כבר נתבאר לעיל (באות פ''ו ואילך), שיציאת הגדלות של הג''ר וז''ת דנקודים באו בג' סדרים, בסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק. עש''ה כל הענין. ומשם תבין שיש ב' מינים של השלמת הע''ס לקבלת המוחין דגדלות: הא' מצד עליתו והתכללותו בהעליון. דהיינו בעת שהזו''ן דא''ק האירו את האור חדש דרך הטבור אל הכתר דנקודים, והורידו הה''ת מנקבי עינים דכתר להפה שלו, שבזה נתעלו האח''פ הנפולים דכתר שהיו באו''א, וחזרו למדרגתם להכתר והשלימו הע''ס שלו, הנה נבחן אז שעלו עמהם גם גו''ע דאו''א, שהיו דבוקים על האח''פ דכתר, ונמצאים גם או''א נכללים בהע''ס השלמות של הכתר (כנ''ל באות צ''ג). עש''ה, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ונבחן משום זה שגם או''א השיגו האח''פ החסרים להם להשלמת ע''ס שלהם, מכח התכללותם בהכתר. וזהו מין הא' של מוחין דגדלות.

ומין הב' הוא, שהמדרגה נשלמת בע''ס בכחה עצמה. דהיינו בעת שהזו''ן דא''ק האירו את האור חדש דרך היסוד דא''ק, הנק' נקודת השורק, לאו''א, והוריד הה''ת מנקבי עינים דאו''א עצמם להפה שלהם, שבזה העלה את הכלים דאח''פ דאו''א, ממקום נפילתם בהז''ת, אל הראש דאו''א, והשלימו להם הע''ס, שעתה נשלמים או''א ע''י עצמם, כי עתה השיגו הכלים דאח''פ ממש החסרים להם. משא''כ במין הא' בעת שקבלו שלמותם מהכתר ע''י הדבקות באח''פ שלו, הרי באמת היו עוד חסרים אח''פ, אלא ע''י התכללותם בהכתר, קבלו על ידו הארה מאח''פ ב שלהם, שהספיק רק להשלימם בע''ס בעודם במקום הכתר, ולא כלל בעת ג יציאתם משם למקומם עצמם.

ועד''ז נמצא ב' מיני השלמות הנ''ל גם בהז''ת, הא' בעת הארת השורק ועלית אח''פ דאו''א, שאז גם הגו''ע דז''ת הדבוקים בהם נתעלו יחד עמהם ועלו לאו''א, וקבלו שם בחינת אח''פ להשלמת הע''ס שלהם, שאח''פ אלו אינם עוד אח''פ הממשיים שלהם, אלא רק הארת אח''פ המספיק להשלמת ע''ס בעודם באו''א, ולא כלל בירידתם למקומם עצמם. כנ''ל. ומין הב' דהשלמת הע''ס, השיגו הז''ת בעת התפשטות המוחין מאו''א אל הז''ת, שעי''ז הורידו גם הם בחינת ה''ת המסיימת מהחזה שלהם אל מקום סיום רגלי א''ק, והעלו את התנה''י שלהם מבי''ע וחיברו אותם למדרגתם לאצילות, שאז לולא נשברו ומתו, היו נשלמים בע''ס שלמות ע''י עצמם, כי עתה השיגו את האח''פ הממשיים החסרים להם.

וגם בד' פרצופים שיצאו מאו''א להכלים דחג''ת וכן בד' הפרצופין שיצאו מהישסו''ת להכלים דתנהי''מ (כנ''ל באות ק''ז וק''ט) הנה גם בהם נמצאים אלו ב' מיני השלמות הע''ס הנ''ל, כי מבחינה אחת היה נשלם כל אחד מהם, ע''י התדבקותם באח''פ דאו''א וישסו''ת בעודם בראש, שהיא השלמת ע''ס דמין הא'. ואח''כ שנתפשטו לבי''ע, היו רוצים להשתלם בהשלמת הע''ס דמין הב'. וענין זה נוהג גם בפרטי פרטיות.

ותדע, כי אלו ה''פ אצילות הנ''ל עתיק וא''א ואו''א וזו''ן שנתקנו בקביעות ואין שום מיעוט נוהג בהם, (כנ''ל באות קכ''ו), שעתיק יצא בקומת כתר וא''א בקומת חכמה ואו''א בקומת בינה וזו''ן בקומת ז''א, ו''ק בלי ראש. הנה הכלים דאח''פ שנתבררו להם מעת הגדלות, היו מבחינת השלמת ע''ס דמין הא', והיינו על דרך נקודת החולם שהאיר בהכתר דנקודים, שאז נשלמו גם או''א על ידי הכתר והשיגו הארת כלים דאח''פ, (כנ''ל באות קל''ד), ולפיכך אע''פ שהיה לכל אחד מעתיק וא''א ואו''א ע'''ס שלמות בראש, מ''מ לא הגיע מזה בחי' ג''ר להגופין שלהם, ואפילו פרצוף עתיק לא היה לו בגוף אלא בחינת ו''ק בלי ראש, וכן א''א ואו''א. והטעם הוא, כי כל הזך נברר תחילה, וע''כ לא נברר בהם רק השלמת ע''ס דמין הא', שהוא מצד עליתו בהעליון, דהיינו בחינת הארת כלים דאח''פ המספיק להשלים הע''ס בהראש, אבל אין עוד התפשטות מהראש להגוף. כי בעת שאו''א נכללו בכתר דנקודים היה מספיק להם הארת אח''פ מכח הכתר, ולא כלל בהתפשטותם למקומם ד עצמם מפה דכתר דנקודים ולמטה. (כנ''ל באות קל''ה). וכיון שהגופין דעתיק וא''א ואו''א היו בו''ק בלי ראש, מכ''ש הזו''ן עצמם שהם בחינת גוף הכולל דאצילות, שיצאו בו''ק בלי ראש.

אמנם בא''ק לא היה כן, אלא כל הכמות שיצא בהראשים דפרצופי א''ק, נתפשט ג''כ להגופין שלהם. ולפיכך נבחנים כל ה''פ אצילות שהם רק בחינת ה ו''ק דפרצופי א''ק. וע''כ הם מכונים מ''ה החדש, או מ''ה דה''פ א''ק, דהיינו קומת ז''א, שהוא מ''ה בחוסר ג''ר, שהן גלגלתא ע''ב ס''ג. כי עיקר המדרגה נבחנת ע''פ התפשטותה אל הגוף מפה ולמטה, וכיון שגם לג' פרצופין הראשונים אין מהם התפשטות להגוף רק ו''ק בלי ראש, ע''כ הם נבחנים לבחינת מ''ה, שהוא קומת ו''ק בלי ראש, אל ה''פ א''ק.

באופן, שעתיק דאצילות, שיש לו בראש קומת כתר, נבחן לבחינת ו''ק לפרצוף הכתר דא''ק, וחסר נשמה חיה יחידה דכתר א''ק, וא''א דאצילות שיש לו בראש קומת חכמה, נבחן לבחינת ו''ק לפרצוף ע''ב דא''ק שהיא חכמה, וחסר נשמה חיה יחידה דע''ב דא''ק. ואו''א דאצילות, שיש להם בראש קומה בינה, נבחנים לבחינת ו''ק של פרצוף ס''ג דא''ק וחסר לו נשמה חיה יחידה דס''ג דא''ק. והזו''ן דאצילות נבחנים לבחינת ו''ק דפרצוף מ''ה וב''ן דא''ק, וחסר להם נשמה חיה יחידה דמ''ה וב''ן דא''ק. וישסו''ת וזו''ן הם תמיד במדרגה א': זה ראש וזה גוף.

וע''י העלאת מ''ן ממע''ט של התחתונים נבררים השלמת האח''פ דע''ס דמין הב'. דהיינו השלמתם דאו''א מבחי' עצמם, על דרך בחינת נקודת השורק, שאז או''א עצמם מורידים הה''ת מנקבי עינים שלהם, ומעלים אליהם האח''פ שלהם, שאז יש להם כח גם להשפיע אל הז''ת, שהם זו''ן דהיינו אל הגופין ממעלה למטה. כי הגו''ע דזו''ן הדבוקים באח''פ ואו''א, נמשנים עמהם לאו''א ומקבלים מהם השלמת ע''ס (כנ''ל באות צ''ד), ואז נמצא כל כמות המוחין שישנם באו''א מושפעים ג''כ להזו''ן, שעלו אליהם ביחד עם האח''פ שלהם. ולפיכך בעת שה''פ אצילות מקבלים השלמה זו דמין הב' אז יש ג''ר גם להגופין דג' פרצופין הראשונים שהם עתיק וא''א ואו''א דאצילות וכן להזו''ן דאצילות, שהם גוף הכולל דאצילות. ואז עולים ה' פרצופי אצילות ומלבישים לה''פ א''ק, כי בעת התפשטות הג''ר גם אל הגופין דה''פ אצילות, הרי הם משתוים עם ה''פ א''ק. ועתיק דאצילות עולה ומלביש לפרצוף כתר דא''ק וא''א לע''ב דא''ק. ואו''א לס''ג דא''ק. וזו''ן למ''ה וב''ן דא''ק. ואז מקבל כל אחד מהם הנשמה חיה יחידה מהבחינה שכנגדו בא''ק.

אמנם כלפי הזו''ן דאצילות נבחנים המוחין הללו רק לבחינת מין הא' דהשלמת הע''ס, כי אלו האח''פ אינם אח''פ גמורין, רק הארת האח''פ שהם מקבלים ע''י או''א, הוא בעת שהם במקום או''א, אבל בהתפשטותם למקומם עצמם, הרי הם עוד חסרים האח''פ שלהם, (כנ''ל באות קל''ו). ומטעם זה נבחנים כל המוחין שהזו''ן משיג בשתא אלפי שני בשם מוחין דעליה, כי אי אפשר להם להשיג מוחין דג''ר רק בעת עלותם למקום ג''ר, כי אז נשלמים על ידם, אמנם אם אינם עולים למעלה למקום הג''ר אי אי אפשר להיות להם מוחין, כי עדיין לא נבררו להזו''ן בחינת המוחין דמין הב', שזק לא יהיה זולת בגמר התיקון.

והנה נתבאר, שהמוחין דה''פ הקבועים באצילות, הם מבחינת בירורי כלים דמין הא' דאו''א, שבעולם הנקודים מכונה הארה זו בשם הארת הטבור, או נקודת החולם, שאפילו או''א אין להם השלמה אלא מבחינת מין הא'. וע''כ אין מגיע מהראשים דעתיק וא''א ואו''א, להגופים שלהם עצמם וכן להזו''ן, שום הארת ג''ר, כי גם הז''ת ו דנקודים לא קבלו כלום מהארה זו דבחינת החולם (כנ''ל אות פ''ח). והמוחין דשתא אלפי שני עד גמר התיקון הבאים ע''י העלאת מ''ן של התחתונים, הם מבחינת בירורי כלים להשלמת ע''ס דמין הב' דאו''א, שבעולם הנקודים מכונה הארה זו בשם הארת היסוד, או נקודת השורק, כי אז מעלה או''א את האח''פ של עצמם, שעליהם דבוקים גם הגו''ע דז''ת וע''כ גם הז''ת מקבלים במקום או''א בחינת מוחין דג''ר. אפיכך מגיע המוחין הללו גם להגופין דה''פ אצילות ולזו''ן הכוללים, אלא בלבד שהם צריכים להיות למעלה במקום הג''ר ולהלביש אותם. תעתיד לבא בגמר התיקון, יקבלו אז הזו''ן את בחינת השלמת ע''ס דמין הב', ויורידו ה''ת המסיימת מבחינת החזה שלהם, שהוא הפרסא דאצילות, אל מתום סיום רגלי א''ק. (כנ''ל אות קל''ו). ואז יתחברו התנה''י דזו''ן שבבי''ע, אל מדרגת הזו''ן דאצילות, וישתוה סיום רגלין דאצילות לסיום רגלים דא''ק, ואז יתגלה מלכא משיחא. בסו''ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. ונתבאר היטב, שבשתא אלפי שני אין תיקון להעולמות רק בדרך עליה.