והנה נתבאר יציאת הפרצופין, זה למטה מזה הנעשה מכח הביטוש דאו''מ באו''פ המזכך המסך דגוף עד שמחזירו לבחי' מסך דפה דראש, ואז נכלל שם בזווג דהכאה הנוהג בפה דראש, ומוציא ע''י זווגו קומה חדשה של ע''ס, שקומה חדשה זו נבחן לבן אל פרצוף הקודם. ובדרך הזה יצא הע''ב מפרצוף הכתר והס''ג מפרצוף ע''ב והמ''ה מפרצוף ס''ג, וכן יתר המדרגות בנקודים ואבי''ע. אלא עוד צריכים להבין, למה יצאו הע''ס דע''ב רק על בחי''ג ולא על בחי''ד. וכן הס''ג רק על בחי''ב וכו', דהיינו שכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי עליונו, ולמה לא יצאו כולם זה מזה בקומה שוה.

ותחילה יש להבין למה נחשב הע''ס דע''ב לתולדה של פרצוף הא' דא''ק, כי מאחר שיצא מהזווג דפה דראש דפרצוף הא' כמו הע''ס דגוף הפרצוף עצמו, וא''כ במה יצא מבחינת פיצוף הא' להיות נחשב כפרצוף שני ותולדה אליו. וצריך שתבין כאן ההפרש הגדול ממסך דראש למסך דגוף, כי יש בי מיני מלכיות בפרצוף : הא' הוא מלכות המזדווגת, בכח המסך המתוקן בה, עם אור העליון, כנ''ל, הב' הוא מלכות המסיימת, בכח המסך המתוקן בה, את אור העליון שבע''ס דגוף. וההפרש ביניהם כרחוק מאציל מנאצל, כי המלכות דראש המזדווגת בזווג דהכאה עם אור העליון, נחשבת לבחינת מאציל אל הגוף, כי המסך המתוקן בה לא הרחיק אור העליון עם הכאתו בו, אלא אדרבא שע''י אור חוזר שהעלה, הלביש והמשיך את האור העליק בבחינת עט'ס דראש, ונמעא מתפשט ממעלה למטה עד שנתלבשו הע''ס דאור העליון בהכלי דאו''ח הנקרא גוף. וע''כ נבחן המסך והמלכות דראש בבחינת מאציל להע''ס דגוף. ולא ניכר עדיין שום בחינת מגביל ומדחה בהמסך ומלכות הזאת, משא''כ המסך והמלכות דגוף, שפירושו, שאחר שהעץ'ס נתפשטו מפה דראש ממעלה למטה, אינם מתפשטים רק עד המלכות שבע'''ס ההם, כי אור העליק אינו יכול להתפשט תוך המלכות דגוף, מפני המסך המתוקן שם המעכבו מלהתפשט אל המלכות, וע''כ נפסק הפרצוף שם ונעשה סוף וסיום על הפרצוף, הרי שכל כח הצמצום והגבול מתגלה רק בהמסך והמלכות הזאת של הגוף, ולפיכך כל הביטוש דאו''מ באו''פ הנ''ל, אינו נעשה רק בהמסך דגוף בלבד. כי הוא המגביל ומרחיק את האו''מ מלהאיר בפנימיות הפרצוף. ולא במסך דראש. כי המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש האורות, ואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו.

ונתבאר, שמכח הביטוש דאו''מ באו''פ חזר המסך דמלכות המסיימת להיות לבחינת מסך ומלכות המזדווגת. (לעיל אות ל''ה) כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים מכל העוביות דגוף שהיה בו, ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעוביות ההיא השוות להעוביות דמסך דראש, ונודע שהשתוות הצורה מדביק ומיחד הרוחניים זה בזה, לפיכך אחר שהמסך דגוף השווה צורת עוביותו להמסך דראש, הנה תיכף נכלל בו ונעשה עמו כאלו היו מסך אחד, ואז קבל כח לזווג דהכאה כמו מסך דראש, ויצאו עליו הע''ס דקומה החדשה, כנ''ל. אמנם יחד עם זווגו זה, נתחדשו בו בהמסך דגוף, הרשימות דעוביות דגוף שהי' בו מתחילה, ואז חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה באיזה שיעור בינו להמסך דראש הנכלל עמו, והכר של השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליון. כי אחר שחזר וניכר מקורו הראשון, שהוא מפה ולמטה דעליון, הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון, כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה, ונמצא שהוכרח לירד משם להמקום שמפה ולמטה דעליון. ולפיכך, נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון, כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד, להיותו נמשך ממסך דגוף שלו.ט. ולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל אותם לב' גופים נבדלים, וכיון שהקומה החדשה היא כולה תולדה של המסך דגוף של פרצוף הקודם, ע''כ נחשב כבן אליו, וכמו ענף הנמשך ממנו.

ויש עוד דבר נוסף בההבדל מהתחתון לעליון. והוא כי כל תחתון יוצא מבחינת שיעור קומה אחרת שבה' בחינות שבהמסך, כנ''ל באות כ''ב וכ''ד, וכל תחתון חסר הבחינה העליונה של האורות דעליון והבחינה התחתונה של הכלים דעליון. והטעם הוא, כי מטבע הביטוש דאו''מ בהמסך, להאביד מהמסך את בחינה אחרונה דעוביות שלו. ולמשל, בפרצוף הא' דא''ק, שהמסך יש לו כל ה' בחינות עוביות שלו, דהיינו עד לבחי''ד, הנה ע''י הביטוש דאו''מ בהמסך דגוף, מזכך את העוביות דבחי''ד לגמרי, ואינו מניח ממנו אפי' רשימו של העוביות ההוא, ורק הרשימות מהעוביות דבחי''ג ולמעלה נשארים בהמסך. ולפיכך כשהמסך ההוא נכלל בהראש ומקבל שם זווג דהכאה על העוביות שנשאר בהרשימות שלו מהגוף, נמצא הזווג יוצא רק על בחי''ג דעוביות שבהמסך בלבד, כי הרשימו דעוביות דבחי''ד נאבדה ואינה שם, וע''כ הקומה שיוצאת על המסך הזה הוא בשיעור קומת חכמה לבד, הנק' הוי''ה דע''ב דא''ק, או פרצוף ע''ב דא''ק. ונתבאר לעיל אות כ''ד, אשר קומת חכמה היוצאת על המסך דבחי''ג חסרה המלכות דכלים ובחינת אור יחידה מהאורות, שהוא אור הכתר. ע''ש. הרי שפרצוף הע''ב חסר הבחינה אחרונה דכלים דעליון והבחינה עליונה דאורות דעליון. ומשום שינוי הצורה הרחוקה הזו, נבחן התחתון לפרצוף נבדל מהעליון.

ועד''ז אחר שנתפשט פרצוף ע''ב לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו''מ על המסך דגוף דע''ב שהוא מסך דבחי''ג, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו את הרשימו דעוביות של הבחינה האחרונה שבהמסך, שהוא בחי''ג, ונמצא בעת עלית המסך אל הפה דראש ונכלל בו בהזווג דהכאה, נעשה ההכאה רק על עוביות דבחי''ב שנשארה בהמסך הזה, כי הבחי''ג נאבדה ממנו ואינה, וע''כ הוא מוציא רק ע''ס בקומת בינה, הנק' הוי''ה דס''ג דא''ק, או פרצוף ס''ג, ויחסר ז''א ומלכות דכלים וחיה יחידה דאורות כנ''ל. ועד''ז כשנתפשט הפרצוף ס''ג הזה לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו''מ בהמסך דגוף שלו שהוא מסך דבחי''ב, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו הבחינה אחרונה דעוביות שבהמסך, שהוא בחי''ב, ולא נשארו בהמסך אלא הרשימות דעוביות שמבחי''א ולמעלה, וע''כ בעת עלית המסך להפה דראש, ונכלל בזווג דהכאה אשר שם, נעשה ההכאה רק על מסך דבחי''א שנשאר בהמסך, כי הבחי''ב כבר נאבדה ממנו, וע''כ הוא מוציא רק ע''ס בקומת ת''ת, הנק' קומת ז''א, והוא חסר בינה ז''א ומלכות דכלים, ונשמה חיה יחידה דאורות, וכו' עד''ז.