ויקחו לי תרומה וכו'. וא"ו זו הנוספות במילת ויקחו כי הל"ל דבר אל בני ישראל יקחו לי תרומה. היא מורה ענין סמיכות פרשיות אלו וכוונתו לתרץ קושיא גדולה והיא למה בפ' כי תשא הרע למשה מאוד מ"ש השי"ת ושלחתי לפניך מלאך ואמר אם אין פניך הולכים וכו' ובפ' משפטי' כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך שתק ונתרצה אבל הענין הוא כי עתה אמר ה' למשה אל ירע בעיניך מה שאמרתי הנה אנכי שולח מלאך כי אין אלא בעוד שאין לו מקדש או משכן אמנם כמו כן אם ירצו ויקחו לי יהיה מציאות שאשכון גם אנכי בתוכם זולת המלאך הנ"ל וז"ש ויקחו בתוספות וא"ו כלומר מה שאמרתי למעלה אמת הדבר וגם אם יוסיפו המנה נוספות ויקחו לי תרומה וכו' אז ושכנתי בתוכם גם אני וזה יורה כי לא משנאתו אתכם אמרתי הנה אנכי שולח מלאך וכו' אבל אחר עון העגל אמר ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך וכו' אלא המלאך לבדו ואז נצטער משה ואמר אם אין פניך הולכים וכו' ולהבין ענין הפרשה נקדים מ"ש רז"ל כי שלשה תרומות נזכר כאן רמז לג' תרומות תרומת המשכן והאדני' ותמידין. ואמנם תרומת התמידין נזכר בפ' כי תשא מחצית השקל העשיר לא ירבה וכו' ותרומת המשכן והאדנים היו בנדבת הלב הן רב והן מעט וגם כי בתמידין היו לוקחים מעות ומערבין הכל ולוקחין בהם תמידין אבל כאן זה מביא זהב וזה מביא תכלת וזה עצי שיטי' וכו' וכמו שהן נשארין במלאכת המשכן בלתי תערובו' והטעם לפי שנדבת המשכן והאדנים היה לשישרנ הקב"ה שכינתו בתוכם ורצה השי"ת לנסות את אשר יש בלב כל אחד מהה היש לו רצון טוב ואהבה יתירה יותר מחבירו ולכן הניחם בבחירתם כפי נדבת לבם ולא עוד אלא שהלואי שיתנו ברצונם הפשוט ויתרצה לשכון בתוכם והניח כל נדבת אחד מהם לבדה לשיהיו לו זכרון במעשה המשכן כפי מה שנתן ואם יהיה איזה עני ולא יתן רק דבר מועט כבר גלוי לפניו ית' כי נדבת לבו יתירה על העשיר אלא שאין ידו משגת ולכן אין ממשכנין על נדבה זו כמו על הצדקות והקדשות והתמידין ע"י השקלים כנודע ואמנם נדבת השקלים הוא לכפר על הנפשות וכל הנפשות לו הנה קטן וגדול שם הוא וכולן שוין במדרגתן וצריכין כפרה שוה זה כזה ע"כ העשיר לא ירבה וכו' כי בנפשות לא שייך עשיר ועני וז"ש לכפר על נפשותיכם וגם לסיבה זו ממשכנין עליהן כי לא יחפוץ בהשחתת הנפש ההיא ולא ידח ממנו נידח וזכין לאדם בע"כ בענין הנפש אך לא בענין ממון כנודע. ובזה נבא אל הביאור אם ענין הזכרת ג' פעמים תרומה אם ענין כמה שינויי לשונות הוזכרו בהם. והענין כי גם לסיבת הנ"ל רצה השי"ת לבל תהיו נדבה זו כדרך נדבות הקהל שקם השליח ציבור עה הגבאים בהיות הכל נקהלים יחד ומפרטי' נדבותם או לפחות להיות גבאים מחזרים מבית לבית לגבות נדבותם עי"כ אולי איזה מהם לא היה בלבו ליתן מאומה ועכשיו יתן מפני הבוש' של הקהל והגבאי' או לפחות המה בדעתו ליתן דבר מועט ועי"כ יוסיף הרבה ולא בחר ה' באלה כנ"ל ולכן ציוה כי כל יחיד ויחיד בהיותו בביתו שאז אין לו ממי' יתבייש שם יקחו הם מעצמן ויפרישו התרומה אשר בדעתם ורצונם ליתן לשם שמים ולא מפני הכבוד. וז"ש ויקחו לי לשמי וגם אמר ויקחו שלא לנוכח וביאר הסיבה והוא כי עי"כ נמצא בהיות כן הדבר נמצא כי אח"כ כאשר תקבלו אתם הגבאים את הנדבה הנה תהיו מאת כל איש וכו' כי אין איש אלא צדיק כנודע והוא אותו אשר יתננה בעבור אשר ידבנו לבו ברצונו לא בהכרח מפני הבושה ומאת אלו הנ"ל תקחו אתם הגבאים את תרומתי הנ"ל הנפרשת לשמי כי הנתינה מפני כבושה אינה תרומתי לי לשמי וז"ש תרומתי גם ירמוז כי הנודב שלא לשמה אין פיו ולבו שווין נודב והלב אינו רוצה בכך אבל זה ידבנו לבו ממש עוד אחרת כי האחר שלו שתי לבבות הא' ליתן והא' שלא ליתן אבל זה שתי לבבותיו נעשין אחד לתת וז"ש לבו ולא אמר לבבו ובזה יובן מה שהוצרך להקדים דבר אל בני ישראל והענין אל תדבר אל הגבאים כנ"ל רק אל בני ישראל כי כל אחד מהם יקחו לי תרומה בהיותו בביתו כי עי"כ יוכר היות הנדבה לי לשמי כנ"ל גם באומרו לי יורה אל הנ"ל והוא כי נדבת של השקלים היא להם לכפר על נפשות' אך זו היא לי לשאשכון בתוכם וע"כ צריך שיהי' בנדבת הלב כנ"ל: ואם נפרש קרוב אל הדרך והוא זה דבר אל בני ישראל וכו' כלומר אל תלכו אתה ואהרן ואלעזר ואתמר והנשיאי' מבית לבית לשאול תרומה מאתם כי עי"כ יתביישו מכם ולא תהיו תרומת' נדבת לבם כנ"ל אבל דבר אתה אל בני ישראל שהם בעצמם ימנו גבאים אחרים שאינם ממדרגתכם. והם יקחו מהם התרומה ועי"כ יהיו נדבת לבם כי כיון שאין הגבאי' גדולי הערך לא יתביישו מהם. והנה כפי הדרך הנ"ל יש טעם מפסיק בויקחו לי תרומה ומ"ש מאת וכו' דבוק עם סופו מאת כל. איש וכו' תקחו וכו' אבל כפי זה הדרך דבוק עם תחלת הפסוק ויקחו לי הגבאים תרומה מאת כל איש וכו' ואחר אשר גבו אותם הגבאים תקחו את התרומה אתם משה ואהרן ואלעזר ואיתמר את תרומתי מיד הגבאים הנ"ל כנודע אלה פקודי וכו' על פי משה ואהרן וכו' ביד אתמר וכו' כי הם הגזברים האמיתיים וכאשר הגבאים ובאים ליתנה ביד משה נקרא תרומתי כי כבר יצאתה מיד הבעלים ונכנסה ליד הגבאים: וזאת התרומה וכו' זאת למעוטי תרומת השקלים ירצה זאת התרומה של המשכן היא אשר תקחוה אתם מאת בני ישראל אחר אשר כבר לקחוה והפרישוה בביתם וכבר נקראת תרומה בהיותה אתם בביתם וז"ש מאתם משא"כ בתרומת השקלים אשר לא יפרישוה בביתם כפי נדבת לבם אבל יתנוה לכם בעל כרחם שלא בדרך נדבה באופן שאחר אשר תגיע לידכם אז נקראת תרומה. עוד אחרת כי זאת התרומה אשר תהיו בנדבה ואחר שירצו ליתנה תקחוה ותקבלוה מידם ומאתם משא"כ בנדבת שקלים שהם חייבים להביאה אליכם בהכרח ולכן תראה כי בתרומה זו לא נזכר רק לשון לקיחה ושם לשון נתינה והבאה כמ"ש ונתנו איש כופר נפשו זה יתנו ולא אמר תקחו, עוד אחרת כי השקלים יצטרכו לתת מחצית השקל בכסף בעין כי היא לקנות התמידין אבל זאת תרומת המשכן אינם צריכין ליתן מעות ואח"כ תקנו אותם הדברים הצריכים למלאכת המשכן אמנם יתנו בין זהב בין כסף בין נחושת בין תכלת וכו'. עוד אחרת ירמוז והיא כי נדבות השקלים שהוא לקנות תמידין ומוספין וקרבנו' ציבור לא יבואו דרך נדבה כי העשיר לא ירבה להיות לו חלק רב בקרבנות חובת הציבור כנ"ל ואם עכשיו בכלל תרומת המשכן הנגבית עתה יביאו אלים וכבשים אל תניחום לצורך קרבנות הציבור אבל מה שתקבלו עכשיו אינו רק י"ג דברים אלו שמהן עשיית המשכן אבל אם יבואו פרים וכבשים מעכשיו לא תניחום לצורך הקרבנות של חובה ואל תקבלום עתה מידם כלל שאר התרומה כמ"ש העשיר לא ירבה כי בקרבנות הציבור צריך שיד כולן תהי' שוה כמ"ש לכפר על נפשותיכם כנ"ל: ועשו לי וכו' ביאר הטעם שזכרנו כי למה תרומה זו נשתנית מתרומת השקלים הטעם הוא כי התרומה הזאת היתה לשיעשו לי מקדש וכו' ולא כאחרת שהיא לכפר על נפשותיכם כנ"ל ואגב ארחי' רמז ענין בכל דרכיך דעהו כי בכל הענינים צריך שיהי' לשמה אם הלקיחה ויקחו לי אם אח"כ ענין העשיה ועשו לי, ומהראוי יאמר ושכנתי בתוכו אבל ירמוז אל מה שאמר בפרשת בהעלותך כי ב' דגלים הי' מלפניו וב' דגלים מאחריו והוא באמצעם כמ"ש ונסע אוהל מועד בתוך המחנות ויהי' שיעור הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי ונודע כי במקדש הנ"ל ישכון ואח"כ אמר וביאר מקום מעמד המקדש הנ"ל שיהי' בתוכה של ד' מחנות ישראל כנזכר וסרס המקקא ועשו לי מקדש בתוכם ושכנתי: ככל אשר וכו' הרגיש מ"ש שלמה המלך ע"ה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכו' לז"א הנה המקדש הזה ככל אשר אני מראה אותך שיהי' כתבנית המשכן העליון השמימי וכיוון שרומז אליו בכל פרטיו כראוי הוא שאשכון בו כנודע כי כל המצות כגון סוכה שופר ולולב וכיוצא אינו רק דמיון אל העליונים הרוחנים ושיעור הכתוב ועשו לי מקדש ככל אשר וכו' ואלו מלת ככל נקשרת עם סוף הפסוק הל"ל ככל וכו' כן תעשו בלתי וא"ו במלת וכן ולא די שהמשכן עצמו כתבנית העליון כי אפילו כל כניו של התחתון כתבנית כלי המשכן העליון וז"ש ואת כל כליו וכו', ונודע ממ"ש הכתוב והשימותי את מקדשיכם אעפ"י שהן שוממין בקדושתן עומדין ולכן קרא את התחתון מקדש כי קדושתו קיימת ולא משכן כי איננו עתיד לשכון תמיד בתוכו כי עתיד ליחרב אבל העליון נקרא משכן גמור כי איננו נחרב כמו התחתון ותמיד שוכן בתוכו, ויען בתחילה לא הזכיר רק עשיית המקדש כמ"ש ועשו לי מקדש ואח"כ בענין התבנית זכר גם ענין כל כליו לזה חזר ואמר וכן תעשו בוא"ו יתירה להוסיף עשיית גם הכלים תבנית הכלים העליונים כדוגמת צווי ועשו לי מקדש כדוגמת משכן העליון: או ירצה כי הרגיש איך אתה מצווה אותנו לעשות המשכן וכליו התחתונים ככל פרטי תבנית העליונים וזה אי אפשר כמו שמצינו שנתקשה אח"כ משה בענין מעשה המנורה לז"א וכן תעשו לשון הבטחה שאני מבטיחכם כי כמו שצויתי לכם ענין עשייתו וכן תעשו ויהי' כח בידכם לעשותו ובזה יתורץ כפל וכן תעשו וגם ענין וא"ו יתירה של וכן: או ירצה ועשו וכו' ככל וכו' כי ס"ת מקדש ושכנתי בתוכם ס"ת שמ"י והענין הרגיש כי השמי' שמי' לה' וכו' ואיך אניח השמים וארד לשכון בתחתונים לזה הודיע סוד נפלא גדול כי השי"ת וכחותיו הם כשלהבת קשורה בגחלת והוא ועצמותו הוא בשמים וכוחו בארץ והם סוד ברוך הוא וברוך שמו וסוד ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד וענינם כדמיון השמש ואורו הנמשך ממנו שאין בהה פירוד ועכ"ז ניתן השמש במרומים ואורו בארץ )חסר כאן וחבל על דאבדין ולא משתכחין( סממני הקטורת ולכן הי' מספרם כמנין אחד כנ"ל כענין ישראל הנקקא גוי אחד ולכן אשר תקחו מאתם ולא מאת הערב רב שהן מעורבין ואין בהם אחדות ואם תדקדק תראה כי ישראל נקרא אחד כי כן הדבר כי אביהם הזקן הוא אחד ובניו מן רחל ולאה הגבירות הם ח' מן אחד ובניו מן השפחות הם ד' מן אחד הרי כי בני ישראל הבנים עם האב במספרו וכסדר האותיות והמשכן נקרא אחד כמ"ש ויהי המשכן אחד כי י"ג דברים נכללו בו והקבה"ו השוכן בתוכם נקרא אחד כמ"ש ה' אלקינו ה' אחד כי גם הוא נקרא שם הויה ובו י"ב צרופים ועם הכולל הרי אחד ולרמוז דבר זה יותר על נכון התחיל מספר הי"ג דברים בזהב ולא באבני שוהם עם שהם יותר יקרים וחשובים לרמוז כי הנה המשכן הי' לכפר על עגל הזהב המורכב משנים שור וחמור כמ"ש אלה אלהיך ישראל ולא אמרו זה אלהיך זלכן יבא הזהב ראשון א' של אחד שבאלו הי"ג תרומות ויהי' עם שאר המינין כמנין אחד לכפר על הפירוד הנ"ל הנעשה ע"י זהב העגל: ועשו לי וכו' ישראל שלא עשו העגל להיות להם למנהיג אשר ילך לפניהם יעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם להנהיג' ללכת עמהם משא"כ הערב רב שעשו העגל מנהיגם לכן לא יעשו לי מקדש לשכנו בתוכם להנהיגם ובזה כמה מעלות טובות למקום עליכם הא' כי הם עשו העגל ואתה עושין המשכן לי שאשכון אני בתוככם ולא העגל והב' כי העגל טמא ושלכם נקרא מקדש בתכלית הקדושה הג' כי הם עשו העגל לשילך עמהם דרך הליכה אבל אני ושכנתי בתוכם דירת קבע ולא דרך הליכה הד' כי הם בקשוהו שילך לפניהם ולא בתוכם ואני אשכון בתוכם לשתהי' השגחתי עליכם בתכלית ע"ד שבארנו בדרך הראשון כמ"ש נוסע אוהל מועד בתוך המחנות גם ירמוז כי אל תחשוב שהמקדש הזה שאשכון בו אניחו מחוץ למחנה ע"ד שנאמר ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה שהיא בית מדרשו של משה אמנם מקדש הנ"ל אניחוהו בתוכם תוך המחנה להורות שמחלתי לכם עון העגל כרצונו הפשוט: ונפרש פ' זו ע"ד רמז כאשר פרשוהו בספר הזוהר על מצות התפילין וכפי הדרך ההוא נבאר המשך הפרשה לידע אצל חכמי האמת היות ג' בחינות במצות התפילין הא' העליונה תפלה של ראש והשנית תפלה של יד והשלישי הקשר של ראש הנקרא אחוריים כמ"ש ז"ל וראית את אחורי מלמד שהראהו קשר של ראש המונח על העורף באחורי המוח שבראש אלו תפלה שבראש מצד פני המוח ותפילין של ראש ושל יד הם כנגד ב' מקדשים ראשון ושני שבשניהן השרה שכינתו על ישראל וכן שני התפילין הנ"ל נקראים מקדש כנודע כי הציצית נקרא מצוה והתפילין נקראים קדושה ומקומם בשני המלכים אשר באדם והם המוח והלב ובהן כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ואר"א הגדול אלו תפילין שבראש כי בהם שורה שמו ית' כמו בבית המקדש אבל קשר של תפילין הם קדושה קלה הנקרא אחורי ולא פני כנ"ל כי לכן אין שס שום פרשיות רק עור לבד בצורת דל"ת דלה ועניה בלתי תורה כי אין עני אלא מן התורה והוא כדמיון המשכן שבמדבר אוהל עראי ואינו כ"כ מקודש כמו המקדש וכנגד ג' אלו נזכר ג' תרומות והתחיל בתפילה של ראש היותר קדושה והיותר נעלמת ועליה אמר ויקחו לי תרומה בלשון נעלם שלא בנוכח כמ"ש ויקחו ולא אמר קחו או תקחו גם לכן אמר בהם לי לשמי בסוד מ"ש ר"א כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש הנקראי' שמו ית' כנזכר בס' הזוהר כי ד' פרשיותיו כנגד ד' אותיות שמו ית' ונקראת תרומה להיות מקומה במוח ברום הראש של האדם המלך הרם והעליון מן ג' המלכים הנקראים מ"לך מו"ח ל"ב כב"ד כנודע ותפלה של יד כנגד הלב המלך השני הנקרא גם הוא רם ותרומה בערך הכבד מלך השלישי ולפי שיש בו ג"כ קשר קטן בצורת יו"ד נכלל עמו ואמר תרומתי תרומה ויו"ד ועליה אמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו כי היא במקום הלב ושם תקחו את תרומתי התפלה של י"ד קשר הנקרא יו"ד כנ"ל ויען אינו נעלם במחשבה כמו הראשון נאמר בו תקחו לנוכח וכנגד הקשר עליון של ראש הנקרא אחוריים וזכה משה לראותם כנזכר אמר בה וזאת מורה באצבע כי יש כח לראותה משא"כ בתפלת יד וראש שעליהן נאמר פני לא יראו וגם לסיבה זו אמר בה תקחו לנוכח ויען היא ג"כ בראש האדה נקרא גם היא תרומה וז"ש וזאת התרומה וכו' והנה נודע כי צורת הקשר הזה הוא ד' והטעם היא לרמוז כישואפת קדושה מן ד' פרשיו' תפלה של ראש והיא כדמיונם ואמנם גם הוא מצוייר בציור מ"ם סתומה בד' בליטות הרצועה לד' רוחות הקשר כעין ם סתומה ו"ש מאת"ם מאת ם' סתומה וזולת זה כי אותיות דמ"ת מתחלפות כי הד' היא ד' אחדים והמ' ד' עשרו' וה"ת ד' מאות והכל רומז אל היותה דומה לד' פרשיות התפילין כנ"ל ונבאר איך התפילין והמקדש שווין בעניינם להיותם דומין אל המרכבה העליונה של שכינתו ית' וזה כי המרכבה הנ"ל היא ד' חיות הקודש בד' רוחות כסא הכבוד ויש להם ד' מחנות שכינה ושם מושב הכסא וכל חיה מהן כלולה מן ג' פנים פני אריה שור ונשר כי פני אדם הוא כללות כולן כמ"ש ודמות פניהן פני אדם כנודע וכל הד' חיות הנחלקות לי"ב פנים כנ"ל כלולות ונעשו' חיה אחת כנודע ממש"ה היא החי' אשר ראיתי וכו' וכנגד זה הם גלגל השנה אשר בו ד' ריבועים וכל ריבוט כולל ג' מזלות עא"ק שבג' תמ"ד סע"ד וכולם כלולין בגלגל אחד וכנגדן ד' תקופות השנה כל תקופה מג' חדשים וכולם נקראי' שנה אחת וכנגדן ד' יסודות כל יסוד כולל ג' מזלות הנז' טא"ק אש וכו' וכולם עולם אחד וכנגדן ד' דגלים כל דגל ג' שבטי' ואוהל מועד שרוי באמצעם וכנגדו ד' פרשיות התפילין וי"ב תפירות ג' לכל רוח וכולן מן עיר אחד שלם הנקראי' מעברתא הנחלק לד' בתים ואם נחלקו פסולי' נמצא כי התפילין באמצע י"ב התפירו' כדמיון ונסע אוהל מועד בתוך המחנו' והנה התפלה י"ב תפירותיה הם י"ג כמנין אחד וכנגדן י"ג מינים בתרומו' המשכן וכסף וכו' כנ"ל ונבוא אל ביאור הכתובים ועשו לי מקדש וכו' זו תפלה של ראש הנחלקת לד' בתים כדמיון ד' רוחות העולם כעין ם' סתומה וז"ש ושכנתי בתוכם בתוך ם' גם הם תוך י"ב ספירות בד' רוחות כעין ם סתומה ג"כ וז"ש ושכנתי בתוכם בתוך ם' כנ"ל גם מקדש הה ד' פרשיותיה שהראשונה הכוללת כולן כנודע היא פרשת קדש וכו' ועל שמה נקראין ארבעתן מקדש גם מקדש בגימטריא דמ"ת כי הם ד' פרשיות בבחינות אחדים ד' ובבחינת עשרות מ' ובבחי' המאות ת' הרי דמ"ת ולפי שתפלה של ראש במוח הראש מקום העלם המחשבה שעליהן נאמר ופני לא יראו כנ"ל שעומדי' במצח הנק' פנים לזה לא הוזכר בהן מראה רק ושכנתי בתוכם בהעלם ולא בגילוי אח"כ הזכיר ענין הקשר שלה הנקרא צורת ד' ונקרא אחוריים כנ"ל והיתה צורתה ד' לרמוז אל היותה כוללת ד' פרשיות התפילין כנ"ל ויש שם השגת ראי' וז"ש ככל אשר אני מראה וכו' כי התפלה של ראש הנקראת מקדש הוא דומה אל הקשר הנקרא משכן שיש בו מראה וראי' כי זה ד' וזה ד' כנ"ל האמנם החילוק הוא שאין בה רק ציור ד' נעשה בעור הרצועה בלתי פרשיות כמו כן המשכן בסוד עורות אלים מאדמים ועורות תחשים בגג המשכן ונמצא כי ד' זו של הקשר היא תבנית של המשכן ולא משכן ממש שהם ד' פרשיות שבהם נאמר ושכנתי בתוכם אח"כ הזכיר תפלה של יד שהיא מקדש השני ועליה נאמר וכן תעשו שהיא תפלה של יד שהיא בד' פרשיות ממש כעין תפלה של ראש הנזכר באומרו ועשו לי מקדש: הנה נתבאר שהמשכן הוא קשר תפלה של ראש הנקרא אחוריים שזכה משה לראותה כמ"ש וראית את אחורי ונאמר כאן ג"כ ככל אשר אני. מראה אותך וכו'. וזהו סוד תפ"לה למשה איש האלקים כי הקשר הזה ג"כ נרקא תפלה. כי צורתו ד' כעין תפלה של ראש ולפי שזכה משה לראותה קראה על שמו' תפלה למשה ואמר כי בתפלה הזו הנקראת משכן היית לנו מעון בדור ודור שהיית מדור אצלנו בכל דור ודור משא"כ במשכן אוהל מועד שלא הי' אלא לדור המדבר בלבד אבל ע"י משכן הזה אתה משרה שכינתך תמיד עלינו בכל דור ודור ט"י מצוה זו של התפילין שבכל אדם ואדם ממש בראשו וז"ש היית לנו ר"ל בגופינו ובזה יתבאר לך גודל מצות התפילין אשר עם שאינה רק מצות עשה בלבד כל המבטלה נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין ואין לו חלק בעוה"ב ובתחיית המתים והענין כי תפלה של ראש נקראת זה שמ"י ושל יד זה זכר"י ולסבתן זיכה האדם אל חיי העוה"ב הנעלם כעין המוח ואל חיי העוה"ז כעין הלב ולכן נקראת חיים בסוד התולה תפליו עליו נאמר והיו חייך תלוים לך כי חיי האדם תלוי במוח ובלב. אך קשר של ראש הוא בעורף אשר שם התחלת חוליות השדרה הנקרא עצם הלוז שהיא שאור אל עיסה גוף האדם בתחיית המתים כנודע ולכן המזלזל בהם אינם קם בתחיית המתים: או ירצה דבר אל בני ישראל ויקחו שהל"ל יקחו בלתי וא"ו נוספת והענין כי משה נסתפק בזה לב' סיבות הא' כי אולי ישראל יתרשלו בתרומה זו לב' סיבות הא' כי הנה המשכן הזה צריך ממון רב ועצום כמה ככר זהב וכסף ונחושת ואבנים טובות אין ערך להם בגינזי כל המלכים אין כמותם גם עורות תחשים ועצי שיטים שלא נבראו אלא לשעחן כנודע ומי יוכל להספיק לכל זה סיבה ב' כי גם אם יתנו את כל אשר להם הנה כל זה לבטלה כי מי זה יעלה בדעתו כי האמנם ישב אלקים על הארץ כאשר תמה שהע"ה גם משה כנזכר במדרש רבה. לז"א דבר אתה אל בני ישראל ענין התרומ' הזו אשר אנכי דובר אליך ואני מבטיחך כי בדיבורך הקל הגם שלא תעשה מעשה ללכת מבית לבית להכריחם לגבות מהם הנדבה הנה הם מעצמם ויקחו לי תרומה כי אתה תדבר הדיבור והם יקיימו המעשה מאליהם ותיכף ילכו לבתיהם ויקחו ויפרישו תרומה לי כלומר שלא תצטרך שתלך אתה לבתיהם כי הם מעצמן אין זר אתם כי אה אני לבדי כי זה מוכרח כי מלא כל הארץ כבודי יקחוה לי וכפי זה תמצא כי לא די שיפרישו התרומה אמנם כסף על זה אני מבטיחך שתהי' בנדבת לבם ברצונה הפשוט ונמצא כי אח"כ כשתקחו אתם מידם התרומה יהיו מאת כל איש אשר ידבנו לבו כולם שווין לטובה בזה וראי' לזה כי לא ירימוה אז בפניכם רק כבר הופרשה לי ונקראת תרומתי שלי וז"ש את תרומתי ולא אמר התרומה ועתה ביאר הסיבה הנ"ל למה אפשר שיתרשלו לשהוצרכתי להבטיחך שיתנוה לז"א וזאת התרומה וכו' והנה היא עושר רב לא ימצא בגנזי מלכים מלכי העולם ומכ"ש בבני ישראל היוצאים עתה ממצרים מבית עבדים והנה גם כי אבני שוהם ומילואים הם יותר חשובים מן הזהב ומן הכסף והראוי להקדים אותם הטעם הוא להזכירן כסדר צרכיהן כי תחלה יזכיר נדבת המשכן עצמו שהם זהב וכו' עד עצי שיטים ואחר כך הזכיר שמן ובשמים הצריכי' אחר היותו המשכן נעשה ואמנם הם לצורך המשכן עצמו להאיר וגם למושחו והקטיר בו ואח"כ זכר אבני שוהם וכו' שהם לבגדי כהונה המשרתים בקודש בלבד ואין בהם צורך כלל לעשיית המשכן עצמו אח"כ זכר הסיבה השנית וז"ש ועשו לי מקדש כלומר למלך כמוני כי את השמים ואת הארץ אני מלא ולא יכלכלוני ואיך מקדש מעט הזה יכילני לשאשכון בתוכם ואולי לזה יתרשלו כנ"ל כי הסיבה א' כבר ביטלתיה כנ"ל והודעתיך נדבות לבם אך הסיבה זאת חזקה כי אפי' אתה משה עצמך מתמה בזה כנ"ל ואמנם התשובה לזה כי זה שאמרתי ועשו לי מקדש איננו לסיבת עצמו רק לסיבת היותו ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן הידוע אשר לי בגלגל ערבות כנודע וכמ"ש ז"ל במדרש רבה כי זה השיבו השי"ת למשה אך בסממניך ואני בציורי ולהיותו רומז אל המשכן העליון בכל פרטיו כמ"ש ככל אשר וכו' אינו רחוק מן השכל שאשכון בתוכו ואגב אורחיה רמז כי אף גם איננו תבנית המשכן העליון רק את חבנית ע"ד הנזכר ביחזקאל ומראה כמראה אשר ראיתי היא דמות מראה כבוד ה' כנזכר בריש ספר התיקונין בהקדמתו דאית דיוקנא דמלכא וחותמא דמלכא וציורי דחותמא בשעוה וכו' ויהי' המשך שיעור הכתוב ועשו לי מקדש ככל אשר אני וכו' ואח"כ אמר דבר בפני עצמו וכן תעשו בואו נוספת ירצה אל תאמר כי ודאי הוא שמה שהראיתני בהר אינו המשכן העליון עצמי כי אני בגוף חומרי ולא אוכל לראות אבל הראיתני את תבניתו והנה הוא דבר בלתי מעשיי להבדיל כמה הבדלות כענין האוחז את העינים שרואה מה שאינו אמנם המשכן התחתון שצויתנו לעשות הנה הוא מעשה גמור חומרי ואיך תשכון בו לז"א וכן תעשו כי כמו שמה שהראיתיך איננו רק כענין דמות ותבנית אל המשכן העליון ולסיבה זו איננו רחוק שאשכון בתוכו לא מפני הוא בעצמו כי הלא הוא חומרי וגופני ואינני כבודי לשכון בו רק להיותו תבנית להעליון אצמצם שכינתי לשכן בו: או ירצה דבר וכו' כי למעלה אמר כמה מדרגו' היו בישראל כי כללות כל ישראל היו נגד ההר ולא עלו בהר עצמו והזקנים ואהרן וחור עלו בהר ושם נתעכבו כל אותן מ' יום כמ"ש שבו לנו בזה פי' בהר עד אשר נשוב אני עם יהושע אליכה ופה חשבו לדין את העם ומי שיהי' בעל דברים יעלה אז בהר ויגש אליכם לפי שעה ולסבתם שבו בזה אצל סיום ההר לא יותר למעלה אמנם יהושע להיותו משרתו וגדולה שימושה יותר מלמודה זכה יותר כי עלה קרוב לראש ההר ונתעכב שם אך לא נכנס תוך הענן ולכן ברדת משה מן ההר לא דבר תחילה אלא עם יהושע לבדו על עון העגל ובראש ההר עצמו שם היה ענן ה' ושם ממש נכנס משה עם השי"ת עצמו ואמנם לפי זה יראה כי ישראל כולם הרחוקים כמה מדרגות ממקום הענן אולי לא ראו המראה הגדולה הזאת כדי שיאמינו במשה כי נכנס תוך הענן לקבל הלוחות לז"א ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר ומשם הי' נראה לכל ישראל ברחוק וכפי זה יתייאשו כל בני ישראל לאמר מי ומי יזכה אל המעלה הנ"ל של משה כי ראינו שאין מי שזכה כמוהו ע"ד ראמות לאויל חכמות ועל כן בשער לא יפתח פיהו ונשאר רק מן הכל לזה הודיע ה' למשה ואמר לו דבר אל בני ישראל שעם היותם כל כך מרוחקים אל יתייאשו כי כתרה של תורה ושל יראה מונחת ביד כל אדם וכל הרוצה ליטול את השם יטול זלא עוד אלא שאתה משה אני לקחתיך אלי והבאתיך אצלי ולהם אעשה יותר כי כביכול אותי הה לוקחין ומורידין שכינתי לדור עמהם בזה החומר העכור כי זו חיבה יתירה מן הראשונה שיבא המלך עצמו לבית עבדו יותר משהעבד ילך לבית אדונו וז"ש ויקחו לי תרומה כי הם יקחו אותי אצלם ויפרישוני ללכת עמהם וז"ש תרומה לשון הפרשה: גם יהיה מלשון רוממות כי עם שאני רם במרום אשר למטה אצלם וא"ת אולי כי ברוב עם זכות הרבים עדיף כי שכינה שורה על ס' ריבוא והנה יצא שכרו בהפסדו כי מי יוכל להשיב בתשובה שלמה וגמורה לס' ריבוא לשיזכו לכך וכמו שזכות הרבים עדיף כך חובות הרבים מצויה מאד. לזה הודיעו כי קרוב הוא מאוד בין ליחיד בין לרבים ולכך כל אחד ואחד יחשוב כי בשבילו נברא העולם והקב"ה ישרה שכינתו עלינו ואדרבה יותר מעולה הוא היחיד מהרבים לסיבה הנ"ל כי לשיהיו רבים יש טורח גדול מאוד וזה ענין הבדלם מאת כל איש יחידי בפרטות כיון שיהיו מאות' אשר מעצמו ידבנו לבו בתורת נדבה גמורה ולא בהכרח מפני בושת זולתו המוכיחו והמדריכו בתשובה עוד שנית שלא יהיה כלול מטוב ורע כלול משני לבבות אלא שניהן נעשו לב אחד טוב בהשואה אחת וז"ש לבו ולא אמר לבבו אלא הכל יצ"ט שכל פנותיו לקנות עוה"ב ויסלק לבו לגמרי מכל הבלי הנאות העוה"ז עוד שלישית שיהי' איש כולל חורה ויראת חטא כי לא ע"ה חסיד וז"ש כל איש ר"ל איש כלול. הנה כאשר תרצו לבקשנו תדעו כי אצלו אני שרוי ונמצא ושם תלכו אצלו ושם תמצאו את תרומתי וממנו תקחוה מי שירצה להיות כמוהו אמנם החלוקה האחרת והיא בהיותם רבים הנה הוא דבר כמעט שאינו אפשרי ולכן אין השראת ביניכם כ"כ גמורה וז"ש וזאת התרומה האחרת הלא היא אשר תקחו מאתם בהיותם רבים כי אז אינו יכול לשרות בקרבם עצמם כמו האיש היחידי כי כולו בהשואה אחד אך הרבים אי אפשר שכולם ישתוו באופן אחד ולכן צריך שיפרישו זהב וכסף וכו' ומהם יעשו לי מקדש ובאמצעותיו ושכנתי בתוכם גם אחרת צריך לסיבתו היותם רבים שיהיו מספר הדברים שמהם יעשו המשכן שלש עשר כמנין אחד להורות כי לא אשרה שכינתי בתוכם אלא שיהיו כולם אחדות גמורה חשובים כאיש א' יחידי שאין בנופל שינוי מקצתו אל קצתו והנה כאשר תעשו הן יחיד והן רבים התנאים הנ"ל כולם יכולים להגיע אל מדרגתך כי ככל אשר זכית לשאני מראה אותך את תבנית וכו' הכל בפרטות מה שלא זכה זולתך כך יהיו לכם כאשר וכן תעשו ככל הנ"ל וז"ש וכן תעשו וכן אני אתראה אליהם כאשר תעשו כנ"ל: ]פ' תצוה חסר וחבל על דאבדין ולא משתכחין[: