פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת תרומה וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ויקחו לי תרומה מאת כי איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. סוד המשכן
נשגב ונעלם מאד ומה שהרשות נתונה נרמוז די למבינים. אמרו רז"ל אמר רבי
יהושע דסכנין בשם רבי לוי בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה משכן וכו'. רבי ברכיה
אמר משל למלך שנגלה לבן בתו בלבוש שכולו מרגליטון אמר לו עשה לי כזה אמר
לו אדני המלך מנין יש לי מרגליטין אמר לו אתה בסימניך ואני בכבודי כך אמר
לו הקב"ה למשה אם אתה עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סוקליטון שלי ויורד
ומצמצם שכינתי ביניכם. עוד אמרו רז"ל הענין הזה בלשון אחר בפסוק וראה ועשה
בתבניתם. כתבניתם לא נאמר אלא בתבניתם מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלה אש
שחורה אש ירוקה אש לבנה אש אדומה אמר לו וראה ועשה אמר לו משה וכי אלהים
אני שאוכל לעשות כאלו אמר לו אני בכבודי ואתה בסימניך. מזה המאמר נוכל
להבין כי צורת המשכן כולה רומזת לצורת מעשה מרכבה עליונה כמו צורת האדם
והתורה. ובהיות למטה הדברים ההם עכ"פ תשרה שם שכינה כמו ששכן על הר סיני.
וכמו שכתוב בהר סיני הן הראנו יי' אלהינו את כבודו ואת גדלו שהרמז בו לדיו
פרצופין. כן כתוב במשכן ב' פעמים וכבוד י"י מלא את המשכן רמז לכבוד למעלה
מכבוד. ומכאן תבין סוד בנין בית הבחירה. ודע כי כל מערכת המקדש וגנזיו
ועליותיו וחדריו ותבנית העזרות והאולם וההיכלות וחצרותיו ולשכותיו וצורת
כל מקום ומקום הכל קבל דוד המלך ע"ה ברוח הקודש ומסר לשלמה בנו והכל במדה
במשקל ובמשורה לפי סדרי מערכת צורת השכינה זהו שכתוב ויתן דוד לשלמה בנו
את תבנית האולם וגו' (ד"ה א' כח' יא') עוד אמרו ולתבנית המרכבה הכרובים
זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית יי' הכל בכתב יי' עלי השכיל כל מלאכת
התבנית (שם). והיה כסא ומעון לשכינה זהו כשבנה שלמה את הבית אמר בנה בניתי
בית זבול לך מכון וגו' (מלכים א' ה' יג'). וחזרו הצינורות וההמשכות להריק
ברכה בבית המקדש היינו דכתיב כי שם צוה יי' את הברכה (תהלים קלג' ג').
וכתיב מציון מכלל יופי אלהים הופיע תהלים ג' ב') כי היא מכוונת כנגד
העליונה ומשם יניקת הכל כמו שאמרו רז"ל כל הארצות מתמציתה של ארץ ישראל
שותות. ספר הבהיר מאי
דכתיב ויקחו לי תרומה אמר הקב"ה הרימו אותי בתפילותיכם ומי אותו שנדבו לבו
להמשך מן העולם הזה כבדוהו כי בו אני שמח שיודע שמי וממנו ראוי לקחת את
תרומתי שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' מאותו המתנדב דאמר רב רחומאי
אלמלא צדיקים וחסידים שבישראל שמרימין אותי על כל העולם בזכיותיהם. דבר
אחר ויקחו לי תרומה ויקחו לקדש תרומה שהיא יו"ד והוא עשירי ומנלן דעשירי
קדש שנאמר העשירי יהיה קדש ליי'. ומאי ניהו קדש שנאמר ראשית כל בכורי כל.
ובאלה שמות רבה וזאת התרומה כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר קדש ישראל ליי'
ראשית תבואתה אמר להם הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול שנמכרתי עמה
שנאמר ויקחו לי תרומה. הענין כי תרומה תרמוז לכנסת ישראל ואמר שנמכרתי עמה
כדרך דודי לי ואני לו. ספר הזוהר (לא מצאתי מקור) תא חזי קרבן לא איתקרב
אלא בירושלם בלחודהא ולא באתרא אחרא מאי טעמא בגין דירושלם איהו נקודה דכל
עלמא ושבעין ארעין סחרנהא והיא קיימא באמצעית כמה דאת אמר זאת ירושלם בתוך
הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ונקודא דא אמצעיתא איהי גו נקודה עילאה
אמצעיתא גו מלכוון אחרנין ודא קיימא לקבלא דדא לית מאן דפסקה בגוייהו וכל
זמן דקרבנין איתקריבו בירושלם בדקא חזי כל אינון דקיימי סוחרנהא כלהו
מסתפקי ומתזנן כל חד וחד ונקודה דא מתדבקא גו נקודה עילאה ההיא נקודה
עילאה סלקא לעילא לעילא עד דאתקשר כולא לאנהרא מגו נקודה עילאה סתימא דכל
סתימין ואיתקשר כולא כדקא חזי וכדין אשתכחו ישראל בארעא קדישין באילין
קרבנין:
וזאת התרומה אשר
תקחו מאתם וגו'. פירשתי מלת זאת כי היא התרומה ומקבלת
משלשה אבות העליונים הרמוזים בזהב וכסף ונחושת וכבר ידעת ענינם. אמנם ברזל
לא נתנדב שנאמר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מלכים א'
ו' ז') כבר פירשתי סודו. ותכלת וארגמן וגו' מלת תכלת היא מלשון כל כמה דאת
אמר אני יי' עושה כל (ישעיה מה' ז'). והרמז בו ליסוד עולם או יהיה הרמז בו
לכנסת ישראל שהיא תכלית הכל וסוף הכל והארגמן רמז למכריע ראשון כי הוא
ארוג ממינים הרבה זהו שנאמר עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן (שה"ש
ג' י') הכסף ימינו של הקב"ה והזהב שמאלו והארגמן מורכב משניהם. ספר הזוהר
(אדרא רבא קמ"א ב') ודלת ראשך כארגמן מהו ארגמן גווני דכלילן גו גווני.
