והנה נתבאר עד הנה ג' יסודות הראשונים שבהחכמה; הא' ענין אור וכלי, שהאור הוא המשבה ישרה מעצמותו ית', והבלי הוא בחינת הרצון לקבל הכלול בהכרח באור ההוא, שבשיעור הרצון הזה יצא מכלל מאציל לנאצל. והרצון לקבל הזה היא כחינת המלכות הנכחנת כאור העליון, וע''כ נק' מלכות, שמו, כסוד הוא ושמו אחד, כי שמו כגימטריא רצון. ענין הב', הוא ביאור הע''ס וד' עולמות אבי''ע. שהם ד' מדרגות זו למטה מזו. שהרצון לקבל מחויב להשתלשל על ידיהן עד לקביעות כלי על תוכנו. ענין הג', הוא ענין הצמצום ומסך שנעשה על כלי הקבלה הזה שהוא בחי''ד, ותמורתו נתהוו כלי קבלה חדשים בהע''ס הנקראים אור חוזר. והבן ושנן היטב אלו ג' היסודות הם ונימוקיהם בפי שנתבארו לפניך, כי זולתם אין הבנה אף במלה אחת בחכמה הזו.

ועתה נבאר ה' בחינות שיש בהמסך, שעל פיהם משתנים שיעורי הקומה בעת הזווג דהכאה שעושה עם אור העליון. ויש להבין תחלה היטב, כי אע''פ שלאחר הצמצום נפסלה הבחי''ד מלהיות כלי קבלה על הע''ס, והאו''ח העולה מהמסך ע''י זווג דהכאה נעשה לכלי קבלה בתמורתה, עכ''ז היא מוכרחת להתלוות עם כח הקבלה שבה אל האו''ח, וזולת זה לא היה האו''ח מוכשר כלל להיות כלי קבלה. ותבין זה ג''כ מהמשל הנ''ל באות ט''ו. כי הוכחנו שם אשר כח הדחיה והסירוב לקבל הסעודה נעשה לכלי קבלה במקום הרעב והתאבון, כי הרעב והתאבון שהם כלי קבלה הרגילים, נפסלו כאן מלהיות כלי קבלה מחמת הבושה והבזיון להיות מקבל מתנה מחברו, ורק כחות הדחיה והסירוב נעשו במקומם לכלי קבלה, כי מתוך הדחיה והסירוב נתהפכה הקבלה להיות השפעה, והשיג על ידם כלי קבלה מוכשרים לקבל סעודת חברו. ועכ''ז אי אפשר לומר שעתה בבר אינו צריך לכלי הקבלה הרגילים שהם הרעב והתאבון, כי זה ברור שבלי תאבון לאכילה לא יוכל למלאות רעון חברו ולעשות לו נחת רוח עם אכילתו אצלו. אלא הענין הוא, כי הרעב והתאבון שנפסלו בצורתם הרגילה נתגלגלו עתה, מחמת כח הדחיה והסירוב, וקבלו צורה חדשה, שהוא קבלה ע''מ להשפיע, ועי''ז נהפך הבזיון להיות כבוד. הרי, אשר הכלי קבלה הרגילים עדיין פועלים עתה כמו תמיד, אלא שקבלו צורה חדשה, וכן תקיש בעניננו כאן, כי אמת הוא שבחי''ד נפסלה מלהיות כלי קבלה על הע''ס. שהוא מחמת העוביות שבה. שפירושו שינוי הצורה כלפי המשפיע. המפריד מהמשפיע. כנ''ל. אמנם ע''י תיקון המסך בהבחי''ד. המכה על אור העליון ומחזירו לאחוריו. הנה נתגלגלה צורתה הקודמת הפסולה וקבלה צורה חדשה הנקראת או''ח, בדומה לגלגול צורת הקבלה בצורת השפעה הנ''ל בהמשל, אשר התוכן של צורה הראשונה לא נשתנה שם, כי גם עתה אינו אוכל בלי תאבון. כן גם כאן, כל העוביות, שהיא כח הקבלה, שהיה בבחי''ד, נתגלגל ובא תוך האו''ח, וע''כ נעשה האו''ח מוכשר להיות כלי קבלה. ותשכיל זה היטב. ולפיכך יש להבחין תמיד בהמסך ב' כחות : הא' קושיות, שהוא כח הדחיה שבו כלפי האור העליון, הב' עוביות, שהוא שיעור הרצון לקבל מבחי''ד הנכלל בהמסך, אשר ע''י זווג דהכאה מכח הקושיות שבו, נתהפכה העוביות שבו להיות זכות, דהיינו התהפכות הקבלה להשפעה. ואלו ב' הכחות שבהמסך פועלים בה' בחינות, שהם ד' הבחינות חו''ב תו''מ הנ''ל, ושורשם הנק' כתר.

כי הגם שביארנו שג' בחינות הראשונות אינן נחשבות עוד לבחינת כלי, אלא רק הבחי''ד לבדה נחשבת לכלי, כנ''ל באות ה'. עכ''ז מתוך שג' בחינות הראשונות הן סבות וגורמים להשלמת הבחי''ד, הנ''ל, ע''כ הן מתחברות בה בהבחי''ד, באופן שהבחי''ד אחר שנשלמה נתרשמו בה ד' שעורים במדת הקבלה שבה : החל מבחי''א שהוא שיעור היותר קלוש שבה ממדת הקבלה, ואח''כ בחי''ב שהיא משהו עב ביותר מבחי''א במדת הקבלה שבה, ואח''כ בחי''ג העבה יותר מבחי''ב במדת הקבלה שבה, ולבסוף בחי''ד שהיא בחינתה עצמה העבה יותר מכולם, שמדת הקבלה שלה מושלמת בכל תוכנה. גם יש להבחין בה עוד, אשר גם השורש של הד' בחינות בלול בה, שהוא הזך מכולם. ואלו הן ה' בחינות הקבלה הכלולות בבחי''ד, ונקראות ג''כ בשמות הע''ס כח''ב תו''מ הכלולות בבחי''ד, כי הד' בחינות הם חו''ב תו''מ כנ''ל באות ה', והשורש נקרא כתר.

ומה שה' בחינות הקבלה שבבחי''ד נקראות בשם הספירותה כח''ב תו''מ. הוא. כי הבחי''ד מטרם הצמצום. דהיינו בעוד שהבחי''ד היתה כלי הקבלה על הע''ס הכלולות באור העליון בסוד הוא אחד ושמו אחד, כי כל העולמות נכללים שם כמ''ש בתע''ס חלק א', נבחן שם הלבשתה להע''ס ע''פ אותן ה' הבחינות הנ''ל, שכל בחינה מה' הבחינות שבה הלבישה הבחינה שכנגדה בהע''ס שבאור העליון : כי בחינת השורש שבבחינה ד' הלבישה לאור הכתר שבע''ס, ובחי''א שבבחי''ד הלבישה לאור החכמה שבעשר ספירות, ובחי''ב שבה הלגישה לאור הבינה, ובחי''ג שבה הלבישה לאור הת''ת, ובחינתה עצמה הלבישה לאור המלכות, ולפיכך גם עתה אחר הצמצום א', אחר שהבחי''ד נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה, נקראות ג''כ ה' בחינות העוביות שבה על שם ה' הספירות כח''ב תו''מ.

וכבר ידעת שחומר המסך בכללו מתבאר בהשם קושיות. שפירושו כמו דבר קשה מאד. שאינו מניח למי שהוא לדחוק במשהו תוך גבולו. כן המסך אינו מניח משהו מאור העליון לעבור דרכו אל המלכות, שהיא בחי''ד, שעם זה נבחן, שכל שיעור האור הראוי להתלבש בכלי המלכות, מעכב עליו המסך ומחזירו לאחוריו, גם נתבאר שאותן ה' בחינות העוביות שבבחי''ד נכללות ובאות בהמסך ומתחברות במדת הקושיות שבו. ולפיכך נבחנים בהמסך ה' מינים של זווגים דהכאה ע''פ ה' שיעורי עוביות שבו : שזווג דהבאה על מסך שלם מכל ה' בחינות העוביות, מעלה או''ח המספיק להלביש הע''ס כולן, דהיינו עד קומת כתר. וזווג דהכאה על מסך החסר מעוביות דבחי''ד, שאין בו רק עוביות דבחי''ג, הנה האו''ח שהוא מעלה, מספיק להלביש הע''ס רק עד קומת חכמה, וחסר מכתר. ואם אין בו אלא עוביות דבחי''ב, הנה או''ח שלו קטן יותר ואינו מספיק להלביש הע''ס רק עד קומת בינה, וחסר מכתר חכמה, ואם אין בו אלא עוביות דבחי''א, הנה האו''ח שלו מוקטן יותר, ומספיק להלביש רק עד לקומת ת''ת, וחסר מכח''ב. ואם הוא חסר גם מעוביות דבחי''א, ולא נשאר בו אלא עוביות דבחינת שורש, הנה ההכאה שלו קלושה מאוד, ומספיק להלביש רק לקומת מלכות בלבדה, וחסר מט''ס הראשונות, שהם כח''ב ות''ת.

והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע''ס יוצאים ע''י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עוביות שבו, ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, גם ידעת שה' בחינות עוביות הללו באות מה' בחינות העוביות שבבחי''ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בהבחי''ד שהלבישו להע''ס כח''ב תו''מ, כנ''ל באות י''ח. ואחר הצמעום א' נכללו בה' בחינות של המסך. אשר עם האו''ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או''ח על הע''ס כח''ב תו''מ, במקום הה' בלים שבבחי''ד עצמה שמטרם הצמצום, ועל פי זה מובן מאליו שאם יש בהמסך כל ה' בחינות עוביות הללו, אז יש בו ה' כלים להלבשת הע''ס, אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסרה לו העוביות דבחי''ד, הרי אין בו אלא ד' כלים, וע''כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו''ב חו''מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העוביות דבחי''ד, וכמו כן, בעת שחסרה בו גם בחי''ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עוביות דהיינו רק עד בחי''ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע''כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה, ת''ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי''ג ובחי''ד. ובעת שאין בהמסך רק ב' בחינות עוביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי''א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע''כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת''ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח''ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי''ב ובחי''ג ובחי''ד. ובעת שאין בהמסך רק בחינה אחת דעוביות, שהיא בחינת שורש העוביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יבול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח''ב ות''ת, במו שחסרה מד' הכלים שהם עוביות דבחי''ד ודבחי''ג ודבחי''ב ודבחי''א, הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העוביות שיש כהמסך, שהמסך דכחי''ד מוציא קומת כתר, ודכחי''ג מוציא קומת חכמה ודבחי''ב מוציא קומת בינה, ודבחי''א מוציא קומת ת''ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות.

אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר בלי מלכות בהמסך שהוא בחי''ד, הוא נחסר מאור הכתר, ובחוסר גם כלי הת''ת נחסר מאור חכמה וכו', ולבאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר בלי מלכות בהמסך שהיא בחי''ד, יחסר בהקומה רק אור מלכות, ויהיו בה ד' אורות לכח''ב ות''ת, וכן בחוסר ב' כלים בחי''ג ובחי''ד, יחסרו האורות מת''ת ומלכות, ויהיו בהקומה ג', אורות דכח''ב. וכוי עד''ז. (עי' לעיל אות כ').

והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין האורות להכלים, כי מדרך הכלים הוא, שהכלים העליונים נגדלים תחילה בהפרצוף, שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה. וע''כ אנו מכנים להכלים בסדר כח''ב תו''מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם. והפכיים אליהם האורות, כי באורות. האורות התחתונים נכנסים תחלה בהפרצוף. כי מתחילה נכנסת הנפש שהיא אור המלכות. ואח''כ הרוח שהוא אור הז''א וכו' עד שאור היחידה נכנס באחרונה. וע''כ אנו מכנים להאורות בסדר נרנח''י ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם מתתא לעילא. באופן, בעת שעוד לא נגדל בהפרצוף רק כלי אחד, שהוא בהכרח כלי העליון כתר, כנ''ל, הנה אז לא נכנס בהפרצוף אור היחידה המיוחס לכלי ההוא, אלא רק אור התחתון מכולם, שהוא אור הנפש, ואור הנפש מתלבש בהכלי דכתר, וכשנגדלו ב' כלים בהפרצוף שהם ב' העליונים כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר אל כלי דחכמה ואור הרוח מתלבש בהכלי דכתר. וכן כשנגדל כלי ג' בהפרצוף שהוא כלי הבינה, אז נכנס בו אור נשמה, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי דחכמה ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדל בהפרצוף כלי ד' שהוא כלי דת''ת, הנה נכנס בהפרצוף אור החיה, ואז יורד אור הנפש מבלי דבינה לכלי דת''ת ואור הרוח לכלי דבינה ואור הנשמה לכלי דחכמה ואור החיה בכלי דכתר, וכשנגדל כלי חמישי בהפרצוף, שהוא כלי מלכות, נכנס בו אור היחידה, ואז באים כל האורות בהכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת''ת לבלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת''ת, ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר.

הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח''ב תו''מ בהפרצוף. נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם. ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי. שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה. ובחוסר ב' הכלים תו''מ חסרים שם יחידה חיה. וכו'. שהוא מטעם שבכלים נגדלים העליונים תחילה, ובהאורות נכנסים האחרונים תחילה, כנ''ל, גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר, והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בהכלי היותר זך שבו, שהוא הכלי דכתר, ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בהפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש. למשל בביאת אור הרוח. מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה. כדי לפנות מקום הכלי דכתר שיוכל לקבל את האור החדש. שהוא הרוח, וכו אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויבת הנפש שהיתה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד''ז. וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדש. ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבהמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה.