ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא', שענינו הוא, שהפריד הבחי''ד הנ''ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור. כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי''ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע''ס דאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק' אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח''כ כלי קבלה על אור העליון במקום הבחי''ד, כי אח''ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו''ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא. וה''ס ראש וגוף שבכל מדרגה, כי הזווג דהכאה מאור העליון בהמסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, ומלביש הע''ס דאור העליון בבחינת ע''ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכולה להיות הלבשה ממש. ואח''ז כשהמלכות מתפשטת עם האו''ח ההוא ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר ונעשה לבחינת כלים על אור העליון, ואז נעשית התלבשות האורות בכלים, ונקראת גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים.

הרי שנעשו נחינת כלים חדשים בפרצופין דקדושה במקום בחי''ד אחר הצמצום א', שהם נעשו מאור חוזר של זווג דהכאה בהמסך. ויש אמנם להבין את אור חוזר הזה, איך הוא נעשה לבחינת כלי קבלה, אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה, ונמצא שמשמש תפקיד הפוך מענינו עצמו. ואסביר לך במשל מהויות דהאי עלמא. כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה, ומאוסה ושפלה בעיניו מדת הקבלה מחברו. ולפיכך הבא לבית חברו והוא מבקשו שיאכל אצלו, הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר יסרב לאכול, כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו. אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק, דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעינים, שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו, הנה אז מתרצה ואוכל אצלו. כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה, ואת חברו להמשפיע, אלא להיפך, כי הוא המשפיע ועושה טובה לחברו ע''י קבלתו ממנו את הטובה הזאת, והנך מוצא, שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה, והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון במדה מספקת לקבל סעודת חברו, עכ''ז לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו מחמת הבושה. אלא כשחברו מתחיל להפציר בו, והוא הולך ומדחה אותו, הרי אז מתחילים להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה, כי כחות ההפצרה של חברו וכחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים, סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה, עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה ונחת רוח גדול לחברו עם אכילתו, אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חבירו. ונבחן עתה, שנח הדחיה שלו נעשה לעיקר כלי קבלה על הסעודה, ולא הרעב והתאבון אע''פ שהם באמת כלי קבלה הרגילים.

ומדמיון הנ''ל בין אדם לחברו, אפשר להבין ענין הזווג דהכאה הנ''ל, ואת האו''ח העולה על ידו, שהוא נעשה כלי קבלה חדשים על אור העליון במקום בחי''ד, כי ענין ההכאה של אור העליון המכה בהמסך ורוצה להתפשט אל בחי''ד, יש לדמותו לענין ההפצרה לאכול אצלו, כי כמו שהוא רוצה מאד שחברו יקבל את סעודתו, כן אור העליון רועה להתפשט להמקבל. וענין המסך המכה בהאור ומחזירו לאחוריו, יש לדמותו לדבר הדחיה והסירוב של חברו לקבל את סעודתו, כי דוחה את טובתו לאחור. וכמו שתמצא כאן אשר דוקא הסירוב והדחיה נתהפכו ונעשו לכלי קבלה נכונים לקכל את סעודת חברו, כן תוכל לדמות לך, כי האו''ח, העולה ע''י הכאת המסך ודחיתו את אור העליון, הוא שנעשה לכלי קבלה חדשים על אור העליון, במקום הבחי''ד ששמשה לכלי קבלה מטרם הצמצום א'. אמנם זה נתקן רק בפרצופי הקדושה דאבי''ע, אבל לא בפרצופי הקליפות ובעוה''ז, שבהם משמשת הבחי''ד עצמה לכלי קבלה. וע''כ הם נפרדים מאור העליון, כי שינוי הצורה של הבחי''ד מפריד אותם, וע''כ נבחנים הקלי' וכן הרשעים, למתים, כי הם נפרדים מחיי החיים ע''י הרצון לקבל שבהם. כנ''ל באות י''ג עש''ה, ודו''ק בזה, כי אי אפשר להסביר יותר.