בכדי להבין ענין השתלשלות המדרגות בה' שיעורי קומה זה למטה מזה שנתבאר בה' פרצופין דא''ק לעיל, וכן בכל המדרגות המתבארים בה''פ של כל עולם ועולם מדי העולמות אבי''ע עד המלכות דעשיה, צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף הנוהג בכל פרצוף מפרצופי א''ק ועולם הנקודים ובעולסי התיקון.

והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא''ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא''ק ה''ס אור א''ס ב''ה הממלא את כל המציאות. אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן בהמלכות. נעשה זווג דהכאה מאור הא''ס על המסך הזה. וע''י האו''ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע''ס דראש וע''ם דגוף, כנ''ל אות ב''ה. אמנם המשכה זו שבפרצוף א''ק מא''ס ב''ה אינה ממלא את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף : הן מבחינת מלמעלה למטה, כי אורו נפסק על הנקודה דעוה''ז, שה''ס מלכות המסיימת בסו''ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי במו שיש ע''ס ממעלה למטה כח''ב תו''מ והמלכות מסיימה את הא''ק מלמטה, כן יש ע''ס כח''ב תו''מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ, אשר בערך הזה נבחן פרצוף א''ק, כלפי א''ס ב''ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנתצמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל, והנה שיעור האור שנתקבל בא''ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי, וכל ההפרש הגדול הזה שבי; האו''פ שבא''ק ובין אור א''ס ב''ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או''מ מסביב פרצוף א''ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף.

ונתבאר היטב סוד האו''מ דא''ק שלגדלו אין קט ותכלית. אמנם אין הכונה, שא''סז ב''ה הממלא את כל המציאות הוא עצמו הוא בבחינת או''מ לאי/ק. אלא הכונה הוא. שבעת שנעשה הזווג דהכאה על המלכות דראש אי/ק. אשר א''ס הכה בהמסך אשר שם. שפירושו שרצה להתלבש בבחי''ד דא''ק כמו מטרם הצמצום. אלא המסך שבמלכות דראש א''ק הכה בו, שפירושו שעיכב עליו מלהתפשט בבחיץ'ד. והחזירו לאחוריו. כנ''ל אות י''ד. שבאמת. האו''ח הזה שיצא ע''י החזרת האור לאחור נעשה ג''כ בחינת כלים להלבשת אור העליון. כנ''ל. אמנם יש הפרש גדא מאח בין קבלת הבחי''ד שמטרם הצמצום ובין קבלת האור חוזר שלאחר הצמצום. שהרי לא הלביש אלא בחינת קו דק בראש וסוף כנ''ל. אשר כל זה פעל המסך בסבת הכאתו על אור העליון. הנה זה השיעור שנדחה מא''ק בסבת המסך. כלומר כל אותו השיעור שאור העליון מא''ס בט'ה רצה להתלבש בבחי''ד לולא המסך שעיכב עליו, הוא הנעשה לאו''מ מסביב הא''ק, והטעם הוא כי אין שינוי והעדר ברוחני, וכיון שאור א''ס אשך להא''ק להתלבש בבחי''ד, הרי זה צריך להתקיים כן, לכן אע''פ שעתה עיכב עליו המסך והחזירו לאחוריו, עכ''ז אין זה סותר להמשכת א''ס ח'''ו, אלא אדרבא הוא מקיים אותו, רק באופן אחר, והיינו ע''י ריבוי הזווגים בה' העולמות א''ק ואבי''ע, עד לגמר התיקון, שתהיה הבחי''ד מתוקנת על ידיהם בכל שלימותה, ואז א''ס יתלבש בה כבתחילה. הרי שלא נעשה שום שינוי והעדר ע''י הכאת המסך באור העליון. וזה סוד מ''ש בזוהר, א''ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה. ובינתים, בלומר, עד הזמן ההוא. נבחן שאור א''ס הזה נעשה לאו''מ. שפירושו שעומד להתלבש בו לאחר מכאן. ועתה הוא מסבב ומאיר עליו רק מבחוץ בהארה מסוימת, שהארה זו מסגלתו להתפשט באותם החוקים הראוים להביאהו לקבל האו''מ הזה בהשיעור שא''ס ב''ה נמשך אליו בתחילה.