עיקר ההפרש מפרצופי א''ק לפרצופי עולם האצילות הוא, כי פרצופי א''ק הם מבחינת צמצום א', שבכל מדרגה שבו יש בה ע''ס שלמות ואין בהע''ס רק בחינת כלי אחד, שהוא כלי מלכות, אבל הט''ס ראשונות הן רק בחינת אורות לבד. משא''כ פרצופי אצילות הם מבחי' צמצום הב', בסו''ה ביום עשות הוי''ה אלהים ארץ ושמים, ששיתף רחמים בדין (כנ''ל באות נ''ט). שמדת הדין שהיא מלכות, עלתה ונתחברה בהבינה שהיא מדת הרחמים, ונשתתפו יחד ע''ש. שעי''ז נעשה סיום חדש על אור העליון במקום הבינה, שהמלכות המסיימת את הגוף עלתה לבינה דגוף, שהיא ת''ת, במקום החזה, והמלכות המזדווגת שבפה דראש, עלתה לבינה דראש הנק' נקבי עינים, (כנ''ל באות ס''א), שעי''ז נתמעטו שיעור קומת הפרצופין לגו''ע, שהם כתר חכמה דכלים, בקומת ו''ק בלי ראש, שהוא נפש רוח דאורות (כנ''ל באות ע''ד), ונמצאו חסרים מאח''פ דכלים שהם בינה וזו''ן, ומנשמה חיה יחידה דאורות.

והגם שנתבאר לעיל באות קכ''ד, שע''י עלית מ''ן לעיבור ב', השיגו פרצופי אצילות הארת המוחין מע''ב ס''ג דא''ק, המוריד הה''ת מנקבי עינים בחזרה למקומה לפה, כבצמצום א', ומשיגים שוב האח''פ דכלים והנשמה חיה יחידה דאורות. אמנם זה הועיל רק לבחינת הע''ס דראש של הפרצופין, ולא להגופין שלהם, כי המוחין הללו לא נמשכו מפה ולמטה אל הגופין שלהם (כנ''ל באות קל''ח), וע''כ גם לאחר המוחין דגדלות, נשארו הגופין בצמצום ב' כמו בזמן הקטנות ע''ש. ומשום זה נחשבו כל ה''פ אצילות שאין להם רק קומת ע''ס היוצאת על עוביות דבחי''א, שהוא קומת ז''א, ו''ק בלי ראש, הנק' קומת מ''ה. והם מלבישים על קומת מ''ה דה''פ א''ק, דהיינו מטבור ולמטה דה''פ א''ק.

באופן, שפרצוף עתיק דאצילות, מלביש על פרצוף הכתר דא''ק מטבורו ולמטה, ומקבל שפעו מקומת מ''ה דפרצוף הכתר דא''ק אשר שם. ופרצוף א''א דאצילות, מלביש מטבור ולמטה דפרצוף ע''ב דא''ק, ומקבל שפעו מקומת מ''ה דע''ב דא''ק אשר שם. ואו''א דאצילות, מלבישים מטבור ולמטה דפרצוף ס''ג דא''ק, ומקבלים שפעם מקומת מ''ה דס''ג אשר שם. זו''ן דאצילות, מלבישים מטבור ולמטה דפרצוף מ''ה וב''ן דא''ק, ומקבלים שפעם מקומת מ''ה דפרצוף מ''ה וב''ן דא''ק, הרי שכל פרצוף מה''פ אצילות אינו מקבל מפרצוף שכנגדו בא''ק, רק בחינת ו''ק בלי ראש, הנק' קומת מ''ה. ואע''פ שיש בהראשים דה''פ אצילות בחי' ג''ר, מ''מ אנו מתחשבים רק בהמוחין המתפשטים מפה ולמטה להגופים שלהם שהוא רק ו''ק בלי ראש, כנ''ל באות קל''ט.

ואין הכונה, שה''פ אצילות מלבישים כל אחד על הבחינה שכנגדו בא''ק, כי זה אי אפשר, שהרי ה''פ א''ק מלבישים זה על זה, וכן ה''פ אצילות. אלא הכונה היא, שקומת כל פרצוף מפרצופי אצילות, מכוונת לעומת הבחינה שכנגדו שבה''פ א''ק, שמשם מקבל שפעו, (וצריך שתעיין בהאילן שסדרתי, ציור ג').

ובכדי שיושפעו המוחין מפה ולמטה אל הגופין דה''פ אצילות, נתבאר לעיל באות קמ''א, שצריכים לעלית מ''ן מהתחתונים, שאז מושפעים להם השלמת הע''ס דמין הב' המספיק גם להגופין, עש''ה. והנה באלו המ''ן שהתחתונים מעלים, יש ג' בחינות, כי כשמעלים מ''ן מבחינת עוביות דבחי''ב, יוצאות עליהם ע''ס בקומת בינה, הנק' קומת ס''ג, שהן מוחין דאור הנשמה. וכשמעלים מ''ן מעוביות דבחי''ג, יוצאות עליהם ע''ס בקומת חכמה, הנק' קומת ע''ב, שהן מוחין דאור החיה. וכשמעלים מ''ן מעוביות דבחי''ד, יוצאות עליהם ע''ס בקומת כתר, הנק' קומת גלגלתא, שהן מוחין דאור היחידה. כנ''ל באות כ''ט ע''ש.

ודע שהתחתונים הראוים להעלות מ''ן הנ''ל, הם רק בחינת נר''ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי''ע, ויכולים להעלות מ''ן לזו''ן דאצילות, הנחשבים לבחינת העליון שלהם, ואז הזו''ן מעלים מ''ן אל העליון שלהם, שהם או''א, ואו''א יותר למעלה, עד שמגיעים לפרצופי א''ק, ואז יורד אור העליון מא''ס ב''ה לפרצופי א''ק, על המ''ן שנתעלו שמה, ויוצאות קומת ע''ס ע''פ מדת העוביות של המ''ן שהעלו, אם הוא מבחי''ב הוא קומת נשמה, אם מבחי''ג הוא קומת חיה וכו' כנ''ל. ומשם יורדים המוחין ממדרגה למדרגה דרך פרצופי א''ק, עד שבאים לפרצופי אצילות, וכן עוברים ממדרגה למדרגה דרך כל פרצופי אצילות, עד שבאים להזו''ן דאצילות, שהם משפיעים המוחין האלו אל הנר''ן דצדיקים שהעלו את המ''ן הללו מבי''ע. וזה הכלל שכל חידוש מוחין אינו בא אלא רק מא''ם ב''ה לבדו. ואין מדרגה יכולה להעלות מ''ן או לקבל שפע, רק מהעליון הסמוך לו.

ומכאן תדע, שאי אפשר שהתחתונים שיקבלו משהו מהזו''ן דאצילות מטרם שיתגדלו על ידיהם כל הפרצופים העליונים דעולם האצילות ועולם הא''ק. כי נתבאר, שאין חידוש מוחין אלא מא''ס ב''ה, אמנם אין הנר''ן דצדיקים יכולים לקבלם אלא מהעליון הסמוך להם, שהם זו''ן דאצילות. ולפיכך צריכים המוחין להשתלשל דרך העולמות והפרצופים העלוונים עד שמגיעים אל הזו''ן, שהם המשפיעים לנר''ן דצדיקים. וכבר ידעת שאין העדר ברוחני, וענין העברה ממקום למקום, אין הפירוש שנעדרים ממקום הא' ובאים למקום הב', כנוהג בהגשמיים, אלא שנשארים במקום הא' גם אחר שעברו ובאו למקום הב', כמו מדליק נר מנר ואין חברו חסר. ולא עוד, אלא זה הכלל, שעיקר ושורש האור נשאר במקום הא', ובמקום הב' נמשך רק בחינת ענף ממנו. ועם זה תבין, שאותו השפע העובר דרך העליונים עד שמגיע להנר''ן דצדיקים, נשאר בכל מדרגה ומדרגה שעבר דרכה, ונמצאות כל המדרגות מתגדלות בסבת השפע שהם מעבירים לצורך נר''ן דצדיקים.

ובהאמור תבין, איך התחתונים במעשיהם גורמים עליות וירידות להפרצופין והעולמות העליונים. כי בעת שמטיבים מעשיהם ומעלים מ''ן וממשיכים שפע, הרי כל העולמות והמדרגות, שדרכם עברה השפע, מתגדלים ועולים למעלה בסבת השפע שמעבירים, כנ''ל, ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם, הנה מתקלקל המ''ן, והמוחין מסתלקים גם ממדרגות העליונות, כי נפסק ענין העברת השפע מהן לצורך התחתונים, ונמצאות חוזרות ויורדות למצבן הקבוע כבתחילה.

ועתה נבאר סדר עליות ה''פ אצילות לה''פ א''ק, וג' העולמות בי''ע לישסו''ת וזו''ן דאצילות, החל ממצבם הקבוע, עד להגובה שאפשר להיות בהשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון. שבדרך כלל, הן רק ג' עליות, אמנם הן מתחלקות לפרטים מרובים. והנה מצב העולמות א''ק ואבי''ע בקביעות כבר נתבאר לעיל, כי פרצוף הראשון הנאצל לאחר צמצום א', הוא פרצוף גלגלתא דא''ק, שעליו מלבישים ד' פרצופי א''ק: ע''ב ס''ג מ''ה וב''ן, וסיום רגלי א''ק הוא למעלה מנקודת העוה''ז (כנ''ל באות כ''ז ואות ל''א ע''ש), ועליו מסבבים המקיפים דא''ק מא''ס ב''ה, שלגדלם אין קץ ושיעור, (כנ''ל באות ל''ב, ע''ש). וכמו שא''ס ב''ה מקיף מסביב לו, כן הוא מתלבש בפנימיותו, והוא המכונה קו א''ס ב''ה.

ובפנימיות מ''ה וב''ן דא''ק, יש פרצוף תנהי''מ דא''ק, המכונה ג''כ נקודות דס''ג דא''ק, (לעיל באות ס''ג וס''ו עש''ה), שבעת צמצום הב', עלתה מלכות המס''מת, שעמדה ממעל לנקודה דעוה''ז, וקבעה מקומה בהחזה דפרצוף הזה, מתחת שליש עליון דת''ת שלו, ונעשה שם סיום חדש על אור העליון, שלא יתפשט משם ולמטה וסיום חדש הזה נק' בשם פרסא שמתחת האצילות. (כנ''ל באות ס''ח), ואלו הספירות שמחזה ולמטה דפרצוף נקודות דס''ג דא''ק, שנשארו מתחת הפרסא, נעשו מקום לג' העולמות בי''ע: ב''ש ת''ת עד החזה, נעשה מקום לעולם הבריאה. ונה''י נעשו מקום לעולם היצירה. והמלכות, נעשה מקום לעולם העשיה. (כנ''ל באות ס''ז). ונמצא שמקום ג' העולמות בי''ע, מתחיל מתחת הפרסא ומסתיים ממעל לנקודה דעוה''ז.

. ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא''ק, ומסתיימים ממעל לנקודה העוה''ז, כי ה''פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא''ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ''ל. מהפרסא ולמטה עד לעוה''ז, עומדים ג' העולמות בי''ע. וזהו מצב הקבוע של העולמות א''ק ואבי''ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט. וכבר נתבאר לעיל (באות קל''ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו''ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג''ר בהראשים שלהם, מ''מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו''ק בלי ראש, וכ''ש בפרצופי ח בי''ע. ואפילו פרצופי א''ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג''כ שהם חסרי ג''ר. והתבונן היטב לעיל באות ל''ב.

ולפיכך, נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה, החסרות להם. ועליות האלו תלויות בהעלאת מ''ן של התחתונים כנ''ל. העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ''ן מבחינת העוביות דבחי''ב, שאז נבררים האח''פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע''ס דמין הב', דה''נו מהארת נקודת השורק, (כנ'''ל באות קל''ה, עש''ה), אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז''ת והגופין, כמו בפרצופי א''ק, שכל הכמות שיש בהע''ס דראשי פרצופי א''ק, עוברת ומתפשטת גם להגופים.

ונמצא, בעת שהמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה''פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס''ג, המאירים ג''ר גם להפרצופין שלהם כמו בא''ק, וע''כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א''ק, כפי מדת המוחין שהשיגו.

באופן, שבעת שפרצוף עתיק דאצילות השיג המוחין האלו דבינה, נמצא עולה ומלביש לפרצוף בינה דא''ק, המכוון נגד קומת ס''ג דפרצוף גלגלתא דא''ק, והוא מקבל משם בחינת נשמה דיחידה דא''ק, המאירה גם להז''ת שלו. וכשהמוחין באים לפרצוף א''א דאצילות, הוא עולה ומלביש על ראש דעתיק דקביעות, המכוון נגד קומת הס''ג דפרצוף ע''ב דא''ק, והוא מקבל משם בחינת נשמה דחיה דא''ק, המאירה לז''ת שלו. וכשהמוחין באים לפרצוף או''א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג''ר דא''א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דס''ג דא''ק, והם מקבלים משם בחינת נשמה דנשמה דא''ק, המאירה גם להז''ת שלהם. וכשהמוחין האלו באים לישסו''ת וזו''ן דאצילות, הם עולים ומלבישים על או''א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דפרצוף ט מ''ה וב''ן דא''ק, ומקבלים משם בחינת נשמה דנפש רוח דא''ק. ואז מקבלים הנר''ן דצדיקים את המוחין דנשמה דאצילות. וכשהמוחין באים לפרצופי עולם הבריאה, עולה עולם הבריאה ומלביש את הנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה בחינת נפש דאצילות. וכשבאים המוחין לעולם היצירה, הוא עולה ומלביש לעולם הבריאה דקביעות, ומקבל ממנו בחינת נשמה וג''ר דבריאה. וכשהמוחין באים לעולם העשיה, הוא עולה ומלביש על עולם היצירה, ומקבל משם בחינת מוחין דו''ק שביצירה. והנה נתבאר העליה הא' שהשיג כל פרצוף מאבי''ע, בסבת המ''ן דבחי''ב שהעלו התחתונים. (ועיין בהאילן הנדפס בסוף ספרי, בית שער לכונות, ציור ז'). (וכן עיין כאן בהאילן בסוף הספר).

העליה הב' היא, בעת שהתחתונים מעלין מ''ן מבחינת העוביות דבחי''ג, שאז נבררין האח''פ דקומת חכמה וחיה, מבחינת השלמת הע''0 דמין הב'. שהמוחין אלו מאירים גם לבחינת הז''ת והגופין כמו בפרצופי א''ק. כנ''ל. וכשהמוחין עוברים דרך הפרצופין דאבי''ע, נמצא כל פרצוף עולה ומתגדל על ידיהם כפי המוחין שהשיג.

באופן, כשבאו המוחין לפרצוף עתיק דאצילות עולה ומלביש לג''ר דפרצוף חכמה דא''ק, הנק' ע''ב דא''ק, המכוון נגד קומת ע''ב דגלגלתא דא''ק, ומקבל משם בחינת אור החיה דיחידה. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף א''א דאצילות, הוא עולה ומלביש לג''ר דס''ג דא''ק, המכוונים נגד קומת ע''ב דפרצוף ע''ב דא''ק, ומקבל משם בחי' אור החיה דחיה דא''ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצופי או''א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג''ר דעתיק דקביעות, המכוונות נגד קומת ע''ב דפרצוף ס''ג דא''ק, ומקבל משם בחינת אור החיה דנשמה דא''ק, המאירה גם להז''ת והגופין. וכשהמוחין באים לישסו''ת דאצילות, הם עולים ומלבישים לג''ר דא''א דקביעות, המכוונות נגד 'קומת ע''ב דמ''ה דא''ק, ומקבלות משם אור החיה דמ''ה דא''ק. וכשהמוחין באים לזו''ן דאצילות, הם עולים לג''ר דאו''א, המכוונים נגד קומת ע''ב דב''ן דא''ק, ומקבלים משם בחינת אור החיה דב''ן דא''ק. ומהזו''ן מקבלים נשמת הצדיקים. וכשמגיעים המוחין לעולם הבריאה, הוא עולה ומלביש על הז''א דאצילות, ומקבל ממנו בחינת רוח דאצילות, וכשהמוחין באים לעולם היצירה, עולה היצירה ומלביש על הנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה אור הנפש דאצילות. וכשבאים המוחין לעולם העשיה עולה ומלביש לעולם הבריאה ומקבל ממנו בחי' ג''ר ונשמה דבריאה, ואז נשלם עולם העשיה בכל הנר''ן דבי''ע. והנה נתבאר העליה הב' של כל פרצוף מפרצופי אבי''ע, שעלו ונתגדלו בסבת המ''ן דבחי''ג שהעלו הנר''ן דצדיקים. (ועיין בהאילן ציור ח').

קעב) העליה הג' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ''ן מעוביות דבחי''ד, שאז נבררים האח''פ דקומת כתר ויחידה, מבחינת השלמת הע''ס דמין הב', אשר המוחין אלו מאירים גם להז''ת והגופין שלהם כמו בפרצופי א''ק. וכשהמוחין אלו עוברים דרך פרצופי אבי''ע, הרי כל פרצוף עולה ומתגדל ומלביש לעליונו כפי מדת המוחין ההם. באופן, שבעת ביאת המוחין לפרצוף עתיק דאצילות, עולה ומלביש לג''ר דפרצוף גלגלתא דא''ק, ומקבל משם בחינת אור היחידה דיחידה. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף א''א דאצילות עולה ומלביש להג''ר דפרצוף ע''ב דא''ק, ומקבל משם אור היחידה דחיה דא''ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף או''א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג''ר דס''ג דא''ק, ומקבלים משם אור היחידה דנשמה דא''ק. וכשהמוחין מגיעים לפרצוף ישסו''ת, הם עולים ומלבישים לג''ר דמ''ה דא''ק, ומקבלים משם אור היחידה דמ''ה דא''ק. וכשהמוחין מגיעים לזו''ן דאצילות, הם עולים ומלבישים לג''ר דב''ן דא''ק, ומקבלים משם אור היחידה דב''ן דא''ק. ואז מקבלים הנר''ן דצדיקים את אור היחידה מהזו''ן דאצילות. ובעת שהמוחין מגיעים לעולם הבריאה, עולה ומלביש לפרצוף ישסו''ת דאצילות ומקבל משם נשמה דאצילות. וכשהמוחין מגיעים לעולם היצירה עולה ומלביש לפרצוף ז''א דאצילות, ומקבל ממנו בחינת רוח דאצילות. וכשהמוחין מגיעים לעולם העשיה, עולה ומלביש להנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה בחינת אור הנפש דאצילות. (ועי' בהאילן ציור ט').

ונמצא עתה בעת עליה הג', אשר ה''פ אצילות, נשלמו כל אחד בג' הקומות נשמה חיה יחידה מא''ק, שהיו חסרים להם מבחינת הקביעות. ונבחן, שה''פ אצילות עלו והלבישו את ה''פ א''ק, כל אחד להבחינה שכנגדו בפרצופי א''ק. וגם הנר''ן דצדיקים קבלו בחינת הג''ר שהיה חסר להם, וגם ג' העולמות בי''ע שהיו נמצאים מתחת הפרסא דאצילות, שמבחינת הקביעות לא היה בהם אלא בחי' נר''ן דאור חסדים, הנפרשים מחכמה מכח הפרסא שעליהם, ועתה עלו למעלה מפרסא, והלבישו לישסו''ת וזו''ן דאצילות, ויש להם נר''ן דאצילות, שאור החכמה מאיר בהחסדים שלהם.

ויש לדעת שהנר''ן דצדיקים מלבישים בקביעות רק לפרצופי בי''ע שמתחת הפרסא: הנפש מלביש לע''ס דעשיה, והרוח לע''ס דיצירה, והנשמה לע''ס דבריאה. ונמצא שהגם שהם מקבלים מזו''ן דאצילות, עכ''ז הוא מגיע אליהם רק דרך פרצופי בי''ע שמלבישים עליהם. באופן, שגם הנר''ן דצדיקים עולים בשוה עם עליות הג' עולמות בי''ע שנתבאר לעיל. ונמצא שגם עולמות בי''ע אינם מתגדלים, אלא לפי מדת קבלת השפע של הנר''ן דצדיקים, דה''נו ע''פ המ''ן הנבררים על ידיהם.

והנה נתבאר, שמבחינת הקביעות אין בכל העולמות והפרצופים שבהם רק בחינת ו''ק בלי ראש, כל אחד כפי בחינתו, כי אפילו הנר''ן דצדיקים אינם אלא בחינת ו''ק, כי הגם שיש להם ג''ר דנשמה מעולם הבריאה, עכ''ז ג''ר אלו, נחשבים רק בבחינת ו''ק בערך עולם האצילות, מטעם שהם בחינת אור חסדים הנפרשים מחכמה כנ''ל. וכן פרצופי אצילות, אע''פ שיש ג''ר בהראשים שלהם, מ''מ כיון שאינם מאירים להגופין, הם נחשבים רק לבחינת ו''ק. וכל המוחין המגיעים להעולמות, שהם יותר מבחינת ו''ק, אינם אלא ע''י המ''ן שמעלים הצדיקים. אמנם המוחין האלו לא יוכלו להתקבל בהפרצופין, זולת דרך עלית התחתון למקום העליון, כמו שנתבאר. והוא מטעם, כי אע''פ שהם נחשבים לבחינת השלמת הע''ס דמין הב', מ''מ, כלפי הגופין והז''ת עצמם עוד הם נחשבים לבירורי אח''פ דמין הא', דהיינו שאינם נשלמים במקומם עצמם, אלא רק כשהם נמצאים במקום העליון. (כנ''ל באות קמ''ב). ולפיכך, לא יוכלו ה''פ אצילות לתבל נשמה חיה יחידה דא''ק, זולת בעת שהם עולים ומלבישים אותם. וכן הנר''ן וג' עולמות בי''ע, לא יוכלו לקבל נר''ן דאצילות, זולת רק בעת שהם עולים ומלבישים לישסו''ת וזו''ן דאצילות. עש''ה. כי אלו האח''פ דמין הב' השייכים להז''ת, שיש להם התפשטות ממעלה למטה, למקום הז''ת, לא יתבררו רק בגמר התיקון, כנ''ל. ולפיכך בעת שהג' עולמות בי''ע עולים ומלבישים לישסו''ת וזו''ן דאצילות, נמצא אז, שמקומם הקבוע מפרסא ולמטה, נשאר ריקן לגמרי מכל אור קדושה. ויש שם הפרש בין מחזה ולמעלה דעולם היצירה, לבין מחזה ולמטה שלו. כי נתבאר לעיל, שמחזה ולמטה דעולם היצירה, הוא מקום הקבוע רק לקליפות, (כנ''ל באות קמ''ט). אלא מסבת פגם חטאו של אדה''ר, ירדו ד''ת דיצירה דקדושה וע''ס דעשיה דקדושה ונתלבשו שם. (כנ''ל באות קנ''ו). ולפיכך בעת, עליות בי''ע לאצילות, נמצא שמחזה דיצירה ולמעלה, אין שם לא י קדושה ולא קליפות. אבל מחזה דיצירה ולמטה, יש שם קליפות. כי שם המדור שלהם.

ולפי שהמוחין היתירים מקומת ו''ק, אינם באים רק ע''י מ''ן של התחתונים, אינם נמצאים משום זה בקביעות בהפרצופין, כי תלוים במעשי התחתונים, ובעת שהם מקלקלים מעשיהם נמצאים המוחין מסתלקים כנ''ל (באות קס''ב עש''ה). אמנם המוחין דתביעות שבהפרצופין שנתקנו מכח המאציל עצמו, לא יארע בהם שום שינוי לעולם, שהרי אינם מתגדלים ע''י התחתונים, ולכן אינם נפגמים על ידיהם. כנ''ל.

ולא יקשה לך, הרי א''א דב''ן הוא נבחן לכתר דאצילות, ואו''א לע''ב, (כנ''ל באות ק''ל), כי א''א הוא מחצית הכתר התחתונה דב''ן ואו''א הם מחצית התחתונה דחו''ב דנקודים, וא''כ הבחינה שכנגדו דא''א בא''ק, היה צריך להיות פרצוף הכתר דא''ק, והבחינה שכנגדם דאו''א בא''ק היה צריך להיות ע''ב דא''ק. והתשובה היא, כי פרצופי הב''ן הן נוקבין, שאין להם שום קבלה מעצמם, אלא רק מה שהזכרים, שהם פרצופי המ''ה, משפיעים להם. ולפיכך, כל אלו ההבחנות שבהעליות, שפירושם, השגת מוחין מהעליון, נבחנים רק בהזכרים, שהם פרצופי המ''ה. וכיון שא''א דמ''ה אין לו מבחינת כתר כלום, אלא רק קומת חכמה בלבד, ואו''א דמ''ה אין להם מבחינת חכמה כלום, אלא קומת בינה בלבד, (כנ''ל קכ''ו) ע''כ נבחן הבחינה שכנגדם בא''ק: ע''ב דא''ק לא''א, וס''ג דא''ק לאו''א. ופרצוף הכתר דא''ק מתיחס רק לעתיק בלבד, שלקח כל הקומת כתר דמ''ה. כנ''ל.

גם צריך שתבחין בהאמור, כי סולם המדרגות כפי שהם בהמוחין דקביעות, אינו משתנה לעולם בסבת כל העליות הנ''ל, שהרי נתבאר לעיל (באות קס''א). שסבת כל אלו העליות, הם מפאת שהנר''ן דצדיקים העומדים בבי''ע, אי אפשר להם לקבל משהו, מטרם שכל הפרצופין העליונים מעבירים אותה להם מא''ם ב''ה, שבשיעור הזה נמצאים העליונים עצמם, עד א''ס ב''ה, מתגדלים ועולים גם הם, כל אחד להעליון שלהם. (עש''ה כל ההמשך). ונמצא, שבשיעור התעלות מדרגה אחת, כן מחויבים להתעלות כל המדרגות כולן, עד א''ם ב''ה, כי למשל, בהתעלות הזו''ן ממצבם הקבוע, שהוא למטה מטבור דא''א, ומלביש מחזה ולמטה דא''א, הרי גם א''א נתעלה באותה העת במדרגה אחת ממצבו הקבוע, שהיה מפה דעתיק ולמטה, ומלביש להג''ר דעתיק, שאחריו מתעלים גם מדרגות הפרטיות שלו, כי החג''ת שלו, עלו למקום ג''ר הקבועות, והמחזה עד הטבור שלו, עלו למקום חג''ת הקבועים, והמטבור ולמטה שלו, עלו למקום המחזה עד הטבור. אשר לפי זה נמצא הזו''ן שעלה למקום מחזה עד הטבור דא''א הקבוע, שהוא עדיין למטה מטבור דא''א, שהרי בעת הזאת כבר עלה גם הלמטה מטבור דא''א למקום המחזה עד הטבור. (עי' בהאילן ציור ד' ששם תראה עליות הזו''ן בערך הקבוע דה''פ דאצילות, שעולה ומלביש בעת השגת נשמה, לג''ר דישסו''ת, שעל גבי מפה ולמטה דאו''א, שעל גבי מחזה ולמטה דא''א). אמנם גם כל פרצופי אצילות עולים בעת הזאת, (כמו שתראה בהאילן בציור ז' בעת השגת נשמה) לכן תמצא שם את הזו''ן עד''י מלביש מפה ולמטה דישסו''ת, שעל גבי מחזה ולמטה דאו''א, שעל גבי מטבור ולמטה דא''א, הרי שסולם המדרגות לא נשתנה כלום מחמת העליה. ועד''ז בכל מיני העליות. (ע''ש בהאילן בכל הציורים, מציור הג' עד סופו).

גם יש לדעת, שגם אחר עליות הפרצופין הם משאירים כל מדרגתם במקום הקבוע או במקום שהיו שם מתחילה, כי אין העדר ברוחני. (כנ''ל באות צ''ו) באופן, שבעת שהג''ר דאו''א עולים להג''ר דא''א, עוד נשארו הג''ר דאו''א במקום הקבוע מפה ולמטה דא''א, ונמצאים הישסו''ת, שעלו אז על גבי החג''ת דאו''א דעליה, שהם מקבלים מהג''ר דאו''א ממש, אשר היו שם מטרם העליה. ולא עוד, אלא שנבחן שיש שם ג' מדרגות ביחד, כי הג''ר דאו''א דעליה, העומדות במקום ג''ר דא''א דקביעות, נמצאות משפיעות למקומן הקבוע שמפה ולמטה דא''א, ששם נמצאים עתה ישסו''ת, הרי הג''ר דא''א ואו''א וישסו''ת מאירים בבת אחת במקום אחד. ועד''ז נבחנים כל הפרצופים דא''ק ואבי''ע בעת העליות. ומטעם זה יש להבחין תמיד בעלית הפרצוף, את ערך העליה, כלפי העליונים במצבם הקבוע, ואת ערך שלו, כלפי העליונים, שגם הם עלו מדרגה אחת כמותו. (ועי' כל זה באילן, כי בציור ג' תמצא מצב הפרצופין במצבם הקבוע. וג' עליות הז''א לפי ערכם של ה''פ אצילות הקבועים תמצא, בציור: ד' ה' ו'. וג' עליות של כל ה''פ אצילות לפי ערכם של ה''פ א''ק הקבועים, תמצא בציורים: ז' ח' ט', וג' עליות של כל ה''פ א''ק בערך קו א''ס ב''ה הקבוע, תמצא בהציורים י י''א וי''ב).