הנה כבר ידעת את ההבחן שיש ב' מיני מלכיות בכל פרצוף, שהם, מלכות המזדווגת ומלכות המסיימת. והנה מהמסך שבמלכות המזדווגת יוצאות ע''ס דאו''ח, ממנה ולמעלה, המלבישות לע''ס דאור העליון, שהם נק' ע''ס דראש, כלומר, שרשים לבד. ומשם ולמטה מתפשטות הע''ס דגוף הפרצוף,* דהיינו בבחינות התלבשות האורות בכלים גמורים. ואלו הע''ס דגוף מתחלקות לב' בחי' של ע''ס, הנק' ע''ס דתוך וע''ס דסוף: שהע''ס דתוך מקומן מפה עד הטבור, ששם מקום התלבשות של האורות בהכלים. והע''ס דסיום וסוף הפרצוף, מקומן מטבורו ולמטה עד סיום רגליו, שפירושן, אשר המלכות מסיימת לכל ספירה וספירה עד שמגיע לבחינתה עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור, וע''כ נפסק שם הפרצוף. ובחינת הפסק זה מכונה סיום אצבעות רגלין של הפרצוף, שמשם ולמטה חלל פנוי וריקן בלי אור. ותדע, שב' מיני ע''ס הללו נמשכים מהע''ס דשרשים הנק' ראש. כי שניהם נכללים בהמלכות המזדווגת: כי יש שם כח הלבשה, שהוא האו''ח העולה ומלביש לאור העליון. גם יש שם כח העיכוב של המסך על המלכות, שלא תקבל האור, שעי''ז נעשה הזווג דהכאה המעלה אור חוזר. וב' כחות הללו המה בהראש רק שורשים בעלמא, אלא כשמתפשטים מלמעלה למטה, הנה בח הא' שהוא כח ההלבשה, יוצא לפועל בהע''ס דתוך שמפה ולמטה עד הטבור. וכח הב' שהוא כח העיכוב על המלכות מלקבל אור, יוצא לפועל בהע''ס דסוף וסיום שמטבור ולמטה עד סיום אצבעות רגלין. וב' מיני ע''ס הללו נק' תמיד חג''ת נהי''מ: שהע''ס דתוך שמפה עד הטבור נק' כולן בשם חג''ת, והע''ס דסוף שמטבור ולמטה נק' כולן בשם נהי''מ, וזכור זה.

עוד יש לדעת. כי ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, שהכלי שלה הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי''ד, שבה נעשה הצמצום והמסך, אבל על אור דחסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, שאין בו שום עוביות ושינוי הצורה מהמאציל, ואינו צריך לשום תיקונים. ועכ''ז לפי שבהע''ס דאור העליון נמצאים אלו ב' האורות, חכמה וחסדים, מקושרים יחדיו, בלי שום הפרש ביניהם, להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו, לפיכך כשבאים בהתלבשות בכלים, אחר הצמצום, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, אעפ''י שעליו לא נעשה צמצום. כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכולה להתפשט שם אף משהו, דהיינו בהמלכות המסיימת, היתה נעשה שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאורכ החכמה, ולפיכך נעשה מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי ואפי' מאור דחסדים.

ועם זה תבין תוכנם של הע''ס דסוף הפרצוף שמטבור ולמטה, כי אי אפשר כלל לומר שהן רק בחי' אור החסדים בלי חכמה כלל, כי אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה, אלא שיש בהן בהכרח הארה מועטת גם מאור החכמה, ותדע שהארה מועטת הזו אנו מכנים תמיד בשם ו''ק בלי ראש. והנה נתבארו ג' בחי' הע''ס שבפרצוף, הנק' ראש תוך סוף.

ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע''ב וס''ג דא''ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש, כי אז נכלל בהמסך שבראש בזווג דהכאה שבו. כנ''ל. ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עוביות והתלבשות הנשאר בהמסך דגוף, הנה הוכרה העוביות שבו שהיא מבחינת עוביות דגוף, וע''י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא''ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא. ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעוביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו''מ באו''פ, (כנ''ל באות מ') ולא נשאר בהמסך זולת בחי''ג דעוביות, אשר בחי''ג הזאת דעוביות נק' חזה, ולפיכך אין להמסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בהטבור דעליון, אלא רק בהחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו.

ולפיכך נמצא, שהמסך דפרצוף החדש יורד למקום החזה דפרצוף הא', ומוציא שם, ע''י זווג דהכאה עם אור העליון, ע''ס דראש ממנו ולמעלה, עד הפה דעליון, שהוא המלכות דראש דפרצוף הא'. אבל את הע''ס דראש של פרצוף העליון אין התחתון יכול להלביש אף משהו, להיותו רק מבחינת מסך דגוף של העליון כנ''ל. ואח''כ מוציא ע''ס ממעלה למטה הנק' ע''ס דגוף בתוך וסוף של התחתון, ומקומן מחזה דפרצוף העליון ולמטה עד הטבור שלו בלבד, כי מטבור ולמטה הוא מקום הע''ס דסיום של העליון, שהיא בחי''ד, ואין להתחתון אחיזה בבחינה אחרונה של העליון, כי נאבדה ממנו בעת הזדככותו (כנ''ל באות מ'). וע''כ פרצוף התחתון ההוא הנק' פרצוף החכמה דא''ק או פרצוף ע''ב דא''ק, מוכרח להסתיים למעלה מטבור של פרצוף הא' דא''ק. ונתבאר היטב, שכל רת''ס דפרצוף ע''ב דא''ק, שהוא התחתון דפרצוף הא' דא''ק. המה עומדים ממקום שמתחת הפה דפרצוף הא' עד מקום הטבור שלו, באופן, שהחזה דפרצוף הא' הוא מקום פה דראש של פרצוף ע''ב, דהיינו מלכות המזדווגת, והטבור דפרצוף הא' הוא מקום סיום רגלין דפרצוף ע''ב, דהיינו מלכות המסיימת.

וכמו שנתבאר בסדר יציאת פרצוף ע''ב מפרצוף הא' דא''ק, כן הוא בכל הפרצופין עד סוף עולם העשיה, שכל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון שלו, אחר שנזדכך ונכלל במסך דמלכות דראש דעליון בהזווג דהכאה אשר שם, ואח''ז יורד משם למקום אחיזתו בהגוף דעליון, ומוציא גם במקומו ע''י זווג דהכאה עם אור העליון את הע''ס דראש ממטה למעלה, וגם מתפשט ממעלה למטה לע''ס דגוף בתוך וסוף ע''ד שנתבאר בפרצוף ע''ב דא''ק, בטעמו ונימוקו. אלא בענין סיום הפרצוף יש חילוקים כמ''ש במקומו.