<תרגום - "ודלת ראשך כארגמן" מהו ארגמן היינו גוונים
הכלולים בתוך
גוונים>. ויש אומרים כי גוון הארגמן אדום. ותולעת שני
תבין מפסוק כי
כל ביתה לבוש שני הנאמר על אשת חיל. וטעם שש משזר יש מפרשים על שש קצוות
וטעם משזר יורה על אחדותם ועורות האלים הם אדומים ממדת הדין. והזכיר הכתוב
חמשה עשר דברים כנגדם ט"ו שיר המעלות ט"ו תיבות ברכת כהנים ט"ו שבחות
בישתבח כנגד שם י"ה:
ככל אשר אני מראה
אותך. זהו רמז כי כל הענינים האלו הם למעלה ויורה על זה
אומרו וכן תעשו לא אמר כן תעשו. ואמר אני מראה כי אני הוא המראה וידעת
פירוש אני. וכן בבנין בית המקדש אמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (ד"ה א'
כח' יט'):
ועשו ארון עצי
שטים אמתים וחצי ארכו וגו'. ספר הזוהר (בראשית ל"ג ב') כתיב
הנה ארון הברית אדון כל הארץ. <תרגום - כתוב "הנה ארון
הברית אדון כל
הארץ">. הנה ארון הברית דא מאורות דברקיע השמים. <הנה
ארון ברית
זה מאורות שברקיע השמים>. ארון תיבותא לאעלא ביה תורה
שבכתב.
<ארון הוא תיבה להכניס בתוכה תורה שבכתב>.
הברית דא שמשא דנהיר
ביה ואיהי ברית בהדיה. <הברית הוא השמש המאיר לנוקבא
והיא נקראת ברית
כמוהו>. ארון הברית דייקא אדון כל הארץ. <ארון
הברית בדיוק, בזמן
שז"א מחובר לנוקבא אז נקרא אדון כל הארץ>. הברית איהו
אדון כל הארץ
ובגין דא האי ארון איהו אדון. <הברית שהוא ז"א נקרא אדון
כל הארץ ולכן
אותו ארון הוא אדון>. בגין שמשא דנהיר ליה ונהיר לכל
עלמא מינה נקטא
שמא ואתקרי האי אדון. <משום שהשמש המאיר לה ולכל העולם
ממנו לוקחת
הנוקבא את השם אדון>. ברזא דאל"ף דלי"ת נו"ן יו"ד כמו
דאמרי צדיק
וצדק. <בסוד שם אדנ"י כמו שאנו אומרים צדיק על זכר וצדק
על
נוקבא>. כך אדון דא בדא תליה. <כך אדון
ואדנ"י תלויים זה
בזה>. הנה כוונתם כי הארון רמז לשכינה והיה מצופה זהב
דכתיב ממשבצות
זהב לבושה (תהלים מה' יד). והזר שעליו רמז לאשת חיל עטרת בעלה (משלי יב'
ד') ואמר ויצקת לו ארבע טבעות זהב לרמוז לד' נהרות המשפיעין אליה כמה דאת
אמר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א' ז') כי היא כלולה מן הכל והיתה תורה
שבכתב מונחת בתוכו כענין כי שמי בקרבו. ויש אומרים כי ב' לוחות רומזים
ללמודי ה' המקבלים ממכריע ראשון להשפיע שם. ועל כן מלת ארן חסר ו' והבן.
ודע כי הלוחות ו' טפחים אורך על ו' רוחב ועובי כל אחת שלשה טפחים הרי הן
בתשבורת ו' פעמים ל"ו שהם רי"ו טפחים כמספר אותיות שם של ע"ב אותיות. גם
מספר התנועות היוצאות מאותיות יה"ו הם רי"ו כי הקריאה של שתי אותיות בכל
השש תנועות עם תנועת שבא
הם ל"ו וכשתצרף אות שלישית הם ו' פעמים ל"ו קריאות שהם רי"ו כמספר הנזכר.
והכפורת אשר על הארון רמז לתפארת ישראל. ועל כן הוא עליו כעין של מעלה
והכרובים אשר על הכפורת רומזים לזרועות עולם המשפיעין לתפארת ישראל להורות
לכבוד למעלה מכבוד. ועל כן כרובים בגימטריא מראה כבוד. ענין אחר יש מפרשים
כי הכרובים רומזים לדיו פרצופין וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל. ולזה נוטה מאמר
רז"ל שאמרו ב' כרובים כנגד יי' אלהים. אמנם מה שכתבתי נראה לי עיקר לפי
סדר המרכבה העליונה וכן נראה כוונת רז"ל במדרש רות (זוהר חדש פ"ז ע"ג) אמר
עלמא עילאה שהיא בינה אריק ברכאן בקדמיתא לתרין כרובים דתחותה ואינון
ימינא ושמאלא חסד וגבורה. <תרגום - אמר עולם עליון שהוא
בינה משפיע
ברכות תחילה לשני הכרובים שמתחתיה שהם ימין ושמאל חסד וגבורה>.
וכו'.
והיו הכרובים והכפורת מקשה רמז לייחוד הכל כי הכל כח א' ואין שם פירוד
כלל. אמנם לא היו מקשה עם הארון כי הוא רגל בפני עצמו כענין הלולב ומיניו
שאינו נאגד על האתרוג והבן זה כי הוא אצילות הראשונים ואינו באחדות שלהם
וכבר רמזתי זה. והיו הכרובים משני קצות הכפורת אחת לימין ואחת לשמאל
והכפורת באמצען והיו פורשי כנפים להורות כי הם מקבלים ושואבים האור הפנימי
מן המקור העליון סוככים בכנפיהן על הכפורת להשפיע בו היין והחלב ופניהם
איש אל אחיו כמער ולויות. במסכת יומא אמר רב קטינא בשעה שישראל עולין לרגל
מגלין להן את הפרוכת ומראין להם הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם
ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר עם הנקבה מאי כמער איש ולויות (מלכים א' ז'
לו') אמר רב בר רב שילא כאיש המעורה בלויה שלו. אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו
גוים להיכל מצאו כרובים מעורין זה בזה והוציאום לשוק ואומרים הללו שאומר
עליהם ברכתן ברכה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי
ראו ערותה (איכה א' ח'). ובפרק המוכר אמרו רז"ל כרובים בנס עומדים כיצד הם
עומדין רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם אל
הבית למאן דאמר פניהם איש אל אחיו הא כתיב ופניהם אל הבית (ד"ה ב' ג' יג')
לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין
רצונו של מקום. והרב הגדול ז"ל כתב ואם תחשוב למה היו הכרובים פניהם איש
אל אחיו והיו מקשה תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפים למעלה כי הם
כסא עליון וסוככים על העדות שהוא מכתב אלהים וזה טעם לתבנית המרכבה כי
הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת והכרובים
אשר במשכן ובמקדש תבנית להם כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה' ז') וזה טעם
ואדע יחזקאל י' כ') שראה באחת וידע באחת ולפיכך אמר המה והמשכיל יבין עכ"ל
ז"ל. וכוונתו ידוע כי מכתב אלהים רמז לבית דוד ובה ראה אמנם בתפארת לא ראה
רק הבין וכבר כתבתי לך למעלה כי כוונת הרב ז"ל בכרובים לדיו פרצופין ואנו
כתבנו מה שהראונו מן השמים:
ונועדתי לך שם
ודברתי אתך וגו'. רמז כי משה נתנבא באספקלריא המאירה זהו
אתך מעל הכפורת. ואמר מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות כי כן הוא סדר
הבנין:
ועשית שלחן עצי
שטים וגו'. ממה שכתוב בארון תבין סוד השלחן וסוד המסגרת
בסוד הכפורת. ועל כן השלחן נתון בצפון כי משם עיקר קבלתו כמה דאת אמר אף
ערכה שלחנה (משלי ט' ב') וידעת פירוש אף והיא העורכת שולחנה וזה טעם
צפוייו זהב. טעם הזר כטעם זר הארון. ולשון מסגרת מורה על דבר סגור כמה דאת
אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך תהלים לא' כ') כי האור גנוז. וארבע
טבעותיו בסוד ד' טבעות הארון אמר לעומת המסגרת תהיין הטבעות כי כוונת
הטבעות האלה להשפיע אל המסגרת הנזכר ובדעת חדרים ימלאו (משלי כד' ד'):
לבתים לבדים. הרמז
בבדים לד' חיות נושאי המרכבה המקבלים מן הטבעות הנזכרות
זה לימין וזה לשמאל זה למזרח וזה למערב והרמז בהם רכב אלהים רבותים אלפי
שנאן (תהלים סח' חי') שור נשר אריה ן' פשוטה רמז לאדם וזה הסוד אין אנו
עתה בביאורו. ואמר כי הטבעות הנזכרות הם בתים ומקומות אל הבדים הנזכרים
ואמר כי הבדים נושאים השלחן רמז לד' חיות נושאות את המרכבה. ספר הזוהר
[בראשית ל"א א'] רבי שמעון פריש פלוגתא. <תרגום
- רבי שמעון
פירש המחלוקת כך>. פתח ואמר קרא דכתיב לעומת המסגרת
תהיין הטבעות.
<פתח ואמר קרא כתוב "לעומת המסגרת תהיינה הטבעות">.
מאן מסגרת דא.
<מי הוא מסגרת זו>. הוא אתר דסגיר ולא
פתח בר בשביל חד דקיק
דאיתיידע בגניזו לגביה. <זה הוא מקום שסגור שאינו נפתח
זולת בשביל דק
אחד שנודע בתוכו בצנעה>. ובגיניה איתמלי ורשים עזקיא
לאדלקא בוצינין.
<ומכוחו נתמלא באור וציין טבעות להדליק הנרות>.
ובגין דאיהו אתר
דגניז וסתים איקרי מסגרת ודא הוא עלמא דאתי. <ומשום שהוא
מקום גנוז
וסתום נקרא מסגרת וזה הוא עולם הבא>. תהיין הטבעות אילין
עזקין עילאין
דמתאחדן דא בדא. <"תהיינה הטבעות" אלו הטבעות העליונות
הנאחזות זו
בזו>.
מייא מרוחא. <המים שהוא חסד נכלל מרוח שהוא תפארת>.
ורוחא מאשא.
<ורוח מאש שהיא גבורה>. ואשא ממייא. <ואש
ממים>. כלהו
מתאחדן דא בדא ונפקן דא מן דא כהני עזקין. <כולם נכללים
זה בזה
ויוצאים זה מזה כמו הטבעות>. וכולהו מסתכלן לגבי ההוא
מסגרת דביה
אתאחיד נהרא עילאה לאשקאה לון. <והטבעות כולם מסתכלים אל
המסגרת ההוא
ששם נאחז לאותו הנהר העליון על מנת להשקותם>. ואתאחדו
בהיכלא לאנהרא
ואתתקן ביה. <ונאחזים בו לקבלת הארה שבו הם
מתתקנים>. בתים לבדים
הני עזקאן עילאי. <"בתים לבדים" אלו הטבעות
העליונות>. אינון בתים
ואתרין לבדים ואינון רתיכא לתתא. <הן נעשות עתה בתים
ומקומות להבדים
שהם המרכבה שלמטה>. בגין דדא אתי מסיטרא דאשא ודא מסטרא
דמיא ודא
מסיטרא דרוחא. <ומפני כך זה שהוא גבורה בא מצד האש וזה
שהוא חסד בו
מצד המים וזה שהוא תפארת בא מצד הרוח>. וכן כלהו בגין
למיהוי רתיכא
לארונא. <וכן כל מה שיש במרכבה עליונה נמשך לתחתונה כדי
שהבדים יהיו
מרכבה לארון העדות>. דעלייהו מאן דיקרב יקרב לאילין
בתים. <שעל כן
כל הקרב יקרב לבדים האלו>. ולאו במה דלגו. <ולא
במה שהוא לפנים
מהם>. לך לך אמרין נזירא סחור לכרמא לא תקרב. <לך
לך אומרים לנזיר
סבב סבב לכרם לא תקרב>. בר אינון דאיתחזון לשמשא בגו לון
אתייהב רשותא
לאעלא ולקרבא. <חוץ מאלו הראויים לשמש בפנים להם ניתן
רשות להכנס
וליקרב>. ועל דא כתיב והזר הקרב יומת. <ועל
כן כתוב "הזר הקרב
יומת">. והבן כי כשבא להזכיר הטבעות לא הזכיר רק שלשה
מהם מים מרוח
רוח מאש ואש ממים ומים מרוח ואש ממים ידעת בספר יצירה ורוח מאש היא השכינה
הנקראת רוח קדישא והרביעי לא הזכיר כי הוא המסגרת עצמו. והבן אמרו ודא אתי
מסיטרא דמייא וכו' רמז לד' חיות העומד לימין מקבל מן החסד העומד לשמאל
מקבל מן הגבורה כי קבלתם מהמרכבה עליונה:
ונתת על השלחן
וגו'. הלחם רומז ליסוד עולם ודין הוא שיהיה על השלחן שלא
ישאר שלחן יי' בלתי מזונות הפך ואין איש שם על לב (ישעיה נז' א') וצריך
להתבונן למה היה הלחם מונח על הקשות ולא על השלחן מוסף על זה שכבר עוררתי
כי צריך להמציא מקום למטה שבו תחול הברכה מלמעלה כי אין הברכה של מעלה חלה
על דבר ריקם ראיה לדבר הגידי לי מה יש לך בבית (מלכים ב' ד' ב') דהא אין
מברכין על שלחן ריקם שאם אין יסוד למטה אין ענין של מעלה חל בו. דוגמא
לדבר זה אמרו רז"ל עצם יש באדם שאינו כלה לעולם והוא עצם התחתון שבשדרה
וקראוהו רז"ל תרווד רקב ואמר עליו שאם תכניסהו באש אינו נשרף לעולם כל שכן
שאינו כלה לעולם. ובויקרא רבה מהיכן אדם מציץ לעתיד לבוא מלוז של שדרה
הביאו ללוז אחד נתנוהו במים ולא נמחה באור ולא נשרף ברחים ולא נטחן נתנוהו
על הסדן התחיל מכיש עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנה כלום
זהו שנאמר וינאץ השקד (קהלת יב' ה') והקב"ה משאיר באדם זה העצם עד תחיית
המתים ואז התחייה חל עליו. וכשאינו כורע במודים להודות על אמונת בוראו
מאותו עצם נעשה נחש ברייה המקולקלת ולעולם לא יבנה עוד עם יושבי חלד. ואמר
עוד כי העצם ההוא יתרטב בטל שעתיד להחיות בו את המתים ונעשה כשאור בתוך
העיסה ויתפשט לכאן ולכאן וימתחו מתוכו כל האיברים והגידים ועור ובשר
ויתגלגלו עד ארץ ישראל ושם יקבלו רוחותיהם בארץ הטהורה והקדושה. כל זה
מורה כי אין שום ענין של מעלה חל זולתי כשיש לו מקום למטה כי מששת ימי
בראשית שנברא יש מאין לא נברא עוד רק יש מיש. והנה סוד לחם הפנים על דרך
האמת כי כאשר תבין מלת לפני תבין שמו וסודו ורמוז בפסוק ברכת יי' היא
תעשיר (משלי י' כב') כי היא המעשרת שנאמר מצפון זהב יאתה (איוב לז' כב')
ומשם תחול הברכה ויצא שובע לכל ישראל ולכך אמר כל כהן המגיעו כפול אוכל
ושובע. ואמרו רז"ל בפסוק הנה מטתו שלשלמה (שה"ש ג' ז') מה המטה אינה אלא
לפרייה ורבייה כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה שנאמר ויאריכו
הבדים מלכים א' ח' ח') וכן הוא אומר זהב פרוים (ד"ה ב' ג' ו'). וכן הוא
אומר בית יער הלבנון (מלכים א' י' כא') כמה דהדין חורשא סגי ולזה רמזו
רז"ל בתענית אין הגשמים יורדין אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר
רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך (תהלים פה' ב') אי נמי מדכתיב
ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל וגו' (מלכים א' ח' לו') ונתת מטר
על ארצך וגו' והבן כל זה כי על הארץ הנזכרת במעשה בראשית כיון הכתוב:
ועשית מנורת זהב
וגו'. חכמת המנורה בגביעיה וכפתוריה ופרחיה נעלמה מאוד.
ועל כן אמרו רז"ל שנתקשה משה במעשה המנורה. המנורה יש בה ז' קנים שלשה מצד
זה ושלשה מצד זה ופני כולם אל האמצעי רמז הוא לשבעה קצוות מקום הקודש ועל
כן היו מקשה לרמוז לייחוד הכל כי הכל כח אחד כאשכול שהכל בו שבו ענפים
ועלין וזגין וענבים הכל בזמורה אחת והכל מתגדל ומתברך משרש אחד הנטוע
במקום נטיעתו. כן כל הז'
מדות יונקין ומתברכין משרש אחד ופני כולם אל המקור העליון לבקש מאל אכלם
שהוא המקיימם והמעמידם וז' קני המנורה קראם זכריה הנביא ע"ה שבעה אלה עיני
יי' כי השגחת העולם על ידיהם והם שבע צורות קדושות שיש לו להקב"ה ואתה
רואה כי יש מן ו' הקנים קרובים אל הנר האמצעי זו מזו וכפי קרובם אל קונם
הוא מעלתם ובאיברי האדם תבין ענין זה כי כל אבר המתרחק מן האמצע מתמעט
גדולו וכמו שיש באדם איברים גדולים וקטנים כן יש באדם העליון מיני חסדים
ודינין זה גדול מזה לפי יניקתם מן המעיין הנובע כי האדם התחתון נבנה על
צורת אדם העליון והנרות שבכל קנה וקנה רומזים כי הם מקבלין האור והזוהר מן
הקנה האמצעי רמז לאמצעי שבז' קצוות שהוא עיקר ומעמיד הכל וממנו מתפשט
הברכה מן הראשון לשני ומב' לג' ונקרא נר האמצעי שהוא גוף המנורה ועיקרם נר
מערבי מפני שראשו מוטה קצת לצד מערב ויוצא חוץ משורת שאר הקנים וזהו רמז
גדול וענין נעלם כחתן היוצא לקראת הכלה ואור שמן הניתן בכל נר ונר שעל ידו
דולקים ומאירין רמז למשך הנמשך בהם מאין סוף כי האורה רומזת להשגחת הש"י
בתחתונים שהיא ע"י המדות הנזכרות והשמן שבנר האמצעי רמז לקו האמצעי שהוא
מעמיד הכל ובו היה מתחיל ובו היה מסיים. ויש דורות שהיו בישראל צדיקים
שבימיהם לא כיבה נר מערבי והיה סימן יפה לישראל ועדות לכל באי העולם
שהשכינה שורה בישראל:
שלשה גביעים
משוקדים וגו'. ובמנורה ארבעה גביעים. צוה להיות בכל קנה מן
הששה שלשה גביעים ובאמצעי ארבעה ובין כולם כ"ב לרמוז לכ"ב אותיות התורה
וכ"ב אלף מרכבות שהיו במתן תורה כולן באותה מראה שראה יחזקאל הג' גביעים
רומזים לג' אבות העליונים וצוה לעשותן בצורת גביע כי הם מקבלים ושואבים
ממקור העליון להשפיע לאשר תחתם. ובעבור כי כולם כלולים זה בזה צוה לעשות
כן בכל קנה וקנה כמו שאמר בעל ספר היצירה א' עם כולן וכולן עם א' וסימן
לדבר חיות המרכבה הפנים שיש בזה יש בזה הכפתור הוא כנגד המכריע השני ועל
כן צורתו עגול ופרח היא השושנה שבשיר השירים הכלולה מז' קצוות ונקרא בספר
הזוהר וורדא קדישא. והנה הג' גביעים שבכל קנה וקנה רומזים לג' הדסים
שבלולב והכפתור והפרח ללולב ואתרוג והבן זה. והגביע הרביעי אשר בקנה
האמצעי רמז לתשובה הרוכבת עליהם ואמרו רז"ל בהקומץ רבה נמצאו גביעים כ"ב
כפתורים י"א פרחים תשעה. ושים לבך על המספר הזה והסימן יי' ב"ם סיני בקדש
(תהלים סח' חי'):
וכפתור תחת שני
הקנים וגו'. כשתדע סוד המרכבה עליונה תדע כי ראוי להיות
כפתור תחת שני הקנים הראשונים רמז למכריע ראשון שהוא תחת זרועות עולם.
ותחת שני הקנים השניים כפתור אחד רמז למכריע שני המקבל מנצח והוד הנרמזים
בשני קנים השניים הנקראים שני שוקיים שנאמר שוקיו עמודי שש מיוסדים על
אדני פז (שה"ש ה' טו') ר"ל כי הנצחיים שהם השוקיים הם עמודי שש. ר"ל עמודי
ו' קצוות או עמודי הו' הראשון של שם שהיא בגימטריא שש על שהיא סובלה ו'
שמות הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד יסוד. והשנייה הנחטפת רומז
למכריע שני והם מיוסדים ביסוד עולם. על השם הנכבד הנקרא אדני. ואמר פ"ז
לרמוז למה שנאמר בספר יצירה נעוץ סופו בתחילתו. כי השם הנכבד הנזכר בא"ד
שהוא סוף הבנין ושם אהיה שהוא מקור הכל ותחלתו הוא כנגד פ"ו עם אין סוף
יתעלה ויתברך. ענין אחר פ"ז בגימטריא לבנה והוא כח בית דוד סימן לדבר ואמר
כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו רמז לייחוד הכל:
והגבורה הגדולה
ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו' תפארת העשר יריעות רומזים
לעשר ספירות וההוד והנצח ואורך היריעה כ"ח אמות ורחבה ד' ובין צדיק הכל
ל"ב רמז לל"ב נתיבות והיו ה' כנגד עטרה' שנאמר חמש יריעות תהיין חוברות
וגו'. לרמוז למה שאמר בעל ספר יצירה י' ספירות בלימה ה' כנגד ה' כי הה'
אחרונות שואבות מן הה' ראשונות והיה חבורם ע"י לולאות וקרסים דוגמת משפיע
ומקבל ובחבורם היה המשכן אחד והיו הקרסים והלולאות חמשים כנגד חמשים שערי
בינה והיה עשר אמות אורך הקרש רמז לי' ספירות והיה חבורם ע"י הידות
והאדנים דוגמת משפיע ומקבל ואל יקשה לך למה היו האדנים מכסף ולא מזהב כי
אחרי התחברות הידות באדנים כל מדות הדין ספו תמו ופני הלובן פני הרחמים
נתרבו כמה דאת אמר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח' יד') והבריח התיכון רמז
למכריע ראשון ומרוצתו מן הקצה אל הקצה משל לחבור וקירוב עת דודים. וטעם
כמשפטו אמרו רז"ל שהיה צריך לציין הקרשים שלא יחליף אותם וכן אמר בירושלמי
דשבת פרק הבונה והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים אלא איזה קרש
זכה להנתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום:
ונתת את הפרוכת
תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות והבדילה
הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. הפרוכת הוא כנגד הרקיע המבדיל בין
המים העליונים לתחתונים וכבר ביארתי סודו ועל כן נתינתו תחת הקרסים חבור
ה' הוויות אחרונות לה' הראשונות:
ספר הזוהר [בראשית
ל"ג א'] והבדילה הפרוכת דהא איהו רקיע דמפריש
בגו אמצעיתא. ספר שבעה היכלות [זוהר בראשית
מ"ה א'] והבדילה הפרוכת וכו'. <תרגום -
"והבדילה הפרוכת"
וכו'>. האי קדש הקדשים אתר מתקנא לההוא נשמתא עילאה. <קדש
קדשים
הזה הוא מקום מתוקן לקבל נשמה עליונה>. כללא דכולא עלמא
דאתי לגבי האי
עלמא. <שהיא כלל של הכל שהיא עולם הבא של
העליונים>. דהא כד
מתחברן כולהו רוחי דא בדא ואישתלימו דא עם דא כדקא חזי. <שהרי
כעת
שמתחברים כל הרוחות של ההיכלות זה בזה ונשלמו זה מזה כראוי>.
כדין
אתער רוחא עילאה נשמתא דכולא. <נתעורר אז רוח עליון
הנשמה של
הכל>. לגבי עילאה סתימא דכל סתימין לאתערא על כולא
ולאנהרא לון מעילא
לתתא. <לגבי העליון הסתום מכל סתום שישפיע על הכל להאיר
להם מלמעלה
למטה>. ולאשלמא לון לאדלקא בוצינין. <ולהשלים
אותם להדליק את
הנרות>:
ספר הזוהר [בראשית
ל"ב ע"ב] תא חזי מייא אעדו ואולידו חשוכא ודא
היא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קודש הקדשים. <תרגום
- בוא וראה
המיים האלו הרו וילדו אפלה ועל הסוד הזה כתוב "והבדילה הפרוכת לכם בין
הקדש ובין קדש הקדשים">:
ושמת את השלחן
מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה
והשלחן תתן על צלע צפון. כבר עוררתיך כי המנורה ראויה להיותה בדרום כי משם
עיקר קבלתה והם זה נוכח זה רמז לתפארת ישראל והשכינה ותרגם יונתן בן
עוזיאל והבאת את השלחן ותתגעיל ית פתורא בסטר צפונא מטול דמתמן מתיהב
עותרא. ובמנורה אמר תמן גנזי חכמתא דמתילין לנהורא. ויש עוד מפרשים כי טעם
נתינת המנורה בדרום כדי שלא יהא צל צפוני במקדש ולילה כיום יאיר. סימן
לדבר כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה (ישעיה מד' ג'). אצק מים מן הימין
על הצמא אוצר הנשמות שנאמר בו צמאה נפשי (תהלים מב' ג') ונוזלים מן השמאל
על היבשה הידועה וקבל כל אחד מכחו זהו שנאמר עורי צפון ובאי תימן וגו'
(שה"ש ד' טז'). הזכיר תחלה פנת צפון להשפיע לגן כי היא המתפשטת בה תחלה
ואחרי כן דרום להפיח בגן היבש ולהשקותו מהשפע העליון ואחרי כן יבא דודי
לגנו זה תפארת ישראל המתייחד בה אחרי כן וענין יזלו בשמיו ר"ל להשפיע ברכה
לנפרדים ויתבאר לך סוד זה בהקפת המזבח בגזירת האל. והרמז כי עיקר קבלת
השכינה הוא ממדת הדין של מעלה שנאמר מי זאת עולה מן המדבר כתמרת עשן
מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל (שה"ש ג' ו'). כבר ידעת כי השכינה נקראת
זאת ודמה אותה בהיותה הולכת לפני מחנה ישראל לתמרת עשן שהוא מתמר ועולה.
ואמר עשן לפי שעיקר קבלתה היא משם מקוטרת מור ולבונה ר"ל נפעלת ומקבלת
אצילות מזולתה. מור ולבונה הרמז לזרועות עולם זה לבן וזה אדום מכל אבקת
רוכל כלולה מן הכל. והזכיר קודם המור האדום רמז לעיקר קבלתה וכתיב טוב
ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי טו' יז') לשון ארוחה מלשון
אורח חיים ואהבה שם היא השכינה שעיקר קבלתה משור אבוס שנאמר ופני שור
מהשמאל (יחזקאל א' י') ושנאה בו ר"ל מדת הדין:
ועשית את המזבח
עצי שטים וגו'. בעבור היות המזבח עשוי לשים שלום בין ישראל
לאביהם שבשמים בסוד הקרבנות על כן היו כל מעשיו נחשת ולא מכסף וזהב שנאמר
לכל כליו תעשה נחושת. והיה ה' אמות אורך וה' אמות רוחב ה' כנגד ה' ושלש
אמות קומתו לרמוז לשלש הויות העליונים וארבע קרנותיו רומזים לד' ראשי
נהרות. ומסדר הקפת המזבח התחתון תבין סדר הקפת המזבח העליון והיאך הוא
מתאחד בו' קצוות ובהם מתברך. ורבותינו ז"ל ביארו סוד זה בספר הזוהר
[במדבר ק"כ א'] אמר שם רבי אלעזר שאיל לר"ש אבוי אימא
לי סימנא
לזיווגא דייחודא מניין. <תרגום - רבי אלעזר שאל מרבי
שמעון אביו אמור
לי סימן לזיווג הייחוד מאין>. א"ל ברי אע"ג דאוקימנא
מילין לכל סטר
וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה. <אמר לו רבי שמעון בני
אע"פ שהעמדנו
דברים לכל צד וצד ונתפזרו הדברים דבר כאן ודבר כאן>.
סימנא דא נקוט
בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא. <סימן זה נקוט בידך וכך
הוא כעין
סיבוב המזבח>. דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית
צפונית. צפונית
מערבית מערבית דרומית. <דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית
מזרחית צפונית
צפונית מערבית מערבית דרומית>. א"ל והא לא יכיל עד דמקבל
עליה בר נש
מלכותא קדישא בקדמיתא. <אמר לו רבי אלעזר והרי אינו יכול
לעשות כלום
עד שמקבל עליו אדם עול מלכות הקדושה בתחילה>. ויהיב עליה
עול דא.
<ונותן על עצמו עול זה>. ואת אמר דייתי
לדרום בקדמיתא. <ואתה
אמרת שיבוא לדרום תחילה שהוא חסד>. א"ל כלא הא אמינא לך.
<אמר לו
רבי שמעון הרי אמרתי לך הכל>. דהא ובא לו לקרן אמינא
בקדמיתא והא ידעת
ודא הוא עול מלכותא קדישא. <<כי "ובא לו
לקרן" אמרתי בתחילה והרי
ידעת סוד הקרן שהוא המלכות וזה הוא עול מלכות הקדושה>.
>.לבתר
דרומית דתמן הוא אילנא דחיי. <<ואחר כך
דרומית ששם הוא עץ
החיים>. >.ודא לזווגא ליה במזרח דאיהו
אבא עילאה דהא בן מסיטרא
דאבא קא אתי.
<וזה לזווג את הדרום במזרח שהוא אבא עילאה כי בן מצד אבא
בא>.
בגיני כך מדרום למזרח דתוקפא דדרום במזרח הוא. <ומשום זה
מדרום למזרח
כי חיזוקו של דרום במזרח הוא>. ובעי לאתקשרא כחדא דרום
במזרח.
<ועל כן צריך שיתקשרו יחד דרום ומזרח>.
ומזרח דאתקשר בצפון כמה
דאת אמר וצפונך תמלא בטנם. <ומזרח המתקשר בצפון כמו
שנאמר "וצפונך
תמלא בטנם" (תהלים יז' יד')>. בגין דהאי אשלים ומלי
נחלין ומבועין.
<משום שזה משלים וממלא הנחלים והמבועים של מזרח>.
ועל דא מזרחית
צפונית דאינון אבא ואמא לא איתפרשן לעלמין והא אוקמוה. <ועל
כן צריך
ליחד מזרחית צפונית שהם אבא ואמא שאינם מתפרשים לעולם וכך העמדנו>.
ומה דאיתמר צפונית דאיהי טמירא עילאה. <ומה שנאמר בה
צפונית הוא משום
שהיא צפונה העליונה>. ומסטרא דיליה נפיק צפון. <ומן
הצד שלה יוצא
הצפון>. ודינין מסטר דיליה מתערין אע"ג דאיהי רחמי וחדו.
<והדינים
מתעוררים מן הצד שלה אע"פ שהיא רחמים ושמחה>. כד איהי
נפקת צפון נפיק
ביה. <וכשהיא יוצאת הצפון יוצא בה>.
דאיהו אתכליל וקשיר בדרום.
<כי הוא נכלל ונקשר בדרום>. לבתר צפונית
מערבית. <ואחר כך
יבוא קרן צפונית מערבית>. דהא מסיטרא דאבא נפיק בן
ומסיטרא דנוקבא
נפקת בת. <כי מצד אבא יוצא בן ומצד אמא יוצאת בת>.
ובגיני כך
צפונית מערבית. <ומשום זה צפונית מערבית>.
ודא הוא קרן דקדמיתא
דהשתא אתקשר בצפון סתם. <וזו היא קרן שבתחילה, ועתה היא
נקראת צפון
סתם>. לבתר בעי לקשרא ליה בדרום דתמן הוא קשורא דכולא
וגופא ביה
אשתכח. <ואחר צריך לקשר אותה בדרום ששם הוא קשר הכל
והגוף נמצא
בו>. ועל דא מערבית דרומית. <ועל כן
מערבית דרומית>. אשתכח
האי קרן תלת זמני חד לקבלה ליה בר נש בקדמיתא. <נמצאת
קרן זו ג'
פעמים, אחד שהאדם צריך לקבל עליו תחילה>. ולבתר הכי
לקשרא לה בתרי
דרועי לאיתחברא בגופא ולמיהוי כולא חד. <והקרן שלאחר כך
הוא לקשר
המלכות בב' זרועות דרום וצפון להתחבר בגוף ושיהיה הכל אחד>.
ודא היא
סדורא דייחודא שלים. <וזה הוא סדר היחוד השלם>.
וכל סטר וסטר
בההוא קשורא דלעילא דאיתחזי ליה. <וכל צד וצד ייחד בקשר
ההוא הראוי
לו>. ולא יתחלף סיטרא בסיטרא אוחרא דלא איתחזי ליה בגין
דלא איתענש.
<ולא יחליף צד בצד אחר שאינו ראוי לו כדי שלא יענש>.
ומאן דעביד
יחודא כדקא חזי כמה דאמינא זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. <ומי
שעושה יחוד הזה כראוי כמו שאמרתי אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא>.
דהא ידע לסדרא ייחודא דמריה שבחא דמריה. <להיותו יודע
לסדר יחוד אדונו
ושבח של אדונו>. ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משתבח ביה.
<ולא עוד
אלא שהקב"ה משתבח בו>. עליה כתיב ויאמר לי עבדי אתה
ישראל אשר בך
אתפאר. <עליו כתוב "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך
אתפאר" (ישעיה מט'
ג')>. [ח"ג שם] רזא ליתבי דרומא
אחנא. <תרגום - סוד זה
הוא ליושבי הדרום אחינו>. הכי שדרנא לון אחנא טיסטרא
דבוצינין ברזין
קטירין דבעיתו לייחדא ייחודא כטפסרא דקטירא עילאה. <וכך
שלחנו להם
אחינו מצד המאורות בסודות הקשרים דהיינו הייחודים שאתם רוצים לייחד ייחוד
של קשר העליון>. קבילו עלייכו עול מלכותא בכל יומא
בקדמיתא ובדא
תיעלון בקשורא קדושא דדרום. <קבלו עליכם בכל יום עול
מלכות בתחילה
ובזה תעלו בקשר הקדוש של הדרום>. ואסחרו סיטרי עלמא עד
דמתקשרן בקשורא
חדא ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תישרון. <ותסובבו רוחות
העולם עד
שמתקשרים בקשר אחד ובדרום תקבעו המקום ושם תשכנו>. וצריך
אני להעירך
על סוד המאמר המופלא הזה כבר ידעת כי כל הויות האצילות העליון כולן מקבלין
זה מזה עד העליון ית' המשפיע ואינו מקבל כמו שאמרו בספר הזוהר [אדרא
רבא קמ"ג א'] כל אינון תיקונין דלעילא בגופא קדישא בדכר ובנוקבא
כללא
דאדם. <תרגום - כל אלו התקונים שלמעלה שהם בגוף הקדוש
בזכר ונוקבא
שהוא כלל האדם>. אתמשיך דא מן דא ומתאחדן דא בדא ומשקן
דא לדא.
<נמשכים זה מן זה ומתאחזים זה מזה ומשקים זה את זה>.
כמה דאתמשך
דמה וורידין לדא ולדא להכא ולהכא מאתר דא לאתר אחרא. <כמו
הדם הנמשך
בורידים לזה ולזה לכאן ולכאן ממקום זה למקום אחר>.
ואינון משקין לגופא
דא ושקיין דא לדא. <והם משקים את הגוף הזה ומשקים זה
לזה>. כן כל
כתרין קדישין דגופא אשקיין דא לדא מנהירין דא לדא עד דאנהירו כלהו עלמין
ומתברכי בגיניהו. <כן כל הכתרים הקדושים של הגוף משקים
זה לזה ומאירים
זה לזה עד שמאירים כל העולמות ומתברכים בשבילם>. ובעבור
כי כפי
הפעולות הנעשים למטה כך נעשה למעלה על כן צריך לכוין ביושר כפי סדר הקבלה
אשר היא למעלה שלא ישתנו בסיבתו סדרי בראשית. וכענין שכתוב קרוב יי' לכל
קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה' חי'). וענין אמת במקום זה שידע
המתפלל כשהוא מזכיר את השם יתברך לאיזו מדה צריך לכוין לשם יתעלה ויתברך
בהמשכת הכל ונתן סימן לדבר סוד הקפת המזבח של מטה הרומזת להקפת מזבח של
מעלה שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' (תהלים כו' ו') וסוד
הענין הוא כל פונות שאתה פונה בייחודך לא יהו אלא דרך ימין הביאו רז"ל
ראיה לזה בזבחים מים שעשה שלמה והרמז לים העליון שעשה מלך שהשלום שלו.
אמנם בעבור כי אין להכנס לראות פני המלך יתברך בלעדי השכינה שנאמר אנה הלך
דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך (שה"ש ו' א') כי לא נוכל להשיגו
רק עמך כמה דאת אמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. כי אם בזאת יתהלל המתהלל
(ירמיה ט' כג') על כן קודם הייחוד צריך לקבל עולה עליו בעטיפת ציצית ואחרי
כן יכנס עמה לייחד השם הגדול יתברך כענין שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם
(מלכים א' ח' מח') רמז לארץ העליונה ועל זה רמז באמרו במאמר זה (במדבר ק"כ
א') והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש מלכותא קדישא בקדמיתא ויהיב עליה האי
עול. <תרגום - והרי אינו יכול לעשות כלום עד שמקבל אדם
עליו עול מלכות
הקדושה בתחילה ונותן על עצמו עול זה>. והיא נקראת במאמר
זה קרן. ואחר
כן יכנס עמה לייחד השם הגדול יתעלה ולהוציא הברכה מן המקור העליון כמה דאת
אמר ממעמקים קראתיך יי' (תהלים קל' א') וישפיע אחרי כן לזרועות עולם ואחרי
כן מדרום למזרח זהו סוד דרומית מזרחית א"ב וב"ן אחרי כן מזרחית צפונית
שיקבל גם מן הגבורה אחרי קבלתו מן החסד זהו ירעפו עלי אדם רב (איוב לו'
כח') אחרי כן צפונית מערבית כי עיקר קבלה השכינה מן הצפון בתחלה אחרי כן
צריכה לקבל מן הדרום זהו מערבית דרומית והנה היא כלולה מן הכל. והבן אמרו
אשתכח האי קרן תלת זימנין רמז כי בייחוד זה שהזכיר יש זכר לכנסת ישראל ג'
פעמים וזהו סוד תהלה לדוד ג' פעמים וכבר רמזתיו בסוד השלשה תפלות. ואומר
אני כי סדר ייחוד זה תפש חבקוק הנביא ע"ה בתפלתו הידועה כי בהכנסו לפני
ולפנים בסוד האלף להשפיע משם ברכה לכל הבנים באמרו שמעתי שמעך יראתי לא
נכנס בלעדי השכינה. ואמר יי' פעלך בקרב שנים חייהו בייחוד וכבר פירשתיו
ואחרי כן אמר אלוה מתימן יבא. הרמז למדת החסד. וקדוש מהר פארן הרמז למדת
הגבורה כמה דאת אמר עד איל פארן אשר על המדבר ואמר במדה הזו קדוש בעבור
היותה האש הגדולה כמה שאמרו בספר יצירה אש ממים חקק וחצב כסא הכבוד
ואופנים ושרפים וחיות הקדש כסה שמים רמז לשמים עליונים הנקרא מזרח. ותהלתו
מלאה הארץ (חבקוק ג' ג') היא הארץ העליונה הנקראת תהלה והיא מערב שהשכינה
במערב. ודע כי הענין הזה עקר גדול וסוד מופלא בייחוד השם יתברך כי הכל
מתברך ממקור אחד ורוח אחד לכל. ונקראו מדות אלו בזה השם מטעם גדול החסד
נקרא דרום כלומר דר רום כי הוא הראשון שבבנין כמו אברם. הגבורה נקראת צפון
לסוד גדול כי במדה ההוא שם מעבר כל השאלות והטובות ופעמים מעכבתן מלירד
למטה אם האדם אינו ראוי ונשארו הבקשות ההם צפונות בה כי כל הבקשות שאדם
מבקש מלפני השם יתברך לולי המקטרגים היתה בקשתו נעשית בין שיהיה צדיק בין
שיהיה רשע. אמנם בהגיע הבקשה ההיא דרך צפון אותן הכחות מערערין ואומרים
נעמוד לדין עליה ואם אינו ראוי לא ישיג בקשתו והיא צפונה שם להיותה
לצדיקים שנאמר וצפון לצדיק חיל חוטא (משלי יג' כב') מה רב טובך אשר צפנת
ליראיך (תהלים לא' כ') ועוד מפני שמשם יצר הרע נשפע הצפון בלבו של אדם כמה
דאת אמר את הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב' כ'). ומפני אלו שני הטעמים אמר
למעלה ומה דאיתמר צפונית וכו'. התפארת נקרא מזרח כי הוא נקרא מדת יום
כדאמר נובלת אורה של מעלה גלגל חמה זהו מי העיר ממזרח צדק וגו' (ישעיה מא'
ב'). המלכות נקראת מערב כי שם מתערב הכל כדאמר בספר הבהיר ולמה איקרי מערב
מפני ששם מתערב כל הזרע ואמר הכתוב ממנו תהיין קרנותיו לרמוז לייחוד הכל.
ועוד ווי העמודים רומזים לשנים עשר גבולי אלכסונין הנשפעים ממדת יעקב
אבינו ע"ה זהו וחשוקיהם כסף כי רובו מן החסד: