ויחי יעקב וכו'. בס' הזוהר אמרו כי כמנין ויח"י היו ימי שלות של יעקב י"ז שנים משנולד יוסף עד שנמכר וי"ז שבארץ מצרים. ויש לעורר למה הודיע כמה חי במצרים ודי כשיודיע כללות כמה ימי חייו קמ"ז שנים כבשאר כל האבות. ועוד כי עדיין עתה לא היה חולה עד אח"כ כמ"ש ויהי אחר הדברים וכו' ולמה הזכירו מעתה אל נא תקברני במצרים. ואם יצחק אמר לעשו הנה נא זקנתי וכו' ועתה שא נא וכו' אף כי לא הי' חולה היה לפי שהגיע לימי אבותיו קרוב לחמש שנים כמשז"ל אך יעקב עדיין היה רחוק מאד מימי אבותיו על הפחות ימתין עד שיגיע להם, ומכח ב' חקירות אלו תפול קושיא בכתוב באו' ויקרבו ימי ישראל וכו' וכי מהיכן ידע שקרבו ימיו אשר מסיבה זו ויקרא לבניו וכו' והרי לא הגיע לימי אבותיו וגם לא חלה. ובאמת שהיינו יכולין לתרץ כפי משז"ל על הנה אביך חולה שהיה דבר חדש שעד אז לא חלה אדם בעולם אלא הוא וכיון שהיו מתים פתאום בלי חולי לא היה יודע עת מותו ולכן ויקרא לבנו ליוסף וכו' אך עדיין קשה שימתין עד שיגיע לימי אבותיו כנז'. גם קושיא זו היא יותר עצומה למעלה במ"ש ימי שני מגורי ק"ל שנה ולא השיגו את ימי חיי אבותי ומי הגיד לו שימות אז ולא ישיג לימי אבותיו ואולי יאריך ימים וישיג יותר ויותר, ואם על אותה שעה עצמה היה אומר א"פ ממה היה מצטער ואו' ולא השיגו וכו' מכיון שהיה אז בחור ורך בשנים, גם ענין סמיכת הפרשיות ובפרט היותם בתכלית הדביקות עד שהיתה פרשה זו סתומה כמשז"ל: והענין כי הפרשה עצמה הרגישה הקושיא שהקשינו בפרשה הקודמת ולא השיגו את ימי וכו' גם קושיא אחרת מה טעם יעקב בחיר שבאבות ואדרבה היה ימיו הרבה מועטין מימי אבותיו ולא עוד אלא שכל ימיו היה בצער כמ"ש לא שלותי ולא שקטתי וכו', וז"ל ויחי יעקב וכו' כלומר לא היה חיים טובים של שלוה ליעקב הבחיר שבאבות רק אלו י"ז שנים שחי בארץ מצרים כנז' בפרשה שקדמה וישב ישראל וכו', כי בפ' וישב יעקב ביקש לישב בשלוה וקפץ עליו רוגזו של יוסף ולכן נק' בשם יעקב אבל כאן וישב ישראל בארץ מצרים ונק' בשה ישראל ושררה לפי שביקש ונתקיימה בידו כמ"ש ויפרו וירבו מאד וכו', וזאת הישיבה נק' חיי יעקב של שלוה והיה י"ז שנים בלבד וכל ימיו היה בצער. ועוד אחרת ענין קצרות ימיו כי ויהי ימי יעקב וכו' קמ"ז שנים ולא הגיע לאורך ימי אבותיו, ומכל זה יבא האדם להסתפק אולי לא היה צדיק כאבותיו ח"ו ובא הכתוב להודיע כי לא כן הוא ח"ו אלא ויקרבו ימי ישראל למות כמו שית', נמצא כי היתה פרשה זו סחומה להסמך אל הראשונה לשתי סבות, אם לתרץ: ענין ולא השיגו ימי שני אבותיו וכו', ואם לענין וישב ישראל בארץ מצרים וכו', ואלו לבד היו חיי יעקב ויחי יעקב וכו', ב' קושיות חזקות אלו יתורצו במ"ש ויקרבו ימי וכו' כאשר נבאר מה שייך קריבת הימים ואדרבה רחוקם מן האדם הם סיבת המיתה, אך ירמוז אל מ"ש בס' הזוהר פ' וישב כי אף שאמרנו ששבעים שנה שחי דוד המלך ניתנו לו מאדם הראשון הנה ב' האבות שהם גלגולי אדם הראשון וגם יוסף הוצרכו לחזור וליתנה לדוד, כי יצחק חי ק"פ שנה שיעורו האמיתי ולא נתן כלום, ואברהם חי קע"ה ונתן ה' שנים לדוד, ויעקב חי קמ"ז ונתן כ"ח שנים לתשלום קע"ה כאברהם, ויוסף חי ק"י ונחן לדוד ל"ז שנים לתשלום קמ"ז של יעקב, הרי שבעים באופן שימי ישראל הם מרצונם קרבו לו המיתה שימות מהרה בן קמ"ז שנים לתת הכ"ח לדוד ולא מפני חטא ח"ו נתקצרו ימיו וז"ש ויקרבו ימי ישראל למות ולא חטאותיו קרבו לו המיתה, וזהו הטעם הזר"קא. והסגול"תא שעל ויקרבו ימי ישראל למות כי הוא. מרצונו זרק הכ"ח שנים למרחוק לדוד המלך וישכב. עם אבותיו בחיר שבהם כענין ג' נקודות הסגולתא אברהם ויצחק שוים ויעקב נח על גביהם, ודע כי יצחק לא נתן לו מאומה לפי שמת בן ל"ז שנים בעת העקידה ופרחה נשמתו ונכנסה אחרת כמ"ש בס' הזוהר על הטעם למה לא כתיב יצחק יצחק שני פעמים כאברהם ויעקב ופרץ ומשה ושמוואל, כי ב' נשמות יש לכל צדיק כנז' בפ' נח ואם ליצחק עצמו הוצרכו שנים וחיים מנשמתו החדשה איך יתן חיים אל דוד ולכן נכנס תמורתו יוסף ונתן לדוד ל"ז שנים כנגד ל"ז שני חיי יצחק קודם העקידה והענין כי נוטל חיים מן תפארת ונותנן ליצחק שהוא הגבורה ולדוד שהוא המלכות דלית לה מגרמה כלום, ולהיות יוסף מכריע הוא קרוב ליצחק שהיא אותיות ק"ץ ח"י ויוסף הוא יסוד קץ הת"ת וסויומו ונק' ח"י בסוד הצדיק הנק' ח"י ובסוד אחרי ראותי את פניך כי עודך חי. ובזה תבין מ"ש ויקרא לבנו ליוסף כי הוא בנו המיוחד לו יסוד סיום הת"ת, והודיעו ענין הזה שביארנו' כי זה שהיה מצוהו מעתה אל נא תקברני במצרים היה לפי שקרבו ימיו למות וגם הודיעו שלא יחשדהו שנתקצרו ימיו מפני החטא אלא ברצונו נתן כ"ח שנים לדוד ושגם הוא יוסף יתן לו ל"ז שנים כי אין בכל בניו נק' בנו בעצם כמוהו וז"ש לבנו ליוסף ולא אמר ויקרא ליוסף, וע"ד הפשט יתן טעם למה לא מצוה כן לכל בניו יחד ונתן ב' טעמים וזה, כי ביוסף היה ב' טעמים אם שהיה בנו ואם שהיה יוסף מלך ויש בידו לקיים דברו ולא כן אחיו, ולזה לא אמר לבנו יוסף לרמוז שהם ב' טעמים הא' לבנו לסיבת היות בנו והב' ליוסף לסיבת היותו יוסף מלך אף אם לא היה בנו, ואחר שנשבע לו יוסף לקיים דבריו סמך על דבריו ושתק עד עת פטירתו ואז לא גילה להם דברו עם יוסף מפני הקנאה אך לכולם יחד יקרא ויאמר להם קברו אותי אל אבותי אל המערה וכו'. או יהיה ע"ד משז"ל אל ויאמר ליוסף הנה אביך חולה זה אפרים שהיה תמיד יושב ולומד עם יעקב וכן בכאן ויקרא לבנו ר"ל ויקרא יעקב לבנו וביאר בנו של מי ואמר ליוסף כלומר כי היה אפרים בנו של יוסף והוא היה השליח של יעקב והודיענו מ"ש לעיל שהיה הדבר בסוד שלא ירגישו אחיו ויקנאו בו ולכן היתה השליחות ע"י אפרים בנו. אם נא מצאתי חן בעיניך נא עתה שאתה מלך ואני הדיוט אני משים הדבר בספק אם מצאתי חן אם לאו, ופי' נא ר"ל עתה שאם הוא לשון בקשה הל"ל נא אם מצאתי וכו' שים נא ידך וכו' לא לישבע דא"כ מה הוצרך למטה לחזור ויאמר השבעה לי, אך כונתו לומר טעם למה אני מפציר בענין אל נא תקברני ואמר שים נא ידך וכו' יראה כי מעולם לא חטאתי בברית קודש אפילו בטיפת קרי כמ"ש ז"ל על כחי וראשית אוני ואין נק' צדיק רק הנזהר מן הקרי כנודע ועליו נאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ולכן לי נא לירש ארץ כנען ואל תקברני אלא שם ונמצא כי החסד הזה שאני שואל ממך הוא 'אמת כפי הדין וז"ש חסד ואמת וזהו סוד תתן אמת ליעקב בסוד כלה זרע אמת. אל נא וכו' הל"ל נא אל תקברני וכו' אם הוא לשון בקשה אבל הוא לשון טתה, כלומר אין כוונתי כמו מה שתצוה את בניך והעליתם את עצמותי וכו' אמנם נא ר"ל אפילו עתה תיכף אחרי פטירתי איני רוצה שתקברני במצרים ותאמר בשאח"כ תעלה עצמותי ביציאת מצרים, והטעם כי אני משונה מכל הצדיקים שלא ראיתי קרי מימי כמ"ש שים נא ידך וכו' כנז'. וא"ת מה תועלת יש לך בזה כיון שיצאה נשמתך בארץ טמאה כמ"ש ר' אליעזר בסוף מס' כתובות אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה, לז"א ושכבתי עם אבותי תיכף בפטירת נשמתי תלך לה לשכב עם אבותי ומובטחני בזה לסיבה הנז'. וכיון שכן ונשאתני גם את גופי אני ממצרים וקברתני גם לגופי בקבורתם בעפר עם אבותי והריני כאילו קלטני מחיים כי הגוף הולך אחר הנשמה. או ירצה אילו הייתי מת ודאי שהענין כן אבל אני איני עתיד למות אלא ושכבתי עם אבותי שכיבה כבחיים ולא מיחה ממש וכמשז"ל יעקב אבינו לא מת וא"כ אין זה נק' קולטתו לאחר מיתה כי תמיד אני חי ולכן ונשאתני ממצרים וכו'. או יראה הטעם שאני אומר אל נא תקברני במצרים אפילו עתה הוא לפי שאני מוכרח לשכב עם אבותי כנודע כי לכן נק' מערת המכפלה וקרית ארבע שנקברו בה ד' זוגות וכמו שאדם ואברהם ויצחק וג' זוגותיהם וכמו כן לאה זוגתו כולם נקברו בה תיכף אחר פטירתם גם אני צריך לכך וז"ש ושכבתי עם אבותי ולכך ונשאתני וכו'. ויאמר אנכי אעשה כדבריך, כלומר אני בבחירתי אבל הנני משוטבד לפרעה ואם לא יניחני מה בידי לעשות, אז נתן לו עצה השבעה לי וע"י כן אם יכריחך לעבור השבועה תשיבהו שתעבור גם על שבועתו שלא תגלה למצרים שאינו יודע לשון הקודש כמשז"ל על אבי השביעני לאמר וכו' וזה ג"כ אמר וקבור את אביך כאשר השביעך כי אילו לא השביעך לא הייתי מניחך לעלות, נמצא כי מ"ש ויאמר השבעה לי לא מפני שלא בטת באומרו אנכי אעשה כדבריך רק עצה טובה קא משמע ליה. וישתחו ישראל על שנתקיימה בקשתו תיכף טרם היותו חולה במטה וז"ש על ראש המטה ר"ל טרם המטה, ואילו כדברי רז"ל שהשתחווה לשכינה שהיתה בראש המטה במראשותיו של חולה אי אפשר כי עדיין לא היה חולה עד אח"כ כמ"ש הנה אביך חולה וכו'. ויהי אחרי הדברים וכו', אחר הדברים שהגיד לו כי מרצונו קרבו ימיו למות לתת חיים לדוד המלך ויאמר אפרים ליוסף הנה אביך חולה בפועל ונתקיימו דבריו ובנבואה גמורה היו, גם הודיע הכתוב כי היתה רוח הקודש שורה עליו תמיד וזה כי הרי ויקח יוסף את שני בניו עמו יחד ולא הקדים לשלוח לפניו את אפרים הרגיל תמיד עם יעקב ועכ"ז ויגד ליעקב הנה בנך יוסף בא אליך ודאי שע"י רוח הקודש ידע זה. ולרמוז זה לא אמר ויאמר ליעקב כמו שנאמר ביוסף ויאמר ליוסף רק ויגד כנודע כי כל הגדה היתה ע"י חכמה ורוח הקודש כמשז"ל כי בנין אב לכולן ויגד לך תעלומית חכמה, ומכיון שהגדה זו ע"י רוח הקודש יכלה להודיעו כי הנה בנך יוסף בא אליך כלו' לתועלתך לקיים מה שביקשת ממנו בתחלה אל נא תקברני במצרים וכו' הפך מ"ש בעשו וגם הולך לקראתך להלחם עמך אבל יוסף בא אליך ועדיין קיים במאמרו. אז ויתחזק ישראל ע"י השמחה וישב וכו', ותיכף קודם כל דבר כיון שידע שקיים הוא בדיבורו רצה להודיעו כי גם כי בראשונ' לא שאל ממנו רק על צד החסד של אמת בלתי גמול כפירש"י, הנה עתה בראותו טוב לבבו הנה הוא רוצה לתת לו שכרו הרבה מאד וזה כי הנה אל שדי נראה אלי וכו' ועם כי הברכה ההיא היתה לי כמ"ש ויברך אותי כי הלא אמר לי גוי וקהל עמים הם שלשה ולא נולד לי רק בנימין לבדו, ואמנם ועתה ר"ל עתה שרצונך לקיים שאלתי אתן לך מתנה גדולה כי אותם הב' יהיו הם אפרים ומנשה אע"פ שהם בניך אחשבם כראובן ושמעון באופן שיהיו לי ר"ל כאילו הם בני שלי ויטלו ב' חלקים בנחלת הארץ, ואמנם גם שלענין הנחלה יהיו שוים, לענין הדגלים יהיה אפרים ראש הדגל וז"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שכמו שראובן בכור וראש הדגל על שמעון כן אפרים דגלו קודם למנשה ונק' בכור כמש"ה אפרים בכורי הוא ולא כדבריך כי מנשה הבכור, אבל זה מפני שאני אביכם ויכול אני להרבות לזה ולמעט לזה ולהכניס אפרים ומנשה בחשבון הי"ב שבטים: ומולדתך וכו' אינו בידי כי הרי לא נאמר לי רק וקהל גויים ומיעוט רבים שנים ולא כל בניך אבל על שם אחיהם יקראו בנחלתם, ובכלל דבריו רמז לו כי כל דבריו הם ע"י רוח הקודש כנז' והנה הוא מתנבא שלא יהיו לו בנים אחרים זולתם ולזה לא אמר אשר תלד אלא הולדת כלומר כבר נתבטלו והולדתם דרך צפרני ידיך כנודע בסוד ויפוזו זרועי ידיו כי י"ב שבטים היו עתידים לצאת גם מיוסף אלא שהעשרה יצאו דרך צפרנים ולא נולדו לו דרך לידה גמורה רק שנים אפרים ומנשה וזהו סוד אשר נתן לי אלקים בזה ר"ל ב' בנים אלו לבד נתן לי אלקים תמורת י"ב בנים כמנין זה שהיונין זה שהיו ראויים לצאת ממנו, עוד רמז לו כי כיון שהחטא הנז' באונס ולא ברצונו עוד יתוקן הדבר אח"כ שיבואו דרך לידה בזרע מנשה ואפרים וז"ש על שם אחיהם יקראו בנחלתם כי גם שהיו ראויים להקרא בשמם עצמם ולירש כל אחד מהם נחלתו הראויה לו אך עתה יצאו כולם מזרע אפרים ומנשה באופן שיקראו על שם אחיהם ויאמרו אלו הם מזרעם של אפרים ומנשה וכן לענין הנחלה לא ירשו רק בנחלתם של אפרים ומנשה לבדם. וא"ת וכי בידך היא לעקור הירושה של תורה מב' בניך ולתתה לאפרים ומנשה לז"א ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל כענין איש נעמי כי האשה שהיא בת זוגו של האדם היא העיקרית ועליה נאמר אין האיש מת אלא לאשתו ואין האשה מתה אלא לבעלה, וז"ש מתה עלי רחל כי היא אשתי העיקרית וזה כנודע כי הלא ברחל עבדתי עמך וא"כ הבכורה האמיתית לך היא והבכור מן הדין נוטל פי שניים בנחלה. והראיה לזה כי השי"ת הסכים לזה כי הרי ואקברה שם בדרך עצמו של אפרת ולא הכנסתיה לעיר עם שהיתה קרובה בעוד כברת ארץ והטעם לפי שעל פי הדיבור עשיתי כדי שתעמוד רחל מבכה על בניה בגלות כמשז"ל, ומן הראוי שתקבר שם לאה שהיו לה ששה בנים אלא מלמד שכל י"ב שבטים בניה של רחל נק' וזה יורה על הנז', א"כ מן הדין אתה הוא הבכור ויכולני להכניס בניך במנין הנחלה. וזהו סוד משז"ל ורחל עקרה עיקרה של בית, וזהו סוד מושיבי עקרת הבית ר"ל את רחל הנק' עקרה בלי בנים הושיבה הקב"ה ועשאה אם הבנים כל הי"ב שבטים כמ"ש רחל מבכה טל בניה. או יראה הנה לסיבת החסד שתעשה עמי לכן אפרים ומנשה כראובן וכו' כנז' ועוד סיבה אחרת לפי שלאה זכתה ליקבר עמי במערה אך רחל לא נקברה עמי במערה אלא בדרך אפרת ולא עוד אלא שמתה בקיצור ימים וכל זה לסיבת שאני קללתיה עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וז"ש מתה עלי בעבורי, וכיון שכל העונשים האלו היו בעבורי ואני גרמתי לה שאותם שניים הנק' קהל גויים לא יצאו ממנה לכן יתקיימו בך שאתה בן שלה: ויחי יעקב וכו'. ענין סמיכת הפרשיות היא כי למעלה כתיב רק אדמת הכהנים לא קנה ועכ"ז חזר שנית באחרונה לכתוב רק אדמת הכהנים לבדם וכו' וסמך ליה וישב ישראל בארץ וכו', ויובן במה שנת' אצלינו בפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכ"כ לפי שהיה מבקש לישב בשלוה ולבנות בתים של יישוב בארץ כנען שעדיין לא היתה שלהם עד ודור רביעי ישובו הנה לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף, אך כאן אעפ"י שכל העם העביר אותו לערים וכו' ולא הניח במקומם רק את אדמת הכהנים לבדם ולא זולתם וזהו שהוסיפו בזה הפסוק השני מלת לבדם כי שאר כל המקומות המצריים העבירם לערים אעפ"י שהם תושבי הארץ ושלהם היא עכ"ז ישראל אעפ"י שהי' גרים וישב ישראל בארץ גושן ולא העבירם לערים כלל אלא בנו שם בתים של יישוב גמור ויאחזו בה כענין חזקה ממש, ועכ"ז לא הקפיד הקב"ה עליהם אלא אדרבה ויפרו וירבו מאד ולזה חזר לכתוב שנית פסוק רק אדמת הכהנים וכו' להסמיכו אל פסוק וישב ישראל כנז'. וביאר עתה הכתוב עד אימתי נמשך ענין זה של ישיבתם בארץ גושן בשלוה גמורה ואמר כי הנה היה זה כל המשך חיי יעקב במצרים שהם י"ז שנים עד שמת ויהי ימי יעקב וכו' ולא קפץ עליהם שום רוגזה אעפ"י שנתיישבו בארץ לא להם ג"כ, וביאר הטעם לזה כי הוא לפי שויחי יעקב בארץ מצרי' במקום שנגזרה גזרה לישב שם אבל מה שנתיישבו בארץ כנען ולא נתנו אל לבם כי עתידין המה לירד מצרימה בגלות לכן נגזרה עליהם קפיצת רוגזו של יוסף וזה ענין סמיכת הפרשיות. וכמ"ש למעלה ויאחזו בה ירמוז אל מש"ה בס' יהושע ויקח יהושע את כל הארץ הזאת וכו' ואת כל ארץ הגושן וכו' כי ארץ הגושן סמוכה אל ארץ פלשתים מצד מערבית צפונית וסמוכה לארץ כנען מצד מערבית דרומית וגם ארץ פלשתים הוא מכלל ארץ כנען כנודע מענין עזה וצידון וצור, ולכן ויאחזו בה ישראל מעתה בכוונה גמורה להתחיל להחזיק בה מעכשיו שלקחוה במתנה מן פרעה ע"י יוסף וקנו אותה בחזקה זו כדי שתשאר להם אח"כ בזמן יהושע אע"פ שאינה מארץ כנען אלא ע"י המתנה הנז' ואח"כ ויאחזו בה קנו אותה מעתה בחזקה. או יראה כי היה סמיכת הפרשיות כי ירמוז אל משז"ל כי לא נפטר יעקב מן העולם עד שראה שלשים רבוא מבני בניו ואפשר כי זהו ענין מ"ש פ' שמות ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הם ששה רבויים כנגד ישראל שהיה ס' רבוא אבל עתה בחיי יעקב כתיב ויפרו וירבו מאד שהם ג' רבויים כנגד שלשים רבוא שהיה בזמן חיי יעקב וזהו דסמיך ליה ויחי יעקב וכו' כי בחייו ראה פרי' ורבי' של שלשים רבוא כנז'. או יראה ויחי יעקב וכו' ירמוז אל מ"ש למעלה ותחי רוח יעקב אביהם ותרגם אונקלוס ושרת רוח נבואה על יעקב והוא כי להיותו עצב ממכירת יוסף נסתלקה ממנו רוח נבואה וכשומעו כי הוא חי חזרה נבואתו לשרות בו כבתחלה ואמנם זה היה בעודו בארץ כנען הראוי' להשראת השכינה כנודע וכמ"ש לאברהם לך לך מארצך וכו' ושם נאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ראי' גמורה משא"כ בארם נהריים ולכן חזר הכתוב פה להודיע כי גם בארץ מצריה שרתה עליו חיי הנבואה וז"ש ויחי יעקב בארץ מצרים אעפ"י שהיא ערות הארץ וזה לסיבת היותו שמח מאד בענין וישב יש' בארץ גושן ויפרו וכו' וזהו ג"כ ענין סמיכת הפרשיות. והנה כל י"ז השנים שהיה יעקב במצרי' היתה הנבואה שורה עליו והורה לנו הכתוב כי גם במצרים היה צופה בנבואה וז"ש ויהי ימי יעקב וכו' והענין כי יש להקשות למה יעקב צוה ליוסף לקוברו בארץ כנען קודם שיחלה כי הרי אח"כ כתוב ויהי אחר וכו' הנה אביך חולה וה"ל להמתין עד אשר יחלה ואז יצוה את בניו כמו שהיה כמ"ש ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף וכו' ועוד כי ענין ויהי ימי יעקב וכו' מקומו הוא בסוף הפרשה כשנפטר ולא עתה. ועוד כי מהיכן ידע כי קרבו ימיו למות כיון שעדיין לא הי' חולה ובפרט כי עדיין לא הגיע לימי אבותיו כנ"ל בדרך הראשון למעלה וע"ש. וכל זה ביאר הכתוב ויחי יעקב בחיי הנבואה וע"י כך ידע כי אינם רק י"ז שנים וכפי זה כבר ידע כי יהיה ימי חייו קמ"ז שנה ובהיותו בן קמ"ז שנה אשר כבר ראה כי כבר ויקרבו יעי ישראל למות לא המתין עד שיחלה אלא מתחלת השנה ויקרא לבנו ליוסף וכו', ואגב ארחי' באו' בתחלה וישב יש' ואח"כ חזר לקוראו בשם יעקב ויחי יעקב וכו' וחזר ואמר ויקרבו ימי ישראל וכו' הורה בזה כי בהיות לו שררה ושמחה נק' ישראל לשון שררה כי הוא אותיות ל"י רא"ש וז"ש וישב ישראל וכו', גם הרויח ריוח אחר כי מה שבתחלה היה נק' יעקב לשון עקב ושפלות וזה היה קודם אשר ידע כי יוסף חי והיה עצב בלתי השראת השכינה ונבואה הנה עתה ע"י וישב יש' וכו' אותו שהיה נק' יעקב שרתה עליו נבואה וז"ש ויחי יעקב וכו' ולפי שחזר למנות כל ימי חייו ורובם ככולם היה ימי צער חזר להזכירו בשם יעקב וז"ש ויהי ימי יעקב וכו' אך בסוף ימיו שאז קרבו ימיו וכבר אז היה בתכלית השמחה של העוה"ז וגם כי ראה כי קרבו ימיו לפניו ית' שלימים בתורה ובמצות ד' הנז' בס' הזוהר אז חזר להזכירו בשם ישראל, ואמר כי כאשר ויקרבו ימי ישראל תיכף ויקרא לבנו וכו' כנז' ולא המתין עד אשר יחלה כנז' וז"ש ויקרבו וכו' ואמנם לא קרא לכל אחיו רק ליוסף לבדו וזה לשני טעמים הא' לסבת היותו בנו היותר אהוב לו מכל בניו כי בן זקונים הוא מיוחד לו וז"ש לבנו והב' כי הוא יוסף השליט כו' ובידו יכולת משא"כ באחיו. או ירמוז במ"ש לבנו אל משז"ל כי בן זקונים הוא לו זיו אקונין דומה לו וכן אמרו כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף והוא .בסוד היותם תרין ווי"ן שבשם ההוי"ה כנודע והנה כמו שיעקב אמרו עליו שלא ראה טפת קרי כל ימיו כמ"ש כחי וראשית אוני כן יוסף נק' צדיק כי נזהר באות ברית קדש כיעקב לכן נק' בנו בייחוד יותר משאר בניו ואליו ציוה שיקברהו כנודע ענין ההקפות הנעשות אל המת ע"י הצדידים הנזהרים מקרי להסיר כחות הטומאה שלא יתדבקו אז כנודע. ויאמר לו וכו' הנה כתיב וישראל אהב את יוסף וכו' והגיעה השעה שתפרע לי החוב ההוא שגם אני אמצא חן בעיניך וז"ש אם נא ר"ל עתה שים נא ידך תחת יריכי ואל תדחה אותי כי אמתין עד שאחלה כי הרי קרבו ימיו למות כי כן ראיתי במראה הנבואה כנ"ל וגילה לו הטעם למה בחר בו משאר בניו בצואה זו נרמזה לו באו' שים נא ידך וכו' כי במצות המילה שניהם נק' צדיקי' כנז' על ויקרא לבנו ליוסף, והנה רצוני שתעשה עמי חסד ואמת כי אילו תקברני במצרים עתה ואח"כ כשתגאלו תוליכו עצמותי אתכם כענין צוואת יוסף לאחיו הנה היה זה חסד א' אבל רוצה אני עוד חסד אחר גדול מזה והוא הנק' אמת יען כי הוא חסד אמיתי כי אין למעלה ממנו שאל נא אפי' עתה אל תקברני במצרים גם אותי קודם שאחזור להיות עצמותי בלבד אלא תיכף כאשר תצא נפשי ושכבתי עם אבותי תיכף ונשאתני ממצרים .כמו שאני בשר וגידין ועצמות באופן כי הקבורה הראשונה תהיה שם בקבורתם וז"ש וקברתני בקבורתם ולא שתקברני במצרים קבורה הראשונה ואח"כ בעלות ישראל לארץ כנען תוציאני מזו הקבורה ותחזור לקבור אותי פעם שנית בקבורת אבותי. ויאמר השבעה לי לא מפני שאיני מאמין לדבריך כי אם מפני שאתה תח"י פרעה ואולי לא יתרצה וכאשר תהיה מושבע יניחך ולבשביל יתיר שבועתך תהיה השבועה על דעתי כדי שלא יהיה לה שום התרה וז"ש השבעה לי כלו' לדעתי ואמנם שיכריחך לעבור על השבועה זה לא יהיה כמשז"ל על אבי השביעני לאמר ואם תעבירני כם אני אעביר על מה שהשבעתני שלא לגלות למצרים שאינך יודע לשון הקדש, וכפי זה אין לתמוה על יעקב איך השביעו על דבר שאין בידו לקיימו וגם יוסף עצמו איך נשבע לשוא והנה יעקב מובטח היה כי כל בניו צדיקים ולא היה מסתפק רק ביוסף שלהיותו כ"כ זמן במצרים וגם כי היה מלך אולי היה בו איזו שמץ דופי ועתה ראה כי מטתו שלימה לגמרי בכל בניו משא"כ במטות אבותיו והוא היה: ראש לכל מטות הצדיקים לכך וישתחו ישראל אל השי"ת על סבות היות מטתו ראש לכל מטות יצורי עולם: ויהי וכו' כל ויהי הוא לשון צער הלא כי יען עדיין יעקב לא היה חולה ועכ"ז ביקש לצוות אל יוסף באו' כי הן קרבו ימיו למות ופתח פיו לשען והנה נתקיים הדבר כי אחר הדברים האלה ושכבתי עם אבותי וכו' ויהי הצער הזה כי הוגד ליוסף הנה אביך חולה ככל אשר יצא מפי חולה של מיתה ממש כמו שהוא אמר וז"ש הנה. גם ירמוז אל משז"ל בענין מצות ביקור חולים כי כשבן גילו נכנס לבקרו מיקל מעליו א' מס' מחולי' וז"ש ויאמר ליוסף הנה יעקב המכונה אביך יותר מלכל שאר בניו ע"ד שאתה בנו מיוחס לו יותר משאר בניו כנ"ל על ויקרא לבנו ליוסף והנה אתה בן גילו יותר מן אחיך כנ"ל כי זיו אקונין דומה לו לכן הנה הוא חולה לך ובקרהו אולי יקל החולי מעליו א' מס' חלקים וז"ש הנה שהיא בגי' ס' אז ויקח גם את שני בניו המיוחסי' אל יוסף והם בני גילו ג"כ ובהיותם שלשה בני גילו יקל מעליו החולי כענין והחוט המשולש וכו', ויגד ליעקב הוא רוח נבואה הנ"ל במלת ויחי יעקב כנז' היא שהגיד זה ליעקב כי כל הגדה לשון חכמה ברוח הקדש ואח"כ עוד בא מבשר ושליח אחר ויאמר ליעקב ג"כ הנה בנך יוסף הנק' בנך להיותו בן גינך הנה הוא בא אליך כלו' כי ע"י בואו יהיה תוענת אליך להקל מעליך א' מס' מחוליך וז"ש ג"כ הנה כמנין ס' אז בבואו ויתחזק ישראל כי הוקל החולי מעליו קצת ולא שהיה כן מפני כח הדמיון שנתפעל בו כנודע אלא היה באמת כי הנה וישב על המטה ישיבה גמורה מעשיית מה שלא היה כן טרם בואו ואילו היה כח הדמיון לא היה יכול לישב על המטה בפועל כל המשך הזמן אותו הדיבור שדברו יחד מכאן עד ויקרא יעקב אל בניו וכו': דרך רמז ויחי יעקב וכו'. יובן במ"ש למעלה ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי וכו' והענין כי הנה אדם הראשון נתגלגל ביעקב לכפר עון גילוי עריות כנז' בסתרי תורה פ' קדושים וכנגד ק"ל שנים שהיה אדם מוליד שדין ורוחין ולילין הוצרך יעקב להיות בצער צרות גדולות שיעור: דף נה ע"ב: ויחי יעקב בארץ מצרים וכו' י"ל למה חלק שני חיי יעקב לב' חלקים מה שחי במצרים ושאר ימי חייו ודי לו בשיכלול כל שנותיו יחד כמה היו, ב' כפל או' ויהי ימי יעקב וחזר ואמר שני חייו. ג' כי כיון שהקדים איך ויקרבו ימי ישראל למות וצוהו להוליכו ליקבר עם אבותיו למה לא השלים ענין מה שבירך את בני יוסף ושאר הסיפורים ועשה מהם פרשה אחרת בפני עצמה ויהי אחר הדברים וכו'. ד' למה הוזכרו פה ג' פעמים מלת אם נא מצאתי שים נא אל נא תקברני ובנא הראשון יספיק, ה' למה התחיל בלשון שלילה אל נא תקברני וחזר בלשון חיוב ושכבתי עם אבותי. ו' אחר שאמר שים נא ידך וכפרש"י והשבע לי למה חזר שנית ויאמר השבעה לי ואם הוא כי אז לא נשבע עד עתה תגדל הקושיא למה לא נשבע מן הפעם הראשונה. ז' מה הצעה היא זו מה שאמר אל שדי נראה וכו' אל מה שאמר אח"כ ועתה שני בניך וכו'. ח' מ"ש ומולדתך וכו' כי הם דברים בלתי הבנה. ע' או' ואני בבואי מפדן וכו' כי הם סיפור ללא צורך. י' אומרו מי אלה היתכן כי בי"ז שנה שישב במצרים לא ראה אותה עד ששאל מי אלה ואם מפני שעיניו כבדו מזוקן איך אמר וירא ישראל וכו'. י"א מה צורך להניחם תחלה בין ברכיו וחזר להוציאם ולסדרם. י"ב למה שכל את ידיו. י"ג איך עלה בדעת יוסף להסיר יד אביו וכו' שלא מדעתו. י"ד למה פרשה זו סתומה: והביאור נודע כי אין נק' חיי האדם אלא חיי שלוה ולא חיי צער ואמנם ראינו כי ימי חיי יעקב הנק' חיים שהם חיי שלוה לא הי' רק י"ז שנים שישב במצרים וז"ש ויחי יטקב ימים הנק' חיים גמורים של שלוה בארץ מצרים י"ז שנה כי שאר ימיו בשאר ארצות חיי צער ויסורין קשים היו לו ולא היו ראוי לזוכרם במספר ימיו ועכ"ז להיותו יעקב הצדיק ראוי למנות כל שנותיו אפי' שהם של צער ולכלול כולם יחד כאילו כולם היו חיי שלוה וז"ש ויהי ימי יעקב ר"ל כל ימיו כולם אפי' של צער הי' ימי חייו ממש ולהורות זה לא אמר ויהיו אלא ויהי להגדיל ענין הייחוד כי כולם נחשבים חיים אחדים של שלוה, והסיבה היא כי הלא הוא יעקב ולזה חזר שנית להזכיר שם יעקב והענין כי צדיק גמור כמוהו מדעתו היה מואס בחיי שלוה יבוחר בחיי צער לזכות חיי עוה"ב העקריים וכמ"ש ג' מתנות טובות נתנו ע"י יסורין תורה וא"י ועוה"ב וכיון שע"י חיי צער אלו זוכה חיי עוה"ב אמיתיים א"כ כל ימיו חיי שלוה היו: ויקרבו וכו' לפי שאמרנו שכחו של יעקב שכל ימיו היו חיי צער ויסורין כדי לקנות חיי עה"ב נמצא כי ימיו עצמם קנו מעלה וחשיבות וכמו שחיי העוה"ב יש בהם ממשות כך ימי יעקב קנו שלימות ממש ונוכל לומר בהם ויקרבו. או יראה כי הימים הראשונים הנז' שהם חיי העוה"ז אין בהם ממשות ולכן נק' חיי יעקב אבל ימי העוה"ב יש בהם ממשות ונק' ימי ישראל לשון שררה בעה"ב ולכן שינה את שמם וקראם ימי ישראל ואמר כי עתה קרבו ימי העוה"ב שיש בהם ממשות וגם נק' ימי ישראל כנז' והגיע זמן שלהם כדי למות וליפטר מן ימי העוה"ז הנק' ימי יעקב ולהיותו צדיק גמור מואס בחיי עוה"ז כנז' לכן תיכף בראותו כי קרבו ימיו למות נתן אל לבו להקבר בקבורת אבותיו הצדיקים ולא המתין עד אשר יחלה על מטתו וגם לא המתין עד שאיזו יום יזדמן שיבא יוסף לביתו אלא שלח שליח אחריו וקראו כי כל מגמת פניו אינו חושש אלא אחר הפטירה כמנהג הצדיקים, ואמנם ענין הברכות לברך את יוסף ובניו ואת השבטים המתין עד יחלה ואז באו בניו לראותו ויברכם כי כן מנהג העולם וז"ש ויהי אחר הדברי' וכו', ורצה הכתוב לתת טעם למה קרא ליוסף מכל שאר בניו והנה היינו יכולין לומר שהטעם משום שהיה מלך והיה בידו סיפק לעשותו כמשז"נ ולכן הודיע הכתוב שאע"פ שהאמת כך הוא שאין כח ביד בניו לטשותו אלא ביד יוסף לבדו עכ"ז עיקר כוונתו היתה סיבה אחרת והיא כי בנו העיקרי אינו אלא יוסף וז"ש ויקרא לבנו ליוסף כלו' אעפ"י שהוא יוסף מלך הטע' העקרי להיותו בנו כמו שית'. והענין כי כל עיקרו של יעקב לא הי' רוצה לישא אלא לרחל כדי שתלד ליוסף ולכן תיכף כשנולד אמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' ועוד ראיה לזה כי הרי נטל הבכורה מן ראובן ונתנה ליוסף כנז' בדברי הימים. וא"ת והרי בסוף פרשה זו ציוה על הקבורה לכל בניו והתשובה כי בניו היו נשיאי' וכל א' יושב בביתו ועתה קרא ליוסף ולא ידעו בו אחיו מפני הקנאה באו' כי תמיד הוא אוהב ומחשבו יותר מכולן אך אח"כ בעת פטירתו שכולן היו מצויין אצלו הוכרח לצוות כולם יחד מפני השלום. ועוד כי אז הוצרך לצוות את כולם על סדר נשיאות מטתו כענין מסע דגלי מדבר כמשז"ל על ויעשו בניו לו כן כאשר צום וע"י כן הוכרח להגיד להם להיכן יוליכוהו להקבר. זהנה ג' מיני שאלות שאל לו הא' היא היותר עיקרית וכל כוונתו היא זאת וכנגדה חילה פניו בלשון נא שיקיימנה והיא הראשונה מכולן להיותה עיקר שאלותיו וז"ש אם נא מצאתי חן וכוונתו הוא על סיום דבריו ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם. הב' היא שישבע לקיים השאלה כנז' כי אם לא ישבע אפשר שלא יניחהו פרעה וכמשז"ל על עלה וקבור את אביך כאשר השביעך וכן אבי השביעני לאמר וכנגד זה אמר חילוי שני בלשון נא שים נא תחת 'יריכי. הג' שאם גם ע"י שבועה לא יניחהו פרעה הנה על הפחות לא יקברהו במצרים לסיבות זכרו' רז"ל לפי שעתיד ללקות עפרה בכנים וכו' אמנם יוליכהו לארץ אחרת אף אם אינו מערת המכפלה עצמה וכנגד זה אמר חילוי שלישי בלשון נא אל נא תקברני במצרים כי קבורת מצרים רעה גדולה מכולן ולכן האריך בענינה בדברי תחנונים ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים כי זה מוכרח יותר מהשאלה הראשונה גם ירמוז כי שאלה זו אינה ע"י שבועה אלא דרך חסד בלבד ואמנם אם יוכל יעשה עמו השאלה הראשונה וז"א ושכבתי וכו', יראה אל תאמר לי כי לפי שעה אחר הפטירה תקברני במצרים ואחר זמן יהיה לי פנאי ואז אוליכך כי עדיין לא הגיע זמן עשר מכות אשר כנים א' מהן גם לא הגיע זמן התחייה לשאין מתה חיים וגם כל זמן שאני חי ומלך לא אניחם שיעשוך ע"ז או אעשה ענין אחר והוא שאוליכך חוץ למצרים ואקברך שם לפי שעה ואח"כ אעלך. לז"א איני מבקש אלא שתיכף כאשר ושכבתי עם אבותי שהוא ענין הפטירה תיכף וקברתני בקבורתם ממש ולא במצרים או חוץ ממצרים אף אם הוא לפי שעה בלבד. אז ויאמר אנכי אעשה כדבריך כלו' בלי שינוי וגרעון כלל אנכי מעצמי אעשה אף אם לא תשביעני ולכן חזר ויאמר השבעה לי כי אע"פ שאתה בטוח על עצמך שתעשה אולי פרעה לא יניחך אז וישבע לו. או יראה כי תחלה השיב אנכי אעשה כדבריך כולם שהם כל ג' שאלותיך הנז' זלז"א כדבריך לשון רבים וגם ענין שאלת השבועה אעשה ואשבע ואח"כ אמר לו השבעה לי כלו' בתחלה לא שאלתי ממך שבועה אלא על שאלה הראשונה בלבד שהוא ושכבתי וכו' כנ"ל אבל אם גם על השבועה לא יניחך פרעה פוטר אני אותך מן השבועה ואז חוזר אני לחלות פניך בלי שבועה אל נא תקברני במצרים ואין בזה שבועה רק משום ועשית עמדי חסד ואמת בלבד כנ"ל: ועתה שראיתי רצונך הטוב שאמרת אנכי אעשה כדבריך כלם ואפי' ענין אל נא תקברני במצרי' שאין בו שבועה עתה השבעה לי ע"ז שתקיים כל ג' שאלות ואפי' האחרונה אז וישבע לו לגמרי אפי' על אל נא תקברני במצרים ואז מרוב שמחתו בראותו אהבת יוסף כי הודה בתחלה לישבע על שאלה ראשונה והוסיף בשבח לישבע גם על האחרונה לכן וישתחו ישראל וכו' לתת הודאה אל הש"י על זה: ויהי אחר וכו' מצאנו ראינו ליעקב שינה עוד בין הבנים כי זולת הברכות שבירך לכל בניו בסוף הפרשה חזר ובירך לבני יוסף ברכה בפני עצמה כמו לשני בניו הגדולים וכמ"ש כראובן וכשמעון יהיה לי והרואה יאמר כי זה עשה יעקב כדי ליתן שוחד ליוסף על אשר נשבע לו לקבר עם אבותיו כנ"ל, ולכן השי"ת החפץ לצדיקים עושי רצונו האריך עוד ימיו וז"ש ויהי אחרי הדברי' האלה ונודע כי כל חרי הוא מופלג כי עבר זמן רב עד אשר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ולא די אריכות הזמן כי גם לא קראו יעקב ליוסף אלא הוא בעצמו בא וגדולה מזו כי נתן השי"ת בלבו שיקח עמו שני בניו לשיברכם אביו וע"י כן כל רואיהם יכירו כי במקרה והזדמן אירע זה מן השי"ת וא"כ אינו מסיבת רצון יעקב עצמו רק. כי הקב"ה גלגל כל זה להיות יוסף עצמו וגם בניו טצמם ראויים לקבל הברכות ההם ברצונו ית'. ואמר ויקח וכו' לרמוז כי בכוונה לקחם כדי שיברכם גם הם כדרך שהוא מוכרח שיברכהו כמנהג העולם וז"ש עמו כדמיון עצמו. ולשלא יחשוב אביו כי ביד חזקה מביא ב' בניו עמו לשיברכם בכלל בניו מה שלא עשה לכל בני השבטים ואין זה כי אם שרוצה שוחד כדי שיעשה רצונו לקוברו עם אבותיו ולכן כאשר שלח השליח להגיד לו הזהירו שלא יאמר לו אלא בנך יוסף בא אליך הוא לבדו ולא סיפר לו מביאת בניו ואח"כ שכבר יראה אותם שם אולי מעצמו ירצה לברכם, אז ויתחזק ישראל כי ראה אהבת בניו החזקה כי עם היותו שליט על מצרים ואין לו פנאי כלל על עסקי המלכות ובפרט כי הוא תח"י פרעה וגם כי בא מאליו שלא על קריאה כבתחלת הפרשה אז הכיר אהבתו את אביו וידע כי עתיד הוא לקיים צוואתו הראשונה לקוברו עם אבותיו ועד עתה היה הדבר רופף בידו ועתה נתחזק מהרפיון ההוא ושמח בלבו זאחר שקבל שמחת לבב נמשך גם אל חוזק הגוף וישב על המטה נמצא כי ויתחזק ישראל הוא חוזק אחר זולת המפורש בכתוב שהוא וישב על המטה: ויאמר יעקב וכו' כמו שנזהר יוסף שלא יחשדהו יעקב כי על מנת לקבל פרס הוא מתכוין גם יעקב נזהר בזה לפי שאם כך יהיה כדרך שוחד נותן לו ברכת בניו לא יחשיבם יוסף באו' כי כיון שאינם רק דרך שוחד ומעצמו הוא נותנם ולא כפי האמת בהסכמות בעל הברכות ית"ש ולזה קדם ואמר אל שדי וכו', יראה רצונו לברך את בניך ואל תחשוב כי מעצמי אני מברך דרך שוחד אלא הכל היא בהסכמתו ית' ולא עתה מחדש רק זה זמן רב וז"ש אל שדי נראה אלי בלוז וכו' ובזה תדע כי מה שאברך את בניך הם ברכות אמיתות מוסכמות מאתו ית' כמו שית'. גם אפשר כי הנה אין נבואת חוצה לארץ חזקה כ"כ וכדאי לסמוך עלי' כנבואת א"י ולזה הודיעו כי הגם שעתה הוא מספר דברי' אלו לא באו אלי בנבואה פה במצרים רק בארץ כנען וגדולה מזו שהיתה בלוז אשר שם היה כל מראות הבטחותיו וכולן נתקיימו ואף זו תתקיים כיוצא בהם. ואו' ויברך אותם יראה נתכוין אל הנז' כי כמו ששם בלוז ויברך אותי בראשונה כשיצאתי מבאר שבע בירך אותי לבדי ונתקיים ואח"כ בבואי מבית לבן ויאמר אלי הנני מפרך וכו' שהוא ברכת שני בניך כמו שיתבאר א"כ כמו שנתקיימה ברכתי תתקיים ברכת בניך כנז'. או יראה כי או' ויברך אותי היא עצמה מה שאמר אח"כ ויאמר אלי הנני מפרך וכו' והכוונה היא לבל יאמר יוסף והרי גם שהקב"ה הבטיחך יבירכך אז כי קהל עמים הם שבט א' שעתיד ליחלק לשני שבטים כמו שפרש"י ומי יכריח שעלי דיבר זאולי על ראובן או שמעון הגדולי' דיבר והרי אין הבחירה הזאת בידך כי אה בידו ית', לז"א ויברך אותי כלו' אילו הברכה לא היתה מסורה בידי היה מפרשה בפיו מי הוא השבט ההוא וכיון שסתם דבריו ולא עוד אלא שהברכה היתה אותי ולא את השבט כי כן אמר ונתתיך לקהל עמים ולא אמר זנתתי לבנך פלוני לקהל עמים זה יורה שהברכה אינה אלא אותי עצמי לשתהא מסורה בידי לברך למי שארצה וא"כ מעתה כלו' עתה שהדבר מסור בידי א"כ שני בניך וכו' לי הם וכאילו הם ואני ענין אחד זמה שבירך אותי הוא כאילו בירך אותם וז"ש לי הם וכיון שכן אין לך להסתפק אולי על ראובן ושמעון הגדולים דיבר אמנם אפרי' ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. או יראה כי כיון שהברכה אותי היתה כמ"ש ויברך אותי כי כן אמר ונתתיך לקהל עמי' ונתתיך לך עצמך וא"כ ועתה כפי זה נמצא כי שני בניך אעפ"י שהם בניך הנולדים לך המה לי כאילו לי הם ונולדו לי לפי שאתה הוא בני ידידי גם בן זקונים זיו אקוניה דומה לי וכמו שביארנו על ויקרא לבנו ליוסף ואתה ואני כאחד חשובים כי אין א' מהם במדרגת בני כ"א אתה כנז' ולהורות זה אמר בתחלה לי הם כי כיון שאני ואתה א' כבר הם לי מאז ואח"כ סיפר האמת כפי מה שהוא וז"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי מכאן ואילך אחר ברכתי זאת. והביא ראיה איך הוא לבדו בנו האמת כי הרי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בסבתי כמשז"ל בעון נדרים אשתו של אדם מתה כי כן יעקב איחר נדרו ונענש באשתו העיקרית והיא רחל ולא מתה אשתו הראשונה לאה כי כיון שאינה אשתו אמיתית אין עונש אל האדם במיתתה וכיון שרחל אשתו העיקרית גם אתה בני העיקרי כי בן רחל אתה ולהורות כי ברכה זו מאז היתה מפיו ית' ואינו עתה מברכם מחדש רק מגיד לשעבר לכן לא ציוה להביא בניו לברכם עד תום הסיפור הזה. והגיד כי כוונתו לברכה עתה ברכה אחרת מעצמו וציוה להביאם והובאו לפניו עתה ולא ראם אלא עתה וז"ש וירא ישראל וכו' והנה אמר לו מי אלה וחשב יוסף כי היה רואה אותם אלא שלא ישרו בעיניו ולזה השיב בני הם וקדושים כמוני אשר נתן לי אלהים בזה בקדושין וכתובה כמשז"ל. אז השיב לו כי על היותם רחוקים שאל מי אלה וכיון שכן קחם נא עוד עד שיתקרבו אלי ואז אברכם והטעם הוא כי ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ולהורות זה כאשר ויגש אותם ויחבק להם להורות כי לא מפני שלא ישרו בעיניו אמר מי אלה אח"כ ויוצא אותם וכו' כדי להשתחות לו בקירוב שלא יפסיק עמידתם בין ברכיו ולא יראה השתחויתו וכוונת ההשתחויה לשאול ממנו שיברכם מעצמו ברכה מחודשת כנז' ונתבייש לדבר בפיו רק דרך רמזים, וז"ש ויקח יוסף וכו' ויגש אליו ואז הבין יעקב כונתו ועשה כדבריו וז"ש וישלח ישראל וכו' ויברך את יוסף וכו' ויברכם וכו' כי כמו שזולת ברכת השי"ת הראשונה על בניו בירכו ברכה חדשה כן בירך את יוסף ברכה זולת הברכה שיברכהו עם אחיו בסוף הפרשה: ויקרא יעקב אל בניו וכו' יכול היה לצוות צוואתו בפני הכל או לצוות לכל בן ובן לבדו דבר הנוגע לו ואמנם עשה באופן שלישי לצוות לכל בניו בקיבוץ ושאיש זולתם לא יהיה שם וז"ש ויקרא יעקב אל בניו כולם ביחד האמנם בניו לבדם היו ולא זולתם לא בנותיו ולא כלותיו ולא בני בניו ונתן להם טעם לזה ויאמר האספו ר"ל מה שאני מאספכם ביחד וגם מה שאין אני קורא לזולתכם הטעם הוא מפני שרצוני להגיד לכם דברי סתרים ונביאות את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ולכן אין אני רוצה שישמעום רק אתם הראויים לשומעם ולסיבה זו ג"כ אספתי אתכם לפי שהם דברים רחוקים באחרית הימים וע"י היות הדברים מסורים לכולכם לא ישכחו מפי זרעכם וזה יזכיר לחבירו. והנה הגלות ימשכו עד האלף הששי שהוא היום האחרון של ששת ימי בראשית הרומזים לשתא אלפי שני הוי עלמא כנודע בסוד כי אלף שנים בעיניך וכו' לז"א באחרית הימי' ולכן תחלה אמר לכם כי לכם עצמיכם אגיד הדברים אבל הדברים אשר יקרא אינו לכם אלא אתכם ר"ל לזרעכם שהם באים מכחיכם בסוד תוספת ולא די זה כי גם בברכות אלו נרמזו כל הפרטים אם מה שיקרא את השבטים עצמן ומה שיקרא ביציאת מצרים ובנתינת הארץ עד סוף האלף הששי כנז' בס' הזוהר ולז"א את אשר יקרא מלת את לשון ריבוי לרבות כל מיני הדברים שיקרא להם מאז עד סוף האלף הששי. ולהיות כל זה חכמה נפלאה ונבואה גדולה אמר לשון הגדה ואגיד לכם כנודע מסוד ויגד לך תעלומות חכמה. ואז ברצותו לגלות את הקץ נסתלקה ממנו השכינה עד אשר המליכו בניו וקבלו עול מלכות שמים ואמרו שמע ישראל וכו' כמשז"ל ואז חזרה השכינה לשרות עליו וע"כ חזר פעם אחרת לקבצם כמתחלה כי נפרדו וז"ש הקבצו ושמעו בני יעקב כי בקיבוץ השני הזה תשמעו מה שלא יכולתם לשמוע בפעם הראשון וזה היה בזכות כי שמעתם אל השי"ת הנק' ישראל סבא אשר הוא אביכם שבשמים באמת ולא אני ואמרתם שמע ישראל וכו' וז"ש ושמעו אל ישראל אביכם. ובזה יתורץ אמרו תחלה יעקב ואח"כ ישראל וגם אומ' אביכם אצל ישראל ולא אצל יעקב כי הודו שהש"י הוא אביהם ואלהיהם.כמ"ש שמע ישראל ד' אלקינו. גם יתורץ אומרו ב' פעמים האספו והקבצו וכן ב' פעמי' ושמעו ושמעו. או יראה באופן אחר במה שנודע כי כל הסתר קץ האחרון הוא יען כי הגלות ההוא היה לסיבת שנאת חנם וגם לכן נעלם הק' ההוא וללבי גליתי כי יום נקם בלבי כמי שגם אתם עוברים על לא תשנא אחיך בלבביך וזה נרמז בר"ת "יקרא "אתכם "באחרית "הימים ר"ת איב"ה היא שנאת חנם אשר לסיבתה היה גלות האחרון שעליו נאמר ותשלך אמת ארצה יען כי איש ברעהו יהתלו ואמנם לא ידברו מרוב השנאת חנם ולכן נרמזו אותיות אמ"ת בס"ת יקרא" אתכם" באחרית" ולא נרמז בר"ת בסוד ותשלך אמת ארצה. וביאור התרופה למכה זו אשר היא התחברותם באהבה רבה וז"ש הקבצו והטעם שתשמעו לקולי ותתקבצו הוא כי הרי כולכם בני יעקב בני איש א' ולמה תהיה איבה ושנאה ביניכם אחר שכולכם בני איש א' והנה אם דברי אלה נאמרי' מדעתי אינו כ"כ הכרח לשתשמעום האמנם כל הדברים האלה הם נבואה מפי השכינה השורה עלינו עתה וראוי שתשמעום ותקבלם וז"ש ושמעו אל ישראל אביכם ישראל סבא. גם ירמוז באופן אחר בזה הדרך השני והיא כי לשתי סיבות ראוי לכם לשמוע עצה זו להתקבץ באהבה רבה כי הרי כולכם אחים גמורים מכל הצדדים אם בבחינת הגוף הרי כולכם בני יעקב ואם בבחינת הנשמות הרי ישראל סבא הוא אביכם משא"כ בשום אומה ולשון ויען בחינת הנשמה היא העיקרית אמר בה אביכם משא"כ בבחינת הגוף: ראובן בכורי אתה וכו' כוונת יעקב עתה לברך איש כברכתו הראויה לו ואמנם ביקש לתת הבכורה ליוסף והמלכות ליהודה והשומע יאמר על מה זה עבר על ציוי התורה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אביו המת לכל הדברים ובפרט לענין נחלת פי שנים כמ"ש כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וכן במלכי' מצינו והמלוכה נתן יהושפט ליהורה כי הוא הבכור וכפי הדין שני הדברים האלה ראויים לראובן. לכן הקדים לתת טעם לדבר ואמר ראובן וכו' יראה מן הדין היו ראויים לך יען כי בכור אתה יראה הנה ד' בכורות יש לי בקדושת פטר רחם אלא שהם בכורות מן הד' אמהות אבל אתה לבדך בכור מן האב כנודע כי לענין נחלת. פי שנים לא תועיל בכורת האם אלא בכורת האב וז"ש בכורי ר"ל בכור שלי מן האב ולא עוד אנח שכפי הדין יספיק בהיות הבכור מן האב בכור ללידה ואמנם אתה היתה לך תוספת קדושה כי היית כחי וראשית אוני כדמיון בכור פטר רחם מן האם היית אתה פטר רחם מן האב טפת זרע הראשונה שלי כמשז"ל באופן כי זו קדושה יתירה על כל מיני הבכורה, כי אף בבכור מן האב וגם מן האם לא יצטרך רק היות בכור ללידה מצד האב ומצד האם אבל אתה בכור להזרעה כי לא ראיתי טפת קרי מימי ובלי ספק כי כפי זה היו ראויים לך שתי המעלות היתרונות שהה נחלת פי שנים הנק' יתר שאת מלשון ותרב משאת בנימין כלו' יתרון מתנה ונחלת פי שנים וגם המלכות הנק' יתר עז כמ"ש ויתן עז למלכו האמנם איבדת אותם מפני מעשיך וכמ"ש פחז כמים וכו', ולכן ר"ת "ראובן "בכורי "אתה "כחי הוא אברך הנאמר ביוסף ויקראו לפניו אברך דין אבא למלכא אתה היית ראוי לאותה המלוכה וגם לנחלת פי שנים שניתנו ליוסף שהיה בכור פטר רחם מן האם בלבד ומפני חטאתיך ניתנו ליוסף וכמ"ש ויקראו לפניו אבר"ך כי מעלת ראובן בכורי' אתה כחי שהם ר"ת אבר"ך ניתנה ליוסף וכמ"ש בדברי הימים ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף בן ישראל: פחז כמים וכו' כל השלימות שלי היתה מפני שלא ראיתי טפת קרי מימי כי בדבר הזה נשתבח נקב משאר הצדיקים כי נתקשרה טפת זרעו בתכלית התקשרות ונתעכבה ולא יצתה לחוץ שלא בזמנה ואמנם הזב ובעל קרי נודע כי סיבתם הוא חולי בזרעם כי נימס כמים ואין בו כח להתעכב כנודע וכמש"ה רר בשרו את זובו וכנודע בביאור הרמב"ם והרמב"ן ז"ל והנה אתה ראובן נתדמית בפחזותך לשכב את בלהה כדמיון טפת הזב הנימסת למים שאין באיש כח לעכב אוחה כך אתה מיהרת ופיחזת לשכב עם בלהה תיכף בהתלהב בך היצה"ר ולא המתנת עד שתמלך בדעתך לחשוב כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ומפני כך אל תותר לא זכית אל שתי היתרונות הנז' יתר שאת ויתר עז. וביאר ענין הפחיזות הנז' מה ענינו ואמר כי עלית משכבי אביך שהיא ענין וישכב את בלהה וכו' כמשז"ל על גוי וקהל עמי' יהיה ממך כי היה יעקב עתיד להוליד עוד שני בנים אחרים ובאו אפרים ומנשה תמורתם כמ"ש ועתה שני בניך וכו', וזה היה בשביל ששכב ראובן את בלהה ונאסרה על יעקב וכמ"ש וילך ראובן וישכב את בלהה וכו' וע"י כן ויהיו בני יעקב שנים עשר ולא ארבעה עשר באופן שביטל ראובן וסילק ב' משכבות יעקב להוליד שני בנים אחרים וז"ש כי עלית וסילקת משכבי אביך שתי משכבות ואז ביטל בכורת פי שנים בנחלת הארץ הנרקא בלשון יתר שאת וניתנה ליוסף כי שני בניו נטלו שני חלקים בארץ וכמ"ש ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף בן ישראל. וכנגד המלוכה הנקרא יתר עז איבדה ראובן מפני כי אז חללת יצועי עלה כנודע כי המלך האמיתי שאין מולך עליו הוא השי"ת וכמ"ש מי הוא זה מלך הכבוד וכו' וכל המלכים ממנו נוחלין המלוכה כמ"ש בי מלכים ימלוכו כי המלכות שלו ית' הוא והוא השכינה הנק' מלכות כנודע ותחלה היתה השכינה שרויה על מטת יעקב ואז חללת יצועי והשכינה שעליה עלה ונסתלקה ממנה ואז איבדת המלוכה ג"כ. ואמנם כפי דעות קצת חכמי רז"ל כי לא שכב עמה אלא שבלבל יצועי בלהה יאמר כי עלית וביטלת שתי משכבות אביך כי משכב בלהה הובחרה להיותה פלגש רחל ובלבלו משכבה כאלו בלבל גם משכב רחל, וסוד הדבר במה שנודע כי שם י"ה ניתן באיש ובאשה וג' שמות שהיו לו בשלשתן נתנה היו"ד הנזכר בתחלתן והם יעקב. ישראל ישורון וכנגדן בד' האמהות בכל אחת מהן נתנה ה"א בסופן זולת מרחל שהה"א שלה נכפלה בבלהה בסוד ואבנה גם אנכי ממנה באופן כי ב' ההי"ן שבבלהה רומזות אל השכינה ששרתה שתי רבים והנה ראובן נתכוין לכבד את אמו לאה אבל חטא כי חשד את יעקב אביו וכיון שעיקרו לש"ש לא הוציאו אביו מכלל בניו וזה שכתוב ויהיו בני יעקב שנים עשר אבל השם יתברך לבש קנאת יעקב והעניש לראובן שאיבדו הבכורה: שמעון ולוי וכו' אחר שאיבד ראובן הבכורה לסיבה הנז' היו ראוין שמעון ולוי לבכורה כי הם הנולדים אחרי ראובן ולזה ביאר כי סיבה אחת היא שוה בשתיהן לשגם הה אבדוה וז"ש שמעון ולוי אחים וקראם אחים להשוותם בסיבה הנז' הלא היא כי אם היות שהיו היותר גבורים וחזקים שבכולם ולהם יאתה המלוכה להטיל אימתם על הציבור הנה כלי חמס מכרותיהם ואדרבה לא נאוה להם הגבורה הנז' יען אינה ביישוב הדעת רק באף וחימה ואם להה ניתנה המלוכה ימותו האנשים בכל עת בחרות אפם בהם. והנה שתי עונות עשו על שאיבדו המלוכה הא' ענין שכם שגיירום ומלו אותם ואחר כך הרגום כלם וכנגד זה אמר בסודם אל תבא נפשי כי ענין שכם קדם תחלה ובו כתיב ויענו את שכם וכו' במרמה והסתירו כוונתם בסוד לומר להם שימולו כדי שיהיו כמוהם והיה במרמה כי היה כוונתם להחלישם ולהורגם כמ"ש ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וכו', ואחר כך עון מכירת יוסף בפרהסיא ולא בסוד אלא בקהל עשרה שבטים הנק' עדה וקהלה וזה שאמר ובקהלם אל תחד כבודי כי שם בגלוי אמרו ועתה לכו ונהרגהו, וכנגד בסודם אמר כי באפם הרגו איש כנודע כי ישראל נקראים אדם ואומות העולם נקראים בהמה ואמנם שכם הי' תחלה בהמה כשאר האומות וכשנימולו ונתגיירו חזרו להיותם איש אך לא כישראל גמורים הנקרא אדם והנה באפם הרגום אחר שנתגיירו כמה אלפים מהם ונק' איש וזו עבירה גדולה ויותר טוב אם הרגום בהיותם ערלים, 'וברצונם עקרו שור הוא יוסף הנקרא בכור שורו הדר לו. ולכן ביוסף אמר עקרו כי עקרוהו מבית אביו ומכרוהו למצרים ולא הרגוהו אך בשכם נאמר הרגו כי הרגום ממש. גם בשכם שאז היו בחרון אפם כי עינו את דינה אחותם אמר כי באפם אך ביוסף שהיה הולך אז לשאול את שלום אחיו והיו ברצון טוב ולא היו בקטטה ועל כל זה עקרוהו וז"ש וברצונם עקרו שור והכוונה לומר כי לא די באפם אלא אף גם כשהם ברצונם ולא בשעת הכעס הרעו יותר כי מכרו את אחיהם ממש ואם כן אינן ראויין למלוכה כי יחריבו העולם כנז'. וביאר עוד תוקף כעסה ואמר ארור אפם יראה האף שלהם הנגלה הנה הוא עז וקשה הלא ענין שכם כנז' האמנם עברתם הוא האף הנכסה כמ"ש ועברתו שמרה נצח מלשון אשה עוברה הגנוז בתוכה הנה הוא יותר קשה מן האף הגלוי וז"א כי קשתה ולא כי קשה ע"ד כי עז כי הוא קשה יותר מן האף העיקרי וזה שלא כדרך הטבע ואם כן ראוי לקלל האף והעברה האם ארור אפם וכו' ואם כן איך אברכה בברכת מלוכה כי אם ינתן להם מלוכה יחריבו תבל ויושביה. ולכן איבדו גם הם שתי הברכות הנז' יתר שאת ויתר עז וכנגד יתר שאת שהיא נחלת פי שניים בחלק הארץ אדרבה אחלקם ביעקב כי אפילו חלקם הפשוט לא ניתנה להם בפני עצמן כשאר השבטים אלא נטפלו בה עם אחיהם כנודע ויהי נחלת בני שמעון מנחלת יהודה וכו' כנז' בספר יהושוע וכנגד יתר עז היא המלוכה אדרבה ואפיצם בישראל כמשז"ל שיהיה עניים מחזרין על הגרנות ועל הפתחים. ומאחר שג' הראשונים כסדרן ראובן שמעון לוי נתבטלו הנה יהודה מדריגה רביעית אחריהם והוא ראוי ליטול המלכות ואין צורך לתת בו טעם למה יקחנה הוא ולא שאר אחיו אפילו הבכורות מאם כמו דן וגד ויוסף כי ודאי הוא הבא במדריגה אחריהם ואליו נוגעת המלוכה ואין מי שיפקפק בזה אלא אדרבה יהודה אתה יודוך אחיך שתמלוך ותהיה ידך בעורף אויביך במלחמה וישתחוו לך אפילו הבכורות הנז' שהם בני אביך ולא בני אמך ובטענה זו תספיק ומכל שכן שנוסף בך על זה כי גם יש בך זכות נמרץ כי גור אריה יהודה מטרף יוסף בני עלית ולא הנחת להורגו וראוי שתזכה למלוכה: ויקרא יעקב וגו' יש לעורר כי די היה באסיפה אחת ומה זה הוצרך לשתיים כמ"ש האספו והקבצו. ב' למה היה כפל ענין ובשתי לשונות כי מה חילוק יש בין אסיפה אל קיבוץ. ג' כי כפי האמת לא היה צריך לא לאסיפה ולא לקיבוץ והל"ל ויקרא יעקב לבניו ויאמר אגיד לכם וכו' או שמעו את אשר וכו'. ד' כי גם אם יש צורך לשתיהן למה הפריד ביניהן כי הרי אחר שאמר כוונתו ואגידה לכם אין צורך עוד אל הקיבוץ והל"ל האספו והקבצו ואגידה לכם וכו' ושמעו וכו'. ה' כי מה צורך לומר ושמעו כי לא חרשים היו. וא"ו כפל הענין ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל. ז' דהל"ל ושמעו בני כי כבר נאמר ויקרא יעקב ופיו המדבר אליהם אם כן מהו שנית אומרו בני יעקב והיה די שיאמר בני וקושיא תתחזק יותר למעה ושמעו אל ישראל אביכם והל"ל ושמעו אלי. ט' למה תחלה נזכר יעקב ואחר כך ישראל. י' למה לא הזכיר מלת אביכם ביעקב אלא בישראל. י"א כי מלת אביכם מיותרת לגמרי. י"ב למה לא אמר ואדברה או ואומרה או ואספרה או ואשמיעה אלא אמר ואגידה. י"ג מלת את מיותרת ומה יש לרבות. י"ד דהל"ל אשר ימצא כמ"ש בצר לך ומצאוך וכתיב ומצאוהו צרות רבות וכיוצא בזה ולא אמר אלא אשר יקרא. ט"ו כי מחבור ימים נעשי' שבועות ומשבועות חדשים ומחדשים שנים ואם כן הל"ל באחרית השנים ולא הימים וכמו שנאמר ביחזקאל בענין גוג באחרית השנים תבוא וכו'. ט"ז מהו הימים בה"א הידיעה. י"ז גדולה על כולם כנודע כי אין בתורה אות אחת לבטלה כלל ח"ו ומייתור אות קטנה דרשינן דיני תורה כנזכר בממסכת קדושין גבי אין כסף ולא כתיב אן כסף וכיוצא בזה ואם כן איך קריאת יעקב ואמר ואגידה לכם וכו' ונסתלקה ממנו שכינה ולא הגיד כלל ולא עוד שקשה לרז"ל עצמן שהרי אמר לבניו שמא יש בכם פיסול וכו' ואמרו שמע ישראל וכו' וחזר ואמר בשכמל"ו וחזרה שכינה למקומה אם כן יחזור להגיד הקץ וגם כי מעיקרא למה נסתלקה בלתי פיסול וכפי דבריו אין שום הגדה ממה שיקרא אותם באחרית הימים לעתיד לבא. והנה נבאר בתחלה מאמר רז"ל הלא היא כי השכינה נסתלקה ממנו לפי שהיה רוצה לגלית את הקץ האחרון בגלוי גמור וז"ש לגלות ואין רצונו בכך כי בראותם אורך הגלות הארוך אולי יפרקו עול חס ושלום ולזה כתיב כי יום נקם בלבי וכו' וחשב יעקב כי לסיבת היות פיסול בהם נסתלקה אז אמר להם שמא ח"ו וכו' והענין במה שכתוב אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד ולא אמר כיעקב אלא כישראל כי הנה שם הוי"ה יש בו הוראת אחדות יותר מכל שמותיו ית' כי יש בו אותיות הי"ה והו"ה ויהיה ראשון ואחרון ואמצעי הכל אחדות גמורה. גם היא במילואו דאלפי"ן אדם כי הוא כא"דם א' כולל אברים ושמות רביה. גם היא הוי"ה א' ומצטרפת לי"ב ועם ההוי"ה עצמה הם י"ג כמנין אח"ד ונודע כי ג' צירופין נחחזין ביוד ראשונה ומתחילין ביוד וכן השאר באופן שהם י"ב ונחלקות לד' בחינת צירופין. וכמו כן ישראל יש בהן כיוצא בזה כי נודע כי יעקב גלגולו של אדם הראשון ובהיותו בסוף נק' יעקב ע"ש עק"ב ובגמר תיקון גלגולו נקרא ישראל כי תיקן עד ראשו העליון ואז קנה לו שם אדם ממש ואל זה רמזו אדם אדם אתם אתם ישראל קרויין אדם וכו' בדמיון אדם הראשון וכדמיון שם ההוי"ה הנקרא אדם כנזכר. גם יש בישראל י"ב שבטים כנגד י"ב צירופים ולכן ישראל בגממטרי' י"ב פעמים אד"ם כנגד י"ב שבטים שהוליד וכל א' נקרא אדם גם כן כי כן י"ב הצירופין כל א' במילוי של אלפין הוי בגימטריא אד"ם. ונחלקין לד' דגלים כנגד ד' בחינות הי"ב צירופין. ובהתחבר ישראל עם בניו י"ב הם י"ג כמנין אח"ד הרי כי ישראל הוא י"ב פעמים אד"ם כנגד בניו ועוד א' יתירה כנגד עצמו שהוא אדם כנגד בניו ועוד א' יתירה כנגד עצמו שהוא אדם אחד אב לכל הי"ב. והרי נתבאר ענין אתה אחד ושמך המיוחד שם ההוי"ה אחד ולכן שורה על ישראל ובניו הנקראים גוי אחד בארץ. ובזה תבין ענין כי חלק ד' עמו ופסוק כה אמר ד' מלך ישראל כי שם ההוי"ה בפרטות נתדמה אליו ישראל בכל פרטיו מה שאין כן בשאר שמותיו ית', ולכן בראותו כי נסתלקה ממנו השכינה אמר אולי יש פסול בזרעי שנתערבו בגויי הארץ שאינם נקראים אחד כמו ד' אחד ולכן נסתלק מעליהם אז ענו בניו שמע ישראל וכו' כלומר אתה הנק' ישראל ע"ש ההוי"ה כנז' שמע כי גה ה' הנז' הוא אלהינו ולא יסתלק מעלינו. אז חזרה השכינה אל מקומה להודיע שכן הוא כדבריהם ולא לסיבתם נסתלקה כי אם על גילוי הקץ כנזכר. אז ענה יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לתת הודאה על היות זרעו כשר וברכה לשכינה על כי חזרה והנה הי' נק' שם וכבוד ומלכות כנודע. ולכך יש י"ב תיבות בשמע ישראל וכו' ובברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנגד י"ב שבטים ההם. גם הוצרך יעקב לגלות הקץ בהעלם כדי שלא יהיו דבריו לבטלה אך לא בגלוי כמו שהודיעו השכינה סבת הסתלקותה נמצא כי כל הקץ נרמז בדבריו בהעלם גמור ליודעים: ונחזור אל ביאור הפסוקים: ויקרא יעקב וכו' יראה כיון שאתם בני ואני אביכם וזה שאמר יעקב אל בניו וכולנו אחדות גמורה כנ"ל ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ כמו השם יתברך הנקרא אחד צריך לשתאספו באגודה אחד ובלב אחד זה עם זה כדי שעל ידי כך השכינה הנקראת אחד תשרה עלי ויהיה בי כח ורשות לשאגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ירמוז בזה אל משז"ל כי חרבן בית שני היה בעון שנאת חנם ועברו על לא תשנא את אחיך בלבבך לכן כי יום נקם בלבי מדה כנגד מדה ואם כן צריך שתהיה אסיפה בלב א' כדי שאוכל להגיד לכם קץ אחרית הימים הנעלם בסיבת פירוד לבבות ושנאת חנם כנזכר: ואמנם מה שאמר ואגידה לכם יסבול שני פירושים וכן מלת יקרא סובלת שני פירושים הא' הוא לשון המשכה כי תרגום משכו היא נגידו ופירושו הוא שאמשיך ואשרה עליכם את השכינה אותה שהיא עתידה לקרוא אתכם באחרית הימים כמ"ש קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכמ"ש על הר גבוה עלי לך וכו' ולפי זה מהו יקרא יהיה קריאה ולכן לא כתיב ימצא כדי שיסבול שני הפירושים. ובזה יתורץ מלת את שהיא יתירה לרבות אל השכינה אשר היא אותה אשר יקרא אתכם וכו' כי על ידי שתחבבו באחדות א' אתפלל אל השם יתברך ואמליך עליכם את השכינה. פירוש שני ויהיה אגידה הגדה ממש ויהי' יקרא כמו ימצא. והענין כמו שכתוב בספר הזוהר כי אין הגדה אלא דבר חכמה כמ"ש ויגד לך תעלומות וכמה והכוונה הוא כי אף על פי שאיני יכול לגלות לכם הקץ בגילוי על כל זה אגידהו לכם דרך חכמה והעלם בטנין ברכת השבטים ובהם ארמוז כל המאורעות העתידות לבא עליכה ועל זרעכם עד אחרית הימים בביאת המשיח וכמו שרמזו בספר הזוהר על פסוק ראובן בכורי אתה וכמו שנרמוז גם אנחנו ב"ה: הנה אחרית הימים פירושו הוא במה שנודע כי יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים והנה ז' ימי בראשית ירמזו אל ז' אלפים שנים דהוי עלמא בנוי וחרב כמו שכתב הרמב"ן בפרשת בראשית וכמו שביום הששי נברא אדם כן באלף הששי יבא המשיח אשר הוא יום הששי אחרית ואו ימים שהם שתא אלפי שני דהוי עלמא בנוי. גם אחרית הימים פירוש יום הששי שהיא אחרית ה' ימים שלפניו. ונודע כי אז יבואו שני המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף משבט יוסף ואז יתקבצו כל הגליות של כל הי"ב שבטים. ולכן נתחיל בענין שני המשיחים הנרמזים ביהודה ויוסף: יהודה אתה יודוך וכו' ירמוז אל משיח בן דוד שעליו נאמר וישתחו לו כל מלכים וכו' כי אפי' אחיו מלכי ישראל אין להם ישיבה בעזרה כנודע. גם ירמז אל מה שכתב בספר הזוהר כי עתידין בני ראובן לבא תחלה ומחשבין דאינון ישתארון במלכותא וזה לסיבת היותו בכור ולא ישתארון כי זה ענין פחז כמים אל תותר אף על פי שמיהרת בחפזון אל יהי לך יתרון מלכות ואמנם בבוא מלך המשיח מיהודה יודוך אחיך בני ראובן ולא יקטרגו עליך וז"ש אתה למעוטי בני ראובן שלא יודו השבטים אליו אלא לך. לא יסור שבט זה מלך המשיח ומחוקק מבין רגליו זה משוח מלחמה הבא ממנשה ויהיה נכנע אליו כנזכר בספרי ובפסיקתא פרשת בלק. עד כי יבא שילה הוא משיח בן יוסף ששילה בחלקו עומדת. גם ירמוז אל מש"ה שהוא בגימטריא שיל"ה וכמו שהודעתיך כי גואל הראשון הוא האחרון ובסוד מה שהיה הוא שיהיה שהיה הוא שיהיה משיח וכנזכר ברעיא מהימנא בפרשת משפטים עד כי יבא שילה דא הוא משה בגימ' דאיהו עתיד למיתי עם מלכא משיחא. והנה משה הוא בן עמרם בן קהת בן לוי ולכן ארבעתם נרמזו פה שיל"ה הוא מש"ה בגימטריא ול"ו יקה"ת הם אותיות ולו"י קה"ת. ועמי"ם הם אותיו' עמר"ם כשתחליף יו"ד ברי"ש באלפ"א בית"א אחת מן כ"ב אלפ"א ביתו"ת שבספר יצירה. אוסרי לגפן עירה יתקשר המשיח הרוכב על עיר בן אתונות עם הגפן שהם ישראל. כבס ביין לבושו בסוד מי זה בא מאדום וכו' ובגדיך כדורך בגת מטרף בני עלית לא יטרף עוד כבתחלה אבל תתקיים מלכותו לעולם ומי יקימנו. חכלילי עינים מיין בסוד וייקץ כישן ד' כגבור מתרונן מיין ויכחול עיניו בדם אויביו נהורות אכזריותו עליהם ויהיה חכלילי מלשון כחול כי אותיותיהן שוות. אבל לישראל ולבן שניים מחלב ידבר להם דברי ניחומים כחלב הלבן: בן פורת יוסף וכו' הוא משיח בן יוסף אשר יקדים למלוך בירושלים מ' שנה כנזכר בפסיקתא פ' בלק ואז כל העולם יתנו בו עיניהם להממליכו וז"ש בן פורת עלי עין. ובימיו כתוב יתייצבו מלכי ארץ וכו' ויבואו גוג ומגוג למלחמה בירושלים חוץ לחומה הנק' שור וז"ש בנות צעדה עלי שור הם האומות כמ"ש מי זאת עולה מן המדבר הם ישראל ראוה בנות ויאשרוה הם אומות העולם, וימררוהו ורובו ירמוז אל מש"ה והביטו אליו את אשר דקרו כי ארמילוס יהרוג למשיח בן יוסף כנז' בפסיקתא ובמדרש זרובבל וישטמוהו בעלי חצים הם גוג ומגוג כי כל כלי מלחמתם הם חצים וכמ"ש וביערו אש בנשק בחצים וברומח ז' שנים, ואחר שנהרג לא יטרפהו חיה כי ישאר גופו קיים מ' יום עד שיחייהו משיח בן דוד כנז' במפרשים הנז' וז"ש ותשב באיתן קשתו וגומר לסיבת קשתו של יוסף שהי' צדיק באות ברית קודש הנק' קש"ת וגם בזכות יעקב אביו שדמות דיוקנו גרמה לו שלא יחטא כנודע וז"ש מידי וכח אביר יעקב ומשם ואילך אז יהיה משיח בן דוד הנק' אבן די לא בידין ואבן מאסו הבונים יהיה הוא הרועה אמיתי על ישראל וז"ש משם רועה אבן ישראל: בנימין וכו' התנבא על אליהו ז"ל הבא עם המשיחיי' כנודע הנה אנכי שולח לכם וכו' והוא מבנימין כמשז"ל על ויערשיהו ואליהו וזכרי בני ירוחם וז"ש בנימין זאב יטרף. ואמנם מקודם שיבא יום ה' הנק' ערב יום ה' כענין טרב שבת אז יבא לערב ההוא ויחלק שלל כמ"ש והשיב לב אבות על בנים וכל א' ישוב לחלקו כמשז"ל: וישלח יש' את ימינו וכו' ק' כי נודע הוא כי הוא הצעיר. גם אומר שכל את ידיו אין בו שום הבנה אבל הענין היא כי הנה עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות איך הסדירן יוסף ומי נתן בימינו ומי בשמאלו אבל נודע לו זה בעין השכל כי פשוט הוא שהבכ'ור ישימנו בימינו והצעיר בשמאלו ואז עשה הוא להיפך כי שלח יד ימינו וישם על ראש אפרים וביאר איך ידע כי אפרים בשמאלו לז"א כי ידע זה לפי שהוא הצעיר וודאי כי הניחו בשמאלו ונמצא כי גם בעיניו לא היה רואה השכיל את ידיו בעין השכל והחליפם וידע זה לפי שמנשה הבכור ובודאי כי הניחו לימינו ולכן החליפם בהשכלה שהשכיל כנז'. או אפשר אומ' כי מנשה הבכור כי הוקשה לו ולמה החליף את ידיו וטקמם באלכסון ויותר יחליף הנערים עצמן לז"א כי מנשה הבכור כלומר הטעם ששיכל את ידיו והחליפם ולא לנערים עצמן הוא לפי שמנשה הוא הבכור ורצה לחלוק לו כבוד על הפחות בענין זה לבדו שיהיה בימינו אבל ואולם לפי שאחיו אף אם הוא הצעיר הנה יגדל ממנו לכן הניח יד ימינו עליו. ובזה יובן למה התחיל באפרים ואמר והוא הצעיר וסיים במנשה ואמר כי מנשה הבכור אבל ירמוז כי הוראת כוונת אפרים הצעיר לכן הניחו בצד שמאל ומה ששיכל את ידיו היה לסיבת כבוד מנשה כי היא הבכור אמנם יוסף חשב כי לא במתכוין שכל ידיו אלא היותו זקן וכהוי עינים גרם לו כל זה ולכן אמר לו לא כן אבי וכו'. ויברכם וכו' כי כבר התחיל גם בברכתם כמ"ש המלאך הגואל אותי יברך את הנערים וכו' אבל העעם הוא כי כמו שבסדר הנחתן הטיל פשרה ביניהם כי לסיבת היות מנשה הבכור הניחו בצד ימין ולסיבת היותו אפרים חשוב ממנו כי זרעו יהיה מלא הגוים )גם( נתן עליו יד ימינו הנה גם בענין הברכה רצה לרשות פשרה אחרת כיוצא בה והוא כי תחלה ברכם כסדר תולדותם לחלוק כבוד למנשה הבכור וז"ש יברך את הנערים ר"ל כסדר תולדותם בהיותם נערים מבלי השכלה אל מעלתם אחר שגדלו ואפשר כי לזה נתכוין רש"י באו' הנערים מנשה ואפרים כלו' מנשה ואחריו אפרים, והכתוב ביאר הטעם לזה ואמר ויברך את יוסף כי ברכה זו לא היתה בערך מעלת עצמן כי אם כפי בחינת יוסף אביהם לב' סיבות אם כי הוא הולידם כסדר הזה ואם כי הוא סדרן כסדר הזה אבל אח"כ ויברכם כפי ערך מעלת עצמם ואז וישם את אפרים לפני מנשה כי כן אמר בברכתם ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. ואפשר כי הכתוב עצמו הזכיר מלת לאמר כי היא מיותרת לתרץ קושיא הנ"ל והיא כי הרי כבר בירכם למעלה יברך את הנערים ומהו ויברכם ולזה ביאר הכתוב כי טעם זו הברכה השנית היא כדי לאמר להם ברכה אחרת כסדר מעלתם והיא ישימך כאפרים ואח"כ וכמנשה: ואני נתתי לך שכם אחד וכו' יראה אעפ"י שעיר שכם ראויה היתה לשמעון ולוי כי הם לקחוהו אז במעשה דינה כמ"ש ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וכו' עכ"ז אני נתתיה לך לשכמך ולחלקך והגברתיך על אחיך הנז' וז"ש על אחיך. והטעם לזה לפי שאני הוא היותר עיקר בלקיחתה כי לקחתיה בחרבי ובקשתי כמ"ש אונקלוס בצלותא ובבעותא ולולי תפלתי אשר הגינה עליהם לא בחרבם יוכלו לרשתה או ירמוז אל משז"ל על פסוק ויסעו וכו' ולא רדפו וכו' כי יעקב חגר חרבו וקשתו ונלחם עמהם ולולא הוא נהרגו שמעון ולוי בניו: והעליתם את עצמותי מזה אתכם. מלת אתכם נראה מיותרת אבל ירמוז אל משז"ל על פסוק הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף ונקרע ונמצא כי אילו לא היו מעלים עצמותיו גם הם לא היו עולין שם כי לא היה נקרע להם הים ולהיות עצמותיו אתם נקרע וז"ש אתכם: סליק: