וישמע יתרו וכו'. נבאר הפרשה כפי האומר יתרו קודם מתן תורה בא. והענין כי מקודם אשר נתן את צפורה למשה כבר כפר בע"ז והאמין באלקים וחזר להיות גר תושב מקיים ז' מצות בני נח כשאר חסידי אומות העולם כי עדיין לא נתנה התורה כנ"ל להיותו גר צדק גמור כגר כאזרח מבני ישראל וגם כי עדיין לא נבחר ישראל לעם נחלתו בפרטות עד מתן תורה כמ"ש שם והיית' לי סגולה מכל העמים וגם לכן לא בא להתקרב עמהם עד אז כל אשר יהיה צדיק יבחר בו ה' הן יהיה ארמי או פרסי או מכל הלשונות הגוים ולכן ישב לו בדד במדין מחזיק באמונתו גר ותושב וז"א כהן מדין וכו' כי בתחלה היה כהן מדין ואח"כ התרחק מן הע"ז וחזר להתדבק באמונת משה מעת שהיה חותן משה, וכאשר שמע יציאת מצרים וכל אותן עשר מכות שהביא על המצרים לא עלה בדעתו כי נבחרו מאז להיות לו לעם סגולה כי מעולם לא נשמע ענין זה ואמנם הענין היה כי אלקים שופט בריותיו מעשה ידיו כולם שווין אצלו וכראותו איזה אומה נרדפת מן חברתה עושה משפט ודין אמת וכאשר מצינו על שלשה פשעי מואב וכו' על שרפו עצמות מלך אדום לשיד ואפי' על יחיד מצינו בסדום הכצעקתה של הנערה ההיא שנתנה פת לעני ומשחוה בדבש והעמידוה לפני הצרטין כנזכר בפרקי רבי אליטזר וכל אומת סדום בכללה נענשה ונחתם דינה על עון הנערה ההיא, וכמו כן בהיות אומת ישראל משועבדיך בפרך תחת אומת מצרים עשה בהם שפטים והציל עשוק מיד עושק ובפרט כי העיזו פניהם כנגדו ית' כמ"ש לא ידעתי את ה' וכו' ורצה להודיע שמו בעולם וכמ"ש נודע ה' משפט עשה להציל את ישראל שלא חטאו מיד מצרים ע"ד מ"ש אל תאמר בלבבך בהדוף וכו' בצדקתי הביאני ה' וכו' אמנה אין הטעם לפי שרצה לבחור בישראל לעם נחלה כנ"ל וע"כ לא חשש להתדבק עמהם כנ"ל והנה אם גם ישראל היו משתעבדים במצרים על לא חמס בכפיהם היה מתנק' מהם הכלל העולה כי כל ע' אומות בריותיו הם ולאיזה אומה שתהיה צדקת ונעלבת ונרדפת מחברתה יצילנה מידה. אמנם כאשר שמע היטב הדבר בפרטות את כל אשר עשה אלקים וכו' הבין כי הטעם היא להיות ישראל עמו וז"ש ולישראל עמו ואל תאמר כי אין הטעם רק להיותו נקרא אלקים שופט ועושה משפט בבריותיו בהשואה אחת כנז"ל כי הרי ראינו כי הוציא ה' בשם הוי' את ישראל ממצרים וידוע כי מלך אלקי' על גוים אך שם ההוי' נאמר עליו כה אמר ה' מלך ישראל 'וגואלו וכמ"ש כי חלק ה' עמו. וז"ש משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם כו' ופשוט הוא כי עמרם ואהרן נביאים היו וכל שבט לוי היו עוסקים בתורה והי' יודטים שמו ית' מן יעקב אביהם כשאמרו לו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד: אך כוונתו לאמר אולי ישראל יסתפקו אם הדבר הזה להיותך נקרא בשם אלקי' דיין שופט צדק והציל עשוקים או אם הוא לסיבת להיותך חפץ בהם לבחור בהם לעם נחלה וא"כ תהיו נקרא בעת הזאת בשם הויה אז אמר כה תאמר וכו' ה' אלקי אבותיכם וכו' וארד להצילו מיד' מצרים כמ"ש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ה' ולא אחר כלומר אפילו בשם אלקים איני נגלה רק בשם הויה ולכן לא נאמר וכי הוציא רק כי הוציא ה' יען היותו ראיה אל האמור כי כבר בחר בישראל להיות' עמו. עוד ראיה אחרת כי ההוצאה היתה ממצרים אשר מימי קדם מעולם לא יצא מתוכה עבד ע"י חכמת כשפיהם כנזכר בס' הזוהר ואלו נגלה עליהם בשם אלקים המולך על גויים וכל הע' שרים הנקראים אלקי העמים נשרשי' משם הזה לא יוכלו לצאת ולכן הוצרך להוציאם בשם הויה המושל על ישראל לבדם ובכחו נקרעו כחות כשפיהם ויצאו לחירות משא"כ אלו יצאו משעבוד איזה אומה אחרת וז"ש אנכי ה' אלקיך כי אני שם .ההויה בחרתי בך לעמי ואני להיות אלקיך בפרטות והראיה לזה כי הרי הוצאתיך מארץ מצרים המשונית מכל שאר ארצות ואומות כי ע"כ נקרא בית עבדיה שאין שום עבד יכול לצאת בן חורין מתוכה הרי הוכרחנו כי לא בשם אלקים שופט הוציאם להיותו אוהב משפט כי סיבה יתירה יש הלא היא כי הוציא בשם הויה לקרא אלקיהם והם נקראים עמו ונחלתו, ואז עלה בדעתו להתחבר עם ישראל ואז ויקח יתרו את צפורה וכו' ויבא וכו': ואם נפרש הענין כפי' רז"ל מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס ומלחמת עמלק נפרשהו כפי הדרך הנז"ל ג"כ האמנם באופר אחר. והוא כי חשב יתרו כי לא בצדקת ישראל הוציאם כמשז"ל על או הניסה אלקים ובא לקחת לו גוי וכו' כי היו ישראל עובדי ע"ז ומגדלי בלוריות כמו המצרים א"כ הטעם יהיה כי אם ברשעת הגוי' ההם אומת מצרים כי נתמלא סאתה ולא עוד אלא שהעיזו וחזקו לבם כנגדו ית' ולכן עשה בהם שפטים ההם אך לא כי כוונתו ית' להיות ישראל עם סגולתו כנז' אמנם כאשר שמע יתרו את כל אשר עשה אלקים אח"כ שהוא ענין קריעת ים סוף הנזכר בריש פ' בשלח ומלחמת עמלק אשר בסוף הפרשה ודרשינן סמוכים וע"פ שני עדים הנ"ל יקום דבר כי הכל היה לסבת זכות משה וישראל שרצה ליקחם לעמו ונחלתו וכנז"ל. כי הנה אם הטעם היו או לצדקת ישראל או לרשעת הגויים היו מספיק באשר הוציאם ממצרים וכבר הוציאם מיד עושקיהם ואח"כ ילכו למקום שירצו ככל הגוים ויטרחו במזונותיהם ובצרכיהם ואמנם ראינו כי השי"ת החזיק והכביד את לב פרטה ועבדיו לרדוף אחריהם בים סוף שלא כדרך הטבע כי כבר הכיר נפלאותיו ותחזק מצרים למהר לשלחם ואיך טפש כחלב לבם לאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו אין זה כי אם הקב"ה הכביד לבם והביאם עד ים סוף וטבעם בתוכו לא נשאר בהם עד אחד ולא עוד אלא שלישראל הפליא הפלא ופלא מחדש ועשה עמהם שנים עשר נסים כנז' לרז"ל בענין קריעת ים סוף אין זה כי אם שביקש להיותם לו לעם סגולה. וכמו כן ענין עמלק הי' די שיחלוש אותם יהושע לפי חרב כי כן משפט ה' לכל אומה המריעה לחברתה אבל ראינו ענין כתוב זאת זכרון בספר כי מחה אמחה מתחת השמים עד ביאת המשיח. ולא עוד אלא שאין השם שלם ולא הכסא שלם עד מחיית עמלק כמ"ש ז"ל על כי יד על כס יה זה יורה באמת כי כל אשר טשה אלקים במלחמת עמלח ובים סוף הי' לסיבת היות ישראל עמו ונחלתו וכמ"ש יהושע והכריתו את שמנו וכו' ומה חעשה לשמך הגדול כי ישראל נקראים בשמו ית' גם נשמותיהם חצובים מתחת כסא הכבוד ולכן אין השם ולא הכסא שלם אלא בסיבת ישראל ומענין קריעת ים סוף ועמלק הרמוזים באומרו את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו משם נכריע בנין אב כי גם יציאת מצרים שהי' נראה כי בשם אלקים היתה להציל עשוק מיד עושקו אינו כך רק כי ה' הוציא את ישראל ממצרים. בשם ההויה להיותו מיוחד לאלוקה של ישראל כנז' וכמ"ש כי חלק ה' עמו. ואז נתן לבו להתחבר עם ישראל ולהתגייר גר צדק להיותו בכלל עמו ית': וסיפר הכתוב כי מכל השומעים מסוף העולם לא הי' מי שנתן לבו לשמוע ולהבין ולהתגייר כי אם יתרו לבדו. וזה לשתי סיבות שהי' בו הא' להיותו כהן מדיין כי מדיין אחד מבני הפלגשי' אשר נתן להם אברהם מתנות שם טומאה מסר להם כל חכמת חצוניות העצומה הידוע בשם חכמת בני קדם הם בני הפלגשים עצמן כמ"ש. וישלחם קדמה אל ארץ קדם ובלעם השקול באומות העולם כמשה בישראל משם למד חכמתו כמ"ש מן ארם ינחני בלק מהררי קדם כנזכר בס' הזוהר נמצא כי מדין ראש החכמה ויתרו כהן גדול שבכולם יודע לבדו על כולם אין ספק שלא קם כמוהו חכם בחכמת בני קדם. וזהו נרם ג"כ בר"ת "כהן "מדין "חותן ר"ת חכם. עוד אחרת כי גם בחכמת הקדושה הי' חותן משה כל אותם ארבעים שנה שנתגדל במדין ובלי ספק שמסר לו חכמה יתירה כי חותנו הי' וידע עניני הקליפה ועניני הקדושה והבחין בשכלו ועמד על האמת ולכן נתגייר הוא לבדו, גם ס"ת וישמע יתרו כהן ר"ת עו"ן והענין כי מתחילה חשב יתרו לשבת בארצו כ"א מחסידי אומות העולם ובזה יספיק לו כנ"ל ואח"כ חזר לשמוע ולהבין בלבו כי השב בתשובה צריך לתקן כל אשר עוות והנה ראה כי ג' עונות בידו וצריך לתקנם הא' היותו כהן מדין ראש כל הכומרים שלא הניח עבודה זרה בכל העול' שלא עבדה כמשז"ל על עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וכמ"ש בס' הזוהר תוקף ידיעתו בכל העבודות והקטרת ס' ריבוא כוכבי השמים ועונו גדול במאוד מאוד מכל יצירי עולם וזה עון ועבירה בינו לבין המקום מלכו של עולם וז"ש וישמע יתרו מלשון ונתת לעבדך לב שומע כלומר כי הבין בלבו עון היותו כהן מדין. ועתה ראה כחו הגדול בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק ומן מן השמים ושליו והבאר וענני כבודו וענין מרה ועל הכל כי הוציא ה' את ישראל ממצרים באותות עצומות עם היותו בית עבדים ושידד כל המערכות כנ"ל אז ראה כי גדול עונו מנשוא בענין כבודו ית', ב' ענין הגדול כנגד משה שלוחו של הקב"ה ומלכם של ישראל כמ"ש ויהי' בישורון מלך אשר חבש אותו בבית האסורין שבע שנים כשברח מפרעה למדיין אחר שנעשה חותנו כנזכר בספר דברי הימים של משה וזה רמז במ"ש חותן משה ועתה הכיר גדולתו כי הי' שקול ככל ישראל ולא עוד אלא שעיקר הנסים שעשה אלקים הי' לסיבתו וז"ש למשה ואח"כ טפלין לו ולישראל עמו ולא עוד אלא שישראל נקראי' עמו של משה הנז' וז"ש ולישראל עמו ר"ל של משה כמ"ש על ויזכור ימי עולם משה עמו עם היות כי הוציא ה' את ישראל ממצרים הכל הי' ע"י משה כמ"ש וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים זז"ש את אשר עשה אלקים למשה לסיבת משה עם היות כי הוציא ה' וכו', או ירמוז באומרו כי הוציא וכו' כי כל אשר עשה אלקים בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק הי' בשביל משה וישראל משא"כ ביציאת מצרים שהיתה לישראל בלבד כמ"ש כי הוציא ה' וכו' כי משה לא הי' משועבד עמהם וכמ"ש למה 'משה ואהרן תפריעו וכו' לכו לסבלותיכם משא"כ אחר צאתם ממצרים כי המלחמה היתה על משה זישראל כאחת ולא עוד אלא שהעיקר הי' למשה כי הוא אשר קרע הים והכניסם בתוכו והוא הי' העיקר בענין השירה כמ"ש אז ישיר משה ואח"כ זבני ישראל וכן במלחמת עמלק כתוב בחר לנו אנשים כלומר בעבורינו אני וישראל הה באים, ואין ניצוח מלחמה תלויה בי כבשאר הניסים כי ע"כ כתיב וידי משה כבדים כי נצחונה תלוי ביהושע מזרעו של יוסף כמ"ש ז"ל על אם לא יסחבום צעירי הצאן ולכן וצא אתה והלחם בעמלק, וז"ש למשה ואח"כ לישראל נמצא כי כל הניסים האלו בזכותו של משה הי' ואני לא הייתי מכיר גדולתו וחטאתי לו, ענין השלישי כנגד ישראל כמ"ש ז"ל כי יתרו היה א' מיועצי פרעה יעצו להשתעבד בישראל ואח"כ חזר בו ממה שעשה והלך לו למדין טרם שמשתעבד בהם אבל איוב הי' שם ושתק ונידון ביסורים וע"ז הי' איוב מתרעה כי יתרו פתח ויענני וכו'. כי יתרו פתח תחלה בעצה זו ואח"כ בעת השעבוד ברח' ועשה תשובה ואיוב ששתק נידון בעניני יסורים וז"ש ויענני וזה נרמז באומרו כהן מדין ראשון לענין המריבה פרעה עם ישראל כמ"ש אשת מדנים וכעס, ובהיות ישראל בשעבוד מצרים לא ניתן לבו לשוב מג' עונות אלו לסיבה הנ"ל אבל עתה שראה ענין שחיזק הקב"ה את לבם לרדוף אחריהם עד שהטביעם בים סוף ולא די במצרים ששעבדום ת"ל שנה כי גם לעמלק הבא דרך מקרה להלחם עמהם שם ברפידים טרם יעברו דרך ארץ אדום והדין עמו ועכ"ז הפליא הקב"ה ונתאכזר עמו לאין קץ כנ"ל אז אמר הנה אלו כבר קבלו עונשם ועתה יבא יומו גם הוא כי בא קצו להתפרע ממנו כי הוא הי' העיקר בענין שעבוד ישראל והוא היועץ והמפתה ועונשו כנגד כולם ואז הוכרח לשוב בתשובה מאותם ג' עבירות הנ"ל להנצל מטונשו ית' ובא להתגייר. גם רמז כי מתחלה חשב כי שם הויה לבדו הוא מלך על ישראל אבל שם אלקים הוא מולך על שבעים אומות כמ"ש מלך אלקים על גויים ועתה ראה כי אפי' שם אלקים הוא המולך על ישראל עמו בפרטות כדוגמת שם הויה והם לבדם עמו ונחלתו וז"ש את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כמו ששם הויה מתחלת היותם בארץ מצרים מלך עליהם ולכן הוציאם וז"ש כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ולהיות נודע כי ישראל הם עמו של שה הויה לא הזכיר בו מלת עמו רק בשם אלקים כי זה הוא חידדוש ונמצא כי שני שמותיו הכוללים הכל מדת הרחמים ומדת הדין הויה ואלקים שניהם בחרו בישראל לעם סגולה מכל העמים ונמצאו האומות ריקנים מן הכל אז נתן בלבו להתגייר ולהיות גר צדק כאזרח מבני ישראל: ויקח וכו' בעת השמיעה היו מכונה בשני הכנויים כהן מדין וחותן משה ואחר השמיעה שנתן דעתו להתגייר הוסר ממנו כינוי המגונה כהן מדין ואינו רק חותן משה מתדבק בו ובאמונתו ואמנם יתרו חטא ג' עונות עם המלך זה הקב"ה ועם עמו זה ישראל ועם משנה המלך רואה פני המלך בכל עת סרסור בין המלך ובין העם לכן אמר בלבו אשוב מתחלה מעון הסרסור ועי"כ הוא ידבר עלי טוב עם המלך ועם העם ובפרט כי הסרסור הוא חתני לוקח בתי. ואז ביקש להביא לו מנחה אולי ישא פניו אין מנחה גדולה כהביא לו את אשתו וז"ש ויקח וכו' אשת משה ולא אמר את צפורה בתו לרמוז כי ע"י היותה אשת משה ימצא חן בעיניו בהביאה לו, וא"ת והרי משה שלחה בגט בבואו מצריימה ואיך אתה קוראה אשת משה ולא טוד אדרבה אפשר שיחרה אף משה בזה כי חפץ הוא לקחת אשה היותר מיוחסת שבכל ישראל עם הקדש כי אם מתחילה לקחה על כי גר הי' בארץ נכריה אין לחם ואין שמלה ובורח מפני פרעה לז"א אחר שילוחיה ולא אמר אחר ששלחה רק שילוחיה בלשון רבים והענין כי אלו צפורה היא ששלחתו למשה להיותו גר בארץ ולא נחשב בעיניה כי היתה בת מלך הארץ כהן מדין. או ג"כ אפי' לא שלחתו היא אלא שהוא יצא מעצמו ובא למצרים היה אפשר שעתה בראות עצמו מלך על כל ישראל ביקש לגרשה לישא אשה בת ישראל מיוחסת אבל משה הוא ששילחה ברצונו )בשל ים( אחר שכבר עלתה בדעתו והוליכה באמצע הדרך שפגע בו אהרן והוא גרם לו לשיחזור לשלחה אצל אביה כנודע וכל זה יורה אהבתו אותה ואת בניה כדי שלא ישתעבדו במצרים ולהורות כל זה אמר שילוחיה בלשון שנים הוא משה ואהרן כי משה לבדו הי' רוצה להוליכה עמה מאהבתו אותה אלא שאהרן גרם השילוחין וזה יורה היותה חשובה בעיניו אשת משה גמורה וחשובה אצלו, ועל ידי חסד הזה שיעשה עתה להוליכה עמו אצלו ימצא חן בעיניו וימחול עונו אשר העווה עמו כנ"ל ועי"כ ילמדהו דעת להתגייר ולשוב אל ה' וימחול לו גם העון ההוא ומכ"ש גם ישראל בראותם שנתגייר ולא עוד אלא שהוא חותן משה מלכם ימחלו לו גם מה שחטא להם כנ"ל: ואת שני בניה וכו' עוד מתנה אחרת הביא עמו הלא הם שני בניו אשר לו ממנה כי בלי ספק ימסור נפשו על בניו לגיירם ולהכניסם תחת כנפי השכינה ולהיותם בניו ממנה בלי ספק יאהבנה גם היא לסיבתם נוסף על אהבתו אותה מצד עצמה כנ"ל ולזה אמר בניה ולא בניו, וא"ת אדרבה נימא' אפכא כי מרוב שנאתו אותה ישנא גם את בניו לז"א אשר שם הא' גרשום וכו' ומכיוון שקרא שמות בניו על שם הניסים הגדולים הנעשים לו בהצלותו זה יורה היותו אוהב אותם בתכלית. עוד ראי' אחרת חזקה מאוד כי היה לו לקרותם כסדר הניסים ויקרא שם הראשון אליעזר על שם הנס הראשון שניצל מחרב פרעה ואת השני יקרא גרשום על שם הנס השני כשאח"כ הלך למדין והיה גר בארץ נכריה וניתן לו לחם ושמלה והשיאו אשה ואמנם כיון שאת הראשון קרא גרשם ע"ש החסד שעשה עמו יתרו והיה גר בארץ נכריה עם היותו נס האחרון והקדימו על נס הראשון הצלתו מחרב פרעה שהי' ראוי להקדימו לב' סיבות הא' יען זה הנס הראשון והב' כי ניצל מן ההריגה וזהו גדול מכל הניסי' הרבי' שאירעו לו ועכ"ז הקדי' ענין היותו גר בארץ נכריה זה יורה היותו מחשיב החסד שעשה עמו יתרו לתת לו לחם ואשה מכל הניסי' שבעולם וענין ראי' זו רמז אותה הכתוב במה שלא אמר ואת השני קרא אליעזר רק ושם האחד אליעזר ירמוז אל מה שאמרנו כי להיותו שמו על שם הנס הראשון ראוי ששם זה של אליעזר יהי' אל הבן האחד והראשון לא אל השני באופן שבבחינה היות גרשם הראשון אמר אשר שם האחד גרשם ובבחינה היות השני נקרא על שם הנס הראשון ראוי לקרותו גם הוא ראשון ואחד וז"ש ושם הא' אליעזר וזה יורה על כל הנ"ז, עוד נוכל לפרש במה שאמר ושם הא' אליעזר ולא אמר ושם השני לאמר כי אל תאמר בלבבך אולי כשנולד גרשם הי' סמוך לכניסתו למדין ועדיין הי' בלבו זכירת החסד של כי גר הייתי בארץ נכריה אבל כשנולד אליעזר כבר נגלה אליו הקב"ה ושלחו לגאול את ישראל אולי בראותו גדולתו זאת אולי נשכח החסד שעשה עמו יתרו ויתחרט ויבקש להוליד לו בנים ממשפחת ישראל מיוחסת לז"א אינו כך כי גם לאליעזר אהבו אהבת נפשו כאלו הוא הי' הבן הבכור הראשון וז"ש ושם האחד אליעזר והראי' לזה כי קראהו כן ע"ש שניצל מחרב פרעה שאין בכל הנסים והחסדים חביב כמו זה ולא עוד אלא שהזכיר בו שמו של הקב"ה אליעזר מלשון אלקי אבי בעזרי וזה יורה אהבתו הנפלאה עמו: או ירצה במ"ש ושם האחד אליעזר ובזה. נתרץ הקושיא הנ"ל כי הצלת חרב פרעה הי' לו להקדימה הן מחמת זמנה שקדם והן מחמת איכותה שהיתה שקולה מכל הנסים שבעולם ולכן נפרש כי בכלל גר הייתי נכלל גה הצלתו מחרב פרעה כשברח. ממנו כי לא די שניצל ממנו אלא שמצא מנוחה וגירות בארץ נכריה, ואמנם מ"ש כי אלקי אבי וכו' ירמוז אל הנס האחרון כי גם בו הי' הצלת נפשו וזה בלידת אליעזר ויפגשהו ה' וכו' ויבקש להמיתו כשהי' בולעו המלאך מראשו עד רגליו וע"י צפורה שמלה את בנה וירף ממנו וניצל והי' אלקי אביו בעזרו להצילו הוא אברהם אביו הראשון שקבל מצות מילה ראשון לכל הנמולים והזכיר הקב"ה זכות אברהם אבי והצילני וכל זה גרם לו צפורה אשתו וא"כ בלי ספק שיאהבה בכל לב ובכל נפש ובפרט כי זה הי' סמוך בעת לכתו למצרים ולא ישכח אהבתה ואשר מלטה נפשו מיד המלאך הממית אותו, וכפי דרך זה אומרו ויצילני מחרב פרעה ירצה כי עתה בראותו שהצילו מיד המלאך עליון רוחני סמך לבו ונתחזק בשליחותו בשמחה כי מכ"ש שיצילו מיד פרעה אדם ילוד אשה ההולך עתה לפניו להוציא את ישראל מתחת ידו שלא יהרגהו והדבר הזה נתחזק בענינו כאלו כבר הלך שם והצילהו מידו וז"ש ויצילני וכו' כלומר וכאלו כבר הצילני: ואם נראה לבאר הענין יותר בדרך רמז כי אומרו ויצילני וכו' הם מילות ודברים סובלים שתי הבנות הא' מחרב פרעה ממש כפשטו והב' מחרב המילה והפריעה כמ"ש עשה לך חרבות צורים וכו' ובזה יתבאר מה שלא אמר מיד פרעה אלא מחרב פרעה כלומר מהחרב ההורגת אותו בענין המלאך על שנתעכבתי למול אותו ומזה הבטחתי שיצילני מחרב פרעה ממש ויען כבר קדמה הצלתי מחרב פרעה אמר ויצילני לשעבר: ויבא וכו' לא היתה כונתו להביא את בתו אצל בעלה למען לא תהי' כאלמנות חיות אמנם תכלית ביאתו היתה להתגייר ולהתדבק במשה חותנו וז"ש ויבא חותן משה ומכיוון שהי' בא אגב אורחיה הביא את בניו ואשתו אך עיקר ביאתו הי' להתגייר ולבא אל המדבר אשר הוא חונה שם הנקרא הר האלקים ע"ש שהי' עתידין שם לקבל את התורה ורצה לקבל את התורה גם הוא עמהם: ויאמר וכו' הגיד למשה ג"כ מחשבתו האמיתית כנודע איסור לגנוב דעת הבריות כי אין עיקר ביאתו להביא את אשתו לשיגמול לו חסד על זה כי האמת הוא כי אני חותנך יתרו הוא הבא אליך להתחבר עמך ולהתגייר ואגב אורחי הבאתי עמי את אשתך וגם שני בניה עמה באו לא כי אני באתי להביאם אליך כי כל ביאתי לשם שמים בלבד. כשמוע משה אף הוא שמח מאוד ולא יצא לסיבת אשתו ובניו רק לשם שמים לקראת חותנו הבא להתגייר וז"ש ויצא משה וכו' ולא יצא לסיבת אשתו ובניו אף גם וישק לו ולא לאשתו ובניו: וישאלו וכו' זה משה הנקרא איש האלקים לרעהו זה יתרו שנעשה עתה רעהו ונתגייר כמ"ש ז"ל על פ' שור רעהו ולא שור נכרי כי להיותו גר מותר לשאול לו בשלום שהוא שמו של הקב"ה משא"כ בהיותו גוי כי אפי' לנבל הכרמלי להיותו רשע לא שאל דוד בשלומו אלא ברמאות כנזכר בס' הזוהר על פסוק ואמרתם כה לחי ואתה שלום וכו', גם כפי הפשט כי בהיותו גוי לא הי' שלום ביניהם אלא עתה אשר בא להתגייר עשו שלום אז ויבואו האוהלה בית מדרשו של משה כנודע מן ומשה יקח את האוהל וכו'. וזה לפתוח לו בעניני התורה והמצות ובשכרן ועונשן כאשר מחוייב לנהוג לגרים הבאים התגייר גם נודע שצריך אח"כ לחזור ולהודיעם השכר של הגרים כנזכר בהרמב"ם בהלכת אסורי ביאה ולכן: ויספר משה לחותנו בפרטי פרטות דרך סיפור ולא דיבר כללא בעלמא את כל אשר עשה אלקים לפרעה ולמצרי' ולא עשה זה לסיבת השתעבד' בכמה אומות אחריה כי לכן נקרא בית טבדים אלא על אודות היותם ישראל עמו ונחלתו ועם שכבר נאמר וישמע יתרו וכו' הי' בכלל אך עתה סיפר לו בפרטות כדרך הסופר שאינו מדלג אות אחת ועדיין הי' מקום לטעות כי לא נענשו אלא על כי חטאו לפניו ית' כמ"ש לא ידעתי את ה' וכו' ולכן סיפר לו כל התלאה אשר מצאתם בדרך אחר צאתם ממצרים והוא ענין חסרון הלחם והמים ומרירות מי מרה והמתקתם ומלחמת עמלק ומכולם ויצילם ה' ואז לא היתה יד פרעה באמצע וזה יורה שהסיבה העיקרית היא על אודות ישראל עמו ונחלתו ומאהבתו אותם: ויחד יתרו כשומעו כל פרטי דברים הנז' שמח שמחה גדולה בחדות וחריפות עצום מה שלא הי' כן בתחילה וישמע יתרו וכו' וזה מהסתכלות בשכל חד וחריף דקדוקי הניסים המורים כי כולם הי' על אודות ישראל עצמן כנז'. וז"ש על כל הטובה אשר עשה ה' כי לא הי' רק לישראל כלומר לסיבת היותם ישראל עמו ונחלתו כי אמנם ענין הרעה שהביא לפרעה ולמצריה איננה הוראה כי אפשר שהי' לסיבה שחטאו כנודע )ית'( אמנם הטובות הנ"ז אשר הטיב אח"כ לישראל זה הוראה גמורה אל הנ"ל, וכן ביציאת מצרים עצמה יש בה שני בחינות אם המכות שהעניש את מצרים אין זו הוראה אלא בבחינה הנוגעת לישראל עצמן שהצילם מיד מצרים גם זו הוראה נכונה וז"ש ג"כ אשר הצילו מיד מצרים ולכן איחר זה הענין באחרונה עם שאירע בראשונה להיות בה ב' בחינות והקדי' המאוחר שהיא הטובות אשר עשה להם בדרך כי אין בה רק בחינות ישראל בלבד כנ"ז, גם אמר בלבו להתגייר ולכן התחיל להזכיר שמו ית' ולברכו מה שלא עשה עד עתה וז"ש: ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם את ישראל וגם אותך משה עם היותך השליח וזה מיד מצרים השר העליון כמ"ש ז"ל על והנה מצרים נוסע אחריהם ואח"כ מיד פרעה השר והמלך התחתון וז"ש שני פעמים מיד ומיד וגם לכן הזכיר את מצרים טרם פרעה וא"כ לא מאת שם אלקים היחה זאת כי מלך אלקים על גוים כנודע ובראות כי גם השר העליון הכניע הנה זה מאת ה' שם הוי"ה הי' יען כי הוא מלך ישראל בפרטות ולכן לו יאתה הברכה וז"ש ברוך ה' ולא אמר ברוך אלקים, עוד ראיה אחרת כי גם הציל את העם הם הערב רב והצילם מתחת יד מצרים והצלה זו אינה הצלת שעבוד בלבד כי הרי לא הי' משועבדים אמנם הי' הצלת נפשם מגיהנם כי קבלם להיותם גרים, ולהיותם תחלה גויים כמותם בגוף ונפש אמר מתחת יד אמנם בישראל שנפשם לא הי' משועבדות רק גופם בלבד לכן לא כתיב מתחת יד שהוא שעבוד יתירה רק מיד בלבד שהוא שעבוד היד בגופם בלבד, והנה אלו שם אלקי' אינו מקפיד כ"כ בזה כי גם אם ישארו גויים גם הם תחת ידו כמ"ש מלך אלקים על גויים אבל להיותו שם הויה המושל על ישראל בפרטות רצה להציל הערב רב ולגיירם כנז"ל והנה כמו שהציל נפשות הערב רב וגיירם גם אני מתגייר כמותם ועל הטובה הזו אני חייב לברך את ה' וז"ש ברוך ה' וכו' והרי נתגייר כנ"ל וכיון שנתגייר הרי ידע והכיר את הבורא ית' ונכנס בעבודתו וז"ש: עתה ידעתי כלומר עתה אשר נתגיירתי הוא לסיבת אשר כבר ידעתי ידיעה חלוטה גודל שם הוי"ה כנ"ל מכח שתי הראיות הנ"ל וידעתי כי לא די אשר שם הוי"ה הוא גדול מן שבעים שרים של מעלה הנקראים גם הם בשם אלקים בסוד גוי ואלהי' אלא גם הוא גדול משם אלקים עצמו ית' הכולל כל האלקי' שהם ע' שרים וז"ש מכל האלקים כנודע כי מלך אלקים על גויים ושם הוי"ה גדול אפי' משם אלקים ית' עם שהוא אלקים חיים ית' הנה שם הוי"ה הוא יותר עצמי ועקרי, והראיה כי בדבר אשר וכו' ירצה כי בתחלה השר של מצרים הוא אשר ויאמר אל עמו והכניס מחשבה זו בלב עמו התחתונים כנז' בס' הזוהר הבה נתחכמה לו בחכמה יתירה לשעבדם וזה כאשר יהי' גויים כמותם משא"כ בתחלה בהיותם נקראים עם בני ישראל כי אז הם רב ועצום ממנו וכן עשו מצרים עמו התחתונים ובזה הדבר אשר זדו השר והעם התחתון וחשבו על ישראל נתהפכה עליהם כי גם את השר וירא ישראל את מצרים מת לשון יחיד וגם את העם ג"כ ולא די זה אלא שלקח הערב רב שהם מצרים ונתגיירו היפך ממה שחשבו להוציא את ישראל מתחת יד הקב"ה להטותם גויים כמותם, ולכן קדם שידעתי זה הייתי חושב כי שם של אלקי' גדול מן הכל וא"כ יספיק לי להיותי מחסידי אומות העולם תחת רשות שם אלקים המולך על כל הגויים כולם אבל עתה כי ידעתי כי גדול ה' שם הוי"ה במאוד מאוד א"כ רצוני להתגייר מכלל ישראל גירי צדק כדי שאזכה גם לחלק שם ההויה שאינו מולך רק על ישראל לבדם, ולהיות כי הבא להתגייר טעון קרבן כמו שמצינו בישראל במתן תורה הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם בהרצאת קרבן זבחים שלמים כנזכר בהרמב"ם לכן גם הוא: ויקח יתרו עולה וזבחים לאלקים ירצה כי תחילה הי' הוא מקבל עליו לאלוה את שם אלקים כשאר חסידי אומות העולם אך עתה הקריב הקרבן לשם הויה יען כי עתה קיבל אלוהותו של שם הויה והי' לו שם הויה לאלקי' ואין פירושו שהקריב הקרבן לשם אלקי' עצמו אלא לשם הויה שקבלו עתה לאלקים' לאלוה עליו ככל גרי הצדק, והנה בתחלה בהיותו גוי הי' יכול הוא עצמו להקריב קרבנו ולא עוד אלא שהי' כהן מדין מקריב כל הקרבנות של מדין אך עתה ויקח יתרו עולה וזבחים קיחה ביד והביאם אך לא הקריבם וז"ש ויקח ולא ויקריב כי אהרן הוא הקריבם וז"ש ויבא אהרן בפרטות כי הוא המקריב ואח"כ כלל גם לזקני ישראל, ולפי שכבר הוסר מלהיות כהן מדין ולא הקריב קרבן הוא עצמו כבתחילה לכן לא נקרא עתה רק בשם חותן משה ולא כבתחילה שאמר וישמע יתרו כהן מדין חותן משה כי כבר נתגייר לכן אכלו לחם עמו וז"ש לאכל לחם עם אותו שיצא כבר מכלל כהן מדין ואינו רק חותן משה כי כבר נתגייר וקבל אלקותו ית' וז"ש לפני האלקים אך בהיותו גוי' אסור להסב עמו בסעודה: וע"ד האמת אפשר במה שנודע כי ישראל הם בתפארת עמוסים מני בטן בנים לה' שם: דף עה ע"א וע"ב: באותו מעשה ככופר במשפט ולכן הוצרך גם במעשה ענין פ' ואתה תחזה וכו' כי בהיות שהוא גרם מינוי השופטים והסנהדרין כאלו עשה בידו ובעצמו משפטי התורה במעשה: ויאמר ה' אל משה כה תאמר לבית יעקב וכו'. )דרך רמז( ונפרשנו קרוב למה שפירשו בס' הזוהר בסוף פ' לך לך דף צ"ה על ענין המילה, הנה ענין מתן תורה בהר סיני הוא האות היותר נפלא להורו' אהבתו ית' לבני ישראל עם קרובו מכל העמים וכמש"ל השמע עם קול אלקים וכו' מגיד דבריו ליעקב וכו' ירצה כי היותו מגיד דבריו מפיו עצמו את דבריו הם עשרת הדברות לישראל ולא ע"י מלאך ושליח זה יורה אהבתו הנפלאת עמהם כי הרי לא עשה כן לכל גוי, ירצה ב' הוראות יחדיו הא' כי גם אשר ציווה השי"ת קצת מצות לבני נח ולשאר האומות לא הי' בגלוי כענין מתן תורה בהר סיני ואופן המעשה של האותות לא עשה כן לכל גוי הם ע' אומות כללות כל הנבראים והי' תחלה גוי א' לבדו כי כולם בני נח וז"ש לכל גוי, והב' כי תרי"ג המשפטים והמצות אשר נתן לישראל לא ידעום הם כלל רק ז' מצות לבדם ולכן ראוי לכם שתהללויה ותשבחו יותר מכל האומות וז"ש הללויה וזהו שתקנו לנו חז"ל אתה בחרתנו מכל העמים וכו' וקדשתנו במצותיך כנגד ומשפטים בל ידעום וקרבתנו מלכינו לעבודתיך כנגד לא משה כן לכל גוי שהוא קרבתם לפני הר סיני וכמ"ש בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני וכו', ונחזור לענין כי כיון שאהבתי אתכם מכל העמים כי הרי אתם ראיתם לבדכם ולא שאר אומות כי מן השמים דברתי עמכם ולא עמהם א"כ ראוי לכם שלא תעשון אתי וכו' כי אם האומות טועים אחר ע"ז הוא כי לא שמעו קולי בהר סיני ולא נתאמת להם מצותי, ואגב ארחי' הודיע כי גם אשר צונו לעשות צורות המלאכים שני שרפים עומדים וכו' והם סוד שני הכרובים שבבית המקדש ונודע כי אשר כתות המלאכים נקראים אלקים ובני האלקים וכרובים וכו' והי' מזהב רמז לשרפים שהם אש שריפת כגון הזהב דין ולא כסף רחמים ולכן אותם המלאכים הנקראים אלקי זהב תעשון אתי על הארון רמז אל הנ"ז אך לא יהי' אלקי כסף אבל חוץ מבית המקדש לא תעשון לכם אפי' אלקי זהב שהותרו במקדש ומכ"ש אלקי כסף והרי ענין זה הוא בשב ואל תעשה, ועוד אני מצוך קום עשה מזבח אדמה תעשה לי כיוון שבחרתיך מכל העמיה שתטבע חותמי בך בבשרך חותם המילה להורות כי עבדי אתם ולא הם כמ"ש כי לי בני ישראל עבדים וכמ"ש ז"ל על כי כל הגויים ערלים כי הגוים אפי' אם נמולו ערלים הם נקראים כמ"ש במשנה הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולה, ואומרו מזבח אדמה וכו' ירמוז לשני דברים הא' אל המילה עצמה הנכרתת והנזבחת והנה היא בעור הבשר הנקרץ מחומר האדמה וז"ש מזבח אדמה וכו' והב' אל מנהג ישראל למלא כלי עפר ואדמה כעין מזבח ועליו כורתין הערלה וטומנין אותה בעפר ההוא כענין הקרבן שעל המזבח כנזכר בפרקי ר' אליעזר וז"ש וזבחת עליו את עולתיך ממש הם בניך ולא עולות בהמה וכן ואת שלמיך ולא שלמי בהמה ואלו חשובים יותר מכל קרבנות צאנך ובקרך וז"ש את צאנך וכו' כי המקריב בנו חשוב כצאן ובקר שבעולם כמ"ש האתן בכורי פשעי וכו' ובזה יתורץ דהל"ל את עולותיך ואת שלמיך מצאנך ובקרך. ולפי שנודע כי הצדיקים גמורים כמשה ט"ה מתיש כח היצה"ר השוכן בערלה לגמרי ושורפה עולה כליל לאשים אם לא שמוכרח מצית פרי' ורבי' בקדושה חמורה כמ"ש ז"ל על והתקדשתם וכו' וכנגדם אמר את עולתיך כי בזביחת המילה מקריב עולה כליל וכל ימיו קדוש הוא לה' אך שאר העם מקריבים שלמים ומעילים שלום חלק לשי"ת בפריה ורביה וחלק לעצמם להתענג בתטנוג המותר להם בנשותיהם ע"י חופה וקדושין וז"ש את שלמיך והודיע שכר העצום למקיים מצוה זו והוא אומרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי ר"ל שיהי' בו זכר אל שמי הוא שם שדי הנשלם בצורת המילה כנודע כנזכר בס' הזוהר פ' לך לך אבא אליך וברכתיך כי שם הנ"ז הוא משפיע וכמ"ש ואל שדי יברך אותך וירבך וכו', והנה זה בישראל חובה כמ"ש מזבח אדמה תעשה לי ועוד יש ענין זה נוהג גם באומות בהתגיירם ולכן נקרא רשות וז"ש ואם מזבח אבנים וכו' ונקראו אבנים בסוד לב האבן אשר בהם ועתה באים לזובחו ולהכניעו צריך שתכנס בכלל ישראל לגמרי שאינם חזקי לב כעשיו שנאמר בו ועל חרבך תחי' רק כישראל שנאמר בהם הקול קול יעקב בתורה ובתפילה וז"ש לא תבנה אתהן גזית הנכרתין בחרב פטיש הברזל וסוף סוף נשארים אבני גזית אחר תיקנתם כי כיוון שחרבך הנפת עליה ותחלליה לאותה מילה הקדושה, גם ירמוז כי אחר שהגר ימול לא יחזור להטמא בביאת הגויה שנקראת גזית שהיא אבן הנתקנת בחרבך שהיא ברית מילה כנודע מסוד חגור חרבך על ירך גבור וכו' זו מילה שבירך הנכרתת בחרב כי הרי אם חרבך הנפת עליה על הגויה הנקראת גזית ותחללה לחרבך הנז' ואעפ"י שקיימת כל המצות כישראל חזרת לחילולך הראשון בגלותך, וא"ת כיוון שהמילה הוראה אל היותו נמכר לעבדו ית' ונרצע בחותמו מה תועלת אם ימול קטן ביום השמיני כבהמה נדמה ויותר הוא הוראה אם ימול גדול ברצונו הפשוט לז"א ולא תעלה וכו' לא תעלה קרבן העולה הנז"ל וזבחת עליו וכו' אחר שכבר הקען עלה במעלות ובמדרגות שנותיו והגדיל לפי שאם בהיותו קטן ימתין בערלתו הנקראת ערוה האמיתית תשאר שם קיימת בגילוי עליו על האדם תתחזק בו עליו וגם אם ימול בגדלות לא תוסר מעליו חוזק האות היצה"ר וז"ש אשר לא תגלה ערותך עליו: וידבר אלקים את כל הדברים וכו' מלת לאמר יובן ממ"ש ז"ל בשמות רבה שכל עשר הדברות נאמרו באמירה אחת. וז"ש לאמר כלומר כי כל הדברי' האלה נאמרו באמירה אחת: עוד נוכל לאמר כי הרגיש הכתוב שהנה השי"ת לשיאמינו במשה הוצרך הוא עצמו לדבר עם ישראל וכמ"ש וגם בך יאמינו לעולם ואדרבה יותר טוב יהי' הכל מפי משה ויאמינו בו בכח אותות ומופתים אשר יעשה ולא שישמעו עשרת הדברות מפיו ית' בלבד כי עי"כ לא יאמינו בשאר התורה שבכתב ומכ"ש בתורה שבע"פ כי יאמרו מה נשתנו אלו שלא שמענו גם הם מפיו ית' כמו שאירע אל הצדוקים המכחישים תורה שבע"פ יען לא נכתבה גם היא כתורה שבכתב ולכן השמיענו כי האמת הוא שאלו הי' הדברות לבדם נכתבו בשתי הלוחות ואמנם כאשר אלקי' דיבר בהר סיני דיבר כל התורות כולם וז"ש וידבר אלקים וכו' הדברים האלה הם עשר הדברות האלו ומלת כל לרבות גם כל התורה שבכתב שבכולם כתיב וידבר ה' אל משה לאמר ומלת את ריבה גם כל התורה שבע"פ ומלת לאמר שהיא לעתיד ריבה כל הגזירות והסייגין שעתידין חכמי הדורות לחדש וכמ"ש בספר הזוהר באריכות ענין זה כי אפילו ע' פנים לתורה נאמרו אז. או ירצה מלת לאמר כי הוקשה לו שאם הוא כך שלסיבה הנז' הוצרך האלקים לדבר כל התורה כולה א"כ למה לא נכתבה ג"כ באר היטב בלוחות לז"א לאמר ויובן זה במ"ש בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם כי לכאורה תלמיד הוא זה והל"ל איזהו חכם המלמד לכל אדם כי שם חכם באמת אינו רק לאשר הוא חכם שלם בכל התורה כולה, ונודע כי ס' ריבוא אותיות שבתורה כנגד ס' ריבוא נפשות ישראל הנקראים דור כי אין דור פחות מס' ריבוא לכל א' מישראל יש לו חלק בתורה כפי נשמתו ואשר ירצה להיות חכם שלם בכל התורה יוכרח להיות למד מכל אדם אשר בדורו כי עי"כ ידע כל חלקי התורה בשלימותה והנה אלקים עשה כן כדי ליתן שכר טוב לכל אחד כפי מה שחידש בתורה כנודע ממ"ש ז"ל כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' אומר אליעזר בני אומר פרה בת שנתה וכו' וא"כ אם הקב"ה הי' כותב בפירוש על הלוחות כל תורה שבע"פ לא הי' עוד שום שכר לחכמים כי מה יוכלו עוד לחדש מדעתם ומ"כ לא נכתבה תורה שבע"פ, וז"ש לאמר כלומר הטעם שוידבר אלקים את כל וכו' ואמנם לא כתב כל זה בלוחות הטעם הוא לאמר ר"ל לשיבא משה וישלים חלקו תורה שבכתב ויאמרו מפיו ושאר החכמים יחדשו חלקם בתורה שע"פ ועכ"ז לחזק האמונה בלב ישראל איך כל התורה דברה אלקים בכללות כל העשר דברות לכן הי' מספר תיבותיהם כת"ר כמנין ומספר תרי"ג מצות תורה שבכתב וז' מצות תורה שבע"פ עירובין ונר חנוכה וכו' שהם כללות יסוד שורש תורה שבע"פ: אנכי וכו' דע כי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות ורעמים וברקים וכו' לשיתמהו העולם כולו ויכירו כי אין תורה מן השמים אלא חורת משה לבדה כי הוא לבדה נתנה בקולי קולות משא"כ תורות שאר שבעים אומות הכופרים וכמ"ש ז"ל כי אז נתכנסו כל העולם כולו אצל בלעם והוא הודיעם כי ה' עוז לעמו יתן אין עוז אלא תורה אמנם התורה עצמה והעשר דברות לא עשה כן לכל גוי ולא הי' שומעים רק ישראל לבדם וז"ש לעמו יתן ולא לשאר האומות, ובזה תבין איך פסוק זה סיום מזמור הבו לה' בני אלים וכו' ויובן במשז"ל כי בראשונה הי' המלאכים מונעים נתינת התורה לישראל כמ"ש בס' הזוהר ולכן בראשונה אמרו מה אדיר שמך בכל הארץ הוא התורה שכולה שמותיו ראוי אשר תנה הוד התורה והדרה על השמים ית' ולמה הוראת כחה היתה למטה בארץ ויותר למלאכים והשיבם השי"ת כי מפי עוללים ויונקים יסד עוז התורה כי הם בנים אך המלאכים הם עבדים וכערך חסרון הבן מהאב שהוא חסרון מעט כך ותחסרהו לישראל מעט מאלקים משא"כ למלאכי' אז הודו גם הם וחזרו ואמרו ה' אדונינו אתה ולא אבינו כי אנו עבדיך ולא בנים כישראל ולכן מה אדיר שמך בכל הארץ ואלו אשר תנה הודך על השמים לא חזרו לאומרו, ולכן בא דוד עתה ויסד זה המזמור על זמן נתינת התורה ואמר אל המלאכים שיכינו את עצמם לירד עה השי"ת על הר סיני לתת התורה לישראל כמ"ש רכב אלקים רבותיים וכו' וז"ש הבו לה' בני אלים ואל תקטרגו כי אין זה כבודו ליתן התורה בתחתונים כי אדרבה זהו כבודו ית' וז"ש הבו לה' כבוד ועוז התורה הנקראת עוז כנודע והגם כי כל התורה שמותיו של הקבה"ו כפי הרמ"ז ואין כבודו לגלותם בתחתונים כמו שבארנו לעיל על פסוק מה אדיר שמך וכו' כי לכך קראו התורה שמך ולכן תנה הודך על השמים אינו כן אלא אדרבה הבו לה' כבוד שמו כי גם כי יפורשו שמותיו בתחתונים זהו כבודו וא"כ אל תקטרגו להשי"ת אלא השתחוו לה' והודו לדבריו ברצונו הזה שרוצה לתת התורה בהדרת קדושה זו בהר סיני, אח"כ הודיע כי ברידתו ית' ביום השלישי נתן ז' קולות והם קול ה' על המים בשביל התורה שנקראת מים ואל תאמר כי מים מוטטין הם שהם עשר הדברות בלבד אמנם אל הכבוד אשר הרעים כל הרעמים ההם בתחילה הי' על סיבת מים רבים כי כל התורה כולה כלולה בהה כנז' על וידבר אלקים את כל הדברים והנה אלו הז' קולות הנז' פה כולם נתנו בהיות הבוקר להבהיל את כל העולם שיכירו כי אין תורה אלא זאת ואחר הקולות האלה נתן לטמו לבדם את התורה הנקראת עוז ולא עבר זר בתוכה כנז' וז"ש ה' עוז לעמו יתן, וא"ת א"כ מזה ימשך מלחמה ושנאה עצומה בין ישראל לאומות העולם כמשז"ל כי לכן נקרא הר סיני שמשם ירדה שנאה לאומות עם ישראל לז"א ה' יברך את עמו במה שיתן שלום ביניהם עם האומות כאשר יקיימו התורה ואם ח"ו לא יקיימוה אז תהי' שנאה ביניהם וילחמו עמהם ויוכלו להם הפך מן הטבע כי אדרבה עיקר השנאה ראויה להיות כאשר יקיימו ישראל התורה, ולהיות כן נהגו לאמר מזמור זה בחזרת הס"ת למקומו כי מנהג של ישראל תורה היח ולא נהגו: זה רק ביום השבת שקורין כל הפרשה כולה ונחנקת לז' עולים כנגד ז' קולות הנז' משא"כ בשני וחמישי והבן זה, ונחזור לענין כי להורות כן לא נתנו עשרת הדברות בלשון רבים כי לא לכל העולם ניתנו רק לישראל עמו בלבד אשר כולם אדה סוד אדם אתם וכל ישראל כאברים רבים מחוברים ואינם רק גוף אדם אחד בלבד אשר לכן נצטווינו לא תשנא את אחיך כי כולנו אחים אברים מיוחדים ואהבת לרעיך כמוך כי גופך ממש הוא ואין עין ימין חפץ בנזק עין שמאל וז"ש כמוך ולכן נקראו ישראל גוי אחד בארץ ולכן אמר אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד כי כל ישראל אדם אחד הם למעוטי שאר האומות כנ"ז ונתן טעם לדבר באומרו ה' אלקיך כי שם אלקים נאמר עליו מלך אלקים על גויים כנזכר בסבא דפ' משפטים אבל שם הויה נאמר עליו כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכתיב כי חלק ה' עמו וז"ש ה' אלקיך משא"כ בשאר אומות שאינו מכונה לאלוה עליהם, והנה אז מצרים היו ממלכים בכל כיפת העולם וראוי היו לאמר מבית מלכים אבל ירמוז אל מה שנודע כי ע"י מכשפת עשו הכל עבד הנכנס לשם לא יצא לחירות עוד וז"ש מבית עבדים כי שם הם עבדים באמת לעולם ועכ"ז הוציאך משם בכחו הגדול משא"כ שאר גליות ומלכיות שהעבד הנכנס שם יכול למלוך ולצאת לחירות ואינו נקרא בית עבדים: לא יהיה לך וכו'. אחר שנתברר לך שתי פינות גדולות האחת מציאות השם אשר הוכרח עתה ע"י גילויו ית' לתת תורה לעמו בקולות וברקים כנ"ל. והשנית השגחתו ית' עליהם להוציאם מבית עבדים ועם היותו אלוה כולל בעולם לא בחר אלא בכם כמ"ש אנכי ה' אלקיך ומעתה הוא מהנמנע שיטעו לאמר כי יש אלוה אחר בעולם ויכפרו ח"ו בו ית'. אמנם מה שיש עדיין להסתפק בכם הוא פן תעשו ח"ו שיתוף ותאמרו כי עם היות שאני אלוה אמיתי עדיין יש שתי רשויות והוא משותף עמי וז"ש לא יהי' לך אלקים אחרים בשתופי וז"ש על פני כלומר עם היותכם מודים באלקותי, ובזה לא נצטרך אל פי' רש"י על פני כל זמן שאני קיים והנה אני חי וקיים לעולם ויותר טוב היו לכתוב סתם לא יהי' לך אלקים אחרים כי בכותבו על פני נותן יד לפושעים לאמר כי ח"ו אפשר שיש זמן שאינו קיים חלילה, ואמנם ענין זה יובן היטב בענין העגל כי מעתה רמז אל החטא ההוא העתיד אשר לא עשאוהו לאלוה ממש רק למנהיג כדמיון משה כמ"ש כי זה משה האיש וכו' כמו שיתבאר שם ועוד יתבאר למטה בפסוק לא תעשון אתי אלהי כסף וכו' וע"ש: וכל העם רואים את הקולות וכו' כבר נתבאר למעלה בפסוק אנכי ה' אלקיך כי בהיות הבוקר ביום השלישי היו קולות רעמים וברקים וקול שופר וכו' וכל זה הי' כדי להשמיע שהוא ית' נגלה לתת תורת אמת לעמו ישראל מה שלא אירע כן בכל דתות שבעמים אומות העולם כי הבל המה מעשי תעתועים ואחר פרסום הנז' אז אח"כ נתן התורה הם העשר דברות לישראל לבדם בדיבור חיתוך אותיות הנקרא דיבור וכל העולם לא שמעו חיתוך האותיות רק קול הברה הנקרא קול כנודע, גם נודע כי השי"ת הוציא את ישראל ממצרים משא"כ הערב רב כי משה הוא המוציאם כמ"ש אשר הוצאת מארץ מצרים ולא אמר הוצאתי ולכן נקראים עמו של משה ולכן אמר כי שחת עמך אשר הוצאת וכו' וז"ש וגם ערב רב עלה אתם כי עלו ממצרים שלא ברשותו ית' ואמנם לא גרועים המה משאר האומות ואדרבה כיוון שבאו להתגייר יש להם יתר שאת כמו שיתבאר, וזה כי ביום הג' ירד ה' לעיני כל העם ומלת כל לרבות גם הערב רב כי גם הה ראו ירידה זו בעיניהם כי ירד ממש על הר סיני בפרטות משא"כ כל העולם כי שמעו קולות ולא ידעו איפה הם עד אשר הודיעם בלעם בן בעור כמשז"ל ואמנם דבור בחיתוך אותיות לא נשמע רק לקהל ישראל וז"ש פנים בפנים דבר ה' לכל קהלכם ולא קהל הערב רב כמו שפי' בספר הזוהר על פסוק ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ועיי"ש וז"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך משא"כ הערב רב כי משה הוציאם כנז"ל באופן כי ג' מדרגות היו הא' כל העולם והב' כללות הערב רב והג' עם ישראל לבדם כנ"ל, ואמנם כל העולם אין אנו עסוקים עתה בעניינם כי מדרגה פחותה היתה כנ"ל ואמנה ענין הערב רב הנקראים עם סתם נבאר עניינם והוא כי לישראל לבדם וידבר אלקים וכו' אנכי וכו' כנ"ל אבל וכל העם הם הערב רב לא שמעו חיתוך אותיות הנקרא דיבור אבל היו רואים את הקולות וכו' ירצה את הקולות והלפידים וכו' אשר נשמעו ביום הג' בהיות הבוקר כו', וגם אם נרצה לפרש כי את הקולות הם קולות העשר דברות עצמן יפורש כך כי לא שמעו הדיבור שהוא חיתוך האותיות רק קולות הברה בלבד ולהיות כי דבריו ית' אש אוכלה הם כמ"ש מימינו אש דת למו והיו קולות כעין לפידי אש לכן לא כתיב שומעים אבל ראיה ממש רואים את הקולות ואת הלפידים ומכיוך שראו בעין הקולות שהיו אש בוערה ידעו והכירו כי הוא ית' אשר הוא אש אוכלה הוא המדבר ואיננו משה וכמ"ש ודבריו שמעת מתוך האש משא"כ במשם בעל הגוף שאין קולו נראה כי איננו אש, עוד אחרת כי גם שמעו קול המלאך העליון מכריז בקול שופר חזק כי הנה ה' עתיד לירד על ההר ולכן ישמרו מעלות בהר וכמ"ש במשוך היובל המה יעלו בהר' ועי"כ נתיפה להם אמונה אחרת והיא כי ע"י הקולות והלפידים נתאמת להם כי הוא ית' המדבר' אבל הי' אפשר כי מן השמים השמיע את קולו אמנם ע"י קול השופר המכריז השמרו לכם עלות בהר כי בו ירד ה' על הר סיני ידעו כי זולת הדיבור גם ירד ממש על ההר, ועוד ראי' אחרת על ענין זו הירידה כי גם ראו את ההר עשן ואין זה אלא מאשו הגדולה שירדה שם כמ"ש והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש כי אלו היה בשמים .למה ההר התחתון היו עשן ואעפ"י שכתוב מן השמים השמיעך את קולו יתבאר למטה בפסוק אתם ראיתם כי מן השמים וכו' ועיי"ש. והנה בכל זה נתאמת אצל הערב רב היות אמת כי השי"ת נתן התורה לישראל האמנם וירא העם ראי' אחרת בעין השכל והיא כי השי"ת לא רצה לדבר עמהם ממש כמ"ש על אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וכו' אז וינועו נעו מאמונתם כמ"ש בס' הזוהר על פסוק ונעו אלילי מצרים נעו מאמונה דילהו בפ' שמות וכ"ז 'כי תחלה חשבו להתאחד עם ישראל להיות לעם אחד ועתה ויעמדו מרחוק בלבבם רחוקים מישראל על דרך שלום שלום לרחוק ולקרוב למי שנתרחק .בלבו וחטא וגם היו כפשטו שנתרחקו מהם פן תאכלם האש הגדולה, ואז ויאמרו אל משה וכו' לא כפרו ח"ו באמונה כי כבר נתאמת להם כנז' אמנם אמרו מודים אנחנו באלהותו ית"ש ובתורתו האמנם ידענו כי אין אנו ראויים כמו ישראל ממש וגם אין אנו ח"ו שוין לשאר אומות העולם כי אנו נתגיירנו כו' א"כ צריך שיהי' לנו יתר שאת על כל העולם אמנם לא כמדרגת ישראל ממש הלא הוא דבר אתה עמנו ונשמעה ובזה יהי' לנו יתרון על כל האומות כי אנו מקבלים התורה אלא שהיא על ידך דבר אתה עמנו ולא עם שאר כל האומות כמו שנים אתה הוא אשר הצאתנו ממצרים על ידך ואמנם מדרגת ישראל עצמן שידבר עמנו אלקים כמו הם אין אנו שואלין כי יודעים אנו שאי אפשר יען כי אין אנו במדרגתם ופן נמות כי תאכלנו האש הגדולה, ואל תחשוב בזה כי תואנה אנו מבקשים בזה ודעתינו לחזור לסורינו ח"ו כי זה אינו אלא ונשמעה כמו שישראל אשר האלקים מדבר עמם אמרו נעשה ונשמע כן אנו אע"פ שאתה המדבר עמנו ג"כ ונשמעה כי מה שאנו אומרים ואל ידבר עמנו אלקים אינו לתכלית רעה ח"ו רק מפני היראה פן נמות כו' כי אין אנו במדרגתם כי הם בני האבות ומכח שבועתו עמהם יוכרח שלא להמית אותם, ודייק עוד לתת לזה טעם לשבח באומרו ואל ידבר עמנו אלקים פן זכו' ירצה על מה שאמר לעיל אנכי ה' אלהיך כי חלק ה' עמו וא"כ גה אשר כתיב וידבר אלקים אינו אלהים לבדו כי הרי אח"כ אנכי ה' אלהיך וכמ"ש ג"כ פנים בפנים דבר ה' עמכם וזה להיות מתנהג עמם בשם הויה ולכן גה כי שם אלקים מדת הדין גם הוא מדבר עמהם וימותו כי הוא אש. אוכלת מדת הדין הנה שם הויה מחיי' אותם כמ"ש המשורר והחזיר בחסדיו נשמות לפגרים אבל אנו אשר אין שם הויה מדבר עמנו כלל אם ידבר עמנו שם אלהים בלבד נמות ולא נחי' עוד כי אם ישראל עמו מתו מכ"ש שגם אנו נמות אלא ההפרש הוא שהם חזרו לחיות כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכה היום משא"כ אנו שלא זכינו אל שם הויה והנה כל זה נתאמת להם מהקודם כמ"ש וכל העם רואים את הקולות והלפידים כי כל זה הוראת שם אלקים הקשה אבל הדיבור הנמשך משם הויה כמ"ש אנכי ה' אלהיך לא ראינו: ויאמר משה אל העם אל תיראו וכו' אל תיראו ממה שראיתם הקולות והלפידים ועשן כי זה יורה שבשם אלקים בלבד שהוא מדת הדין מתנהג עמכם כי הנה מה שבא האלקים לכם בקולות וכו' ביאה לבדה בלתי דבור כנ"ל הוא לבעבור נסות אתכם האם אתם חזקים באמונה או ירך לבבכם ותחזירו לסורכם באמורכם כי לא תוכלו לסובלו כמו שהתרה יהושע את ישראל בסוף ימיו לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים אל קנא לא ישא לפשעכם וכו' משא"כ בישראל כי בחנם וצרפם כזהב ארבע מאות שנה בחומר ולבנים וכו' ונתקיימו באמונתו וגם הה בני האבות שנכנסו ועמדו באמונתו כנודע: או ירצה ע"ד מ"ש בס' הזוהר על והאלקים ניסה את אברהם הרים נסו ודגלו על העולם וז"ש כי לבעבור נסות ולהרים דגליהם בא האלהים להראות חיבתו אתכם כי חפץ הוא בכם והוא המושל והמנהיג אתכם ואלו בא בשם הויה היו נראה שמפני ישראל בא שהם חלק ה' שם הויה נגלה להם בו ואין לכם חלק בו אבל עתה שבא בשם אלקים הוא שחפץ הוא בכם כי הוא השליט בכם כנ"ל וכמו שבארנו על פסוק ולא נחם אלקים וכו' ויסב אלקים וכו' אבל לישראל וה' הולך לפניהם וכו' ועיי"ש והרי נתבאר טעם א' באשר הוא שם ועוד יש טעם אחר לסיבת העתיד והוא ובעבור תהי'וכו'. כי גלוי וידוע לפניו שאתם עתידין לחטוא בעגל לאמר אלה אלהיך ישראל משא"כ ישראל שלא כתיב אלה אלקינו כמו שיתבאר במקומו וא"כ איך יאמר לכם אנכי ה' אלהיך וכו' כיון שעתידין אתם לחטוא בזה ולכן גלה להם במידת הדין שה אלקים אשו הגדולה לשתהי' יראתו של האש הנ"ל על פניכם תמיד אולי לא תחטאו: ויעמוד העם וכו' משה לא מיחה בהם על אשר נעו ועמדו מרחוק אמנם הבטיחם מן המיתה כמ"ש אל תיראו ואמנם יפה כיוונו לעמוד מרחוק כי אין מדרגתם כמדרגת ישראל ואז נשארי במקומן מרחוק כבתחילה ולא חזרו למקומן הראשון וז"ש שנית ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלקים להגיד לו את כל הקורות אותו עם הערב רב בסבתו הנקרא בשם האלקים לדעת אם צדק בתשובתו אליהם אם לאו, גם הורה בזה כי לא משה הוא המדבר עשרת הדברות אלא הקבה"ו בעצמו דאם משה בקדושתו הי' מדבר הנה הקול הי' יוצא מתוך הערפל כנזכר פ' ואתחנן וא"כ בכל מקום שהי' משה הולך הי' ראוי שילך הערפל עמו והאמנם לא כן היה כי בהיות משה הולך ובא לדבר עם העם הי' הערפל קבוע בהר לא ימיש משם זכאשר הי' משה חוזר אל ההר הי' נגש והולך וקרב אל הערפל הקבוע שם וזה יורה אשר שם האלקים עומד ולכן הערפל שם סביבו א"כ זו הוראה גמורה כי מפי הגבורה נשמעו עשרת הדברות: ויאמר וכו' כאשר נגש אל הערפל הגיד לה' את כל אשר קרהו עם הערב רב והודה לדבריו כי יפה השיב כי אין מדרגתם שוה ומכיון אשר משה הקדים והתרה את הערב רב שלא יחטאו בעגל ביקש להתרות גה את ישראל עמו לבל ישתתפו בענין העגל עם הערב רב, והנה בערב רב השבת את הנוסח ההוא כי שם אלקים הוא המנהיג אותם אמנ' לישראל צריך שתשיב להם בנוסח אחר וזהו כה תאמר אל בני ישראל וכו' כי להיותו אני שם הויה המושל עליהם והם חלקי ונחלתי וכמ"ש ויאמר ה' בשם הויה אמור להם כך אתם ראיתם וכו' משא"כ בערב רב שלא דברתי עמהם רק עמכם כנ"ל על אנכי ה' אלהיך א"כ לא תעשון אתי וכו' כמו שיתבאר. ויען נודעו שתי סברות המינין הא' הוא כי ח"ו אין שם אלוה כלל. והב' כי יש אלוה אמנם הם שתי רשויות אחד בשמים ואחד בארץ כנודע כי שני סברות אלו החזירן השי"ת כמ"ש וידעתם היום וכו' בשמים ממעל ועל הארץ וכו' לכן עתה החזירן משתיהן וזה בכח ראיות מוכרחות הא' הוא באומרו דברתי עמכם והרי זה סותר האומרים שאין שם אלוה ח"ו והב' באומרו כי מן השמים ולא אמר כי מן ההר או כי בשמים, וזה יובן במשז"ל קשו קראי אהדדי כתיב מן השמים השמיעך וכו' וכתיב וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ויט שמיה וירד והענין כי שתי דברים הי' כי בתחילה הטה והרכין השמים והורידן למטה ומשם ירד על הר סיני והראה את עמו וז"א מן השמים כלומר משם מן השמים התחיל הענין ונגמר בירידתו על ההר ואמנה סיבת כל זה הי' להסיר מלבם שתי הסברות הנ"ל כי אלו דבר עמהם בהיותו למעלה בשמים או למטה בהר הי' מודים שיש אלוה ועדיין יאמרו כי יש ח"ו שתי רשויות אבל עתה שהרכין השמים עד הארץ בהר סיני א"כ אלוה אחד שליט בשמים ובארץ, וכיוון שכן אל תטעו כמו הערב רב אשר הודו שיש אלוה בעולם כמ"ש ואל ידבר עמנו אלקים אמנם נסתפקו בסברא השנית כי יש רשות אחד בשמים ואחד בארץ כי זה ענין אומרם בעגל קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו בארץ בדרך הזה כי זה משה האיש וכו' הי' מנהיג אותנו בארץ ועשה לנו אלקים בארץ תמורת משה כי האלקים אשר בשמים איננו מנהיג אותנו בארץ וז"א ג"כ אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ולא אמרו סתם אלה אלהיך ישראל כי יודעים הי' כי יש אלקים בשמים וסיבת טעותם הוא יען עמדו מרחוק ולא ראו פנים בפנים דברו עמהם, אבל אתם אשר ראיתם וכו' אין לכה לטעות כמותם לחשוב שהם שתי רשויות ח"ו וז"ש לא תעשון אתי כלומר בהשתתפותי כי תחשבו שיש רשות אחרת ח"ו עמדי כי הסברא האחרת להכחיש אלהותו אינה עולה בדעת ופשוט אצלי שלא תעשו לכם לבדכם בלתי השתתפותי אבל מה שאני צריך להזהיר היא הסברא האחרת לא תעשון אתי כנ"ל ובזה יתורץ מה שחזר ואמר לא תעשון לכם ולהורות כי כוונתו היא להורות ולהזהירם על העגל שהוא אלהי זהב לא אמר לא תעשון אתי אלהים אחרים אבל פירש ואמר אלהי כסף ואלהי זהב וסמך ואלהי זהב אל ולא תעשון לכם: או ירצה לא תעשו עבודה זרה אלהי כסף וז"ש וגם לא אלהי זהב לא תעשו לכס כלומר ומנהיג פי' הגם שלא תעבדוה לאלוה ממש ואל תטעו במה שראיתם כי מן השמים הרחוקים דברתי עמכם ובשביל כן תבקשו מנהיג בארץ כי הרי מזבח אדמה ארציית תעשה לי ושם בארץ אבא אליך ואנהיג אותך וברכתיך ואשפיע עליך הצורך ואהי' לך לאלוה וגם מנהיג: או ירצה הזהירן משתי הסברות הא' לא תעשון אתי ר"ל בשמים ממעל במקום שאני עומד וגם למטה בארץ לא תעשון לכם ר"ל במקום שאתם עומדים: מזבח אדמה וכו' אגב אורחי' כמו שרמז להם שעתידין לעשות עגל הנקרא אלהי זהב רמז להם ג"כ ענין כפירתם שהוא וירא אהרן ויבן מזבח כמ"ש בס' הזוהר שאלמלא המזבח ההוא הי' נחרב אז העולם וז"ש מזבח אדמה תעשה לי ולא לעגל כמ"ש חג לה' מחר ולא לעגל, ופשט הכתוב הוא כי הלא תאמרו והלא אתה אל בשמים וצריכים אנו בארץ אל מנהיג שינהוג אותנו כי אלו הי' דברי הערב רב באמרם קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כנ"ל כי בני אדם מעותדין לחטוא ואולי תסתיר את פניך ממנו לז"א הנה מזבח אדמה תעשה לי וזבחת וכו' וע"י כך בכל המקום וכו' אבא אליך וברכתיך אני בעצמי ולא תצטרכו אל מנהיג זולתי, וא"ת הרי אנו נדים ונעים במדבר ואיך נוכל לבנות לך לשמך מזבח מיוחד לז"א מזבח אדמה וכו' ירצה הנה עיקר המזבח הוא מזבח הנחושת החלול שתעשו לי לשמי ואז בכל מקום שאתם הולכים תמלאוהו אדמה כנודע וז"א בכל המקום ירצה אעפ"י שבכל יום מתחדש לכם מקום חדש להקים שם את המזבח ואיננו קבוע אין בזה חשש כי בכל מקוה מהם אבא אליך וכו', עוד ירמוז לסוד גדול הלא הוא מ"ש בספר הזוהר פ' תצא ענין המוליכך במדבר וכו' נחש שרף וכו' הם כחות סטרא אחרא המוחזקים תמיד במדבר כהם ינסו את ה' בנסיונות מכוערים ההם ח"ו אלא שתוקף הסטרא מסאבא השולט שם הי' מחטיאם שלא כדרך הטבע עד הפילם במדבר ונודע כי האלהים קדושים מתרחק משם לז"א אל תפחדו בזה כי יש תיקון בדבר כי כאשר אני ארצה לבא אצלכם אזכיר תחילה את שמי ועי"כ כל הסטרא אחרא יתרחקו ויברחו כנודע בסגולת הזכרת שמות הקדושים במקום שהמזיקין מצויין ואח"כ אבא אליך וכו' ובזה יתורץ קושייא טצומה השל"ל אשר תזכיר ולא אזכיר גם דהל"ל מזבח אדמה וכו' ושם אבא אליך וכו'. ולא יאמר בכל המקום כי אינו צודק עם מ"ש מזבח אדמה וכו': או ירצה כי אעפ"י שאמרתי שבכל מקום מדבר שתקימו המזבח אבא אליך וברכתיך אין זה אלא במזבח ציבור אשר הוקם באוהל מועד כי שם הוא המקום אשר אני מזכיר את שמי ולא יהי' כ"א בונה מזבח לעצמו, וכאשר אח"כ תבואו אל ארץ כנען אשר אז מזבח אבנים הוא כנודע שהי' לוקחין אבנים עגולות הנמצאות בקרקע בתולה שלא נגע בהם ברזל ומערבין אותם בסיד ובקנניא ושופכין לתוך דפוס א' וכו' לא תבנה אתהן גזית וכו' כי אז ותחלליה ולא אוכל לבא אליך וברכתיך כי הקודש אינו שורה במקום המחולל: או ירצה עם הנ"ל כי ירמוז להם ענין העגל ואמר להם מזבח אדמה וכו' ירצה אם תהיו כאדמה זו הנמחית במים כמשז"ל כי לכן האדם הנוצר מן האדמה רך והאשה שנבראת מן העצם היא קשה ולא תהי' עם קשה עורף לחטוא בעגל אז המזבח אשר תבנו יהי' נקרא מזבח אדמה כנ"ל ושם אבא אליך וברכתיך, וההוראה לזה היא באופנים האלו הא' שהמזבח הנ"ל תעשהו לי לשמי ולא תחטאו בעגל ועוד כי עי"כ וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך לא קרבנות חטאות ואשמות להפך חטא ואשם העגל אלא עולות נדבה ועולות תמידין ושלמי' ואגב אורחיה רמז כי אין עתידין לחטוא בעגל ע"י מעשה אלא על ידי הרהור בלבד כמ"ש ז"ל ואז לא תצטרך רק על עולות הבאות על הרהור ויכופר לכם בניקל ותוכלו להביא אח"כ שלמים כי אעשה שלום עמכם, ואגב ארחי' ירמוז אל מציאות כל הקרבנות כי הנה המזבח נקרא מזבח כפרה יען הוא מכפר עונותיו של אדם בהקריב עליו חטאותיו ואשמותיו אכן אין רצונו שתעשו המזבח לתועלתכם אמנם תעשוהו לי לשמי וזה יוכר באשר תזבח עליו עולות ושלמים לא חטאות ואשמות וגם בזה צריך תנאי אחר והוא שלא יהי' העולות ושלמים ההם רק מצאנך ובקרך לא מן הגזל כי אני שונא גזל בעולה וכמו שהזהיר זה ג"כ בפ' אדם כי יקריב מכם וכו' ולא מן הגזל ואז אבא אליך וברכתיך כנ"ל ועם שאיני אוכל מהם עכ"ז ע"י אשה ריח ניחוח אזכרתה לה' וז"ש אזכיר את שמי בעבור זה אבא אליך וברכתיך כי המזבח נקרא שולחן אשר שם הברכה מצוייה, וא"ת הרי כיון שאינך אוכל הקרבנות' כי זה יורה היות ענין החלב והדם שבמזבח עניך מאוס ואיך שם תתגלה קדושתך לברכנו לז"א ולא תעלה וכו' כי אם כבש המזבח יש בו כ"כ קדושה שלכך צויתיך ולא תעלה וכו' אפי' במכנסים כ"ש המזבח עצמו שקדושתו עצמי, ואמנם אם ח"ו תחטאו בעגל ותהי' עם קשה עורף ולבכם לב האבן אז יהי' נקרא המזבח ההוא מזבח אבנים ולכן לא תבנה אתהן גזית אבן ישרה במגירה כי מעוות לא יוכל לתקון כי כבר חרב מלאך המות נעשית חרבך ראויה לך וכבר הנפת אותה עליה ותחלליה לשון כי ימצא חלל באדמה ואין כח באש המזבח להחיותך ע"י הקרבנות כי כבר נקנסה מיתה עליך בעון העגל משא"כ תחלה שהיית חירות מן מלאך המות ומסולקת ממך וע"י העגל הנפת אותה והבאת עליך ולא יספיקו הקרבנות רק לכפרת הנפש מן העון לא להצילך מן המות כבתחילה: ולא תעלה וכו' הביא ראיה אל מ"ש את צאנך וכו' את עולותיך ולא את חטאותיך כמ"ש שמואל הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים כי החטאות ואשמות מאוסים הם לפני השי"ת כמ"ש החפץ לה' בעולות כי מכיון שחטאת לו איך יערב לו קרבנתיך, והראיה מן המזבח שלא תעלה במעלות עליה יטן לא תגלה ערותך עליו והרי דברים ק"ו אם ערותך הגופניות וגם שהיא מוכרחת להיותה בך וגם שאין כוונתך לכך לזלזל במזבח וגם שהמזבח הוא אבן דומם ועכ"ז התורה הקפידה על זה כ"ש כאשר תחטא כי אז ערות נשמתך הרוחניות גלית וגם שאינה מוכרחת להיותה בך וגם שאתה חוטא בכוונתך וגם שכביכול אתה מזלזל במלך מלכי המלכי' הקב"ה שראוי לך להזהר מאוד מן החטא, או יחזור חל עון העגל כי אם מזבח אבנים דוממות אין לך להשות בהם מדרגות ומעלות שניות בין זה לזה כדי שלא תגלה ערותך עליו מכ"ש להאמין שהוא במדרגות הבורא ח"ו כי אז תגלה ערות נשמתך ולא תהיה עוד כפרה אליך: ומ"ש ואם מזבח אבנים בלשון ספק כבר נתבאר למעלה עניינו ג"כ יפורש קרוב לזה והוא כי אם תחטאו בעגל אז לא אבא אליך וברכתיך אמנם ושלחתי לפניך מלאך במדבר ועבירה גוררת עבירה כי גם תחטאו במרגלים אשר על ידי כן תמותו במדבר ולא תכנסו לארץ לבנות שם מזבח הנק' מזבח אבנים כנ"ל והדבר בספק כפי מעשיכם אם תזכו לזה אם לאו ובזה לא נצטרך אל מ"ש ר' ישמעאל כי ואם זה לשון חובה כמו אם כסף תלוה וכו': בחודש השלישי וכו' ארז"ל בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי וכו' וכפי דרכם נוכל לאמר כי הנה הכתוב הרגיש כי ממצרים להר סיני קרוב מאוד כמפורסי' עוד היום ומה זה איחרם הקבה"ו כ"כ זמן ואדרבה היו לו למהר להקריבם תחת כנפי השכינה והנה ע"ד ספר הזוהר הוצרכו חמשים יום שלמים כנודע, אמנם כפי הפשט יבאר טעם אחר ה"ה כי החוע המשולש לא במהרה ינתק וזכות כל המשולשים האלו יסייעום לקבל התורה ולכן יהב אוריין תליתאי תורה נביאים וכתובים לעם תליתאי כהנים לויים וישראלים בני תליתאי אברהם יצחק ויעקב ע"י רועים שלשה משה אהרן מרים וע"י רועה נאמן משה שאותיותיו ג' בירח תליתאי ניסן אייר סיוון, כי ניסן ראשון הוא תמיד לחדשי השנה כי הוא זמן האביב כנודע לחכמי התכונה וכמו שיתבאר בפסוק אתם ראיתם וכו' והרי זה טעם א' ולכן יש זקף קטן על תיבת השלישי, עוד טעם שני כי הוא זמן שלישי לזמן צאת בני ישראל ממצרים עד יתחזקו באמונתו ית' כי בתלתא הוי חזקה ולא יוכלו לטעון אח"כ כי פתאום הממ' וערב' לקבל התורה ואמנם כפי זה היה צריך להיותם ג' חדשים גמורים מעת לעת לז"א ביום הזה שהוא יום מסויים בכתוב ונרמז במ"ש בחודש השלישי כלומר ביום הזה שהוא ראש חדש השלישי כי מקצת היום ככל החודש נחשב, ולסיבות הנז' היה החודש הנז' מוכן לקבלת התורה הנרמזת בר"ת "בחוד"ש "השליש"י "לצא"ת ר"ת הבל היא התורה ה' חומשים תחילתן ב' בראשית וסופן למד לעיני כל ישראל ועסק התורה מקיימת כל שמים וארץ בהבל היוצא מן פיו של האדם אשר עליו אמר קהלת הכל הבל כנודע וס"ת שי"ת סדרי משנה תורה שבע"פ גם נתנו ע"י משה שהוא גלגול הבל כנודע הנהרג ע"י קין ביום שבועות אליבא דמ"ד בניסן נברא העולם כי אליבא דכ"ע לא נתקיים הבל יותר מן ג' ימים: ויסעו וכו' מהראוי שיכתב פסוק זה קודה בחודש השלישי והכתוב עצמו הרגיש זה וביאר הטעם באומרו ויסעו וכו', ירצה מה שכתבתי בחודש השלישי באו מדבר סיני והיה לו לכתוב בתחלה נסיעתן מרפידים כשאר המסעות ויסעו ויחנו הטעם הוא לפי שכמו שבעת נסיעתן מן רפידים היה ברפיון ידים מן התורה כך היה בעת ביאתם למדבר סיני ולכן לא ראיתי להתחיל בדבר גנאי בענין נסיעה: או ירצה לשבח כמו שפי' רש"י מה ביאת' בתשובה כך נסיעתם בתשובה לפי שראו הנס של מלחמת עמלק ולכן לא הזכרתי הנסיעה בתחלה להורות כי גם בעת הנסיעה כוונתם טובה לבא אל הר סיני לקבל התורה כי לכך ויחן שם ישראל בלב אחד ולכן כתב בתחלה ויחנו ואח"כ ויחן דאם כ' ויסעו ויחן לא היה מקיש נסיעה לחניה לשבח אך ויסעו ויחנו הקישן ואח"כ ביאר כי החניה היתה בתשובה ויחן וכו' וכמו כן הנסיעה היתה כן. וכפי הדרך הראשון לגנאי כתב תחלה ויחנו כי גם חנייתם לגנאי כמו הנסיעה עד שבאו נגד ההר ושם חזרו בתשובה ויחן בלב אחד והנה עדיין לא דיבר ה' אל משה ענין נתינת התורה ומהיכן ידעו לחנות בלב א' לז"א נגד ההר כי בהגיעם שם זכרו מה שאמר להם ה' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה, גם יהיה ע"ד מ"ש בס' הזוהר על כשש מאות אלף רגלי כמו שנסעו ת"ר אלף הגברים כך נסעו עמהה ת"ר אלף מלאכים עם השכינה וכנגד המלאכים אמר דרך נעלם ביום הזה באו מדבר סיני כי אינם צריכין נסיעה וחניה אח"כ הזכיר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר כנגד ישראל התחתונים שיש בהם נסיעה וחניה. ואח"כ הזכיר נסיעת אביהם ישראל הזקן בלשון יחיד ויחן שם ישראל וכמ"ש אנכי ארד וכו' ואנכי אעלך ממצרים גם עלה במתן תורה וכמו שדרשו רז"ל על וירא ישראל את היד הגדולה וכו': או ירצה כי הנה בשלשה שמות הוזכרו כאן הא' לצאת בני ישראל הב' ויחן שם ישראל הג' רד העד בעם וזה יובן במה שנתבאר אצלינו במקומו בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה וכן בפ' בשלח בפסוק וירא ישראל את היד הגדולה במה שנזכר בס' הזוהר כי ביציאת מצרים נזדמנו שם נשמות יעקב ושנים עשר שבטים לראות בגאולת בניהם וז"ש לצאת בני ישראל מארץ מצרים הם השבטים עצמן הנקראים בני ישראל כי כמו שהן עצמן ירדו בגלות כן הם עצמן עלו ויצאו ממצרים וגם אחרת כי באו מדבר סיני לקבל התורה כנודע כי כל הנשמות היו שם בסוד ואת אשר איננו פה עמנו וכו' והם עצמן ויסעו מרפידים ויחנו וכו' בלשון רבים וגם ישראל עצמו אביהם הזקן ויחן שם ישראל נגד ההר ולכן כתיב ויחן בלשון יחיד כי הוא ישראל עצמו ולא בני ישראל הנ"ל, ולפי שהאבות הן הן המרכבה וברדת הקבה"ו שם להר סיני לתת התורה ירדה שם מרכבתו וכמ"ש רכב אלקים רבותי' וכו' זה סיני בקודש וחנה הוא ומרכבתו שם לכן נזכר ישראל בעת החניה כי הוא כבוד ולא הוזכרו בעת הנסיעה מרפידים לכבוד השכינה, ובהיות טרם הציווים והאזהרות נכללו גם העם השפל שבגוף ונפש בכלל בני ישראל הנ"ל אך אחר שהתחיל בציווי ואזהרו' שאינן רק אל התחתוני' שבגוף ונפש אמר כה תאמר לבית יעקב הם שוכני בתי חומר התחתוניה שהיא אמירה מפה אל פה ממש בפועל וז"ש כה ובכללו ויכללו נשמות בני ישראל השבטים אלא שהיא דרך הגדה נעלם וז"ש ותגיד לבני ישראל וגם לכן הוזכרו באחרונה גם הם יש להם שכר טוב בעוה"ב להיותם עם סגולה שם בשכר בניהם המקבלים התורה וכאשר באו האזהרות שלא יעלו בהר ולא שייך רק אל החומריי' לכן קראם בפירוש בשם עם מלשון עם הארץ החומריים וז"ש רד העד בעם וכו': ועתה אם שמוע וכו' ירצה עם שכבר בחרתי אתכם להיות לי לעם מזמן דור הפלגה כנודע בהנחל עליון גויים וכו' כי חלק ה' עמו וכו' עתה מחדש צריך אני לחזור לקחת אתכה לי לעם פעם שנית כי אז לא שאלתי את פיכם ואני הוא שבחרתי בכם ועדיין אתם לא בחרתם בי ואמנם כיון שכבר אבותיכם שמעו בקולי כמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי גם אתה צריך שתשמעו וז"ש שמיעה כפולה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו', והנה הוראת ששמעו אבותיכם בקולי היא ברית המילה שנתתי להם כבר ולכן גם אתם ושמרתם את בריתי כיון )שכיון( שמימי אבותיכם נתתי בידכם תשמרו את הפקדון הנז' וז"ש ושמרתם, נמצא כי עתה נתחדש בכם ב' דברים הא' כי כבר אתם נולדים בעולם וצריך לידע בחירתכם משא"כ בדור הפלגה והב' כי גם צריך שאחתום אתכה במצות המילה כענין העבד היוצא בחותם המלך להודיע כי עבדו הוא ובשני דברים אלו אחזור שנית לבחור בכם אלא שאינו כבראשונה שאני הנחלתי אתכם לי לעם אבל עתה אתם הם המתרצים בכך שתקבלוני עליכם וז"ש והייתה לי סגולה ולא אמר ולקחתי אתכם לי לסגולה: בחודש השלישי וכו' י"ל א' מה ענין אומרו ביום הזה, ב' כי מאחר שכתב שכבר באו מדבר סיני למה זה חוזר וכתב ויסעו מרפידים ועוד חזר וכתב ויבואו מדבר סיני, ג' כי כבר ידענו שהי' חונים ישראל ברפידים כנ"ל בסוף בשלח ולמה חזר וכתב ויסעו מרפידים ללא צורך, ד' כי תחילה קראם בני ישראל ואח"כ אמר ויחן שם ישראל, ה' כי כיוון שכבר עלה אל האלקים מה צורך לקריאתו כמ"ש ויקרא אליו וכו', ו' מאי לאמר. ז' ענין שינוי אומרו בית יעקב ובני ישראל וכן שינוי אמירה והגדה. ח' יתור אומרו אלה הדברים וכו'. ט' מלת ועתה: והביאור הנה רז"ל פרשו ביום הזה וכו' יהא דברי תורה חדשים עליך כאלו בו ביום נתנה ויתכן לפרשו קרוב לזה כי יום כזה אשר בו באנו אז להר סיני לקבל התורה חייבים אנו לזוכרו לאות בין עינינו תמיד ע"ד משז"ל בכל דור ודור חייב אדם להראות א"ע כאלו הוא עצמו יצא ממצרים וכן רב יוסף דהוי חדי ביומא דעצרתא ואמר אלולי האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא באופן כי הזהירנו שנזכור את היום הזה לעולם אך רז"ל פירשו שנחשוב שהתורה נתנה עתה בדור שלנו, והנה הוצרך להודיע כאן נסיעתם מרפידים לפי שהפסיק הענין בביאת יתרו אל משה ולא ידענו אם הי' קודם מתן תורה אם לאו כי יש בזה מחלוקת לרז"ל לכן אמר כאן ויסעו מרפידים להודיע כי כשבא יתרו עדיין היו ברפידים ועתה הוא שנסעו משם וגם כדברי החלוקי' נוכל לפרש להיפך לאמר כי זו הנסיעה אינה אחר מעשה יתרו כי יתרו בא לסיני אחר מתן תורה אבל נסיעה זו היתה מרפידים ואלו יתרו לרפידים בא מה צורך לכחוב ויסעו מרפידים, האמנם לקושייא הב' נוכל לפרש ששינה הכתוב שינוי זה להודיע ענין אחד והוא ענין השמחה ששמחו ישראל בביאתם למדבר סיני לקבל התורה כי הנה הם הי' ברפידים מקום ישוב ומן העת שנסעו משם ידעו היותם באים אל מדבר שמם ועכ"ז הי' שמחים בלב אחד וז"ש ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו שם בשמחה עם היותו מדבר וזהו כפל אומרו ויחנו במדבר וכל זה בשמחה ובאחדות כולם כאיש אחד וז"ש ויחן שה ישראל ולא ויחנו וכן ישראל אחד ולא בני ישראל רבים, גם ירמוז אל המעלה אשר קנו עתה והוא כי תחילה הי' שבחם להיותם בני ישראל אותו ששר עם אלקים ויוכל, והן עצמן שרים ונקראין ישראל והודיע כי כל תשוקתם הי' להיותם נגד ההר להיותם יודעים כי שם יקבלו התורה כי כן הודיעם תעבדון את אלקים על ההר הזה וז"ש ההר הידוע: ומשה עלה אין עליה זו טבעית דא"כ הל"ל עלה אל ההר אבל היא עליה שכלית ולכן יחס אותה אל האלקים והענין הוא כי הנה ביום ר"ח השלישי באו שם ותיכף ויכס הענן את ההר ששת ימים וביום הששי נתנו עשרת הדברות וכראות משה המשך זמן כיסוי הענן את ההר ועדיין לא קראו השי"ת חשב בדעתו כי העיכוב הי' לסבתו להיותו מתעלה עוד במעלת הפרישות כענין מה שאמר ר' פינחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות וכו' מביאה לרוח הקודש ובפרט קבלת התורה שלא עשה כן לכל גוי שצריך פרישית והתבודדות נפלא, ואז ומשה עלה נתטלה במעלות הנבואה להתדבק עם האלקים ועי"כ ויקרא ה' אליו מן ההר אך משה עדיין לא הי' אלא נגד ההר עם ישראל ולא עלה אל ההר ממש כנז' ואגב אורחי' ירמוז אל מ"ש ז"ל ויט שמים וירד מלמד שהרכין הקבה"ו את השמים על ההר עצמו למטה ולא הוצרך משה לעלות למעלהה מעשרה ואמר לו שכונות הקדמה זו של כה תאמר וכו' הוא כדי לאמר לישראל עשרת הדברות וז"ש לאמר יו"ד הדברות צריך כי כה תאמר בתחלה לבית. יעקב הקדמת אתם ראיתם כמו שנבאר ענינה. בעזה"ש, ואומרו לבית יעקב לפי אומרם ז"ל שהם נשים ואנשים נוכל לפרש כי הנשים הגרועות מהאנשי' בעסק התורה ומצותיה קראם יעקב כי כן יעקב שם' גרוע מן ישראל לשון עקב ולשון שררה וטעם קדימת הנשים לאנשים להיות דרכן להסיר את לב האנשים מדרכי ה' לכן הקדים אותם כי בהיותם הם מתרצות לא יפתו את בעליהן למאן ולסרב ולפי שאין בית אלא אשה קראן בית יעקב ולאנשים בני ישראל ונפי שהנשים אין להם תבונה להרחיב להם בעניני התורה' הזכיר להן אמירה קצרה והאנשים רחבי השכל הגיד להם בהמשך גדול כי תרגום משיכה הגדה: או ירצה כי באנשים עצמן יש חכמים יודטים ולהם תגד בפרטות כנ"ל והם נקראים בני ישראל החשובים אך לעמי הארץ הנקראיה בית יעקב תאמר להה אמירה כללות: אתם ראיתם וכו' לא כתיב לפרעה לרמוז כי לא תאמרו כי לסיבת עצמי שכפר בי ואמר מי ה' אשר אשמט בקולו לכן הענשתיו כי הרי אם הוא חטא הייתי מלקה אותו לבדו אך לכל מצרים הענשתי וזה יורה כי לאהבתי אתכם עשיתי כן, ואחר שהכתי את מצרים עוד עשיתי ואשא אתכם על כנפי נשרים הם ענני כבוד והייתי יכול להוליכם כדרך בני אדה או פחות מזה כי דייהם בשאצילם משעבוד מצרים ולא יותר אמנם גם ואשא אתכה וגדולה משתיהן כי הי' על כנפי נשרים כנ"ל, עוד גדולה משלשתן כי הייתי יכול להוליך אתכם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ועקמתי הדרך לים סוף והסיבה היתה להביא אתכם אלי לעבודתי להיות לי לעם כל זה יורה כי בחרתי בכם מכל העמים לנחלתי: ועתה וכו' ירצה כל מה שעבר הי' הכנה אל ואביא אתכם אלי ועתה אשר בא זמן תכלית 'המבוקש ראוי לכם שתשמעו וכו', או ירצה א"ת שהי' ראוי לו להמתין עד שנכנס לארץ כי קרובה היא 'ושם בארץ קדושה מכון שבתינו תתראה לנו שם וותתן לנו תורה הקדושה ולמה עקמת הדרך להוליכנו 'למדבר שמם ובפרט שהוא חוץ לארץ לז"א הטעם היא כי אחר שתכנסו לארץ תהי' טרודים במחשבה זבמעשה להלחם ולכבוש ולחלק הארץ ולהתיישב בה ולעסוק בעבודת הארץ אבל עתה שאין לכם שום טרדה מהטרדות הנ"ל ואפי' טרדת דרכים אין לכם כי על כנפי נשרים אני מוליך אתכם וטרדת מזונות אין לכם כי לחם מן השמים הנבלע באברים ואין צריך לאפי' ובשול הוא ולא עוד אלא שהבאתי אתכם במקום מדבר שמם שאין שם שום מטרוד אפי' צפצוף בהמה חי' ועוף א"כ אין שעה טובה כזו לשתשמעו בקולי לקבל התורה וז"ש בקולי כמ"ש והאלקים יעננו בקול ואין פירושו אם תשמעו להיות משועבדים לתורתי אחר נתינתה כי זה נאמר אחריו במ"ש ושמרתם את בריתי, או ירצה כי אם שמוע בקולי הוא קיום מצות עשה ושמרתם את בריתי היא שמירת מצות לא תעשה. והנה זולת הטובה אשר עשיתי לכם לשעבר כנ"ל אתם ראיתם וכו' אשר בשבילה הי' מספיק לשתקבלו תורתי עכ"ז גם אוטיב לכם עוד לעתיד וגם שיהי' טובות גדולות מהראשונו' שהי' תועלות גופניות אך אלו יהי' רוחניות נפשיות והם והייתם לי סגולה וכו' ירצה די הי' להיות מחשיב אתכם כאחד מכל העמים אעפ"י שאתם המעט מכל העמים אבל זאת אעשה כי אחשיב אתכם ככל העמים כולם וגדולה מזו שאתם לבדכם תהי' לי סגולה מכל העמים כולם עם היות כי לי כל הארץ והי' ראוי לאהוב את כולם בשיקול אחד, 'וא"ת כיון שאנו גרועים מכל העמים איך תבחר בנו יותר מכולם ועוד כי גה שתבחר אתה בנו מי מסיר גרעונינו ואין הנקלה המקבל כבוד נקרא נכבד מפני כך לז"א ואתם וכו' ירצה כי כיון אשר לי כל הארץ ואני נקרא מלך הכבוד להיות היכולת בידי לכבד את מי שארצה ובידי לגדל ולחזק לכל א"כ גם אם אתם גרועים תעלו במדרגת מעלתכם כהנים שאין למעלה ממעלה זו לסיבת היותכם לי לחלקי וז"ש כאשר אתם תהי' לי לחלקי תוכלו לעלות במדרגת ממלכת כהנים ופי' ממלכת כהנים ירצה כי המלך שימלוך עליכם יהי' נקרא מלך על אומה שכולה כהנים כהני ה' ולא כשאר מלכי אומות: או ירצה כי על האומה עצמה אמר כך ולא על המלך שלה וזה כי אין אומה שאין בה תערובות מן שרים ובינונים ופחותים אבל זאת האומה ישראלית תהי' ממלכת שכולה שרים וסגנים וכמ"ש כל ישראל בני מלכים הם ומלת כהנים יהי' מלשון ובני דוד כהנים הי', והנה כמו שבבחינת המעלה הגשמיות תהי' המעולים מכל האומות כן במעלה השכלית תהי' מעולים כי כל האומה בכללה תהי' גוי אחד קדוש כולם יחד דומים לקדושת שרפי קודש העליוני' וא"ת הנה בראשונה המעטת אותם מכל העמים ועתה אמרת להגדיל שמם מעל העמים עם היותם גרועים והנה לא יאמינו בי כי יאמרו והלא כיון כי לו כל הארץ יקח לו האומה היותר חשובה מכל האומות ומה עלה בדעתו אל הטורח הזה ללא צורך ותועלת לו ית' בזה כלל לז"א אלה הדברים וכו' ירצה אעפ"י שהדברים האלה אינם מתקבלים באזני שומעיהם דבר אותם להם להיותם בני ישראל כי אעפ"י שהן עצמן פחותים מכל האומות הנה הם בני ישראל אביהה בחיר שבאבות אשר שרה עה אלקי' ויוכל ולסבתו אני חפץ בבניו להגדיל מעלתם כדי להיותם לי סגולה כנ"ל: ומשה עלה אל האלקים מאליו טרם דיבר עמו השי"ת כלל כי זכר גם הוא את הנז"ל וזה רמז במ"ש אל האלקים הידוע שם כמ"ש תעבדון את האלקים על ההר הזה עם שבחינת שם ההויה היה מדבר עמו אז ולכן גם עתה ויקרא אליו ה' של ההויה מן ההר לאמר וכו', והודיע כי משה עלה אל האלקים הרוכב בערבות ואז שמע את ה' קוראהו מן ההר לרמוז לו כי גם אם בשמים כסאו מלא כל הארץ כבודו ג"כ וגם להודיעו אהבתו את ישראל כי כבר קדם הוא ית' לרדת בהר להקביל פניהם בחנייתם שם: והנה רז"ל אמרו לבית יעקב אלו הנשים וכו' וכפי זה היה ראוי להקדים האנשים כי הם העקרים בקבלת התורה וגה כי כן הוא דרך ארץ לדבר עם האנשים תחילה, ולפי דרכם נוכל לאמר: דף פא ע"א: הדין הרי אתם לי לעבדים ועוד אחרת לסיבת כמה הטבות שעשיתי לכם כמ"ש ואשא אתכם על כנפי וכו' ועכ"ז ועתה אני נותן הבחירה בידכם אם שמוע וכו' ואם לאו לא אכרית אתכם שלא תאמרו אנוסים היינו ואם כה תעשו והייתם וכו' וא"ת אם אני לא יקבל תורתך מה תהא עליה לז"א מכל העמים וכו' ירצה אם הייתי נותן תורתי לכל העמים כולם וודאי שהייתי מכריחכם לקבלה גם חתם אמנם אין כוונתי רק לבחור לעצמי עם א' לבדו ולהפרידו משאר העמים וא"כ אין אני חושש כי הרעה לכם היא כי אם לא תקבלוה אתם אקח עם זולתכם להיות לי סגולה ואם תאמרו כי גם הם לא יקבלוה הרי כי לי כל הארץ ובידי לקחת את הגוי אשר ארצה לעם סגולה ולכן אין אני חושש להניח הבחירה בידכם: או ירצה אל תאמרו אם חפץ בנו ה' למה הנחיל ז' מצות לע' אומות כנראה מזה כי גם בהם חשק. וז"א האמת הוא כי יהיו לכם יתרון גדול מהם כי חהיו חביבין לפניו כסגולות המסגלים אבנים טובות ומרגליות באוצרותיהן ולא מפני כך מבזבזין שאר מיני ממון ומשליכים אותם כך אתם תהיו לי סגולה נבחרת משאר העמים כי אתן לכם כנ תרי"ג מצות אבל הם לא יאבדו לגמרי כי לי כל הארץ ומעשה ידי כולם וראוי לרחם עליהם קצת לתת להם ז' מצות ואם יקיימים נקראים חסידי אומות העולם ויש להם קצת חלק לעולם הבא אך לא כמוכם. ולהיות כן שאתם סגולה ביתר שאת צריך שתקבלו כמו כן עול כבד מהם וז"ש אם שמוע וכו' ירצה אם שמוע תורה שבכתב תשמעו זו תורה שבע"פ וכל זה הוא ענין למוד התורה וגם במעשה ושמרתם את בריתי כי אין צריך הברית והשבועה רק אל המעלה שיש בו טורח רב ובזבוז ממון ועי"כ תקיימו נעשה ונשמע גם ירמוז להקנ הדבר בעיניהם ואל יהיו בעיניהם למשא כבד לז"א דעו כי אם תשיתו לב להתחיל בקצת שמיעה יסייעו אתכם מן השמים לשתשמעו כל הצורך ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו ומזה תבא גם לידי מעשה ושמרתם את בריתי: או ירצה הנה גוי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול א"כ מהו סגולתינו לז"א דעו כי אין זה אלא לענין קבלת שכר בלבד לא להיות עם סגולה כי לזה צריך ב' תנאים הא' הוא קיום התורה והב' הוא קיום ברית מילה כמ"ש מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי וכו' וברית קודמת לתוררה אבל לפי שאתם כבר הקדמתם ברית מילה באכילת הפסח אך לא פרעתם מפני טורח הדרך שהייתם עתידין לצאת ואח"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים מרטמסס לסוכות כמשז"ל ומשם באתם עד מרה ושם שם לו חוק ומשפט זו פריעה כמ"ש ז"ל וז"ש ואביא אתכם אלי וא"כ ועתה אשר כבר אתם מהולים לכן אני מתחיל בענין התורה אם שמוע תשמעו בקולי ומאז ואילך לדורותיכם ושמרתם את בריתי המול לכם כל זכר בן שמונת ימים וע"י שני תנאים אלו והייתם לי סגולה מכל העמים אע"פ שגם הם יעסקו בתורה אתם סגולים יותר מהם להיותכם מהולים ונודע כי אינן נקראין עמים אלא בהיותם ערלים ואמנ' עוסקין בתורה דאם לא כן מאי מכל העמים דמשמע שגם הם סגולה אלא שאתם חביבים יותר וא"ת כיון שהם ערלים לא יהיו להם שום שכר כסברת האומר במסכ"ת קמ"א ראה ויתר גויים שאין מקבלין שכר הפך סברת ר"מ שהוא ככהן גדול כנ"ל לז"א כי לי כל הארץ ומעשי ידי כולם וארחם קצת עליהם. אמנם היתרון שיהיו לכם מן הגוי שעוסק בתורה כי הוא יהי' ככהן גדול אבל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מלכים שליטים על הכהנים ההם ובזה יתורץ מה שלא אמר ואתם תהיו לי מלכים וכהנים כי ב' ענייני' הם עוד יתרון אחר כי הגוי ההוא איננו קדוש להיות טרל אבל אתם תהיו גוי קדוש כי המילה נקראת בשר קודש יעברו מעליך ואפשר שיכלול גם את הגר שמל ועוסק בתורה כי הוא קדוש ואינו מזרע קדוש אבל אתם כל הגוי כולו נקרא קדוש מראשו עד סופו. וכן אע"פ שגם הגרים בהיותם עוסקי' בתורה נקראים מלכים כי מאן מלכי רבנן בי מלכים ימלוכו אמנה אינם ראויים לכתר כהונה אבל אתם תהיו ממלכת כהנים עצמן מזרע אהרן הכהן. או ירצה להיפך כי גם אם יתדמו לכהנים כנ"ל אמנם לא למלכיה כמ"ש מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל וכו' אבל אתם תהיו גם ממלכת וכהנים עצמיים לא בדרך משל כמו הגרים וא"כ אלה הם הדברי' אשר תדבר אל בני ישראל זרע האבות הקדושים כי זו מעלתם על הגרים כנ"ל: או ירצה כי בישראל נמצאים ג' מעלות כהן לוי ישראל וכנגד כללות העם הנקראי' ישראל והייתם לי סגולה מכל העמים וכנגד הכהונה אמר ממלכת כהנים ירצה כי אע"פ שהכהנים הם משרתי המקדש ועבדים אכן להיות שהוא לי הכהונה והעבודה נקראת ממלכת וז"ש לי ממלכת כהנים וכנגד הלויים אמר וגוי קדוש כי כל שבט לוי נתקדש מן הבטן כנודע ונודע כי כל שבט נקרא גוי בפני עצמו כמ"ש פ' וישלח גוי וקהל גויים יהיו ממך גוי זה בנימין וקהל גויים זה מנשה ואפרים. או ירמוז ממלכת כהנים אל משה עצמו שהי' מלך כמ"ש ויהי בישורון מלך גם כהן כמ"ש ז"ל על בניו נקראו על שבט הלוי אבל הוא הי' כהן וז"ש ממלכת כהנים ולא אמר מלכים וכהנים וגוי קדוש כנגד בני ישראל עצמן שתחת יד משה כנ"ל. או ירצה כי מ"ש אלה הדברים וכו' יחזור למעלה על מ"ש ותגד לבני ישראל לא בכללות כמו לבית יעקב המון עם אלא בפרטות בהגדת פירש הדברי' וז"ש אלה הם הדברים אשר תדבר דיבור אחר דיבור ופירוש אחר פירוש לבנ"י משא"כ לבית יעקב. ויבא משה ויקרא לזקני ישראל הנזכרי' לעיל ותגד לבני ישראל הם החכמים כי אין זקן אלא זה שקנה חכמה וישם לפניהם כשולחן ערוך ע"ד אשר תשים לפניהם בביאור בפרטות בחכמה ובהגדת הדברים כנ"ל וז"ש את כל הדברים כי הדברי' אלו פשטן וכל לרבות הגדתן כנ"ל. יען כי כן צווהו ה' ותגד לבני ישראל ואע"פ שנצטווה לבית יעקב בתחלה והם המון עם או הנשים כנ"ל אין מוקדם ומאוחר ואדרבה מלבד שאין זה הדרך חרץ הנה גם יש בזה טובה נפלא לכן הקדים לדבר עם זקני העם שהם יעזרוהו בזה כנ"ל ונשאו אתך והודיע הכתוב שבחן כי גם שלא קרא רק אל הזקנים הנה ויענו כל העם יחדיו הם ההמון הנקראי' העם וכל לרבות גם הנשים ויאמרו וכו' ובמלת יחדיו רמז כי גם לא המתינו עד שיענו הזקנים בתחלה אלא יחדיו כל העם נשים עם ההמון עם הזקנים יחד בדיבור אחד וזה שבח נפלא ולא הוצרכו לא משה ולא הזקנים לדבר כלל עמהם ויאמרו כל הדברי' וכו' אשר דיבר ה' אף שלא ספרת אותם אלא לזקני העם גם אנחנו נעש' כמו הזקנים שאליהם לבדם דברת גם אמרו כי הנה הקב"ה הניח הדבר במדרגות לאט לאט בסיועי' מן השמים כמו שבארנו בפסוק ועתה אם שמוע תשמעו וכו' כי אין בעצמינו מן הפעם הראשון נעשה במעשה שהיא המדרגה היותר אחרונה שבכולן אז לא השיב משה אל ה' דבר: הזקני' כי אין שבח בזה להם אם להיות שאליהם קרא בלבד ואם להיותם חכמים אבל השבח הוא לעם לבדו אם להיות' בלתי יודעים ולא עוד אלא שלא דבר עמהם כלל וז"ש וישב משה את דברי העם אל ה' ואפי' לא כתיב כל העם כמ"ש בראשונ' כדי שלא יכנסו הזקנים בכללן רק העם לבד אז ויאמר וכו' ירצה בתחלה חשבתי להראות בעיני הזקני' בלבד כי הם הראויים לזה ולפי זה הי' מספיק לי לבא בענין לבדו אבל עתה רצוני שישמע העם עצמו כיון שראיתי מחשבתן טהורה בתכלית ולפיכך אני להתלבש גם בעביות הענן הטב וזה ובעבור ישמע העם עצמו בדברי עמך כי ראויים הם לכך ולא עוד אלא כי מלבד שהאמינו עתה בך כמ"ש ויענו כל העם וכו' יוסיפו גם עוד האמנה יתירה בך והוא שתהיו לעולם בלי הפסק כי מן הפעם הזאת אין קיום כי אפשר שהי' מקר' לפי שעה אז לא הוצרך משה לרדת אל העם ולהשיב תשובת דבריהם כבראשונה וישב משה וכו' אך בהיותו עומד שם חזר להגיד בפרטות את דברי העם הנ"ל במלת ויענו כל העם וכו' ופרט עוד בשבחם כי ראויין הם לשישמעו את קולו כנ"ל. משא"כ בתחלה שאמר וישב משה כמשיב התשובה עצמה בלתי פירוש והגדה נוספת אז ויאמר וכו' לך אל העם וקדשתם וכו' כדי שיהיו נכונים גם הם כמו הזקנים לשמוט את קולי כי הרי ביום הג' ירד ה' על הר סיני בגילוי גמור לכל העם כמו אל הזקנים כיון אשר ענו כל העם יחדיו כנ"ל ובזה לא נצטרך לפירש"י בשם רז"ל כי ויגד משה הוא ביום המחרת שירד וחזר ועלה כי הרי לא הוזכר זה בפסוק: עוד באופן אחר וישמע יתרו וכו' יש להקשות אחד מה לו להזכיר כל הסימני' האלו יתרו וכהן מדין וחותן משה ב' כי כבר אמר דרש כללות את כל אשר עשה ולמה חזר לפרט כי הוציא וכו' ועוד דהל"ל וכי הוציא בתוספת וא"ו ג' כי תחלה הזכיר משה וישראל ואח"כ הזכיר ישראל לבדם ד' כי הלא לא הי' לו להזכיר לא בתחלה ולא בסוף אלא לישראל לבד כי משה לא הי' בכלל שעבוד מצרים כי במדין הי' ושלחו ה' למצרים ה' למה הזכיר תחלה שם אלהי' ואח"כ שם הויה ואו מאי ושם הא' אליעזר והל"ל ושם הב' אליעזר ז' למה לא אמר וישמח יתרו אלא ויחד ח' נמה כפל במלות שונות באומרו אשר הציל אתכם אשר הציל את העם. ט' אומרו עתה ידעתי כי גדול וכו' נראה כפירה גמורה שכולם גדולי' והוא גדול מהם: והביאור הנה כוונת הכתוב שלא נאמר כי לא לשם שמים נתגייר אלא להגדיל כי חותן המלך הוא ועוד בא להגיד שבחו של יתרו כי לא בערך שאר גירי הצדק הוא כי גבוה מעל גבוה הוא והטעם לפי שהי' חכם גדול וגם כי הבין ודקדק היטב כל העניני' ואז נתגייר בלב שלם יותר מאלו הי' ישראלי מלידה ומבטן ומהריון והושרש בו יראת שמים בשלימות משא"כ לשאר הגרים המתגיירים בלתי ידיעה וחקירה, ולכן סיפר תחלה בעניני שבחי עצמו ואח"כ בחקירותיו אמר כי הנה שמו מוכח עליו היות לו יתר שאת מכל הגרים כי הלא נקרא יתרו גם בו בעצמו כי הי' כהן מדין חכם הגדול שבכל האומה שלו עם היותה מדין מבני הפלגשים אשר נתן אברהם מתנות כל כחות הכשפים וגם על ידי פעולתו כי בחר במשה להיות חותנו אעפ"י שנתגרש כאיש רק ונבזה בארץ נכריה וזה עם היותו כהן מדין זה יורה כי מאז היה בדעתו להתגייר ועוד כי ודאי שלמד ממשה חכמה נפלאה ועי"כ הי' חכם גדול להכיר גדולתו ית' ולהתגייר, ועתה ידבר בעניני חקירותיו ואמר את כל אשר עשה וכו' והענין כי חקר ודקדק בתחלה כי באולי משה ע"ש כשפים פעל כל המכות ההם וכמש"ה ויעשו כן החרטומים בלהטיהה ואת"ל כי מאתו ית' הי' אולי לא לכבודן או אהבתן של ישראל עשה כי אם על כבודו שחילל פרעה ואמר לא ידעתי את ה' ולכן גם שהי' מכבר מקודם חותן משה לא עלה בדעתו להתגייר וגם בזה יובן מ"ש חותן משה, ואחר ששמע כל הפרטים כולם ודקדק בהם היטב וז"ש וישמע יתרו את כל אשר עשה וכו' אז נתן לבו להתגייר ויבא יתרו חותן משה וכו' והענין כי ביציאת מצרים בלבד הי' אפשר כי בשביל כבוד עצמו עשה שאמר לא ידעתי את ה' ואת ישראל לא אשלח אבל כאשר גמר לשמוע גם את כל אשר עשה וכו' שהם הניסים שלאחר יציאת מצרים כמו שיתבאר אז עשתה השמיעה רושם בלבו מה שלא עשתה תחילה ביציאת מצרים וז"ש מה ששמע יתרו ועשה בו רושם והראה בעצמו שכבר שמע הוא את כל אשר עשה במן ובבאר וכו' עם היות כי כבר הוציא ה' את ישראל ממצרים עשה אז עצמו כאלו לא שמע לסיבה הנ"ל: או ירצה כי ע"י פעולות האחרונות באר ומן ועמלק שהם את כל אשר עשה וכו' כי אלו נעשו גם למשה וגם לישראל אז הכיר כי גם מה שהוציאם תחלה ממצרים שאז לא הי' התועלת למשה כי לא הי' בשעבוד כנ"ל אמנם הי' בשביל היותם ישראל ולא לכבוד שמו בלבד כנ"ל והכיר הדברים למפרע, ובמה שפרשנו יתורץ גם שינוי השמות כי ענין האותות האחרונות הי' קצת זכיות בישראל לשיהי' ראויין לכך כגון דם פסח ודם מילה ואכילת פסח ומצה ומרור ומן הדין ראוי להם ולכן נזכר בהם שם אלקים מדת הדין אבל יציאת מצרים הי' בשם הויה ורחמים כי אין בידם זכות כלל אז כמ"ש ר' מתיא בן חרש על ואעבור עליך ואראך מתבוססת וכו' ואת ערום ועריה. או ירצה כי הורה מה שאמר כי כל תכלית פעולות האותות לכבוד ישראל הי' לפי שהי' בדעתו לקחם חבל נחלתו ואין זה בשם אלקים רק בשם ההויה כמ"ש כי יעקב בחר לו יה וכו' וכתיב כי חלק ה' עמו ולכן תלה ענין יציאת מצרים בשם הויה וז"ש כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ואחר שנתבררו לו כל הדברים אז נתן דעתו להתגייר ואז: ויקח יתרו וכו' ירצה כי הנה חשב בלבו אולי לא ירצה משה לקבלו כנודע כי אין מקבלין גרים לעתיד לבא אף לא בימי דוד ושלמה מפני שהדבר שלא לשם שמים מפני השררה והטובה וכפי זאת הטענה גם בימי מעלות ישראל הנפלאה עתה ביציאת מצרים לא יקבלוהו ולכן המציא המצאה כאלו אין בדעתו להתגייר אלא הולך אצלו להביא לו אשתו ובניו של משה ואחר היותו שם יבקש לו משה איזה דרך להתגייר ולכן ויקח יתרו וכו', ואמנם עדיין יש לאמר כי אפכא מסתברא עתה שעלה משה למלוכה ירע בעיניו לקחת אשה גיורת בת כהן מדין ואדרבה בשביל כך לא יקבלוהו להתגייר כדי שישוב את צפורה עמו למדין, ואמנם ראה עוד יתרו טענה אחרת וראיה כי משה חפץ בבתו וזה דייק באומרו אחר שילוחיה ירצה כי כבר הקבה"ו משחו למלך בסנה וא"ל והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ובלב שלם ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וכשאמר לו אהרן אחיו על הראשונים אנו מצטערין אז שולחה לבית אביה ולא על כי לא הי' חפץ בה, וגם לסיוע הוליך עמו את שני בניו כי ודאי בניו הם עכ"פ ובעבורם יאהב גם את אמם ומה גם כי הי' חביבים עליו והראי' כי הוא אשר קרא להה שמות הפך ממנהג בזמן ההוא שהנשיה הי' קוראות שם לבניהם וז"ש אשר שם האחד וכו' ולהיות הסיבות חלוקות בשני עניינים שונים ולכן לא אמר ושם השני כי איננו שני דומה אל הראשון ואמר ושה האחד אליעזר: ויבא וכו' הזכיר ענוותנותו כי לא רצה להטריח למשה לצאת ב' או ג' ימים מקודם להקביל פניו ופני אשתו ופני שני בניו אמנם המתין עד אשר כבר בא אל המדבר וגם במקום אשר הוא משה חונה שם הלא הוא נגד ההר וז"ש הר האלקים ואח"כ שלח לו אני חותנך יתרו וכו' לרמוז כנ"ל כי כל כך היה קרוב כאלו הוא בעצמו אמר לו אני חותנך וכו' וז"א ג"כ אליך כי הביאה קרובה כ"כ שאין ריחוק ממנו אליך אלא תחלת הליכתי וביאתי תיכף אני נצב עליך ואומרו בניה ירמוז כי כיוון ששני הבנים האלה נולדו לך ממנה ובניה הם ראוי לך לשמוח בביאתם הגם שלא תחיש אליה גם להורות הנ"ל אמר ויצא וכו' כי בתחלת יציאתו תיכף ראהו וישב לקראתו כי קרוב הוא וז"ש לקראת חותנו, ואמנם כמו שיתרו תפש מידת הענוה כנ"ל כן משה חלק לו כבוד וענוה כי לא יצא לקראת אשתו ובניו אלא לקראת חותנו לבד ולא עוד אלא שאפי' אח"כ לא נתקרב אליהם וז"ש וישתחו וישק לו ולא להם וישאלו איש לרעהו ולא לאשתו ובניו ויבואו שניהם האוהלה הידוע והיא בית מדרשו ואשתו ובניו נכנסו לאוהל אחר וכל זה לקרבו בשמחה תחת כנפי השכינה. ויספר וכו' כדי לקרבו להתגייר סיפר לו סיפור ארוך כל הפרטים וז"ש את כל וכו' כדי שע"י כל הפרטים יתן אל לבו להכיר אותותיו ית' וכמו שיתרו חשב בתחלה שלא לכבוד ישראל אלא לכבוד עצמו עשה כמו שבארנו בפסוק וישמע יתרו לכן בא עתה להוציא מלבו וז"ש את כל אשר עשה הכל היה על אודות ישראל וכמ"ש מצרים עצמן אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים ר"ל לסיבתם, ולחזק הענין לא אמר את כל אשר עשה אלקים כמ"ש בפ' וישמע יתרו וכו' להורות כי לא במדת הדין הענישו על שכפר בעיקר אלא לכבודן של ישראל שטליהם נאמר כי חלק ה' עמו וז"ש את כל אשר עשה ה' כי הוא הנקרא אלקי ישראל באמת, והביא לו ראיה ע"ז מאשר הי' אח"כ וז"ש את כל התלאה אשר מצאת' בדרך אחר צאתם ויצילם ה' שם ההויה לסיבה הנ"ל כי הם חלקו ונחלתו ואלו לא עשה רק לפרעה ולמצרים היינו אומרים שהיו על שכפר בעיקר וכל זה סיפר לו לשיכיר גדולת ישראל וידבק בם: ויחד. אמר ויחד לשון הכולל ב' הבנות הפכיות לשון שמחה לפי ששמח בטובתם של ישראל וז"ש על כל הטובה וכו' אמנם היה רוצה שתהי' טובה לישראל שיצאו ממצרים אך לא ע"י מכות אל המצריים ובסיבת מכות מצרים דאג ונעש' בשרו חידודין והטע' לא משום דגיורא עד עשרה דרי וכו' כי הרי גר צדק בכל לבו היה אלא מה שדאג היה לפי שבאה תקלה גדולה כזו לאומה גדולה על ידו ועצתו כמשז"ל כי הוא היה א' מיועצי פרעה בשעבוד ישראל כמ"ש כי יתרו פתח ויענני וכו' גם אפשר שדאג כדרך החסידים השלמים שלא יחפצו בתקלת שום בריה אפילו בהריגת נחשים וכמ"ש חי אני נאים ה' אם אחפוץ במות רשע וכו', ואגב אורחיה הודה והאמין במה שסיפר לו משה כי הכל היה על אודות ישראל ולא לכבודו לבדו ית' וז"ש ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ד' לישראל כי לישראל ר"ל לסיב' ישראל ואלו כפשוטו הל"ל למשה ולישראל כנ"ל בפסוק וישמע יתרו גם מזה הורה במ"ש ה' ולא אלקים כמ"ש לו משה ג"כ ויספר וכו' את כל אשר עשה ה' וכו' כמו שבארנו: ויאמר וכו' יש מפרשים כי אתכם ר"ל משה ואהרן והעם הם ישראל ואיננו נכון כי הם לא היו בכלל השעבוד ואם בשביל שליחותם אין דרך המלכים להעניש את השליח. והנראה במה שנדקדק ג"כ למה תחלה הזכיר פרעה ומצרים ולא אח"כ והענין ברוך ה' אשר הציל אתכם הם כללות בני ישראל מיד מצרים ומיד פרעה המשעבדים אותם כמ"ש ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו וכו' וגם ברוך ה' על שהציל את העם הם הערב רב בצאתם גם הם ממצרים ולא הרגום ולפי שאלו היו גוים כמותם ומשועבדים לדתיהם ונימוסיהם ועתה נתגיירו לכן אמר בהם מתחת יד מצרים אך בישראל לא הזכיר מתחת יד אלא מיד הוא השעבוד אבל לא היה לגמרי תחת דתיהם כמו הערב רב ולכן בישראל הזכיר שם ההויה כי חלק ה' עמו אך בטם אמר הציל סת' ויחזור גם לשם אלקים הנזכר בתחלה וישמע יתרו וכו': עתה ידעתי וכו' אלהים הנזכר. כאן הם שבעים שרים עליונים שעליהם כתיב ויבא אלקים אל אבימלך וכיוצא בו כי השר טליון השולט על פלשתים, ואמר כי בתחלה היה חושב בהנחל עליון גוים תחת שבעים שרים היה לגמרי ועתה ידעתי כי עדיין הכל תחת ממשלתו ואין שר האומה מעניש את אומתו רק השי"ת עצמו מעניש כל האומות כי הרי בדבר אשר זדו שר מצרים עצמו ואומתו כנזכר בזוהר על ויאמר אל עמו זה השר העליון הבה נתחכמה לו להשליכם במים וזה עצמו הביא עליהם על האלקי' והשרים הנ"ל כמ"ש בזוהר וירא ישראל את מצרי' מת על שפת הים מתים לא נאמר וכו' זה שרו של מצרים וכן כתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' וז"ש כי גדול ה' מכל האלקי' כי אני ה' אעשה שפטים באלהי מצרים: ואלה המשפטים אשר תשים לפניה' וכו' סמיכו' הפרשיות ירמוז אל מ"ש במס' בבא קמא פ"ד במשנה שור של נכרי שנגח שור של ישראל פעור וכו', ת"ר וכבר שלחה מלכות הרשעה וכו' ודבר זה אין אנו מודיעין למלכות פי' משו' סכנה וז"ש כאן ואלה המשפטי' הם אשר תשים לפניה' של ישראל ולא לפני גוי' כי גלוי לפניו שתלכו בגלות ותסתכנו והם דיני העבד ואמה כי גם הם דומי' אל מ"ש למעלה פ' יתרו בנתינ' התורה והיית' לי סגולה מכל העמים וזה קנאה ושנאה עצומה לכל האומו' וראוי להעלימו ובפרט מה שבארנו שם כי אפי' הגרים המתגיירים מהם אינן במדרגת ישראל לענין מעלתן אעפ"י שבקיום המצות ובעונשיהן היו שווין וזה ענין ירחיק את האומות מהתגייר וראוי להעלימו מהם וכמו כן בסוף הפרשה מזבח אבנים תעשה לי וזבחת עליו את עולתיך ושלמיך ולא נכרי כי אין מקבלין מידם לא תרומת המשכן והמקדש ולא קרבנות שאינן נדרין ונדבין כמ"ש לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו עם שכוונת' לשמיה וכמו כן ענין אלקי כסף ואלהי זהב לא תטשון לכם אבל הכרובי' של זהב שבמקדש תעשו אותם ודבר זה חילול שם שמים גדול בעיני האומות וכמ"ש על בני עמון כשנכנסו לבית קודש הקדשי' וכו' וכל ענייני אלו ראוי להעלימן מן האומות מפני חילול השי"ת כפי קוצר דעת' והנה ואלה מוסיף על המשפטי' הנ"ל והם וגם אלה המשפטי' שנכתוב עתה הן אשר תשים לפניה' ולא לפני גויים כנ"ל ולפי שעיקר מניעה אינו אלא בגילוי טעמ' כי המשפטים עצמן אפש' שידעו' באיזו אופן לז"א אשר תשי' שהוא ביאור הטע' להיותו כשולחן ערוך לכניהם וכמ"ש שם גבי שור של נכרי שנגח שור של ישראל שאע"ג שעל כרחה מפני אימת מלכות הרשעה נשתני דינ' מעבד כנעני ושפחה כי בהם נתאכזר הקבה"ו ואמר לעול' בהם תעבודו כשורו וחמורו הקנוי בכסף ואין עליהם רחמים כלל והעבד ענין גה כי קנאו קנין כספו שש שנים יעבוד בלבד ואף אז כתיב לא תרדה בו בפרך עוד אחרת כי אדונו יכול למסור לו שפחה כנענית והתירה לו הקב"ה לפי שעה עם היותה נכרית וגוייה וכאשר יצא בגפו יצא והאשה גם שנשאת לו וגם ילדיה הנולדי' ממנו יהיו לאדוניה עבדים נמכרי' לעולמי עד כסוסים וחמורי' ולא נשאר להם שום זכיה מאשר היתה נשואה לו גם הבנים אפי' ממזרים בנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה והנכרית זה יורה שנאה עצומה ועוד כי מה נפשך אם עברי נאסר בנכרית למה הותרה לו אז ואם הותרה אז למה אין לו אישות עמה ותצא לאדוניה כבתחלה וכן ראוי להעלים כ"ז מן האומות. ואם נסמוך פ' זו אל סיום הפרשה הקודמות מזבח אדמה וכו' כמו שבארנו שם עניינה לא תעשו אלהי זהב לכם לתועלותיכם למנהיג בלבד כמ"ש הערב רב קום עשה לנו אלהי' אשר ילכו לפנינו כי הרי מזבח אדמה תעשה לי ועי"כ אף כי אני בשמי' רחוק מכם כמ"ש אתם ראית' כי מן השמים וכו' ולסיבה זו תטעו לבקש מנהיג ולכן ע"י מזבח אדמ' ארציי' תעשה לי ושם ארד מן השמי' ואבא אליך בארץ וברכתיך ואנהיגך ככל הצורך ולכן אחר טשרת הדברות הקדי' מצות המזבח לכל שאר המצות וכמו כן ואלה המשפטים בוא"ו יתירה מוסיף על הראשוני' גם מצוה זו של העבד עברי הקדי' לכל המצות כי גם הוא חטא להיותו גנב כי לא בטח בקונו המשגיח והמנהיג והשולח ברכתו לכל איש ואיש כנ"ל אבא אליך וברכתיך בלשון יחיד וכנודע כי המזבח נקרא שולחן כמשז"ל ביחזקאל על ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה' וכנודע כי משבטלו נסכי' וקרבנות ומנחות בטלו בשר ויין ולחה בעול' ולכן נמכר בגניבתו לעבד כיון שלא האמין באדונו העליון הזן ומפרנס אותו ונודע כי שורש האמונה היא ענין הבטחון והיכר היות משגיח בעול' ואם נסמכה אל עשרת הדברות עצמן יאמר ואלה המשפטים ודיני עבד עברי כולם הם הוראה על היות' מוסיפי' מל הראשוני' ה' ב' מצות אנכי ולא יהיה לך כנזכר כי היותו גנב יורה על בלתי מאמין כי ה' אלקיו ומשגיח עליו וע"כ תשובתו היא שש שנים יעבוד לרבו יען עובר על אשר הוצאתיך ממצרי' מבית עבדי' וכמ"ש כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדי' לכן עונשו שש שנים יעבוד את רבו ואח"כ שקבל עונשו ובשביעית יצא לחפשי חנם כי עבדי הה ולא עבדי' כבתחלה כמו שיתבאר ובזה יתורץ מה צריך להזכיר שש שנים יעבוד והיה די שיאמר בשביעית יצא וכו' בלבד ואם אמור יאמר אהבתי וכו' אז עבר גם על לא יהיה לך אלקי' אחרים כי ברצונו הפשוט נשתעבד תחת רבו ולכן והגישו אדוניו וכו' כמו שיתבאר ובזה יתורץ דהל"ל אשר תדבר להם אבל אמר אשר תשים לפניהם ירמוז שתושם מצוה זו לפניהם ובין עיניהם לזכרון תמיד אך הם עבדיו ית' כמ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' ולכן לא ימכרו ממכרת עבד לעולם ועי"כ וודאי שיקיימו כל המצות ולכן הוקדמה מצוה זו לכל המצות אחר ענין עשרת הדברות כנז' והרי זה כנגד העבד עצמו שלא יגרום ויביא את עצמו לידי כך וגם כנגד הקונה אותו אמר באופן אחר אשר תשים לפניה' כלומר כי הדור הזה עצמו הה עצמן היו עבדי' במצרי' וידעו את נפש הגרי' והעבדי' המשועבדי' בעבודת פרך וראו בעיניהם אשר הוצאתי' לחירות ורחמתי עליה לכן אל ירע בעיניכ' לשלח גם הם את אחיה' העברי' חפשי' ובשביעית יצא לחפשי חנם כי עבדי הם ולא עבדי' לעבדי' הם. וזה טע' אל סמיכות פרשת עבד. עבדי' כי לכן ראוי שתרחמו על העבדי' גס יפרש עברי עם פסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרי' מבית דרך שלישי במ"ש אשר תשים לפניה' כלומר תסדר אלה המשפטי' לפניה' של כל המצות ותקדימ' לכול' כמו שבארנו וכמו שיתבאר בע"ה: כי תקנה נודע שדין זה אינו אלא בעבד שהוא עצמו טברי וגם שנמכר בגניבתו ע"י ב"ד וגם שאין שנת השמיט' מוציא אותו רק שביעית למכירתו וגם שאם יש לו אשה רבו חייב במזונותיה וגם שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית אלא א"כ יש לו אשה ובנים ובזה נבוא אל הביאור אמר כי תקנה יען כי אתה הוא הנקנה אבל אין הוא עצמו המוכר כי בית דין מוכרין אותו מה שאין כן במוכר את עצמו דביה כתיב כי ימוך אחיך ונמכר לך ולא אמר ותקניהו ומאחר שהשמיענו כאן לא חשש במשנה תורה להזכיר בלשון קניה רק מכירה כי ימכר לך אחיך העברי וכו' גם להורות על זה אמר כי תקנה עבד כי כיוון שנגמר דינו בב"ד נמכור הרי הוא עבד גמור מקודם הקניה דאל"כ הל"ל כי תקנה עברי לעבד גם הזכירו בלשון עברי ולא אמר ישראלי או יהודי או אחיך או נמכר לעבד ולהורות שאין שנת השמיטה מוציאתו לא אמר כי תקנה עבד עברי בשביעית יצא אלא פירש שש שנים גמורות יעבוד ובשביעית של עבודה יצא לחפשי והודיע כי אין חיוב עבודת שש שנים גמורות אלא למי שיוצא לצאת חנם אין כסף אבל אם בא גואלו לפדותו יוצא לחפשי פחות מבן שש בגרעון כסף כנודע וז"ש יצא לחפשי חנם אם בגפו יבא בלי אשה בגפו יצא ולא רבו יכול למסור לו שפחה כנענית פן יטמע אחריה לשאר עבד עולם וגם כי תסיר אותו מעבודת המקום כנודע וגם הוא עצמו אינו יכול לישא אשה אחרי היותו עבד כי אין לו ממה יפרנסם ורבו פטור ממזונותיה כי לא נשתעבד ולא נתחייב בזה אבל אם בעל אשה הוא קודם שנמכר לעבד אז כבר ידע האדון שהוא חייב בשארה כסותה ולכן מחוייב לפרנסה כאלו נכנסה עם בעלה ממש וזה לענין חיוב מזונות אבל לא מפני כך תתחייב אשתו לעבוד את הרב גם היא כי לענין זה היא לא עברה על לא תגנוב והרי היא נפרדת ממנו ואין לה חיבור עמו רק כשיצא וז"ש ויצאה אשתו עמו ואח"כ תחחבר באופן שהיא עמו לענין מזונות ולא לענין שעבוד עוד דין אחר יש באם בעל אשה הוא כי אז הרשות ביד אדוניו כמ"ש אם אדוניו יתן לו אשה וכו' וביאר שני הטעמי' אם ענין יכולחו למסור לו שפחה הנה הוא לשהאשה וילדיה תהי' לאדוניה יען פרנס וזן את אשתו העבריה עם שלא היתה עובדת אותו כנ"ל ויהי' זה תחת זה ואם ענין חשש העבד עצמו שיטמע אחריה אין בזה חשש כי כיוון שהיתה לו בתחילה אשת נעורים ועברי' כמוהו מובטחים אנו בו כי הוא יוצא מעצמו בגפו ולא יטמע בשפחה וילדיה וז"ש והוא יצא בגפו לשון הבטחה גם הוא לשון ציווי והוא יצא בגפו ולא יוליך עמו השפחה כנ"ל ואם על ספק רחוק מן השכל יטמע אחריה ואמור יאמר אהבתי וכו' ולהורות כי אין דין נרצע נוהג אלא בנמכר ע"פ ב"ד לזה חזר להזכיר מלת העבד ר"ל העבד הנ"ל שכבר נגמר דינו בב"ד לעבד ע"י שחטא והסיר כבר בטחונו אז מאדון העולם כי לכך גנב להעשיר שלא מפי עליון וגם עתה ככלב שב על קיאו שנית להסי' בעחונו מהקבה"ו כי לא יכול לפרנס לאמר אהבתי את אדוני להיות לי לאדון ואני מתפרנס על שולחנו ושכח את אדון העולם ית' וזו אמירה אחת עוד יאמר אמירה שנית טעם אחר כי נטמע אחר אשתו ובניו אהבתי את אשתי ובני ישאר בחוץ כמצורע והגישו אל הדלת או אל המזוזה שלפני ב"ד העליון ושם יהיה נידון על מעשיו, ולפי שבעוה"ז לא שמע בקול ה' אלקים לשמור מצותיו לכן עתה ורצע את אזנו במרצע וישם בו סומנין כי עבדו של יצה"ר אדוניו הוא ולא אל השי"ת והיצה"ר בעצמו ירצע אזנו כמ"ש ותמיגננו ביד עונינו ואז ועבדו לעולם ואין לו עוד תקומה כלל כיון שלא או ירצה ע"ד רמ"ז ג"כ וידבר בענין עונש מי שלא נתעסק בפריה ורביה כנזכר במאמר הסבא פרשת משפטים כי מצוה זו שקולה ככל המצות כמו שמצינו בחזקיהו מלך יהודא שגם שביקש הקבה"ו לעשותו משיח ולא עוד אלא שלא נמנע רק לשם שמים כי ראה ברוח קדשו שעתיד מנשה לצאת ממנו ועכ"ז רצו להענישו כמ"ש מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב, ואמר האיש הזה אשר בא בגלגול בעוה"ז אם לא נתעסק בפריה ורביה כלל ולא נשא אשה וכמו שבגפו יבא בגפו יצא מן העוה"ז ולא ילווהו לא תורה ולא מעשים טובים שעסק בהם בעוה"ז כנזכר בעון חזקיהו ע"פ, מדרגה ב' היא אם בעל אשה היא ולקח אשה ונתעסק בפריה ורביה ולא זכה הבנות ממנו אז ויצאה אשתו עמו מב"ד העליון לחזור לבא שניהם יחד בגלגול בעוה"ז לחזור ולקיים פריה ורביה ויזכה להבנות ממנה, מדרגה ג' היא אם אדוניו השי"ת נתן לו אשה בתחילה וגם זכה לפריה ורביה אלא שילדה לו בנים זכרים בלבד או בנות נקבות לבד ואף אם הבנים או הבנות הם רבים בתכלית עדיין לא קיים המצוה עד שיוליד זכר ונקבה כי הלכה כבית הלל כנודע אז האשה וילדיה יהי' לאדוניה השי"ת ויש לאשה טוב בעמלם ובעבורם תלך לעוה"ב וזכותם תעמוד לה ולא תצטרך בגלגול בעוה"ז כנזכר במדרגה השנית שלא הולידו כלל שאז ויצאה אשתו עמו לעוזרו בפריה ורביה אף כי היא אינה מצווה בכך אבל עתה לא תחזור כלל בגלגול כי אין האשה מצווית על פריה ורביה אף היא אינה מצווה בכך אבל עתה לא תחזור כלל בגלגול כי אין האשה מצווית על פריה ורביה כנודע ואם לצורך קיבול שכר בעוה"ב מחוייב בפריה ורביה של זכר ונרבה יצא בגפו מן ב"ג נעליון ויחזור להתגלגל בעוה"ז הוא לבדו לגמור ולקיים מה שחסר לו אם זכר או נקבה. מדרגה ד' והיא אם אמור יאמר וכו' והיא שלא נשא אשה כלל ומכ"ש שלא הוליד בנים ובנות אלא שהי' לשם שמים כבן עזאי וחביריו שאמר מה אעשה ונפשי חשקה בתורה שעליהם אמר הכתוב כה אמר ה' לסריסים וכו' דמסרסי גרמייהו מפריה ורביה לאהבת התורס ונתתי להם יד ושם טוב מבנים ומבנות וכו', וז"ש ואם אמור יאמר אותו האיש שרוצה להיות עבד עובד את קונו כל ימיו מבלי טרדת אשה ובנים אהבתי את אדוני הוא השי"ת אהבה גמורה ואת אשתו האמיתית היא התורה מורשה קהלת יעקב אל תקרא מורשה אלא מאורשה כמ"ש ויהי ביום כלות משה כלת משה ואיני בוחר באשתי הגופניות כי אינה אשתי אמיתית גם את בני האמתיים הם התלמידים כמ"ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' וכו' וכמי כן את בני הם מעשי הטובים כמ"ש על אלה תולדות נח תולדותיהן של צדיקים מצות ומעש"ט אך לא את בני החומריים אז הקבה"ו מסכים על ידו ופוטרו מעונש מצות פריה ורביה והגישו אדוניו השי"ת אל האלקים להיות לו לעם סגולה משאר בני אדם והגישו לבתי מדרשות אל הדלת או אל המזוזה כמ"ש אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי ורצע את אזנו לשמוע ולהבין סודות רזי התורה כמ"ש ה' אלקים פתח לי אוזן לשמוע בלימודים ועבדו לעולם ישאר עבד אל השי"ת לעולם בלי הפסק בטרדת מזון האשה והבנים כבן עזאי ויפטר מעונש קיום המצוה ההיא: או ירצה והגישו וכו' בענין קיבל שכרו בעוה"ב ע"ד מש"ה ונתתי להם בביתי ובחומותי יד וכו' וז"ש והגישו אדוניו אל האלקים כי לא יענישהו בגיהנם על ביטולו המצוה ואדרבה יכניסהו לג"ע אשר שם האלקים ושכינתו כנודע ויאמר לו פתחו שערים ויבא גוי צדיק וז"ש והגישו אל הדלת או אל המזוזה ויען שעסק כל ימיו בתורה והקשיב אזנו אל דברי התורה ורצע את אזנו במרצע הם שכר' ארבע מאות שקל כסף כמנין מרצע כנזכר שם במדרש הנעלם שהם ארבע מאה עלמין דכסיפין, גם ירמוז במ"ש ורצע וכו' אל מה שנתבאר בספר הזוהר כי כל מי שטרח בעוה"ז בעסק התורה ולא השיג לדעת סודותיה שם מלמדין אותם לו וז"ש ורצע אדוניו וישמיעהו סודות התורה שלא הבין בחייו בעוהה"ז, עוד הבטחה אחרת גדולה מאוד שהבטיחו ליהושע בן: חייו בעוה"ז, עוד הבטחה אחרת גדולה מאוד שהבטיחו ליהושע בן ולנטוע רק כאורח נטה ללון היום כאן ומחר בקבר וכמ"ש שוב יום אחד לפני מיתתך וז"ש עברי כאירח העובר ממקום למקום וא"כ אל תאמר לכשאפנה אשנה וז"ש יונה עברי אנכי ותמיד ענין זה נגד עיני ועי"כ ואת ה' אלקי השמים אני ירא, ונודע כי ימי שנותינו בהם ע' שנה וכו' ולכן כל שש עשרות שנים שהם ששים שנה שנותיך הראשונים עבוד את בוראך כי אז יש לך כח וכמ"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה הם ימי הבחרות והכח כי בסוף ששים שנה כבר אתה זקן כמ"ש בן ששים לזקנה ובעשרת שנים השביעים הנקראים בשביעית בתחלת' או בסופם אז יוצא האדם מעוה"ז אל בית הקברות לחפשי כמ"ש במתים חפשי ושם אתה חנם מן המצות ומן מחן שכר כמ"ש כי אין מעשה ודעת וכו' בשאול אשר אתה הולך שמה כמ"ש מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וא"כ אל תאמר אתענג בעודי בעוה"ז ואחר לכתי בעוה"ב אשר אין שם לא אכילה ולא שתיה ולא מלאכה שם אקיים המצות כי הנה שם נקרא חנם כנ"ל: אם בגפו יבוא וכו' אחר שבאה עושין המצות שישנם בכל אדם כמ"ש שש שנים יעבוד בהכרח דיבר עתה בענין השני שאינו בכל אדם רק בתלמידי חכמים הלא הוא ענין עסק התורה ולכן הכל נזכר בלשון ספק אם בגפו אם בעל אשה אם אדוניו ואם אמור יאמר וכו', ואם ענין זה יש בו כמה מינים הא' הוא מי שיגיד ע' שאין בו חכמה כנודע כי האדם עץ השדה זה נקרא עץ וזה נקרא עלה וזה נקרא פרי. וגם נודע כי קודם שהאדם בא לעוה"ז מלמדין לו כל התורה ר"ל החלק הקצוב לו לנשמתו ובבואו בעוה"ז חוזר וזוכר את אשר למדוהו שם לגמור וכו' וזהו סוד ומים תכן במידה בסוד אין מים אלא תורה והנה אם בעוה"ב אדם שנולד הי' עם הארץ ולא ניתן לו חלק בתורה וז"ש אם בגפו יבא בעוה"ז גם פה לא יוכל לדעת מאומה ובגפו יצא מן העוה"ז, הב' הוא אם בעל אשה הוא אם שם הי' ת"ח ובעל תורה והיתה התורה ההיא קנויה לו מחלקו כענין האשה וז"ש אם בעל אשה הוא טרם יבא בעוה"ז הנה מובטח לו שישיג בעוה"ז אותם התורה והמצות שלמדוהו ויצאה אשתו עמו בצאתו מן העוה"ז כמ"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ודו"ק ותשכח שלא אמרו והתלמוד אלא ותלמודו חלק הראוי לו. ולכן אם בעל התורה הוא ושליט עליה לדרוש בה ולחדש בה חדושים כבעל השליט על אשתו וכמ"ש אילת אהבים וכו' ויצאה אשתו עמו כל החדושים שחידש כנזכר בס' הזוהר בפ' בראשית ובפ" בלק וכמ"ש בשכבך תשמור עליך וכו', הג' הוא אה' לא זכה לשיחדש מעצמו רק שלמד תורת חכם אחר וקבלו לאדון עליו והוא אשר נתן לו החכמה במתנה לא שהיתה חלקו של זה וז"ש אם אדוניו יתן לו אשה אז האשה היא התירה עצמה שלמד מן החכם ההוא וגם וילדיה הם התלמידים שלמדם העבד הנ"ל כמ"ש הנה אנכי והילדים אשר נחן לי ה' אלו התלמידים שנקראים ילדים הנה האשה וילדיה הכל יהיו לטוה"ב לאדוניה הראשון אשר חידש התורה' הזו הנקראת אשה וגם הילדים האלה על שמו של הראשון נקרא כי תורתו למדו ע"ד משה ע"ה כי כולנו נקראים תלמידיו וזה שלא חידש בתורה מדעתו יצא בגפו בלתי התורה ההיא כי אינה שלו ואמנם. פשוט הוא כי יותן לו שכר טוב לעוה"ב על שעמל ועסק בתורה ההיא ועל שלימדה לתלמידים אבל הענין ההוא לא תהי' נקראת על שמו לא התורה ולא התלמידים, הד' היא אם זה שעסק בתורה של זולתו אמור יאמר שני אמירות אחת בעוה"ז ואחת בעה"ב אהבתי את החכם הראשון וקבלתיו לאדון לו ומפיו אנו חיים כי אין בי כח לחדש בתורה מדעתי גם אהבתי התורה ההיא שכבר אני טורח בה כל ימי כאלו הוא חלקי ואשתי גם אהבתי את בני אלו התלמידים ולכן איני רוצה לצאת חפשי וריקך מכולם אז והגישו אדוניו אל האלקים בעוה"ז בבתי מדרשות אל הדלת וכו' ע"ד אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי לשמור מזוזות פתחי ורצע אדוניו החכם הנ"ל את אזנו במרצע להשמיעו דברי חכמה בתכלית וז"ש שמושה יותר מלמודה ועבדו לעולם והרי זה כנגד אמירה ראשונה בעוה"ז גם יאמר אמירה שנית בעוה"ב כי חפץ הוא להיות עבד לו גם שם ואז אדוניו הנזכר יגישו בזכותו אל ג"ע אשר שם האלקים ואח"כ יוליכנו אל בית מדרשו' אל הדלת והמזוזה ושם יהיו אחד מתלמידיו שומע תורתו ורצע את אזנו בישיבה העליונה ועבדו שם לעולה ועד כיוון שלא זכה גם הוא להיות ראש ישיבה לעצמו ומחדש חידושים בתורה מדעתו ועבדו לעולמו של יובל חמשין אלף דרין דעתיד הקב"ה לחדש את עולמו וכל נשמה תשוב לשרשה כנזכר בס' הזוהר. או ירצה ג"כ ע"ד רמ"ז טנין הנפש והרוח. ואלה המשפטים וכו' שאר משפטי התורה הם הדינין: דף פה ע"ב: דף פ"ו ע"א: האחר עם ילדיה המצות שנולדו בגללן יחזרו לבעל האשה ההיא וזה האיש יצא בגפו זולתן כי לא שלו הם ולא באו רק להצילו מן גיהנם וצריך שאחר שנתקן ואינו צריך לסיוען והלכו להם יוליד הוא בחנם ומעש"ט הוא לידו והוא יצא מן העוה"ז בגפו עם הילדים ההם שהוליד בהיותו יחידי אח"כ בלתי סיוע הנ"ל: או ירצה אם בגפו וכו' אם הרוח הנ"ל לא עשה פירות להכריח את הנפש ונשאר הוא לבדו ולא תקנה בגפו יצא מן העוה"ז והנפש שלא נתחברה עמה בעבודת קונה יורדה למט' בגיהנם אך אם הרוח הי' שליט על הנפש כבעל באשתו ונתחברו בעבודתו ית' ויצאה אשתו עמו כי כאשר תשיב הרוח אל האלקי' אשר נתנה גם נפשו תהי' שורה עמה בצרור החיים שיש אל הרוח עם השי"ת אם כו' חזר לבאר ענין אם בגפו יבא הנ"ל כי יש בו שני בחינות הא' כי סיבת שהרוח לא נתחבר עם הנפש הוא כי אדוני הוא היצה"ר מלך זקן וכסיל שליט עליו והי' לו לעבד ואז נחן לו אשה נפש אחרת רעה הנקראת שפחה כנענית עם היותו הוא עבד עברי כנ"ל וילדה לו בנים או בנות שידה ושידות זכרים ונקבות ע"י עברותיו ביטול מצות עשה הזכרים וקיום מצות לא תעשה הנקבות כמ"ש ז"ל כל העושה עבירה קנה לו קטיגור א' הנה בצאתו מן העוה"ז האשה וילדיה הנ"ל תהי' לאדוניה מלך זקן וכסיל הנ"ל בסוד ותשליך במצולו' ים כל חטאותם הוא סאמ"ל ולילית מצילות צלמות נחש וקרבו ובסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותיו הוא עזאזל שטן ונפרדי' ממנו והוא יצא בגפו לידון בגיהנם וזהו אם עשה תשובה קודם שמת כי לכן האשה וילדיה תהי' לאדוניה ונפרדי' ממנו ועכ"ז צריך עונש גיהנם כי עשה התשובה לעת זקנתו מפחד המיתה ולא מאהבת האמת והשנית היא שלא עשה תשובה כלל גם בעת פטירתו וז"ש ואם אמור יאמר העבד בבחרותו בעוה"ז יאמר גם בזקנתו בסוף ימיו אהבתי את אדוני היצה"ר ואת אשתי ובני הנ"ל ולא אשוב בתשובה ע"ד משז"ל אמר בתחלה שש יאמר בסיף שש וכו' ואיני חושש לצאת חפשי מן העבירות שבידי ולא אשוב בתשובה אז אין לו תיקון כלל אפילו על ידי גיהנם אבל אדוניו בעצמו הוא היצר הרע חוזר לינקום ממנו כנודע והוא יגישנו אל האלקים בב"ד העליון ולא יניחוהו אפילו בעת שנידון לכנס שם אבל הכנענים ובעבורם לא אצא חפשי אז והגישו וכו' כמו שנבאר הטעם, ולכן נתחיל לתת טעם מצוה זו מתחלתה אמר כי תקנה וכו' שש שנים יעבוד וכו': והענין כי זה כפר בשתי פינות יסודות התורה כולם הא' כי הקבה"ו יצר את העולם בששת ימי עולם שעליהן נאמר וערבה לה' מנחת יהודה וכו' כימי עולם וכשנים קדמוניות הארץ ומלואה וחילק טוביתי' לאשר רצה והעשיר לזה והעני לזה וכיון שכן למה זה עבר על לא תגנוב מן העשיר מה שהקבה"ו יצר ונתנו לו במתנה ועוד כפר ביציאת מצרים שהוציאו הקבה"ו להיות לו עבד וזה ע"י שגנב גרם לצאת מתחת הקבה"ו ונמכר לעבד לבשר ודם, וב' פינות אלו נרמזו בפסוק אנכי אנכי הוא מנחמכם כי לא תתייאשו מן הנחמה בראותכם עוצם הגלות כי גם אם לא הי' בידכם רק שתי אמונות אלו יספיק לגאליכם הא' אנכי עשיתי ארץ והב' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וכו' וענין זה של שתי אנכי אנכי הנ"ל הוא אשר מנחמכם וזה יורה מלת הוא, והנה בעת קריאת שמים וארץ כתיב יצרתיך עבד לי אתה גם ביציאת מצרים כתיב כי לי בני ישראל עבדים וכו' והענין כי אפי' בהיותם במצרים עבדים לפרעה מאז לי בני ישראל עבדים כי אני הוא שהכנסתים תחת שעבודם כמ"ש ועבדום ועינו אותם ת' שנה וגם אחר שהוצאתים משם עבדי הם כאשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וא"כ לא ימכרו ממכרת עבד וזה שגרם בעצמו למכור לעבד כפר בחידוש העולם וביציאת מצרים לכן שש שנים יעבוד לזולתו לבשר ודם כיוון שלא זכה כי אני עשיתי שמים וארץ בששת ימים ולא עוד אלא שמהראוי שהעבדים ישרתו את מלכם ואני כביכול בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית בראתי שמים וארץ ועבדתי ששת ימים במלאכה וערכתי לפני אדם שולחן והבאתי ביום הששי על שולחן ערוך כנודע ואח"כ ביום השביעי נחתי מעבודתם וכיון שכפרו בטובתי לכן גם הוא יעבוד ששת שנים ובז' יצא לחפשי, וא"ת הנה זה הי' רשע ונמכר בגניבתו א"כ יעבדני לעולם כיוון שקניתיו בדמים לזה הקדים כי תקנה עבד כי הנה הוא עבד כמוך בני אברהם העברי שבא מעבר הנהר אב הראשין וכל האבות אבר"ם א"ב ר"ם וכמ"ש ויבא הפליט ויגד לאברהם העברי והוא כינויו האמיתי משא"כ בשאר האבות יצחק ויעקב וי"ב שבטים ועליו נאמר הלא אב אחד לכולנו ואין לך להתאכזר יותר מדאי עליו כי בני האב ההוא אתם שניכם גם הלא אל אחד בראנו ושניכם עבדים שלי וראוי שתאמינו בי כי אני בראתי העולם בששת ימים ובשביעי יצאת לחפשי ולכן אנכי מצוה אתכם לשלח כל אחד את עבדו העברי מקץ שש שנים ולא יתאכזר עליו כאשר עשו דורו של צדקיהו כנז' בהפטרה דפרשת משפטים, ואמנם אם העבד יכפיר בטובתו של הקב"ה המרחם עליו להוציא חפשי בשביעית ואמר יאמר אהבתי את אדוני וכו' אז והגישו אדוניו אל האלקים בב"ד התחתון אשר שם האלקים ונצב בעדת אל יען כפר באלקים של מעשה בראשית כמ"ש בראשית ברא אלקים וכו' ויברא אלקים וכו' גם כפר באלקים של עשרת הדברות אנכי ה' אלקיך וכו' והנה הוא האדון האמיתי שבו כפר העבד הזה ושם לפניו והגישו אל הדלת וכו' כי שכח ענין וראיתי את הדם על המשקוף וכו' ועי"כ הצלתי אתכם מיד המשחית והוצאתי אתכם ממצרים ועי"כ קניתי אתכם לעבדים ועל כל זה הלך וקנה אדון לעצמו ושכח גם מה ששמע אזנו בסיני אנכי ה' אלקיך לכן ורצע אדוניו את אזנו על הדלת וגם יהיה במרצע כי שכח מה שקנה הקב"ה אותנו לעבדים כשגזר בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כנ"ל על כי לי בני ישראל עבדים וכן מרצע בגימ' ת' ובזה יקנהו לעבד עולם כיוון שכפר באדונו העליון המוציאו בסוף שש שנים ולא רצה כי כפר בחידוש העולם הנברא בשש ימים כנ"ל גם כפר ביציאת מצרים כנ"ל והנה הוא מוזכרת חמשים פעמים בתורה כנז' בס' הזוהר לכן יעבדו לעולמו של יובל חמשים שנה: דרך רמ"ז בענייני עסק המצות והתורה כי תקנה וכו' טרם כל המשפטים והמצות הקדים היראת חטא ולכן אלה הם המשפטים והדינים העוברים על האדם בעוה"ז ולכך תשימה כשולחן ערוך על פניהם לבלתי יחטאו ויהיה זה ענין סמיכות הפרשיות ובא לבאר מ"ש למעלה ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכו' הנה ע"י אלה המשפטים תהיה יראתו על פניהם, וזה עניינם כי תקנה וכו' אתה הגוף הנמצא בעוה"ז כאשר תקנה הנשמה העליונה ותכנס בך צריך לדעת כי אדם לעמלה של תורה יולד להיותך עבד הקב"ה לעבדה ולשמרה במצות עשה ולא תעשה וכמ"ש יצרתיך עבד לי אתה ולא להתענג בהבלי העוה"ז וז"ש כי תקנה עבד גם תשים נגד עיניך כי גר אתה בעוה"ז כמ"ש כי גרים ותושבים אתם עמדי ולא באתה להתיישב לבנות יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שיהי' עומד לפניו כעבד בכלל שרפים עומדים ממעל לו לעולם בלי הפסק וז"ש ועבדו לעולם כדרך העבדים העומדים נצבים לפניו תמיד: אם יקום וכו' ורפא ירפא הנה רפואה הבאה לאדם ע"י השי"ת איננה ע"י צער ולכן אין הפ"א דגושה אלא היא רפויה כמ"ש רפאני ה' וארפא אבל רפואה הבאה לאדם ע"י בשר ודם יש ברפואתה צער כנודע לכן הפ"א של ורפא ירפא שתיהן דגושות: כי יתן איש וכו' אם ימצא הגנב שנים ישלם רז"ל אמרו כי מה שהחמירה התורה בגנב שישלם שנים משא"כ בגזלן שאינו משלם אלא קרן לפי שהגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו וכו' ויקשה לזה שהרי כך הוא טבע כל העולם וכמ"ש ר"י בן זכאי לתלמידיו הצדיקים יהי רצון שיהי' עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם ותו לא א"כ אין ענין זה נוהג בגנב בלבד לשיענש על זה, והנראה לי בזה כי טוד יש בזה טעמים אחרים נשוים בטעה הנ"ל ולא זכרום רז"ל להיותם כלולים בטעם הנ"ל אל היודע וזה כי הגזלן נסיבת עשותו הגזילה בפרהסיא והשוה כבוד היוצר ובריותיו ולכן הבריות נזהרים ממנו משא"כ בגנב שאין בני אדם מכירין בו ואינם יכולים להזהר ממנו ועוד כי הגוזל בפרהסיא בעליו מכירין בו ובאורך הזמן יוציאו הגזילה מידו בדין משא"כ הגנב בסתר ועוד כי הגזלן בפרהסיה סופו לחזור בתשובה מפני יראת השופטים או הבושת מבריות משא"כ בגנב: מלאכתך ודמעך לא תאחר וכו' ירצה בדרך רמז אל מ"ש בגמרא אנא נסיבנא בשיתסר ואלמל' נסיבנא בארביסר הוי אמינא גירא בעינא דשטן כי לקיחת האשה בבחרות מסיר ההרהור בב"א שלא יבא להשחית זרעו וז"ש מלאתך ודמעך טיפת זרעיך כעין דמעת העין כשמלא ימי הקטן ותגדיל בן י"ג שנה לא תאחר כי תיקח לך אשה ולא תבא לידי ההרהור ועי"כ בכור בניך הנולד מטפת זרעך הראשונה תוכל לתנו לו משא"כ אם תשחית טיפות זרעך הראשונות שאז הבכור ההוא איננו לי רק מקור משחת וכדרך שנשתבח יעקב אבינו ראובן בכירי אתה כחי וראשית אוני, ראשית בכורי אדמתך טפות זרעך הרחשונות הגופניות מחומת האדמה אשר ממנה לוקחתה תביאנה בלשון ביאה ולא דרך השחתה בית ה' אלקיך אין בית אלא אשה אשר הוכיח לך ה' אלקיך וא"כ תעשה לא ימותו בניך הקטנים היונקים וז"ש לא תבשל גדי בחלב אמו ולכן: ואנשי קודש צריך שתהיון לי גם אחר שלקחת אשה יקדש עצמך במותר לך. ובשר וכנ"ל כאשר הנפש קדושה המשכלת אשר באדם נמשכת אחר תאות החומר הנקרא בשר אשר ר"ת הוא "בושה "סרחון "רמה הנה היא נטרפת ביד הקליפות שהם חיות רעות אשר בשדה החצון שעליו נאמר ואם בשדה מצאה ואמנם העונש שלה כי כשתמות לא תקרב על המזבח העליון ע"י מיכאל הכהן העליון להיותה מאכל קרבן לה' וז"ש לא תאכלו אבל מה יעשה ממנה לכלב תשליכון אותו שיקריבוה קרבן פסול במזבח הקליפות וסמא"ל שהוא הכלב העניון תמורת מיכאל הוא יטרפוה וז"ש לכלב וכו' ועליו נאמר מיד כלב יחידתי: והשביעית תשמטנה וכו' רז"ל הקשו כי ויתרם תאכל חית השדה מיותר כי אין זה בכלל הציווי ותירצו בא להקיש מאכל האביון למאכל החיה וכו' כפרש"י והנ"ל דאם יש אדם עשיר שיש לו שדות וכרמים הרבה ויש בפירותיהן די סיפוקו לפרנס עצמו וביתו וכל עניי אותה העיר למה יאסר עליו ללוקטן יחד ואז יתפרנס הוא וביתו ומיטב כי יתרם יפזר לאביונים כי כן כתיב יאכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ואז האביונים ימותו ברעב, לז"א דע לך כי המצוה אשר אנכי מצוך היא שהשביעית לא תלקוט ותצניע ע"ד הנ"ל אבל תשמטנ' ונטשתה הפקר בשדה ולא תלקטנה ושם ילכו אביוני עמך וילקעו בידם ויאכלו ואפילו שאתה יודע שיש די לאביונים בהם אל תחוש אם יתרם של האביונים שעדיין לא לקטו תאכלם חיית השדה והטעם לזה כי כל כוונת לשתדע כי לה' הארץ לכן תניחה הפקר גמור מוחלט לאדם ולבהמה וז"ש תשמטנה ונטשתה הפקר כאילו אינה שלך כלל משא"כ אם תלקוט פירותיה בידך שאז יראה כאלו אתה הוא בעל השדה ומשלך אתה נותן לאביונים, גם אפשר טעם אחר בע"פ כי גזירת הכתוב הוא משום שמי שלא יהי' עשיר ע"ד הנ"ל יעשה בזה ויאכל הוא וביתו והאביונים ימותו ברעב, ראשית בכורי וכו' נכתב ביאורי לעיל בפסוק מלאתך ודמעך וכו' ע"ש: לא תהיה משכלה וכו'. דרך רמז נודע אל חכמי האמת ענין הנפלאים או הקטנים המתים בקטנותם כי הסיבה היא לפי שבגלגולם הראשון נתחייבו כרת או מיתה בידי שמים ולאיזה סיבה האריכו ימים או שכשחטאו הי' זקנים ועברו מידי כרת ולכן מתגלגלי' שנית ונכרתי' בקטנותם ומתי' מיתה תנינא גם נודע שאין מגלגלין חובה אלא ע"י חייב כי בהיות האדם חוטא חטא הגורם לשימותו בניו קטנים מזמין לו אותם הנשמות שיתגלגלו בבניו וימותו קטנים והרי זה טעם א' אל המגולגלי' עוד יש בחינה שנית של מגולגלי' וזה לפי שלא רצו לקיים מצות פריה ורביה ומתו ערירים לכן צריכים שנית להתגלגל הרי הם שתי בחינות מגולגלי' הא' היא בהיות האשה משכלת בניה זה יורה היות הקטנים ההם מבחינה ראשונה מאותם חייבי כריתות הב' הוא להיות שלא הוליד בנים ונשמה אל העקרה וז"ש לא תהי' משכלה ועקרה בארצך ולא יצטרכו שני בחינות אלו וזה יהי' הוראה כי אתם צדיקים ולא תצטרכו אל הגלגול וזה כי ע"י את מספר ימיך אמלא ועי"כ לא תצטרכו להתגלגל באותם הנפלים אשר האשה משכלת ומתים קטנים וגם אשתך לא תהיה עקרה ולא תלד בנים כי הרי ממלא אתה את ימיך ומוכרח הוא שיתן לך השי"ת כי אם מלאת ימיך הרי אין לך ימים לשתתגלגל בהם כי כבר נודע כי כל הגלגולים אינם אלא בהמשך זמן חיים הקצובים לו בלבד: הנה אנכי שולח מלאך וכו' קשה מאוד כי אף גם אחר שחטאו בעגל כשאמר להם הקבה"ו ושלחתי לפניך מלאך חרה להה מאד וישמע העם וכו' ויתאבלו וכו' והרבה משה בתפלות רבות וא"כ עתה שישראל קבלו התורה מה הוצרך הקב"ה ומה ראה לאמר להם הנה אנכי שולח מלאך וכו' וגה משה וישראל איך לא דברו מאומה ושתקו והודו. והענין כי המלאך ההוא של פרשת כי תשא הוא מלאך ממש וזה יורה באומרו שם מלאך סתם ועוד שלא אמר וגירש אלא וגרשתי כי להיותו מלאך אין בידו לגרש אבל אני אגר שם אבל המלאך הזה הוא שיתוף שם הוי"ה בשם אדנות הנודע כי הם בגימ' מלאך והוא הנודע לחכמי האמת הנקרא שכינת עוזו הנקרא מלאך הברית ונאמר ומלאך פניו הושיעם וזהו ענין כי ילך מלאכי הנ"ל כאן ולא נאמר מלאך וז"ש כי שמי בקרבו הוא שיתוף שם הויה בשם אדנות כנ"ל ולכן אמר כאן כי המלאך הזה בידו הוא לשמרך ולהביאך הוא עצמו ולכן השמר מפניו אל תמרה פשע. ואמנם טעה שליתות השכינה עתה הוא כי כבר שם הוי"ה עצמה נגלית עליה' במעמד הר סיני וכמ"ש ישראל רצונינו לראות את מלכינו וכמ"ש אנכי ה' אלקיך ועתה שכבר ניתנה תורה תזכה שם הוי' להתעל' כמ"ש זה שמי לעולם לעלם כתיב והשכינה שם אדנות וזה זכרי תתגלה מלכות' בעולם כי עליה נאמר הנה אדון הברי' אדון כל הארץ ודי בזה: אם בגפו וכו' ע"ד רמז. אם נפש האדם שבאה בעולם הזה להיותה עבד השי"ת כנ"ל כי תקנה עבד עברי וכו' אם בבואה באה בגפו להשתדל בענין גופו ולא בענין נפשו והיה רשע גמור אז יצא מן ג"ע העליון על שנתטסק בענייני גופו ואם צדיק גמור הוא הנקרא בעל אשה ושלט על גופו הנק' אשה אז יזכה כי בתחיית המתים גם אשתו תצא מן הקבר ותחיה עמו ואם בינוני הוא שלא היה בו יכולת לשלוט על גופו הנקרא אשתו רק אדוניו ית' יתן לו אשה במתנה מידו יתן לו האשה הנ"ל שתשתעבד לו ועי"כ יעשה מצות הנקראי' בנות ויעסוק בדברי תורה הנקראים בני' לכן האשה וילדיה תהי' לאדוניה ית' והוא יצא מג"ע בשביל שרדף אחר גופו ולא נתקיי' בעבודתו וממשלתו שהשליטו אדוניו על גופו. אך אם אמור יאמר אהבתי את אדוני הוא השי"ת ואת אשתי ובני הנ"ל. ושניהם כאחד טובי' חציו לה' וחציו לכם אז ישלחם הקב"ה להחזירו בתשובה גמורה ויפתח אזנו בתורה ויגישנו אל דלת בית המדרש ועבדו לעולם ככל הצדיקים הגמורים כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכו': ויקחו לי תרומה וכו'. וא"ו זו הנוספות במילת ויקחו כי הל"ל דבר אל בני ישראל יקחו לי תרומה. היא מורה ענין סמיכות פרשיות אלו וכוונתו לתרץ קושיא גדולה והיא למה בפ' כי תשא הרע למשה מאוד מ"ש השי"ת ושלחתי לפניך מלאך ואמר אם אין פניך הולכים וכו' ובפ' משפטי' כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך שתק ונתרצה אבל הענין הוא כי עתה אמר השי"ת למשה אל ירע בעיניך מה שאמרתי הנה אנכי שולח מלאך כי אין זה אלא בעוד שאין לכם מקדש או משכן אמנם כמו כן אם ירצו ויקחו לי תרומה וכו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שאז בעבודתו וממשלתו שהשליטו אדוניו על גופו. אך אם אמור יאמר אהבתי את אדוני הוא השי"ת ואת אשתי ובני הנ"ל. ושניהם כאחד טובי' חציו לה' וחציו לכם אז ישלחם הקב"ה להחזירו בתשובה גמורה ויפתח אזנו בתורה ויגישנו אל דלת בית המדרש ועבדו לעולם ככל הצדיקים הגמורים כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכו':