אם בחוקותי תלכו וכו'. למעלה הזכיר שתי מצות הא' לא תעשו לכם אלילים והב' את שבתותי תשמרו. בא עתה להודיע מה שהודיענו רז"ל כי הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה והמשמר שבת כמקייה כל התורה כולה וזהו שסמך אם בחקותי ואת מצותי וכו' כי בהיותכם מקיימים שתי המצות הנ"ל כאלו אתם מקיימים כל החוקים והמצות. או יהיו ענין הסמוכות למעלה אמר את שבתותי וכו' והענין לאמר הנה כמה הזהרתיך על שמירת שבת יותר מכל התורה כולה והטעם לפי שבה יאמין האדם יסוד האלקות כי ששת ימים עשה ה' וכו' וא"כ כפי זה יהי' פקפוק בדעתיכם והתרשלות מלהקריב הקרבנות בבית המקדש ביום השבת המקודש מלעשות בו שום מלאכה כי ח"ו זה הענין מבטל קיום שמירת השבת וסוד האמונה. לז"א ומקדשי תיראו לקיים בו כל המצות והקרבנות שצוויתי אתכם טליו ולא תזלזלו בו מפני השבת אלא אדרבה יהי' מוראו עליכם בתכלית לקיים קרבנותיה ואמנם אל תהרהרו אחר הדבר הזה כלל לפי כי אני ה' ואני האוסר המלאכה ביום השבת ואני המתיר אותה בביהמ"ק וכמו שאתם מקיימים מצותי בשמירת השבת כך אתם מקיימים מצותי בהקריבכם הקרבנות בבית מקדשי ואמנם עכ"ז שנתן טעם לשבח במ"ש אני ה' עדיין הקושיא במקומה עומדת איך אוסר ומתיר המלאכות בשבת לז"א אם בחקותי וכו' ירצה התורה שנתתי לכם כלולה מחקים שאין 'להם טעם וממצות שיש להם טעם וכולם גזירת מלך הם אין להרהר אחריהם כי אין בכם כח לדעת סודות התורה וטעמיה כנודע וז"ש אם בחקותי ואת מצותי וכו'. והנה לפי שהמצות שהם אותם שיש להם טעם המתיישב על לב האדם בני אדם חפצים לילך הם לחקור ולדעת ענינם היטב אלא שבענין שמירתם לקיומם לפעמים יתרשלו מפני הטורח אבל המצות הנקראי' חוקים שאין להם טעם כלל לא די שאינם טורחים בעשייתם אלא אף גם ללכת בהם להיותם חוקרים ועורחים ללומדם ולדעת ענינם מתרשלים יען אינה מוצאים בהם שום טעם ולכן בענין החוקים הזהיר אף על ההליכה והחקירם והידיעה בהם כמ"ש תלכו כי מאחר שילכו בהם יהי' להם החוקים כשאר המצות. ולכן ר"ת בחוקותי תלכו ואת מצותי, בתו"ם. כי לפי שאין בהם טעם הזהיר ללכת בהם בתום לבב בלי הרהור. אמנם בענין המצות אין צורך להזהיר על ההליכה בהם רק על השמירה והקיום אשר לא יניחם האדם ברצון רק בהתרשלות מפני הטורח אשר בקיומם וז"ש זאת מצותי תשמורו וכו' ולפי שהמצות יתחלקו לב' חלקים רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה הזהיר על שניהם כי כנגד מל"ת אמר תשמרו ר"ל שמרו עצמיכם מלעשות. וכנגד מצות עשה אמר ועשיתם אותם בקום עשה. ואמנם הקדים שמירת מצות לא תעשה אל עשיית מצות עשה ע"ד שאמר הכתוב סור מרע בתחילה ואח"כ עשה עוב כדי שבקיום עשיית מצות עשה לא יהי' כטובל ושרץ מצות לא תעשה בידו:או ירצה בא להזהיר עתה על קיום כללות תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהיא פירוש תורה שבכתב כנודע ולהיות זה הענין כולל לכן נתבארו בו הברכות והקללות בקיומם או בביטולם. ולכן התחיל בתורה שבכתב וקראה חוקים לשון חקיקה וכתובה כי נתנו בכתב בעט ברזל ועופרת גם הזכיר בהם לשון הליכה כאדם המהלך ברגליו על הקרקע שיש בו ממש כך המקיים תורה שבכתב הנה נקרא מהלך בה ממש ודורך בדרכיה הנרשמי' וחקוקים ז"ש אם בחוקותי תלכו קראם חוקים והליכה וכנגד התורה שבע"פ שלא ניתנה ליכתב אבל נצטוו בה בעל פה קראם מצותי שנצטוו בהם מפי הגבורה וגם לא הזכיר בהם הליכה רק שמירה ועשיה כי אינם רשומים וחקוקים להלוך בהם כאדם המהלך בדרך הנרשם והנחקק בקרקע כדרך תורה שבכתב והנה המצוות באו בתורה שבכתב דרך קצרה מאוד מאוד ואח"כ נתארכו ונתפרשו בתורה שבע"פ באורך גדול כנודע מהלכו' שבת הכללות בפסוק לא תעשה מלאכה מקרא מועט והלכות מרובות לאין קץ ונמשל אל טיפת הזרע שמזריע האב ובה נכללו בדקות גדול כל העתיד להיות ובהנתנה בבטן האשה יוצאת הטיפה ההיא מכח אל הפועל לרמ"ח אברים ושס"ה גידים ועור ובשר וגידים ועצמות ושערות וציפרנים ומי שיש בו דעת יבחין כי כל הפרטים האלו בכח הי' באותה הטיפה ולא נתגלו עד יצירתם בבטן האשה אכן הכל הי' בכח באותה טיפה של האב כן היא תורה שבכתב ותורה שבע"פ הכל אחד והמינים הכופרים בתורה שבע"פ אין להם חלק אפילו בתורה שבכתב כי תורה שבכתב רומז אל טיפת האב ושבע"פ אל יצירת האם וזהו סוד שמע בני מוסר אביך היא תורה שבכתב הנמשכת מטיפת האב וגם תורה שבע"פ לא תטוש אותה בחושבך שאינה מכלל תורה שבכתב כענין המינים והקראים יש"ו כי הלא היא מצות אמך הנמשלת ליצירת האם אשר בה נתפרש כל מה שהי' סתום בתורה שבכתב ולפי שהי' עולה בדעת לנטוש אותה לסיבה הנ"ל לכן הוצרך לאמר ואל תיטוש וכו' ולא אמר ושמע ולפי שבתורה שבע"פ מגלה ומורה את הסתום בתורה שבכתב לכן קראה תורת אמך לשון הוראה וגילוי, וע"כ ר"ת אם בחוקותי תלכות ואת הוא אבו"ת כי החוקים הם האבות הנקראים תורה שבכתב ור"ת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הם אמו"ת כי המצות הם תורה שבע"פ הנקרא אמות כנ"ל:או ירצה שאגב אורחי' הודיע ענין מצוה גוררת מצוה כי תחילה אם האדם הולך בחוקותיו ית' לחקור ידיעתם וטעמיהם דרך לימוד יכנס האהבה בלבו ומזה יבא אל זאת מצותי תשמרו בשב ואל תעשה מל"ת ביודעו חומר המצות ומזה ימשך גם בקום עשה ועשיתם אותם בסוד דע את אלהי אביך ועבדהו וכמשז"ל גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ולזה לא אמר אם בחוקותי ואם את מצותי. אלא אם בחוקותי וכו' מובטח הוא כי את מצותי תשמרו:או ירצה על משז"ל על רועה זונות יאבד הון האומר הלכה זו נאה וזו אינה נאה יאבד הונה של תורה ואמר כי האומר מצות אלו שיש בהם טעם אקיים וחוקים שאין בהם טעם לא אקיים ודאי שיאבד הון כל המצות ולא יקיים אפילו א' מהם אבל אם בחוקותי תלכו אז מובטחי' אתם כי כל מצותי שיש להם טעם חשמרום ועשיתם אותם:או ירמוז קרוב אל הדרך הזה והוא כי אף אם האדם יקיים החוקים והמצות אם יזדמנו אעשה אני המצוה שיודע אני טעמה וחביבה לפניו שתיהן חוק ומצוה אפשר שיאמר יותר טוב בעיני ואעשנה בשמחה ובטוב לב יותר ממה שאעשה החוק שאין לו טעם ואין לי שמחה בעשייתה ולכן הקדים אם בחקותי תלכו ואח"כ ואת מצותי תשמרו. והטעם כי לא נתן הקב"ה המצות לישראל אלא להרבות שכרם כמ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה לה תורה ומצות דמאי אכפת ליה להש"י אם שוחט מן הצוואר או מן העורף וכמו שציוו רז"ל עשה הדברים לשם מי שצווה אותם וא"כ הרודף אחר המצוה אינו ניכר כ"כ שכוונתו לעשות רצון קונו רק מפני שהשכל מחייבין כמו הגזל וכבוד אב ואם וכיוצא אבל הרודף אחר החוקים אין ספק כי כל כוונתו לשם שמים מבלי פניה אחרת כמו הגזל וההונאה וכיוצא שיש מי שאינו עושה אותם רק לקיום המדינה כנודע:או ירמוז לתרץ קושיא עצומה נתחבטו בה הרמב"ן וכל המפרשים כי הרי ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס והקב"ה אומר להיפך אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכו' אבל הענין כי ע"מ לקבל פרס הנאות העה"ז הוא אסור אבל ע"מ לקבל פרס זכיות אדרבה משובח הוא. והוא כי נודע הוא כי שכר מצוה מצוה ופרס ושכר כזה ראוי לו לאדם לרדוף אחריהן. וז"ש אם בחקותי תלכו וכו' השכר שתקבלו ממני הוא שאעזור אתכם לקיים מצות אחרות ואת מצותי תשמרו כי שכר מצוה מצוה ושכר כזה יאות לכם לקבלו ואז אני אע"פ שלא עבדתם אותי על מנת לקבל פרס העה"ז אני מעצמי ונתתי גשמיכם וכו' אבל אתם לא תבקשו מעצמיכם פרס זה אלא הפרס הנ"ל שהוא ואת מצותי תשמרו אתם בעצמיכם ורדפו אחר הפרס הזה:או ירצה יתרץ קושיא חזקה גדולה מהנ"ל והוא כי ח"ו נראה שאין שום בטחון לצדיקים בעה"ב אשר הוא העיקר והנצחי ושכר מצות בההוא עלמא ליכא ח"ו אבל בהאי עלמא וזה הירוס כל פינות תורתינו הק'. ויש מי שתירץ כי לפי שהוא נעלם לא נתפרש ועדיין הקושיא במקומה האמנם האמת הוא כי גם שכר העולם הבא נזכר כאן אלא שלא יגלה היטב ענינו לכל להיותו נעלם וזה במה שחזר ואמר ואת וכו' כי אם בחוקותי תלכו בעה"ז השכר הוא ואת מצותי תשמרו בעה"ב. והענין כי השוטים ושאר האומות חושבין כי העוה"ב כולו הנאות ואכילות ושתיות וכו' וחלילה למאמינים בכך. האמנם השכר האמיתי הוא משז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה והקב"ה יושב ודורש להם רזי התורה וטעמי מצותיה מה שלא נתפרשו בעה"ז כנודע על אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וזהו סוד ילכו מחיל אל חיל שהם בתי ישיבות זו למעלה מזו ולא די זה אלא אף שמצינו שם מקיימים המצות כהלכתן ברוחניות וכמו מתפללין תפילתיהן בכל יום וז"ש ואת מצותי תשמרו וכו' ולרמוז לזה הזכיר המצות בתחילה בלשון חוקים כי טעמם של מצות לא נגלו בעוה"ז ובהיותם פה בעה"ז נקראים חוקים אך בעוה"ב נגלה טעמם וקראם מצות. גם חיי העה"ז נקרא הליכה בסוד כי הולך אדם אל בית עולמו ובסוד כאורח נטה ללון כי נמשל לדרך והעה"ב נמשל לטרקלין ובית מנוחה ולז"א תלכו ולבסוף אמר תשמרו. והודיע כי זולת היות קרן המשומר לעולם הבא הנה גה הפירות אוכל אותה בעה"ז וז"ש ונתתי גשמיכם וכו' ואמנם מי שיש לו עינים לראות יבין כי גם כל הברכות האלו כולן הם ברכות רוחניות ולא גשמיות וכמו שנבאר בס"ד ולרמוז כי את מצותי תשמרו הוא בעה"ב לכן ס"ת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הוא יומ"ם כמו שנודע על תשת חושך ויהי לילה זה העה"ז הנמשל ללילה תזרח השמש זה העוה"ב הנמשל ליום ונתתי גשמיכה וכו' ירמוז אל משז"ל כל הנהנה מן העה"ז בלא ברכה מעל ועליו נאמר גוזל אביו ואמו ואמנם אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי במתנה לכם את גשמיכם ולא יחשבו אצליכם בתורת גזל כיון שאתם מקיימין תורתי אתם ראוים לקבלם בתורת מתנה גמורה ואז נקראו גשמיכם שלכם ולא גשמים סתם וכמו כן הארץ תתן לכם את היבול שהיא שלה מה שטרחה בה ויתננה לכם במתנה וכן עץ השדה פריו שהי' שלו בתחלה יתנהו לכם במתנה:או ירמוז אל כל התנאים הנצרכים אל הגשמים כדי שלא יהיה לבטלה ח"ו והתחיל בבחינת הנותנם כי כהונתכה על ידי שליח אין ברכה כראוי מצויה בהם ואמנם ונתתי אני ולא שליח וכמ"ש יפתח ה' לך אוצרו הטוב כי המפתח שנ גשמים של ברכה הוא בידו ית' ועי"כ ונתנה הארץ ועץ השדה וכו' מיראתו ית' שהמטיר עליה ע"י עצמו משא"כ אם היה על ידי שליח שלא תחוש אליו. ובבחינת הגשמים עצמם אמר גשמיכם ולא אמר מטר ארצכם כי הנה טיפת השמים לארץ הוא כמו טיפת הזכר והולידה והצמיחה וכו' וכשהטיפה מוזרת ואינה ראויה להולדה פולטת האשה אותה מן הרחם ואינה יוצרת עובר ואמנם המטר הזה יהי' גשם גמור ראוי לגדל ולהצמיח ממנו תבואה מוגשמת גשמיות ולא טיפת מים מוזרת ואח"כ יצטרך בחינה השלישית והוא שאף אם יורידנה הוא ית' בעצמו ויהי' גשמים גשמיים כאשר הענין גורם אף אם כבר נגזרה גזירה בר"ה יורדת אח"כ על המדבריות לז"א גשמיכם שלכם ולא יתננה על המדבריות שאז אינם לכם ועי"כ ונתנה הארץ יבולה מה שהובילו ונתנו לה בעת הגשם משא"כ אם ירדו על המדבריות. וגם להורות לזה קראה ארץ כמ"ש ויקרא אלהים ליבשה ארץ ואם ירדו על המדבריות נקרא יבישה ולא ארץ וז"ש ונתנה הארץ וכו' וכן ועץ השדה ולא עץ המדבר אח"כ בחינה הד' והיא כי לא יספיק גשם אחד אף אם יהי' בו כל התנאים הנ"ל ולז"א גשמיכם בלשון רבים ביו"ד בין מ' לכ' שיהי' גשמים רבות לרוות את הארץ ועי"כ ונתנה הארץ יבולה כל הכח אשר בה ועץ השדה יתן פריו כל הראוי לו ולא אמר יבול או פרי אלא יבולה פריה. אח"כ תצטרף בחינה ה"ה כי אף יהיו גשמים רבים ובכל התנאים הנ"ל צריך ששני הגשמים יבואו בעתם הראוי להם הלא הם יורה בחשוון ומלקוש בניסן כנודע כי הם כעין התשמיש הבא בעונתו כי לכך נקרא רביעה כי הזמנים האלו של רביעה בראשונה ובאחרונה מוכרחים הם לענין התבואה הנזרעת בזמן הרביע' שתהיה כהלכתה וז"ש ונתנה הארץ יבולה והן לענין האילנות שהם על ידי המלקוש ועץ השדה יתן פריו:עוד בחינה ששית כי החמשית היא זמן החדשים וזו בחינת זמן ששת ימי המעשה וכמשז"ל בלילי רביעית ובלילי שבתות ועליהם אמר גם כן גשמיכם בעתם ב' גשמים בכל שבוע ליל ד' וליל ה' ונודע הטעם כי בב' לילות אלו מושל שב"ת ואז אגרת בת מחלת ועמה אלפים ורבבות שדים ולכך בני אדם נמנעים ללכת בלילות ההם ונסגרים בבתיהם ואז ראוי להמטיר וז"ש בעת"ם בע"ת מ' סתומה יורה על העיתים שהאדם נסגר בביתו כנ"ל גם ירמוז באומרו ונתנה הארץ וכו' אל משז"ל בברייתא דמעשה בראשית כי ז' שמות נקרא לה ארץ יבשה תבל וכו' ובהיותה ברצון טוב ושמחה מרוב גשמי ברכה נקרא ארץ לשון ריצוי ורצון ולזה לא אמר האדמה המורה על חום האש האדמה השולט בה ואין בה גשמים. ובאומרו ועץ בלשון יחיד ירמוז אל מה שנודע כי כל השנים אף אם יהיו מבורכות הוא בהכרח שלא כל האילנות יצמיחו פירות כי יש שנה שכל האילנות דשנים ורעננים והגפן לוקה או התאוה והרמון וכיוצא בזה אבל עתה לא נשאר אפילו עץ אחד שלא יתן פריו כל העץ למינהו ולא יחסר אחד מהם ולא תהי' הברכה דרך כללות בעצי השדה כי אז רובם מצליחים וקצתם לא אבל עתה כל עץ ועץ בפרטות בפני עצמו יתן פריו כדי צרכו כנ"ל. והשיג וכו' אחר שהבטיח הבטחה גשמי ברכה ונתינת הארץ יבולה שלא יארע בה שדפון או ירקון וכו' בידי שמים בא להבטיח גם ענין הריבוי הגדול לאין קץ כי הדיש ישיג את הבציר שהוא ענין יבול הארץ והבציר שהוא פרי עץ השדה ישיג את הזרע ולפי שנודע כי חג הסוכות נקרא חג האסיף כי מדרך העולם שלא תרקב התבואה באוצרות מניחין אותה בגרנות אחר שנקצר ונידוש ונזרע עד יתייבש כל צרכה עד חג האסיף וכפ"ז אין זה הוראות ריבוי תבואה אלא מפני הצורך ממתין עד הבציר ולכן לא אמר והשיגו הגרנות עד הבציר אלא דיש כי כ"כ ריבוי תבואה תהי' שלא יספיקו לגמור הדיש שלה עד הבציר המחחיל בחג האסיף ישיג עד זמן הזרע שהוא הזמן הנזכר בפ' נח עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו' שהתחלתו מן ט"ו במרחשון עד ט"ו בטבת ובכלל הבטחה זו נכננה הבטחה אחרת יותר גדולה מכולן הלא היא כי כפי זה נמצא תקנתו קלקלתו כי בהיות טורחן מרובה וכל השנה עסוקין בדיש ובבציר הוא ברכה של הגוף ומניעה עצומה אל קיום החוקים והמצות ואיך יאמר אם בחקותי וכו' והשיג וכו'. ולזה הוסיף מלת לכם ולא אמר והשיג הדיש את הבציר או ותשיגו את הדיש עד הבציר לרמוז כי אתם תהי' עוסקים כל היום בקיום התורה והמצות ועבדיכה ושכירכם הם יטרחו במלאכה לצורכם באופן כי לא אתם תשיגו אותם אלא הדיש והבציר הנעשים ע"י אחרים הן הם ישיגו לכם ויביאו לכם ריבוי תבואה ובציר ע"י אחרים וז"א לכם ואחר שהבטיח היות הברכה מצויה הן בגשמים הן בכל אשר תוציא הארץ ועץ השדה יבטיח עתה בנס יותר גדול והוא בבחי' האכילה כי נודע בספר הזוהר כי בשני רעבון יש שר אחד הנקרא כפן שאף על פי שיאכל האדם הרבה אינו רואה א"ע שבע ולעולם הוא רעב והיא הקללה האמורה לקמן ואכלתם ולא תשבעו אע"פ שאכלתם אכילה הנקרא אכילה ראוי' לא תשבעו וההיפך בברכה שאע"פ שיאכל מעט ישבע כמשז"ל על בועז שלא נתן לרות אלא בראשי אצבעותיו ויצבט לה קלי ושרתה ברכה במעי אותה הצדקת ותאכל ותשבע ותותר וזהו סוד צדיק אוכל וכו' כי הצדיק עם שאינו אוכל הרבה בכל שהוא שאוכל שורה ברכה בו באופן שהוא לשובע נפשו והרשע אע"פ שממלא בטנו ובטן רשעים תחסר משא"כ בברכה דכתיב ביה ואכלתם לחמכם לשובע וע"י כל הברכה הנ"ל לא תצטרכו לטרוח וללכת מחוץ לארצכם לחפש אחר מזונותיכם כי בטוחים תהיו על מעשיכם הטובים שלא יחסר לכם מזון די צרככם וז"ש וישבתם לבטח בארצכם ישיבה בלתי הילוך בהיותכם לבטח מן המזונות כי אם לבטח הוא מן האויבים לא היו לו לכותבו בפסוק הזה של ברכת המזונות ועוד שהרי זה נכתב לקמן בפסוקים בפ"ע ונחתי שלום בארץ וכו'. ואמנם ע"י כל הברכות הנ"ל יהיו לכם מנוחה גדולה לעסוק בתורה ובמצות כי זו עיקר כל הטובות שבעולם. ואלי' רמז בסוף באומרו והתהלכתי בתוככם וכו' כמו שנתבאר ואחר שהסיר ערדת המזונות שהוא המעין הגדול מכל השאר הבטיח להסיר המעיקים האחרים שהם יותר חיצונים אל האדם והם האויבים ובתחלה הבטיחם ונתתי שלום בארץ עצמה אשר יושבים בה כדי שעי"כ ושכבתם ואין מחריד וביאר כי השלום הזה כולל בב' מיני אויבים אם שלום מחיות רעות שאין בהם בחירה ורצון וז"ש והשבתי חיה רעה וכו' ולא זו בלבד אלא אף גם שלום מאויבים שיש להם בחירה ורצון כי זה יותר קשה וז"ש וחרב לא תעבור בארצכם:ואחרי הבטיחם כי בארצם יהי' שלום להם שלא יבואו בה חיות וחרב בני אדם חזר להבטיחם בטחון יותר גדול כי אדרבה הם יצאו מחוץ לארצם וילכו למלחמה על ארצות אויביהם לכובשם ולרודפם וז"ש ורדפתם וכו' ורדפו וכו'. ואחר שהבטיחם בבחי' עצמם הלא הם הכנת המזונות ושלום להם מן האויבים הבטיחם בבחי' חוצה להם והם ענין ברכת הבנים וז"ש ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרבתי וכו' והוסיף להבטיח כי כל שהבטיח עם האבות יעשה גם עם בניהם אחריהם וזה ע"י שיקים את בריתו אתם כמ"ש למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו' וז"ש והקימותי את בריתי אתכם ולפי שנודע שאין השכינה שורה בישראל אלא בעוסקים בפריה ורבי' כנודע מסוד איש ואשה שם י"ה שורה עליהם ולז"א ונתתי משכני וכו' אחר אשר אפרה וארבה אתכם:ואחר שהבטיחם בג' ברכות הלא הם בני חיי ומזוני שהם שורש כל הברכות כי התחיל במזוני ונתתי גשמיכם וכו' ואח"כ בחיי והוא והשבתי חיה רעה וחרב וכו' כי הם ב' סיבות הממיתים שלא בזמנם ואח"כ בבני ופניתי וכו' עתה הבטיח בשרש הכל כי כל ג' בריתות הנ"ל אינם אלא הכנות לשיוכל האדם לעסוק בתורה ובמצות כנ"ל וז"ש והתהלכתי בתוככם וכו' יען כי ואתם תהיו לי לעם מקיימי תורה ומצות ע"י ג' ההכנות הנ"ל. ואמנם פסוק ואכלתם ישן נושן אין זה מקומו אלא למעלה אחר פסוק והשיג לכם דיש וכו' ואפשר ירמוז אל משז"ל על מ"ש בנח והקימותי את בריתי אתך ברית הי' צריך על הפירות שלא ירקבו וכו' ולכן הבטיחם עוד הבטחה זו שלא ירקבו התבואה והפירות ויתקיימו באופן כי ואכלתם ישן נושן וכו' ורצה לסמוך הבטחה זו אחר אומרו והקימותי וכו'. ובאולי ירמוז זה אל שנת השביעית וכמ"ש שם וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וכו' וציויתי וכו' וז"ש ואכלתם ישן וזה בשנה השביעית כי תאכלו אז תבואת שנה הששית שהיא בשנה הז' קרויה ישן ועוד תתקיים טד שנת השמינית עד אשר תזרעו בתחלת השמינית ותלקטוה באמצע שנה השמינית ואת תבואת שנה הששית תקרא נושן משל ג' שנים וז"ש ישן נושן והבטיחם כי לא עוד אלא שעד יבא החדש של שנה השמינית עדיין הישן מצוי ואז תוציאוהו מן האוצרות לאסוף בהם תבואה חדשה של שנה השמינית:ועתה נבאר דרך אחרת בפסוקים האלה. ונתתי גשמיכם וכו' בבחי' ברכת הבנים כי המזונות ושלום הארץ וענין החיים כולם ברכות גופניות אך הבנים ברכות רוחניות כי מה תועלת אל האדם בהם אדרבה טורח בהלידם ולישא אשה לטרוח במזונותם ופרנסתם ואין הנאתם אלא רוחניות אם מפני שהם קיום המין ועל ידם אין האדם קרוי מת אלא חי ואם בעה"ב כנודע כמה הנאות האדם בעה"ב בשביל בניו ובתחילה ביאר ענין תנאי התשמיש כדי שעל ידיהם יהיו הבנים הנולדים משם ראוים שיזכה אביהם אל העה"ב:בעבורם כנ"ל ואמר ונתתי גשמיכם וכו' כי כמו שהגשם מרוה את הארץ והולידה והצמיחה ובפרט בבואם בעתם כנ"ל ענין יורה ומלקוש ובליל רביעית ושבתות כן התשמיש בטיפת הזרע הנמשלת לגשם צריכה להיות בעתו כמשז"ל אם ע"ה הוא יהי' מחצות לילה ואילך והיום כולו אסור' ואם בת"ח עונתו מלילי שבת וכו' כי בין לת"ח ובין לע"ה יש עונה ועת קבוע כנ"ל ועי"כ תזכו כי הנקבה הנקראת ארץ תתן יבולה כנ"ל ולא תפיל אותו וזה בבחי' ע"ה ואולם לת"ח הנקרא עץ השדה כנזכר בספר הזוהר על ואם עץ מאכל הוא אותו לא תכרות ואמר כי עץ השדה יתן פריו ואל זה רמזו רז"ל במ"ש אשר פריו יתן בעתו זו שנין של ת"ח וכו' הנמשל אל עץ שתול על מים חיים הוא התורה ואחר שיצאו מתורת נופלים ויהיו פרי שלם ויבול שלם הוסיף להבטיחם שלא ימותו בהיותם קטנים כי הלא ג' מיני נופלים הם הא' במעי האשה ואז נקרא זרע כי עדיין נזרעין בתוכה כדמיון זרע התבואה בעודה מחוברת בארץ שלא נקצרה ונבצרה והב' אחר הולדם ממעי אמו ונבצרו ויצאו משם לחוץ ונקרא בציר כדמיון האשכול הנבצר מן הכרם והג' אחר שכבר ינקו כל צרכם ונקראין גמולי חלב ואינם צריכין לאמן כי אז אין המיתה מצויה בהם כ"כ כמו בג' הזמנים הנ"ל ואלו נקראים דיש כדמיון התבואה שנדושה ונמרחה ונעשית גורן ונגמרה מלאכתה והבטיחה כי ג' מיני בנים אלו לא תהי' בהם מיתה מצויה בשום זמן מג' זמנים הנז' באופן שיהיה לאיש ג' מיני בנים מצויין ביחד חיים וקיימים וז"ש והשיג לכם דיש שהם גמול החלב את בציר שהם יונקי שדים וכבר נולדו ובציר ישיג את זרע והם העיקרים שבמעי אמם ושלשתם יראו זה את זה קיימים. ויכול היה לאמר והשיג לכם גורן את בציר וגם אז היו נשמע כל זה שבארנו האמנם הזכירו בלשון דיש לרמוז אל הנ"ל כי זכות קדושת התשמיש הנ"ל בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם לסיבתו ישיג לכם דיש את בציר וכו' וזה במה שנודע כי שם שדי חתום באדם שי"ן בחוטם ד' בזרוע כפופה יו"ד באות ברית קודש. ונודע כי התשמיש קרוי דיש כמשז"ל על ער ואונן שהיו דשים מבפנים וזורה מבחוץ גם די"ש אותיות שד"י להורות כי אין שם שדי שורה על האדם אלא א"כ היות האדם מתקדש בשעת תשמיש הנקרא דיש כנ"ל כי אז נאמר שם שד"י ואם לא נמצא חסר אות יו"ד ונשאר שד שהוא ענין השחתת הזרע שנולדיה משם שדים ומזיקים כנודע כענין ער שהי' ד"ש מבפנים אותיות ש"ד וזורה מבחוץ את טיפת הזרע אשר נמשלת ליו"ד כי על ידה נחתם באדם ג' אותיות שד"י כנ"ל ונמצא כי המשחית זרעו נקרא ש"ד לטעם הנ"ל. ולפי שאין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואין להם תקנה כי אם ע"י הגלגול כנודע וסוד הגלגול הוא בג' פעמים בסוד פעמים שלש עם גבר ואם בג"פ אינו נתקן אין לו עוד תקנה כלל ועליו נאמר ועל ארבעה לא אשיבנו ואמנם בהיות התשמיש בקדושה יהיו הבנים קדושים וכולם יתקנו בג' גלגולים ולא יאבדו ח"ו וזה אשר הבטיחם עתה ואכלתם ישן נושן כי החדש גלגול ראשון והישן גלגול שני והנושן שלישי ולכן הוזכרו ג' גלגולים אלו כאן אחר והפרתי אתכם וכו' שהוא ברכת הבנים והבטיחם שלא יאבדו נשמותיהן ח"ו מפני חטאיהם כמ"ש והקימותי את בריתי אתכם והודיעם איך יהי' זה יאמר שהוא על ידי הגלגולים ואכלתם ישן וכו' כנודע כי לולא הגלגול רוב הנשמות היו אובדות ח"ו וכיון שיתקנו כל הנשמות שבגוף אז יבא המשיח כמשז"ל ואז יהיו נשמות חדשות בעולה כנזכר בספר הזהר פרשת פקודי וז"ש וישן מפני חדש תוציאו כי הנשמות הישנות יצאו בעולם קודם ביאות החדשות כנ"ל וכיון שכן יבא המשיח ויבנה בית המקדש ונתתי משכני וכו' ומאז ואילך לא תגעל עוד נפשי אתכם כמו במקדש א' וב' ותמיד אתהלך בתוככם ואני אהיה לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם:חסר לעיל בדרך הא' לא תעשו לכם אלילים וכו' כי הרי אני ה' אלהיכם שלכם ואל האלילים עצמן הנעשין מעץ ואבן וכסף וזהב הנבראים בכחי ואין שטות גדול מזה שמניחים אתם אות שבראתי לשניכם ועובדין את העץ ואת האבן שהוא נברא כמותכם ולא עוד אלא שאתה הוא חי מדבר והוא דומם או צומח וכן את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו כי על ידי כן אתה מודים כי אני ה' שבראתי העולמות כנודע כי השבת עדות לישראל שמעידין כי ששת ימים עשה ה' וכו' וביום השביעי שבת וינפש גם ומקדשי תיראו הם הקרבנות מורים כי להיות אני ה' אתה מקריבים לפני:בדרך הא' ובזה יובן ועשיתם אותם כי המצות בעה"ז אינם מעשה גמור אלא גוף ודמיון אל עיקר המצוה כמו מצות השופר כי האדם בתוקעו למטה גורם כי הקדוש ברוך הוא יתקע בשופר גדול עליון רוחני ועל ידו יתערבב השטן ולא ע"י שופר התחתון וכיוצא בזה כל המצות אבל בעה"ב העשיה הוא אותם עצמם ולא דמיונם ותמורתה וזהו ועשיתם אותם:או ירצה קרוב אל מ"ש בספר הזוהר ובפרקי אבות כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד והוא כי ממש נברא מלאך אחד ע"י עשיית המצוה ההיא. וז"ש אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו תגרמו אל ועשיתם אותם מעשה גמור והמצות ההם יעשו מלאכים ממשיים והתועלת מהם הוא לכם כי ונתתי גשמיכם וכו' וכ"ז ע"י המלאכים ההם הנוצרים על ידך כי אשלח את מלאך אחד מהם ועל ידו אתן לכם גשמיכם כנודע כי יש מלאך הממונה על המטר ונקרא רדי"א וכן ונתנה הארץ יבולה כמשז"ל אין עשב ועשב שאין מלאך מכה בו ואומר לו גדל וכל זה בכח המלאכים הנוצרים 'על ידך וא"כ כאשר אני מצווה אתכם לשמור חוקותי ומצותי אינם לתועלתי כמ"ש אם צדקת מה תתן לו אבל הכל הוא לחועלתכם כנ"ל. או ירצה ע"ד והלכת בדרכיו כי כל המצות שנתן הקבה"ו לישראל תחילה קיימם הוא עצמו ית' ואח"כ נתנם לישראל קובר מתים גומל חסדים מניח תפילין מתעטף בציצית מתפלל כמ"ש ושמחתים בבית תפילתי לא נאמר תפלתם וז"ש אם בחוקותי שאני חקקתי לעצמי והלכתי בחוקים ההם הנקראים דרכים כי דרך נקרא על שם שהאדם דורך וחוקק ברגליו צורת מקום הדרך ההיא כמ"ש והלכת בדרכיו ואם בחוקותי ודרכי תלכו כי אני קיימתים בתחלה והלכתי בהם ואח"כ נתתים לכם ואז נקרא מצותי שצויתי אתכם עליהם וז"ש ואת מצותי תשמרו וכו':ובפסוק ונתתי גשמיכם וכו' בתנא"י השני שיהיו גשם ראוי להוליד ובכך ונתנה הארץ יבולה והעץ פריו ואל"כ אין יבול ואין פרי כי הכל לבהלה כטיפה המוזרת שאין דבר נוצר ממנה:ובפסוק והשיג וכו' הניח כל מלאכת התבואה ולא הזכיר אלא הדיש להורות אל הנ"ל האמנם הי' יכול להזכיר הקציר שהיא ברכה יתירה מן הדיש אלא שיצא שכרה בהפסדה לב' טעמים הא' בפשטה כי אם הקציר ישיג את הזרע יפלו גשמים על הקציר ויופסד ועוד כי לא יהי' לכם פנאי בזמן הזרע לשאר המלאכות שאחר מלאכת הקצירה. כגון דישה ועימור וזרייה שהיא העיקר שבכל המלאכות הצריכה אל הרוח שבימות החמה לעשותה גורן. והב' הוא ע"ד שבארנו כי ענין ברכות אלו אינם עיקר השכר ח"ו אלא הם הכנה לשיוכל האדם לעסוק בתורה ובמצות בהרוחה כמ"ש על וישבתם לבטח בארצכם ואם הקציר עצמו ימשך עד הזרע לא יהי' לכם פנאי לעבודתו ית' שהוא עיקר השכר:אם בחוקותי שאין להם טעם תתעסקו כ"כ עד שיעשה טבע לכם כאלו אתם הולכים בהם כאדם המהלך בביתו ואמנם את מצותי שיש להם טעם צריך תנאי נוסף והוא שתעשו להם סייגים נוספים כדי שעל ידיהם תשמרו המצות עצמן כסייג השומר את הגנה אז מובטחים אתם כי ועשיתם אותם תמיד ולא תתרשלו בעשייתם מפני היצה"ר וכיוון בזה אל מ"ש בפרקי אבות ועשו סייג לתורה. גם באומרו ועשיתם אותם ירמוז אל מ"ש בספר הזוהר פ' ויחי כי מן רמ"ח מצות עשה נעשה מלבוש גמור אל הנפש לעוה"ב וז"ש אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו השכר העיקרי הוא כי ועשיתם את המצות והחוקים עצמה הנ"ל מעשה גמור אותן עצמן ובהם תתלבש נפשיכם בעה"ב ואח"כ השכר השפל בעוה"ז הוא ונתתי גשמיכם וכו' ע"ד שנתבאר בספר הזוהר קרוב לזה ועשיתם אותם בסוד כל העושה מצוה א' קנה לו פרקליט אחד וכפי זה נרמז גם שכר העוה"ב בתורה כנ"ל:אם בחוקותי וכו' י"ל א' כי הרי רז"ל אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והרי כל מיני השכר הנזכר פה אינו אלא בעוה"ז. ב' כי רז"ל אמרו מרובה מידה טובה ממדת פורעניות ובפרש' זאת מרובה מדת פורעניות הם הקללות כפל כפליים מן הברכות. ג' למה בפ' תבא אמר והי' אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וכאן כתיב אם בחוקותי כי מדבר בעדו. ד' מה ענין תלכו והל"ל תעשו או תקיימו. ה' כפל אומרו אם בחוקותי וכו' ואת מצותי תשמרו וכו'. ו' ועשיתם אותם הוא מיותר. ז' בביאור צורך ברכות אלו כי יש בהם יתרונות וכפולות. ח' כי כיון שיתן שלום בארץ איך ירדפו האויבים. ט' כי פסוק ואכלתם ישן נושן צריך לשיכתב למעלה אצל ואכלתם לחמכם לשובע ולא כאן אחרי עניני השלום והבטחון:והביאור במה שנתבאר אצלינו כי השכר איננו רק בעוה"ב ואף גם השכר המיועד בעוה"ז גם הוא נקרא שכר העוה"ב וזה כי טובות העוה"ז הם לשיהי' פנוי לקיים מצות אחרות א"כ נמצא כי כל זה בכלל שכר לעוה"ב הוא וכמ"ש ששכר מצוה מצוה ר"ל ששכר מצוה אחת יתגלו בעוה"ז טובה כדי לעשות מצות אחרות. והנה כמו ע"י טובות העוה"ז יעשה מצות אחרות ונמצא בו כל השכר הוא בעוה"ב. כן היסורין על ידם ישוב האדם בתשובה ויעשה מצות רבות ויהי' שכרו בעוה"ב יותר שאין קץ מכאשר יהי' לו טובה ויקיים מצוה אחרת כיוצא כראשונה וכל. אשר יוסיפו לו יסורין בעוה"ז יוסיף הוא בתשובה ומעשים טובים רבים ולכן מדת פורעניות ביסורין וקללות ועונשין בעוה"ז היו בפ' הז' מרובין ממידה טובה שהם ברכת העוה"ז. ומשז"ל כי מידה טובה מרובה ממדת פורעניות תתקיים בשכר' ועונש העוה"ב דוקא. או יהי' גם בעוה"ז למי שאין לו תשובה כי אז העונש שלו פחות משכר הצדיק הגמור. אבל אפשר כי יסורי הבעל תשובה בעוה"ז יהי' רבים משכר הצדיק בעוה"ז כי כפי' ריבוי היסורים יוסיף בתשובה ומעשים טובים כנ"ל. ולכן בסוף הקללות האלו כתיב והתוודו את עונם וכו'. ובזה נתרצו ב' קושיות הראשונות אשר בכללות הפרשה הז'. ועתה נבאר הפסוקים. בעצמן אם בחקותי וכו' אמר ומצותי כמדבר בעדו ירמוז כי לא יעשה המצות כענין מצות אנשים מלומדה אלא יעשה לשמה מצד מי שציוה עליהם. וז"ש חוקותי מצותי. ונודע כי החוקים להיותם בלתי טעם נמנע האדם מלקיימם וגם אם מקיימם אינו מתמיד בהם ולעיתים רחוקות יעשה אותם לכן הזהיר ההתמדה בהם ואמר תלכו כי כל. הליכתם בעוה"ז יהי' בשמירת החוקים. ויש ג"כ. מצות שגם שיש בהם טעם לא ישמור אותם האדם לסיבה אחרת והיא תאוות היצה"ר בגזל ועריות וחמדה וכיוצא ולכן הזכיר בענינם ואת מצותי תשמרו מלהטעותכם היצה"ר מפני התאוה ועי"כ ועשיתם אותם:או ירמוז אומרו תלכו הזהיר מה שהמשיל התנא העוה"ז דומה לפרוזדור לפני העוה"ב וכמ"ש כי הולך האדם אל בית עולמו כאורח ההולך בדרך עד הגיעו אל העוה"ב מחוז חפצו וכשיחשוב האדם כי תמיד הוא הולך ודאי שיקיים חוקותיו ית' וז"ש אם בחוקותי תלכו. והנה במדרש אמרו ועשיתם אותם אמר ר' חמא בר חנינא אם שמרתם הריני מעלה עליכם כאלו אתם עושים אותם. א"ר חנינא בר פפא אם שמרחם התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם ועשיתם אתם כתיב. והביאור הוא כי ר' חמא סבר כי התורה והמצות כפי פשטן לא בשמים הם וכאשר יעשה אותם האדם עושה מהם מעשה ממשיי ועשיתם אותם כתיב ור' חנינא הבר כי אדרבה עיקרם בשמים הם כפי רוחניותיהם ואינם צריכין אלא שיעשום בארץ אך טעם עשייתם הוא לצורך העושים אותם כי בקיומם הם עושין אותם עצמם ועשיתם אתם כתיב:ונתתי וכו' עתה ידבר בשכר העוה"ז להיותו צורך אל קיום המצות כנ"ל בתחלת:הפרשה. והנה ברכה זאת תתחלק לד' מדרגות זסדרן ממטה למעלה. הא' הוא שובע ועושר. הב' פנימית ממנה ענין השלום והממשלה. וכמ"ש והעושר ואח"כ והכבוד מלפניך כי מה יועיל לו עשרו אם יירא מרדיפת אויביו או לפחות בההיותו עבד לזולתו ומשועבד אליו. הג' הוא ברכת פרי בטנו כי הם אושר אמיתי בעוה"ז ובעוה"ב וכמ"ש אברהם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי. הד' הוא אושר העיקרי שכל תכלית האדה אינו רק להשיגו והוא השראת שכינתו ית' ומהלכו עמו תמיד ואין מעלה גדולה מזו והתחיל בראשונה הגרועה שאינה רק הכנה לשיוכל לקיים התורה ואמר כי כיון שעסק בתורה ובמצות הנה הגשמים שלכם הם ואינם בידו רק פקדון ונתתי אותם לכם ולזה לא יאמר גשמים אלא גשמיכם וגם אם הם פקדון בידי אינם אלא לטובתכם כי אני בעל השדה ויודע זמן נתינתה וז"ש בעתם ולא להורות כי שלי הם עדיין. זאז ונתנה הארץ יבולה הראוי לה כפי השנים המבורכות וכן עץ השדה יתן פריו הראוי לו ולא די בשתתן יבול ופרי סתם ואומרו בברכות ועץ השדה ובקללות ועץ הארץ כי התחיל באומרו .ונתנה הארץ ועוד כי הוא מיותר כי בכלל ונתנה הארץ הוא ועץ השדה וכו' אמנם יובן במשז"ל ועץ השדה הם אלני סרק וז"ש ונתנה הארץ יבולה ועצי הארץ הם בכלל והוסיף כי גם עץ השדה מקום שדוד והם אילני סרק יתן פריו. אכן בקללה ועץ הארץ לא יתן פריו במקום ישוב בני אדם אך תשולח הברכה בעץ השדה אילני סרק שיתנו פרים לעוברים ושבים ולא לכם כי אדרבה בזה יוכר כי הקללה היא בחטאותיכם והרי ברכה זו אחר הגשמים ואחרי' יבא הצמיחה אח"ז צריך לברכו בזמן הקליטה שלא יקרנו ארבה ושדפון וכיוצא. וז"ש והשיג לכם דיש וכו'. אחריו יברכנו גם בשעת האכילה שיתברך במיעיו ואכלתם לחמכם לשובע היפך הקללה ואכלתם ולא תשבעו. ועתה יברכם ברכה השנית בענין ההשקט והממשל' וז"ש וישבתם לבטח וכו' לוא תאמר כי זה יהי' לסבת היותך במדינות חזקות ובצורות וגם אנשים שומרים אותך מפני אויביך. אמנם הסיבה היא נתתי שלום בארץ ואין מלחמה כלל. ולא די שכפי שעה יש שלום כי גם ושכבתם ואין מחריד לאמר אולי להבא יבואו אויבים ולא די בטח מאויבים אלא גם חיות רעות. ולפי שהחיות אינם בענין האנשים לשנדע כי רצונם לבא או לאו לשנשב בטח. לז"א והשבתי שביתה גמורה ובטילם מכלנות כל הארץ. ועי"כ תשבו לבטח גם מהם. והגדיל להבטיחם כי אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם. וכל זה אינו בטחון רק לשלא יבואו אויבים עליהם. ועתה הבטיחם ביותר מזה. כי גם אתם אם תרצו ללכת לארצם ורדפתם אותם ולא די בשמוצאים אלא כי ינוסו מכם כאלו אתם רודפים אותם וגם אם אתם אינכם רודפים במרוצה ונפלו הם מאליהם לפניכם. לחרב שלהם כי חרבם תבא בלבם ולא ימתינו לנפול בחרבכם. גדולה מכלן שלא יהיו זה לסיבת היותכם רבין נוצחין את מועטין אלא אדרבה ורדפו מכם חמשה מאה:ועתה יברכם ברכה הג' ואמר ופניתי אליכם והפרתי אתכם וכו' וירמוז אל מ"ש הכתוב מי מנה עפר יעקב וכו' שיושב הקב"ה בקדושתו ופונה מעסקיו להיות סופר רביעותיהן של ישראל להפרותן ולהרבותן. והפריה ורביה הזו תהי' בלי קצבה. כענין אשר הקימותי בריתי אתכם והי' זרעך כעפר הארץ וכו'. ועם היותכם רבים כעפר הארץ יהיו המזונות כפי ערך הנולדים ולא עוד אלא שמן התבואה הישנה ומיושנת משלש שנים קודם שיולדו בניכם יספיק למאכליכם. וז"ש ואכלתם ישן וכו'. ועתה יברכם ברכה הד' העקרית ונתתי משכני בתוככם וכו' ירצה כי לא אצטרך למקדש ומשכן לשכון בתוכו אמנם שכינתי תשכון בתוככם ממש כנודע כי הצדיקים הם הם המרכבה ובהיות שוכן בתוככם והתהלכתי בתוככם כאדם המטייל עם בנו אהובו מרוב תענוג:חסלת פרשת בחקותי וסליק ספר ויקרא: