פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת וארא וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני
ה'. הזכיר בפסוק זה לשון דיבור ולשון אמירה הרומזים להקדוש ברוך הוא
ושכינת עוזו ועל כן רמזם באמרו אני ה' וידעת פירוש אני ה' זהו שכתוב וידבר
יי' אל משה לאמר. כי כל אחת דבקה בחברתה:
וארא אל אברהם אל יצחק
וגו'. בפסוק הזה רמוז ההבדל שיש בין נבואת משה
רבינו ע"ה ונבואת שאר הנביאים. וכתב הרמב"ן ז"ל ועל דרך האמת יבא הכתוב
כפשוטו ומשמעו. ויאמר אני יי' נראיתי להם באספקלריא של אל שדי כטעם במראה
אליו אתודע. ואותי יי' לא נודעתי להם שלא נסתכלו באספקלריא המאירה שידעו
אותי כטעם אשר ידעו יי' פנים אל פנים (דברים לד' י'). כי האבות ידעו השם
המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה. ולכן כשידבר אברהם אל השם יזכיר יי'
המיוחד עם א"ה או א"ד לבדו. והנה הענין שהאבות היה גלוי השכינה להם והדבור
עמהם במדת הדין רפה ונהג עמהם בה. ועם משה יתנהג ויתודע במדת רחמים שהוא
בשמו הגדול כטעם מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיה סג'). וכתיב כן נהגת
עמך לעשות לך שם תפארת (שם). ולכן לא יזכיר משה מעתה שם אל שדי כי התורה
בשמו הגדול נתנה שנאמר אנכי יי' אלהיך והוא שנאמר מן השמים השמיעך את קולו
ליסרך
ועל הארץ הראך וגו'. וכבר רמזתי פירוש שמים. והקב"ה יגלה עינינו ויראנו
נפלאות מתורתו. וטעם וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם וגו'. וגם אני
שמעתי וגו'. כלומר נראיתי להם באל שדי וגם הקימותי להם הברית ההוא לפני.
וגם בשמי הגדול שמעתי עתה אני את נאקת בני ישראל. ואזכור את בריתי אשר
הקימותי להם עמדי והמשכיל יבין עכ"ד הרב ז"ל. ולפי זה על כן אמר וארא כי
חכמה אחרונה נקראת מראה. אמנם האספקלריא המאירה נקראת ידיעה פנים אל פנים
רמז אל פנים המאירים ופנים שאינם מאירים. ומטעם זה לא תמצא בשאר נביאים
וידבר יי' ויאמר יי' כמו במשה רבינו ע"ה רק ויהי דבר יי'. ופירוש דבר יי'
העטרה. ומצאתי בתרגום יונתן בן עוזיאל שמתרגם וידבר יי' אל משה ומליל
מימרא דיי'. וטעם הדבר הוא אף כי כשהדיבור למשה ממדת רחמים יוצא גם מפי
השכינה להנעים הקול ולשכך אותו ולהחלישו כדי שיוכל משה לסבלו ולקבלו שאין
ילוד אשה יכול לסבול כח הקול הבא מלפני לפנים. ובאותו הקול נתנה התורה
שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ע"י השכינה לישראל. ובויקרא
רבה אמרו רז"ל מה בין משה לכל הנביאים רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן ר' יהודה
ברבי אלעאי אמר מתוך מ' אספקלריאות הה"ד וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר
ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי (יחזקאל מג' ג'). ומשה
ראה מתוך אספקלריא אחת ומראה ולא בחידות. ורבנן אמרי הנביאים ראו מתוך
אספקלריא מלוכלכת הה"ד ואנכי חזון הרביתי וגו' (הושע יב' יא'). ומשה ראה
מתוך אספקלריא מצוחצחת הה"ד ותמונת יי' יביט. ובפרק החולין אמרו רבותינו
זכרונם לברכה כל הנביאים נתנבאו מתוך אספקלריא שאינה מאירה ומשה מתוך
אספקלריא המאירה. ודע כי כל העשר ספירות נקראו אספקלריאות ולאחרונה קראו
שאינה מאירה כי יש בה טיפי חשך רמז למדת הדין ועוד מפני שהיא מתרחקת מן
המעין הגדול והמשל על זה אם תשים לפני אור השמש בגד פשתן לבן דק מאוד יאיר
השמש אורו אבל יוכל אדם להעמיד עיניו כנגדו לסבול זוהר אורו יותר ממה שהיה
יכול לסבול תחלה ואם ישים עוד בגד שני יוכל לסבול יותר ויותר וכל שכן אם
ישים עשרה בגדים אע"פ שכולם דקים ולבנים כל אחד חשך מעט מאור השמש עד
שמגיע לעשירי שאינו מונע עצמו מלהעמיד עיניו כנגד אורו ואינו מזיק לו כך
העשר ספירות אע"פ שכולם מאירות ומזהירות יוכלו הנביאים לסבול אור האחרונה
יותר מן הראשונה אליה לפי שאותן הספירות הנקראין אבות מקבלות זוהר האור
הפנימי מלפני לפנים ולא מזולתו ומהם מתפשט האור ההוא מזו לזו עד הסוף
ואינו דומה האור השנייה לאור הראשונה והשלישית לאור השנייה. וכל הנביאים
חוץ ממשה רבינו ע"ה קבלו הנבואה מן האחרונה הנקראת מדת לילה חוץ ממשה
רבינו שהשיג ממדת רחמים הנקראת מדת יום שהיא מוכתרת ברוח הקודש הפנימי
המתפשט בו תמיד ועל כן לא נתנבא אלא ביום ונקרא בכל מקום בשם המיוחד ואע"פ
שעל המדה ההיא נאמר למשה כי לא יראני האדם וחי. הקול נשמע למשה רבינו ע"ה
ממנה ומשיג ומרגיש כי מן השמים העליונים בא אליו הדיבור ועל הענין הזה
אמרו רבותינו זכרונם לברכה פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה. מדרש
רות (זוהר חדש ע"ז טור א') מרחוק יי' נראה לי כשהקדוש ברוך הוא מדבר עם
הנביאים אינו נגלה עליהם אלא מרחוק ועל כן רואין דמות דברים כאדם העומד
מרחוק חוץ ממשה רבינו ע"ה דאמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא כל הנביאים כולן לא
נתנבאו אלא באספקלריא שאינה מאירה ומשה נתנבא מתוך אספקלריא המאירה. שאר
הנביאים מרחוק ומשה מקרוב דכתיב לא כן עבדי משה בכל בימי נאמן הוא מהימנא
בבי מלכא קרוב הוא למלכא. ואיתמר כל הנביאים מתוך שהתנבאו מרחוק אין אהבתו
של המקום עליהם דכתיב אהבת עולם אהבתיך. רבי חנינא אמר יש רחוק ונתקרב ויש
קרוב ונתרחק יש רחוק ונתקרב דכתיב ממרחק תביא לחמה ויש קרוב ונתרחק דכתיב
מרחוק יי' נראה לי. זה קרוב אצל הנביאים ויש רחוק למלכות. רבי אליעזר אמר
איפכא קרוב למלכות ורחוק מן הנביאים שרואין דמיון של מעלה כמין גוף. ותמצא
בישעיה ואראה את אדני באל"ף דל"ת כי לא תשיג למעלה. וביחזקאל היתה עלי יד
יי' היא זרוע יי' ואף כי נבואת משה היא במדת רחמים אף על פי כן הכל על ידי
השכינה ועל כן אנו אומרים במוספין על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור זהו
שנאמר כי אחת ידבר אל כלומר בעטרה שהיא אחת מן הספירות ידבר אל רוצה לומר
מדת רחמים עם הנביאים. ודע כי הנבואה נמשכת מן העטרה ומתחלקת לג' חלקים.
החלק הא' נקרא נבואה ואותו השיגו הנביאים ע"ה. החלק הב' נקרא רו"ח הקד"ש
ואותו השיגו דוד ושלמה ודניאל ויתר החסידים והוא למטה מן הנבואה. החלק הג'
נקרא בת קול והוא למטה מרוח הקודש ואותו השיגו חכמי ישראל אחר שפסקה
הנבואה ורוח הקודש ולא היה נשמע כי אם למוכתרים בחכמה ובחסידות ובו צופים
בנסתרות שנאמר והאנשים אשר היו עמי (דניאל י' ז'). ואף כי האבות התנהגו
במדות המיוחדות להם לא התנבאו מהן רק מן האחרונה כמו שרמזנו:
וגם אני שמעתי את נאקת בני
ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את
בריתי. פירוש מלת וגם רמזנו למעלה. ואמר כי נאקת בני ישראל באה אלי כגון
צעקת בני ישראל. ואזכור את בריתי מן יי' זכרנו. ובריתי ידוע. אשר נשאתי את
ידי הרימותי זרוע עוזי אלי ליתן להם את הארץ וכן כי אשא אל שמים ידי. אשא
את היד הגדולה אל השמים העליונים. ונתתי אותה לכם רמז לירושלים שלמעלה.
מורשה כמו מאורשה. אני ה' כמה דאת אמר אני יי' הוא שמי (ישעיה מב' ח'):
ויקח עמרם את יוכבד דודתו
וגו'. הנך רואה כי משה רבינו ע"ה היה שביעי
לאבות וכבר רמזתי בסוד חנוך כי השביעי חשוב ואל תתמה מלידת משה שהיתה
בענין זה כשתבין מה שכתבתי במלכות בית דוד:
כי ידבר אליכם פרעה לאמר
תנו לכם מופת ואמרת אל וגו'. כבר ביארתי לך למעלה
ענין מכות מצרים ועל כן בכל אחת מהן תמצא ענין שרומז לדין ועל כן נעשו
במטה האלהים ואף בערוב ובדבר ובשחין חשך מכת בכורות שלא נעשו על ידי המטה
הוזכר בו דבר רומז לדין. בערוב כתיב כי אני יי' בקרב הארץ כטעם כי שמי
בקרבו והרמז לארץ העליונה. בדבר כתיב הנה יד יי' הויה בשחין ידעת כי הכבשן
הוא מקור האש. וזרקו השמימה כי מדת רחמים נתן כחה במדת הדין להציל את
ישראל ולהכרית את המצרים:
כה אמר יי' בזאת תדע כי אני
יי' וגו'. כבר פירשתי מלת כה על כן בזאת תדע
והפיכת המים לדם רמזתי כי מדת רחמים נהפכה להם למדת הדין. וטעם בעבור זאת
העמדתיך כבר פירשתי לך מלת זאת וסופו מוכיח כן. והבן אמרו במכת הברד ויי'
נתן קולות וברד רמז למה שאמרו כל מקום שנאמר ויי' הוא ובית דינו. ועל כן
היו האש והמים מעורבים יחד ועל כן ותהלך אש ארצה והבן: