שלח לך אנשים וכו' הנה בפ' דברים נתבאר כי ישראל התחילו לשאול המרגלים כמ"ש ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה וכו'. ומפרשה זו נראה כי הקב"ה התחיל לאמר שלח לך אנשים וכו' גם משה נראה כי שלחה מדעתו יען שאלו ישראל אותם וכמ"ש וייטב בעיני הדבר וכו' ומכאן נראה להיפך כמ"ש וישלח אותם משה על פי ה' ואין ספק כי מה שחסר פה נתפרש שם כי ישאל התחילו לשאול ואז משה נתייעץ בשכינה ויגד לו את דברי העם ואז נתן לו הקב"ה רשות ואמר לו שלח לך אנשים ואל זה אמרו רז"ל באומרם לך לדעתך וכו' אבל אם לא שאלו הם את הדבר הזה מה ענין אומרו אם תרצה שלח וכו' ומה שאמר וישלח אותם משה על פי ה' ירצה שהיו ברשותו ית' לא שהשי"ת התחיל בעצה הזאת. ומעתה נבוא אל הביאור. וידבר ה' וכו' תחלה דיבר אותו קשות על ישראל איך לא האמינו לדברו ורצו לשלוח מרגלים לדעת הטובה היא כאשר הבטיחם הוא ית' בפ' שמות ולהעלותו אל ארץ טובה ורחבה וכו' אם לא ח"ו. וז"ש וידבר ה' אל משה דיבור בקושי. והנה בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו לא נתרצתי להודות לדבריהם ולאמר לך שלח וז"ש לאמר שלח לך אנשים והנה כיון שהם פשעו בי מוכרח אני להענישם כמו שהיו בסוף אבל אתה יבא לך תועלת מזה כי כבר רמזתי לך כמה פעמים עתה תראה אשר אעשה לפרעה ואי אתה רואה בל"א מלכי כנען אם יכנסו תיכף מוכרח שתמות ועתה שיתעכבו במדבר ימשכו לך חיים עוד מ' שנה וז"ש שלח לך להנאתך לתועלתך. או ירצה היפך מזה כי וידבר ה' אל משה דברים קשים מפאת עצמו של משה כי בשלמא ישראל אינם כ"כ חכמים כמוך ואינם מכירים יכולתי וגדולתי כמוך ואינו כ"כ מן התימא אם יאמרו לך נשלחה אנשים לפנינו וכו' אבל אתה נאמן ביתי ורועה שלהם הי' לך לחזור על כבודי ולאמר להם איך תעיזו פניכה להרהר אחריו ית' ושלא להאמין בדברי אלא אדרבה אמרת וייטב בעיני הדבר א"כ לא עליהם תלונת אלא עליך וע"כ אני אומר לך לשון הזה שלח לך אנשים ירצה לך בעבורך שגם אתה חטאת כנגדי ולא עליהם אני חושש וז"ש לאמר שלח לך אנשים ואלו לא הוטב הדבר בעיניך לא הייתי אומר לך כלומר בך תלוי הפגם הזה אלא הייתי אומר שלח אנשים. או ירצה כי הנה בגזירת בין הבתרים נאמר ודור רביעי ישובו הנה קהת מיורדי מצרים הי' ועמרם ומשה ג' דורות א"כ איך יכנסו עתה לארץ וכמו כן במספר השנים של הגלות ועינו אותם ד' מאות שנה ואח"כ לא ישבו אלא כמנין רד"ו ואמנם רז"ל אמרו מדלג על ההרים על הקצים, וז"ש וידבר וכו' קודם שיאמר לו שלח אנשים וכו' דיבר עמו באורך את כל הנ"ל כי עדיין לא הגיע זמנם ליכנס לארץ אלא שרצה לדלג את הקץ וכל הדיבור הנ"ל היה לאמר לו שלח לך אנשים וז"ש וידבר וכו' לאמר שלח וכו' ובאומרו לך ביאר טעם הדילוג הנ"ל ואמר כי הוא לך לתועלתך כי הנה משה דור שלישי הוא ועדיין לא הי' ראוי ליכנס אמנם להטיב אוחך שתכנס אליה אדלג את הקץ ולכן שלח אנשים וכו':או ירצה שלח לך וכו' רצה לתרץ תמיהה גדולה הלא היא איך אתה אומר שלח לך אנשים ויתורו וכו' וכמו שביאר משה מה ענינה והוא הטובה היא אם רעה החזק הוא הרפה ומה הערים וכו' וכי מי שראה קריעת ים סוף ומתן תורה מפיו ית' פב"פ והמן מן השמים ומים מן הסלע וכאלה רבות נסיה ונפלאות יצטרך אל שליחות מרגליה לתור את הארץ לדעת את הדרך אשר נעלה בה וכו' ולא נסמוך על דברך' לז"א מה שאני אומר שלח אנשים חומריים ולא הנחתיך לסמוך על הבטחתי הסיבה היא לך בעבורך כלומר כי הנה מעת יציאת מצרים גזרתי עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא בל"א מלכים אם כן אם כניסת הארץ היתה שאתה היית עמהם והיתה נעשית על ידך כשאר הניסים וודאי שבני ישראל יסמכו על הבטחתי אותם על ידך כי ידעו כי נאמן אתה בכל ביתי ולא נפל דבר אחד מכל דברי הטוב אשר דברתי על ידך אמנם הארץ הזאת אני לבדי נותן אותה להם שלא באמצעותך וז"ש אשר אני נותן לבני ישראל וכיון שכן יתייראו ישראל כי הרועה הנאמן הראוי אל כל הנסים שיעשו על ידו נפקד מהם לכן צריך לקרב הדבר אל הטבע מעט ושלח אנשים ויתורו וכו' וז"ש לך ירצה בסבתך שלא תמצא אז עמהם בביאת הארץ. והנה הראי' שזה הוא מ"ש אח"כ וישלח יהושע בן נון מן השיטים שנים אנשים מרגלים כו' כיון שנפטר משה פני חמה ונשאר יהושע פני לבנה היו בני' ישראל מעט חלושים באמונתם בו וכמה שאמרו לו כאשר שמענו אל משה נשמע אליך רק יהיה ה' אתך כאשר הי' עם משה ולכן שלח מרגלים לחזק את לב בני ישראל. או ירצה שלח וכו' על דרך הנ"ל ג"כ מה צורך בשליחות הזה אבל ענינו הוא לך כלומר בעבורך כי הנה הארץ הזאת אשר אני נותן לבני ישראל ולא לך כי כבר נשבעתי שלא תכנס לארץ ואמנם על הפחות רצוני לעשות לך קורת רוח בזה והוא שתשלח המרגלים האלו לך בעבורך שילכו ויתורו את הארץ ויבואו ויגידו לך את שבחיה כי יודע אני שתשמח ותגל כראותך משבח הארץ אשר אני נותן לבני ישראל אשר הוצאתם מארץ מצרים בזכותך ועל ידך וכמו שמצינו אח"כ בעת פטירתו כראותו שלא יוכל ליכנס לארץ שאל הראיה כמשז"ל על אעברה נא ואראה וכו' והשיבו כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא וכתיב ויראהו ה' את כל הארץ ובזה נחה דעתו קצת וז"ש שלח לך כו':ויתורו וכו' עוד טעם אחר ואמר מה צורך לרגל את הארץ ואמר ויתורו וכו' ירצה אלו הי' נתינת הארץ הזאת כענין דור הפלגה שכתוב שם בהנחל עליון גוים וכו' שנתן לשבעים אומות שבעים ארצות ומשבעים כתבים ושבעים לשונות ואז היו שבעיה אחים בני נח משותפין בנחלת כל העולם הי' מוכרח לתת להם חלקים שוים כי אחים ושותפים הם ואמנם אומת ישראל לא נכנסו בכלל חלוקה זו כי עדיין לא נולדו זכנען כבר הי' שם ולקח הארץ הזאת לחלקו וכבש אותה כנודע א"כ גם אם תהיה הארץ פחותה בתכלית תהי' חשובה בעיניהם במאוד מאוד וז"ש ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל ועל זה אפשר יעלה בדעתם כי איננה ארץ טובה ורחבה משובחת מכל הארצות לכן אני רוצה שיתורו אותה ויראו בעיניהם השבח הגדול אשר לה ויכנסו אליה בשמחה יתירה ובטוב לבב. גם אפשר על משז"ל על כח מעשיו הגיד לעמו במעשה בראשית שיכירו כי לו הארץ ומלואה ובידו לתת להם נחלת גוים כי אע"פ שכבר ירשוהו הכנעני וז"ש ארץ כנען הנה בידי לתת אותה להם וז"ש אשר אני נותן ואלו הם מעצמם היו כובשים אותה היתה גזל בידם, או ירצה במה שנודע כי הארץ הזאת נפלה בירושה בחלקו של שה הנקרא מלכי צדק מלך שלם וכפי זה לא הייתי יכול אני לחזור לקחתה מידו אחר שנתתיה לו וליחנה לבני ישראל אבל עתה שהכנעני כבש אותה מידו וכבר נתייאשה בידו ג' דורות כנ"ל הוסרה מחזקת מלכי שלם אומנם כנען שגזלה יכול אני לקחתה מידו ולתת אותה להם וז"ש ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל:או ירצה רמז בזה סוד נעלם מאוד בס' הזהר למה בת שבע לקחה אוריה החתי טרם שלקחה דוד ולמה א"י ניתנה תחילה לכנען ואח"כ לבני ישראל והנה הם קצוות כי כנען ארור ועבד עבדים וישראל בני חורין וברוכים כמ"ש לאברהם ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעיך וכיוצא בזה וז"ש ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל והענין ברמז כי ארץ ישראל משם לוקח עפרה של אדם וחוה כמשז"ל אדם ממקום כפרתו נברא לפי שאדם הוא תולדת הקב"ה ברוך הוא מקור כל הברכות וא"י מבורכת כי תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו' וכשחטא אדם בעץ הדעת טוב ברוך ורע ארור לכן נתקלל אדם ונתקללה ארץ ישראל בעבורו כמ"ש ארורה האדמה בעבורך וכתיב עפר מן האדמה וכו' וכשנולד אביהם שהוא גלגול אדם יצא נתבשר כי גם א"י תצא מכלל ארור ותתברך במה שתכנס ביד זרעו המבורך ולכן בימיו הראה לו הקב"ה כי בהיותו בגלגול אדם נתקללה בעבורו ולכן אז והכנעני בארץ הי' הולך וכובשה כי בו כתיב ארור כנען עד עבור ד' דורות שהם מספר ד' גלגולים המוכרחים אל התיקון בסוד פעמים שלש עם גבר הרי ד', ולכן ודור רביעי יבואו הנה ומן הארור הזה כנען תצא עתה מידו ותכנס ביד בני ישראל הנקרא ברוך כדי שתתברך גם היא ותצא מקללתה הראשונה ולכן ויתורו וכו' לשון נים ולא נים תיר ולא תיר תעירו ותעוררו את ארץ כנען משינתה שהיתה שקועה עד עתה ביד כנען הארור ולכן תלכו עתה לעוררה כי בא עתה עת דודים לתת אותה לבני ישראל ותתברך בידם וזה אחד מן הטעמים מה צורך עתה לתור אותה כמו שהקשינו למעלה והוא ע"ד שיהי' לעתיד מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכו' אומר לציון מלך אלהיך פצחו רננו חורבות ירושלים וכו' ואל תהיה מן הכסילים החושבים כי ארץ דומם ופסוק מסוף הארץ זמירות שמענו יוכיח וכאלה רבות. ואמנם אם אנשים מועטים ילכו שמה לא יהי' היכר בזה אבל ילכו י"ב אנשים איש אחד לכל מטה ולא די זה אלא שגם אלו הי"ב יהיו הנשיאיה שבהם וז"ש איש אחד איש אחד וכו' כל נשיא בהם ועי"כ יהי' חשוב כאלו כל י"ב שבטי ישראל מנער ועד זקן כולם כא' נכנסו בה ותשמח ותגל כענין רני עקרה לא ילדה וכו', או ירצה באומרו איש אחד וכו' במה שנעיר כי תחלה אמר שלח ואח"כ תשלחו גם אומרו כל נשיא בהם וה"לל כל נשיאים בהם כי י"ב היו גם כאן קראה נשיאים ובפ' בהעלותך הוזכרו נשיאים אחרים ולא אלו, והענין כי כיוון שכוונתי היא להפיס דעת בני ישראל שילכו בשמחה אל הארץ לכן אתה תהי' העיקר שלח לך אמנם גם הם צריכין להמצא בשליחות הזה וז"ש תשלחו לסיבה הנ"ל והגיד כי לא כל העדה צריכין לעמוד בשליחותם אלא כל נשיא בהם ולא השלוחים וזהו גם כן שרמז באומרו איש א' וכו' כלומר לא יהי' השלוחין הנשיאים בעצמן אלא איש וכו' האמנם יהיו המיוחדין שבהם אחר מדרגת הנשיאים שהוזכרו בפ' בהעלותך וז"ש איש אחד איש אחד ר"ל המיוחד שבהם אמנם לא יהיו הנשיאים עצמן כי הנשיאים הם המשלחים כנ"ל באומרו תשלחו כל נשיא בהם ובזה יובן מה שלא אמר איש איש למטה אבותיו וכו' וז"ש ג"כ וישלח אותם משה כולן אנשים ר"ל לא נשיאים אלא אנשים האמנם ראשי בית ישראל המה המיוחדים שבהם אחר מדרגת הנשיאים ולזה לא אמר נשיאי בני ישראל המה וזה ג"כ דייק באומרו ואלה שמותם וכו' כלומר אלו השלוחים היו הנשיאים עצמם לא הייתי צריך לבארם כי כבר הוזכרו בשמותם בפ' בהעלותך אבל אלה שהם אנשים הנקראים ראשי בני ישראל אלא שהנשיאים הה מדרגה גדולה עליהם הנה אלה שמותם למטה ראובן שמעון בן זכיר וכו' ולא אליצור בן שדיאור וחבריו כי אלו מחו בעדת קרח כמשז"ל ובתחלת הפרשה ביארנו מ"ש על פי ה' מה ענינינו:או ירצה שלח לך אנשים וכו' הנה בפ' דברים כתיב ותקרבון אלי כולכם וכו' וייטב בעיני הדבר והענין כי כאשר קרבתם אלי אמרתם לי בלשון הזה נשלחה אנשים לפנינו וכו' כלומר אין אמונתינו תלויה ח"ו ומסופקת אשר לכן אנו שואלין נשלחה אנשים כי הרי לפנינו הוא כלומר גם אנחנו מזומנים ללכת אלא שהם יקדימו לפנינו וכפי זה אין כוונתינו רק להראות לנו הדרך אשר נעלה בה וכו' כי עלייה עצמה אין אנו מסתפקים אם נעלה או לאו כי הם הולכים לפנינו ואנחנו אחריהם, וכשומעי כן כי לא הסתפקתם הטובה היא אם רעה או אם נוכל לרשתה אם לאו וייטב בעיני הדבר כיוון שכוונתכה טובה עם השי"ת אין לכה אשם אם תרצו לדעת את הדרך היותר ישר בלי מכשולות תלכו בה גם את הערים אשר נצטרך להתחיל להלחם בהם תיכף בביאתכם וז"ש אשר נבא אליהן ולא אמר אשר נלחם בם כי עם כולן רצונינו להלחם אלא נרצה לדעת ביאה הראשונ' היכן תהי' והנה זה כענין יהושע בן נון שלא שלח המרגלים רק לחפור את יריחו אם נקדימו להלחם בה או באיזה דרך ישר ילכו אליה וזהו טעם שלא נתרעם הקב"ה בשליחות ההוא, ואמנם השי"ת מגיד מראשית אחרית לא ייטב בעיניו הדבר שהוא הדיבור אשר בפיהם כמו שאמרתי אני וייטב בעיני הדבר לשון דיבור כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וז"ש בעני משא"כ בעיניו ית' לפי שצפה מחשבותיהם של המרגלים כי רעה היא ופיהם ולבבם אינם שווין וכמו שהיה בסוף ויניאו את לב בני ישראל וכו' ואמנם בני ישראל עצמן מחשבתם טובה אז והקב"ה דן את האדם באשר הוא שם ולא מנעם אבל נתן לו רשות שישלח' אלא שבהמשך דבריו רמז לו כי לא הי' הדבר אבל שכיבת המרגלים רעה מעכשיו כמשז"ל על כרצונו ית' על היותו צופה העתיד כי אחריתם רעה וז"ש שלח לך כלומר אני נותן לך רשות שתשלחם אבל דע כי אין אני השולח אותם אלא אתה שלח לך לדעתך כמשרז"ל אבל אני איני מצווה לך בכך וגם אין אני מונע אותך לשלחם יען כי דבריהם ומחשבתם באשר הוא שה עובים וילכו ויבואו מקיש הליכה לביאה וכו' ולא עוד אלא שגם את ישראל יטו אחריהה ואין אנכי מעניש על המחשבה אלא באשר הוא שם, ולכן התיקון הוא כי על הפחות איעצך עצה הגונה אולי הועיל הלא היא כי אלו אשר תשלח יהיו אנשים ירצה צדיקים כמשז"ל כל אנשים שבמקרא לשון צדיקים ובזה יובן למה לא אמר שלח לך מרגלים שהוא שם העצם המורה על העצם של השליחות מה הוא ולא אנשים כי וודאי שלא יהיו נשים או קטנים וכיון שעיקר יראתי אינה מבני ישראל אלא מן המרגלים שיוציא שם רע ייניאו לבם א"כ באר לנו אנשים צדיקים שילכו בשליחות זה אולי יועיל ולא יוציאו דיבת הארץ רעה כי מבני ישראל עצמן איני מתיירא. ורצה היא ית' להביא ראיה לדבריו איך מעתה אין מחשבתם טובה ואמר ויתורו את ארץ וכו' ירצה אין שום מקום ספק בזה לשיצערכו לתור אותה כי הלא בבחינת המתנה עצמה מפורסמת היא ארץ כנען שכתוב בה וחברון שבע שנים וכו' כי חברון טרשים היתה וארץ גרועה מכל עיירות ארץ כנען והיא היתה מבונה וחשובה שבעתיים מן צוען המעולה מכל ארץ מצרים כמשז"ל ואה באופן נתינתי אותה להם אינה דרך מכירה אשר לפעמים אפשר תהי' מוכר שדהו מפני רעתה אלא נתינה היא אשר אני נותן לבני ישראל וכל הנותן בעון יפה הוא נותן ופשוט הוא שתהי' מתנה חשובה. ואם מפאת הנותן אני הוא הנותן אותה ופשוט הוא שמי שכל העולמות ומלואן היא בראם ושלו הוא הכל המתנה שיתן תהי' לפי ערכו. ואם בבחינת המקבלים הנה הם בני ישראל אשר נודע חיבת ישראל אביהם לפניו ית' אשר דמות דיוקין חולקין בכסא הכבוד א"כ לא היה שום צורך לשלוח שם מרגלים ומזה יורה היות כונתם רעה או אפשר באופן אחר לסתור מ"ש משה וייטב בעיני הדבר כי אפילו דבריהם אינם נכונים לפי שהרי לא ימנע אה כוונתם רעה לפי שהיו מסתפקין אם הארץ עצמה טובה או רעה אין צורך שהרי הוא ארץ כנען אשר מעלתה ושבחה מפורסם בכל העולם כנ"ל על וחברון שבע שנים נבנתה ואם כוונתה טובה כי אינם מבקשים אלא להורות להם דרך הישר אשר יעלו בה ואת הערים אשר יבאו אליהם בתחילה למלחמה כנ"ל ושזה אי אפשר שהרי אני הוא הנותן אותה לבני ישראל וכבר הם יודעים שאני יכול להדריכם את הדרך ואת הערים וכש"כ וקל וחומר וגדולה מזו שהרי אפילו מלחמה לא יצטרכו להלחם אתם ואני אלחם להם והם יחרישו ואני אתננה להם בבעח ובהשקט בלי שילחמו וז"ש אשר אני נותן וכו' וא"כ מה צורך המרגלים מאחר שאין מלחמה זו מלחמת בשר ודם, ואם תאמרו וודאי שהענין כך האמנם הצדיקיה אעפ"י שהם בטוחים בקונם יראים הם שמא יגרום החטא כמשז"ל על ויירא יעקב מאד וכו' אעפ"י שכבר הבטיחו כי לא אעזבך וכו' לז"א לבני ישראל ולא אמר להם כלומר אם נתינתו היתה בסיבת עצמם יכולים היו לירא מפני החטא אולי יגרום אבל איני נותנה להה אלא בסיבת היותם בני ישראל אביהם אשר נשבעת לו ולאברהם ויצחק אביהם לתת לזרעם את הארץ וא"כ מוכרח אני שלא להשגיח במעשיהם אלא לקיים שבועתי והריני נותנ' להם דרך מתנה מבלי קבלת שכר מעשיהם הטובים וז"ש אשר אני נותן וכל זה להיותם בני ישראל לקיים שבועתי וא"כ כיון שאין דבריהה נכונים. וגם מחשבתם לא גילו אותה לפועל לכן לא אמנע שליחותם אבל עשה באופן שיהי' אנשים צדיקים ויגן זכותם כנ"ל, והנה אפשר הי' לשלוח שנים אנשים מרגלים בלבד כמו ששלח יהושע אלא שהשי"ת ידע כי מחשבתם תהי' רעה באחרונה והנה אם כאשר יחזרו המרגלים יאמרו טובה על הארץ יאמרו עשרת השבטים שלא שלחו את נשיאיהם אין אנו מאמינים לאותם השניה שהלכו כי באולי לא חששו לטרוח לתור כל הארץ כלה או מפני היראה וכיון שראו חלק מועט ממנה. חשבו כי אולי החלק ההוא יפול להם בנחלה וחשבו כי כל שאר הארץ יהי' כך ולא חששו נתור את כולה וכיוון שכל הנשיאים שלנו לא ראו אותה לא נחוש לראיית שניהם בלבד ואה שנים המרגלים ההם יוציאו דיבה על הארץ לא יהי' נענשים שאר השבטים שאין האנשים האלו נשיאיהם ולכן צווה איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו ולא. יחסר אחד מהי"ב נשיאיה וא"ת והרי ראינו כי שבט לוי לא שלח נשיא לז"א כל נשיא בהם ירצה כל השבטים שכבר יש בהה נשיאים תשלחו אבל שבט לוי שאין בהם נשיא ומסע הדגלים יוכיח איננו בכלל, או ירצה כל נשיא בהם כלומר כוונתי להראותכם כי לא בחרבם ובקשתם ירשו ארץ אלא אני היא הנותנה להם כנ"ל ולכן ציווה תשלחו כל נשיא בהם כי הנשיאים עצמן ילכו כי הנה דרך המלכים הרוצים לרגל את הארץ שולחים אנשים שאינם כ"כ חשובים כי אם יהיו החשובין שבהם אולי יכירום אנשי הארץ ההיא ויהרגום ואף אם לא יכירום היותם חשובים יהרגום משא"כ. בהיות אנשים קלי הערך כי לא יחושו לשולחם. בשליחות כזה ומכ"ש שאין דרך המלכים עצמם להכניס עצמה בסכנה זו להיותם הם עצמם מרגלי" אבל עתה אשר אני הוא הנותן להם את הארץ רצוני שתשלחו הנשיאים עצמן בשליחות זה וילכו שאנן בטח ואין מחריד ומזה תכירו כחי כי אני הוא הנלחם לכה ואיש לא יעמוד בפניכם והרי' נתבאר סיבה שנית למה ציווה ללכת הנשיאים עצמן ובזה יובן מ"ש למעלה שלח וכאן אמר חשלחו כלומר אם האמת בדבריהם שלבם נכון עמי ואינם כמסתפקים באמונתי א"כ אתם בעצמיכם תשלחו כל הנשיאים שבכם מה שאינו מנהג העולם ובזה הורו כי בטוחים אתם בי, ומעתה תפול קושייא חזקה הלא היא כי לא ראינו שום תועלת בעצה זו שצווה הקבה"י שהשלוחים יהי' אנשים צדיקים ושיהיו שנים עשר מרגלים ושיהיו הנשיאים בעצמן והלא מרה היתה באחרונה והכתוב בא לתרץ קושיא זאת באומרו איש אחד איש אחד וכו' והנה בזה יש קושייא למה פרט וכלל איש אחד וכו' כל נשיא בהם ודי שיאמר ויתירו וכו' וכל נשיא בהם תשלחו למה צורך לפרט איש אחד וכו' האמנם הקבה"י הגיד מראשית אחרית כי מן הי"ב שבטים לא יהיו צדיקים רק שנים מהם איש אחד איש אחד הלא הם יהושע וכלב בן יפנה כי אלו יפרדו מעצת שאר הנשיאים שנכללו יחד במ"ש כל נשיא בהם תורה אחת שהושוי ברשע וע"י אלו השנים הצדיקי' שדברי טוב ויהס כלב וכו' היו ישראל תלוים בדעתם אין ולאו ורפייא בידייהו ולא האמינו אלו 'עשרה המרגלים לגמרי והראי' לזה מ"ש וישכימו 'בבוקר ויאמרו הננו ועלינו וכו' ואין זה אלא שדעתם היתה קצת מסופקת והאמינו קצת לדברי יהושע וכלב וע"י כך הועיל שלא נעשה כליה בשונאיהם של ישראל והרי איך השי"ת רמז בדבריו דבר את העתיד להיות וגה הרי הועיל קצת עצתו ית' שלא תהי' בהם כלייה ח"ו:וישלח אותם משה וכו' בהיות כוונת העם רעה כנ"ל לא בטחו בדברו ית' לשלוח נשיאיהם עצמם להורות בטחונן כנ"ל ולזה לא אמר וישלחו אותם אמנם משה לבדו הוא אשר בטח בהשי"ת לשלחם והודיע הכתוב שבחו של משה כי עשה את כל אשר ציווהו ה' וזה באומרו וישלח אותם משה וכו' כי מלת אותם מיותרת והל"ל וישלח משה ממדבר פארן את ראשי בני ישראל ולא יאמר אותם גם על פי ה' הוא מיותר ולא עוד אלא שהוא היפך אל מ"ש למעלה שלח לך ודרשו רז"ל לך לדעתך אבל אין אני מסכים בזה גם אומרו כולם אנשים הוא מיותר, ואמנם רמז אל הנ"ל כי שני הציוויים שר ציווהו השי"ת קימם הא' שישלח את הנשיאי' עצמן וכן עשה וישלח אותם וכו' אותם עצמם ולא אחרים והב' שיהיו אנשים צדיקים וכן עשה כולם אנשים צדיקים ראשי וכו' כלומר שלח אותם כולם אנשים צדיקים ומחובר לזה היות כי ראשי בני ישראל המה ובזה יוצדק אומרו על פי ה' אינו חוזר על השליחות בעצמו כי זה הי' מדעתו של משה אמנם היותם אנשים צדיקים וגם היותם אותם עצמם שהם ראשי בני ישראל זה הי' על פי ה':ואלה וכו' הענין הזה נכפל ואלה שמותם וכו' ואלה שמות וכו' אבל הענין לפי מה שאמרו רז"ל כי השמות אלו הם כעורים ומורים על מעשיהם הרעים ובזה יש ספק אם נאמר כי מקודם לכן הי' להם שמות אחרים ועתה ע"ש המאורע הרע נשתנה שמותם לשמות האלה הרעים והראי' לזה כי הרי השם הפשיט בכל התורה מקודם לכן בפ' משפטים ובפ' בשלח ומאחר מעשה זו היו תמיד נקרא יהושע הנשיא של שבט אפרים וכאן נזכר הושע ואולי עד"ז אירע בכל שאר השבטים ולכן הודיענו כי תמיד הי' שמותם כך ולא נשתנו וז"ש ואלה שמותם למטה וכו' כי מעת לדתם כך הי' שמותם, גם חזר להודיע כי גם עתה בשליחות זה לא נשתנו שמותם וז"ש אלה שמות האנשים אשר שלח וכו' כלומר אלה השמות הנזכרים שמעת לדתם הם עצמן עתה כאשר שלח אותם משה לתור את הארץ ומה שראית שנשיא אפרים קראתיו הושע כנראה שעתה נשתנה שמו אינו כן אלא אדרבה השם האמיתי שלו הוא הושע כי כך אמרתי ואלה שמותם למטה וכו' מעת לידתם והשם שנשתנה אליו הוא יהושט וגם דע כי זה לבדו הוא ששינהו משה כי שאר הנשיאים לא נשתנו כל שמותם וז"ש ויקרא משה כי מ"ש ז"ל ששמותיהם על שם מעשיהם אינם שנשתנו אלא על דרך לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ אל תקקא שמות אלא שמות כי מעת שנולדו הניח הקב''ה השמות בפי אבותיהם שנקראים בהם ע"ש העתיד או ירצה במה שנעורר מה זה הנכפל שליחות הזה כ"כ פעמים וישלח אותם משה וכו' אלה שמות האנשים אשר שלח משה וכו' וישלח אותם משה וכו' וגם מה ענין ויקרא משה להושע וכו' כאן ואינו מקומו אבל יובן במשז"ל כי צפה משה שהיו עתידין לחטוא ולכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגליה וז"ש תחלה וישלח אותם משה ממדבר פארן וכו' ואז בחרם אנשים צדיקים כנ"ל ולא חשש שיחטאו אמנם אח"כ חזר משה להסתכל ולהביט באלה שמות האנשים שהם שמות מכוערין מאד ונתיירא ממה ששלחם וז"ש אשר שלח משה וכו' ע"ד ר' מאיר דהוה בדיק בשמא כי דור תהפוכות המה אמנם ראה כי כבר עשה כל יכולחו ובחר להיותם צדיקים ואז קרא להושע יהושע כי חזר לצפות ברוח הקודש כי זה ינצל מעצת המרגלים ועל ידו תהי' אחרית פליטה ולא כליה גמורה כנ"ל על איש אחד וכו' האמנם כל''ב כשמו כן הוא כולו לב אחד עם קונו וכמ''ש ועבדי כלב רוח אחרת היתה עמו אבל בהושע חסר היו"ד להשתלם ולכן קראו יהושע כדי שבזה יהיו לישראל קצת פליטה כנ"ל ואחר שכבר תיקן קצת מה שהי' בידו לתקן אז לא נמנע מלשלחם ואדרבה וישלח אותם משה וכו':האמנם נתכוון לייעצם עצה אולי על ידה יתקן קצת וז"ש ויאמר אליהם עלו זה בנגב וכו' ירצה הנה הוא ית' מה שנתרצה בשליחות הזה עם שלא הי' בהסכמתו הנה הוא לאשר תשלחו הנשיאים עצמן לשתראו גבורתו ית' כי יפול פחדם על כל יושבי הארץ כי ה' עמם ולכן על דרך זה ג"כ עשו עוד את הדבר הזה לעלות בנגב כי שם תכלית הסכנה כמ"ש עמלק יושב בארץ הנגב וכבר נכוו מגחלתו כמ"ש אשר קרך בדרך קירר אתכם לצנן כמשז"ל וז''ש עלו זה כלומר אעפ"י שזה הרשע הנודע אצליכם יושב בנגב עלו ולא תיראו היפך ממה שעתידין המרגלים ליירא אתכם באומרם עמלק יושב בארץ הנגב וכן כנגד מה שעתידין לומר עוד והחיתי והאמורי יושב בהר כי שם ישיבות תוקף האומות החזקות אדרבה ועליתם את ההר ההוא ואז תראו איך תפול עליהם אימתה ופחדכם ותכירו כח גדולתו ית' ותאמינו בו ולא תחטאו ולכן תחילת עלייתכם תהי' טל סדר הזה בתחילה דרך הנגב אשר שם עמלק היותר עז וחזק ואח"כ ועליתם את ההר אשר יושביו חזקים ואח"כ תרגלו שארית כל הארץ וז"ש וראיתם את הארץ וכו' כלומר כללות שאר ארץ כנען ואם הי' דרך טבע היה לכם להתחיל לרגל את הארץ החלשה ומשם תתחזקו מעט מעט אל המקומות החזקים ובכלל דבריו רמז שלא ילכו ח"ו כמחוסרי אמנה אלא בטוחים בקונם ולא יחטאו בזה, ובזה יובן למה בכל פרטי החקירות כתיב למה ומה כמ"ש וראיתם את הארץ מה היא ומה הארץ אשר הוא יושב בהנה ומה הערים וכו' ומה הארץ השמנה אמנם בחקירות העם לא אמר ומה אלא ואת העם היושב וכו' והענין כי כל חקירתכם תהי' בבחינת הארץ בעצמה אם היא טובה ושמנה וכו' כי בזה אין עליכם חטא אבל לא תהי' חקירתכם בענין העם בעצמו החזק הוא וכו' כי זה יורה כי אינכם מאמינים בה' אלוהיכם כי הוא הנלחם לכם אף אם הם חזקים ולכן לא חעשו בעם חקירה ממש בפני עצמה ע''ד הארץ כי ע''כ לא אמרתי ומה העה היושב בקרבה אלא ואת העם וכו' כאלו חקירה זו טפילה ונקשרת עם חקירת ומה הארץ וכו', והענין כי חקירת העם החזק הוא אינו לבחינת העם בעצמו כי אין להתיירא ממנו אף אם הוא חזק אמנם חקירה זו היא לקיים חקירת הארץ עצמה הענין כי אומרו וראיתם את הארץ מה היא אין פירושו בשבח פירותיה ותבואותיה כי זהו שאמר אח"כ ומה הארץ השמנה היא וכו' אבל חקירה זאת בטוב אוירה וחשיבותיה וזה לדעת בריאות הארץ או חוליאיה ח"ו ודבר זה יוכר בסימן זה והיא כי גם וראיתם את העם היושב בקרבה החזק הוא ואם רב זה יורה על בריאות אוירה המגדלת גבורים וגם אינה משכלת ואם הוא רפה או המעט הוא זה אות על היות אוירה חלוש שמגדלת חלשים וגם שהוא ארץ משכלת, ומה הארץ וכו' רוב ארצות אשר אוירה טוב מגדלת חזקים וגם עם רב אמנם יש קצת ארצות אשר עם היות אוירם טוב אין מושבם בריא מחמת מקרים כנודע בענין המדינות שיש בהם מיים נובעי' או בורות מוכנסים מרפש וטיט או יהי' בהם עיפושים וזבלים וכיוצא בזה אשר האויר מתעפש בסבתם וכנגד זה חזר ואמר ומה הארץ אשר הוא יושב בה כי בראשונה חקר על הבריאות שע''י האויר עצמו ההוה במדינה ועתה חקר על אופן הישוב עצמו וז"ש אשר היא יושב בה כי לפעמים אופן הישוב גורם אויר רע כנ"ל או אויר טוב כגון המדינות שיש להם בתים גבוהים ועליות מרווחים, עוד נתן סימן אחר והוא ומה הערים וכולי כי אם הם מחניים יורה שהעם היושב בהה הם חזקים מחמת הארץ עצמה שאוירה עוב כנ"ל ובראותם עצמם חזקיה הם במחנים אבל אם הם במבצרים יורה שהם את הוא לשון עם והענין רמז להם שילכו בחברון אשר ההר הגדול כולו נקרא על שמו וכמ"ש שם בס' יהושע ויאמר אליו כלב בן יפונה וכו' ועתה תנה לי את ההר הזה וכו' כי ענקים שה ועריה גדולות ובצורות ואח"כ כתיב ויתן לכלב את חברון כנראה כי כל ההר ההוא עם היות שם ערים רבים גדולות ובצורות כולם טפלות לחברון וההר כולו נקרא על שמו, וזה לסיבה כנ"ל כי רצה משה שילכו שם וישתטחו על קברי' האבות להזכיר להם השבועה אשר נשבע ה' להם לתת את הארץ לזרעם ויתפללו על ככה אל השי"ת נמצא כי הליכת חברון עליית מעלה היא להם כי בהתפללם שם יזכו לרשת את הארץ וז"ש ועליתם את ההר כלומר תעלו במעלת ירושת כל הארץ את ההר עם זכות אותם האבות הנקברי' בהר ההוא וזהו מלת את ועי"כ ינצלו מאותן ד' הענקים המחזיקים את הארץ ביד כנען בכחם ובגבורתם ולכן כלב לבדו שהאמין לדברי משה הוא ויבא עד חברון והתפלל על קברי אבות להנצל מיד אותם הד' וז''ש ושם אחימן וכו' המחזיקים ביד כנען. ונתן טעם למה הי' ד' הענקים אלו בחברון ולא בעיירות אחרות וכן ד' האבות למה נקברו שמה יותר מבשאר ארצו' כנען וביאר כי הטעם לפי שהיא קדמה לכל שאר ארצו' כנען כי הרי בדור הפלגה הי' שם כנען ומצרים שהוא היותר גדול ממנו כמ"ש ובני חם כוש ומצרים השני ופוט השלישי וכנען הרביעי ועכ"ז חברון שהיא כנען נבנתה ז' שנים קודם צוען העיר היותר קודמת לכל מצרים כמ"ש כי הי' בצוען שריו לכן שם קבעו דירתם הד' ענקים ושם נקברו אדם ואברהם יצחק ויעקב. ולא אוכל עוד לפרש הרמז הזה והקיצור כי חברון מלכו"ת בית דוד התחיל שם והיא הרביעית לג' אבות חג"ת קרית ארבע ומתחברת עמהם והיא נקראת בת שבע אשר דוד המלך חי וקיים במלכות של היסוד הנקרא ח"י וכנגדה ז' היכלי ג"ע וזהו סוד שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים ערות הארץ גיהנם אשר היושבים שם במצו"ר ובמצוק. ולפי שהענקים שם בעיר עצמה לא בא שם רק כלב לבדו הבוטח בקונו אבל אח"כ ויבוא כל הי"ב מרגלים עד נחל אשכול הסמוך לחברון כי שם לא הי' עומדין ענקים:ויכרתו משם זמורה וכו' רז"ל פירשו בגמרא שהי' טורטני וטורטנני דטורטני כי הי' ד' מוטות ובכל מוט שני אנשיה ואחד רמון ואחד תאנה הרי עשרה ויהושע וכלב לא לקחו דבר ואפשר כי זה רמז הכתוב באופן זה דהל"ל ויכרתו משם זמורה באשכול ענבים אחד כי הרי האשכול מחובר הי' בזמורה שלו אבל נתכוין לאמר כי לא לקחו הזמורה לבחינת האשכול שהיא מחובר בו כי אם כרתו אותו לבחינת הזמורה עצמה שתועיל ותשמש להם תמורת מוט ונמצא כי לקחו הזמורה לבחינת עצמה וגם לקחו האשכול לבחי' עצמו וז"ש ואשכול ולא באשכול וביאר כי וישאוהו את האשכול תלוי במוע והנה במוט הרי אחד ובשנים הרי ג' מוטות והזמורה עצמה שכרתו לצורך מוט הרי ארבע מוטות כנ"ל והרי נתבאר איך שמונה אנשים הוליכו ארבע מוטות לצורך אשכול אחד. ועוד הוליכו מן הרמונים וכו'. והענין דהל"ל ורימונים ותאנים וכו' ופשוט הוא שלא יוליכו כל הרמונים וכל התאנים וא"כ אם הוליכו רמונים ותאנים הרבה מה צורך לאמר מן ומן אלא וודאי הכוונה לאמר כי מבחי' הרמונים שהוא שם כולל ומיעוט רמונים שנים אפילו זה לא הי' כי לא הוליכו רק רמון אחד לבד שהוא קצת מן הרמונים שהם שנים וכן מן התאנים ע"ד זה והרי נתבאר כי אחד נטל רמון אחד ואחד תאנה אחת ולא יותר, אומנם לפי זה קשה דהל"ל ורמון ותאנה כמ"ש ואשכול ענבים אמנם זה יובן במה שנבאר בפסוק למקום ההוא קרא נחל אשכול וכו' כי היינו יכולים לטעות כי בשלמא האשכול נאמר כי כרתוהו מן הנחל ההוא והראיה ע"ז כי כן הנחל כולו לא נקרא אלא נחל אשכול כי לא הי' שם רק אשכלות ענבים לבד וכן באומרו ויכרתו משם אמנם הרמון והתאנה הי' ממקום אחר ולזה אמר מן הרמונים כלומר רמון אחד מאותם הרמונים ותאנה אחת מאותם התאנים אשר שם. ועתה נוכל להקשות דא"כ למה נקרא נחל אשכול ולא נחל רמון או נחל תאנה וכו' והתשובה יובן עם הנ"ל כי האשכול הי' יותר גם יוצא מהטבע כי שמונה אנשים הוליכוהו כנ"ל ולכן נקרא על שמו ולזה אמר למקום ההוא קרא נחל אשכול ולא נחל רמון או תאנה לפי שהוא על אודות האשכול היחידי אשר כרתו רבים מאותם בני ישראל ההולכים שם שהי' שמונה אנשים רוב מנין המרגלים ונוכל לאמר שכל אותם ההולכים שם הנקראים בני ישראל כרתו אותו וזה נס גדול משא"כ ברמון כי איש אחד לבדו כרתו וכן התאנה. או ירצה כי נתכוונו להראות שינוי פירו' הארץ ההיא ולכן אם הי' כורתין אשכול אחד מחובר בזמורה שבו יאמרו מקרה היה קרה אל האשכול הפרטי הזה ואולי אין כמוהו בכל הארץ ההיא בכל שאר האשכולות ולכן הזמורה כרתוהו מכרם אחד שבנחל ההיא כי היתה עבה וגסה וארוכה כקורת בית הבד דבר משונה מאד ועוד כרתו אשכול ענבים אחד שלא בזמורתו ממקום אחר להודיע כי אין שניהם אחד הזמורה ואשכול אלא משני מקומו' ולא ממקום אחד פרטי לשנאמר שקרה מקרה כנ"ל. וא"ת א"כ יכרתו שני אשכלו' אין זה קושייא כי הרי הי' צריכין י"ו בני אדם להוליכן כי יקר המשא הוא באשכול ובפרט כי בלאו הכי היה צריכין הזמורה שתועיל להם תמורת מוט ואם יהי' שתי אשכלות יהי' צריכין שמונה מטות וששה עשר בני אדם והם לא הי' רק ח' כנ"ל. או אפשר כי נתכוונו להראות שינוי הארץ בענין הפירות עצמן ובענין העצים שלהם כי הכל בתכלית השינוי. ובזה יתבאר למקום ההוא ירצה כי הנה כוונתם להראות שינוי פירות הארץ והרי אפשר לאמר כי מקרה קרה אל האשכול הזה ולא הי' כן כל שאר אשכלות הארץ והראי' לזה כי הרי הנחל ההוא נקרא נחל אשכול ולא נחל אשכלות להורות ענין אותו האשכול הפרטי ההוא אשר לא הי' אחר כמוהו ועוד אם נודה שגם כל האשכלות אשר במקום ההוא הם באופן הזה אפשר כי הנחל ההוא הפרטי הי' כן ולא כמוהו בכל ארץ כנען, ולזה דייק באומרו למקום ההוא כלומר ואם אשכלות כל הארץ הי' כן באופן הזה איך המקום הפרטי ההוא נק' נחל אשכול ועוד קושיא אחרת דגם אם נודה ונאמר שכל אשכלות הנחל ההוא הי' באופן זה למה נקרא נחל אשכול ולא נחל אשכלות ולזה כיון באומרו קרא נחל אשכול והרי שתי קושיו' ולזה השיב אומר כי אין קריאתו נחל אשכול הי' לשים סיבה מאלו השתים הנ"ל או שאשכול פרטי הי' בנחל ההוא או שהנחל הזה הי' פרטי משונה בכל הארץ אמנם הטעם הוא על אודות האשכול היחידי ההוא אשר כרתו משם בני ישראל ואלו כרתו משם שני אשכלו' הי' נקרא נחל האשכלו' אלא מעשה שהיה כך היה וכן אלו כרתוהו ממקומות אחרים הי' נקרא אותו המקום מקוה האשכול ונמצא כי על פי מעשה ההוא נק' נחל אשכול ולא אשכלות אבל אין הכי נמי כי בנחל ההוא וכן בכל הארצות של כנען הי' אשכלות כיוצא בו:וישבו וכו' רז"ל אמרו שהקב"ה דילג להם הדרך מפני שעתיד לגזור עליהם ארבעים יום יום לשנה. והנה אורכה מ' יום ורחבה מ' יום והם הלכו ב' רוחות כמין גא"ם אורך ורוחב הרי שמונים יום ולפי הפשט נוכל לומר שהורה הכתוב מחשבתם הרעה שלא רצו לתור הארץ כולה שהי' צריכין שמונים יום אלא הלכו דרך קצרה מאוד מהלך מ' יום לבד שלא להחשיבה בעיניהם שהיא ארץ ארוכה ורחבת ידים כל כך. או ירצה ע''ד משז"ל בפ' וילכו ויבואו מקיש ביאתם להליכתם וכו'. וז"ש הנה המרגלים האלה הלכו במחשבה רעה כנ"ל ומן הראוי שבהיותם שטיר בארץ ארבעי' יוה זמן ארוך הי' רואים כ"כ שבחי הארץ והי' חוזרים בתשובה ואמנם אלו וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ועל כל זה וילכו ויבואו וכו' מעת כשהלכו לתור עד שבאו אל משה אעפ"י שנתעכבו מ' יום בעת היותם תרים הארץ עמדו ברשעתם ולא שבו בתשובה:וילכו וכו' ויספרו וכו' יש לעורר כי אומרו וישיבו אותנו דבר חוזר אל משה ואהרן בלבד כי כבר אמר אח"כ ואת כל העדה וכיון שכבר אמר תחלה ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל העדה הל"ל וישיבו אותם דבר דקאי אל כל הנ"ל ולמה חזר ואמר ואת כל העדה ועוד מלת וגה היא טפלה בלי מלח שעדיין לא אמר אלא באנו אל הארץ ולא סיפרו דבר ותחלת דבריהם הוא כי זבת חלב ודבש וכו' והול"ל וזבת חלב ודבש היא מאי וגם, והענין במה שנתבאר כי תמיד היתה כוונתם רעה וחשבו עתה לספר בגנות הארץ באורך גדול ואמנם בבואם מצאו את משה ואת אהרן וכל העדה נקהלים יחד ומצפים תשובתם כי הגיע זמנה ועברו ארבעים יום ואפשר כי גם זה דייק באומרו וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום שהוא מהלך ארץ כנען ולכן כאשר באו מצאו למשה ואהרן נקהלים יחד מחכים תשובת' ונתביישו ממשה ואהרן ולא רצו להזכיר כל גנות הארץ בפניהה אלא מקצתו ואף גם מקצתו לא פתחו בו אלא פתחו בשבח וסיימו בגנות ולא כולו וזה שלא להראות כי כוונתם רעה לספר בגנות ואח"כ יתפרדו משה ואהרן מתוך העדה ואז התחילו לספר ולסיים בגנות הארץ אל העדה לבדה באורך כרצונם. וז"ש ויבואו אל משה ואהרן אל כל העדה כי היה שם אסופים וע"כ התשובה שהשיבו לא הי' שם כפי רצונם. אמנם וישיבו אותם את משה ואת אהרן לבדם דבר ולא דברים רבים כאשר הי' עם לבבם. ולהיות כי כבר הי' שם כל העדה שמעו גם הם את התשובה הזו מאליהם אעפ"י שאין כוונת המרגלים להשיב דבר זה אל העדה אלא אותם לבד שהם משה ואהרן אלא שהי' מוכרחים מפני הבושה כנ"ל ולזה לא כלל אותם יחד כנ"ל. ונמצא כי עיקר אופן הסיפור הזה שהי' בו קצת שבח הארץ הי' למשה בלבד ולא לכל העדה וז"ש ויספרו לו ולא להם והראו טלפים וכנפי החסידה באומרם אשר שלחתנו כלומר רצונו לקיים מאמרך ולולא זה לא הלכנו שם ולא עוד אלא שאף שליחותינו היתה ממש כפי הסדר אשר סדרת אלינו בתחלה והוא עלו זה בנגב ואח"כ משם שהוא דרך אדום ועמלק תכנסו לארץ כנען אשר תחילתה היא ועליתם את ההר אשר שם חברון דרומה של ארץ כנען והתחלת הארץ היא מכאן וז"ש באנו אל הארץ כפי הסדר עצמו אשר שלחתנו ולזה לא אמר הלכנו אלא באנו לרמוז כי תחילת ביאתנו אל הארץ ההיא היתה חברון כי כך סידרת לנו כאשר שלחתנו שהביאה הראשונה נבא שם. והנה לא די שכל הארץ בכללותיה היא ארץ זבת חלב ודבש. אלא אף גם חברון אשר היא תחילת ביאתנו אשר היא טרשים ומקום קברות כמה שאמרו ז"ל גם היא זבת חלב ודבש והראי' לזה כי הרי זה האשכול הוא פריה כי משם מנחל אשכול אשר בחברון כרתנו אותו א"כ אומרו וזה פריה אינו לכללות כל הארץ אלא פריה של חברון שהיא הארץ אשר שלחתנו שנבא אליה בתחילה ומכש"כ כי שאר הארץ תהי' יותר שמינה מזה כי אינה טרשים למקום קברות כחברון ואח"כ כמתלהלה הורו זיקים בסוף דבריהם אפס כי עז העם היושב בקרבה. כי אלו יתחילו בגנות הי' מורים כי כוונחם לרעה והא יראים ממשה ואהרן העומדים שם ועוד אחרת כי אפי' שאר העדה לא יאמינו להם כי יאמרו ברעה באתם אלינו בתחילה ובפרט בהיות יהושע וכלב מכחישים אותם האמנם הראו בתחילה טלפים כחזיר כי כוונתם לספר בשבח הארץ וכאשר באחרונה יספרו איזה גנות יחשבו כי האמת הם מספרים כי כמו שספרו הגנות גם סיפרו השבח א"כ נאמנים הם ובזה רצו לגנוב את לב העם, ויהס כלב וכו' בראותו כי אפילו עתה אשר הי' שם משה ואהרן לא חדלו מלספר בגנות הארץ אלא שעשאו בערמה כנ"ל ואח"כ בהסתלק משם משה ואהרן ישלימו להרשיע ולספר בגנות הארץ באורך, עם היות אשר עדיין העם לא צעקו ולא דיברו מאומה עד באחרונה כמו שנבאר אח"כ בפסוק ותשא כל העדה וכו' כבר ידע כי כמו שכוונת המרגלים לספר אח"כ אל העדה את הגנות באורך גם העדה מיראת משה שתקו כי כבר הבינו כי עוד להם בלבבם דברי גנות לספר אליהם לבדם ומשם הבין כלב כי שתיקות העדה ברמאות היא ג"כ כדמיון המרגלים ולכן לא שתק גם הוא אלא טרם ילכו משה ואהרן וישלימו המרגלים לספר שאר הגנות בפני העדה ויתקע הדבר בלבבם לאין מרפא הקדים לשתקם וז"ש ויהס כלב את העם, כלומר אני רואה בלבבכם שאתם רוצים לצעוק אלא שאתם ממתינין עד שמוע כל הגנות בעצמכם מפי המרגלים לכן טרם כל זה אני רוצה לבטל דברי המרגלים כי דעו לכם כי עלה נעלה וירשנו וכו' ועי"כ חשב שהעדה יאמינו לו כיון שעדיין לא שמעו כל הגנות וגם כי לא נתקע בלבבם היטב. והאנשים וכו' כמו שכלב התחכם להקדים וגם להטעים דבריו בתחלה כדי שלא יאמנו דברי המרגלים שידברו אח"כ בפני העדה לעצמן אז אמרו א"כ אין לנו תקומה בזה עוד אם נשתיק ולכן גם הם התחכמו לענות תיכף קשות ושלא להמתין עד אח"כ ותירץ גילוי את אשר בלבבם ואמרו לא נוכל לעלותי ומה שהי' אז גנוז בלבם הוציאו אותו וגילו אותו לחוץ. וז"ש ויוציאו דיבת הארץ וכי הוציאוהו ממה שהיו נסתר בלבם עד עתה. גם אפשר כי הנה בתחילת דבורם התחילו בשבח הארץ כמ"ש זבת חלב ודבש וכו'. וסיימו בגנות העם. כמ"ש אפס כי עז העם וכו' אבל עתה התחילו בגנות העם בתחילה וז"ש לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ואח"כ עבירה גוררת עבירה והתחזקו עוד לספר בגנות הארץ עצמה עם היות שתחלה ספרו בשבחה וז"ש אמרו לא נוכל לעלות אל העם ואח"כ ויוציאו דיבת הארץ וכו' ויען כבר תחלה ספרו שבחה הנה עתה בספרם גנות אינה אמירה או סיפור אלא הוצאות דברים של גנות היפך ממה שהקדימו לספר דברי השבח וז"ש ויוציאו ולא אמר ויספרו דבת הארץ או ויאמרו אלא ויוציאו, ואע"פ שאמרו אח"כ וכל העם אשר ראינו בתוכה וכו' אין זה מקומו בגנות הארץ אלא למעלה כי חזק הוא ממנו וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות והענין כי אומרו וכל העם הוא ראיה אל גנות הארץ עצמה כי אם היו חלשים אין תימה אם הם מתים ואין זה גנות אל הארץ עצמה לשנאמר שהיא אוכלת יושביה ואמנם בראות כי כל העם אשר בתוכם לא מקצתם אף לא רובם אלא כולם כאחד אנשי מידות וגבורים וחזקים עכ"ז מתים הרבה מהם בכל יום א"כ אין זה אלא רוע הארץ כי היא אוכלת יושביה:או ירצה כי נתכוונו להרוס משרז"ל כי הקב''ה כדי שלא יסתכלו אנשי הארץ בהם המית בהם רבים לשיתעסקו בצרת קבורה לז"א אינו כן אלא הארץ בעצמה היא אוכלת יושביה ואינו מאתו ית' לשלא יסתכלו בנו כי הרי כל העם אשר ראינו בה אנשי מידות גבוהים מאד וענקים וכבר ראו אותנו והביטו בנו ולא חששו אלינו כי לא היו מחשיבים אותנו להלחם בנו יען ונהי בעינינו כחגבים וגם כן היינו בעיניה' כמשז"ל כי שמענו אותם אומרים נמלים יש בכרם א"כ זה ראיה כי כבר נסתכלו בנו אלא שנהיותינו בעיניהם כנמלים לא נלחמו בנו כי בזויים אנו ולא הוצרך לשהוא ית' ימיתם כדי שיתעסקו בצרתם אלא טבע הארץ היא להיותה ארץ אוכלת יושביה:ותשא וכו' קודם לא דברו מאומה עדי ימתינו לחקור את המרגלי' עוד מה בפיהם כנ"ל ועתה שכבר המרגלים העיזו פיהם ואמרו הרבה מאד בגנות הארץ אותו הקול שהיו רוצים בתחלה להרים אלא שהעלימוהו עד שאול פי המרגלים הנה עתה ליתנו את קולינו אותו הקול הטמון בלבם הוציאוהו לחוץ כי מאז הי' בלבם לצעוק ולא ישתקו אז מפני שבח כי מאז רעה בלבבם:וילונו וכו' הנה משה ואהרן לא דברו עתה מאומה כי אם כלב ועליו מהראוי לשים פניהם ולצעוק עליו האמנם חשבו פן כלב עתה יחזור עתה לאסוף את כל שבט יהודה כי הוא הנשיא שלהם גם יהושע נשיא אפרים גדולי השבטי' יתחברו יחד הם ושבטיהם ומתוך ההתאספות תתבטל עצתם לכן בחכמה טרם יחזור כלב או יהושע לדבר ולא הניחו ותיכף החזירו פניהה אל משה ואהרן וילונו עליהם וכראות משה ואהרן כן חתו ולא ענו כי לא מצאו מענה ויפלו על פניהם, אז חזרו יהושע וכלב לדבר בקול גדול וז"ש ויאמרו אל כל עדת וכו' כלומר אם משה ואהרן אין בפיהם מענה לפי שאינם יכולים להכחישם את המרגלים, אשר מעידים על מה שראו בעיניהם אבל אנו אשר הלכנו בה יכולים אנו להכחישם וז"ש הארץ אשר עברנו בה אנחנו כמו הם מעידים אנו כי טובה הארץ וכו'. ולא די אנחנו שני עדים לקיים מאמרו יתברך כי ארץ זבת חלב ודבש וכו' כי הנה תרי עדים כמאה עדים דמי א"כ אנחנו שקולים כמותם ונוסף לזה כי הקב"ה מאמת דברינו ועדותינו א"כ חוטאים אתם במה שאתם מאמינים לדבריה'. וכיון שעמדו שני העדים הכשרים האלו עדי ראיה כי טובה הארץ וגם התרו בהם אך בה' אל תמרודו ועכ"ז לא די שלא קבלו דבריהם אלא ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכו'. אז חשש הקב"ה לכבוד יהושע וכלב המקדשים את שמו ונראה להם ואמר להם אכנו בדבר וכו' כי כבר נתחייבו מיתה כדין והלכה בעדים ובהתראה ובפרט כי רצו לרגום אותם וכביכול נגעו בכבודו ית':או ירצה ותשא וכו' הרגיש כי מצינו שאח"כ כל הי"ב שבטים נענשו ומן הראוי כי ב' שבטים יהודה ואפרים יכנסו חיכף לארץ או על הפחות אל ימותו ואל יתמו במדבר כי נשיאיהה לא חטאו לז"א ותשא כל העדה בכללה אף שבט יהודה ואפרים לא שמעו לקול נשיאיהם וכן באמירה ויאמרו אליהם כל העדה בכללותיה לו מתנו וכו'. ואז יהושע בן נון וכלב בן יפונה כראותם כי גם הם מן התרים את הארץ וראוי לקבל עדותם לא חששו לדבריהה אף גם השבטים שלהם ולכן קרעו בגדיה' כי ראו כי אין להם עוזר אפילו שבטיהם ובזה יתורץ אומרו מן התרים את הארץ עם שאין זה מקומו ועוד כי כבר הוא פשוט. אז ויאמרו אל כל עדת וכו' אף ליהודה ואפרים וכו' והנה גם הם ויאמרו כל העדה ויהודה ואפרים עמהה לרגום אותם באבנים ולכן ויאמר ה' וכו' עד אנא ינאצוני הטם הזה בכללותה אכנו בדבר וכו' ואעשה אותך לבדך לגוי גדול ואילו יהודה ואפרים שתקו הייתי מקיים גם להם. או ירצה באומרו מן התרים את הארץ כי האמת ראוי להם לשמוח כי ניצולו מעצת המרגלים ושכרם לאין קץ האמנם מה שקרעו בגדיהם הנה הוא לסיבה שנמצאו בעדת החברה ההיא הרעה ובדרך חטאים עמדו ולא הצילם הקב"ה מתחלה למונעם מלילך בחברתם כיון שגלוי הדבר לפניו שהופם לחטוא:ויאמר ה' אל משה לאמר וכו' ועשו להם ציצית וכו' ענין סמיכת פ' ציצית לשתום הראשונים לה יען כי ע''ז שקולה ככל העבירות וז"ש וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וכו' זו עבודה זרה השקולה וכו' ואחריה שבת בפרשת מקושש כי שבת שקולה ככל המצות ואחריה ציצית אשר רש"י כתב בשם ר' משה הדרשן כי גם היא שקולה ככל המצות וזה חידש לא נמצא בדברי רז"ל כך כי יש בו זכירת כל המצות ואני אמשך אחרי עקבות רז"ל כדומה לדבריהם והוא כי המקיים ציצית בסגולה הוא שמקיים שתי מצות הנ"ל שהם ע"ז ושבת השקולה ככל המצות וכמו שנבאר במ"ש וראיתה אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו'. ובזה יתורץ ג"כ כפל ויאמר וכו' לאמר לרמוז כי מצוה זו שאני דובר אליך עתה היא כללות שתי אמירות הא' ענין המצוה של ציצית בעצמה והב' כי זולת ענין עצמותה שהיא כאחת מן המצות גם יש בה ציווי על שתי המצות האחרות שבת וע"ז כי על ידה יתקיימו הנ"ל:דבר אל בני ישראל וכו' גם פה כפל ענינה דבר ואמרת לרמוז כי במצוה זו יש שתי מצות נפרדות והה התכלת שאינו מעכב את הלבן והלבן שאינו מעכב את התכלת וז"ש ועשו להם ציצית וכו' זה הוא הלבן ולכן אמר בו לדורותם כי הוא מצוה קיימת לדורות ונתנו על ציצית הכנף הנ"ל שהוא הלבן יתנו עליו פתיל תכלת וזה אינו לדורות כי באחרית הימים תבטל התכלת ולכן מלת לדורותיכם לא נכתב בסוף פסוק זה אלא אחר ועשו וכו' ויען כי הלבן הם ז' חוטי לבן עקרים הנקראים ציצית נאמר בהם ועשו אבל בפתיל תכלת השמיני הכורך סביבם אמר ונתנו עליו על הציצית לבן הנ"ל. ויען זה החוט משמש לב' ענינים אלו לכרוך הכריכות על חוטי הלבן כנ"ל ונתנו על ציצית וכו'. וחציו להשאר תלוי כעין ציצית הלבן עצמו לזה חזר להזכיר טנין זה והי' לכם לציצית כלומר זה הפתיל תכל' הנ"ל להכרך עליו גם הוא עצמו בסופו התחתון והי' לכם לציצית תלוי כשאר ה''ז חוטי לבן וז"ש ג"כ והיה ולא אמר והיו. ויען כי הלבן יתקיים אחר החורבן לדורות אמר בו דבר לשון קושי ובפתיל תכלת שהוא בזמן הבית אמר ואמרת אמירה בלשון חיבה, או ירצה להיפך דבר בקושי כנגד מצות התכלת מידת הדין כמו שנבאר במ"ש וראיתם אותו. ואמרת כנגד הלבן מידת הרחמים כמו שיתבאר. או ירצה ירמוז לב' מצות ציצי' גדול של עטיפת הראש והגוף הנגלה לכל וציצי' קטן מתחת לבושיו בסתר כנודע בדרך הקבלה. וכנגד הקען הנסתר אמר ועשו להם וכו' ונתנו שלא לנוכח נסתר מעינינו ויען זה הקטן כל היום על האדם ועיקר החיוב הואי לכן התחיל בו ואמר ועשו להם וכו' והאריך בענינו וכנגד הגדול הנגלה אמר והי' לכם לנוכח בגלוי וגם בו שייך וראיתם אותו משא"כ בקטן ולפי שזה הגדול איננו העקרי רק מצוה מן המובחר דרך חסידות בשעת התפלה לז"א בלשון טפילה אל הקטן ואמר והיו לכם לציצית. או ירמוז אל הפשרה הנזכר בגמרא כי הציצית הוא חובת מאנא וגם חובת גברא ירצה האדם אף אם אין לו טלית ראוי לציצית מחוייב לעשות טלית המחוייבים בציצית כענין רב קטינא דהוה לבוש סרבלא ביומא דסיתווא וכו' וזה נקרא חובת גברא וגם זה תלוי בטלית עצמו שאם אינו בעל ד' כנפות פטור העלית בעצמו מן הציצית וזהו חובת מאנא. וז"ש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וכו' וזה ענין חובת מאנא עצמו שיהי' בעל ד' כנפיים ואומר והיו לכם לציצית כנגד חוב' גברא אשר בהיות הטלית בת ד' כנפיים ומונח בקופסא פטור עד שיתכסה האדם בו וז"ש והיו לכם לציצית כי איננו חייב בהויית ציצית עד אשר יהיו לכם ירצה שתתכסו בו כנ"ל. ואומרו וראיתם אותו בלשון יחיד יחזור אל פתיל תכלת כנ"ל כי בו לבדו תהוו הראיה יען כי כשתסתכלו בו וראיתם אותו וזכרתם וכו' כנזכר בס' הזהר כי פתיל הזה רצוע' מידת הדין השחורה ככחול להלקות את הרשעים ובסוד כל גוונין יפיק לחלנם חוץ מגוון תכלת גם שמו תכלת לשון כלייה ואבדון ברשעים:וביאר מ"ש למעלה בענין סמיכת הפרשיות כי ע"י הסתכלו' ברצוע' התכל' יהיה ירא אלהים ויזכור מצות שבת שנאמר בה זכור את יום השבת לקדשו בלשון זכירה וז"ש וזכרתם את כל מצות ה' הוא שבת השקולה ככל המצות גם יש בה עשייה בזכירה בכבוד ובמורא ועונג וז"ש ועשיתם אותם, וכנגד הע"ז שאין בה קיוה עשה רק קיום מצו' לא תעשה אמר ולא תתורו וכו' זו המינו' וע"ז כמ"ש השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וטבדתם וכו' ועיקר הציצית הוא לזכירת ב' המצות הנ"ל וכמו שנבאר הסיבה, וג"כ יש בה על ידה כל זכירת שאר הרמ"ח מצות וזהו שחזר למען תזכרו. ויען מצות ציצית ושבת וע"ז כל עקרם הוא כדי שיקיים האדם שאר תרי"ג מצו' לז"א למען תזכרו ועשיתם וכו'. כי ציוויים הנ"ל כל ענינם הוא למען תזכרו וכו' והענין כי הציצית סיבת זכירת השבת והע"ז כמו שיתבאר והשבת והע''ז עצמם הם סיבת קיום כל המצות כי שתי מצות הנ"ל הם היסוד לדעת שיש אלוה ולדעת שהוא ברא את כל הנבראים בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת ובהאמין האדם אמונת שתיים אלו נקיים כל המצות שיצוום האלוה ית' כמו שיתבאר, ועדיין צריך ציווי שלישי והוא זכירת יציאת מצרים כי יוכל לאמר והרי הוא אלוה כל הבריות ומה זה יחמיר עלינו בציוויים הרבים חרי"ג מצות ולא עשה כן לכל גוי לז"א גם יש מצוה זו הד' והוא לזכור יציאת מצרים וז"ש אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וכו' מה שלא עשיתי לשום אחד מגויי הארץ ולכן ראוי שתהיו נפרדים משאר האומות הטמאות והייתם קדושים לאלהיכם כי כל קדושה לשון הפרש' היא כנודע וז"ש לאלהיכם שלכם בפרטות אעפ"י שכל העולם בריותיו ונתן טעם אל אומרו והייתם קדושים לאלהיכם כנ"ל ואמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מא"מ וההטבה הזו לא עשיתי אלא לכם להיות לכם לבדכם לאלהים ולא לגויי הארץ א"כ בדין הוא כי אני ה' אלהיכם בדווקא וראוי שתשמרו כל מצוותי כנ"ל וזהו מה שחזר ואמר אני ה' אלהיכם שנית ואחר שנתבאר כללות הפרשה נחזור לבאר כל הנ"ל בפרטות איך הציצית גורם קיום שבת וע''ז ואח"כ שלשון גורמין קיום כל התרי"ג ומאליו יתבאר ענין רמז הציצית עצמו מה ענינו:הנה העולם יש בו ד' רוחות מזרח מערב וכו', וכל הבריות נכללין בתוכן וכל רוח מהם כלול משמונה רוחות אשר כללות כולן הם ל"ב רוחות כנודע להולכי אניות בים והעושים כלול מ"ב בחי' והם שמיסה כפורים והארץ כפוריי' ג"כ בתוכם וד' רוחות מושלין עליהם ד' רוחות הוי"ה כנגד ד' רוחות העקריות לשאר הרוחות הפרטיו' הם כ"ח בסוד כח מעשיו הגיד לעמו הם סוד כ"ח אותיות בפסוק ראשית וכו' שהם מעשיו ית' וז''ש כח מעשיו הגיד לעמו וכו' כמשז"ל וז' תיבות שבו כנגד ז' הויות המושלות בז' ימי בראשית ובהן כ"ח תיבות וזהו סוד ועתה יגדל 'נא כח ה' וכו'. והטלי"ת כנגד העולם המקיים בתוכו את הנבראים וד' ציציותיו כנגד רוחות העולם וכל ציצית כצל אחד נחלק לח' חוטים שב' חוטין כנגד לב' רוחות הנ"ל ואלו הם סוד ל''ב נתיבות החכמה שבהם נברא העולם בסוד כולם בחכמה עשי'. ואמנם גם מציאו' הרקיע שמים נרמז בהה כי גם בו נאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה כי השמים מאור לבושו ית' נבראו והם סוד הטלית וד' כנפיו נרמזו בסוד ד' חוטין תכלת שבד' הכנפות ולזה רמזו רז"ל תכלת דומה לרקיע ולכן עיקר ההסתכלו' בהם וזהו וראיתם אותו וכו' כי שם תגמול המצות דבהאי עלמא ליכא שכרם וע"כ וזכרתה את כל וכו' וגם שזה נקרא תכל' כי שם תכלי' בטחון האחרון של האדם ולא באתי עלמא הנרמז בלבו שאין בו גוון כתיבה כלל כי כל מעשיך בספר השמים נכתבים ושם הגמול שכר ועונש ועל ידי זה ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם בהנאת העוה"ז כי כולם הבל ולכן ונתנו פתיל תכלת סביב על ציצית הלבן של הכנף כדרך הרקיע הסובב על הארץ:או ירצה כי ז' חוטי לבן הם כנגד ז' הויות ימי בראשית שבהן נברא העולם כנודע ולכן הם לבן מידת הרחמים וחוט התכלת שם אדני"ת נרתקה כנודע כי היא גוון תכלת ושם עיקר היראה כנזכר בהקדמות ספר הזוהר לספר בראשית וז"ל וראיתם אותו וזכרתם כי היא רצועה המלקות לרשעים ולכן היא נכרכת על חוטי הלבן כי היא נרתקם ובי וראיתם אותו זה השער לה' עלמא דאתגלייא והבן זה, גם ז' חוטי לבן כנגד ז' אלפים שנה קיום העולם כי גם באלף ה"ז יהיו הצדיקים שטין על פני המים ובאלף השמיני יתחדש העולם כנ"ל בפ' שמות בס' הזוהר לספר בראשית וז"ל וראיתם אותו וזכרת כוונת הבריאה כנודע ונמצא כי מצות הציצית היא לרמזו כי האדם מאמין שהשי"ת ברא שמים וארץ ולא אלהים אחרים הנקרא עבודה זרה גם מאמין שנברא בז' ימי בראשית שהם הטעם ז' חוטי לבן ובאלף השמיני יחדש עולמו ואז תכלית העולם למה שנברא ולכן הוא חוט תכל' כנזכר גם בו נרמזו ז' ימי בראשית אשר ה"ז נקרא שבת לה' והרי נרמזו בו שתי המצו' הנ"ל שבת ועבודה זרה הנרמזים באומרו וזכרתם את כל מצות ה' וכו' ולא תתורו וכו' וכיון שחוט התכלת רצועה המלק' אשר מיראתם יבא האדם לקיום כל תרי"ג מצות לז"א )אתכ'( למען תזכרו ועשיתם וכו' כנ"ל. עוד נרמוז אל מ"ש בספר הזהר והתיקונין כי לבושי הנשמה בעוה"ב זוכה אליהם האדם ע''י ציצית ותפלין שעליהם נאמר כי היא כסותו לבדה בסוד גדילים וכו'.על ד' כנפי כסותך וכו' זו ציצית וכנגד התפילין היא שמלתו לעורו כי נעשי' מן העור כנודע והם ד' בתים לד' פרשיות כעין שמלה ושתיהן שמלה וכסות לעוה"ב וזולתם במה ישכב בסוד בשכבך תשמור עליך זה העוה"ב של אחר הפטירה:וז"ש ועשו להם ציצית בעוה"ז עולם המעשה ולכן מדבר עמהם נסתר כנ"ל. ועי"כ תזכו ללבושי הנשמה בעוה"ב הנקרא עולם ההוייה האמתית ועצם והיה לכם לציצית וז"ש והיה וידוע כי אין כח בנשמה לחזות בנועם ה' אה לא אחר התלבשה בלבושים הנזכרים כנ"ל כנזכר בס' הזהר בסבא פרשת משפטים וז"ש לציצית לשון הסתכלית כמו מציץ מן החרכים ושם השי"ת מדבר עם הנשמה פנים בפנים כמ"ש כי לא יראני האדם וחי ז"ש והיה לכם ולא אמר להם שלח לך אנשים וכו'. יש להקשות הא' אל השי"ת עצמו שגלוי לפניו חטא העצום הזה ולא די אשר לא מנעם אלא אדרבה הוא השים הדברים בפיה' וציווה על ככה שלא לך אנשים וכו' וגורם הרעה העצומה הכתובה בפרשה זו. הב' לשי"ת עצמו כי אח"כ שהוא ייעצם ועל כל זה כעס עליהם אבל למה יכעוס עליהם יותר ממעשה העגל כי שם אמר ועתה הניחה לי לתת מקום אל משה להתפלל וכאן קפץ ונשבע ואולם חי אני כי כל האנשים וכו'. הג' אל משה כי כבר נגלה אליו גם הוא מחשבותם כי לכן התפלל על יהושע כמשז"ל על ויקרא משה להושע בן נון יהושע וא"כ למה לא השיב אל השי"ת דבר כשאמר לו שלח לך אנשים וכו', ד' אל המרגלים מה ראו על ככה להוציא דיבת הארץ רעה:וא"ת שלא ישרה בעיניהם ואנוסים הם בדעתם הרי רז"ל אמרו וילכו ויבואו מקיש ביאתם להליכת' וכו' הרי כי כאשר הלכו טרם שראו אותה חשבו להוציא דיבה:ויותר יקשה לדברי רז"ל באומרי' שלח לך לדעתך אני איני מצווה לך וכי למה השי"ת תלה הדבר בדעתו של משה ולמה משה לא'נמנע מזה השליחות כיון שהקב"ה תלאו בדעתו וידע הוא את העתיד' גם כיוון שאמר תחלה ואלה שמותם וכו' למה חזר ואמר אלה שמות האנשים וכו':גם למה האריך משה למרגלים בכל הפרטים האלה וראיתם את הארץ וכו'. ואדרבה יתן אצב'ע בין שיניהם לשיראו הפרטים אלה ומתוך כך יכשלו ולא תישר הארץ בפניהם. והנה יהושע תלמידו נזהר מזה ולא אמר להאנשים שהלכו לרגל את יריחו רק לכו ראו את הארץ ואת יריחו:והביאור במה שנתבאר אצלינו בענין הנסיונות של דור המדבר כי כל כוונת' היתה לפרוק מעליהם עול התורה והמצות וכמ"ש וישובו וינסו אל וכו' אמרו היוכל אל לערוך שולחן במדבר וכמשז"ל על מה שאמרו אשר נאכל במצרים חינם חינם בלי מצות. ובכל תואנותם היו אומרים לשוב מצרימה כי עבדא בהפקירא ניחא ליה. וכאשר ראו עתה ענין כניסתם לארץ אמרו אין טוב לנו כי אם למאוס בארץ חמדה. וע"י כן נפרוק מעלינו עול אלהותו ית' ועול התורה והמצות הכבדים עלינו ברוב דקדוקיהם וכנודע מפסוק ונתתי לך ולזרעך והייתי לכם. לאלהים אמר הקב"ה אם מקבלים בניך אלהותי' וכו', אם נכנסין בניך לארץ אהיה להם לאנוה ולפטרון וכו' כי ארץ ירושלים התחתונה דבוקהה בירושלים העליונה מושב שכינתו ית' כי לכן אין שכינה שורה ולא נבואה שורה בחוצה לארץ וזה יורה מ"ש אח"כ אך בה' אל תמרודו וכו' נראה כי מאסם בארץ חמדה הוא להיוחם מורדים. באלהותו ית' ומתחלה בהליכתן היו בכוונה רעהה כמשז"ל על וילכו ויבואו וכו' מקיש הליכתהם לביאתם וכו' ולכן טרם ידבר השי"ת שלח לך אנשים כבר הם מתחלה שאלו נשלחה אנשים. לפנינו ויחפרו לנו וכו' ככתוב פרשת דברים ותקרבון אלי כולכם וכו' ואעפ"י שלא נכתבו דבריהם כאן אין חשש, ועכ"ז ראוי לתת טעם למה לא סידר פה כל הדברים כאשר סדרן בפ' דברים והענין הוא כי כל הדברים אשר דברו ברשע בגלוי הזכירם פה בסידור שבח גנותם אבל בדברים שאין רשעתם גלויה לכל השומעין אותו לא נכתבו פה ועכ"ז שם בפ' ואלה הדברים אשר היתה כוונת משה להוכיחם ולייסרם בטוב מענה לשונו כדי שיחזרו בתשובה בדברים רכים כתב שם גם הדברים הסתומים ולא עוד אלא שלפעמים היה מחפה עליהם כמ"ש אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים וכו' אבל למוכיחים יונעם אם יאמר לרשע צדיק אתה כדי שעל ידי כן אולי ישוב בתשובה וכמ"ש וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ וכו' אינו כן כי הרי פה בפ' זו אומר ויוציאו דבת הארץ רעה וכו', והיינו יכולין לפרש כפשטו כי הרי אמרו כאן וגם זבת חלב ודבש היא וע"ז אמר שם ויאמרו טובה הארץ 'וכו', ונחזור לשאר דבריהם כי הנה מה שהם אמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' כוונתם היתה רעה כנ"ל אלא שהי' מערימין כאלו בחסידות הי' כל כוונתם כי אין כוונתם בחפירתם את הארץ על עסקי עצמה הטובה היא אם רעה, רק למען יראו את הדרך היותר ישר אשר בו יעלו אל הארץ וכן את הערים אשר תחלת ביאתם אל הארץ יכבשום תחלה כדי שאח"כ יהי' נקל להם לכבוש האחרות וז"ש ואת הערים אשר נבוא הנ"ל בתחילת ביאתינו וכניסתינו ולמה לא אמר אשר נלך ולכן לא הזכירם כאן רק את הדברים הרעים בגלוי לעין כל כנ"ל:ונחזור לענין ראשון כי היתה כוונתם רעה לגמרי אבל היו מדברים בערמה בדברי חסידות כנ"ל כוונתם היתה כי אחר שיחזרו יוכלו להוציא דיבת הארץ רעה כרצונם ואין מי שיכחישם ועל כן הקב"ה ומשה לא יכלו למנעם וכמשז"ל אמר ר' יהושע בן לוי למה ישראל דומים כשאמרו נשלחה אנשים לפנינו למלך שזימן לבנו אשה נאה עשירה ובת טובים אמר לו הבן אלך ואראה אותה מיד הוקשה הדבר בעיניו ואמר מה אעשה אם אומר לו איני מראה לך אותה עכשיו יאמר כעורה היא וכו', ואומרם נאה ועשירה ובת טובים ירמוז אל ג' מעלות וחשובות שנמצאו בענין ארץ כנען. הא' היתה נאה בנוי והוא היותה שער השמים לקבל תפלות ישראל ולהוריד השפע כמ"ש תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו'. ומכוונת כנגד בית המקדש של מעלה וכדכתיב לפאר מקום מקדשינו, והב' כי היא עשיר' כמ"ש ארץ אשר לא במסכנו' תאכל בה לחם לא תחסר כל בה מרוב הברכות אשר בה כי לכך נקראת ארץ זבת חלב ודבש כנודע מענין האשכול ורימון ותאנה שנשאו המרגלים עשרה אנשיה, הג' בת טובים רמוז כי כל הזוכה אליה נקרא צדיק כמ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכתי' אמרו צדיק כי טוב. ועל דרך רמז ירמוז אל היותה כנגד ארץ העליונה מקבלת ממש קצוות שתחילתן חסד כי לזה נתכוונו רז"ל באומרם בתהיתה לו לאברהם ובכל שמה ולכן נקראת בת שבע. וגם ירמוז כפשעו לארץ כי אינכם צריכין לראותה כי הרי ג' אבותיכ' הצדיקים והטובים אברהם יצחק ויעקב גרו בה כל ימיהם ותמיד חשקו בה על כי היו מכירים מעלתה ושלימותה גם לזה רמז באומרו ובת טובים. ונחזור לענין כי הוכרח הקב"ה ומשה להראותם אותם ולזה התחכם השי"ת במ"ש שלח לך מדעתך לפי שאם אני שולחם דעתי הנה בחזירתם יודע אני שיוציאו דיבה ואז יהיו אל ישראל פתחון פה לאמר לי והרי כיון שגלוי היו לפניך כך אתה גרמת במה שנתרצית לשלחם ולכן שלח לך מדעתך כלומר ואל תגד לבני ישראל כי מדעתי היא לסיבה הנז'. וכאשר יוציאו דיבה לא יתלוננו עלי בני ישראל למה שלחתים וגם עליך לא יתרעמו כי יהיו לך התנצלו' לומר כי מדעתך היה ולא בידך להגיד העתידות כמוני וא"ת שיותר טוב הוא כשלא ילכו כלל זו קשה מכולן שיאמרו כעורה היא כנ"ל בשם רז"ל, ולכן לא די באשר תשלחם אתה לגמרי כדי שלא יתרעמו עליך אחר כך לאמר אלו ששלחת לא היו אנשים צדיקים שלכן הוציאו דיבה ולכן העצה היא כך שתבחר אלו השלוחים שיהיו אנשים וכמשז''ל אין אנשים אלא צדיקים כדי שיסלקו תלונתם מעליך. וגם זה לא יהיו אלא איש א' לשבט ובזה לא יהיו פתחון פה לשום שבט לומר אני לא היתי בעצה הלזו. ועוד אחרת שלישית כי השלוח ע.צמו לא יהיו ממך לבדיך כי אם מכל השנים עשר נשיאים שלהם כל נשיא יבחר משבטו איש אחד צדיק הנראה בעיניו וכפי זה יתורץ קושי' א' כי הרי הנשיאים היו נחשון וחביריו ואיך אמר כאן כל נשיא בהם תשלחו איש אחד למטה אבותיו. וישלח וכו' הגיד הכתוב מה שבארנו כי אעפ"י שהקב"ה אמר לו שלח לך ולדעתך ולדעת הנשיאים האמת הוא כי כאשר וישלח אותם משה לא הי' כי אם על פי ה' אלא שהעלים הדבר לסיבה הנ"ל. או אפשר כי השליחות בעצמו היתה על ידי משה והנשיאים כו' אך בירור השלוחים מי הם הראויים זה הוכרח להיות על פי ה' כי לו לבדו ידוע האנשים ולבבם וז"ש וישלח אותם כלומ' אלו האנשים בפרטו' היו על פי ה' כדי שכולם יהיו אנשים צדיקים בודאי משא"כ השליחות בעצמו כנ"ל. והנה למעלה שהזכי' המשלחי' כמ"ש תשלחו ביאר כי כל נשי' בהם היו המשלחו' אך כאן כי לא הזכי' רק את משה כי הי' המשלח לכן למטה כשהזכיר השליחים עצמן כמ"ש כולה אנשים צדיקים אמר כי ראשי אלפי ישראל המה אך לא הזכירם בשם נשיאים:אלה שמות וכו' הודיע בפסוק הזה ב' דברים הא' כי הקב"ה יודע כל העתידות והב' כי גזירת שמים אין נמלט ממנה ואמנם לדעת ההנהג' הזו אין מי שיעמוד עליה רק השי"ת כשמשז"ל נורא עלילה על בני אדם ולכן בא להודיע כי להיות כמה בחר משה אלו האנשים כולם צדיקים ראשי בני ישראל עכ"ז גלוי הי' לפניו שעתידין הם לחטוא ולכן הי' ממאן מלשלחם כו' ולהורות ידיעתו בא עתה לומר ראה מה הם שמות האנשים וכמשז"ל יש בני אדם ששמותיה' כעורים ומעשיהם נאים וכו'. ומן שמותם תדע מה שעתידין לעשות וכמו שכתוב לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ אל תקרא שמות אלא שמות וכמו שדרשו רז"ל ענין שמות אלו מה הוראתם וז"ש שנית אלה שמות האנשים וכו' ובהם תבין כוונתם הרעה הנ"ל וראי' לזה ג"כ כי הרי אף להושע שאין בו הוראה רעה כאחרים הוצרך משה לשנית שמו ולקוראו יהושע וכמשז"ל שהתפלל יה יושיעך וכו' והוא כדי שיהי' רמוז שמו ית' בו ששם י"ה יושיעהו ולולא כך אפשר שהיה חוטא גם הוא, וישלח וכו' והצרך לכפול אומר ושילח וכו' שנית כדי להתחיל לפרש אופן שליחותו שלא נטעה כמו שהקשינו בקושייא שישית לכן הודיע כי כל שליחות משה לא הי' לראות את העם עצמו אם גבורי' הם אם לאו כי יורה מיעוט בטחון ואמונה בו ית' כי לה' התשועה אבל כל אשר שלח אותם משה לא היה כי אם לתור הארץ עצמה כי אין בענין זה מיעוט בטחון ואעפ"י שאמר ג"כ ואת העם היושב עליה אין הכוונה על העם רק על הארץ עצמה וכמו שיתבאר והנה אדרבה הענין הזה הוא לטובה לשיראו את שלימותה וטובתה ויכנסו בה לתיאבון באהבה רבה. וז"ש וראיתם את הארץ מה היא כלומר אין כוונתה רק וראיתם מה היא הארץ עצמה כמו שיתבאר וביאור מה היא כנ"ל כי הנה הוראות רבות יש אל היות הארץ טובה. הראשונה היא עצמות הארץ אם אויר שלא רע או טוב אם היא קרה או חמה בקצוות או אם היא שוות המזג כנודע ובכלל זה הוא אם מימיה טובים או רעים ואעפ"י שענין זה צריך להיות הידיעה בזמן רב להכיר שינוי האוירים והמזגים לז"א ואת העם היושב עליה וכו' ולא אמר ואת עמה אלא העם היושב עליה כי ע"י אופן מזג העם תוכלו להכיר עניניה עצמה וז"ש עליה כי הארץ שאוירה טוב כל העם בריאים וגם הם רבים וז"ש החזק הוא הרפה כלומר בענין טבעם ובריאותם והמעט הוא אם רב כי זה יורה בריאות הארץ ואלו כוונתו על העם עצמם הי' לו לאמר הגבור הוא החלש. וכן מ"ש הבמחנים אם במבצרים הוא ליופי הארץ ולתועלותיה כנודע ענין דירת הכרכים ועיירות כי יש תועלת משונה בזו מבזו ואין כוונתו על ענין המלחמה כי כבר זכרנו כי זה בכלל מיעוט הבטחון כנ"ל:וילכו וכו' כבר פירשנו לעיל כי תמיד היתה כוונתם רעה וכמ"ש ז"ל מקיש הליכתם לביאתם ולשיאמנו דבריהם כשבאו באו בנחת ולא בצעקה רק ברמאות וכאלו מספרים הכל באמת לא לכוונת הוצאת דיבה כלל. ואז השומעים יבינו דבריהם מאליהם ולכן השוו ביאתם יחד כי כמו אל משה ואהרן היו מוכרחים לדבר ברמאות ובהסתר כן לכל העדה וז"ש אל משה ואל אהרן ואל כל העדה בהפסק מלת אל בין כל אחד מהם ולהורות כי השווה את כולם חזר לחברם יחד כמ"ש וישיבו אותם גם נרמז זה במ"ש דבר כלומר כי לכולה השיבו דבר בסגנון אחד ואפי' אל העדה לא דברו בגלוי כלל, וגם במרמה ויראוה את פרי הארץ לשיראו שינוי פירותיה והם מאליהן יחשבו כשם שפירותיה משונין כך אנשיה משונין אך הם לא דברו דבר כלל עדיין לרמותם כי לשבח פירות הארץ הם מכוונים, אח"כ ויספרו התחילו לדבר דבריהם בתחלה אחר שהראום פרי הארץ לכוונה הנ"ל ולהראות כי כוונתם התחילו בשבח והיא בשליחות עצמו ששלחם לתור את הארץ לבדה כמו שביארנו בפסוק וישלח וכו' לתור את הארץ ולא די ששבחוה כפי מה שהוא ציוום רק שהוסיפו בשבח יתירה וכל זה בערמה כנ"ל וז"ש באנו אל הארץ אשר כוונת מה ששלחתנו היתה לסיבת הארץ עצמה ומצאנו ראינו בה כל השבחים שאמרת לנו ולכן אין להאריך בסיפורם, ולכן נדבר בטובות יתירות מה שלא אמרת הלא היא וגם זבת חלב ודבש וז"ש וגם לרבות כנ"ל:והנה אתה אמרת בענין פירותיה השמנה היא אם פירותיה גסים אבל נגיד לך יותר מזה כי לא די שהם גסים אלא כי זבת חלב ודבש היא וכמשז"ל לדידי חזי לי זבת חלב ודבש היוצא מן העיזים ומן התמרים והתאני' וכו' והנה זה שבח נוסף לאין קץ לא נראה כן בכל הארצות וכדי שתאמינו לנו הנה וזה פריה יורה על הנ"ל וכל זה להורות טוב כוונתם בתכלית ומרמה בלבבם לומר כשם שפירותיה משונין וכו'. ואחר שרימו את העם התחילו לספר בגנות אמרו אפס כי עז העם וכו' ירצה הנה שליחותך אותנו היו לתור את הארץ עצמה כנ"ל ואמנם כל זה אפס ואין נחשב בהיות כי עז העם וכו'. וזה דבר שלא שלחתנו ועכ''ז לשלא תאמר לנו אח"כ כאשר נבא שמה מדוע לא הגדתם לנו ענין עוז העם היושב בה כיון שראית' אותו ואנחנו לא עלה בדעתינו ואולי היינו מכינים כלי מלחמה או תחבולות אחרות ולכן נודיעכם עניני' ואתם דעו את אשר תעשו ואנחנו את נפשינו הצלנו אעפ"י שלא היתה כוונתינו לספרו כי אם על צד ההכרח כנ"ל והראי' כי לכן הנחנו סיפור זה באחרונה. הלא הוא משז"ל על סיחון היושב בחשבון אלו חשבון מלאה יתושים או סיחון יושב בעיירות וכו' כש"כ שסיחון יושב בחשבון וכו' וז"ש כי עז העם בעצמו היושב עליה ומכ"שכ בהיותו בעריה ההם ערים בצורות וגדולות ר"ל ענין גודל המבצרים מאוד, וזולת זה כי גם ילידי הענק וכו' אשר אין כמותם בכל העולם ואינם כי אם שם לבד וז"ש ראינו שם גם ירמוז במ"ש שם כי זולת היותם ענקים הנה הם שם בערים הנ"ל הבצורות. וכל זה בתוך כללות הארץ ועוד רעה גדולה כי אפי' תיכף בפתח כניסת הארץ עמלק אשר קרך בדרך יושב שם ואין מקום אפי' לכנס כלל כי הנה דרכינו היא דרך הנגב והוא יושב שם בארץ הנגב ואם במערב הנה החיתי וכו' יושב על הים ואם במזרח ועל יד הירדן ואם בצפון היא בקצה הנגדיי היותר רחוק ממנו א"כ בחרו לכם איך תעשו:והאנשים וכו' תחילה חשבו להרשיע ברמאות כנ"ל וכשראו כי כלב נשיא שבט יהודה המושל על ישראל שתקן הוכרחו לגלות כוונת' וז"ש והאנשים וכו'. ומאחר שהחציפו פניהם אל הטענה השנית והיא טענת העם כמ"ש לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו הנה עבירה גוררת עבירה לכן החציפו עוד פניהם ויוציאו דבת הארץ ולא אמר ויספרו אלא ויוציאו כלומר מה שהיו תחלה כנוס בלבבם ולא דברו רק טובה בענין טוב הארץ עצמה כנ"ל הנה עתה מה שהי' בלבם הוציאו בפה לדבר דיבת הארץ עצמה כנ"ל כמו שהיה בתחלה בכוונתם למאוס בארץ חמדה ולפרוק עול אלוהותו ית'. וז"ש הארץ עצמה היא אוכלת יושביה זולת הרעה הראשונה של העם וז"ש וכל העם אשר ראינו וכו'. או ירצה הנה ארץ אוכלת וכו' והראי' היא ששום איש כמונו לא ראיני בתוכה רק כולה הם אנשי מידות כי לרוב חזקם יכולים להתקיים בה אך אנשים כמונו אין בנו כח להתקיים בה. ויהושע בן נון וכו' פסוק זה לא הי' ראוי ליכתב פה כי אינו מכלל דבר ה' אל משה ולכן הי' לו לכתוב תחלה וידבר משה את הדברים וכו' ואח"כ בענין סיפור הקורות ואמר ויהושע וכו'. אבל נסמך אל מ"ש והאנשים וכו' וימותו כי הי' לישראל התנצלות לומר אין עלינו אשם כי הנשיאים שלנו שהם השלוחים הם הטעו אותנו כמ"ש וישיבו וילינו וכו'. וא"כ למה יגזור הקב"ה עלינו גזירה הקשה במדבר הזה וכו', לזה הביא ראיה מנשיאי יהודה ואפרים מלכי ישראל שהרי הם חיו וכו' לסבת שהכחישום וא"כ הרי הם התרו בכם ולא שמעתם אז וידבר משה את כל הדברים האלה אפילו ענין ויהושע בן נון וכו' כנ"ל ועי"כ ויתאבלו העם וכו' ולא הי' פה להשיב כלל על ראיית ויהושע בן נון וכו: