הבלי.
<ועל זה אמר שלמה "את הכל ראיתי בימי הבלי" (קהלת ז'
טז')>. הבל
דא הבל מהבלים דלעילא דאיקרון אפי מלכא ומה דאמר הבלי דא צדק מלכותא
קדישא. <הבל הוא הבל מהבלים של מעלה הנקראים פני המלך
ומה שאמר "הבלי"
זה הוא צדק מלכות הקדושה>. דכד היא מתערא בדינוי כתיב יש
צדיק אובד
בצדקו. <שכאשר היא מתעוררת בדיניה כתוב "יש צדיק אובד
בצדקו"
(שם)>. מאי טעמא בגין דמשפט אתרחק מינה ובגין כך ויש
נספה בלא משפט.
<מהו הטעם משום שהמשפט נתרחק ממנו ומשום זה "ויש נספה בלא
משפט">.
תא חזי כד אשתכח זכאה עילאה בעלמא רחימא דקדוש ברוך הוא אפילו כד אתער צדק
יכיל לאשתזבא. <בוא וראה כשנמצא צדיק עליון בעולם אוהבו
של הקב"ה אפילו כשנתעורר צדק בלי משפט יכול העולם להנצל בשבילו>.
בגין
דקדוש ברוך הוא בעי ביקריה. <משום שהקב"ה רוצה
בכבודו>. ולא מסתפי
מן דינא. <ואינו ירא מן הדין>. וכד
ההוא זכאה לא קיימא בקיומיה
ומסתפי אפילו ממשפט מסתפי ולא יכיל למיקם ביה כל שכן בצדק. <וכשהצדיק
הזה אינו נמצא בקיומו יראים אפילו ממשפט ואינם יכולים לעמוד בו כל שכן
בצדק>. תא חזי דוד מלכא בקדמיתא אמר בחנני י"י ונסני דהא
אנא לא
מסתפינא מכל דינין אפילו מהאי צדק כל שכן דאחידנא ביה. <בוא
ראה דוד
המלך בתחילה אמר "בחנני יי' ונסני" (תהלים כו' ד') כי אני לא מפחד מכל
הדינים אפילו מהצדק הזה וכל שכן שאני אחוז בו>. מה כתיב
אני בצדק אחזה
פניך. בצדק ודאי דהא לא מסתפינא למיקם בדינוי. <מה כתוב
"אני בצדק
אחזה פניך" (תהלים יז' טז') בצדק ודאי שאיני מתירא לקום בדיניו>.
בתר
דחב אפילו ממשפט מסתפי דכתיב ואל תבא במשפט את עבדך. <אחר
שחטא אפילו
ממשפט היה מתירא שכתוב "ואל תבא במשפט את עבדך" (תהלים קמג' ב')>.
תא
חזי כד מתבסמא האי צדק באינון אנפין במשפט כדין איקרי צדקה ועלמא אתבסמא
בחסד ואתמלי מיניה דכתיב אוהב צדקה ומשפט חסד י"י מלאה הארץ. <בוא
וראה כאשר מתבסם ההוא צדק באלו הפנים במשפט אז נקרא צדקה והעולם מתבשם
בחסד ומתמלא ממנו שכתוב "אוהב צדקה ומשפט חסד יי' מלאה הארץ" (תהלים לג'
ה')>. אסהידנא עלי דכל יומאי הוינא מצטער על עלמא דלא
יערע בדינוי
דצדק ולא יוקיד עלמא בשלהובוי כמה דכתיב אכלה ומחתה פיה. <אני
מעיד
עלי שכל ימי הייתי מצטער על העולם שלא יקרה בדיניו של צדק והעולם לא ישרף
בלהביו כמו שאמר הכתוב "אכלה ומחתה פיה". (משלי ל' כ')>.
עשה אזנך
כאפרכסת על המאמר הזה כי הוא מופלא:
ועוד
אמרו בספר הזוהר [פנחס רי"ח א'] מאי האי דכל שעתא
דחייבייא
סגיאו בעלמא ודינא שרייא בעלמא זכאין דבהו לקאן עלייהו. <תרגום
- מה
זה שבכל זמן שהרשעים מתרבים בעולם והדין שורה בעולם הצדיקים שבהם מוכים
עליהם>. דהכי תנינא בחובא דדרא צדיקייא איתפסון. <כי
כך למדנו
בעוונות הדור נתפסים הצדיקים>. אמאי. <למה>.
אי בגין דאינון
לא מוכחין בעמא על עובדין. <אם משום שאינם מוכיחים לעולם
על
מעשיהם>. כמה אינון דמוכחין ולא מקבלין עלייהו וצדיקייא
אתכפיין
קמייהו. <כמה יש שמוכיחים ואינם מקבלים מהם והצדיקים
נכנעים
לפניהם>. אי בגין דלא יהוי מאן דיגין על עלמא כלא יהון
ולא יתפסון
בחובייהו דהא חדווה איהו לצדיקייא באיבודא דלהון. <ואם
משום שאין מי
שמגין על העולם ולא יהיו נתפשים בעוונותיהם של הרשעים הרי שמחת הצדיקים
היא אם הרשעים יאבדו>. אמר ליה בחובא דדרא ודאי איתפסון
צדיקייא והא
אוקימנא הני מילי. <אמר לו בעוונות הדור ודאי נתפסים
הצדיקים וכבר
העמדנו דברים אלו>. אבל בשעתא דיתפסון צדקייא במרעין או
במכתשין בגין
לכפרא על עלמא כדין יתכפרון כל חובוי דדרא עלייהו. <אבל
בשעה שהצדיקים
נתפסים במחלות או בנגעים הוא כדי לכפר על עוונות העולם כי אז מתכפרים כל
עוונות הדור>. מנא לן. <מאין לנו
זה>. מכל שייפי גופא.
<מכל אברי הגוף>. בשעתא דכל שייפין בעקו
ומרע סגייא שריא עלייהו
שייפא חד איצטריך לאלקאה בגין דיתרפאון כלהו. <כי בשעה
שכל האברים הם
בצרה ומחלה גדולה שורה עליהם צריכים להלקות אבר אחד כדי שיתרפאו
כולם>. מגו דרועא. <ואיזה אבר מלקין,
לזרועה>. דרועא אלקי
ואפיקו מיניה דמא כדין הוא אסוותא לכל שייפי דגופא. <הזרוע
מוכה
שמוציאים ממנה דם ואז יש רפואה לכל אברי הגוף>. אוף הכי
בני עלמא
אינון שייפין דא עם דא. <אף כך בני העולם הם אברים זה עם
זה>.
בשעתא דבעי קדוש ברוך הוא למיהב אסוותא לעלמא אלקי חד צדקא בינייהו
ובגיניה יהיב אסוותא לכולא. <בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה
לעולם הוא
מכה לצדיק אחד שביניהם ובשבילו נותן רפואה לכל>. מנא לן.
<מאין
לנו זה>. דכתיב והוא מחולל מפשעינו ובחבורתו נרפא לנו. <כי
כתוב
"והוא מחולל מפשעינו ובחבורתו נרפא לנו" (ישעיה נג' ה')>.
ובחבורתו
אקזותא דדמא כמאן דאקיז דרועיה ובההוא חבורה נרפא לנו. <"ובחבורתו"
היינו הקזת דם כמי שמקיז דם מזרוע שבחבורה ההיא נרפא לנו>.
אסוותא הוא
לנו לכל שייפין דגופא. <רפואה היא לנו לכל אברי
הגוף>. ולעולם לית
זכאה דלא יהיב אסוותא לדרא ולכפרא עלייהו. <ולעולם אינו
מכה לצדיק אלא
כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם>. ורזא דא צדיק
ורע לו.
<וזה סוד צדיק ורע לו>. דהא ניחא לסיטרא
אחרא דדינא לשלטאה על
זכאה מכלא. <כי נוח לו לסטרא אחרא שהדין שולט על הצדיק
יותר מן
הכל>. דלא חייש כדין לכל עלמא ולא אשגח בהו מחדוה דשליט
עליה. <כי
אז אינו מחשיב לכל העולם ואינו משגיח בהם מרוב שמחה ששולט על הצדיק>.
וההוא זכאה זכי לשולטנו עילאה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. <והצדיק
ההוא
זוכה לממשלה עליונה בעולם הזה ובעולם הבא>. צדיק וטוב לו
דלא חייש
קב"ה לכפרא על עלמא. <צדיק וטוב לו הוא משום שהקב"ה אינו
דואג לכפר על
העולם>. אמר ליה אלו לא הוו בחד זמנא יאות. <אמר
לו אילו לא היו
שני הצדיקים שאחד רע לו ואחד טוב לו בזמן אחד, יפה מה שאמרת>.
אבל אית
צדיק הכא ואית צדיק בגוייה לדא אית מרעין ומכתשין ולדא כל טובו דעלמא.
<אבל יש צדיק כאן ויש צדיק בתוך אותו הזמן, לזה יש מחלות
ונגעים ולזה
יש כל טוב שבעולם>. אמר ליה בחד מינייהו תרין סגיא דלא
בעא קדוש ברוך
הוא לאלקאה כולא. <אמר לו באחד או שנים מכל הצדיקים די
כדי לכפר על
עוונות הדור שאין הקב"ה צריך להלקות את כל הצדיקים>. כמה
דלא איצטריך
אלא דרועא חדא לאלקאה למיהב אסוותא לכל סייפין אוף הכי בחד צדיקא סגי.
<כמו שאין צריכים להלקות אלא זרוע אחת כדי לתת רפואה לכל
האברים אף
כאן בצדיק אחד די>. ואי איתייקר ביה מרע על כל שייפין
כדין איצטריך
לאלקאה תרין דרועין. <ואם נכבדה המחלה בכל האברים אז
צריך להכות את
שתי הזרועות>. אוף הכי אי אסגיאו חובין יקירין על עלמא
כדין כל זכאין
אלקין למיהב אסוותא אכל דרא. <אף כך אם נתרבו עוונות
כבדים על העולם
אז כל הצדיקים מוכים כדי לתת רפואה לכל הדור>. אבל בזמנא
דלא אסגיאו
כל כך כדין חד זכאה אלקי ושאר צדיקיא בשלם. <אבל בזמן
שאינם מרובים כל
כך אז רק צדיק אחד מוכה ושאר הצדיקים הם בשלום>. דהא לא
אצטריך עלמא
דילקון כולהו. <כי העולם אינו צריך שיהיו מוכים
כולם>. איתסיאו
צדיקייא איתסיאו עמא. <נרפאים הצדיקים נרפא העם>.
ולזמנין דכל
יומהון קיימין במרעייהו לאגנא על ארעא. <ולפעמים הצדיקים
כל ימיהם
עומדים במחלות להגן על הדור>. מיתו הא איתסי כולא
איתסיאו צדיקייא
איתסיאו עמא ואתכפר. <ואם מתו הצדיקים נרפא הכל נרפאים
הצדיקים נרפא
העם ונתכפר להם>. לזמנין דחובין אינון יקירין יתיר וכו'.
<ולפעמים
העוונות הם כבדים יותר>. ומזה המאמר התבונן היטב על פרשת
הנה ישכיל
עבדי (ישעיה נב' יג') הנאמרת על הצדיקים הלוקים בעון הדור. והבן זה היטב.
גם מאמר הש"י ליחזקאל הנביא ע"ה (יחזקאל ד' ד') ואתה שכב על צדך השמאלית
ושמת את עון בית ישראל עליהם מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם. וגם
ואל תתן עלינו דם נקי פשטו ידוע. ויש לומר שהרמז למדת הדין הנקראת כך
והבקשה היא שלא תשלוט עליהם מדת הדין:
מדרש
רות (זוהר חדש ע"ח ט"א) זכאה חולקיה מאן דלא אתרשים קמיה. <תרגום
- אשרי חלקו של מי שלא רשום לפניו (לפני השטן)>. מה כתיב
באלימלך ושם
האיש אלימלך. <מה כתוב באלימלך "ושם האיש אלימלך">.
כיון דאתרשים
קמיה אסטין עלוייה עד דקטיל ליה דכתיב וימת אלימלך איש נעמי. <כיון
ששמו נרשם לפני השטן השטין עליו בדין עד שהרגו שכתוב "וימת אלימלך איש
נעמי">. כיון דשארי ביה דינא שארי בבנוי וכו'. <כיון
שהתחיל בו
הדין התחיל גם בבניו>. ויונתן תרגם כפר לעמך ישראל ומיד
נפקין נחיל
דרמותא מגו פרתא דעגלמא ונגדין ואזלין עד אתרא דקטולא תמן וסלקין עילויה
ואחדין ביה דיינא ודיינין יתיה. ושמעתי רמז לדבר ואת"ה מבע"ר הד"ם הנק"י
סופי תיבות רימ"ה: