והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א' שנעשה על כלי המלכות, שהיא הבחי''ד, שלא תקבל לתוכה אור העליון. וכן ענין המסך והזווג דהכאה שלו עם האור העליון, המעלה או''ח, שהאו''ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי''ד. וכן ענין ההזדככות של המסך דגוף הנעשה בהגופין דכל פרצוף, מפאת הביטוש דאו''מ באו''פ, המוציאה ד' הבחינות טנת''א דגוף דכל פרצוף, והמעלה את המסך דגוף לבחינת מסך של ראש, ומכשרתו לזווג דהכאה עם אור העליון, שעליו נולד פרצוף שני הנמוך במדרגה אחת מהפרצוף הקודם. וכן יציאת ג' פרצופין הראשונים דא''ק, הנק' גלגלתא ע''ב ס''ג, וסדר הלבשתם זה את זה.

ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע''ב וס''ג דא''ק, אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי''ע, כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי''ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא''ק היה נמשך עד הנקודה דעוה''ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, שבסבתו נעשה הצמצום, כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי''ד, היה, בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון, (כנ''ל באות יו''ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ''ר ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי''ד שיהיה ע''מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי''ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמור עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל. כנ''ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחי''ד, כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה. ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א''ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי''ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א''ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם, וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין. שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים.

וז''ס מ''ש חז''ל (ב''ר ספי''ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי' כי כל תחילה ואח''כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב, וז''ש שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א''ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי''ד, שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א''ק. שה''ס הנקודה דעוה''ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א''ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ''ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ''ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות להאדם, הצריך להבראות מבחי''ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי', ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע''י השתתפות הזה נעשה גם הבחי''ד, שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבהכלי דבינה. (כנ''ל באות ה' ע''ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי''ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר אז יוכל לעשות מע''ט ע''מ להשפיע נ''ר ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע''מ להשפיע, שעי''ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ''ל.

והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס''ג דא''ק, וגרם לצמצום ב' בהעולמות שממנו ולמטה. כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה. ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס''ג דא''ק, ממעל הנקודה דעוה''ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס''ג דא''ק, הנק' ת''ת. כי כח''ב דגוף נק' חג''ת, ונמצא הת''ת היא בינה דגוף. וכן מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס''ג דא''ק, עלתה למקום נקבי עינים דא''ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם הזווג, לצורך המ''ה דא''ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים.

וזה מכונה ג''כ צמצום נה''י דא''ק, כי הס''ג דא''ק שהיה מסתיים בשוה עם פרצוף גלגלתא דא''ק ממעל הנקודה דעוה''ז, הנה ע''י השיתוף ועלית המלכות במקום בינה, נמצא מסתיים ממעל לטבורל דא''ק הפנימי, דהיינו במקום חצי ת''ת, שהוא חצי בינה דגוף דא''ק הפנימי, כי שם עלתה מלכות המסיימת, ועכבה אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה, וע''כ נעשה שם חלל פנוי וריקן בלי אור, ונמצאו התנה''י דס''ג, שנצטמצמו ונתרוקנו מאור העליון. ולפיכך נקרא הצמצום ב' בשם צמצום נה''י שנעשה במקום הטבור,מ נתרוקנו הנה''י דס''ג דא''ק מאורותיהם. וכן נבחן שאח''פ דראש הס''ג יצאו ממדרגת ראש הס''ג, ונעשו לבחינת גוף שלו, כי המלכות המזדווגת עלתה לנקבי עינים, ויצאו הע''ס דראש מהמסך שבנקבי העינים ולמעלה, ומנקבי העינים ולמטה, כבר נקרא גוף הפרצוף, כי אינו יכול לקבל רק הארה שמנקבי עינים ולמטה, שזו היא בחינת גוף. והנה קומת הע''ס הללו, שיצאה בנקבי עינים דס''ג דא''ק, הן הע''ס הנקראות עולם הנקודים, שירדו מנקבי עינים דס''ג ובאו למקומן, שהוא למטה מטבור דא''ק הפנימי, ונתפשטו שם ראש וגוף. ותדע כי הסיום החדש הנ''ל, הנעשה במקום הבינה דגוף, מכונה בשם פרסה. ויש כאן פנימיות וחיצוניות, ורק הע''ס החיצוניות נקראים עולם הנקודים, והעשר ספירות הפנימיות נק' מ''ה וב''ן דא''ק עצמו.

אמנם יש להבין, כיון שהע''ס דנקודים והמ''הנ דא''ק, נאצלו ויצאו מנקבי עינים דראש הס''ג כנ''ל, הנה היו צריכים להלביש להס''ג מפה דראשו ולמטה, כמ''ש בפרצופין הקודמים, שכל תחתון מלביש לעליונו מפה דראש ולמטה, ולמה לא היה כן, אלא שירדו להלביש בהמקום שלמטה מטבור דא''ק. ובכדי להבין את זה, צריכים לידע היטב, איך נתהווה השיתוף הנ''ל, שהבינה והמלכות נתחברו לאחת.

והעניו הוא, כי בעת יציאת פרצוף ס''ג, הוא נסתיים כולו למעלה מטבור דא''ק הפנימי, כמו שנתבאר בפרצוף ע''ב דא''ק, כי לא יכלו להתפשט מטבור ולמטה, כי שם מתחלת שליטת הבחי''ד דא''ק הפנימי בבחינת ע''ס דסיום שלה, ובפרצופי ע''ב ס''ג אין בהם מבחי''ד ולא כלום. (כנ''ל באות נ''ד). אמנם כשהתחילו לצאת הנקודות דס''ג דא''ק, דהיינו אחר שנזדכך המסך דס''ג, שהוא בחי''ב דעוביות, ע''י הביטוש דאו''מ בו, ובא לבחי''ב דהתלבשות ובחי''א דעוביות, הנה אז נסתלקו הטעמים דס''ג, ויצאה קומת הנקודות על העוביות הנשארת בהמסך, בו''ק0 בלי ראש. כי הע''ס היוצאות על בחי''א דעוביות הן קומת ז''א בחסר ג''ר. וגם בקומת הזכר, שהוא בחי''ב דהתלבשות, אין שם בחינת בינה אלא בקירוב שהוא נבחן לו''ק דבינה. ולפיכך קומה זו דנקודות דס''ג, נשתוה צורתה עם הע''ס דסיום שלמטה מטבור דא''ק, שגם הן בבחינת ו''ק בלי ראש, (כנ''ל באות נ''ב), ונודע שהשתוות הצורה מקרבת הרוחניים לאחד, וע''כ ירדה קומה זו למטה מטבור דא''ק, ע1 ע2 ונתערבה שם עם הזו''ן דא''ק, ושמשו כאחד יחד, להיותם שוים בשיעור קומה.

ואין להקשות הרי עדיין יש ביניהם מרחק רב מצד העוביות שבהם, כי הנקודות דס''ג באו מעוביות דבחי''ב ואין בהם מבחי''ד ולא כלום, והגם שהם קומת ז''א, אין זה עוד דומה לקומת ז''א של הלמטה מטבור דא''ק, שהוא ז''א דבחי''ד הרי שיש בהם הפרש גדול. התשובה היא, כי אין העוביות ניכרתצ בהפרצוף בעת התלבשות האור רק אחר הסתלקות האור, וע''כ בעת שהופיע פרצוף הנקודות דס''ג בקומת ז''א ירד ונתלבש בקומת זו''ן שמטבור ולמטה דא''ק ואז נתערבו הבחי''ב בהבחי''ד זה בזה, וגרם לצמצום הב' הנ''ל, שנעשה סיום חדש במקום בינה דגוף של פרצוף ההוא. וכן גרם להשתנות מקום הזווג, ונעשה הפה דראש במקום נקבי העינים, כנ''ל.

והנך מוצא, שמקור השיתוף של המלכות בהבינה, הנק' צמצום ב', נעשה רק למטה מטבור דא''ק, ע''י התפשטות פרצוף נקודות דס''ג שמה, ולפיכך לא יכלה קומת ע''ס זו דנקודים הבאה מצמצום ב', להתפשט למעלה מטבור דא''ק כי אין שום כח ושליטה יכול להתגלות למעלה ממקור יציאתו. ומתוך שמקום התהוות הצמצום ב' התחיל מהטבור ולמטה, ע''כ הוכרחה גם קומת הנקחים להתפשט שם.