ועתה נבאר ענין הביטוש דאו''פ ואו''מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעוביות. כי בהיות ב' האורות הללו הפוכים זה מזה, וקשורים יחד שניהם בהמסך שבמלכות דראש א''ק, ע''כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א''ק, דהיינו בהמסך שבהמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא''ק ע''י האו''ח שהעלה (כנ''ל אות יד.) הנה הוא ג''כ הסבה ליציאת האו''מ דא''ק, כי מחמת שעיכב על אור א''ס מלהתלבש בהבחי''ד, יצא האור לחוץ בבחינת או''מ, דהיינו כל אותו חלק האור שהאו''ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי''ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו''מ, כנ''ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו''פ.

ונתבאר שהאו''פ והאו''מ שניהם קשורים בהמסך, אלא בפעולות הפוכות זה לזה, ובה במדה שהמסך ממשיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף ע''י האו''ח המלבישו, כן הוא מרחיק את או''מ מלהתלבש בהפרצוף, ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו''מ, גדול הוא מאוד, מפאת המסך המעכב עליו מלהתלבש בא''ק, כנ''ל באות ל''ב, ע''כ נבחן שהוא מכה בהמסך המרחיק אותו, במה שהוא רוצה להתלבש בפנימיות הפרצוף. ולעומתו נבחן ג''כ, אשר כח העוביות וקושיות שבהמסך מכה באו''מ, הרוצה להתלבש בפנימיותו, ומעכב עליו, ע''ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג. ואלו ההכאות שהאו''מ והעוביות שבמסך מכים זה בזה מכונים ביטוש האו''מ באו''פ. אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף, כי שם ניכר ענין התלבשות האור בהכלים המשאיר את האו''מ מחוץ לכלי. משא''כ בהע''ס דראש, שם אינו נוהג ענין הביטוש הזה, כי שם אין האו''ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד, ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו''פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ לבחינת או''מ, וכיון שאין הבחן הזה ביניהם, לא שייך הכאה דאו''פ ואו''מ בהע''ס דראש. אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע''ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בבלים, שהם הע''ס דאוט'ח שמפה ולמטה, ע''כ נעשה שם הכאה בין האו''פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ, כנ''ל.

והנה הביטוש הזה נמשך, עד שהאו''מ מזכך את המסך מבל עוביותו ומעלה אותו לשרשו העליון שבפה דראש, כלומר שמזכך ממנו כל העוביות שממעלה למטה המכונה מסך ועוביות דגוף, ולא נשאר בו רק השורש דגוף שהוא בחינת המסך דמלכות דראש הנק' פה, דהיינו שנזדכך מכל העוביות שממעלה למטה, שהוא החוצץ בין או''פ לאו''מ, ולא נשאר רק העוביות שממטה למעלה, ששם עוד לא נעשה ההבדל מאו''פ לאו''מ, כנ''ל בדיבור הסמוך, ונודע שהשואת הצורה מדביק הרוחניים להיות אחד, ע''ב אחר שנזדכך המסך דגוף מכל עוביות של הגוף, ולא נשאר בו רק עוביות השוה להמסך דפה דראש, ונעשה צורתו שוה אל המסך דראש, הנה נכלל עמו להיות אחד ממש, כי אין ביניהם מה שיחלק אותם לשנים, וזה מכונה שהמסך דגוף עלה לפה דראש. וכיון שנכלל המסך דגוף בהמסך דראש נמצא נכלל שוב בהזווג דהכאה שבמסך דפה דראש, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש, ויוצאות בו ע''ס בקומה חדשה הנק' ע''ב דא''ק, או פרצוף חכמה דא''ק. והוא נחשב לבן ותולדה של הפרצוף הא' דא''ק.

ואחר שפרצוף ע''ב דא''ק יצא ונשלם בראש וגוף, חזר גם עליו ענין הביטוש דאו''מ באו''פ ע''ד שנתבאר לעיל בפרצוף הא' דא''ק, והמסך דגוף שלו נזדכך ג''ב מכל עוביות דגוף עד שהשוה צורתו לבחינת מסך דראש שלו, ונמצא אז שנכלל בהזווג שבפה הראש שלו, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש שהוציא קומה חדשה של ע''ס בשיעור קומת בינה הנק' ס''ג דא''ק, והוא נחשב לבן ותולדה של פרצוף הע''ב דא''ק, כי יצא מהזווג דפה דראש שלו. ועד''ז יצאו ג''כ הפרצופין שמהס''ג דא''ק ולמטה.