ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וכו'. בראות משה כי במכת הברד הכניע פרעה את לבו ושב בתשובה גדולה מה שלא שב במכות הקודמות כי כן אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וכו' ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד ואח"כ נהפך לגמרי והכביד את לבו תמה מאוד כי כפי זה עוד לא ישלחם ואפשר שיתרשל מן השליחות ע"ד שאמר בתחילה למה זה שלחתני, לכן הוצרך הקב"ה לחזק את לבו וז"ש בא אל פרעה ואל תתייאש מן השליחות כי זה שראית שהכבדתי את לבו אני הוא שהכבדתי את לבו והסיבה היא למען שיתי אותותי אלה ר"ל אלה השלשה העתידות והמזומנות לבא שהן ארבה וחושך ומכות בכורות כי אם לא הי' מכביד את לבו עתה לא הייתי יכול להביאם עליו. וא"ת והלא יותר טוב שישלחם עתה ולא תביא עליו אלו שלשה מכות לזה אמר אותותי ביו"ד יתירה כי יספיק בשיאמר אותו' אלה אבל ירמוז כי כבר גזרתי עליו להביא עשר אותות כמו שנתבאר אצלינו על כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם שהם ב' ידות שבהן עשר אצבעות וצריך אני לקיים את גזרתי וז"ש אותותי אותות יו"ד: או ירצה בא אל פרעה וכו' אולי יאמר משה כי כיוון שבמכת הברד עשה תשובה וחזר אח"כ לחטוא כמ"ש ויוסף עוד לחטוא עליו נאמר האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ובפרט כי גם שבמכות הראשונות לא היתה אז תשובתו כ"כ גמורה כמו עתה עכ"ז שב וחטא פעם אחר פעם ואין לו עוד תשובה ונגמר דינו לז"א בא אל פרעה ע"ד שפרש"י בא אל פרעה והתרה בו כלומר אעפ"י שאין מספיקין בידו וכו' עדיין צריך התראה כי אין מלקין אא"כ מתרין ועתה התרה בו ההתראות כדין התורה למחוייבי מיתה כי ההתראות הראשונות לא היו כהלכתן לגמרי בכל פרטי תנאי ההתראות, עוד סיבה אחרת כי ההתראות הקודמות הי' להביא המכות שקדמו שהי' אז הוא המכביד את לבו בבחירתו אבל עתה כבר שב לגמרי במכת הברד ואני הוא שהכבדתי את לבו אז ולכן צריך אתה עתה לחדש לו ההתראה מחדש כי כבר חזרתי עתה להניחו בבחירתו וז"ש הכבדתי לשעבר ולכן תמצא כי ע"י ההתראה זו לא כתיב שהקב"ה הכביד לבו ולכן הביא עליו מכת הארבה: או ירצה בא אל פרעה וכו' כי בשאר מקומות כתיב בא אל פרעה ואמרת וכו' וכאן כתיב בא אל פרעה ולא כתיב ואמרת אליו וזה יובן בקושיא אחרת שיש למעלה והיא כי ב' פסוקים והפשתה והשעורה וכו' והחטה והכוסמת וכו' הם שם שלא במקומם, והי' צריכין לכתוב למעלה אחר פסוק ויך הברד וכו' גם פסוק ויצא משה וכו' הי' ראוי ליכתב אחר פסוק ויאמר אליו משה כצאתי וכו', אבל הענין כי משה רצה לתת גדולה ליוצר בראשית להודיע את פרעה כי בידו ית' להטות לבבו כחומר ביד היוצר וז"ש ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון וכו' ולא תאמר כי ידיעתו היא כידיעת הנביאים שגם שידעון העתיד' אין ידיעתם מכרחת להטות לכאן ולכאן כי הוא ידיעתו ית' עם היות שהוא יודע את העתיד כי כן אמרתי שידעתי כי אתה ועבדיך טרם תראון וכו' הנה כל זה היא בידו ית' כי היא המטה את לבבכם ומכבידו לבלתי תיראון אותו ולא עוד אלא שגם אודיעך באיזה אופן יכבוד עתה לבבכם והיא כי הנה הפשתה והשעורה שאינם כ"כ מוכרחים למזון נוכו והחטה וגם הכוסמת שגם היא ממין החטה כנודע והנה שתיהן הם המזונות היותר מוכרחים לא נוכו ומזה תבא לחשוב כי בדרך טבע הי' לפי שאלו אביב וגבעול קשים לכן הוכו ואלו הי' אפילות ורכות לכן לא הוכו ובזה יכבד לבך ועוד כי בראותך המזון העקרי קיים יכבד לבך ואינו כן כי כל זה הוא מאת: ה' להכביד לבך, והראי' לזה כי אפילות הנה בשביל שימצא הארבה מה שיאכל כמ"ש ז"ל והוצרך הוא לעשות בהם פלאי פלאות לשלא יוכו בשביל שימצא הארבה מה שיאכל וזה הי' כדי להכביד לבך שתחשוב כי הדבר הי' טבע והנה כן הי' כמ"ש וירא פרעה כי חדל המטר והברד כלומר וכבר החטה והכוסמת כבר יצאו מפחד הברד לכך ויוסף לחטוא, ולכן עתה בא אל פרעה כדי שתודיעהו כי הצלת החטה והכוסמת כבר יצאו מפחד הברד לכך ויוסף לחטוא, ולכן עתה בא אל פרעה כדי שתודיעהו כי הצלת החטה והכוסמת היתה מאתי כדי להכביד לבו ועבדיו וסיבת ההכבדה הוא למען שיתי אותותי וכו' ויכיר גדולתי כי אינו ברשותו רק ברשותי להטותו ונמצא כי מלת כי אני אינו טעם שהי' הקב"ה נותן למשה על בואו אליו רק כאלו אמר בא אל פרעה זאמרת אליו כי אני הכבדתי וכו' לשון הודעה ולא נתינת טעם. וגם יתורץ בזה מה שלא אמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו' ואמרת אליו אם מאן אתה לשלח וכו' ולמען שיתי וכו' וא"ו של ולמען מוסיף על ענין ראשון כי הנה אני הכבדתי את לבו לשתי סיבות הא' היא למען שיתי אותותי וכו' כנ"ל והסיבה הב' היא ולמען תספר וכו', פי' כי הסיבה הראשונה היא למען שיתי אותותי אותות יו"ד אלה של עכשיו אשר הם בקרבו בתוך ארצו במקומו בתוך ביתו ועוד רצוני להביא עליכם מכות אחרות זולת אלו העשר מכות שבארץ מצרים ואותם לא יהי' בקרבו בהיותם בבתיהם רק שאתעולל בהם כמצחק עם התינוק ועם השוטה ואוציאם מבתיהם ואוליכם עד ים סוף ואטביעם שם ואלו המכות קשות מן הראשונות וגדולות מאוד עד שיסופרו ממך לבניך וממנו לבן בנך לגודלם וז"ש ולמען מכות אחרות יותר גדולות אשר אותם תספר באזני בנך ובן בנך כי הלא הה כי בהם התעללתי ושחקתי במצרים להטעותם להוציאם ממצרים כמ"ש ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ וחזקתי את לב פרעה וכו', וז"ש את אשר התעללתי לשון שחוק והיתול וע"י כן אשים אותותי אלו האחרות בם והם טביעתם בים סוף שהיתה מכה א' כלולה מכמה אחרות כנזכר בהגדה אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים וז"ש ואת אותותי אשר שמתי בם ואז הוכרה ידיעתו ית' יותר מכל המכות הראשונות כי אז פרעה עצמו אמר מי כמוכה באלים ה' כמשז"ל וז"ש וידעתם כי שמי ה' כי להיותם גדולה מכולן כתיב בה שמעו עמים ירגזון וכו' ולכן כאשר תספר שבחו ית' תספרו זאת שהי' קריעת ים סוף קשה מכולן וז"ש ולמען תספר וכו'. גם הראשונות הי' בקרבו כמו שזורק אבן באמצע חבורה בני אדם ויש מי שלא הוזק בה אבל בטביעת ים סוף כתיב לא נשאר בהם עד אחד וז"ש אשר שמתי בם ר"ל בכולם: או ירצה ולמען תספר וכו' כי למעלה אמר ואולם לבעבור זאת העמדתיך הא' בעבור הראותך לך עצמך את כחי וכנגד זאת אמר כאן למען שיתי אותותי אלה בקרבו עצמו והב' היא ולמען ספר שמי בכל הארץ וכנגד זה אמר ולמען תספר באזני בנך וכו', והענין הוא כי הבאת העשר מכות על מצרים אינו כ"כ נפלא לשיסופר עניינם מדור לדור אבל היותו פוקד על צבא המרום ואח"כ על מלכי האדמה זה ראוי שיסופר באזני בנך ובן בנך וכו' וז"א את אשר התעללתי במצרים הוא השר שלהם כמ"ש ז"ל על והנה מצרים נוסע אחריהם וגם לזה הוזכר בלשון התעללתי כי גם הוא מורכב מלשון עליה כי השר הוא למעלה ואח"כ ואת אוחותי ממש הטבעיים אשר שמתי בם בתחתונים שהם רבים, והנה מיתת התחתונים מצויה היא בעולם ואינה תמי' אך ראיית השר העליון שהוא רוחני ועתה מת על שפת הים כמשז"ל מתים לא נאמר אלא מת וכו' הנה זה הפלא הגדול אשר יסופר באזני בנך ובן בנך וכו' כי ע"י זה הפלא וידעתם כי אני ה' מושל בשמים ובארץ ועל השרים העליונים כנודע כי שם ההוי"ה מושל על עיין שרי שבעים אומות כמבואר אצלנו בפסוק עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים: או ירמוז במה שאמר את אשר התעללתי במצרים אל נפילת מזל טלה ראש שנים עשר מזלות שעליו נאמר וכל בכור בהמה כמבואר אצלינו כי הוא אלהיהם כמ"ש כי תועבת מצרים כל רועי צאן ויבא משה וכו' גם כי לא נצטוה רק הוא לבדו הביא עמו את אהרן כי אין מלקין אא"כ מתרין כי לכך נאמר לו בא אל פרעה והתרה בו וההתראה צריכה בפני שני עדים. ולכן כתיב ויאמרו אליו כי כיון שלצורך ההתראה בא שניהם התרו ויאמרו אליו וכו' אמנה בענין הביאה אמר בלשון יחיד ויבא והענין לרמוז כי אין מתרין ענין דיני נפשות רק ששניהם יבואו יחד זה בפני זה וז"ש ויבא כי ביאה אחת היתה לשניהן ביחד, וזו נוסחא של ההתראה אמר ה' וכו' ירצה עם היות שנקרא כן לפי שהוא המהוה כל ההויות עכ"ז אינו רוצה הוא שם ההוי' הנ"ל לאלוה רק על העבריים בלבד וז"ש אלקי העבריים והנה לטעם הראשון שנקרא שם ההויה יען כי ממנו נתהוו כל הנבראים א"כ עד מתי מאנת לענות מפני להכיר שאני קראתיך ואדרבה אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכ"'ז אז בפעם הראשונ.ה אינו כ"כ תימה אם מאנת אבל עתה במכת הברד שכבר ידעת כחי ואמרת ה' הצדיק וחזרת וחטאת א"כ עד מתי יהי' נמשך זה המיאון מלהענות מפני, והנה על החטא הזה איני נוטל נקמה ממך עד אחרית הימים עם כלל כל האומות אשר אז יבשו כל עובדי פסל וכו' אבל לסיבה השנית והיא שאני נקרא אלקי העבריים בפרטות א"כ שלח את עמי ויעבדוני ואעפ"י שאין אתה רוצה להיות מכלל עמי המשועבד לי שלח את עמי וכו' וכי אני שקראתי כל שבעים אומות ושריהם ועכ"ז כל שר מהם מושל על עמו ואני שקראתי כולם לא אהי' כאחד מהם שיהי' לי עם א' מיוחד לשיעבדני וענין זה קשה מן הראשונה ולכן על הראשונה א"ש אם תמאן לענות מפני ולעבדני ולהכירני לא אענישך עתה כי אם בהגיע תור טונש כל האומות השוין בחטא זה אבל אם מאן אתה לשלח כי את טמי כנז' שהוא עונש פרטי אליך כי ברשותך הם דע כי בחטא זה אקח נקמה תיכף עתה ממך וז"ש כי אם מאן אתה וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבוליך ולא בגבול זולתך כי אין עמי אלא ברשותך בנבד וגם כי יהי' זה העונש מחר ולא באחרית הימים בעונש האחרים, וא"ת כי להיותן מועטין אינן מתפשטין הרבה אינו כן אלא וכסה את עין הארץ באופן כי לא יוכל שום אדם לראות את עין הארץ מרוב ריבוי הארבה וגם הארבה עצמו היושב על הארץ לא יוכל הוא עצמו לראות את הארץ, עוד אחרת כי עם שיכסו כל ארצך כולה ויגיעו עד סוף תחום ארצך ויראו בארץ גושן אשר שם בני ישראל או בארץ כוש תבואות ופירות וירקות דשינות ורעננות לא יצאו שם ויסתפקו במה שיצאו בארצך דבר שאינו ראוי לאכילה וז"ש ואכל את יתר הפלטה וכו' וכן ואכל את העץ הצומח לכם מאחר זמן הברד שהוא דבר מועט ולא יצאו חוץ לארצך וגבוליך, עיד הוראה אחרת כי הוא מאתו ית' כי הנה יתר הפליטה הם החטה והכוסמת אשר גם הם הי' ראויות להכותם במכת הברד אלא כי אפילות הנה ונעשה בהם פלאי פלאות לשיוצלו אז וזה מאתו ית' כי הותירם והשאירם מן הברד להניח מאכל מעט אל הארבה שיתקיימו ולא ימותו וז"ש ואכל הארבה את יתר הפליטה כי לסיבה זו היתה נשארת לכם מן הברד, וא"ת הלא זה יהי' בשדות הזרועים כי שם יכסו את עינם כי שם מקומם ובבחינה זו הם שם בריבוי אינו כך אלא ומלאו גם בתיך שאין שם מקום זרע ושל עבדיך ושל כל מצרים וגם בענין הבתים יהי' כנ"ל כי לא יכנסו בבתי ארץ גושן או ארץ כוש ועם שגם כל הבתים ימלאו יהי' דבר שאין לו שיעור אשר לא ראו אבותיך ואבות וכו' ועכ"ז לא יתפשטו חוץ מגבוליך זו הוראה כי מאתי נהי' יען כי מאן אתה לשלח את עמי כנ"ל, עוד השגחה אחרת כי כמו שעיקר הכבדת הלב היתה ממך וממך נמשכה חיזוק לב עבדיך ומשרתיך ומהם נמשך לדלת העם כן העונש יתחיל בך ומלאו בתיך ואח"כ ובתי כל עבדיך ואח"כ ובבתי כל מצרים, והנה אחר שסיים ענין ההתראה ראה משה שהי' מתרצים לשלח את העם וכפי זה לא יוכל להביא עליו תשלום העשר מכות כי ההתראה ברמאות היתה כנ"ל לכן תכף אחר ההתראה ויפן נסתכל בפניהם שהי' מרוצים ולכך תיכף ויצא מעם פרעה אולי יחזרו להכביד לבם או יהי' ע"ד רבותינו ז"ל כי פנה אליהם וראה שהם מתפייסין לשלחם ואולי היו רוצים להתייעץ ביניהם אז ויצא משה מעם פרעה אולי יתייעצו וישלחום. ובזה יתבאר מ"ש מעם פרעה כי לא הרחיק ללכת רק מעם פרעה לבד ונשאר בבית החיצון אולי יקראוהו. ואז ויושב וכו' אל פרעה כי כיון שהיו שם בחוץ לא' היתה ההשבה רק אל פרעה לבד שהיו בתוך הבית. ויאמרו עבדי פרעה וכו' הנה מזה טענו בדברים כנז' הא' הוא עד מתי מאנת לענות מפני גדולתי ועבדת ע"ז והב' הוא שלח עמי ויעבדוני כי היא שאלה קטנה מהראשונה לזאת אמרו לו עד מתי יהי' זה הדיבור הראשון שהוא עד מתי מאנת לענות מפני ולא תעבוד ע"ז וכפי זה יגיע הענין לנו בעצמינו למוקש כי השאלה עצומה ואין לנו תקומה עוד ולכן תודה לו בשאלה השנית ושלח את האנשים והם לבדם יעבדו את אלהיהם שלהם ונשאר אנחנו באמונתינו לעבוד את אלקינו כי הרי הטרם תדע כי אבדה מצרים ואם יביא עליו עוד מכות אחרות כמו שהוא אומר הנה תאבד מצרים לגמרי ובני ישראל בעזר וסיוע אלהיהם נלחם בנו ואדרבה נהי' אנחנו להם לעבדים ויכריחונו לעבוד גם אנו לאלהיהם שהוא השאלה הראשונה כנז', וא"ת כי קשה מאוד הדבר לשחרר ס' ריבוא עבדים הגברים לבד מטף ונשים כפלי כפליים א"כ שלח את האנשים לבדם וע"י כן לא יתערבו שם ויוכרחו לחזור מפני נשיהם וטפם ולא תהיו השילוח רק לשיעבדו את אלהיהם כי גם הם אינם שואלים רק זה בלבד: או יאמר עד מתי תרצה ששם הוי"ה שעליו נאמר זה שמי לעולם שזה השם יהיו לנו למוקש כי כל כעסו עמך אינו אלא בשביל זה כי אמרתי לא ידעתי את ה' וכמ"ש ולמען ספר שמי בכל הארץ ולכן שמע בקולו ושלח את האנשים וכו' ועי"כ כבר נתרצה משני חטאותיך שאמרת לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח וכשתשלחם כבר קיימת שני דבריו כי הרי הטרם תדע כי אבדה מצרים ואין לנו תקומה אלא בדבר הזה אז ויושב וכו' ויאמרו הנה דבריך הם שתשלחם לשיעבדו אלהיהם הרי אנו מודים בכך ולכן הודיעני מי ומי הראוים לכך לשילכו לעבוד: ויאמר וכו' אלו לא היתה הליכתינו רק לעבודה בלבד היו מספיק שילכו מתי מספר הכהני' המקריבים הקרבנות אבל סיבת הליכתינו היא כי חג ה' לנו חג של שמחה קבועה לנו לכל העם אנשים ונשים וטף הלא היא על כי עתה שם ההויה בחר בנו וקרבנו לעבודתו מכל האומות וכמ"ש כי חלק ה' עמו וז"ש חג ה' לנו וא"כ צריך כי כולנו בנערינו ובזקנינו נלך וכו' )כי כל האומות כולם עתה( כי כל האומה כולה ע"י הליכה זו מתקרבת לעבודתו ונחלתו: ויאמר אליהם וכו' ירצה הנביא העובר על דברי עצמו חייב מיתה בדין תורתכם והרי בתחלה אמרתם בשם אלקיכם שלח את עמי ויעבדוני ועתה אתם מוסיפים על דבריו ואומרים כי חג ה' לנו א"כ וודאי יודע אני כי לא יהיו ה' עמכם וז"ש יהי כן ה' עמכם כמקלל להם ואומר כן יהיו ה' בעזרכם כאשר אשלח אתכם וגם את טפכם שאינן ראוין לעבודה ולכן אתם משה ואהרן ראו כי רעה גדולה מזומנת נגד פניכם לבא עליכה מפני שעברתם על נבואת עצמכם וכיון שאמיתת של הנבואה אינה רק שלח עמי ויעבדוני'א"כ לא יהי' כדבריכם לא כן לכו נא הגברים וכו' כי אותה העבודה בלבד אתם מבקשים וכפי זה כבר אני מודה בה' אלקיכם כמו שאמרתי בתחלה ה' הצדיק אלא אתם הם הנביאים בשמו לשקר כנז': או ירצה כי הנה פרעה מכשף גדול הי' וע"י כן ידע את מה שיארע להם במדבר בענין המרגלים כמ"ש במדבר הזה יפלו פגריכם וכו' אבל וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' אדרבה הם יבואו וירשו את הארץ וזהו מה שאמר עתה להם בדרך רמז כי הנה רואה אני כפי דבריכם שאמרתם בנערינו ובזקננו וכו' שאין כוונתכם לעבודה בלבד ולחזור רק ללכת ארצה כנען וא"כ יותר טוב הנה לכם לכו נא ר"ל עתה לעבודה בלבד הגברים כי הם הראוים לשתעבדו את ה' אלקיכם ואח"כ תחזרו ותחיו ולא תמותו וז"ש לכו נא הגברים עתה בלבד כי אם ההליכה תהיו גמורה עד שתכנסו לארץ כנען כי זה יורה מה שאתם מוליכים גם הטף והנשים עמכם ראו כי רעה נגד פניכם ליפול במדבר ולא נגד טפכם כי הם ירשו את הארץ. וז"ש יהי כן ה' וכו' מלשון כנים אנחנו כלומר הלואי שבאמת ובנכון יהי' ה' עמכם אם אשלח אתכם ואת טפכם אבל אני רואה שלא יהי' ה' כן ר"ל מתנהג באמת ובנכון אם אשלח אתכם וגם את טפכם כי הרי ראו כי רעה נגד פניכם כנז"ל. גם רמז באומרו רעה כי הרעה ההיא המזומנת להם היא על ענין היותם מוציאי דיבת הארץ רעה זו תהיו על פניכם שלכם משה ואהרן וכמ"ש ויפלו על פניהם משה ואהרן וכו'. וא"כ יותר טוב הוא לכם לכו נא הגברים ועי"כ תתבטל הגזירה ההיא כנז"ל: דרך רמז ויאמר וכו' בא אל פרעה וכו' ר"ת את לבו ואת לב ר"ת אלול. ירמוז בזה אגב אורחי' כי בזה החודש צריך האדם לשוב בתשובה כי עליו כתיב דרשו את ה' בהמצאו שאז עלה משה להתפלל על עון העגל ונתכפר להם. ולא ימתין עד יום הדין שהוא ראש השנה לא מפני שהתשובה אינה מועילה בזמנים אחריה אלא שמי שלא ישים אז מכבידין את לבו מלשוב כמ"ש השמן לב העם הזה וכו' כיוון שעבר יום הדין ולא שב בתשובה מקודם וכשמז"ל כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין והנה כן הי' בפרעה כי המכות נתעכבו י"ב חודש ומכת הארבה היתה אחר ראש השנה באמצע החורף ולכן הכבידו את לבו ולב עבדיו מפני שלא שב קודם ר"ה בחודש אלול. ומ"ש כי אני וכו' למען שיתי אותותי אלה וכו' כי בשם ההויה יש במלואו עשר אותיות ולפי שפרעה כפר בשם ההויה ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו הוצרך להביא עשר 'מכות מאלו היו"ד אותיות שכפר בהם לשיכיר כי במי שחטא הוא הביא עליו המכות וז"ש כי אני הכבדתי ר"ל כי אני שם הוי"ה הוא אשר הכבדתי את לבו וכו' בשביל שחטא בעשר אתיות שבשמי ולכן הכבדתי לבו למען שיתי אותותי אלה אותותי שהם עשרה אותיות יו"ד מכות הנמשכין ג"כ מן אותיות אותיות יו"ד כי' אותותי כלל ב' דברים אותות יו"ד ואתיות יו"ד ולכן כתיב אותותי ולא נפלאותי כדי שירמוז לשני הפרושים הנז"ל: או ירצה למען וכו' כי באומרו מי ה' אשר אשמע' בקולו' חטא בשתי אותיות אחרונות מ"י של אלקים ונשארו אותיות אל"ה והנה שם אלקים הוא מדת הדין ולכן ג' אותיות אל"ה' מן אלקים רוצה להעניש 'למי שחטא בשתי אותיות מ"י שבסופו וז"ש למען שיתי אותותי אלה ששם אותיות אל"ה מן שמי .אלקים בקרבו בעשר מכות הנקראים ג"כ אותותי אותות יו"ד כנז"ל כי גם הם כמנין אלה אותיות כזה דם צפרדע כנים ערב דבר שחין ברד ארבה חשך בכורות כי כן ותהי הכנם וכן והיו לכנם הם כתובים חסר יו"ד כל ערב שבפרשה כתובים חסרי וא"ו וכפי זה יהיו מספר אותות היוד מכות אלו כמנין אל"ה: ויאמר וכו' בא אל פרעה כו' צריך לדעת דהל"ל למען שיתי כי היו"ד מיותרת כי הרי אמר כי אני הכבדתי וכו' ואם הוא המכביד וודאי שהוא המשיח והענין כי הנה מצינו כי בכל מכה היו השי"ת אומר למשה ענין הכבדתי את לב פרעה וגם עתה בארבה היו כן וכפי זה יתמה משה לאמר עד מתי תמשך הכבדה זו ובפרט כי עדיין היו בלבו ית"ש להביא גם שתי מכות אחרות חושך ובכורות. לזה אמר לו ה' אל תתמה על זה כי מעתה אודיעך קושט אמרי אמת כי הכבדת לבו תמשך מד תשלום עשר מכות שאשית עליו וז"ש כי אני וכו' למען שיתי ביו"ד למען שיתי שית יו"ד מכות בקרבו ועד אז ימשך ההכבדה הנז"ל. וא"ת והנה על ידי הכבדת הלב הוצרך הקבה"ו לשנות טבע העולם כנ"ל על והחטה והכוסמת לא נוכו כי פלאי פלאות הוצרך הקבה"ו לקיימם מפני מכת הארבה שימצאו מה לאכול ולא יברחו וא"כ יותר טוב היו שגם החטה והכוסמת יוכו אז ויכה הברד את מה שיאכל הארבה ולא יצטרך להביא ארבה אף לא להכביד לבו, לז"א ולמען וכו' כי ענין הכבדת הלב ע"י כי החטה והכוסמת לא נוכו יש בו סיפור שבחו לאין קץ עד סוף כל הדורות כי ארבה לא הי' כמוהו וכו' ועוד כי ע"י כן וידעתם שבח אחר כי גם שאני מתנהג במדת הדין בהביאי המכות עכ"ז אני ה' מתנהג במדת הרחמים לבלתי השחית הכל בכליה גמורה ולכן הנחתי החטה והכוסמת אז ע"ד וידעתם היום וכו' כי ה' הוא האלקים: או ירמוז הפך מן הנז' אל משז"ל ארורים הרשעים שמהפכין רחמים לדין וז"ש וידעתם כי עם היות שאני ה' עם היותי בעל הרחמים אני אני הוא שנתהפכתי אל מד' הדין והתעללתי במצרים ושמת בם אותותם כנז"ל כי וכו'. אולי תאמר כי אינך רוצה להכניע מפני כי מי יכריחך לאמר כי מאתי יהיו ענין ביאת הארבה ואפשר כי כך גזרה משפט הכוכבים והנה משה יהיו חכם גדול במשפטי המזלות ויודע את אשר יהיו למחר לא שתלוי בזה שאשלח את ישראל לז"א כי אם מאן אתה לסבת שהם עמי ואינך מאמין בזה הנה אתן לך אות נזה והוא כי הארבה שאני אביא מחר לא יהיו מעצמו בגזירת הכוכבים כי אם אני המביא אותו והאות הוא כי לא יבא בכל ארצך גם בארץ גושן שהיא מכלל ארץ מצרים אלא בגבולך לבד תחום ושכינת המצרים ובארץ גושן אשר שם מושב בני ישראל לא יבא שום ארבה עם שהיא ארצך לממשלתך וז"ש בגבולך ולא אמר בארצך: ויאמרו וכו' ארורים הרשעים שבפתחה של גיהנם אינם שבין כי הנה ראו כמה מכות לא החטיאו דבר מכל היוצא מפי משה ולא רצו להכנע מפני משה אבל נתעכבו עד אשר ויפן בפניהם מתעכבים ויצא מעם פרעה. ואח"כ ויאמרו עבדי פרעה אליו בהיותו לבדו שלא בפני משה מי ומי ההולכים כלומר כיוון שסיבת הליכה זו היא לזבוח א"כ לכו נא הגברים הם הבחורים גבורי כח ללכת אך לא הזקנים והטף והנשים ולכך לא אמר לכו נא האנשים כי למה תצערום ללא צורך. ויאמר משה בנערינו ובזקנינו וכו' כי הרי מוכרחים אנו כי בצאנינו ובבקרינו נלך לזבוח והצאן והבקר מוכרחים אנו לנהלם לאטם וכמו כן הזקנים והנשים והטף ילכו לרגל המקנה ולא ייגעו וא"ת גם כי אין בהליכתם טורח רב אך עכ"ז מה תועלת בהליכתם כדי לסבול צער אף אם הוא מעט לז"א כי חג ה' לנו וכתיב ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך וכמ"ש: בא אל פרעה וכו' י"ל א' חכמה עצומה בחיקו ית"ש להכביד נב פרעה ולהחטיאו שלא מדעתו ולהענישו אח"כ וזה דבר שאין השכל סובלו. ב' לבאר שני טעמים האלו מה ענינים למען שיתי ולמען תספר וכו'. ג' כפל אומרו את אשר התעללתי ואת אותותי והל"ל בכללות את אשר עשיתי במצרים. ד' דהי' ל"ל עד מתי ממאן אתה ולא מאנת בלשון עבר. ה' אומרו כי אני הכבדתי לבו ואת לב עבדיו והלא בעת המעשה ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיו וכו' שלח את האנשים והוא לבדו הכביד לבו. וא"ו כי תחלה אמר יהי כן ה' עמכם וכו' נראה שלא ישלחם ואיך אמר ראו כי רעה נגד פניכם אחר שיצאו ממצרים כמשז"ל, והביאור במה שיקדים הקדמה אחת והיא כי ענין התשובה אינה כפי הדין כי אחר שחטא ראוי שיקבל עונשו ובפרט כי חוטא למלך מלכי המ' הקב"ה והראי' בזה ממחויבי מיתות ב"ד שאינן נמחלין ע"י התשובה ואמנם היות הקבה"ו מקבל שבים הוא חסד גמור וכמו שמצינו באדם הראשון החכם מכל הבריות שלא ידע כח התשובה עד שהודיעו קין בנו וכמשז"ל כי התשובה קדמה לעולם לפי שאמרה התורה לפניו למה רצונך לברוא העולם כיוון שעתידין בני אדם לחטוא אז אמר לה השי"ת הרי בראתי התשובה. נראה כי כפי משפט התורה אין ראוי למחיל' ע"י תשובה עוד אחרת כי אפי' עם התשובה אין כח לימחל כי אם כשעבר אדם על מצות עשה בלבד ואפי' מצות לא תעשה הקלה אינו נמחל עד שילקה וא"כ כיוון שאינו אלא חסד פשוט אינו ראוי לקבל רק תשובת ישראל לבד ולא של אומות העולם וכמשז"ל שאמרו מלאכי השרת איך כתבת בתורתך ישא ה' פניו אליך והשיב כי לישראל לבדם ראוי לישא פנים ולכנוס לפנים משורת הדין והנה פרעה לא די שהוא גוי ואין לו תשובה כנז"ל. וגם שחטאו היו שכפר בעיקר ואמר לא ידעתי את ה'. ואפי' ישראל הכופר בעיקר אין לו שום כפרה. ועוד אחרת שגזל את הרבים ונשתעבד בישראל ארבע מאות שנה ובן נח שגזל חייב מיתה ומכ"ש שהתשובה אינה טל עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה וכו'. והנה פרעה לא פרע להם שכירותם .ועוד ששפך דמי תינוקת ישראל מאה וחמשים בבוקר ומאה וחמשים בערב והשלכת הילדים ליאור אלפי רבבה ואין תקנה כלל אפי' אם הי' ישראל וגדולה מכולם שאפי' אם ישוב אינה תשובה כי היא מחמת יראת המכות באופן כי אי אפשר כלל להיות לו תשובה ומוכרח שיענש וא"ת יענישוהו ולא יכביד לבו הנה ימשך מזה חילול ה' גדול בכל העולם שיאמרו הנה הודה לשלח את ישראל ועכ"ז הענישו, וא"ת הרי נינוה גוים הי' וקבל הקב"ה תשובתם והענין כי כוונתו ית' היתה לשישראל יכירו גודל שכר התשובה וע"י כך ישובו גם הם כנודע ועוד שעון נינוה הי' שבין אדם לחבירו כמ"ש ומן החמס אשר בכפיהם וכבר עשו לפנים מן השורה שאם גזל א' מהם קורה אחת הי' מקעקע כל הבירה וכו' והיתה תשובה שלא היתה כמוה וכמ"ש ויקראו אל אלקים בחזקה שאפי' כנגד מידת הדין נתחזקו בתשובה וגם כי לא הרעו לישראל אלא מהם ובהם והנה ז"ש כי אני הכבדתי וכו' למען שיתי אותותי כי כבר מחוייב היא בעונשין האלו ואם לא אכביד לבו יהי' חילול ה' כנ"ל, עוד נתן עעם ב' והוא ולמען תספר וכו' ירצה כי הנה רצוני לקחת את ישראל לנחלתי והנה עם קשי עורף הוא ואם לא יראו בעיניהם אותות ומופתים רבים וגדולים לא יאמינו ועתה בראותם שאשית אותותי הרבים והם אלה ר"ל גדולים כאשר עיניך רואות ועי"כ יאמינו וגם יתקע האמונה בלבם כ"כ עד שיספרום לדורות אחרונים וכולם יכירו ויאמינו בו אך האותות הקטנים תפסק סיפורם בזמן מועט וז"ש וידעתם וכו' כי כל כוונתי היא לשחאמינו בי וידעתם כי' אני ה' והנה ב' חדושים יש לכם לספר הא' הוא. את אשר התעללתי במצרים ושחקתי בם והוא עניך מ"ש כי אני הכבדתי את לבו ומזה נמשך השנית. והיא ואת אותותי אשר שמתי בם והוא מ"ש למען שיתי אותותי וכו', או ירצה כי הנה נתן טעם על כי אני הכבדתי את לבו וכו' והוא למען שיתי אותותי כלומר כי הוא מוכרח לקבל העונשים אלא אם ישוב בתשוב' כנז' והוקשה לו דא"כ מה בהאריך זמן המכות אחת אחת ויותר טוב שימיתיהו פעם א' ולא ישנה לו ומזה ימשך ג"כ טובה לישראל שיגאלו' מיד ולזה נתן טעם אחר אל קושי' זו והיא ולמען' תספר כי הנה אם ימיתהו פתאום פעם א' אין בה כדי סיפור ולא עוד אלא שיאמרו הרחוקים כי מקרה הי' אך בהביא עליו באורך זמן מכה אחר מכה כולם יאמינו כי מאת ה' היא ולא עוד אלא שיספרום לדורות הבאים: ויבא וכו' רמזו בזה אל מה שאמר להם השי"ת כי אני הכבדתי וכו' והנה כוונתו היתה שאלו הדברים עצמן ידברו אל פרעה שאל"כ איך אמר בא אל פרעה וכו' ולא ציוה את אשר ידבר אליו ואמר עד מתי מאנת לענות לשעבר כי אז עדיין הבחירה היתה בידך ולא רצית ולא עוד אלא כי אפי' אם אז היית שב הייתה הכנעתך ותשובתך מפני היראה ועכ"ז לא נכנעת אפי' מפני היראה וכל זה הי' לשעבר אבל עתה כבר נסתלקה ממך התשובה כמ"ש כי אני הכבדתי את לבו וכו', גם ירמוז באומרו מפני' להודיע טעם הכבדת לבו וזה לפי שכפר בעיקר ואיך לו תשובה וז"ש לענות מפני כי בי כפרת ונתגאי' לפני ממש והנה אעפ"י שאין לך עוד תשובה עכ"ז שלח את עמי ויעבדוני, וא"ת כיוון שינעלו דרכי התשובה לפני מה תועלת לי לשלחם וא"כ לא אשלחם וז"א כי אם מאן בלשון הוה כי אם תוסיף עתה מחדש למאן אחר שהכבדתי את לבך אל תחשוב שיש לך בזה התנצלות כי מוכרח אתה במעשיך ואדרבה הנני מביא מחר ארבה וכו' ותרויח במה שתשלחם כי לפי שעה תנצל מן הארבה שלא יבא תיכף מחר ואם מוכרח אתה לקבל עונש לא יהי' כ"כ מהיר, והנה יש בזה קושיא עצומה והיא כי כיון שאני הכבדתי את לבך שלא לשלחם איך אתה אומר שלח את עמי והרי איני ברשותי ואיככה אוכל לשלחם וידי אסורות לז"א כי אם מאן אתה ירצה כי אילו לא הודעתיך ודאי שלא תוכל בעצמך לשלחם אבל כיוון שעתה אני מתרה בך ומודיעך קרוב הדבר ליתן רשות בידך ואם תמאן אינו ממני רק אתה הוא הממאן וז"ש אתה, וכיון שידע משה שאין הדבר בבחירת פרעה יען כי אני הכבדתי וכו' לכן לא המתין לשישיבנו כי ידע שאין תקוה ולכן ויפן ר"ל פנה בשכלו ונסתכל במה שאמר הית"ש כי אני הכבדתי את לבו ולכן ויצא מעם פרעה תיכף קודם שישיבנו הן או לאו: ויאמרו וכו' הנה השי"ת אמר כי אני ה' הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו והכוונה הי' להסיר הבחירה מידינו ועי"כ יהי' זה הכבדה למוקש לנעול שערי תשובתינו וא"כ עד מתי אני ואתה יכבוד ה' לבנו למען תהי' לנו למוקש כנז' וז"ש לנו לשון רבים לו ולהם ואמנה מוכרח הוא שנכביד לבנו כי כן גזר השי"ת אבל נביא ליטהר ויסייעונו מן השמים וזה כי גזרת הכבדת לבנו תהי' באשר לא נשלח העם כולו אנשים ונשים וטף כמ"ש הוא שלח טמי ופו' אבל שלח את האנשים לבדם ועי"כ לא תבוטל גזרתווגם כי אפשר יסלק אפ' מעלינו כיוון שהתחלנו ליטהר: ויאמר משה בנערינו וכו' כבר ידע משה כי אין תורה עוד להם לכן הרחיב האריך בסיפור התנאים אל כי ללא צורך בנערינו וכו' להודיעם כי גזרתי לא תשוב ריקם: וימהר וכו' חטאתי לה' אלקיכם ולכם הנה משה אמר אלו ג' הדברים הא' הוא שיאמין שיש אלוה בעולם והוא הנקרא בשם הוי"ה וז"ש כה אמר ה' אלקי העברים וכו' ובמלת ה' רמז לו שהוא מהווה כל הויות וברא כל העולם הב' הוא כי עם היותו ברא כל העולם לא ייחד עצמו לאלוה אלא על ישראל לבדם וז"ש אלקי העברים הג' הוא שישלח ישראל וז"ש שלח עמי וכו', ופרעה כפר בשלשתן וכנגד הא' אמר לא ידעתי את ה' וכפר בעיקר ובכלל זה אתייא במכ"ש דאינו אלקי העברים ובכלל מאתיים מנה וכנגד הג' אמר וגם את ישראל וכו' או אפשר כי במלת וגם ריבה להכחיש גם את השניה, ועתה הודה בשלשתן כנגד הא' אמר חטאתי לה' וכנגד הב' אמר אלקיכם מיוחד לכם וכנגד הג' אמר ולכם כלומר ולשליחות שלכם שאמרתם לי שלח וכו': וגם ערב רב וכו' מלת וגם ריבה להוסיפם עם יצא הצאן והבקר הנזכר בסוף הפסוק וכאלו אמר וצאן ובקר עלה אתם וגם ערב רב והכוונה להודיע כי הערב רב לא הי' תוך ענני כבוד אלא חוצה להם גם מקנה הצאן והבקר ודע כי אלו הי' נפשות חצוניות מצד עשו שעליו נאמר ורב יעבוד צעיר והם ערבובייא מסטרא דרך וז"ש בספר הזוהר כי לא מצריים היו אלא עמלקים וכו' ה' מינים הנזכר שם בפרשת בראשית בפסוק המה הגבורים וכו' ובזה יתבאר טעם ויאהב יצחק את עשו לסיבת כי ציד בפיו הם אלו הערב רב שהיו מתחברים אז בו והיו עתידים להתגייר נודע כי הגרים מחמת יראה הם מסטרא דפחד יצחק ולא באלה בחר ה' כי אם בזרעו יעקב: ויאפו וכו' קשה דהכא משמע כי טעם אפייתם הבצק מצה טרם יחמץ הוא על כי גורשו ממצרים וכו' והרי משמע מפסוק וישא העם את. בצקו טרם יחמץ וכמו שפי' רשי' שם וכן בפ' ראה כי בחפזון יצאת וכו' וכתב רש"י חפזון של מצרים משמע דמשום הכי נצטוו על אכילת מצה גם מלשון ההגדה משמע כן דכתב מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על. שום שלא הספיק בצקם וכו' והרי קודם שיצאו ממצרים בחפזון נצטוו על החמץ בפ' החודש הזה לכם אלא ליוצאי מצרים עצמן ואלו מפני טענת חפזון היציאה לא היתה מצוה זו אלא לדורות כדי להורות כי הטעם הוא מפני החפזון, ועל פי זה יובן במ"ש. במסכת פסחים בפרק כל שעה ובפ' מי שהי' טמא תניא ר"י הגלילי אומר מנין לפסח מצרים שאין חמוצו נוהג אלא יום אחד ת"ל ולא יאכל חמץ סמיך ליה היום אתם יוצאים גם שם במשנה מה בין פסח מצרים לפסח דורות וכו' וכן אם ידקדק בפ' קדש לי כל בכור תמצא כל ענין זה מפורש כי בפסח דורות נצטוו על איסור אכילות חמץ כל השבעה ימים וגם על השבתתו ולא יראה לך חמץ וכו' שבעת ימים ואמנם בפסח מצרים לא נצטוו כלל על השבתתו ואף גם על אכילתו לא נצטוו רק ביום ראשון בלבד, ונמצא כפי זה יכולין היו ישראל לאפות בצקם חמץ ויניחוהו עד יום השני כי אז הי' מותר להם מן הדין וביום הראשון יאכלו משיורי מצה שנשאר להם מליל ראשון כמ"ש משארות' צרורות בשמלותם ולזה הי' מן הדין ואמנם לפי שגורשו ממצרים בחפזון לכן לא הספיק בצקם להחמיץ והוצרכו לאפותו מצה ולהורות זה נתוסף עוד איסור אכילת החמץ וגם השבתתו כל ז' ימים וכמו כן נתוספה מצות אכילת מצה כל ז' ימים: ויהי בחצי הלילה וכו' הפסוק עצמו תירץ קושיית רז"ל במסכת ברכות על מ"ש משה כחצות הלילה וכו' ומי איכא ספיקא קמי קוב"ה דקאמר כחצות ותירצו כדי שלא יטעו אצטגניני פרעה וכו' וז"א ויהי בחצי הלילה כלומר ודאי דלא אית ספיקא קמי קוב"ה והראי' כי הויית המעשה היתה מכוונת ממש בחצי הלילה וזהו ויהי בחצי הלילה וא"כ מה שאמר כחצות הי' כנגד פרעה ואצטגניניו שיש ספק להם כנז"ל: או ירמוז אל תירוץ שהוזכר בזוהר כי כחצות איני לשון ספק אלא כענין כעלות המנחה ר"ל כשיגיע זמן לחלוק ולחצות הלילה לשני חצאין וזה .רמז הפסוק עצמו באומרו ויהי בחצי ולא אמר ויהי' בחצות וקושיא זו אין לה תירוץ כפי דרך הראשון של רז"ל במסכת ברכות וכפי דרך הזוהר יתורץ היטב כי מה שאמר כחצות הוא כענין התרגום שאמר כמופלג ליליא ולא אמר כפלגות ליליא רק כמפלג ליליא שהוא כשחוצה הלילה לב' חלקים וחצאין שהוא הנקודה אמצעית שבין שני החצאין אך ויהי בחצי ר"ל בחצי האחרון כי חצי הוא שם דבר וכחצות הוא שם הפעולה כנז', וא"ת א"כ הרי לא נתקיים מ"ש כחצות ולא הי' אלא בחצי האחרון התשובה היא במה שיקשה קושייא אחרת והוא כי שם דבר פעולת היציאה אני יוצא וכו' ואח"כ ומת כל בכור וכאן לא נאמר וה' יצא בתוך מצרים והכה כל בכור כי הרי אומרו הכה כל בכור אפשר שהי' ממעון קדשו ולא ירד ויצא בעצמו ממש, אמנם הענין הוא כי שם אמר כי כחצות וכו' בנקודה האמצעית ממש אז אני יוצא בתוך מצרים ממש להעמיד בית דינו שם לדון אותם ויאמר דינם למות ואח"כ תעבור אותה הנקודה שהי' רגע קטן זמן העמדתם בדין פניו ומת כל בכור בהתחלת החצי האחרון וכאן לא הוצרך לחזור להזכיר ענין יציאתו ית' אה לסיבת כי כל דבריו האמת והצדק ונודע הוא כי כך היו ואם לסיבת שהוא ענין נסתר רוחני לא נראה לעין התחתונים אם הי' כך אם לאו אמנם ענין המעשה בפועל מיתת הבכורות המורגש לעין הוזכר בכתוב כי וה' הכה כל בכור בחצי השני של הלילה וכן כל מצרים ראו והודו כי צדקו דבריו ית', גם נוכל לאמר כי כבר נרמז גם ענין זמן העמדתם בדין במ"ש וה' הכה כל בכור כמ"ש ז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ואמר כי אחר שהוא ית' ובית דינו דנו הדין הזה בנקודת כחצות הלילה הכה כל בכור בחצי האחרון של הלילה ואמנם בענין דיינות הדין הזכיר בית דינו עמו ית' כי זהו שבח גדול אליו ית' ללמד ק"ו את התחתונים שלא ידונו יחידים אמנם בענין הפעולה לא כינה אותה רק אליו ית' לבדו כמ"ש הכה כל בכור ולא אמר הכו: או ירצה כי נתן טעם למה מכות בכורות היתה אחר חצות וז"א הסיבה למה ויהי בחצי הלילה שהוא בחצי האחרון הטעם הוא לפי כי וה' הכה כל בכור כי אלו הוא עצמו הי' המכה היו יכול להיות אפי' בתחילת הלילה אבל הי' בשיתוף כמ"ש בספר הזוהר כתיב והכתי כל בכור אני ולא מלאך וכתיב ולא יתן המשחית הא כיצד המשחית הי' מכה ונוגף הבכורות והקב"ה הולך עמו למנעו לשלא ימית בכורי ישראל כמ"ש ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיהם אבל הנגיפה היתה ע"י משחית כי אין דבר רע יורד מן השמים וז"ש וה' הוא והמשחית הכה כל בכור וע"ד זה מ"ש הכה בלשון יחיד יחזור אל המשחית הנרמז בוא"ו יתירה של וה', ובזה יתורץ מ"ש לע"ל ומת כל בכור כי שם נאמר אני יוצא בתוך מצרים ולא הוזכר המשחית ולכן לא אמר והכתי רק ומת כל בכור ירצה ע"י המשחית שלא הוזכר ענינו בפסוק ההוא אבל כאן שזכר ענינו במלת וה' כנז' אמר הכה כל בכור שחוזר אל המשחית ולא הוצרך לאמר וימת כל בכור. ונחזור לתירוץ הקושיא הנז' כי יען אשר וה' הכה כל בכור שהוא ע"י המשחית כנז' לכן הוצרך הדבר להיות נעשה בחצי הלילה האחרון ולא מקודם כנודע כי תוקף חוזק הקליפות הוא טרם חצות דינא קשיא תקיפא והקטרוג רב ולא יוכל להציל בכורי ישראל ולכן המתין טד אחר חצות שאז מתמתק הדין ברחמים ואז הדין יכה בכורי מצרים וברחמים יצילו בכורי ישראל, והודיע כי מבכור הנולד לפרעה דעתיד למיתב על כורסי' מלכותו ממנו התחילה המכה לקיים כי אין בית אשר אין שם מתאבל פרעה עצמו אעפ"י שהיו בכור כנודע נתקיים לקיים מה שנאמר ואולם לבעבור זאת העמדתיך וכו' כי הוא עצמו שאמר וגם את ישראל לא אשלח ויקם פרעה לילה למהר לשלחם וכו' ברצונו משא"כ אלו מת ויוצאים בעל כרחו אחר מיתתו וז"ש ויקם פרעה וכו' כי היו ב' תועלת בהצלתו ומת בנו אשר ימלוך תחתיו כנז' הא' כי כיוון שגם אליו נגעה הרעה במיתת בכורו קם הוא עצמו לשלחם טרם ימות גם הוא ועוד כדי שהפה שאסר הוא הפה שיתיר כנז"ל, גם היתה ביה הוראה אחרת כי כמו שבסרבנות הוא הכביד לבו יותר מכולם ואחרי' במדרגה עבדי ביתו ואחריהם שארית עם מצרים עתה הי' להיפך כי ויקם פרעה תחילה לשלחם ואחריו וכל עבדיו ואח"כ וכל מצרים, ואמר לילה ירצה כי תחילה נאמר כחצות הלילה ומת כל בכור אך משם ואילך אין מיתה אבל במעשה לא הי' כך אלא ויהי בחצי הלילה האחרונה אז הכה כל בכור א"כ עד אור הבוקר יש המשך זמן מכת בכורות וימת פרעה עצמו והרבה אחרים עמו ולכן ויקם פרעה להיות כי עדיין הוא לילה ובפרט ע"ד ספר הזוהר כי ליל קודם חצות ולילה אחר חצות ולכן ותהי צעקה גדולה במצרים על העתיד איזה מכה ומחמת זה שראו שינוי אחר ג"כ כי תחלה נאמר ומת כל בכור בלבד ועתה ראו כי אין בית אשר אין שם מת א"כ אפשר כי אחר שנתקיים דבר משה בענין מכות בכורות עוד הרבה ה' להרוג את כל מצריים ג"כ כי אין זה מכחיש דבר משה ומת כל בכור בלבד אמנם ומת כל בכור בתחילה כחצות הלילה ואח"כ נמלך בדעתו להרוג את כולם וזהו כי ראו ב' שינויים הנז"ל הא' כי אין בית אשר אין שם מת ועוד כי עדיין הוא לילה ואפשר שימותו כולם ולכן ותחזק מצרים עוד חוזק אחר נוסף למהר לשלחם ולא הספיק להם בשילכו בבוקר רק מהרו לשלחם בעוד לילה לפי שאמרו כולם מתים ולא הספיק מיתת הבכורות, וז"ש ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר וכו' ר"ל קרא ואמר להם הנה לילה נעשה המעשה הזה ולא כחצות דוקא כמו שאמרתם וא"כ קומו מהרו וצאו מתוך עמי ולא תמתינו עוד עד אור הבוקר כי ירא אנכי פן כולנו מתים כנז' ואפשר שאילו לא מתו רק הבכורות הודאים הנודעים להם בלבד וגם שהי' מתים בנקודת חצות ולא אח"כ לא הי' משלח' בראותו כי עברה הצרה כמנהגו בשאר העשר מכות ובזה יתורץ מה שלא אמר ויקרא למשה ולאהרן בלילה כי הכונה היא כי מה שקרא בפי' ואמר להם הוא לילה כלומר לילה הוא ולא חצות כדבריכם ולכן קומו צאו וכו', והנה ב' גם יש בזה והם הפכיים והענין הוא אל תחשבו כי ישראל לבדם הי' עבדים ואתם בני חורין כי גם אתם צריכין ממני רשות לשאומר לכם קומו צאו גם אתם. ובבחינה אחרת היו להיפך כי לא די שלכם אתן רשות לצאת יען אתם שלוחי השי"ת. אלא גם לבני ישראל אני נותן רשות שיצאו, או ירצה כי תחלה דברתי עמכם במדרגות רבות תחלה נתתי רשות לגברים בלבד ואח"כ גם לעף ונשים ואח"כ גם למקנה צאן ובקר ועתה אני נותן רשות אפי' למצרים הרוצים להתגייר כמ"ש וגה ערב רב וכו' וז"ש גה אתם כלומר אתם וגם יונוס ויומברוס ראשי הערב רב השקולים בחכמת הכשפים ככם וכן בני ישראל וגם דלת העם ערב רב הדומים להה איני מעכב לכל מי שירצה לצאת. וזהו מה שרמז הכתוב ויהי בשלח פרעה את העם זה ערב רב הנקרא עם סתם כמו שיתבאר במקומו והנה לא מצינו זה מפורש רק פה במ"ש גם אתם גם בני ישראל כנז"ל וגה צאנכם וכו' ירמוז אל מה שאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ונרמז בריבוי גם צאנכם וכו' וז"ש ג"כ כאשר דברתם והוא מ"ש גם אתה תתן בידינו וכו'. ואם לא כן יהיו מיותר אומרו כאשר דברתה וביאר היראה שהיתה בלבו ואמר וברכתם גם אותי כלומר מה שאני מתיירא וממהר לשלחכם הוא למעני כי אני בכור כנז"ל ולכן אני ממהר לשלחכם כדי וברכתם גם אותי בתפלתכם שלא אמות עם שאני ג"כ בכור כשאר הבכורות ואנצל מגזירת ומת כל בכור וכו'. וז"ש גם כלומר כי גם שאנכי בכור עכ"ז תברכוני: או ירצה כי הנה פרעה ידע שינצל אם בראותו כי התחילה המכה מבכור פרעה וכו' והי' ראוי שיתחיל ממנו עצמו וזה הוראה אל מה שאמר בתחנה ואולם לבעבור זאת העמדתיך ולכן לא מיהר לשלחם בלילה רק אמר קומו צאו ר"ל צאו בשטה שדרך בני אדם קמים ממטתם כמ"ש על בשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם לקום. וז"ש קומו ואח"כ צאו ונתן טעם כי הוא לא הי' מתיירא ומובטח הוא כי וברכתם גם אותי אבל כל עם מצרים שלא היו חכמים כמוהו נתחזקו להוסיף עוד למהר לשלחם בעוד לילה וזה כי אמרו בלבם כולנו מתים אם נמתין עד אור הבוקר אבל פרעה שהיו חכה לידע בדבר כי לא מתו רק הבכורות לבדם לא מיהר לשלחם אז עד אור הבוקר ולכן היו לבני ישראל שהות ופנאי לקיים דבר משה, וז"ש ובני ישראל עשו כדבר משה בשני דברים הא' שצוום ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר והב' כי לא רצו ללכת עד אשר שאלו ממצרים כלי כסף וזהב וכו' כמ"ש דבר נא באזני העם וישאלו וכו' והנה כיוון שכל מצרים כולה נתחזקו עליהם בחוזק רב וגם כי היו מיראתם כי כולנו מתים גם כי פרעה לא ימהר לשלחם היו מוכרחים נצאת ולא היו המצרים מתעכבים להשאילם כלי כסף וכו'. ולכן הוצרך כי וה' נתן את חן העם וכו'. וגם שהיו יראים מן המתים נתעכבו וישאילום כלי כסף וכו' ונתאחרו זמן רב מאוד עד כי וינצלו את מצרים כמצולה שאין בה דגים ולא יצאו עד אור הבוקר ממחרת הפסח כנז' פ' מסעי וזה יורה כי אין זה רק כי חן וכבוד יתן ה' כמ"ש וה' נתן את חן וכו': וידבר ה' וכו' החודש הזה וכו' יש להעיר מה טעם הוזכר אהרן כאן יותר משאר המקומות של צווי מצות, גם מלת לאמר שהוא מיותרת גם אומרו בארץ מצרים הוא מיותר ואדרבה הוצרכו חכמי ישראל לפרשו אם חוץ לכרך או בתוכו וכל זה היו מיותר, ועוד שהל"ל פסוק דברו אל כל עדת וכו' קודם פסוק החודש וכו', ועוד אומרו לכם כאין לו הבנה כי לכל העולם הוא ראשון ולא עוד אלא שכתב לכם לכם שני פעמים, ועוד כי הפסוק עצמו הוא כפל והל"ל החודש הזה ראש חדשי השנה ויספק, ועוד כי מה צריך בכאן להודיעם זה החודש הוא הראשון ודי שיאמר בעשור לחודש הזה וכו' ומה לנו אם יהי' ראשון או לאו, ועוד לאמר השני שבפסוק דברו וכו' הוא מיותר, ועוד למה כפל הענין באומרו תחלה דברו אל כל עדת וכו' וחזר ואמר לאמר עוד קושיות אחירות יתורצו בכלל הביאור: הנה עיקר מצוה הזאת אינה רק מה שאמר אח"כ דברו וכו' בעשור לחודש הזה וכו' ולכן עשה בו התחלה בפני עצמה ואמר דברו אל כל עדת בני ישראל אלא שאגב גררא רצה להודיע ענין קביעת חודש ניסן איך הוא כי אין זה נוגע אל כל עדת ישראל אלא אל הסנהדרין וכמו שיתבאר ולפי שתלוין ב' מצות אלו יחד כמו שיתבאר לכן נכתבו יחד ונתחיל במצוה הראשונה אשר היא ענין קביעות חודש ניסן כי ע"י ידיעתינו יום קביעתו ע"י הסנהדרין נדע אימיתי תהי' מצוה השנית אימתי יהי' בעשור לחודש לשיקחו להם איש שה לבית אבות וכו' שהוא נוגע עתה לכל כללות ישראל, ולהורות כי מצוה זו הי' רק להסנהדרין בלבד הזכיר גם את אהרן כי הוא מכלל הסנהדרין כמ"ש ז"ל על ובאת אל הכהן או אל השופט אשר יהי' בימים ההם כי הי' חובה בסנהדרין להיות בה כהנים ולויים ומשה נשיא שבכולן ואלו לא הזכיר רק את משה כבשאר הדבורים לא היינו יודעים כי מצוה זו היא לסנהדרין, ויען הסנהדרין אינה נוהגת אלא בפני הבית עכ"ז לענין עיבור השנה יכולין לעבר אף בחו"ל וכמ"ש אמר ר"ע כשירדתי לנהרדאי לעבר את השנה וכו' וז"ש בארץ מצרים כי אף שהי' שם אין הדבר תלוי אלא שיהי' סנהדרין המורים עד משה וז"ש החודש הזה לכם הוא מסור שאתם סמוכים אף אם הוא בארץ מצרים, ואומרו לאמר יהי' עניינו לאמר וללמד אל כל הסנהדרין לדורות של אחריהם כי גם להם מסור ענין עיבור השנה וכמ"ש במסכת ראש השנה מלמד שבית דינו של רבן גמליאל כבית דינו של משה הוא חשוב לענין זה, או ירצה לאמר לישראל כי עיקר המצוה הזו לכם היא כנז' ועכ"ז קודם שתאמרו לישראל דין לקיחת הפסח בעשור אמרו להם ג"כ דין זה כדי שידעו קביעותו וגם שידעו מה שעשיתי בשבינם להיות חודש זה ראש חדשים כמו שיתבאר: החודש הזה וכו' שני עניינים שנמסרו להם לב"ד קביעות יום החודש ועיבור השנה וכנגד הא' אמר החודש הזה לכם וכמשז"ל הראהו לבנה בחדושה וכפי זה אומרו החודש ירמוז אל יום קביעות ר"ח ע"פ ראיית הלבנה החדשה וגם לכך אמר הזה כלומר כשתראו ראיית הלבנה החדשה ותאמרו כי זה הוא אז מסרתי קביעותם בידכם ולא ביום אחר וכמ"ש רבן גמליאל כך מקובלני אין בין לבנה לחברתה אלא כ"ט י"ב תשצ"ג ואין כח בידם לשנות מזה וידבר על כל יום ויום שבכל חודש וחודש ולא ידבר על חודש ניסן לבדו כמ"ש ראש חדשים רבים כי מ"ש החודש הזה חוזר אל הלבנה החדשה שבכל ראשי החדשים וכו', הב' אמר ראשון הוא לחדשי השנה כי עבור השנה בתוספת חודש אחר גם הוא מסור לכם וז"ש לחדשי השנה כי בתחילה דיבר בקביעות ראשי ימי החודש ועתה ידבר בקביעות חודש הראשון ראש לשנים עשר חדשי השנה והודיע כי אפי' שמסרתי' לכם לעולם יהי' ניסן ראשון לחדשי השנה באופן שהעיבור יהי' באדר שני סוף חדשי השנה ולא יעברו שני ניסן רק יהי' ניסן א' לבדו והוא יהי' הראשון לחדשי השנה וזה רמז באומרו ראשון הוא אבל אדר האחרון בו יהיו קביעות העיבור ויוכל להיות שני אדרים: ואחר שנתבאר הדינים עצמן נבאר עוד עמו הפסוק איך כל זה היו לסיבת ישראל כמו שבארנו במלת לאמר, אמר החודש הזה וכו' ירצה אמרו לישראל כי החודש הזה בעבורכם נקבע להיות ראש לכל י"ב חודש להורות הנס הגדול שגאלתי אתכה בחודש הזה ואעפ"י שבריאת העולם היתה בתשרי והוא הי' ראוי להיות ראש החדשים יותר אני מחשיב גאולתכם מבריאת העולם ואמנם עכ"ז הטלתי פשרה כי תשרי יהי' ראש השנים כיוון שבו נברא העולם אבל ניסן ראשון הוא לכה פי' לסיבתכם שנגאלתם בו יהי' ראשון לחדשי השנה ולא לשנה עצמה כנודע, והנה זה כדעת ר' יהושע אמנם לדעת ר' אליעזר כי בניסן נברא העולם יתבאר באופן זה החודש הזה בסיבותיכם היא ראש חדשים ולפי שגלוי לפני כי בניסן הייתם נגאלים לכן כבר הקדמתי בבריאת עולם להיותו ראשון הוא כבר מאז לחדשי השנה כי בו בראתי העולם וכל זה לכם לסבותיכם כי הי' גלוי לפני שבחודש הזה תהיו נגאלים: דברו וכו' אחר שכבר צויתי לכם משה ואהרן המצוה הנז' המסורה לכם עכ"ז תספרו אותם ותדברו אותם אל כל עדת ישראל הם זקני העדה הסנהדרין כי גם להם מסור הדבר הזה ואח"כ תאמרו לישראל עצמן המצוה הראויה להם וז"ש לאמר בעשור לחודש הזה וכו', וירמוז ג"כ אל מה שנודע כי חייבים ב"ד לשלוח שלוחים ולהודיע לכל ישראל קביעות יום ר"ח ניסן מפני צורך הרגלים אימתי הם כי אם אינם יודעים אימתי הי' ר"ח איך ידעו אימתי הוא בעשור לחודש לזה רמז ג"כ במ"ש הזה כלומר כי אחר שתודיעם יום עצמו הזה של החודש ידעו מתי הוא יום העשור, גם ירמוז מה שבארנו בדרוש שבת הגדול שב"פ מצורע טעם לקיחת הפסח בעשור לחודש ניסן )ושולט( שהוא לפי שטלה הוא אלוה של מצרים והוא ראש נמזלות ושולט בניסן ראש לחדשים ועקר שליטתו מן אחר שליש הראשון של החודש בסוד כח הנקרא שלישו"ת הידוע לחכמי התכונה, וז"ש דברו אל כל עדת ישראל מה שהודעתי לכה כי ניסן היא ראש חדשים וכיוון שכן אמרו להם כי בעשור של החודש הזה להיותו ראשון שולט עליו מזל טלה ובפרט בעשור שבו כנז' ולכן ויקחו להם איש שה וכו' להכניעו כדי שתוכלו לצאת מתחת שעבודו, ואומרו לכם לרמוז כי ואיני לי כשאר הקרבנות כי כולו נאכל לכם וזה להודיע כי מסור הוא בידכם עתה והודיע כי יכולין למנות איש א' לבדו שליח ויקח ולקנות הפסח על כולם ואח"כ כל מי שרוצה להתמנות עליו ימנה וז"ש ויקחו וכו' כלומר גם שאמרתי ויקחו בלשון רבים יכולין הם ליקחו ע"י איש אחד לבדו וכל בית אב שהן רבים: