בהר סיני וכו'. אם קרוב לכניסתן לארץ בערבות מואב וכיוצא היתה ניתנת מצוה זו הי' קשה בעיניהם למונעם מלזרוע שדהו וכרמו ונחלתו אחת לכל שבע שנים תמיד כל ימי עולם. לכן דיבר לו מצוה זו בעמדם בהר סיני תיכף ליציאתם מבית עבדים ובתחלת היותם נלקחים לו לעם סגולה אשר עדיין לא נתחזק להם היותם יורשים את הארץ ואז כל התנאים שיתנה עמהם יהי' בפיהם לנופת צופים וז"ש וידבר ה' אל משה מצוה זו בהר סיני תיכף אז כדי שיהי' לו פתחון לומר לו דבר אל בני ישראל וכו'. ושבתה וכו':או ירצה במה שנבאר כי כל המצות התלוים בארץ אינם מורים כ"כ חיבתו בארץ וקדושתה העליונה כמו מצות שמטה ויובל אשר חס הקב"ה עליה עם היותה דומם בלתי מרגיש שתשבות כדרך בני אדם ששובתין ממלאכות בשבתות ויו"ט ובפרט שהקב"ה כינה את שמו בזה כמ"ש ג' פעמים שבת לה' והקב"ה צופה עתידות תיכף בהר סיני טרם ענין המרגלים הקדים לאמר למשה מצוה זו כי עדיין יחשוב לכנס בה אבל אלו אמרה אחר המרגלים שנגזר גזירה עליהם שלא יכנסו לארץ אלא בניהם ויהושע בראשם לא יהי' נחמה למשה ע"ה בזה כי לא זכה ליכנס לארץ הקדושה כזו:או ירצה רצה להודיעה סוד המצוה וטעמה היטב ענין וספרת לך שבע שבתות ז' שמיטות ואחריהן שנת היובל שנת החמשים והודיעו כי ענין זה כענין הר סיני אשר לא ניתנה התורה בו ולא נלקחו לנחלתו יתברך עד סוף חמשים יום כי ספרו שבע שבתות ימים ואח"כ קבלו התורה וזה להורות ענין מציאות האלהות אשר' ברא העולם בששת ימים וישבות ביום השביעי ואח"כ גם בנתינת התורה נתאחרו ז' שבתות ימים להורות על הנזכר ועתה בבואם אל הארץ יראו הוראה זו של שני הדברים אם ענין האלהות בבריאות העולם ואם נתינת התורה וז"ש בהר סיני וכו':דבר אל בני ישראל נקשר עם הדרך הראשון כי כדי שיקבלו עליהם המצוה הזו דיהי' קשה בעיניהם כנ"ל לכן בתחילה דבר אליהם קשות להגזים עליהם הדבר וזהו שתאמר להם כי הנה בתחלה היו עבדים לפרעה ובלי שום זכות גאלם הקב"ה כמשז"ל על לבא לקחת לו גוי מקרב גוי ואלו הוציאם היו לנו להורות לו כל ימינו ולא די זה כי אם גם להביאנו לתת לנו את הארץ ע"ד הנאמר בהגדה אלו הוציאנו ממצרים ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו על אחת כמה וכממה טובה כפולה וכו' ובפרט כי ארץ הזו כבר נכבשה בידי הכנענים וזכו בה ומאיזה כח יוציאה מידם ויתנה להם כמשז"ל על כח מעשיו הגיד לעמו' וכו' וא"כ כאשר הקב"ה ישאל מהם שנה אחת לז' שנים שתשבות הארץ אין להרהר כלל וז"ש דבר וכו' ואח"כ שכבר קבלו עליהם זו המצוה אז ואמרת אליהם אמירה רכה כאב את בן ירצה לפייסם ולהודיעם כי אדרבה מרוב אהבתו אותם נתן להם זו המצוה כי בזה יוכר מעלתם אשר הכניסם לארץ קדושה כזו אשר השי"ת דורש אותה לתת לה מנוחה ושביתה וכיוצא בדברים אלו:או ירצה כי כל מצוה אשר פשוטה ונגלה ויש לה טעם מבואר ומיושב לא נאמר בה דיבור כפול אבל מצוה זו אשר אין לה טעם כלל כנ"ל לתת שביתה ומנוחה לארץ דומם לכן נאמר בה ציבור כפול דבר אל בני ישראל בתחלה ענין המצוה בעצמה ואח"כ ואמרת אליהם סוד המצוה והרמז שלה עד שיכירו גודלה וענינה ולכן בענין המצוה בעצמה הזכיר דיבור בגילוי לאכרזא מילין בפרהסיא כנזכר בספר הזוהר אך בסוד ורמזי המצות הנאמרים בחשאי מן פה לאוזן נאמר אמירה כמו ואמרת בלבבך:או ירצה דבר תחלה לשון קושי והיא מ"ש כי אינה שלכם ואו אל הארץ אשר אני נותן כי הארץ בעיניכם אם אשאל מכם ושבתה הארץ שבת לה' אשר הוא נתנה לכם ואח"כ ואמרת אליהם דרך פיוס והוא מ"ש שש שנים תזרע ארצך וכו' ולא נאמר הארץ והכרם אלא ארצך וכרמך כי כבר השי"ת נתנה לכם ושלכם היא חשובה ועל שמכם נקראת כי בתחילה היתה שלו כמ"ש ז"ל על לה' הארץ ומלואה ואח"כ והארץ נתן לבני אדם וז"ש ארצך כרמך וכו' ובזה יתורץ דהל"ל דבר וכו' שש שנים תזרע וכו' כי בתחילה באות ששת שנים של הזריעה ואח"כ בשביעית תשבות ולמה הקדים ושבתה הארץ וכו' קודם שש שנים וכו'. האמנם הזכיר ושבתה הארץ כנגד דבר ואח"כ שש שנים וכו' כנגד ואמרת וכו':ובזה יובן ויתבאר ושבתה הארץ שבת לה' מה צורך באומרו שבת לה' האמנם תירץ קצת התמיהה שזכרנו כי הארץ דומם היא ולא שייך לאמר בה ושבתה הארץ ולז"א שבת לה' ירצה אע"פ שאין נופל בארץ הדוממת לשון שביתה אין זה רק דמיון ורמז לזכירה אל אשר הקב"ה שבת שאינו רק זכרון ודוגמא להורות איך הש"י שבת ביום השביעי וז"ש שבת לה'. או ירצה ושבתה וכו' הרגיש כי אין זו שביתה אמיתית כי לא נאסר שנה השביעית אלא מלזוע ולזמור אך האלנות הנטועים ומוציאים פרי מאליהם בשביעית וכן בענין הזרעים אם צמחו בה ספיחים מאליהם אסור לקוצרן במגל וכדומה אבל לוקט הוא דרך הפקר יד הכל שוה בהם לך ולעבדך וכו' ולבהמתך ולחיה וכו' והנה האלנות והספיחין ההם הרי הקרקע אינה שובתת מהם וטורחת בגבולם א"כ השביתה העיקרית הי' מן הראוי או שיעקרו כל האלנות והזרעים בשביעית מן הקרקע או על הפחות שהיו כל הפירות ההם והספיחין אסורין בהנאה לז"א ושבתה הארץ שביתה שהיא כעין השבת של הש"י, והענין כי השביעית רמז אל יום השבת כי בו שבת אלקים והרי השבת עצמו מצינו שלא נאסר אלא לחדש בו מלאכה לזרוע ולנטוע אבל מה שכבר נטע וזרע בה הש"י בששת ימי בראשית באומרו תדשא הארץ דשא ועץ עושה פרי וכו' והנה ביום השבת נשארה הקרקע נטועה וזרועה ואי אפשר שלא גדלו הזרעים והאלנות כל שהוא ביום השבת והגידול הוא הכל בכחו ית' גם האדם והבריות כולן שכבר נבראו בששת ימי בראשית גם ביום השבת נשארו חיים והוא יתברך מחיי' את כולם א"כ איך אומר וישבות ביום השביעי אלא וודאי שהכונה הוא שלא עשה מלאכה ביום השבת מחדש לזרוע ולנטוע ולצור יצורים כמו בששת הימים. אבל את אשר כבר משה בששת ימים נשארו קיימים והוא מחיי' אות' אף ביום השבת כמו כן ושבתה הארץ מזריעה ונטיעה שהם, אבל מה שכבר זרוע ונטוע לא נעקור אותה גם לא נמנע מלאסוף פירותיהם וז"ש שש שנים תזרע וכו', ירצה הנה איסור השביעית הוא היפך היתר השש שנים כי שש שנים תזרע ארצך ותזמור כרמך וגם תאסוף אתה לבדך התבואה של הזריעה והנטיעה ואמנם בשנה השביעית שנת שבתון אשר יהיה לארץ הוא היפך ההיתר הנ"ל כי שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור ולא תזרע והתבואה הכוללת את הזרעים ואת האילנות אעפ"י שהם צומחות מאליהן ונקרא ספיח וענבי נזירך כלומר שנזרת והפרשת עצמך מהם ולא עשית בהם מלאכה עכ"ז אסורין הם באסיפה אם תאספם בערך שהם שלך וז"ש קצירך זירך עשית מלאכה בידים אלא שצמחו מאליהן אף עפ"י שבשנה ההיא נקרא שבת הארץ יש קצת היתר וז"ש והיתה שבת הארץ לכה לאכלה ולא אמר והיתה שבת הארץ לאכלה לך ולעבדך וכו' אלא אמר לכם לאכלה כלומר אין בזה היתר אכילה אא"כ היא אכילה כוללת לכם יחד בהשואה אחת לך ולעבדך וכו' ולבהמתך וכו' כדרך ההפקר שיד הכל שוה בו ובערך זה נקרא שבת הארץ האמנם שאף הספיחין יהי' אסורין לגמרי אפי' דרך הפקר זה אינו כיון שלא נעשה בהם מלאכה, וענין לא תזמור ולא אמר לא תטע כענין אומרו לא תזרע רצה להודיענו כי גם הזמירה נטיעה היא כי ע"י כך גדילים הפירות כי הזמירה מתחזקת כשאינם ארוכה ומתפשטת כנודע:או ירצה ושבתה הארץ וכו' הרגיש הקושיא הנ"ל כי הארץ דוממת ומה שביתה היא צריכה ומה טעם בשביתה זו לז"א שבת לה' ירצה לצורך השי"ת והענין במה שנתבאר טעם השביעית מה ענינה והוא מה שפירשו בפ' וילך בענין מצות זה רק לכרמו וזה לשדהו בחריש ובקציר בנטיעה ובאסיפה תורה מה תהא עליה והאכילה מוכרחת לכן נתן להם יום אחד בשבוע הוא יום השבת שישבתו בו מכל מלאכה ולא יהי' להם עסק אחר כי אם התורה אח"כ נתן להם חודש הז' לז' חדשים הוא חודש תשרי כולו להשי"ת בקדושה ובמצות ובתשובה כמשז"ל ובחודש השביעי שהוא שבע מן המצות ומהיכן הוכרחו להוציא הדבר מידי פשוטו אלא נתכוונו למה שאמרנו כי כוונת חודש הז' הזה הוא להשביעם אז במצות:עוד נתן להם שנה אחת בכל ז' שנים שבת לה' לעסוק בו בתורה ולכן הי' הדברים במדרגה כי יום השבת הוא יום א' קצר יש בישראל כח לשבות מכל מלאכה ביום וחודש הז' שהוא יותר ארוך רוב החודש נאסר במלאכה ולא כולו והשנה הז' א"א לשבות בו מכל המלאכות כענין שבת לכן לא נאסר רק במלאכ' עבודת הארץ כדי שיעסקו בתורה וז"ש ושבתה הארץ לא לסיבת עצמה אלא שבת לה' וכיון שעיקר שביתת הארץ אינה אלא לה' שיעסקו ישראל בתורה א"כ ראוי לך כי שש שנים תזרע ותזמור ותאהוף ולא תתעצל כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה ובזה יתורץ מה צורך להשמיענו שש שנים תזרע והי' די שישמיענו ושבתה הארץ בשנה השביעית שדך לא תזרע וכו'. האמנם עצה טובה קמ"ל דכיון דאני מצוך לשבות בשביעית לשתעסוק בתורה מוכרח אתה כי שש שנים תזרע וכו' כדי שלא תתבטל אח"כ בשנה הז' לנטוע ולזרוע ולא תוכל לעסוק בתורה ולכן בשנה הז' שבת שבתון יהיה לארץ כדי שיהיו שבת לה' ולכן שדך לא תזרע שלא תתבטל מעסק התורה:ואמנם את ספיח קצירך וכו' גם הוא לא תקצר בריבוי כנ"ל יען יש בו טורח מלאכה וביטול בעת הקצירה והבצירה והאסיפה ותתבטל גם בזה מעסק התורה האמנם והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא נאסר לגמרי להיותו שבת לה' כנ"ל אלא לענין זה יהי' נקרא שבת הארץ בלבד ולא שבת לה' והוא שתלקוט מעט מעט הראוי לאכילה לפי שעה כדרך לבהמתך ולחי' אשר בארצך אשר אינם קוצרים ובוצרים ביחד לצורך השנה כי זה ביטול מעסק התורה אמנם תהי' כל תבואתה כולה ר"ל כמו היא הרבה לא תבצרנה ביחד אלא תניחוה לאכול כדי שיעור אכילה ואכילה בלבד וז"ש לאכול. גם ירמוז כי לא די שאין איסור בדבר זה אלא אדרבה הוא מצוה לפי שבאופן זה אדרבה מתקיים שבת לה' היטב כי בהיות לכם מה לאכול תוכלו לעסוק בתורה וז"ש והיתה שבת הארץ לאכלה כלומר על ידי שתאכלוהו ותקיים היטב היות שבת שתוכלו לעסוק בתורה כי אה לא יהי' לכם מה לאכול לא תעסקו בתורה וכיון שכן עיקר הכוונה להתירו אינו אלא לכם שתעסקו בתורה וז"ש לכם לאכלה אלא שכיון שבהכרח הוא שיש לך עבד ואמר ושכיר המסייעך בשש שנים בזריעות השדה ויש לך בהמות לחרישה ולעבודה לכן נתת היתר גם להם לאכול:או ירצה והיתה שבת הארץ וכו' לשון שכר כלומר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית אנו ועבדנו ובהמתנו לז"א אם תקיימו מצות השביעית ע"ד הנ"ל מבטיח אני אתכם כי הספיחי' הגדילים מאליהם שלא ע"י מלאכה אלא דרך שביתה כי ע"כ נקראים שבת הארץ יהי' הסתפקות בה שיספיק לאוכלה לכולכם לך ולעבדך וכו' ואף גם לבהמתך שאתה צריך להם לשחיטה ולחרישה ולמשא ולא עוד אלא אפילו אל החיות שאינם ברשותך אלא שיש לך קצת הנאה מהם לפרקים כאשר תצוד ציד חיה אשר תאכל הנה בהיותה בארצך יספיק זכותך שבספיחים ההם יהיה לאכול לכל הצורך להם:ובזה יתורץ ג"כ אומרו כי תבואו אל הארץ אחר מה שאמר למעלה בהר סיני לאמר כלומר הנה בהר סיני נתתי לכם כל התורה ואמנם כי תבואו אל הארץ מוכרחים אתם להתבטל מעסק התורה בעובדיכם את הארץ ע"כ אנכי מצווך לאמר ושבתה הארץ שבת לה' לשתעסקו בתורה שנתנה לכם מהר סיני. ובאומרו שש שנים תזרע כבר הקשינו כי הוא מיותר ותירצו ב' דרכים או שהכוונה להשוות דין איסור השביעית אל היתר השש שנים או שעצה טובה קמ"ל הנזכר גם אפשר ירמוז אל מה שנודע כי לא די שאסור לחרוש ולזרוע וכו' בשביעית אלא אף גם בערב שביעית אסור לחרוש או לנטוע לצורך השביעית כנודע שיעור הזמנים שקצבו חכמים במשנה:ובזה יתורץ ג"כ קושייא אחרת דהל"ל שש שנים תזרע שדך ותזמור כרמיך כי שש שנים לבד הם ולא שש ושש האמנם ירמוז אל הנ"ל באופן זה כי כמו שזריעת השדות אינ' חשש שנים שלימות כי הלא היורה והרביעה אינה מתחלת מתחילת תשרי אלא או בחשוון או בכסליו ואח"כ בפסח זמן קציר שעורים לעומר ובשביעית קציר חטים לשתי הלחם ונמשך חודש או שני חדשים ואח"כ באב ובאלול עבר זמן הקצירה בארץ ישראל המבכרת פירותיה א"כ אין כל שנה מהם בבחינת הזריעה שנה תמימה מיום ליום וז"ש שש שנים תזרע שדך ועד"ז יהי' שש שנים של נטיעה באילנות אף על פי שאפשר להיותה שנה תמימה יהיו השנים של הנטיעה כמו השנים של הזריעה שבסוף השנה בטלים ממלאכת הקצירה וא"כ ערב שביעית שהוא שנה ששית לא תוכל לחרוש או ליטע אילנות בסופה כנ"ל:גם ירמוז אל מ"ש ר' ישמעאל על ואספת דגנך וכו' דברים ככתבן שצוונו השי"ת שינהוג בהם דרך ארץ כמ"ש כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וז"ש בהר סיני לאמר וכו' כי אעפ"י שבהר סיני נתתי לכם התורה ואמרתי לכם והייתם לי סגולה וכו' איני מכביד ומטריח עליכם שלא תעסקו כלל במלאכת דרך ארץ כדעת רשב"י החולק על ר' ישמעאל אמנם כי תבואו אל הארץ וכו' שש שנים תזרע וכו' אתה בעצמך ואספת וכו':ועוד טעם אחר לפי שגם בזריעות הארץ ובאסיפה יש הכרח לכמה מצות הלא הם לא תחרוש בשור וחמור לא תזרע כלאיה כי תקצור קצירך וכו' פאה ולקט ושכחה ומעשרות וכל אלו מצוה בך יותר מבשלוחך וא"כ טוב הוא. שאתה בעצמך תזרע וכו' לקיים המצות הנ"ל על ידך ממש וזה ירמוז באומרו שדך כרמך ולא אמר השדה או הכרם לרמוז אל משה"כ ובוצע ברך ניאץ ה' כי המקיים מצותיו כראוי בענין הזריעה וכו' אז נאמר בו והארץ נתן לבני אדם ואינה גדל בידם ונקראת שדך כרמך ואם אינך מקיימין אז נאמר לה' הארץ ומלואה והנהנה ממנה מעל ועליו נאמר גוזל אביו ואמו:או ירצה ע"ד רמז כי תבואו אתם הנשמות הנקראים בני ישראל סבא הוא השי"ת. כנודע בסוד ויקרא לו אל אלהי ישראל כי כיון שהשי"ת הוא אלהי ישראל והנה גם הוא יתברך נקרא ישראל לכן ג"כ קרא לישראל התחתון אל כשמו והרי כי הקב"ה ויעקב נקראים אל וישראל. וכאשר תבואו מעולם הנשמות אל העוה"ז השפל בעת יצירת הולד הוא הגוף הנוצר במעי אמו מיסוד עפר הנקרא ארץ וירידה זו אני הוא העושה כך כמ"ש ועל כרחך עתה נוצר וכו' וז"ש אשר אני נותן לכם גם שלא נאמר שהנשמה נוצרהה ע"י הקב"ה והגוף ע"י אביו ואמו הגופנים כי אינו כך אלא גם הגוף הנוצר בארץ אני הוא. הנותנו לכם כי הכל הוא מעשי ידיו ומתחילה נתן הקב"ה כח באיש ואשתו להוליד הגיף ההוא כנודע וא"כ מאחר שגם הגוף שלי הוא וכמו' שאנו עתידין לבאר בעזה"י על פסוק כי לי הארץ א"כ מוכרח אני כמו שאני חס על הנשמה אחר הפטירה לתת לה שכר טוב ומנוחה בעוה"ב גם אחוס טל הגוף כי הכלי שלי הוא ולכן מחלה אני פניכם שתחוסו גם על גופותיכם שאחר הפטירה יהיה לו מנוחה בקבר כמ"ש ונחך ה' תמיד והשביע וכו' וגם עצמותך שהם הגוף יחלוץ וכו' כנודע בספר הזוהר ענין המנוחה העצומה שיש אל גוף הצדיק בקבר ע"י הנפש השורה על הקבר וז"ש ושבתה הארץ ולא שביתה גופניות שתשבות ממלאכה כי גם גופות הרשעים שובתים ממלאכה בקבר אמנה תשבות שבת לה' כי שם נמשך לו מנוחה מן הש"י כמ"ש ונחך ה' וכו' משא"כ גוף הרשע שדין שמים העליון נשפט בו בקבר בסוד חיבוט הקבר ובסוד ויצו וראו בפגרי אנשים וכו':והודיע ע"י מה תשבות הארץ שהוא הגוף ואמר שש שנים וכו' הנה ימי שנותינו שבעים שנה וכל עשרה מהם נקרא בחינה אחת ולכן השבעים נקראים שבע שנה בסוד אי"ק בכ"ר ואמנם הששים שנים ראשונים עדיין יש בך כח כיון שלא הגיע לעשרת שנים אחרונים שנאמר בהם בן שבעים לשיבה החלושה מן הזקנה ולכן ששים שנים הראשונים תזרע שדך הוא חלקך שבארץ החיים אשר עליו נאמר עובד אדמתו ישבע לחם ובסוד לעבדה ולשמרה במצות עשה ולא תעשה וכנגד מצות עשה לעבדה אמר תזרע שדך מקומך המיוחד לך בג"ע הנקרא ארצות החיים וכנגד מצות לא תעשה שהם לשמרה חמר שש שנים תזמור כרמך ולז"א תזמור שהם כריתות הענפים הרעים המסתעפים בזמורות הכרם המזיקין מלתת כחו בו והוא כנגד סור מרע כריתות העבירות ולזה לא אמר תטע כרמך אלא תזמור. והנה השככר המזומן לך ע"י הזריעה והזמורה האלו נקראים תבואה ולכן ואספת את תבואתה תכניסה באוצר העליון ותאספה משם כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא כל כוונתך לא תהי' לקבל פרס עושר בעה"ז אלא בעולם הבא וכמ"ש מונבז המלך אני גנזתי באוצר שאין היד שולט בו:או ירצה הזהיר אל מ"ש ר' מיאשה בר ברי' דר' יהושע בן לוי כד אתנגיד שמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וכמו שמצינו כמה חכמים במס' חגיגה שהי' מחלים פני מלאך המות הניחני עד שאחזור תלמוד שלשים יום. והנה פרי כל מה שהאדם אוסיף בעוה"ז הוא תלמוד תורתו הנקראת תבואה אשר היא גנוזה בעה"ב כי ממנו יאכל שם כנ"ל על עובד אדמתו ישבע לחם בעה"ב וז"ש ואספת את תבואתה ר"ל מה שעסק גופך הארץ הנזכר בתורה אסוף תלמודך בידך כנ"ל, ובשנה השביעית בסוף שבעים שנה אז שבת שבתון יהי' לארץ אחר הפטירה כנ"ל וזה סוד טעם משז"ל שביעית אינה משמטת אלא בסופה כי השמטת הנפש מן הגוף בסיום השבעים שנה היא ולא אחר הששים שנה וביאר כי הנה העה"ב דומה אל יום השבת אשר אסור בכל עשיות מיני מלאכות ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי שם נקרא שבת לה' שדך לא תזרע וכו' כמ"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך כו' ירצה כי כדמיון היד אל הגוף כלי שאינו יכול לעשות מאומה כי אם ע"י הידים כן דמיון הגוף אצל הנשמה שאין הנשמה יכולה לקיים מצות אלא ע"י הגוף ולכן קראו בלשון ידך האמנם הגוף אין בו כח להתנענע אלא על ידי הנשמה המניעו ונמצא כי הנשמה כח הגוף וז"ש כל אשר תמצא ידך שהוא גופך לעשות בעה"ז מצות מעשיות כי כל המעשה תלוי בגוף החומרי אלא שאי אפשר לו לעשותו אלא ע"י כחך שהוא הנשמה עשה בעה"ז כי שם בעה"ב אחר הפטירה אין מעשה וחשבון וחכמה כלל אל הגוף היורד לקבר הנקרא שאול וז"ש בשאול אשר אתה הולך שמה משא"כ הנשמה שאינה הולכת לקבר הנקרא שאול אלא בעה"ב כי יש לה חכמה ודעת ועסק חורה לאין קץ מן העה"ז וגם מעשה יש לה שם כמבואר אצלינו בענין ר' חייא בפ' הפועלים שהאבות מתפללים בכל יום וכיוצא בזה וגם חשבון יש לה שם כמבואר אצלינו כי בכל זמן עלייתה ממדריגה למדריגה יותר עליונה חוזרת לתת חשבון על דברים יותר דחים כפי בחי' מעלת אותה המדריגה וזהו סוד שמואל שאף שעבר זמן שמת נתיירא מן החשבון והדין כמשז"ל על אלהים ראיתי עולים מן הארץ זה משה ואהרן וכו' וז"ש שדך לא תזרע וכו'. את ספיח וכו' נודע מה שאמרו ז"ל על אורך ימים בימינה כי העוסק מאהבה הנקרא ימין שכרו הוא אורך ימים בעה"ב עולה שכולו ארוך והעוסק לתשלום שכר בעה"ז הנקרא שמאלה שכרו הוא עושר וכבוד בעה"ז ואמנם התבואה הנזרעת בכוונה ע"י אדם הם הנרמזים למעלה על ואספת את תבואתה בעה"ב כנ"ל ואמנם המצות הנעשים שלא בכוונת אהבה נמשלים אל הספיחים שצומחים מאליהם בלתי כוונה ואת ענבי נזירך שהפריש והזיר דעתו מהן ויעשו מאליהן כי כל אלו הם שכרם בעה"ז ופה נקצרים ונבצרים ולא בעה"ב הנקרא שנת השביעית כנ"ל וז"ש את ספיח קצירך לא תקצור ואת וכו' והטעם הוא כי שנת שבתון הוא שיהי' לארץ אבל ספיח קצירך הוא בעה"ז ואמנם התבואה העקרית שאספת בשש השנים לצורך שנת השביעית הנקראת שבת הארץ הלא והיתה שבת הארץ הנ"ל לכם לאכלה אז בעה"ב ולא בעה"ז:וביאר גודל שכר העוסק בתורה לשמה כי לא די שיבא לו שכר בעה"ב אלא גם כל הנלוים אליו בעה"ז יזונו שם בזכותו וז"ש לך ולעבדך מי ששרת אותך בעה"ז כעבד אע"פ שהוא לא עסק בתורה כי גדולה שמושה יותר מלימודה זזה בין אם הי' זה זכר הנקרא עבד או נקבה הנקראת אמתך יש להם שכר טוב בעמלם גם למי שנשכר לך בשכר ועסק בתורה בשביל ממון וז"ש ולשכירך גה לתושבך שלא עסק בתורה כלל אפילו בשכירות ממון העה"ז אלא שישב עמך בלבד בסוד והוי מתאבק בעפר רגליהם לפי שהי' גרים ודרים עמך יספיק זכותך להם, ולא די כל אלו שדומין לאנשים כי עסקו בתורה או שישבו אצלך בבית המדרש אע"פ שלא עסקו ממש בתורה. וכמשז"ל הנכנס לבית הכנסת ואינו יודע לקרות ישב מעט ואח"כ יצא ועליו נאמר אשרי יושבי ביתך אלא גם עמי הארץ הנמשלים לבהמתך כמשז"ל על לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך בהמין שלך לא יהי' עקרים מן התורה וז"ש ולבהמתך ולא די בבהמין שלך כי להיותם מתלוים טמך יש להם קצת ריח תורה אלא אף גם תהא מגין בזכותך על כל בני דורך אשר לא הי' חיים וקיימים בעה"ז אלא בעבורך להיותם חיים בארצך וז"ש ולחי' אשר בארצך לכל אלו תהי' כל תבואתך לאכל להם כמו שמצינו בר' פרידא שא"ל בת קול ניחא לך דאזכי לכל בני דרך לעלמא דאתי:או ירצה כי ה' כחות נשמה הם בסוד ה' פעמים ברכי נפשי וכל אלה כחות עליונים ועוד יש כחות תחתונים בסוד נפש הבהמיות והצומחת לכולן וכנגד היחידה אמר לך כי הוא עצמות הנשמה ושרשה ואל החיה קרא עבדך עבד היחידה אבל הוא זכר בסוד החכמה ואל הנשמה שהיא בינה נקבה אמר אמתך ואל הרות קרא שכירך בסוד מטטרו"ן כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו ואל הנפש קרא חושבך כי זו יושבת תמיד עם הגוף לא יפרד ממנה רגע כמו שאר ד' כחות כנודע. והנה כל ה' חלקים האלה שורשם מלמעלה ונקרא הגרים עמך עם הגוף בסוד גר אנכי בארץ כי אין העה"ז שלהם ובפסוק אחר בפ"ע רמז שכר החומרים הלא הוא הגוף הנקרא בהמתך כבהמה הנעשית מרכבה אל האדם שהם ה' חלקי הנשמה כנודע ולחי' הם נפש החיונית הצומחת וכו' אשר זו נקראת נפש הבהמה היורדת היא למטה בארץ וז"ש אשר בארצך ולכולם יהי' כל תבואתה של הארץ הזו שהוא הגוף כנ"ל שטרח בעה"ז יהי' די לכל הנ"ל לאכול:או ירצה ע"ד רמז אל מ"ש רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב וז"א כי תבואו אל הארץ כאשר נשמות בני ישראל סבא באים אל העה"ז הנקרא ארץ אל תחשבו ח"ו שהעולם קדמון וכפי זה מוכרח הוא שתמיד ישאר בקיומו כסברת הכופרים אמנם העולם מחודש ואני בראתיו וז"ש אשר אני נותן לכם כי אני האלוה שבראתיו והוא שלי ולכן ברשותי הוא עומד שיתנו לכם וכיון שהוא כן אם כן מעתה תוכלו להאמין כי עתידה הארץ לשבות באלף הז' וחד חרוב וטעם השביתה הזו להורות כי אני בראתיו ככתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש והנה יומו של הקב"ה אלף שנים כמ"ש כי אלף שנים בעיניך וכו' ולהורות כי אני בראתיו בששת ימים וביום השביעי שבת לה' כמ"ש ויום השביעי שבת לה' אלהיך וכו' כך האלף הז' הזה יהי' שבת לה' למען יכירו כי אינו קדמון וכמו שבידי בראתיו בידי הוא היכולת להחריב אותו. שש שנים וכו' כמו שאני עשיתי מלאכה בו בששת ימים כן אתם ששת שנים שהם שיתא אלפי שנים תזרע ארצך וכו' ובכלל דבריו נתן טעם כי מכיון שעתיד להחריבו באלף הז' א"כ למה טרח לבראתו לז"א שש שנים וכו' ירצה מה שאז"ל על בראשית ברא וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו שיעסקו במצות ובתורה הנקראת ראשית דרכו ברא אלהים את השמיה וכו' כי העה"ז עולם המעשה ורצה הקב"ה שלא יהי' לישראל בושה באכלם משולחן גבוה בחנה דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכלא ביה ונתן להם עולם המעשה היות להם פתחון פה לאכול משכר טרחם בעה"ז הגנוז להם לעה"ב שהוא אלף הז' כנודע וז"ש שש שניה וכו' וע"י טרחך בתורה ובמצות תאסוף את תבואתה ותגנוז אותה בעה"ב להיות התבואה והשכר ההוא גנוז לעולה הבא אלף השביעי וז"ש ובשנה השביעית שבת שבתון וכו' ירצה שבת לבחינת הנשמות שאין להם שם טורח ומעשה כמ"ש ושה ינוחו יגיעי כח בתורה ובמצות ושבתון יהי' לארץ עצמה שלא תטרח הארץ ותצמיח זרעיה ופירותיה כבתחלה וז"ש שבת ושבתון וכו':את ספיח וכו' הודיע כאן מ"ש בספר הזהר פ' פקודי ובפ' שמות כי בהני שיתא אלפי שני:חסר קטע: