קדושים תהיו וכו' ע"ד שפרשו רז"ל כי כל פרישות מן העריות נקרא קדושה נוכל לפרש כי הנה בפ' הקודמת הזהירם מן העריות וכבר אמרו רז"ל כי מצוה זו הוקשה תמיד לישראל ולא קבלוה מאהבה כמ"ש וירא משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו לכן בא עתה להוכיחם בטענה מספקת ואמר מהראוי הוא שתזהרו מכל העריות הנאסרות בפרשה הקודמת ותהיו קדושים במצוה זו וכל אחד מהם ידבק באשתו ולא בזולתו מן העריות כי הרי גם אני נוהג קדושה הזאת עצמה וז"ש כי קדוש אני וזה כי אני ה' אלהיכם כנודע כי הקב"ה עם ישראל חתן וכלה כמ"ש ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך וכתיב כי אני בעלתי בכם וזה כי אני שהוא שה הויה בפרטות לא יחדת רק עליכם ואני אלהיכם לבדכם כמ"ש כי חלק ה' עמו וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וכו'. וז"ש אני ה' אלהיכם ואם אתם תדבקו בעריות ובנשי רעיכם גה אני אדבק באומות אחרות אשר תחת שבעים שרים ולא אייחד אלהות עליכם בפרטות וזהו כפל דבר ואמרת תדבר בתחילה עמהם דברים המתיישבים על הלב כדי שאח"כ יקבלו מה שתאמר אליהם קדושים וכו' וא"ת למה אתה מחמיר כ"כ בענין העריות יותר מבשאר אסורין לז"א איש אביו ואמו וכו' ירצה כי הפרשה מן העריות גורם כמה מצות היותר חמורות שבכל התורה הלא הם כיבוד אב ואם ושבת וע"ז השקולה ככל התורה. וזה כי מי שלא ידביק אלא באשתו הבן הנולד מהם הוא ודאי שלהם ומקיים איש אביו ואמו תיראו. אבל הפרוצים בעריות אפשר שהולד הוא בן הנואף ולא בן הבעל ויכבד לבעל האשה בחושבו שהוא אביו ואינו מכבד לאביו האמיתי שהוא הנואף וז"ש איש אמו ואביו וכו' גם אה יבא על הגוים אותו הולד חושב שאינו בן ישראל ועובר על ואת שבתותי תשמרו ועל אל תפנו אל האלילים וכו' כי חושב כי הוא מכלל הגוים ונמשך אחריהם. או נבאר ע"ד הרמב"ן ז"ל כי כל פרישות והרחקה אפילו מן המותר לו נקרא קדושה וכמ"ש ז"ל קדש עצמך במותר לך. והנה אחר שהזהיר על ביאת העריות ממש והזכיר מיתתן בא עתה להחמיר ולהוסיף קדושה אפילו במותר וז"ש קדושים תהיו וכו' קדשו עצמיכם אפילו במותר לכם אם בענין זיווג היתר אשתך שלא תהיו עד אחר חצות לילה כי אז כל העולם דומם ולא יעלה מחשבתו בנשים נכריות לו ולא יבעול ביום אלא בלילה לסיבה הנ"ל:ואם ירצה להוסיף עוד קדושה לבעול מליל שבת לליל שבת גם בענין התשמיש עצמו למעט ההנאה והשיחה כמשז"ל ומגיד לאדם מה שיחו וכאלו רבות נקרא קדושה בענין התשמיש של היתר. ובזה יובן כפל דבר ואמרת גם למה זה דיבור וזה אמירה אלא בתחילה דבר דברים קשים והם עונשי העריות הנזכר בפרשה הקודמת ואח"כ הוסיף לאמר אמירה רכה קדושים תהיו כי אלו חומרותיהם כנ"ל. ואין בהם עונש אם לא יקיימו אותם והטעם אל חומרא זו כי כיון שאתם עמי ואני ה' אלהיכם ראוי שתתדמו אלי כמ"ש והלכת בדרכיו וכמו קדוש אני וכל מעשי לפנים משורת הדין כן אתם תהיו קדושים וז"ש כי קדוש אני וכו'. וכמו שבענין גילוי עריות ביאר חומר עונשין כך בא לבאר גודל שכר מי שמקדש עצמו במותר לי כי עונש אין בביטולו אמנם יש שכר בקיומו והוא איש אמו ואביו וכו' ירצה כי קבלה בידינו שכל הנולד מתשמיש שאין בו קדושה אפי' שהוא בהיתר הנה הוולד ההוא עז פנים מקלל אביו ואמו. וההיפך בהיפך כי יזכה לבנים ענותנים מכבדים אב ואם וז"ש איש אמו וכו' וזה כנגד המשמש בצניעות ובמיעוט שיחה. וכנגד החומרה אחרת היותר חמורה אמר ואת שבתותי תשמרו ע"ד מה שפירש בספר הזוהר על פסוק לסריסים אשר ישמרו את שבתותי דמסרסי גימייהו עד ליל שבת מלשון ואביו שמר את הדבר כי גם זה גורם קדושי עליון חכמים כנזכר בפרשת בשלח בספר הזוהר ולפי שיוכל האדם לאמר אין בנו כח להתרחק כ"כ מזה והרי היצה"ר מתגבר עלינו לזה נתן עצה להם אל תפנו אל האלילים ע"ד שפרשו בספר הזוהר אל תהתכלו בעריות כי אין דבר מביא היצה"ר עליו כמו ההסתכלות כי אז יבא לידי הרהור. וקראם אלילים להוכיחם כי רודפים אחר ההבל כמשז"ל האשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם וכו':או ירצה ע"ד הנ"ל כי תחילה הזהיר על גילוי עריות ואח"כ קדושה במותר לו בעת התשמיש ואח"כ הוסיף חומרא שלישית יתירה והיא איסור הסתכלות בעין אפילו שאין בו מעשה ודיבור ושיחה קלה כלל והודיענו כי מי שמסתכל בעריות אפילו בלי מעשה ודיבור כלל גורם שבניו הנולדים לו מאשתו המותרת לו יהי' רשעים פרוצים נקראים אלהי מסכה כמ"ש בספר הזוהר על פסוק זה וגם בפ' בשלח על או להם כי בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. וז"ש אלהי מסכה לא תעשה לכם עשיה גמורה באותם הבנים הנקראים אלהי מסכה הנולדים ע"י הרהור הרע ההוא:או ירצה על משז"ל על ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאת קרי בלילה וז"ש אל תפנו וכו' כנזכר כי אם תפנו להם תגרמו לעשות לכם אלהי מסכה הם השדין והמזיקין הנקראים נגעי בני האדם הנולדים ונעשים ע"י טיפות קרי של טומחת הלילה שע"י הרהור היום וזהו לכם לכם ממש לגופותיכם וטיפות זרע שלכם:או נבאר ג"כ על דרך הרמב"ן ז"ל כנזכר שהוא פרישות מן המותר לו הנקרא קדושים וז"ש קדושים תהיו ונתן טעם כי קדוש וכו' רצה הנה אני בראתי כל שבעים אומות ולא היה לי גנאי ואיסור אם הייתי מייחד שמי עליהה לאלוה ועל כל זה נהגתי בעצמי פרישות לקדש עצמי לפרוש עצמי מהם אפילו שהם מותרין לי ובחרתי בכם אם תהיו קדושים וז"ש אני ה' אלהיכם ואחר שהזכיר פרישה ודרישה בענין העריות אפי' בענין המותר כנזכר סמך אליו קצת מצות שגם הם מצד פרישות שלא יבא לידי עבירה אחרת לא מפני הן עצמן והתחיל בענין איש אביו וכו'. כי הנה מצוה זו אינה בשבילה עצמה כמשז"ל על הן בעון חוללתי כלום נתכוין ישי אבא להעמידני וא"ת מפני שאח"כ טרח בו לזונו ולפרנסו א"כ אם איש זר יזון ויפרנס אותו האם יחוייב בכבודו ובמוראו אינו כן וגם אם אביו ואמו הי' עניים יפרנסוהו אחרים האם יפטר בכך מכבודם ומוראם ומקללתם גם זה אינו. וכן ענין השבת מה נשתנה היום מיומים כמו ששאל טורנסרופוס לר"ע כי נתכוין אל זה שאמרנו האמנם שתי מצות אלו אינו אלא סייג וקדושה להמשיך האדם אל העיקר הגדול לשמור אלהותו ית' וז"ש בשני מצות אלו אני ה' אלהיכם. והענין שילמוד האדם ק"ו בעצמו ויאמר אם כ"כ חמורא מצות כבוד אב ואם ומוראם הן בשכר והן בעונש עם שלא יקבל האדם שום עובה מאביו ואמו כנזכר כש"כ בן בנו של ק"ו על אחת כמה וכמה לאביו שבשמים האמיתי שבראו ויצרו וגדלו וזנו ופרנסו כי אביו ואמו החומרים כל כחותם ועובתם הוא מהש"י ומשל הקב"ה נתנו אל הבן ההוא כמשז"ל על ישמח אביך ואמך זה הקב"ה ושכינת עוזו כי ותגל יולדתיך היא אמו החומרית וכן ענין השבת הוא להכיר ולהאמין כי ה' הוא האלהים שברא כל מעשה בראשית בששת ימים וביום הז' שבת וינפש כנודע. עוד מצוה שלישית ע"ד זו והיא אל תפנו אל וכו' ומה איסור יש להסתכל בע"ז כיון שאינו עובדה ואינו מאמין בה גה ואלהי מסכה לא תעשו אפילו עשיי' בעלמא כמתעסק אפילו שאינו עובדה אלא כמי שעושה מלאכה להרויח בה וז"ש לכם אלא הטעם שהוא משום סייג ופרישות שלא יבא מתוך כך אל העבודת אלילים ח"ו ויסיר מעליו אלהותו ית' וז"ש אני ה' אלהיכם:או ירצה כי סמך כאן ג' מצות אלו להיותם כוללים כל התורה כולה ועל ידה נקראים ישראל קדושים כנזכר ולכן בנ"י מצות אלו לבדן נאמר אני ה' אלהיכם ולא בשאר מצות שלאחריהן והענין כי מ"ש כאן איש אמו ואביו תיראו אין עיקרו כפשוטו שכבר נזכר במקומות אחרים אם בעשר הדברות כבד את אביך והגם שהוא ג"כ כפשוטו לענין מורא הרמז הוא על הש"י שהוא אביו ואמו העקרי ואמיתי כנזכר על פסוק ישמח אביך ואמך הקב"ה ושכינת עוזו. וכן שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך תורה שבכתב ותורה שבע"פ כמו שיתבאר בפ' פנחס כי אביו ואמו החומרים אין להם תורה ומצות משלהם והנה זהו השורש העיקרי של כל התורה כמ"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכתיב ראשית חכמה יראת ה' כי היראה מביאה לידי קיום כל המצות ואחריה ענין שבת השקולה ככל התורה כי בה יוכר כי הוא ית' ברא העולם כנודע ואחריה ענין ע"ז אל תפנו וכו' כי היא חמורא מכל עבירות התורה. וכפי זה אומרו אני ה' אלהיכם יחזור לראש הפסוק איש אביו ואמו תיראו וביאר מי הם אביו ואמו האלו ואמר כי הם אני ה'. ירמוז אל מ"ש ישמח אביך ואמך הקב"ה ושכינת עוזו כנודע. וזהו סוד וייצר ה' אלהים את האדם כי ב' יצירות נרמזו בשני יודין של וייצר והיו ע"י ב' השמות ה' אלהים אב ואב. והנה היצירה הא' היא שיצרו עפר מן האדמה הוא הגוף הנוצר ומרוקם בכמה אברים וגידים בבטן האשה ולכן בבחי' זו נקרא אם. ויפח באפיו נשמת חיים כנגד האב היוצר טיפה קטנה ובה כלולה הנשמה שלא תסריח כמשז"ל על זרע יעבדנו וכו' וז"ש אני ה' אלהיכם ה' כנגד שם הוי"ה הב"ה ית' ואלהיכם כנגד אלהיה הנקרא שכינת עוזו הנקרא אמן של ישראל בסוד ובפשעכם שולחה אמכה גלות שכינה בכל צרתם לו צר:ואמנם בפשט הפסוקים עצמן ירמוז כמה דברים כי הנה באומרו איש אמו ואביו וכו' קשה דהל"ל תירא בלשון יחיד וגם כי באומרו איש משמש שהאשה פטורה ואינו כן וגם כי שם כתיב את ואת משא"כ כאן. והענין כי בענין הכבוד שהוא דבר חצון ראוי לרבות במלת את גם את אחיו הגדול ואת אשת אביו אעפ"י שאינו אמו. האמנם בענין המורא התלוי' בפנימיות הלב לא נצטוה בכך אלא על אביו ואמו דווקא. והנה הוצרך לאמר איש למעט קטן ולא למעט אשה ולכן חזר ואמר תיראו לשון רבים לרבות גם האשה במצוה זו גה להורות זה היקש ואת שבתותי תשמרו עם היות שבא אחר מלת איש הנ"ל שהיא יחוד:או ירצה איש אמו תיראו אתה שניכם איש ואמז את אביו תיראו כי שניכם חייבין במוראו ואם האב יבקש איזה שירות מהבן יניח שירות האם ויעבוד את האב ונמצא כי הבן משועבד לאם ושניהם לאב ואח"כ הודיע כי שלשתן משועבדים לגבוהה עליהם וז"ש ואת שבתותי תשמורו שלשתם הנ"ל איש ואמו ואביו ואל תחוש על אמך או אביך אם יצווך לחלל שבת כי כל שלשתכם משועבדים לי וז"ש אני ה' אלהיכם. של האיש ואמו ואביו. אל תפנו וכו' ירמוז אל משז"ל עבירה גוררת עבירה וכמ"ש הוי מושכי העון בחבלי השוא בתחילה ואח"כ וכעבות העגלה חטאה. וז"ש אל תפנו דעתיכם לדעת דרכי עבודה זרה עם היותם בעיניכם אלילים כלא חשיבין כמו שפי' הרמב"ן ז"ל מלת אלילים ואעפ"י שאין כוונתך לעובדם לפי שע"י כך נמשכו להאמין בהם שהם אלהות ממש ולא אלילים וז"ש אלהי מסכה ולא אמר אלילי מסכה. וכאשר תאמינו בהם שהם אלההות אז עוד תבואו לידי עשי' גמורה וז"ש לא תעשון. ומזה ימשך עוד הנזק העיקרי כי תבואו לעבדם ממש וז"ש לכם ר"ל לעצמיכם לעבוד אותם ולא כבתחילה לעשותם למוכרם לאחריה דרך מקח וממכר לא לעבדה ממש. והוכיחם על זה ואמר אני ה' אלהיכם כלומר ראו את מי אתם מניחים אותי ה' אלהיכם אלהיה חיים בורא כל העולמות ומחליפים אותי באלילים לא המה ע"ד אותי עזבו מקור מים חיים וכו'. גם באומרו אלהי מסכה ירמוז למי אתם עובדים לאלהי כסף וזהב הניתכים באש. ומחליפים אותם בכל רגע לכל צורה שתרצו וזהו אלהי מסכה אבל אני ה' לא שניתי וכו':או ירצה כיון באומרו אל כל עדת בני ישראל ע"ד מה שפרשנו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כי הפרישם מן הערב רב ולא רצה לקבל מהה נדבת המשכן מפני נדבת זהב העגל שכ' בהם ויתפרקו כל העם את נזמי וכו' ולא כתיב בני ישראל והנה הערב רב אע"פ שנתגיירו ונתחייבו בכל המצות כגר כאזרח יהי' אבל לענין קדושים תהי' לא נכנסו בכלל כי ענין קדושה לשון פרישות כנ"ל שיהי' מופרשים ומובדלים לעם הגולה בקדושה נפלאה כמו שאני ה' קדוש ומופרש מכל צבא המרום ומן ע' שרי ומלכי ע' אומות כך אתם שבחרתי בכה להיותכם עמי ואני אלהיכם תתדמו אלי להיותכם מופרשים וקדושים יותר מכל ע' אומות תחתונות כמ"ש אתה אחד וכו' ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ וכו'. וז"ש קדושים תהיו כיון שקדוש אני ה' אלהיכם כנזכר וז"ש דבר אל כל עדת בני ישראל עדה בפני עצמו מובדלת מן הערב רב ותדבר להם תחילה שבחם כי אין הערב רב נכנסים עמם בחשבון לכל דבר שבקדושה כי אלו בני ישראל ואלו בני ע' אומות ואח"כ שתגדיל שבחם בעיניהם אח"כ ואמרת אליהם א"כ ראוי הוא שקדושים תהיו מכל העמים ואפילו מן הערב רב ותתדמו אלי כי קדוש וכו'. וא"ת למה לא תצוה גם את הערב רב בכך כיון שנתגיירו והושוו בכל המצות לז"א איש אמו וכו'. ירצה הנה רוב המצות החמורות שבתורה אינם יכולים לקבל. הראשונה ככיבוד אב ואה שנזכר שכרה למען ייטב לך בעוה"ז ולמען יאריכון ימיך בעוה"ב להיותה חמורא מכל המצות כמשז"ל וא"כ לכם בני ישראל שכתיב בכם ויתיילדו על משפחותם בס' יחוסיהם עד יעקב אבינו תוכלו לקיים איש אמו ואביו תיראו. אבל הערב רב או האומות אינם מכירים אביהם ואמם כי כולם נואפים ממזרים כנודע ביחוסי תולדות עשו כמה ממזרים הי' בהם צבעון וענה וקרא ותמנע וכו' גם בערב רב שהיו מצרים כתיב בהם ומצרים ילד וכו' ואת כסלוחים ואת פתרוסים אשר יצאו משם ר"ל מבין פתרוסים וכסלוחים יצאו הפלשתים כולם ממזרים ואיך אצוה אותם איש אמו ואביו וכו'. ואינם מכירים מי אביהם וכמ"ש שבטי יה עדות לישראל שאין בהם פסולת משא"כ בערב רב. גם ענין השבת כתיב כי אות היח ביני וביניכם וכו' וגוי ששבת חייב מיתה כי לא ניתן אלא לישראל כמ"ש ואת שבתותי תשמרו. והרי השבת שקולה ככל התורה כולה. גם ענין הע"ז החמורה מכל התורה הלא היא אל תפנו וכו' כבר הערב רב עבדו ע"ז באומרם קום עשה לנו אלהים וכו' וכתיב ויעשהו עגל מסכה. כי קכ"ה קנטרין הי' בו כמנין מסכה והרי עברו על ואלהי מסכה לא תעשה. והרי עשו אלהי מסכה וזה רמז באומרו מסכה גם עברו אז על אל תפנו אל האלילים כי לא עשאוה אלא אשר ילכו לפנינו להורות להם הדרך ילכו בה להיותם פונים אחריו היפך מן אל תפנו וכו' גם קראם אלילים בלשון כנודע כי העגל יצא מורכב משור וחמור אשר עליו נאמר ידע שור קוניהו וחמור אבוס בעליו גם רמז אל מה שאמר הכתוב כתבנית שור אוכל עשב ונודע כי כל השורים וגם כל הבההמות אוכלין עשב. אבל הכונה כי יצא כתבנית השור וגם אוכל עשב כמשז"ל וזה להורות חרפתם כי עזבו אלהים חיים הנותן להם מן מן השמים ועבדו לשור אחד שהם נותנים לו עשב משלהם ואוכלו. והרי האלוה הגרוע הזה אליל נקרא כלא הי' גרוע בתכלית וזה כוון באומרו אלילים:קדושים תהיו וכו' לדרך השני שבארנו לעיל כי קדושים הוא פרישות קדש עצמך במותר לך. והנה דוד ברוח הקודש הזהיר ע"ז ואמר אל תהי' כסוס כפרד. כי נודע משז"ל כמה דברים נאמרו בסוס אוהב את הזנות. והוא כי שאר הבהמות אינם מזדווגים רק לקיום המין כי כן הטביע הש"י בטבעם. אבל הסוס אפילו יודע שהנקבה נתעברה רודף אחריה לבא עליה ואינו חושש לקיום המין כשאר הבהמות אלא כביאת הפרד שהוא עקר ואינו בא עליה אלא להנאתו. וזהו אל תהיה אתם כמו הסוס אשר ברוב זנותו נמשל כפרד כנ"ל וכל זה הוא מחמת שאין הבין אין בו תבונה כשאר הבהמות לדעת ולהבין אם הנקבה מעוברת אם לאו ועכ"ז בעל הסיס ההוא כשרואה את הסוס שבא על הסוסיא מפריש אותו ממנה ובולם פיו הנק' עדיו במתג של חבל וגם ברסן של ברזל קשר על קשר שלא יוכל לבא על הנקבה והסיבה היא כדי שלא יחלש הסוס והנזק ההוא נמשך אל בעליו שמפסיד אותו וז"ש בל קרוב אליך הנזק ההוא של הסוס. א"כ מזה תיקח ק"ו לעצמך שאתה בעל הסוס לקשור עצמך בעבותות של ברזל ולהזהר מביאות שאינה מותרות כי אם לסוס ימשך נזק א' שהוא החולה כנ"ל הנה לרשע המרבה זנות וניאופים רבים מכאובים יש לו בכך כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות כל השטף בבעילה הרבה חולאים באים עליו ואמרו הרופאים וכו' ולא די בטוה"ז כי אם גם בעוה"ב יש לו מכאובים רבים בגיהנה וז"ש רבים מכאובים לרשע וכו'. ואמנם אע"פ שהרסן בולם את פיו אין הכוונה והתכלית אלא לבלוה פיו התחתון אבר התשמיש ולרמוז לזה בצניעות אמר עדיו ולא אמר פיו גם לרמוז זה נרמז בוע"ל בר"ת במס"ג ורס"ן עדי' לבלום כי עדי' כינוי אל אבר המשגל והבעילה:לא תשנא וכו' הוכח תוכיח וכו'. פשט הכתוב לכאורה לא תשנא לשנא בן ישראל בלבבך על מה שחטא לך מפני שאחיך הוא. ואם השנאה היא לשם שמים כגון שראית אותו עובר עבירה זכתיב הלא משנאיך ה' אשנא אבל עכ"ז צריך שבתחילה תוכיחהו על מה שחטא ואם לא ירצה לשוב תוכיחהו פעם שנית וז"ש הוכיח תוכח ואם גם בפעם השנית לא ישוב אז מצוה לשנאתו. ולא תשא אז עליו חטא האזהרה הנ"ל לא תשנא את אחיך:או ירצה במ"ש את עמיתך ולא אמר את אחיך כבתחילה ירמוז שהתוכחת הנ"ל יהי' ביניך לבינו וזהו עמיתך עם מי שאתך כלומר ולא למי שהוא ברבים ע"ד שפרשוהו רז"ל עם שאתך בתורה ובמצות וזה יהי' ע"ד שפירשהו רז"ל סוד הפסוק ומנין שלא ילבין פניו ברבים תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא ואמנם לרז"ל הדרשה הזו היא בע"פ אך כפי דרכינו יתיישב הוכח תוכיחנו למי שהוא לבדו אתך ואז לא תשא עליו חטא של הלבנת פנים ומכלל לאו אתה שומע הן הא אם הלבנת פניו תשא עליו חטא:או ירצה ע"ד מה שאמר ר' יוחנן בן נורי תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח וטעמו הי' כי המוכיח לזולתו צריך שהי' נקי מכל חטא כדי שאם יאמר המוכיח טול קיסם מבין שיניך לא ישיבו לו טול קורה מבין עיניך ועיקר הטעם הוא כי עי"כ המקטרג צועק עליו זמענישו וכמ"ש ויהי בימי שפוט את השופטין עצמן ושהיו אומרו להם טול קורה מבין עיניך זמה היא הווי ההיא כי הלא ויהי רעב בארץ ע"י קטרוג עליון לסיבת חטא שחטאת אתה בתחילה. וז"ש הוכח תוכיח את עמיתך אך יהי' בתנאי שתהי' צדיק גמור כדי שבעת שתוכיחנו לא יוכל שום קטרוג עליך לסיבת חטא שחטאת אתה בתחילה וז"ש ולא תשא עליו חטא:ונסלח לו מחטאתו אשר חטא וסמיך ליה וכי תבואו אל הארץ ונטעתם וכו' לרמוז כי הנכנס בארץ ישראל ומהלך בה ד' אמות עונותיו מתכפרים ונסלחים:לא תקום וכו' ואהבת לריעך כמוך. ירצה במה שנודע בפסוק אדם אתם כי כל ישראל הם אילן אחד ואדם אחד כלול מן רמ"ח איברים וכמו שכל אברי האדם אוהבין זה לזה וז"ש ואהבת לרעיך כי רעיך ממש הוא כמוך כלומר כדמיון גופך המחובר מאיברים רבים וגם לסיבת זה לא תקום ולא תטור וכו' להתקנא איש ברעהו ולהתגדל עליו וכמו שאבריך הקטנים כדמיון הרגלים נשמעין אל אברים הגדולים כדמיון הראש והעין כך הקטנים שבכם יהי' נשמעים לגדולים כי מעולם לא נמצא כי רגלי האדם יתקנאו בראשו ללכת הראש למטה והרגלים למעלה:חסלת פרשת קדושים: