ויקח קרח וכו' כמה עניינים צריכים לחקור בפר' זו לעמוד על מתכונתה. החקירה האחת מה הוא ענין המחלוקת הזה ואם כולם נחלקו לסיבה אחת מוסכמת ביניהם. או שהמחלוקת הי' מוסכם ביניהם אלא שכל אחד היה לו סיבה בפני עצמו, ה"ב להבין לשונות ושמות אלו קיחה וקימה וקהילה. ה"ג בענין העונשין כי מהם נבלעו ומהם נשרפו וקרח נבלע ונשרף, והד' מה היה עתה מחדש שנתעוררו כולם יחד במחלוקת הזה, והנה ענין החקירה הראשונה היא כי כולם יחד הסכימו לחלוק עם משה ואמנם קרח הי' עיקר המחלוקת וזה מפני הנוגע אליו בפרטות כמשז"ל כי נתקנא באליצפן בן עוזיאל הקטן שבד' האחין והנה הוא הבכור ויצהר השני לד' אחין ואליו נוגע שררת אליצפן. עוד שנית נתקנא גם באהרן כי כמו שאהרן בכורו של עמרם הי' כהן גם הוא קרח בכורו של יצהר יהי' כהן כמותו כי הרי ניטלה הכהונה מבכורות בני ישראל ונתנה לאהרן בכור עמרם הלוי וגם קרח בכור יצהר הלוי יהי' כהן כמותו, מדרגה שנית דתן ואבירם ואון בן פלת הושוו שלשתם בסיבה אחרת והיא למה ניטלה הבכורה משבע ראובן בכור השבטים כולן וניתנה ללוי ואמנם קרח על עצמו לבד נתקנא ודתן ואבירם ואון בן פלת נתקנאו על כל כללות שבט הבכור של יעקב האמיתי הוא שבט ראובן הבכור ואין מחלקותם קשה כקרח שנחלק על עצמו ממש לבד, ומאתיים וחמשים איש נשואי העדה ראשי כללות כל הי"ב שבטים שבטי ישראל כמ"ש ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתייה אלו נתקנאו על כללות כל בכורי ישראל שהם בכללות כל הי"ב שבטים שהה ראויין לכהונה כאהרן באופן כי קרח יסוד המחלוקת כי על עצמו הוא מבקש ואחריו במדרגה שנית דתן ואבירם ואון בן פלת יותר קליה במחלוק' כי לא חשבו להיות הם עצמם לבדם כהנים אלא יחידים בשאר אנשי שבטה וכל שבט ראובן יהיו כהנים וחמשים ומאתיים איש המבקשים כהונה לכל בכורי בני ישראל ואולי גם הם בכורים היו אשר ע"כ נתמנו להיות ראשים והוא דבר כולל לכל שנים עשר שבטי ישראל, היו במדרגה ג' יותר קלים במחלוקת מקרח ויותר נרפים מדתן ואבירם ואון בן פלת, המדרגה הד' שאר כללות בני ישראל לא הזכירו מחלוקת כלל ואפשר כי היו שותקים לחושבים איך יפול דבר המחלוקת הזה ואינם מסייעין לא למשה ולאהרן ולא לחולקים עליהם אלא בשב ואל תעשה כנ"ל, ובזה יתבאר החקירה ה"ב כי קרח להיות הדבר נוגע לעצמו לבדו לקח המחלוקת בידים לגמרי וז"ש ויקח קרח ואמנם דתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן בכור ישראל היו טפלי' אליו בענין לקיחת המחלוקת כי לזה לא אמר ויקחו קרח ודתן ואבירם וכו' ואמנם בענין הקימה היו שווין כי כל אלה הנ"ל ויקומו לפני משה בקומה זקופה על משה ואהרן בעזות מצח ויקומו מעומד עליו להראות כי גם הם עקרי המחלוקת, ואמנם לא התחילו הם לעורר המחלוקת וללכת לפחות להקהיל קהלות כקרח אשר הוא המעורר הראשון והמסית ומדיח לכולן כי זהו פריש ויקח קרח כי לקח המחלוקת במששות בידו כאלו לוקח דבר ממשיית בידיו, ובענין הקימה החמשים ומאתיים איש היו טפלים אל קרח ודתן ואבירם ואון בן פלת ולזה לא אמר ודתן ואבירם וכו' ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתיים ואח"כ ויקומו לפני משה להורות כי עיקר הקמים הן קרח דתן ואבירה ואון בן פלת וטפלים אליהם ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתיים. יען כי לא היו התועלת להם לא בפרטי עצמן כענין קרח אף לא בפרטות שבט פרטי כענין דתן ואבירם אלא לכללות כל בכורי שבטי ישראל ואמנם בענין הקהילה הושוו כי כולם יחד נקהלו בחבורה אחת וז"ש ויקהלו וכו' ר"ל כל הנ"ל שהם דתן ואבירם ואון בן פלת וחמשים ומאתים איש מבני ישראל:נמצא סדרן כך הוא כי כולם יחד נקהלו ובאו לפני משה כל האנשים ההם ואחר כניסתם לפניו באהלו ישבו כולן בישיבה בקרקע ואח"כ קמו קרח ודתן ואבירם ואון בן פלת בקומה זקופה על משה ואמנם מעורר הראשון של כל המחלוקת הי' קרח שעליו נאמר ויקח קרח כנ"ל. ושאר עם בני ישראל לא נקהלו כלל עמהם אלא ישבו באהליהם עד לבסוף ככתוב ויקהל עליהם קרח את כל העדה הם עדת בני ישראל כי לכן לא אמר את כל עדתו ע"ד הנ"ל קרח וכל עדתו. ובזה יתבאר ענין החקירה הג' כי קרח אשר הי' המעורר הראשון ומחזיק במחלוקת יותר מכולן נשרף ונבלע, ודתן ואבירם שנתכוונו לצורך עצמן קצת וגם לכבוד שאר שבט ראובן וגם כי לא היו תחלת המעוררים נבלעו חיים וכמ"ש העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם בלבד ולהם בלבד ותפתח הארץ את פיה וכו', והחמישים ומאתים איש שהיו יותר קטני המחלוק' וגם כי חששו לכבוד כל הבכורות שבשנים עשר שבטי ישראל אשר כבר לשעבר מן אדם הראשון ואילך היתה עבודה בבכורות לא נבלעו חיים האמנם מתו מיתה חשובה כעין נדב ואביהוא ואש יצאה מאת ה' ותאכל אותם וכו', ושאר כל בני ישראל להיות כי באחרונה גם הם חטאו קצת כמ"ש ויקהל עליהם קרח את כל העדה וכו' אמנם לא קמו עליו ולא עוררו מחלוקת כלל אמנם נמצאו שם אז והיו להם פתחון פה להשיב כי לא לחלוק באו אלא לראות המאורע איך יפול דבר בענין לקיחת המחתות וגם הקטרת הקטורת כמו שייעד משה ואמר בוקר ויודע ה' את אשר לו וכו' רצו לראות בעיניהם האות ההיא ולכן לא נענשו כלל לא בבליעה ולא בשריפה, אמנם נתכעס עליהם הקב"ה ואיים עליהם בהגזמה יען נתחברו לרשע ואפילו כדי לראות איך יפול דבר האות ההוא אין ראוי להמצא שה בלתי רשות משה לבל יתחזק קרח בחושבו כי לעוזרו נקהלו שם וזהו שהגזים עליהם ואמר הבדלו מתוך העדה וכו' ותיכף בניקל שהתפלל עליהה משה ואמר האיש אחד יחעא וכו' ירצה עיקר לכ המחלוקת הי' איש אחד והוא קרח כנ"ל על ויקח קרח והוא חטא יאף כי כפי הדין הוא שגם המתחברין אליו חייבין זה יהיו לדתן ואבירה ור"ן איש הנמצאים במחלוקת הנקראים עדתו אמנם על כל העדה כולה שהם ישראל תקצוף אינו מהראוי אז תיכף אמר דבר אל העדה העלו מסביב למשכן קרח וכו' ונתרצה יען לא חטאו בפועל ובזה נתרצה קושייא חזקה נתחבט בה הרמב"ן ז"ל וקצת מפרשים לדעת מי הם העדה הנ"ל בהבדלו מתוך העדה וכו' עי"ש היטב הקושייא ההיא:ובזה נבא אל ביאור ענין הפסוקים כולן אחר שהצענו ההצעות הנ"ל ובתחיל' נבאר החקירה הזה הנ"ל. וענינה היא במה שנבין סמיכות הפרשיות וגם מה שפירשו ז"ל על ענין זה הסמיכות וזה כי רז"ל אמרו כי אמר קרח לישראל ראו איש כזה אומר כי טלית שכולה תכלת אינו פוטר וח' חוטי תכלת בציצית לבן פוטרן וכו' וכאלה רבות להלעיג עליו וזהו סמיכות ויקח קרח אל פרשת ציצית, ועדיין צריכין אנו למודעי למה לא הלעיג על כל חוקי' שבתורה שאין בהם טעם אבל הענין כי ענין ציצית דומה אל כהנתו כי הנה שבט לוי כולו הם לויים כדמיון הטלית שכולה תכלת )כאן חסר איזה שורות וחבל על דאבדין וכו'( שוים במעלתה בענין הקרבת הקרבנות וזה רמזו באומרם על קהל ה' ואמרו ובתוכה ה' היא ראיה אל מ"ש כולם קדושים כי הרי המשכן ושכינתו ית' שרויה בתוכם כמ"ש ונסע אהל מועד בתוך המחנות ואלו הקב"ה לא בחר בנו היה מצוה שהמשכן יהי' חוץ למחנותיהם וכדמיון מה שאירע בעון העגל ומשה יקח את האוהל וכו' הרחק וכו', או ירמוז אל מה שנודע בדרך הסוד כי הכהן מצד ימין חסר וחכמה ונקרא קדוש בסוד וקדשתו כי אני ה' מקדשו וכיוצא בזה אבל תלוי' מצד שעמל הגבורה ונקרא טהור בסוד קח את הלוים וטהרת אותם וז"א כי כל העדה כולם קדושי' וראוים לכהונה הנקרא קודש וראיה לזה כי ובתוכם ה' ע''ד מ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם של ישראל עצמן ולא בתוכו של המשכן וכמש"ל על בקרבך קדוש שהשכינה שרויה בתוך מיעיו של אדם ונקרא קדוש וא"כ זו ראי' כי כולנו קדושים וראוייה לכהונה, והענין יותר בביאור במה שנודע כי ד' מדרגות הם נפש רוח ונשמה נשמה לנשמה כי ד' מדרגות הם נפש רוח ונשמה אל ד' אותיות שם הוי"ה הנקרא ה' וזהו סוד ובתוכם ה' וכיוון שדי אותיות הוי"ה מורכבים בגוף הישראלי איך יפסל להקריב קרבן אלהיו ע"י עצמו ויצטרך סרסור ביניהם שהוא הכהן ואילו כך הי' לא הי' שם הוי"ה מתלבש ושורה על האדם מבלתי סרסור ואמצעי והנה הדיבור היה כולל הן לקרח הן לדתן ואבירם הן לר"ן אנשים ובזה הושוו כולן יחד ונקהלו יחד משא"כ אה כל אחד הי' דורש טוב לעצמו שהי' פירוד ביניהם ולא הי' דברים נשמעין ולא עוד אלא שאף כל עדת ישראל באחת יעזרום ולא הבכורות בלבד, וישמע משה ירצה הבין דבריהה וכוונתם כי לא לתועלת כל העדה באו אלא ברמאות כי כל אחד הי' מבקש טובתו ותועלתו אעפ"י שלא פירשו כוונתם למען הקים את כל העדה עליהם בבת אחת וע''כ רפו ידיו ונבהל ויפול על פניו לחשוב מחשבות איך ישיב להם תשובה, או ירצה כי בראותו שלא נתקוממו על אהרן לבדו אלא על שניהם כמ"ש ויקהלו על משה ועל אהרן וכמ"ש ומדוע תתנשאו בלשון רביה כמו שפירשנו ונמצא כי הי' בועטים וכופרים בנבואתו לגמרי והרי הם כופרים לגמרי וחייבין ח"ו כלייה ולכן תחילת הכל ויפול על פניו בנפילת אפיים להתפלל להשי"ת בל יהי' ח"ו ישראל חייבים כליית כי כן דרך כל נפילת אפים שבמקרא וכמ"ש ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות וכו', ואחרי זה השיב להם תשובת ג"כ כוללת לכולן יחד וז"ש וידבר אל קרח ואל כל עדתו וכו' וז"א לאמר ירצה כי כיוון שתבין כוונתם כי כל אחד מתכוון לתועלתו ביקש להשיב תשובה פרטית לכל א' די צרכו אכן רצה לפעול כמעשיהם ולא השיב בתחלה רק תחלה דרך כללות בלבד כמו שדברו הם וז"ש וידבר אל קרח ואל כל עדתו האמנם בדעתו היה ואמר להם עוד תשובה פרטית לכאו"א כמו שית' באומרו ויאמר משה אל קרח וכו' שמעו נא בני לוי לזו התשובה הכוללת בוקר ויודע ה' וכו' ירצה ג' דברים אתם מכחישים ביחד הא' כי נבואתי אינה מן השמי' כי מלבי אני בודאם ולכן אינכ' חוששים במה שאמרתי כי אהרן נבחר לכהונה ובפרט בענין מה ששמשתי בכהונה גדולה בז' ימי 'המילואים ולמ"ד כי תמיד נשאר בכהונתו כנ"ל וכנגד זה אומר אני בוקר ויודע ה' את אשר לו כבר מימי קדם הלא הוא אני נאמן ביתו וזה יוודע במה שיתקיימו דברי ואם בריאה יברא ה' ופצתה הארץ וכו' ואז האמינו בנבואתי, והב' שאינכם מאמיני' בכהונת אהרן וכנגד זה אני אומר ואת הוא הכהן הראוי לכהונה הנקרא קדוש כנ"ל ע"ד הסוד וכמ"ש לקדשו לכהנו לי ותרחו כי אף שעד עתה היתה עבודה בבכורות הנה עתה יקריב אליו למחר ולכן במשה אמר את אשר לו מימי קדם ולא אמר את אשר יהי' אך באהרן שעתה נתכהן מחדש אמר יקריב אליו בלשון עתיד, והג' שאינכם מאמינים במה שנבאתי והי' לי הלוים תחת כל בכור בבני ישראל אלא שעדיין העבודה בבכורות וכנגד זה אני אומר ואת אשר יבחר בו הוא שבט לוי שבו כתיב ובא הלוי וכו' כי בו בחר ה' אלהיך וכו' יקריב אליו והנה זו תשובה כוללת לג' המדרגות ביחד אעפ"י שכפי האמת בדרך פרטי קרח הי' מודה בכהונה ובלוייה אלא שחשב לקחת הכהונה לעצמו כי הלא בכור בן יצהר כנ"ל וכן דתן ואבירם כפרו בשתיהן והודו כי העבודה בבכור השבטים הוא שבט ראובן וחמשים ומאתיים האנשים כפרו לגמרי כי כל בכורי ישראל כולם ראויין לכהונה ולא עוד אלא כפי מה שפרשתי בפסוק ויקהלו וכו' כי רצו שכל אחד מישראל יהי' כשר להקריב את קרבנו ולכן בתשובה זו השיב לכל ג' הסברות הנ"ל כנ"ל:זאת עשו וכו' איני צריך לעשות ג' נסיונות על ג' ספיקות שלכה שזכרתי בפסוק בוקר ויודע ה' וכו' ואמנם זאת עשו בלבד ובה יבחנו שלשת הנסיונות כולן יחד הלא היא קחו וכו' שלא תהרהרו אולי ע''י השבעות או פעולת שמות הקודש הי' הדבר הזה ואינו מהשי"ת לכן איני רוצה לקחת אני המחתות בידי ולעשות שום פעולה אלא כל הפעולות יהי' על ידיכם ולא אגע בהם יד על דרך שנשמר אליהו ז"ל מנביאי הבעל שאמר להם ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר הא' וינתחוהו וישימו על העצים כי כל אותו המעשהה יהי' על ידיהם וז"ש קחו אתם בידכם נכם ר"ל משלכם מחתות ותנו בידכן בהן אש ושימו בידכם עליהן קטורת ועכ"ז שאני לא אשלח יד בשום מעשה מזה תראו כי והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש וזה אות כי אהרן בפרטות יבחר לכהונה כי ע"י כך נקרא קדוש כנ"ל על ואת הקדוש והקריב אליו וכיון שתכירו נסיון הזה לבדו הנה ג' הנסיונות כולן הם ניכרים כי כיון שלא יבחר השם יתברך הקטורת של החמשים ומאתים איש יורה שאין הכהונה בבכורות בני ישראל ומכש"כ בכל איש ואיש מישראל ובמה שלא יבחר בדתן ואבירם יורה שאין הכהונה בשבט ראובן ובמה שלא יבחר בהקטרת קרח יורה שאין הכהונה בשבט הלוי כולו אלא באהרן בלבד כי הוא לבדו נתקבלה הקטרתו והרי במעשה הא' הזה יוכרו ג' הנסיונות כמו שבארתי בפסוק זאת עשו וכו' וכיוון שהוכרו כולן ממילא אתיא שנבואת משה אמיתית כי כל דבריו נתקיימו באמת, ומעתה אין עוד פתחון פה לשום כת מג' הכתות לפתוח פה כלל וכראות משה שלא ענו עוד ורפו ידיהם של החמשים ומאתיים אנשים ביקש משה להפריד ביניהם ולהטיל קנאה ביניהם למען לא יקהלו עליו עוד בלב אחד וז"א רב לכם בני לוי, ירצה בזה הנסיון שאמרתי לעשות מחר ויש בו הכנעה גדולה אל כל החמשים ומאתים איש מבני ישראל כי לא אחד בהם ראוי כלל ללויה אף לא לכהונה משא"כ בכם בני לוי שיש לכם הרבה תועלת ומעלם וז"א רב לכה בני לוי והוא כי הנה הכהונה לא הובחרה בשום שבט מי"ב שבטים אף לא כראובן בכור השבטים אלא באהרן שהוא משבט לוי א"כ אשריכם שהכהונה נבחרה בשבט לוי ואם בבחינת הלויה הלא כולכם בני לוי לויים גמורים נבחרים לשרתו ולברך בשמו עבודת הלויים וא"כ שמחה יתירה ראוי שיהיו לכם בזה הנסיון שאני מבקש לעשות למחר משא"כ להחמשים ומאתים איש כי חרפה גדולה היא להם בכל הפרושים בכהונה ולויה וע"י כן קירב את בני לוי אליו והמשיכם בדברים רכים כדי שלא יקהלו גם הם עם קרח והחמשים ומאתים האנשים וזו חכמה גדולה למשה והנה עי"כ נמשך תועלת עצום לשבט לוי שלא ימשכו אחר עצת קרח הנשיא שבהם ומשבטו כדרך מה שעשו ר"ן האיש עם שאינן משבטו וכל כוונת משה בזה להציל את שבטו שבט לוי מן החטא ומן העונש הראוי לבא עליהם:ואחר שבזה הפריד חבורת הרשעים הם ר"ן איש ודתן ואבירם שלא יתחברו עמהם שבט לוי נתחכם עוד לתת שנאה וקנאה בין קרח הגדול שבשבט לוי אל כל שבטו שבט לוי שלא יפתה אותם להתחבר עמו האמנם לא גילה דעתו בזה מתחלה חבל ויאמר משה אל קרח וכו' כדי לשתק את קרח התחיל לחלוק לו כבוד כאלו הוא אדם גדול בעיניו ראש לכל שבטו שבט הלוי לחסום פיו שלא יערער ועשה עיקר דיבורו אליו וז"ש ויאמר משה אל קרח לבדו כי הוא הראש ושאר בני לוי טפלים לי כי בדברו עם קרח שהוא העיקר ישמעו מאליהן בני לוי כדרך המדבר עם המלך ולצבאיו שהופך פניו אל המלך לבדו מדבר אתו ושאר העם שומעים וז"ש שמעו נא בני לוי המעט מכם אחרי שחלק כבוד לקרח כדי להשתיקו התחיל לספר בשבח העצום אשר לשבט לוי ואינו מהראוי שיקנאו באהרן כנ"ל על רב לכם בני לוי וזה כי הנה מה שאתם צועקים בפיכם להתרעם עלי השמיעוהו לאזניכם ושתקו כי הלא אתם אמרתם בפיכם כי כל העדה של בני ישראל כולם קדושים ושוין לטובה כקטון כגדול וא"כ למה אהרן מתנשא עליהם לקחת הכהונה והלא ישמעו אזניכם מה שאתם מוציאים מפיכם על דרך ולטעמיך מי ניחא הנזכר בגמרא. כי הרי קושיא זו גם לכם הוא כי המעט מכם כי מי שהוא אלהי ישראל הה כל הי"ב שבטים ביחד אלוה לכולם בהשווא' אחת ועכ"ז הבדיל אתכם מכללות כל עדת ישראל אליו אשר כל העדה כולה קדושים כדבריכם ולמה לא תקשו לעצמיכם מדוע תתנשאו אתם שבט לוי על כל העדה הקדושה וכמו שכל ישראל נתרצו בכך שאתם תתרצו בכהונות אהרן שגם הוא משבטיכם הוא וכבוד גדול יש לכם בזה וא"כ איך בקשתם גם כהונה גם ירמוז שאין מהראוי ששום אחד מישראל לא יקח אפי' כתר אחד ואתם איך תקחו שני כתרים יחד כהונה ולויה וז"ש ובקשתם גם כהונה זולת הלוייה, ואמנם אחר שפתה בדבריו לשבט לוי רצה לפתותו גם הוא אולי ישוב מדרכו הרעה בתשובה וז"ש ויקרב אותך וכו' ירצה אם תאמר זו התשובה שהשבת לבני לוי אמת הוא לכללותם אבל מה שנוגע לי והוא כי מה נשתנה אהרן בן עמרם לי אני קרח בן יצהר כנ"ל וז"א ויקרב אותך כלומר גם לך נתן מעלה על כל בני לוי כי אתה גדול ונשיא עליהם וז"ש אותך הראש ואת אחיך בני לוי עם היותם אחים שוים לך העלה אותך עליהם וטפלן אליך וז"ש אתך ואתה ראש עליהם ודי לך מעלה זו ולא תבקש גם כהונה, ואחר שהשיב להם תשובה ניצחת זאת כי נדידך מי ניחא כנ"ל ולא עוד אלא שאדרבה בהתחברם עם חמשים ומאתים איש ודתן ואבירם המבקשים להשוו' את אהרן לכל אחד מישראל כנ"ל כי כל העדה וכו' א"כ אתם גורמים רעה גדולה לכם להסיר מכם מעלת הלויה לגמרי וכמו כן קרח יפסיד מעלתו הנ"ל הלא הוא כי הוא לוי וגם כי הוא ראש ונשיא על שבט הלוים ובהתחברו עם דתן ואבירם יפסיד שתי מעלות אלו הנ"ל ויארע בו ובשבט לוי מה שאמרו גמלא אזל למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזזו מיניה וכמ"ש ובקשתם גם כהונה ועל ידי תוספות גם כתר כהונה תפסיד כתר לויה וחתו ולא הי' להם פה להשיב אז נתחזק בעצמו ומצא מקום לגנותו ולבזותו לו לקרח ולא לשבט לוי ולכן אמר לכן כלומר מכח של הטעמים הנ"ל נתברר כי אתה לבדך אך לא בני לוי אלא נתחבר' עם עדתך דתן ואבירם וחמשים ומאתיים אנשים הנה כולכם ניעדים על ה' ולא על אהרן כי אדרבה בדבריכם אלו אתם גורמים רעה גדולה לכם כנ"ל ואין זה כי אם רוע לב כי מעיקרא טינא יש בלבבכם שאינכם מאמינים בנבואתי מאתו ית' ועליו עצמו אתם נועדים כי אה אתם מבקשים עילה על אהרן שלקח גדולה לעצמו כמ"ש ומדוע תתנשאו וכו' אינו כן כי הרי ואהרן מה הוא כי תלינו עליו כלומר הוא בעצמו בבחירתו לא לקח כלום ואדרבה הי' בורח זה עד שאני בגזירתו ית' הכרחתיו להתכהן כמשז"ל על ויאמר אל אהרן קרב אל המזבח שהיה מתרחק ובורח והכריחו שיקרב אל המזבח א"כ ואהרן מה הוא הרי הקב"ה הוא שהכריחו להתכהן וא"כ תלונה זו על ה' הוא ולא עליו וז"ש כי תלינו עליו:והנה קרח ושבט לוי וכל החמישים ומאתים איש כשומעם חטאו לא ענו עוד כי אין מענה בפיהם אמנם דתן ואבירם כראותם כי משה פירר חבורתם והמשיך אליו את בני לוי כנ"ל שמעו נא בני לוי הלכו להם פן יחזיר פניו להם לפתותם גם הם והלכו להם וכאשר החזיר משה את פניו מדברו את בני לוי ובא לדבר גם עם דתן ואבירם לא מצאם שלח אחריהם וז"ש וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם וכו' וברוב רשעתם לא באו כי ידעו כי יפתה אותם גם הם ושלחו לו לאמר דברים הרעים אז ויחר למשה מאוד יען חשב להשיבם גם הם בתשובה ומכיוון שלא יבואו יחזור לקלקול כל אשר תיקן משה וע"כ ויחר לו מאד לשתי סיבות כי חרה לו על קלקולם מצד עצמם וחרה לו כנודע כי תמיד דרכו של משה לזכות את הרבים ומפני סיבה שנית יותר גדולה חרה לו מאוד ר"ל יותר ממה שראוי והוא כי דאג כי יחזרו להחטיא את הרבים כבתחילה וכמו שהיו וכמו שיתבאר ואז תיכף התפלל להשי"ת כיון שגדלה רשעתם כל כך להחטיא את עצמן ואת הרבים וגם פתח להם שערי תשובה ולא רצו א"כ אל תפן אל מנחתם ואין הענין כמשמעו ח"ו כי איך יעלה בדעת שיפן אל מנחת הרשעים התם ולחלל כבוד שמו ח"ו אך הענין אל תפן אל מנחתם הטהורה בפעמים אחרות לגרום להם ע"י כך לפתוח להם שערי תשובה ואמנם נעול דלת התשובה בפניהם ע"ד השמן לב העם הזה וכו', ועיקר כוונת משה היתה לב' סיבות הא' מפני רוע לבבם כנ"ל והב' כי ע"י עונש שיבא לדתן ואבירם יכירו כל העם את מעשה ה' ונבואת משה כי אמת הוא ואמנם קרח והחמשים ומאתים איש אם יחזרו בתשובה טוב הוא שינצלו כנודע מטבעו של משה כי היה מוסר נפשו על שלא יבא עונש אף לרשעים כמ"ש ואם אין מחני נא וכו' וע"כ הפך פניו ויאמר אל קרח אתה וכל עדתך וכו' וחזר לאמר שנית אתה והם לרמוז כי דתן ואבירם שוב אין להם תשובה ותפתח הארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם כמו שהיה אח"כ אמנם אתה קרח והם החמשים ומאתים איש ואהרן עמכם היו לפני ה' מחר ולא דתן ואבירם עמכם וקחו איש מחתתו וכו' כמו שאמרתי בתחלה ואמנם עדיין לא נגזרה גזירה גם עליכם כמו על דתן ואבירם ואמנם הקב"ה אז למחר יראה לכם את מי יבחר בו כנ"ל אך לא ע"י שימית את קרח והחמשים ומאתים איש אלא על דרך נסיון אליהו בהר הכרמל עם נביאי הבעל לגלות האמת בעולם, והנה מהראוי שאחר שהכירו כל האותות והמופתי' הנעשים ע"י משה וראו כי כבר משה נדר להם והבטיחם באמת כי למחר יהיה האות הזה היה להם לחזור תיכף בתשובה ולהודות ולהאמין במשה עבדו ית' ולאמר אין אנו מבקשין עוד נסיונות וחטאו לשעבר וכבר אנו מאמינים בך בלי נסיון כבתחילה וסייע לזה חוצפת דתן ואבירם וע"כ הקשו עורף גם ביום המחרת ויקחו איש מחתתו וכו' וחשדוהו למשה כי לדחות השעה הוא מכוין באו' אתה והם ואהרן מחר ולא ידעו כי כוונתו אולי ביני לביני יהרהרו בתשובה ולכן המתין עד למחר וזו כוונתו באו' למעלה ושימו בהן קטורת לפני ה' מחר ועכ"ז ויקחו איש מחתתו וכו' ולא עוד אלא ויעמדו פתח אהל מועד בחוצפא ע"ד משז"ל בדתן ואבירם יצאו נצבים ולא עוד אלא שלא חלקו כבוד למשה ואהרן אלא ויעמדו הם תחלה ואח"כ ומשה ואהרן וזה חטא גדול שני להחמשים ומאתים אנשים, ואמנם קרח הוסיף עוד לחטוא מאוד והוא ויקהל עליהם קרח את כל העדה והיה כסיל שונה באוולתו ע"כ נתכעס מאוד השי"ת עליהם ואמר תיכף וידבר ה' וכו' הבדלו מתוך העדה וכו' ירצה מעתה אשר כל עדת ישראל חזרו להקהל עם קרח שנית ראוים כל העדה לעונש ואכלה אותם כרגע והשיב משה האיש אחד הוא קרח שאור שבעיסה יחטא די לך שתקצוף עליו ועל עדתו שהם דתן ואבירם וחמשים ומאתים איש אך לא על כל העדה שהם אז הקב"ה הסכים על דבריו, ואמנם את קרח אשר היה השאור שבעיסה ועוד שחזר עתה אחר ההתרא' להקהל את כל העדה וגם שכל המחלוק' הזה הקימו לתועלתו בלבד כנ"ל שתחיל' הפרשה ולכן נשרף ונבלע חי ואת דתן ואבירם שעמדו ברשעתם אבל לא חזרו להקהיל את העדה וגם כי לא נתכוונו לעצמם בלכד אלא לכבוד כל שבט ראובן נבלעו חיים ואת החמשים ומאתים איש אשר נתכוונו לתועלת כל ישראל כנ"ל ולא חזרו להקהיל קהלות גם לא דברו עוד אמנם חטאו קצת יען עמדו בנסיונם לנסותו איך מחר ע"י הקטור' יבחר את אהרן ולא האמינו לדברי משה נשרפו אבל לא נבלעו חיים ח"ו: