יש לדעת, שהכלל ופרט שוים זה לזה, וכל הנבחן בכלל כולו יחד, נמצא גם בפתוי פרטיות שבו ובפרט האחרון שאך אפשר להפרט. ולפיכך כיון שהמציאות בדרך כלל נבחן לה' עולמות א''ק ואבי''ע, שעולם הא''ק נבחן להכתר של העולמות, וד' עולמות אבי''ע, נבחנים לחו''ב וזו''ן, (כנ''ל, באות ג'). כמו כן אין לך פרט קטן בכל ד' העולמות אבי''ע, שאינו כלול מכל ה' האלו, כי הראש של כל פרצוף נבחן להכתר שבו, שהוא כנגד עולם הא''ק, והגוף מפה עד החזה, נבחן לאצילות שבו, וממקום החזה עד הטבור, נבחו לבריאה שבו,כ ומטבוך ולמטה עד סיום רגליו, נבחן ליצירה ועשיה שלו.

וצריך שתדע, שיש כינויים מרובים להעשר ספירות כח''ב חג''ת נהי''מ, כי פעמים נק' גו''ע ואח''פ, או כח''ב זו''ן, או נרנח''י, או קוצו של יוד וד' אותיות י''ה ו''ה, או הוי''ה פשוטה וע''ב ס''ג מ''ה וב''ן, שהם ד' מיני מילואים שבהוי''ה: מילוי ע''ב הוא יוד הי ויו הי, מילוי ס''ג הוא יוד הי ואו הי, מילוי מ''ה הוא יוד הא ואו הא, מילוי ב''ן הוא יוד הה וו הה. וכן הם הנק' א''א ואו''א וזו''ן, שא''א הוא כתר, ואבא הוא חכמה, ואמא היא בינה, וז''א הוא חג''ת נה''י, והנוק' דז''א היא מלכות, וכן נק' א''ק ואבי''ע או כתר ואבי''ע, והמלכות דכתר נקרא פה, והמלכות דאצילות נקרא חזה, והמלכות דבריאה נק' טבור, והמלכות דיצירה נק' עטרת יסוד, והמלכות דכללות נק' סיום רגלין.

ותדע שיש תמיד להבחין באלו שינוי השמות של הע''ס ב' הוראות: הא' הוא ענין השואתו להספירה שעל שמה הוא מתיחס, והב' הוא ענין השינוי שנו מאותו הספירה שמתיחס אחריה, שמסבה זו נשתנה שמו בהכינוי המיוחד. למשל, הכתר דע''ס דאו''י ה''ס א''ס ב''ה, וכל ראש של פרצוף נקי ג''ב כתר, וכן כל ה''פ א''ק נק' ג''כ כתר, וכן פרצוף עתיק נק' כתר, וכן א''א נק' כתר. וע''כ יש להתבונן אם הם כולם כתר, למה נשתנה שמם להקרא בהכינוים הללו. וכן אם הם מתיחסים כולם לכתר, הרי צריכים להשתוות להכתר. אמנם האמת הוא, שמבחינה אחת הם כולם שוים לכתר, שהם בחינת א''ס, כי זה הכלל, שכל עוד שאור העליון לא נתלבש בכלי, הוא בחינת א''ס, ולכן כל ה''פ א''ק, נחשב כלפי עולם התיקון שהם אור בלי כלי, כי אין לנו שום תפיסא בהכלים דצמצום א', ולכן נחשב אצלנו אורותיו לבחינת א''ס ב''ה. וכן עתיק וא''א דאצילות, הם שניהם מבחינת הכתר דנקודים, כנ''ל. אמנם מבחינה אחרת הם רחוקים זה מזה, כי הכתר דאו''י הוא ספירה אחת, אבל בא''ק יש בו ה''פ שלמים, שבכל אחד מהם רת''ס, (כנ''ל באות קמ''ב). וכן פרצוף עתיק הוא רק ממחצית הכתר העליון דנקודים, ופרצוף א''א הוא ממחצית הכתר התחתון דנקודים, (כנ''ל באות קכ''ט). ועל דרך זה צריכים להבחין בכל מיני הכינוים של הספירות אותם ב' ההוראות.

ותדע שההוראה המיוחדת לעצמה שבאלו הכינוים דע''ס בשם כתר ואבי''ע, הוא להורות, שהכונה היא, על בחינת התחלקות הע''ס לכלים דפנים ולכלים דאחורים, שנעשו בסבת הצמצום ב'. כי נתבאר לעיל (באות ס') שאז עלתה מלכות המסיימת למקום בינה דגוף, הנק' ת''ת במקום החזה, וסיימה שם את המדרגה, ונעשה שם סיום חדש, הנק' פרסא שמתחת האצילות (כנ''ל באות ס''ח). והכלים שמחזה ולמטה יצאה לבר מאצילות ונק' בי''ע, שב''ש ת''ת, שמחזה עד הסיום נק' בריאה, ונה''י נק' יצירה, והמלכות נק' עשיה, ע''ש. גם נתבאר שמטעם זה, נחלקה כל מדרגה לכלים דפנים וכלים דאחורים, שמחזה ולמעלה נק' כלים דפנים, ומחזה ולמטה נק' כלים דאחורים.

ולפיכך, הבחן זה של הפרסא במקום החזה, מחלק המדרגה לד' בחינות מיוחדות הנק' אבי''ע כנ''ל: האצילות עד החזה, והבי''ע מחזה ולמטה. וראשית ההבחן הוא בא''ק עצמו, אלא בו ירדה הפרסא עד הטבור שלו (מטעם הנ''ל באות ס''ח). ונמצא בחי' אצילות שלו, הוא הע''ב ס''ג המסתיימים למעלה מטבורו, ומטבורו ולמטה הוא בי''ע שלו, ששם ב' הפרצופין מ''ה וב''ן שבו, כנ''ל. הרי איך ה''פ א''ק נחלקים על אבי''ע, מכח הסיום דצמצום ב' שנק' פרסא: שהגלגלתא הוא הראש, והע''ב ס''ג עד טבורו הוא אצילות, והמ''ה וב''ן שמטבורו ולמטה הוא בי''ע.

ועד''ז, נחלקים ה''פ עולם האצילות בפ''ע, לכתר ואבי''ע: כי א''א הוא הראש דכללות אצילות, ואו''א עלאין שהם ע''ב המלבישים מפה ולמטה דא''א עד החזה, הם אצילות, ושם בנקודת החזה, עומדת הפרסא המסיימת בחי' האצילות של עולם האצילות. וישסו''ת שהם ס''ג, המלבישים מחזה דא''א עד טבורו, הם בריאה דאצילות. והזו''ן, שהם מ''ה וב''ן המלבישים מטבור דא''א עד סיום האצילות, הם יצירה ועשיה דאצולות. הרי שגם עולם האצילות, בכללות ה''פ שבו, מתחלק לראש ואבי''ע כמו ה''פ א''ק, אלא כאן עומדת הפרסא על מקומה, שהוא בחזה דא''א, ששם מקומה האמיתי. (כנ''ל באות קכ''ז).

אמנם בכללות כל העולמות, נבחנים כל ג' הפרצופין גלגלתא ע''ב ס''ג דא''ק, לבחינת הראש דכללות, וה''פ עולם האצילות, המלבישים מטבור דא''ק ולמטה עד הפרסא דכללות, שהיא הפרסא שנעשתה בחזה דנקודות דס''ג, (כנ''ל באות ס''ו ע''ש). הנה שם הוא אצילות דכללות, מפרסא ולמטה, עומדים ג' העולמות בי''ע דכללות (כנ''ל באות ס''ז. ובאות ס''ח ואילך ע''ש).

וממש על דרך הנ''ל, מתחלקת כל מדרגה דפרטי פרטיות שבכל עולם מאבי''ע, לראש ואבי''ע, ואפילו בחינת מלכות דמלכות שבעשיה: כי נבחן בו ראש וגוף, והגוף, נחלק לחזה וטבור וסיום רגלין, והפרסא שמתחת האצילות של אותו המדרגה, עומדת בהחזה שלו ומסיימת האצילות. ומחזה עד הטבור, הוא בחינת בריאה של המדרגה, שנקודת הטבור מסיימתה. ומטבור ולמטה עד סיום רגליו הוא בחינת יצירה ועשיה של המדרגה. ומבחינת הספירות, נבחנים החג''ת עד החזה לאצילות. וב''ש תתאין דת''ת, שמחזה עד הטבור לבריאה. ונה''י ליצירה. והמלכות לעשיה.

ולכן הראש דכל מדרגה מיוחס לבחינת כתר או יחידה או לפרצוף גלגלתא. והאצילות שבו שמפה עד החזה, מיוחס לחכמה או לאור החיה או לפרצוף ע''ב. והבריאה שבו שמחזה עד הטבור, מיוחס לבינה או לאור הנשמה או לפוצוף ס''ג. והיצירה ועשיה שבו שמטבור ולמטה, מיוחס לזו''ן או לאורות דרוח נפש או לפרצוף מ''ה וב''ן. ועי' בהאילן בהציורים: מציור ג' ואילך ותראה איך כל פרצוף מתחלק לפי הבחינות הנ''ל.