אחרי מות וכו' קודם שימותו לא גילה הקב"ה דעתו אם לפי שהי' רוצה שימותו לסיבה הנודעת לו ית'. ואם שאין בזה גמילות חסד למשה אם יודיענו שרצונו שיתפלל עליהם אבל אחר שכבר מתו ולא התפלל אז גילה דעתו ונתקצף עליו וז"ש וידבר אחרי מות. התחיל בלשון דיבור בקושי יען לא התפלל עליהם שלא ימותו. וכמשז"ל כל ובאהרן התאנף ה' להשמידו בכליון בנים לולא משה בחירו השיב חמתו מהשחית לגמרי ומתו שנים ונשארו שנים על דרך שהתאנף אליהו ז"ל בריב"ל איך לא ההפיק זכותו להציל את האיש ההוא שאכלו הארי ברחוק ג' ימים ממנו. ומכ"ש אלו שהם צדיקים גמורים גדולים ממשה ואהרן ובפרט היות לזה זכות אהרן אביהם תכלית המעלה ונוסף על זה תפלת משה הצדיק שהיה דודם ובפרט כי כבר ראה כי הועילה תפלתו למקצת יחזור ויתפלל כיון שראה שעת רצון לפפר מחצה. וז"א שני בני אהרן רמז אל הנ"ל כי כיון שראה שהועילה תפלתו להציל השנים למה לא התפלל גם על שני בנים האחרים ולא עוד אלא שהיו שני בני אהרן המיוחדים הראשונים היותר חשובים וביותר היתה יכולת התפילה להציל אלו מלאחרים ועוד כי היו בני אהרן החסיד ונצטרף זכוחו ג"כ ובפרט שהיו בני אהרן אחיו ולא היו ראוי שיתעלם מבשרו הקרוב אליו. וא"ת כי אלעזר ואתמר לא חטאו אבל אלו שחטאו גם הם בענין הקטרת לא היו יכולין להנצל ז"א. כי הרי לא חטאו בזדון או לשם עבירה אלא אדרבה בחשבם כי ע"י הקטרת יתקרבו לפני ה' ולא ידעו ענין החטא דאש זרה ולכן וימותו א"כ עונשם קל בתכלית ובפרט כי כוונתם היתה לטובה כנ"ל והיו יכולין להנצל וז"ש בקרבתם ולא אמר בהקריבם כמ"ש בפ' פנחם גם בזה יובן אומרו שנית וימותו:או ירצה כי רמז הכתוב אל כל הסיבות שהזכירו רז"ל כי כולם דברי אלהים חיים וז"ש בני אהרן ירמוז כי האדם בנושא אשה לקיים מצוה פריה אינו נקרא בן פלוני על אביו אלא בפ"ע כי שם דעתו להיות אב לבנים על דרך הנודע במ"ש בת פלוני לפלוני ולא אמרו לבן פלוני וז"ש בני אהרן ולא נדב ואביהוא כי מתו על שלא נשאו אשה ובר"ת שני בני אהרן שהוא בא"ש ירמוז אל הקריבם אש זרה ובס"ת הוא יי"ן ירמוז אל שנכנסו שתויי יין. ובאומרו בקרבתם ולא בהקריבם ירמוז אל משז"ל שהורו הלכה בפני רבם וזהו בקרבתם כי יתקרבו מעצמם להורות הלכה שלא ע"י שיקריבם משה רבה. ובאומרו לפני ה' שהוא קודש הקדשים ירמוז אל מחוסרי מעיל נכנסו כמ"ש בפרשת תצוה ועשית את מעיל האפד וכו' ונשמע קולו לפני ה'. וגם זה ירמוז במה שחזר שנית לאמר וימותו כי מתו על מחוסרי המעיל שכבר הוזהרו שם ונאמר להם ובצאתו ולא ימות ולכך וימותו:או ירצה דע מה שדבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן הוא שהודיע כי בסבת בקרבתם לפני ה' לכן וימותו לפי שמשה היו מצטער על פטירת צדיקים גמורים כאלו איך נענשו על עון העגל אשר עשה אהרן אביהם כמו שז"ל על ובאהרן התאנף ה' להשמידו וכו'. והרי כתיב לא יומתו בנים על אבות שהוא בהיותם גדולים כי בקטנים כתיב ומשלם עון אבות אל חיק בניהם ואלו גדולים היו כמשרז"ל על ויקחו בני אהרן איש מחתתו איש כתיב ולא עוד אלא שהיו צדיקים גמורים גדולים ממשה ואהרן עצמן ולא עוד אלא שלא הספיק להם אפילו זכות אהרן הצדיק ולא תפלת משה אחי אביהן וז"ש אחרי מות שני בני אהרן כי באומרו שני ירמוז אל שנים הראשונים המיוחדים מכולם וכו' ובאומרו בני אהרן רמז שלא הספיק זכות אהרן וזכות משה אחיו גם באומרו בני אהרן ולא נדב ואביהוא ירמוז כי לא מתו בעון עצמם אלא לסיבת היותם בני אהרן ובשבילו מתו לכן הודיעו כי עון אהרן לא הספיק לגמרי אבל עיקר המיתה היתה בסיב' עצמם בקרבתם א"ע בהר סיני לחזות בנועם ה' באור פניו יתברך אחר שכבר התרה בהם וגם הכהנים הנגשים וכו'. והענין כי כתיב ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל וצפה השי"ת כי עתידין נדב ואביהוא להסתכל בשכינה ונכן אמר עליהם וגם הכהנים רצ"ל זולת אהרן הכהן הגדול העולה אל ההר גם בניו שניהם הכהנים נדב ואביהוא התרה בהם שיתקדשו כי רואה אני שיחזו בה' ואז יפרץ בם ה' ובכלל דבריו הגיד מראשית אחרית כי לא יהרוס כל בנין הכותל של אהרן שהם ד' בניו רק יפרוץ פרצה לבד בראש הכותל שהם נדב ואביהוא הגדולים וישאר תחתית הכותל שהם אלעזר ואתמר ולזה לא אמר פן יהרוס ואח"כ חטאו במ"ש ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהי' ראוים לשליחת יד ואמר ויחזו את האלקים וכו' ונתעכב עוד אשר חטא אהרן בעגל ואז נתחבר עון אביהם עם עון עצמם כי אביהם קודם שחטא היתה זכותו מגינה עליהם ואחר שחטא לא יכול להגין ואז וימותו באופן כי לא מתו אלא בעון עצמם. ובזה יובן סוד יש נספה בלא משפט וח"ו שיהיהה כפשוטו שהרי כתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אבל פירושו בלא משפט שלם כדי שבעבורו יספה כי הרי עון עצמם לא הספיק להמיתם כי אז עדיין היו קטנים. גם לא הספיק עון אביהם אבל נתחברו יחד שני חצאי משפט עונותיהם ונספו עליהם בקטנות ובכרת עם היות שאין ב"ד עליון מענישים פחות מבן עשרים שנה.. ואל זה רמזו רז"ל בלא משפט מקומו כלומר מקומו ההוא עצמו אלא ממקום אחר הגיע להם:או ירצה על הדרך הנ"ל שמשה היה מצטער וכו' והודיעו איך סיבת קרבתם לפני ה' לכן וימותו לרמוז אל מ"ש בספר הזוהר כי כל חינוך קדושה מוכרח לקחת נשמות כמו שאירע. באדרא רבה שמרוב שמחתו ית' בגילוי סודות התורה שנתחדשו אז באותם העשרה צדיקים נתדבקו ג' נפשות בו ית' ויצתה שם נשמתם בנשיקה גם זהו סוד שאול מלך הראשון של ישראל וגם כי הי' צדיק גמור כמשז"ל על בן שנה שאול במלכו שלא טעם טעם חטא מימיו וכמשז"ל על אלמלא ארה שאול והוא דוד הייתי מאבד כמה דוד מפני שאול ואיך נהרג. אבל הענין כי בו הי' חינוך מלכותם של ישראל ונסתלק מרוב שמחתו ית' בו גם נדב ואביהוא ביום חנוכת המשכן כי אותו היום הי' ראשון לרדת השכינה לדור בתחתונים ואז נתקרבו אלו ע"י הקטורת להתקשר בשכינה אשר לפנים מבית להכפורת וחשבו לחזות בשכינה ע"י הקטורת ונתדבקו נפשותה בשכינה הנקראת אש אוכלה ומתו בנשיקה וזהו סוד ותצא אש היא השכינה מלפני ה' שהוא בית קודש הקדשים ותאכל אותם וז"ש בקרבתם לפני ה' בבית קודש הקדשים נתקרבו אל השכינהה ואחר שנתקרבו וימותו בנשיקה ושאר הצדיקים אינם כן אלא מתים ואח"כ מתדבקים בשכינה וזהו עצמו סוד מ"ש משה הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש כי אדרבה להיותם מתקרבים לו נקדש בהם. והנה רז"ל חפשו לדעת היכן דבר זה הקב"ה ואמרו כי זה היה באומרו ונקדש בכבודי אל תקרי אלא במכובדי ולפי פשוטו הוא יותר מפורש בפסוק וגם הכהנים וכו' כי קרא אל הכהני' נדב ואביהוא הנגשים אל ה' יותר מכל השאר והוא הוא ענין בקרובי הקרבים והנגשים אלי גם זהו ואל אצילי בני ישראל הם נדב ואביהוא הנגשים אל ה' יותר מכולם כי אצילי לשון אצל ואצולות שהם אצלו יתברך ממש תמיד גדולים מכל בני ישראל. וזהו סוד דודי ירד לגנו זה המשכן כמו שכתב באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי וכו' כשהיא הקטורת והקרבנות כנודע לערוגת הבושם זה הקטורת של בשמים שהקטירו נדב ואביהוא בחושך גדול להתקרב לחזות בנועם ה' וז"ש לערוגת מלשון כן נפשי תערוג אליך אלהים וירידתו ית' שם היתה ללקט נשמות נדב ואביהוא הנמשלים לשושנים הניתנים ריח טוב כדרך בעל הגן שאינו לוקט קוצים שהם הרשעים אלא השושנים הנותנים ריח טוב וזהו סוד ונפשי אותה ויעש והענין דהל"ל זהיא אחד מאי באחד אלא ירמוז כי הלואי יהי' צדיק גמור אחד בכל דור כמ"ש וצדיק יסוד עולם ועליו כתב וזרח השמש וכו'. והקב"ה כשרוצה לכפר עון הדור ההוא משגיח באותו הצדיק האחד המיוחד שבהם לסלקו מן העולם ואין בכל הדור מי שיהי' ראוי להתפלל על הצדיק ההוא שלא יסתלק וזהו ומי ישיבנו. וא"ת כי גם זה מהיות הצדיק ההוא בלתי גמור כיון שמי ישיבנו ואין כחו להגן עליו לז"א אינו כן אלא אדרבה מרוב צדקתו נפשו ית' אוותה וחשקה בו וסלקו מהעולם הזה להשתעשע בו ויעש את אשר חשב בתחילה כנ"ל על והוא באחד:ויאמר וכו' אין ויאמר זה פירוש מה שאמר בתחלה וידבר ה' וכו' כי כבר בארנו מה שדבר לו בפ' ראשון מה ענינו ועתה היא אמירה אחרת בפ"ע ובזה נתרץ מהו וידבר וכו' ויאמר וכו' גם נתרץ למה בתחילה אמר וידבר לשון קושי אבל באמירה זו האחרת נאמר ויאמר לשון אמירה לשון רכה כמו שיתבאר כי עתה בא ברחמים גדולים לרחם על אהרן הצדיק כדרך שמתו בניו. ואדרבה ניחא ממה שהמיתם ולכן ויאמר בלשון פיוס ותחנונים כדי ללמדו איך לא ימות כמו בניו. ואמנם הגם שבדברו הוא ית' עם משה היתה באמירה רכה ותחנונים ציווהו כי כאשר יאמר הדבר לאהרן יהי' בלשון קושי' ודיבור וזהו דבר אל אהרן ולא אמר אמור וזה כדי להפחידו ולאיימו לטובתו ולהביא פחד בלבבו למען לא יסור מן המצוה הזו כדי שינצל מן המות. וזה ע"י שיזכירנו ענין מיתת בניו בחטאו על העגל אשר עשה כנזכר וגה שיפחד על עצמו ולא ימות כבניו. כמשז"ל משל לשני רופאים הא' ציוהו אל תאכל וכו' ואל תישן בטחב ולא תמות כדרך שמת פלוני וכו' וז"ש דבר אל וכו' בדיבור קשה ולא ימות מכלל שיכול למות. ומ"ש אחיך ירמוז אמור לו כי כבר היה נגזר למות לולי מפני זכותך שאתה אחיו ותפלתך מגינה עלו כנזכר על לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וכו'. ולכן יזהר ואל יבא וכו' להצילנו מן המיתה שנגזרה עליו בעון העגל וז"ש ולא ימות ר"ל לא ימות על עון העגל ואינו חוזר אל ואל יבוא וכו':או ירצה כי ענין זה לאמר לו אל תמות כדרך שמתו בניך אונאת דברים הוא כמשז"ל הי' מקבר את בניו אל יאמר לו למה מתו בניך בחייך וכו' ואיך אחטא להונות ולהלבין פני אהרן לז"א אחיך כי כבר ידע כי אין כוונתך להונות אותו ולביישו אלא לסיבתו כדרך האח הנאמן המזהיר אל אחיו החביב לו שלא יביא עצמו לידי מכשול ואדרבה בזה יוסיף אהבה על אהבתך. או ירצה כי יכול לאמר אהרן הלא ה' בחר בי לכהן גדול מכל ישראל כמ"ש ובחור אותו מכל שבטי ישראל וכו' וזה יורה כי צדיק גמור אני בעיניו וראוי לכך וכמשרז"ל על קרב אל המזבח וא"כ למה מצווה אז ואל יבוא בכל עת כאלו אינו חביב אצלו. לז"א אחיך ירצה כי דברים אלו חוקים הם בלתי טעם וגזרת מלך היא שאין להרהר אחריה כי הרי אהרן אחיך הוא ומבטן אחד יצאתם ולא עוד אלא שאתה גדול ממנו בחכמה ובנבואה והדעת נותנת כי אתה היית ראוי לכהונה יותר ממנו לולא החטא ההוא כמשרז"ל הלא אהרן אחיך הלוי ואין הדברים האלו כפשוטן אלא גזירת מלך ולכן אדרבה ראוי לו להחזיק טובה לי שמניתיו כהן גדול לכנוס בהיכל בכל עת ולא יצטער על כי לא נתתי לו רשות לבא ג"כ בכל עת אל מבית לפרוכת וזה ירמוז ג"כ במה שהוסיף לתת סימנין באומרו אשר על הארון וזה לרמוז כי כל גילוי שכינה שם אינה אלא בסיבת לוחות העדות אשר בארון שהורידם משה. ואם משה שזכה לכל זה לא זכה ליכנס לא להיכל ולא לבית הכפורת אפילו פעם אחת ואתה נכנס בכל פעם להיכל וביום הכפורים אפילו לפנים ואיך תצטער למה אינך נכנס בכל עת אפילו לבית הכפורת. והנה אומרו ואל יבא בכל עת אינו כפשועו כי דבר זה לא יעלה על הדעת אבל הכוונה אל יאמר כיון שהקטורת עבודה נפלאה ופנימית יותר מן הקרבנות כולם כי הם נעשין בחצר העזרה על מזבח העולה והקטורת על מזבח הזהב שבהיכל ומצינו כי ביום הכפורים מקטר לפני הכפורת א"כ בכל עת של שני העיתים שצריך להקטיר שהם בבוקר ובערב שבכל יום יקטירנו לפני הכפורת לז"א ואל יבא וכו' אמנם ביום הכפורים בלבד יכנוס כמו שנבאר בפסוק בזאת יבא וכו' וביאר טעמו של דבר כי בענן אראה וכו' ירצה כאשר ענן הקטורת עולה בין בדי הארון אז אני מוכרח שאראה על הכפורת זאם בכל יום תקטירו שם אהי' מוכרח להתגלות שם ואין רצוני להראות רק ביה"כ בלבד כמו שיבא אח"כ וכסה ענן הקטורת וכו'. וטעם הדבר יובן בסוד נמרץ הלא הוא כי שם המפורש לא הי' נזכר רק בפנים בקודש הקדשים בעת הקטורת כי אז עת רצון להתגלות השכינה ולא בזולתו. זזהו סוד בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו' ירצה בין בדי הארון בקודש הקדשים הנקרא כל המקום כי היא עיקר קדושת בהמ"ק הנקרא מקום כמ"ש כי ירחק ממך המקום וכו'. שם אתן רשות להזכיר את שמי המפורש ולא בזולתו. והטעם לפי שבהזכרתך את שמי מוכרח אני לבא אליך וברכתיך. ואין אני רוצה להראות אלא שם. וא"ת הלא עשרה פעמים הי' הכהן הגדול מזכיר את השם המפורש ביום הכפורים אפילו בחוץ בעת הטלת גורלות השעירים וגם בכל יום בעת ברכת כהנים. והתשובה לזה במה שנודע כי כמה שמות מפורשים הם ואמנם היותר עקרו שבכולן נגלה אז בקודש הקדשים בעת העלות ענן הקטורת ודי בזה:או ירצה כי בענן וכו' אם תאמר והלא הכל נקרא מקדש א"כ מאי הפרש הקטרת הקטורת כל יום בהיכל או בבית הכפורת. לז"א כי בענן איני מתראה בהיכל אלא על הכפורת לסיבת היותו חופף על ארון העדות אשר בו הלוחות משא"כ בהיכל ולכן אני מקפיד ואומר ואל יבא בכל עת וכו' שם אבל בהיכל שאיני מתראה שם איני מקפיד:או ירצה כי בענן וכו' אם תאמר הרי כתיב כי לא יראני האדם וכיון שאינך מתגלה להם למה אתה מקפיד ואל יבא בכל עת לז"א כי בענן וכו' אעפ"י שאיני מתגלה לגמרי הנני מתראה על הכפורת בהיותו מתלבש תוך הענן והכהן הנכנס אעפ"י שאינו רואה אותי עצמי רואה הוא את הענן ויודע שאני בו וכבר יש בזה קצת ביזוי כדרך מלך בשר ודם שאעפ"י שתמיד לבוש במלבושיו אינו מתראה בפני אדם תמיד אלא לעיתים רחוקות לבעבור תהי' יראתו על פניהם. או ירצה כי וכו' א"ת איך אתה אומר ואל יבא בכל עת וכו' להקטיר כי אם יבוא יחוייב מיתה כמ"ש ולא ימות והרי בשביל שרוצה לעבוד ולשרת לפניך בכל עת גדול עוני מנשוא להתחייב מיתה ולזה הודיע כי אין עונש המיתה לסיבת ההקטרה. ובפרט במקום מקודש כמוהו אבל הטעם כי אלו הי' הקב"ה מתגלה שם הוא לבדו אדרבה היו שבח אל הכהן בהכנס להקטיר בכל עת לפניו ואמנם להיות העוה"ז חומרי ומקבל טומאה אין הקב"ה נגלה שם אלא ע"י התלבשו תוך הענן הנודע אל חכמי האמת כי הוא כח דין גמור בסוד סכות בענן לך מעבור תפילה והנה אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא וכאשר יכנס שם הכהן נהקטיר יקטרג עליו מדת הדין ההיא איך העיז מצחו ליכנס במקום אש אוכלת ויזכיר עונותיו ויחוייב מיתה עליהם לא על ההקטרה. ולכן כאשר לא נכנס אלא בריצוי גמור שהם שני תנאים הא' היות יום הכפורים שאין מדת הדין שולטת בי כלל כמ"ש בגמרא השטן בגימטריא שס"ד כי בכל השנה יכול השען לקטרג חוץ מביום הכפורין והב' היות נכנס ע"י קרבנות ידועים ומלבושים ידועים כמו שנבאר בפסוק בזאת יבא אהרן:בזאת יבא אהרן וכו' אם חוזר אל הקרבן פר בן בקר וכו' הל"ל בזה או באלו אבל אומרו בזאת חוזר אל מ"ש ואל יבא בכל עת כנ"ל אל יבא בכל עת הראוי להקטרה דהיינו בבוקר ובערב אמנם בזאת העת שנבאר שהוא ביום הכפורים אז יוכל לבא. או אפשר כי הנה בזא"ת עם ד' אותיותיו הוא בגימטריא ביו"ם הכפורי"ם. ואם נפרש כי בזאת חוזר אל הקרבנות ירצה בזאת ההכנה שיכון והוא הקרבן ובגדי לבן. ולהיות כי עיקר העון שיוכל מדת הדין לקטרג אינו שאר העונות כי הרי אהרן הכהן החסיד כתיב עליו תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום וכו' אמנם העון האמיתי שיוכל לקטרג עליו הוא עון העגל שעשה וגונז לדורות וביום פקדי ופקדתי וכו' לכן הוצרכה ההכנה הזו הכלולה מג' בחינות אם בחינת הזמן שהוא יום הכפורים ואם בחינת הקרבנות שהוא פר וכו' ואם בחינת המלבישים הלא הה כתונת בד ילבש וכו' והענין הוא במה שנודע כי לא נתרצה הקב"ה למחול עון העגל עד יום הכפורים ולפיכך הוקבע מאז ואילך היום ההוא יום כפרה לדורות וזהו טעם שאין השטן שולט ביום הכפורים ולכן ואל יבא בכל עת אלא ביום הכפורים כי אז נמחל בו עון העגל גם בחינ' הב' של הקרבן יהי' פר וכו' לפי שכשנבחר אהרן לכהן הי' ביום השמיני למילואים שהיה בר"ח ניסן כשהוקם המשכן ונצטווה אז להקריב הקרבן הזה עצמו לכפר עון העגל כמו שבארנו שם בענין קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכמו שקרבן כפרתו בעת שנתחנך לכהונה הי' פר ואיל לכפר על העגל במעשה ובמחשבה שהם חטאת ועולה כמו שבארנו שם גם בכל יוה"כ יהיו קרבנו כיוצא בו שלא יזכרוהו עון העגל. גם בחי' הג' היא כתנת בד וכו' שלא בבגדי זהב של כל השנה שלא להזכיר עון העגל שעשה שהי' של זהב והנה לסיבה זו הי' מספיק במה שלא הי' של זהב אמנם הוסיף עוד להיותם בגדי לבן לרמוז שלא די שלא יזכירו לו עון העגל אלא אדרבה ירמזו כי נתכפר ואם הי' עונו אדום כשלג ילבינו. ובזה יובן אומרו בגדי קדש לאהרן וכו' וכתיב ואלה כתיב ועשית בגדי קדש לאהרן וכו' וכתיב ואלה הבגדים אשר יעשו וכו' אבל הכוונה כי בגדי זהב עם היותם קודש יש בהם זכירות עון עגל אבל אלו בגדי קודש הם בעצמם כולם כאשר הם יען אין בהם זהב. או ירצה אלה הבגדים הם בגדים הראוים ליכנס בהם אל הקודש הנז' שהוא מבית לפרוכת משא"כ בבגדי זהב שאע"פ שנקראים גם הם קודש אין נכנסין אל הקודש הנ"ל שהם מבית לפרוכת נמצא כי קודש הנזכר בבגדי זהב הם לשון קדושה וקודש הנזכר כאן הוא מקום הנקרא קודש כנ"ל:כי ביום הזה יכפר עליכם וכו'. פה רמז מאמר ר' מתיא בן חרש בענין ד' חלוקי כפרה כי מצות עשה אין צורך אל יוה"כ רק אל התשובה בלבד אבל צורך יוה"כ הוא לעבירות מצות ל"ת הנקרא חטאת כמ"ש מכל חטאות האדם אשר לא תעשנה. וז"ש כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם אך לא במצות עשה שהם בשב ואל תעשה. כי אין להם צורך אל היום הזה אלא בתשובה בעלמא. גם מיעט העונות הנקראים פשעים ועונות דשייך בהם כריתות ומיתות ב"ד שאין די להם להתכפר ביום הכפורים אלא ביסורים כי יוה"כ אינו מכפר אלא חייבי לאוין הנקר' חטאות אשר לא תעשנה כי החמורות נקראים עונות ופשעים. גם מיעט עון חילול השם המחלל בפרהסיא לפני העם. כי יוה"כ אינו מכפר אלא כל חטאתיכם אשר לפני ה' ולא אשר הם חילול השם בפרהסיא לפני העם ג"כ באופן כי לפני ה' מיעט עון חילול השם גם מיעט עבירות שבין אדם לחבירו כנודע. ואמנם אומרו כפל ענין במילות שונות יכפר עליכם לטהר אתכם כפרה וטהרה וגם אומרו בכפרה עליכם ובטהרה אתכם ונודע כי כפרה לשון קינוח כמו בעא לכפורי' ידי' בההוא גברא כנודע כי המזרקים נקראים כפורים ע"ש שמקנח אצבעו מן הדם בשפת המזרק. וא"כ הל"ל יכפר אתכם ולא עליכם וכמ"ש ביחזקאל בכפרי אותך. אבל רמז לתרץ ענין תימה גדולה ענין שעיר המשתלח שאין בו שום טעם איך ונשא השעיר עליו את כל עונותם. ואמנם הענין סוד נפלא נרמז בספר הזוהר כי השעירים ממוצעים בין הקליפה הטמאה ובין הגבורה הקשה הקדושה והוא סוד היצה"ר המחטיא את האדם ומוציאו לקליפה. ואם ירצה האדם יכול להכניעו ולטהרו ולהחזירו קדוש בסוד ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצרך. והם סוד שדין יהודאין הנקראים שעירים והם ג"כ סוד עץ הדעת טוב ורע. שבו נתפתו אדם וחוה וכנגד הטוב והרע המעורב בהם הי' מטילין גורלות על שני השעירים גורל הטוב לה' וגורל הרע לעזאזל והשעיר הרע העליון אשר הוא המחטיא האדם יען הוא המחטיא נושא עליו את חטאותם כי הוא הגורם ובני ישראל הם מתכפרים כאשר הם מתחרטים ומודים ועוזבים מללכת עוד אחרי עצתו. והבן הסודות הנפלאים האלה. וזהו סוד כי ביום הזה של יוה"כ נעשה לכם ענין נפלא והוא כי הקב"ה יכפר ויקנח טינופיכם באותו השעיר העליון הנקרא עזאזל אשר עד עתה הי' עולה עליכם על גביכם להכניעכם תחתיו וז"ש יכפר עליכם יקנח טינופיכם באותו אשר עליכם ועי"כ יטהר אתכם ממש כי אתם נשארין טהורים לגמרי. וז"ש לטהר אתכם מכל חטאותיכם והנה הקב"ה נ'קרא טהור והקליפה נקראת טיט ורפש ומצולות ים וטומאה המטמאה אתכם ובהתרחק אתם מן הקליפה ומתקרבים לפני ה' הטהור והקדוש לגמרי תטהרו. והרי בזה יובן היטב סוד השעירים והגורלות ואיך ע"י תשובה קלה ווידוי דברים יטוהרו ויכופרו מכל חטאותם. וז"ש לפני ה' תטהרו:או ירצה במה שנעור כי זה דברי ה' אל משה והל"ל אכפר לא יכפר. ב' אומרו שני פעמים לטהר תטהרו. ג' מה ענין אומרו לפני ה'. אבל רצה לקיים סברת רבנן כי עם שעיצומו של יוה"כ מכפר אינו אלא לשבים. וז"ש כי ביום הזה הוא אשר יכפר עליכם כי עיצומו של יוה"כ עצמו הוא המכפר לטהר אתכם. אך בתנאי שלפני ה' תטהרו אתם מעצמכם ע"י התשובה ואז היום הנ"ל גם הוא יכפר ויטהר אתכם ולא תספיק תשובה קלה רק תשובה מעולה העולה לפני ה' שהוא יודע תעלומות לב כמ"ש הרמב"ם ז"ל שיעזוב החטא וישים בלבו שלא ישוב עוד לעשותו לעולם ויעיד עליו הש"י שלא יחטא עוד:וידבר ה' אל משה אחרי מות וכו'. מ"ש תחלת פסוק הראשון וידבר ה' וכו' וחזרה האמירה שנית בפסוק השני וגם מה צורך להזכיר שהי' הדיבור הזה אחרי מות. ולמה לא הזכיר שמותם הענין הוא במשז"ל כי אהרן הי' מתבייש להתכהן על שעשה את העגל עד שא"ל משה קרב אל המזבח כי לכך נבחרת מכל ישראל. והנה בהיות כי בו ביום עצמו אשר התחיל להתכהן בכהונה גדולה ונתחנך לכך אז מתו שני בניו פתאום במיתה בידי שמים בשריפה החמורה הנה כנ רואיהם יאמרו אין זה כי אם שאהרן אביהם לא היה ראוי לכך בעון העגל ומשה אחיו שלא מפי הגבורה עשה זה רק להיותו אחיו וכאשר טען עליו קרח ועדתו כנודע. ובפרט במ"ש הכתוב ובאהרן התאנף ה' להשמידו בכילוי בנים לולי משה שהתפלל ולא מתו רק שנים ועוד יורה לזה כי אלו בעון עצמם מתו כיש רז"ל דורשים כך הי' לו לשית ביום אחר ולא ביום שמחת כל ישראל כשהוקם המשכן כדי שלא יליזו בני ישראל ויקטרג על הכהונה כמו שאירע אח"כ במחלוקת קרח ויאריך אפו ית' כדרכו ולזמן אחר ימיתם ולא עתה שיאמרו כל ישראל כי מתו בעון אביהם כנ"ל על ובאהרן התאנף ה' ויערערו על הכונה ולא עוד אלא שאהרן עצמו יתחרט מאשר נתכהן ולא יעבוד עוד כי הרי אף מקודם שמתו בניו לא היה רוצה ליקרב אל המזבח כנ"ל ומכש"כ עתה. ולא עוד אלא שלא מת בן אחד רק שנים וגם כי היה השנים המובחרים הבכורות נדב ואביהוא הידועים בשם בני אהרן העקרים הראשונים השקולים כמשה ואהרן. לז"א וידבר ה' וכו' ירצה ענין ציווי זה שאני מצוך היום הוא ענין סדר יוה"כ כנודע והנה עדיין אנו ביום ר"ח ניסן שהוקם המשכן ואין זמן הדיבור הזה. האמנם מה שאני מצווך עתה הדבר הזה שלא בזמנו הוא מפני המקרה הרע אשר קרהו ביום הזה ואפשר כי מפני זה ימאן אהרן עוד לכהן לפני. ולכן צריך אני להודיעו תחלה ענין מיתת בניו ביום הזה על מה היתה ועי"כ תתישב דעתו ולא ימאן בענין הכהונה ואחר אשר יתרצה לכהן אחזור לצוות אותו ענין סדר יוה"כ כדי שלא יארע לו גם הוא כענין שני בניו ולא יתפחד ולא ידאג מהמיתה. כי אם יעשה כסדר הזו מובטח הוא שלא ימות כענין בניו ועי"כ יתרצה להיות כהן ולא יאמר שעל שאינו ראוי מתו בניו וא"כ היום או למחר אפשר שגם הוא ימות ולכן לא יתרצה לכהן וז"ש תחלה וידבר ה' אל משה ענין סדר יוה"כ עם שאינו זמנו עתה אמנם מה שדבר לו ענין זה עתה הי' לפי שהיה ביום השמיני למלואים שבו הוקם המשכן ובו נתחנך אהרן ובניו להתכהן ובו ביום מתו שני בניו הראשונים הנקראים על שמו כנ"ל וז"ש אחרי מות שני בני אהרן שהי' שנים הזו מובטח הוא שלא ימות כענין בניו ועי"כ יתרצה להיות כהן ולא יאמר שעל שאינו ראוי מתו בניו וא"כ היום או למחר אפשר שגם הוא ימות ולכן לא יתרצה לכהן וז"ש תחלה וידבר ה' אל משה ענין סדר יוה"כ עם שאינו זמנו עתה אמנם מה שדבר לו ענין זה עתה הי' לפי שהיה ביום השמיני למלואים שבו הוקם המשכן ובו נתחנך אהרן ובניו להתכהן ובו ביום מתו שני בניו הראשונים הנקראים על שמו כנ"ל וז"ש אחרי מות שני בני אהרן שהי' שנים ולא אחד וגם כי הי' אלו הראשונים הנודעים בשם בניו בני אהרן וכפי זה לא ירצה כלל מלכהן עוד מעתה ועד עולם. לכן תודיעו כי סיבת מיתתם היתה בעבור קרבתם מעצמם לפני ה' כמ"ש ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם וזה גרם כי וימותו אבל אתה מפי הגבורה נצטוות להתקרב כמ"ש ויאמר אל אהרן קרב אל המזבח וכו' וז"א בקרבתם ולא בהקריבם כמ"ש פ' פנחס וזה לרמוז אל אמירת קרב אל המזבח ולא מתו בעונך כי אם בעונם ומעתה אל תתירא מלכהן כנ"ל. ולהורות כי הדיבור הזה של וידבר איננו מה שמזכיר אח"כ ואל יבא בכל עת וכו' רק שביאר לו איך בקרבתם לפני ה' גרמה להם מיתתם לזה חזר שנית לאמר וימותו כלומר וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן ולכן הוצרך הדיבור הזה כנ"ל. וביאר מה היה הדיבור הזה ואמר כי הודיעו איך בסיבת בקרבתם לפני ה' וימותו ולא מתו בעבור שעשית את העגל וירמוז כי אמת הוא שהי' להם למות בעון אביהם אך ע"י אש זרה אשר לא ציוה אותם אמנם הי' לא ביום הזה. כי הרי אלו לא נתקרבו מעצמם עושין שאר עבודות הכהונה לא הי' מתים כי כבר ציוה ה' אל משה ומלאת יד אהרן ויד בניו ואיך ימיתם ביום הראשון שנתכהנו ואם כבר נגזר עליהם שימותו בעון אביהם כנ"ל לכל זמן הוא כי הוא ית' מאריך אפי' וגבי דילי'. אבל היתה מיתתם בקרבתם אש זרה אשר לא ציוה אותם בכך ולכן וימותו אבל אתה נצטוית קרב אל המזבח ולא נתקרבת מעצמך במם שלא צויתי אותך. ויאמר וכו' אחר שהוכרח הדיבור הנ"ל בפסוק הראשון בעת הזאת כנ"ל וכבר נתרצה משה כי לכן בא אליו הדיבור ההוא ליישב דעתו בפסוק בפני עצמו. ועדיין אפשר יתיירא אהרן מלשמש בכהונה כיון שיש בה סכנה. והקרב הקרב אל משכן ה' ימות. ואדם אין צדיק בארץ כו ובאולי גם יבא לאיזה טעות וימות כשני בניו הגדולים ומשה ואהרן לכן הוכרחה אמירה זו שנית בפסוק שני מיוחד לאהרן להורות לו הדרך ילך בה ועי"כ מובטח לו שלא יחטא ולא ימות וז"ש ויאמר וכו' ואל יבא בכל עת וכו' ולא ימות:ובזה יתורץ מה שהקשו המפרשים מה צורך לאמר ולא ימות והי' די במה שיצוהו בלבד ואל יבא וכו' כי צדיק כמוהו אין צורך להגזים עליו כדי שישמור את מצות ה'. והנה בראשונה שבא לתת טעם אל חזות קשה ענין מיתת בני אהרן נאמר וידבר לשון קושי כנודע. וכאשר בא להבטיח את אהרן מן המיתה אמר ויאמר ה' אל משה אמירה בלשון רכה וחיבה. וע"כ קראו אחיך לאמר כי אין לו ליראה פן ימות כבניו כי הם לא נצטוו באש זרה ורם לבבם והקריבוה מעצמם אבל אהרן הוא ענותן ושפל רוח כמוך ובזה נקרא אחיך בדומה לך כמ"ש והאיש משה עניו מאוד כי אפילו שהיית מצויהו לכהן הי' מתבייש ונמנע עד שהוצרכת לאמר אליו קרב אל המזבח. ואמנם הודיע מקום המכשלה ובהיותו נזהר ממנה לא יתיירא כלל מן המיתה הלא הוא ואל יבא בכל עת יכו' אשר זה עצמו מכשלת בניו כמ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו הוא מבית לפרוכת הנקרא לפני ה':ובזה יתבאר משז"ל למה מתו בני אהרן מפני שנכנסו מחוסרי מעיל שבו נאמר בפ' תצוה ולא ימות רמזו בזה כי הכניסו הקטורת לפנים ואין לכנוס שם כי אם בשמונה בגדי כהונה ואמנם לא הזכירו רק את המעיל יען כי בו נזכר ולא ימות כנ"ל. ולכן יזהר אהרן מזה ולא ימות. גה תנא דבי ר' ישמעאל שאמר משל לרופא שהזהיר את החולה אל תאכל צונן וכו' כדרך שמת פלוני וכו' ירמוז לזה להודיענו מה חטא נדב ואביהוא ואיך הבטיחו לאהרן מן המיתה בשיזהר ממה שלא הוזהרו בניו ולא ימאן מלשמש בכהונה:ובזה יובן מה ענין הקטרת נדב ואביהוא אשר לא ציוה אותם כי בימי החול אין להקטיר רק במזבח הזהב ואמנם מה שטטו הם כי חשבו שלהיות היום ההוא יום חינוך המשכן השראת שכינה בתחתונים ונודע כי מקום שכינתה הוא על הכפורת אשר על הארון א"כ ראוי להכניס שם הקטורת כי יותר ראו הוא ביום הזה מביום הכפורים ואם נפרש חטא נדב ואביהוא כי לא הקטירו רק במזבח הזהב יהי' חטאם יען הקטירו קטורת נוסף על המצוה שהוא פעם אחד בבוקר וא' בין הערבים ולא יותר. וז"א אשר לא ציוה אותם. וכפי זה אומרו ואל יבא בכל עת איננו כ"כ מדויק ולא יצדק כ"כ משל דתנא דבי ר' ישמעאל אך הכוונה דרך סתם כי הם עשו מה שלא נצטוו וגם הוא לא יעשה מה שנצטווה אע"פ שאין עניינים שוה. והטעם הוא כי בענן אראה תמיד על הכפורת כי שם אני שוכן ואני ראוי ליכנס שם לראותי בכבודי כי לא יראני האדם וחי ומוכרח שימות:בזאת וכו' אחר שנתן טעם אל ואל יבא בכל עת כי בענן וכו'. לא יהיה עוד מציאות ליכנס שם אפילו ביום הכפורים. כי לא מפני היות יוה"כ יביט בשכינה. לזה נתן סדר איך יעשה לשיוכל ליכנס ביום הכפורים ולא ימות לז"א בזאת כו'י ולהבין הענין צריך לבארו ע"ד משז"ל בויקרא רבא בזאת וכו' ר' יודן פתח קרא בכהן גדול הנכנס למקדש ביום הכפורים וחבילות מצות בידו. בזכות התורה שנאמר בה וזאת התורה. בזכות המילה זאת בריתי וכו'. וראוי לדעת מי הכניס לר' יודן בזה להסיר המקרא מידי פשוטו כי בזאת חוזר אל מ"ש הכתוב בפר בן בקר וכו'. האמנם הוקשה לו כי אם כן הוא הל"ל באלה לשון רבים ולא בזאת לשון יחיד כי הרי ענינים רבים הם ענין הזאת דם הפר ודם השעיר לפני ולפנים וענין קטורת סמים דקה וענין ד' בגדי לבן כתונת בד קודש. ועוד שאם בזאת חוזר אל בפר בן בקר וכו' אינו כן כי הרי דם האיל לעולה לא הי' מזה דמו בפנים. והל"ל בפר ושעיר לחטאת. ועוד כי לא הקרבן עצמו נכנס שם רק על מזבח החצון ודמם בלבד הוא הנכנס והל"ל בדם פר החטאת וכו' ועוד שה"ל להזכיר ובכתונת בד קודש ובמכנסי וכו'. ולא יאמר כתונת בד קודש כאלו הוא ענין בפ"ע ואינו תנאי נקשר עם ביאת אהרן ועוד שהל"ל להזכיר כל התנאים הנצרכים הלא הם בפר ובשעיר והקטרת סמים. ובכתונת בד וכו' לכן מכח כל הקושיות האלה פירש כי בזאת הוא ענין רמז אל חבילות מצות שבידו שכולן נקראים בזאת ואח"כ התחיל להטיל התנאים הצריכים זה אחר זה כסדר בפרשה וז"א בפר בן בקר וכו' כתונת וכו' ולקח מלא המחתה וכו'. והנה מה שהוצרך להזכיר בתחילה ענין חבילות המצות טרם יזכיר התנאים הצריכים. הוא כי שורש הכל הוא להסיר המורא מלב אהרן לבלתי ימנע מן הכהונה מיראת המות והתחילו לפייסו כי אין ראוי לו לירא כי כמה חבילות מצות בידו וכו' ואח"כ יזכיר התנאים הצריכים כנ"ל:ונבאר עתה ענין המצות האלו ושייכותם עם ביאתו אל הקודש כדי שלא יירא מן המיתה. הא' היתה זכות התורה והענין הוא לתרץ מה שהקשינו כי אם מניעת ביאתו בכל עת היא כי בענן אראה איך להיות יוה"כ יסולק הטעם הזה לזה אמר כי אז ביוה"כ נכנסה עמו זכות התורה יותר מבשאר ימות השנה והסיבה' הוא כי הלא לא חטא אהרן שום חטא אלא בעון' העגל אשר מזה הי' הוא מתיירא ואמנם כאשר' נתרצה הקב"ה לו לישראל מעון העגל הי' ביום הכפורים סיום הארבעים יום ואז נתנו לו לוחות השניות כנודע וע"כ בו ביום אשר נתרצה הקב"ה לו לישראל ומחל להם עון העגל ונתרצה לחזור' לתת להם לוחות אז יוכל אהרן ליכנס ולהקטיר' ריח ניחוח לפני הכפורת אשר על ארון העדות כי זכות לוחות התורה אשר שם יסייעוהו ואז יקבל ה' נחת ריח ניחוח מן הקטורת ההוא כדרך שבו ביום נתרצה להם ומצאו חן ונחת רוח לפניו' וזהו שרמז בזה שנתן כמה סימנין באומרו מבית לפרוכת אשר על פני הכפורת אשר על הארון לרמוז אל לוחות התורה אשר שם וסמיך לי' בזאת יבא אהרן בזכות זאת התורה הנקרא א.שר' בארון יבא אהרן אל הקודש ביום הכפורים עצמו שבו נתנה התורה ונתכפר לו ולישראל עון העגל ולהיות' נודע מ"ש בפרקי היכלות ובהרבה מקומות כי מי שאינו ראוי להתקרב אל השכינה אם יפציר להתקרב ע"י נבואה וכיוצא בה כמה מלאכי חבלה הסובבים מחנה שכינה תמיד כנודע דוחין אותו ומזיקין אותו וכענין שאירע לבן זומא ובן עזאי ואף לר"ע אמרו רז"ל ואף לאותו זקן בקשו לדחפו וכו'. וזה עצמו סוד מה שאירע אל נדב ואביהוא ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם כנודע לבעלי הסוד ומאלו כתות מלאכי האש היה מתיירא אהרן לבל יזיקוהו בהכנס לקודש' מכח עון העגל אשר בידו ולכן הוצרך גם זכות המילה הנקראת זאת לסייעו והענין במה שנודע כי אין דבר מציל לאדם כמו מי שנזהר מאות ברית קודש. ולא חטא בו כנודע כי אם האדם יגלה את בריתו אם לא נטמא בו לפני הארי' ינצל ממנו וכנודע כי המילה נקראת זאת ע"ש שהאות ההיא היא כלי זיין שלו להצילו וזהו זא"ת האו"ת ונודע כי אבר הגויה אחר שנימול ונגלה היו"ד שבו הוא צורת זיין ו' וי' על ראש הוא"ו ונודע ענין אברהם שיושב על הפתח גיהנם וכל מי שנימול אינו מניחו להזיקו כלל ולכן לא נתיירא אהרן 'הצדיק בענין אות ברית קודש משום מזיק שיזיקהו בהכנסו שם:ובכל זה נתבאר טעם מה צריך לר' יודן להזכיר פרטי מצות אלו שבזכותם ינצל אהרן והרי צדיק גמור היה ושמר כל המצות התורה כולן ויאמר נא כי זכות כל המצות אף אם אינם נקראים זאת ינצל אבל רמז כי צריך מצות פרטית הנקרא זאת להנצל וכאשר יבא אל הקודש מפני המזיקין. וא"ת הנה עון העגל היה ע"ז ושקולה ככל התורה לכן באתה מצות השבת הנקרא זאת ושקולה ככל התורה ולא עוד אלא שהיא מכפרת על ע"ז כמ"ש אשרי איש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וכו' וכמשז"ל אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו וכמו שנתבאר אצלינו פ' ויקהל כי לכן נתן להם מצות השבת טרם ענין המשכן. וא"ת זה יועיל לאהרן שלא נתכוון לע"ז רק לשם שמים כנודע אך לישראל שחטאו ממש בעגל אולי חטאם יקטרג עליהם ועל אהרן כבואו אל הקודש לזה בא זכות כל ישראל בכללותם הנקרא זאת קומתך דמתה לתמר אשר ענינו הוא כי נמשלו לתמר שאין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים ואותם שחטאו בעגל כבר נידונו מהם בהשקאה ומהם בסייף ומהן במגפה ונשארו כל ישראל צדיקים כתמר יפרח לבן לשמים. ולפי שכל ישראל קרובים זה לזה עם אחד גוי אחד הרי שבט לוי לא נמצא בהם גם אחד בעון העגל זכמו ויאספו אליו כל בני לוי ואף שבשאר השבטים נמצא בקצתם חטא הנה בהצטרפות כל השבטים יתוקן הענין וז"ש בזכות השבטים שנאמר בהם וזאת אשר דבר להם אביהם:או ירצה כי גם אם נמצא בבני ישראל עון העגל וכולם ערבים זה לזה הנה יגן עליהם זכות השבטים אבותיהם ראובן שמעון וכו' אשר קודם שברכה אביהם אמר להם הקבצו ושמעו בני יעקב אולי יש בכם פסולת ח"ו אז ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכראותו כן ברכם וז"ש וזאת אשר דיבר וכו' ירצה כאשר דיבר להם אביהם בתחילה זאת קבלת עול מלכות שמים וראה שהיה ראוים לברכה אז ויברך אותם ואף אם קצת מזרעם כפרו וחטאו בעגל לא ישגיח השם יתברך בזה עוד אחרת כי גם שאלו חטאו בעגל יען היו נדים ונעים במדבר שמם מאין רועה כי זה משה האיש וכו' ובקשו להם מנהיג תמורת משה ועדיין היו מאמינים בהשי"ת כמבואר אצלינו ואין אדם נתפש על צערו ואמנם כאשר באו אל המנוחה ואל הנחלה לירושלים כולם היו צדיקים גמורים וגרמו בזכותם להשרות שכינחו ולשכן שמו שם וז"ש בזכות ירושלים שנא' בה זא"ת ירושלים בתוך הגוים שמתיה ושם מושב יקרו באמצע על ישראל וסביבותיו ארצות שבעים אומות תחת שבעים שרים. וא"ת והרי חזרו גם אז עשרת השבטים וירבעם מלכם. וחזרו עוד לעשות שני עגלי זהב והרבו לחטוא יותר מכדור המדבר. לכן בא זכות יהודה שכתיב בי' ויהודה דבקו במלכם ולא חטאו בעגלים ההם רק קבלו עליהם מלכות בית דוד הנקרא מלכות שמים כנודע בסוד וישב שלמה על כסא ה' למלך וזה שרמז הכתוב וזאת ליהודה כי זאת קבלת עול מלכות שמים עמדה לו אשר ע"כ בכח זה התפלל משה עליו שמע ה' בקול יהודה יוחר משאר שבטים ויען נותן להם ענין המשכן להיות כפרה אל מעשה העגל כנודע לכן יכנס עמו זכות תרומת המשכן המכפרת על העגל יותר מכל הדברים ובה נאמר וזאת התרומה כו'. ולפי שסוף הוף צריך שכללות ישראל עצמן יתקנו עון העגל ויהיו הם בעצמם עובדים עבודת המשכן בגופן זולת ממונם תרומת המשכן כנ"ל לכן בא זכות המעשר שנאמר בו הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת והיה נותן ללוים לשמש במקדש ובזה נחשב לישראל כאלו הם עצמם עובדים במקדש יום ולילה להקריב קרבנות ה' ובזה יכופר להם עון העגל לגמרי והרי הי' אלו תשעה זכיות אשר כולם נקראים זאת ונרמזו במשה"כ בזאת יבא אהרן ואף אם פרשנו כי מלת בזאת חוזר אל אלו הזכיות מכח הקושיות שהקשינו. אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועיקר מלת בזאת חוזר אל מ"ש אח"כ בפר בן בקר וכו' וז"ש בזכות הקרבנות פי' קרבנות יוה"כ שעליהם נאמר בזאת יבא וכו' בפר בן בקר וכו' כי הם המיוחדים לכך לכפר מעשה העגל כנודע:והיתה לכם לחוקת עולם וכו' בתחלת הפרשה ציוה את אהרן עצמו שבבואו אל הקודש מבית לפרוכת לפני ולפנים נעשה ככל הסדר הנזכר כמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו'. גם אחרת שלא ביאר באיזו יום הוא מדבר ועתה בא לפרש שני הדברים הסתומים הנ"ל ואמר והיתה לכם לחוקת עולם לדורות ולא הי' הציוי אלא לאהרן לבדו וכמו שביאר עוד ענין זה לקמן באומרו וכפר הכהן וכו' כלומר כי גם לזרעו אחריו אשר יכהנו תחת אביהם תנהיג מצוה זו. ובאומרו בחודש השביעי וכו' ביאר באיזו יום כי בכל יום כפור יוכרח לבא אל הקודש ואז יעשה הסדר הנ"ל. ובכלל דבריו ביאר כי הנה למעלה אמר כי ענין הקרבנות הנז' הם לכפר כמ"ש וכפר בעדו ובעד ביתו וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. וכתיב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וכו' וענין זה מתמיה איך וידויו של אהרן יכול לכפר על ביתו ועל אחיו הכהנים ועל כל קהל ישראל והרי החוטא עצמו צריך שישוב בתשובה ושיתוודה ולזה ביאר כי כל הכפרות הנ"ל צריכין ג' תנאים הא' הוא שכל ישראל יתענו וישובו בתשובה וז"ש והיתה לכם ר"ל לכללות קהל ישראל לחוקת עולם תמיד. והב' כי תשובה זו תהיה בדוקא ביום הזה בלבד והוא בעשור לחודש השביעי כנודע כי עיצומו של יום הוא המכפר וגה שיהיה מצורך עם התשובה כמשז"ל מכפר הוא לשבים וגם שיתענו בו ויקראוהו מקרא קודש. וז"ש תענו את נפשותיכם כנגד התשובה וכל מלאכה לא תעשו כנגד מקרא קודש יהיה לכם כנזכר בתורת כהנים הנקרא סיפרא. והג' הוא ענין הקרבנות הנזכר וגם שיהי' ע"י הכהן הגדול כנודע וז"ש וכפר הכהן וכו' וכפר את מקדש וכו' ובאומרו לחוקת עולם ירמוז אל מה שאמרנו כי לא לאהרן לבדו היתה מצוה זו כי גם הדבר הזה נוהג לדורות. וגם ירמוז אל היות ענין סדר הקרבנות הנ"ל כולן חק שאין לו טעם אם ענין פר ושעיר הנשרפין בחוץ ואם היות בגדי הכהן עתה בגדי הדיוט הנקראים בגדי לבן ולא בגדי כהונה המיוחסים אל הכהן הגדול ועל כולם ענין גורל הניתן בין קרבן השי"ת שעיר עזאזל כי זה דבר מתמיה מאוד וגם היות השעיר נושא עליו כל עונות ישראל גם כי עזאזל הנה הוא ח"ו כענין ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים כמו שבארו הרמב"ן והראב"ע ז"ל וז"ש לחוקת עולם חוק ולא משפט. גם יחזור אומרו לחוקת עולם אל מה שמזכיר עתה והוא היות יוה"כ עיצומו של יום מכפר וזה חוק שאין לו טעם כלל. מה שינוי יש בין השבים בתשובה בשאר ימות השנה אל השבים ביום הזה. ולא עוד אלא דהא ניחא אם הוקבע היום ביום ראש השנה עצמו שהוא באחד לחודש הזה. כי בו נברא אדם הראשון. אבל למה הוקבע בעשור לחודש עוד אחרת כי הם דברים הפכיים כי היות יום עינוי יורה על היותו חול כי אלו הי' יו"ט כתיב בו ושמחת בחגך ובס' עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאלהינו ואמנם היות אסור במלאכה כמ"ש וכל מלאכה לא תעשה יורה היותו יו"ט מקרא קודש וכל זה היא חוקה בלי טעם כי ביום וכו' עם היות כל הענינים הנזכרים חוק בלי טעם רצה לתת קצת טעם וז"ש כי ביום וכו' מלשון נתינת טעם והענין רמוז אל כל הנ"ל בפסוק שקדם והיתה לכם וכו' כי מה שאמרתי שמצוה זו נוהגת לדורות ג"כ הטעם הוא כי ביום הזה יכפר וכו' בכל דור ודור. גם מה שציויתי שבכל עשור חודש השביעי יבא הכהן אל הקודש לפני ולפנים וגם ענין הקרבת הקרבנות כנ"ל היא היות יוה זה אדיר ונורא כי בו יכפר עונות ישראל וגם כי לסיבה זו תהיה העבודה ע"י הכהן הגדול ולא ע"י הכהן הדיוט וז"ש וכפר הכהן אשר ימשח אותו וכו' וגם לסיבה זו ולבש את בגדי הבד יען כי הם בגדי קודש גמורים בלי תערובות אך בגדי הזהב יש בהם קצת מזכרת עון העגל של זהב ואין ראוי להזכיר עון ביום כפרת עונות גם היות מוכרחת התשובה ביום זה יותר מביום זולתו הסיבה היא. כי עיצומו של יום זה הוא מסוגל לכפר בו את חטאתיכם ואמנם בלי תשובה לא יספיק ולכן צריך שני דברים הא' שבת שבתון יהי' לכם מענין מלאכה כדי שיהי' לבבכם פנוי מכל טרדות כדי שתהרהרו בתשובה גמורה. והב' הוא ועניתם את נפשותיכם כדי שע"י התענית יכנע לבבם הערל וישוב אל ה' וירחמהו ויטהר מעונותיו:והנה נבאר קצת דרך רמז ענין ג' שעירי יוה"כ והם שעיר הפנימי ושעיר החצון ושעיר עזאזל כנזכר בפ"ק דמס' שבועות:כבר בארנו בפסוק והוא רחום יכפר עון וכו' כי' סמאל הוא ראש כל המקטריגים ותחת רשותו יש ג' מיני מזיקין הנקראים יצה"ר שבאדם כנגד נפש רוח ונשמה שבאדם כי ודאי שאין מדרגת שלשתם שוה ומדורם במוח ובלב ובכבד. ונודע כי המזיקין נקראין שעירים בסוד ושעירים ירקדו שם. וע"כ בא שעיר הפנימי לכפר על עבירות מחשבת הנשמה שבמוח ע"י יצה"ר השוכן שם עמה להחטיאה והנה המוח פנימי מכולן יען שם מרכבת השכינה הרוכבת על הנשמה שבמוח. והוא סוד תפילין שבראש כנזכר בספר הזוהר פ' וירא במדרש הנעלם. ואמנם המוח עם קליפתו הוא כדמיון התורה שבתוך הארון וקדירת עצם הגולגלות הוא בית קודש הקדשים ולכן טעון דם. שעיר פנימית הזאה על בין הבדים ועל הפרוכת וכו' כנודע. ושעיר הקצון בא לכפר על הרהור היצה"ר שבלב והיה נשרף על מזבח העולה בסוד והעולה על רוחכם היה לא תהי' כמשז"ל העולה על הלב כי שם מדור הרוח ונודע כי המוח כנגד בית קדשי קודשים הפנימי והלב כנגד אוהל מועד הנקרא היכל ומקדש כי שם המנורה והשלחן והמזבח להקטורת. ולכן השעיר הזה נקרא יותר חיצון ואמנם שניהם הפנימי והחיצון באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כי זה במקדש וזה בקודש הקדשים:אבל היצר הרע שבכבד כנגד הנפש החוטאת במעשה בכל מיני החטאות הנמשכים מן הדם שבכבד כי הדם הוא הנפש והוא היותר עז וקשה שבשלשתם. ונקרא שעיר עזאלל ואין לו תקנה אלא שיעקרהו משם וישלחהו המדברה ושם יתלבן בלשון זהורית האדום שבין קרניו בסוד אם יהיה חטאיכם כשנים וכו'. ולפי שמנפש שבכבד נמשכים כל החטאים כמ"ש נפש כי תחטא ועשתה מכל מצות וכו' לכן שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה. ונחזור לענין הפסוקים. והנה כבר נתבאר פסוק וכפר הכהן וכו'. אמר עוד וכפר את מקדש הקדש כי להיות כפרת יום זה שלימה בכל הפרטים לכן תהי' ע"י הכהן הגדול עצמו הנזכר בפסוק שקדם וביאר ג' מיני הכפורת ע"י ג' שעירים הנ"ל. וז"ש וכפר את מקדש הקודש זה כפרת הקדשים ע"י טומאה ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר זה כפרת המקדש מפני הטומאה ע"י שעיר הפנימי והחיצון כנ"ל ועל הכהנים כי הם המטמאים המקדש וקדשיו. ועל כל עם הקהל יכפר כנגד שעיר המשתלח המכפר על כל שאר עבירות שבתורה ולכן נכתבו ג' כפרות בפסוק הזה כנגד ג' השעירים שמכפרין ג' מיני כפרות. והיתה זאת לכם למעלה אמר והיתה זאת לכם לחוקת עולם הוא כנגד כל כללות עבודת יוה"כ וסדר הקרבנות כי זה נקרא חק בלי טעם ואמנה חיוב זה מוטל על כל ישראל בכללות להכין הקרבנות ולשון הזהורית ולהוליכו המדברה ביד איש עתי ישראל כנודע במס' יומא. וגם להתענות ולשבות ממלאכה וכאן יחזור לענין פרעי. וז"ש זאת לכם והוא שיכינו ויזמינו הכהן הגדול בדוקא לשיכפר כל הכפרות הנ"ל על ידו ממש אחת בשנה ולא ע"י כהן זולתו וגם ירמוז זה אל משז"ל בתחילת מס' יומא שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כהן הגדול וכו'. ואחר שגמר הדיבור והציווי הכולל אם לאהרן עצמו באותו זמן ואם גם לזרעו חוקת עולם כנ"ל. לכן בא להזכיר איך כבר אהרן קיים מצותיו בזמנו כי הוא הראשון לכל הכהנים זרעו אחריו וז"ש ויעש כאשר ציוה ה' וכו':בזאת יבא אהרן וכו' ירצה בזכות המילה שנקאת זאת בריתי אשר תשמרו כנזכר במדרש רבה והענין כי אל הקד"ש בגימטריא הד"ת כי אין אדם יכול ללמוד תורה עד שימול כמ"ש לא עשה כן לכל גוי וכו' ויאמר כי ע"י המילה הנקראת זאת יבא אהרן אל התורה הנקראת קודם גם כי ע"י המילה יבא אל הקודש קדושת ישראל שעליהם נאמר והייתם קדושים כי הערל נקרא עמא גם כי ע"י זכות המילה יבא הנפש אל קודש הגן עדן אך הערל הולך לגיהנם כי כן ערל עם הכולל בגימטריא א"ש גהנ"ם אבל מילה עם הכולל בגימטריא אלהים פשוט וכן במילוי ביודי"ן בגימטריא א"ש כי זהו אש הקדוש המציל את מי שנימול מאש גיהנם כי כן גבריאל שר האש הקדוש הציל לחנניה וחבירו מכבשן האש התחתון:סליק פרשת אחרי: