ויהי ביום השמיני וכו'. ענין שבעת ימי המילואים והקרבנות האלו יובן בהקדמה שקודם הלא הוא כי כאשר הש"י ברא העולם בראו בששת ימי בראשית וביום הששי אחר שברא את כל העולם ברא את האדם הראשון שהוא תכלית כל הבריאה ומצא שלחן ערוך כדי שיהיה פנוי לעבוד את קונו ית' ויתנהו הש"י אחר שנברא מעפר המזבח שבהר המוריה ולקחו ונתנו בגן עדו הארץ לעבדה ולשמרה. במצות עשה ולא תעשה והנה גן עדן הארץ הוא פתח ושער לעלות דרך בו אל ג"ע העליון השמימיי כי מכוון הוא כנגדו עצי עמוד אחד שבאמצעות הגן התחחון כנודע ושם ישב אדם יום הששי ויום שבת קודש ואלו זכה ולא חטא הי' עובד הש"י זמן עד ישלים עבודתו ומשם יעלה אל ג"ע העליון העקרי הנברא למדור ועולם הנשמות כי ג"ע הארצי איננו רק בית שער ליכנס לטרקלין העליון הוא ג"ע העליון. וכאשר חטא ועבר על ציווי ית' כמשז"ל אדם הראשון כופר בעיקר היה נתגרש משם וחזר אל המקום אשר לוקח משם הוא הר המוריה כנזכר וזה הי' בסוף יום ששי בעש"ק וישב כל יום שבק בהר המוריה כי גם שם פתחו של ג"ע העליון הנקרא ירושלים של מעלה המכוין כנגד בהמ"ק של מטה. ובאחד בשבת נכנס בנהר גיחון עד צוארו ק"ל שנים בתשובה וכו' כנזכר בפרקי ר' אליעזר. וכל זה בעבור זוהמת הנחש שהעיל באדם וחוה ובזרעם בעון מה שכפרו ביחידו של עולם ונמשכה הזוהמא ההיא עד שעמדו ישראל על הר סיני ושם נפסקה זוהמתם וכשחזרו וחטאו בעגל וכפרו כאדם הראשון שנאמר והמה כאדם עברו ברית ואמרו אלה אלהיך ישראל אז חזרה הזוהמא בעולם וכשראה הקב"ה חולשת הקדושה שאין לה תיקון כבתחילה הוצרך לתקן קצת על בנין המשכן ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:)יען כי אדם ע"י חעאו גרם שיסלק שכינתו מהארץ לכן יבנו לו משכן משלהם ומתרומתם להחזיר שם שכינתו כי בכל הארץ מלאה ע"ז של שבעים אומות הנמשכים מזוהמת הנחש בחטאו של אדם שהיא בחינת ישראל כמ"ש אדם אתם( לסלק משם זוהמת הנחש כנודע בספר הזוהר כי לסיבה זו הוצרך משה עצמו להקים את המשכן בסוד כשזה נופל זה קם ובכל מלאכה ומלאכה שבהקמה ההיא היתה נפילת הנחש העליון האמנם הוצרך לקיום כל זה לחזור לחדש להם ענין שמירת השבת כי היא שקולה ככל התורה כולה ותבא לכפר עון העגל שהוא ככופר בכל התורה כולה כמבואר באורך אצלינו פ' ויקהל כי לכך הקדים ענין שמירת השבת אל מלאכת המשכן וע"ש כי ע"י השבת מודים שמאמינים בה' ית' כי הוא אשר ברא העולם בששת ימי המעשה וביום השבת שבת וינפש. ואמנה יש מחלוקת לרז"ל כי אליבא דר' יהושע נברא העולם בא' בתשרי ואליבא דר' אליעזר נברא העולם בא' בניסן ויוכל ליישב פרשה זו אליבא דתרוויהו ואם כדברי ר' יהושע שהעולם נברא בא' בתשרי מודה הוא שהקמת המשכן הי' בא' בניסן וגם אליבא דידיה הקמת המשכן הוא כעין ברייתו של עולם אע"פ שזה בתשרי וזה בניסן שוים הם זה לזה וכל עניני הקמת המשכן רימזים לענין ברייחו של עולם. האמנם לר' אליעזר הנה בריאת העולם והקמת המשכן היו באחד בניסן ולפי שביאור הפרשה הזו תבא יותר על נכון לדברי ר' אליעזר נפרשה כפי דרכו והמשכיל יבין דבר מתוך דבר וליישבה גם כפי דברי ר' יהושע אע"פ שאינם בזמנים שוים עכ"ז כל עניני הקמת המשכן צריכין להיות דומה בדומה אל ענין בריאת העולם אע"פ שזה הי' בתשרי וזה הי' בניסן. ונחזור לעניננו כי הנה נתבאר כי כל מה שאירע לאדם אירע לישראל ועתה בעת הקמת המשכן יתקנו עניניה' יחד חטא ישראל במעשה העגל וחטא אדם אביהה בעץ הדעת. ואמנם אדם הראשון כהן לאל עליון הי' כי הוא מבחר הנבראים וראשיהם ובנה את המזבח להקריב את קרבנו כנודע. וכנגדו נבחר אהרן מזרעו לכהן תחתיו ולכפר כל החטאים הנזכר וכל מעשיו שוין אל מעשי אדם אביו כי האמנם אל אשר לא ישב אדם בג"ע הארץ רק יוה הששי כנ"ל כבר רוחו ונשמתו היתה שם בה' ימי בראשית. וביום הששי נכנס שם בגוף ונפש כנודע. כי זהו סוד אחור וקדם צרתני כי נברא בחי' גופו ביום הששי אחור למעשה בראשית ובחי' נשמתו נבראת ביום הראשון קודם למעשה בראשית כנרמז במלת בראשית בזכות ישראל שנקראו ראשית הנה ישראל נקרא אדם אתם והם ראשיתו של עולה ונמצא כי כל וא"ו ימי בראשית ישב אדם בג"ע הארץ לעבדה ולשמרה בסוד הקרבנות הנקראים עבודה כמשז"ל. וביום השבת לא ישב שם האמנם ישב בהר המורי' כי גם הוא פתח גן עדן כנ"ל וכנזכר פרק עשרים מפרקי רבי אליעזר. ולכן הוצרכו אהרן ובניו הכהנים לשבת ז' ימים בפתח אהל מועד כנגד ז' ימם של אדה שישב בג"ע הארץ ובהר המוריה שהם נק' פתחי ג"ע העליון ותכליתם לקבל אז עבודת הקרבנות ומשמרת המשכן כמ"ש ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים ולכן נקראים ימי המילואיה למלא חטא אדם הראשון בענין שבעת ימי בראשית כי גם שנצטווה לעבדה ולשמר' עשה להיפך ועתה תשבו שם אהרן ובניו ויקבלו עבודתם בשבעת ימי המילואים כנגד לעבדה וגם כנגד לשמרה חזר פסוק שני ואמר ומפתח אהל מועד וכו' ושמרתם את משמרת ה' וכו' כמ"ש פ' קרח ושמרתם את משמרת הקודש וע"י שתים אלה נתכפר חטא אדם במה שנצטווה לעבדה ולשמרה ולא קיימה וז"ש כאשר עשה וכו' לכפר עליכם. ונמצא כי שבעת ימי המילואים הי' לתקן בענין אשר כפרו אדם וישראל בענין ז' ימי בראשית. וכמו שביום ר"ח ניסן נברא אדה וישב בפתח ג"ע לעבדה ולשמרה להקים הקרבנות כמו כן ויהי ביום השמיני שכבר נתקנו בענין חטאתם במעשה בראשית הנברא בז' ימים שכנגד ז' ימי המילואים. אז היה יום ר"ח ניסן. שמיני למילואים ואז נתקן הדבר ונתכהן אהרן בכהונה גדולה תמורת אדם הראשון שב"א בשבת שהי' יום שמיני לבריאת העולם קיבל תשובה ונכנם בים גיחון כנזכר בפרקי ר' אליעזר כי בליל מוצאי שבת ראה חושך ממשמש ובא ואמר אך חושך ישופני ולכן חזר בתשובה ובו ביום נתקן עונה והיתה בו הוי' גמורה כי בו נתקן העולם ממה שנחרב ע"י חטאו של אדם וז"ש ויהי ביום השמיני כי היתה בו הוו' מחודשת ותיקון אל העולם היפך יום השמיני של בריאת העולם שהיה במוצאי שבת ונחשך העולם והוסר האור ששימש בשבעת ימי בראשית אשר כנגדם היו ז' ימי המילואים האלו כי אז נחסר אדם בכל כחותיו כמ"ש אדם ביקר בל ילין ונתמעטה קומתו וחייו וששה דברים שחסרו אז כנזכר בבראשית רבה ועתה נתקנו והם ז' ימי מילואים שלמים בכל. וכמו שאז נתגרש אדם מג"ע ביום השביעי כנזכר ויצא משם וגם נקנסה עליו מיתה ולכן ופתח אהל מועד כל ז' ימים תשבו שם ולא תצאו כאשר יצא אדם טרם כלות ז' ימי בראשית נתגרש משם ועי"כ ולא תמותו כדרך שמת אדם הראשון לסיבת החטא ההוא. ואמנם אי אפשר עתה לתקן ענין קלקול אדם עד אשר יתוקן גם עון העגל של ישראל שהי' כדוגמת חטא אדם אביהם ולכן הוצרך בתחילה לתקן את כל אשר קלקלו בעגל ישראל ואהרן כמו שיתבאר. והענין כי ג' מיני עבירות היו כי כללות בני ישראל חטאו במחשבה כראותם כי ויצא העגל הזה חשבו אולי יש בו קצת ממשות האמנם לא חטאו במעשה העגל כי הם לא עשו אותו וגם לא דיברו מאומה כי הערב רב הם עשוהו והם המדברים ואומרים אלה אלהיך ישראל. ולא נאמר אלהינו. ואמנם אהרן ושני בניו בלבד הה נדב ואביהו וגם ע' זקני ישראל חטאו בחסימת פיהם ובמניעת דיבורם אשר לא הוכיחו את הערב רב בדברים כשרצו לעשות העגל כי הרי אלו לבדם העולים עם משה להר סיני כמ"ש ויעל משה ואהרן נדב ואביהו וע' מזקני ישראל והם אשר מינה משה על העם כמ"ש מי בעל דברים יגש אליהם וגם הם הרואים בעלות משה אל ההר ובבואו אל תוך הענן והגיד להם ימתינו להם מ' יום שלמים וכאשר הערב רב ראו כי בושש משה היה להם לאמר עינינו ראו את משה והוא הגיד לנו זמן עמידתו בהר המתינו עוד יום אחד על הספק כמשז"ל ואל תחטאו חטאה גדולה כזו אשר לא יהי' לכם ולנו כפרה עוד אבל אהרן לבדו חטא עוד חטא אחר זולת מניעת הדבר כנ"ל כי עשה את העגל במעשה ידיו כנ"ל וגם שבנה מזבח וגרם שהערב רב הקריבו עליו עולות ושלמים לע"ז ואמנם מחשבתו וכוונתו טובה לשמים וגם בבחינת דיבור ממש לא חטא אלא במניעת דיבור ורצה עתה לתקן ג' בחינות הנ"ל ולכן קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל לבדם כי כל אלו הי' שותפים בעון מניעת הדיבור וחסימת פיהם כי זה הי' עון היות' קל שבכולם שהוא שב ואל תעשה משא"כ באהרן שהי' בו חטא נוסף שהי' במעשה ומשא"כ בישראל שחטאו במחשבה ממש וחשבו שיש ממש בהעגל ובחינה זאת היא יותר חמורה מכולם אעפ"י שלא היתה רק במחשבה. ועוד כי מחשבת ע"ז מצטרפת למעשה כמשז"ל על פסוק למען תפוס את בית ישראל בלבם. ואמנם החוטאים במניעת הדיבור היו אהרן ובניו וזקני ישראל בהשוואה אחת ורצה לתקנם בהשואה א' כמו שיתבאר. ולכן לא קרא עמהם לכללות עדת בני ישראל עם היות שבאו כולם אח"כ כמ"ש ויקרבו כנ העדה וכו' כמו שיתבאר כי ע"י כך תהי' כפרה אל מניעת הדיבור לאו כנ"ל. גם יתורץ למה לא קרא עתה גם ללויים כי גם הם מצטרפין לעבודה ולשיר על הקרבן וכדרך שקירב לאהרן בענין הכהונה יקרב גם את הלויים לעבודתם ולמה המתין עד פ' בהעלותך אמנם להורות כי אלו הקרבנות של עכשיו הם לכפר על עון העגל לא הזכיר ענין חינוך הלוים וקרבנותיהם כי הם לא חטאו בעגל וזה שרמז במה שאמר קח לך עגל ולא ללוים וכן לקמן וכפר בעדך ובעד העם ולא בעד הלוים ולכן נכתב ענינם בפרשה אחרת בפני עצמה בפרשת בהעלותך וכדרך מה שבארנו שם בפסוק אך את מטה לוי לא תפקוד וכו' בתוך בני ישראל ואמנם התחיל בתיקון אהרן לבדו יען כי הוא היותר חמור מכולם בבחינה אחת שחטא במעשה גמור וגם במניעת הדיבור אעפ"י שבבחינה אחרת חטא בני ישראל חמור מן הכל כי אעפ"י שלא היה אלא במחשבה הנה חשבו ממש שיש ח"ו ממשות בהעגל כנ"ל וז"ש ויאמר אל אהרן וכו' כלומר אתה חטאת כפי הנראה יותר מן הכל כי חטאת במעשה ובמניעת דיבור ולכן אתיחל בך לתקן את עצמך וקח לך ר"ל לכפרת עצמך תביא לך ר"ל משלך עגל וכו' ולא משל ציבור כי הם לא חטאו במעשה וכנגד שעשית אותו בצורת עגל קח לך עגל ולא שור או איל. ולפי שהי' במעשה צריך שהעגל הזה חקריבהו חטאת ולא עולה הבאה על מחשבה כי אתה לא חטאת במחשבה רק לחטאת הבאה על עון מעשה כמ"ש ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות וכו'. גה צריך שתצרף אליו לקיחת איל אחד ג"כ ויהי' העולה הבאה על המחשבה לכפר על מה שגרמת בעשייתך העגל להחטיא את ישראל במחשבה שיש בו ממש חלילה וילמדו ק"ו מאתך כי הם לא ידעו כי מחשבחך טהורה ונמצא כי תצטרך אל העולה לכפר מה שגרמת שחטאו ישראל במחשבה. אבל הית' עולת איל לרמוז כי מחשבתך היתה טהורה כי הרי מחשבתך היתה לשמים כמשז"ל והיית במחשבתך כאיל שהוא רבש תמים מבלי מום ובלי הרהור רע ח"ו. וגם טעם אחר כי על ידיו יהי' זה הקרבן מסייע לשיכפר לך קרבן החטאת של העגל שבא על המעשה ההוא שהי' חמור מאוד שהוא עון ע"ז משא"כ בשאר מיני חטאות שאינם צריכין לסיוע אחר ואמנם הכתוב עצמו רצה לרמוז אל מה שביארנו כי האיל לעולה איננו לכפרת עצמו כי הרי מחשבתו טהורה היתה אמנם בא לסניגור לסייע אל כפרת חטאת העגל שיכפר על מעשה החמור ההוא. וזה הורה במ"ש תמימים לשון רבים ולא עוד אלא שהזכיר מלת תמימים אחר אומרו לעולה לרמוז כי גם העולה גם החטאת שניהם היו תמימים בתמימות במחשבה טהורה ושניהם שוין בבחינה זו אף גם העגל הבא לחטאת ולכן לא אמר עגל תמים לחטאת ואיל 'תמים לעולה. אמנם הזכיר מלת תמימים יחד ואחר מלת לעולם לרמוז כי היתה מחשבתו טהור'. ובסיבה זו יתכפר גם המעשה והיה גם הוא תמים. ונמצא כי כנגד ויעשהו עגל מסכה כתיב קח לך עגל לחטאת. ולפי שהעגל ההוא הי' לשם ע"ז כמ"ש קום עשה לנו אלהים וכו' לכן עתה והקרב העגל ההוא עם האיל לפני ה' להכחיש ענין העבודה זרה כי גה אז כוונתך היתה לשמים לפני ה'. וז"ש והקרב לפני ה' וכנגד מה שאמרו אשר ילכו לפנינו אמר לפני ה' שיוקרב לקרבן לפני ה' כי אין בו כח ללכת לפני העם להנהיגם. וכנגד ויבן מזבח לפניו ואמנם כבר המזבח שבמשכן הי' עשוי ולכן לא היתה תקנתו אלא אא"כ במה שאמר לו קרב אל המזבח שהוא מיותר אבל רמז לו שיתקן מה שחטא בבנין המזבח לעגל וגרם אל הערב רב שיקריבו עליו קרבנות לכן כנגד ויבן מזבח קרב אל המזבח וכנגד ויעלו עולות עשה את חטאתך וכו'. ובזה יובן משז"ל שנתיירא אהרן ויקרב אל המזבח מפני שנדמה לו כצורת עגל הבן זה. וגם זה טנין נרמז כאן במ"ש והקרב לפני ה' וגם יתבאר למטה בפסוק קרב אל המזבח וכו'. ואחר תיקון בחינת המעשה אשר יעשה אהרן שהוא היותר חמור כנ"ל הזכיר תיקון של מניעת הדיבור שהוא יותר קל אשר בו יכללו אהרן ובניו וזקני ישראל אשר לא הוכיחו את הערב רב וישראל שלא יטו לבם אחר העגל וזהו אומרו ואל בני ישראל תדבר לאמר וכו' ובזה יובן דהל"ל ולבני ישראל תדבר דהוה משמע שאהרן ידבר לבני ישראל עצמן אבל אמר ואל בנ"י כלומר ובסיבת ענין בני ישראל שחטאו והיתה הגרמא לזה מניעת תוכחתך אותם. התיקון הוא שעתה תדבר להם קחו שעיר עזים וכו'. ויבא דיבור לכפר מניעת הדבור. ואמנם כדרך אשר כל מצות התורה הייתי אני אומר אותם לך בתחלה ואח"כ היית שונה הפרק אל שני בניך ואח"כ היה שני בניך שונים אל זקני ישראל ואח"כ היו זקני ישראל שונים אל בנ"י כנודע כן עתה הדיבור הזה יהיה על הדרך הזה וז"ש תדבר לאמר כלומר תדבר אל נדב ואביהוא שהם יאמרוהו אל זקני ישראל ונדב ואביהוא ידברו אל הזקנים שהם יאמרוהו לבני ישראל עצמן ועי"כ יכופר לכם עון כולכם במניעת דיבורכם כנ"ל:או ירצה ולזקנים הנ"ל הבאים תמורת בני ישראל כנ"ל קרא משה וכו' ולזקני ישראל ולא לישראל עצמם אלא לזקניהם להם תדבר ענין זה כדי שהם יאמרוהו לבני ישראל וז"ש ואל בני ישראל תדבר לאמר. והנה אהרן אשר עשוהו עגל מסכה ויצר אותו בחרט בצורת עגל מסכה צריך שהחטאת תבא לכפר עליו יהיה עגל ממש כנ"ל אבל ישראל שלא נתכוונו אל היותו עגל בפרטות כי אם היותו ענין עון ע"ז לכן חטאתם תהיו כפי המשפט הנ"ל בסוף פרשת שלח לך על עון ע"ז כמ"ש וכי תשגו ולא תעשו וכו' ושעיר עזים אחד לחטאת. ואמנם הענין עולה לא תהיו כעולת אהרן שהיתה איל תמים להורות כי לא חטאו במחשבה כנ"ל אבל ישראל שחטאו ממש במחשבת ע"ז תהי' עולתם כפולה הא' יהיה עגל לרמוז כי חטאו ישראל במחשבת העגל והב' יהיה כבש לרמוז שנתכפר להם מחשבתם הרעה ונחשב להם כאלו היתה מחשבתם טובה ותמה ככבש תם. וגם לרמוז זאת הזכיר מלת תמימים לאחר שהזכיר ענין העגל והכבש כי גם העגל נהפך לתמים כמו הכבש וגם לסיבה זו לא זכר מלת תמימים אחר מלת לעולה כמו שהזכיר בקרבן אהרן כדי שלא יחזור גם אל חטאת העם הנ"ל כי אינו חוזר רק אל העגל והכבש לבדם משא"כ בחטאתם יען כי בני ישראל חטאו חטא ממש במחשבה משא"כ באהרן כי כל כוונתו היה לשם שמים כנזכר. ולכן גם חטאת נקרא תמיה והנה בזה נתקנו כל מעשיהם כי בענין העגל ויעלו עולות ויגישו שלמים לכן עתה יביאו עגל וכבש שתי עולות כי מיעוט עולות שנים וגם ושור ואיל לשלמים כי מיעוט שלמים שנים ויען שם זבחים לפני ע"ז ולכן עתה יהיו לזבוח לפני ה' ויען השלמים נקראים כך על כי הם מטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. לכן נשתנו השלמים מן העולות כי העולות המורות על המחשבה רעה היה עגל וכבש ובשלמים נשתנה העגל אל שור והכבש בן שנה נשתנה לאיל שהוא בן שנתים לזכור זכות עקידת יצחק:או ירצה כי ג' מדרגות היו בישראל כמשז"ל הא' חטאו במעשה שנשקו לעגל וכנגדם קחו שעיר עזים לחטאת. וכנגד החוטאים במחשבה ועגל וכבש לעולם וכנגד הצדיקים ושור ואיל לשלמים כי בשלום היו עם הקב"ה תמיד ומכיוון שיתקנו כל הבחינות הגורמות לשיסלק הקב"ה שכינתו מקרבם כמ"ש כי לא אעלה בקרבך וכולי. ועתה יחזור הקב"ה לשכון בתוכם וז"ש כי היום ה' נראה אליכם. כשומעם זאת לא יקחו את אשר ציוה משה בזריזות גדול והביאם אל פני אהל מועד תמורת הזבחים שהביאו לפני העגל ומה שאז היו פוסחת מחשבתם קצתם חשבו אולי יש ממשות בהעגל וקצתם חטאו בתשוקה וקצתם היו טהורים לכן עתה ויקריבו כל העדה ר"ל כולם כאיש אחד חבירים תורה אחת להם בקירוב גמור ולכן לא אמר ויבואו אלא ויקרבו. וכולם ויעמדו לפני ה' עם היות שלא נצטוו מפי משה עצמו אלא ע"י אהרן והזקנים כנ"ל. ולא מפני זה נתרשלו בדבר מפני שלא החשיב אותם לדבר הוא עצמו עמהם ונחשב בעיניהם כאלו הוא עצמו ציווה אותם וז"ש את אשר ציווה משה:ויאמר וכו' הענין הזה קשה להולמו כי כבר עשו מה שמוטל עליהם להביא קרבנותיהם אל פתח אהל מועד ומעתה אין הדבר הלוי אלא באהרן שיקריבם ואיך אמר להם משה זה הדבר תעשו להבא ועי"ז וירא אליכם כבוד ה'. האמנם מ"ש זה הדבר חוזר אל מ"ש ויקרבו כל העדה כנ"ל ואמר זה הדבר אשר עשיתם להתקרב כולכם בלב אחד לעבוד את השי"ת בלב אחד. הנה הוא אשר ציווה ה' כמ"ש ואהבת לרעך כמוך. ואמר ר"ע זה כלל גדול בתורה. וכנודע משרז"ל בפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו ואם מכאן ולהבא תעשוהו ותקיימוהו. מבטיחכם אני כי וירא אליכם כבוד ה' כנודע כי אין הקב"ה משרה שכינתו אלא במקום שיש שלום 'וקורבה. או אומרו זה הדבר. רמוז אל הדבר הראשון של העשרת הדברות הכולל אנכי ולא יהיה לך עשה ולא תעשה ושניהם דיבור אחד הוא והנה הוא לבדו אשר ציווה ה' כי שאר העשר דברות מפני משה שומעים ולא מפי הגבורה וז"ש זה הדבר אשר ציווה ה' וזש"ה אחת דיבר אלהים וכו'. כי הדיבור הא' שהוא הראשון הוא לבדו דיבר אלהים הנקרא גבורה ומפי הגבורה שמענום ואז נחלק לשנים אנכי ולא יהיה לך ועכ"ז שניהן אינו אלא אחד כולל בענין הע"ז עשה ולא תעשה וז"ש שתים זו שמעתי כי זו בגימטריא אח"ד כי עם שהם שתיים אין זו אלא שהוא בגימטריא אח"ד כנ"ל והוא לבדו דיבר אלהים הנקרא מפי הגבורה וממנו שמענוהו אך שאר הדברות לא שמענום כי אם מפי משה והסיבה לזה הוא כי האלהים נתן בקולו קול טוז בדברו הדיבור הראשון ויצאה נשמת ישראל והוצרך אז להחיותם והוצרכו לאמר למשה דבר אתה עמנו ונשמעה וכו'. וז"ש כי עוז לאלהים וכו':ונחזור לענינינו. כי הנה במעשה העגל כפרו ישראל בדיבור ראשון של אנכי ולא יהיה לך ועתה באתם כולכם לפני ה' בלב אחד לקבל עול מלכות שמים שהוא דיבור אנכי הנ"ל ולכן דעו לכם שאם זה הדבר אשר ציווה ה' שהוא ענין אנכי ה' אלהיך אשר כבר באתם עתה לקבלו עליכם באמת וז"ש זה הדבר מורה באצבע ואם כה תעשו תמיד עשוייה גמורה כמו שהתחלתם עתה לגמור בלבבכם ודאי כי יירא אליכם כבוד ה' בגילוי כמו שנגלה עליכם במעמד הר סיני כשאמר אנכי וכו' ובזה תדעו כי נתכפר לכם עון העגל האמנם לא יספיק לגמור בלבבכם בלבד ורק מעשה גמור תמיד וז"ש תעשו. ואגב אורחינו ירמוז כי בהם לבדם בחר להראות להם את כבודו פנים בפנים ולא אל הערב רב כי עשו את העגל והחטיאו את ישראל ואין להם כפרה גמורה. וז"ש וירא אליכה ע"ד שביארנו בפרשת ויקהל וכו':או ירצה כי חזור מ"ש זה הדבר וכו' אל מ"ש אח"כ ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבת וכו' ירצה הנה מאחר שכבר הודעת וסדרת כפרת אהרן וכפרתם ע"י הקרבנות הנזכר אין עוד פה לכם לקטרג על כהונת אהרן כמו שקטרג עליו קרח ועדתו כנודע. וזה באומרכם כי אהרן הוא אשר עשה את העגל וע"י נתרחקתם מעל השי"ת ואיך עתה יכהן תחתיכם כי אדרבה התיקון תלוי בזה כי הוא אשר עשה את העגל יכהן עתה לה' וז"ש זה הדבר שרציתי עתה לקחת אהרן לכהנו לה' ולאמר לו קרב אל המזבח אין זה מדעת להיותו אחר כי הלא ה' ציווה אותו וז"ש אשר ציווה ה' ולכן צריכים אתם לעשות למנותו לכהן ולא למחות בידו וז"ש זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו ועי"כ וירא אליכם כבוד ה' ירצה כי והראי' לדבר כי ה' הוא אשר ציווה הדבר הזה ילכו במה שעל ידיו של אהרן יירא אליכם כבוד ה' ע"ד הנאמר בקרח קחו לכה מחתות וכו' והיה אשר יבחר ה' הוא הקדוש כי הרי אני משה הגדול בכל ישראל וכהנת שבעת ימי המילואים ועדיין לא נתראה לכם כבוד ה' והיום שיכהן אהרן ירא אליכם כבוד ה'. ובכלל דבריו בדרך נסתר רמז הטעם לזה והוא מה שנודע כי אהרן הכהן הגדול במשכן תחתון כדוגמת מיכאל הכהן גדול שבירושלים של מעלה ושניהם שוין וחבירים בכהונה זה וזה כדוגמת זה ממש וז"ש נרא"ה אליכ"ם אותיות אהרן מיכאל. ונודע משז"ל בפסוק מלאכי ילך לפניך הוא מיכאל כי בכל מקום שמיכאל נראה בידוע ששם השכינה עמו וע"כ נקרא מלאכי ר"ל המיוחד ההולך עמו תמיד וגם שם מלאכ"י אותיות מיכאל. וא"כ כיון שאין כבוד ה' נראה כי אם ע"י מיכאל גם במשכן לא יראה כבוד ה' כי אם ע"י אהרן ונמצא כי באומרו נראה אליכם הוא מילתא בטעמא שלהיותם אהרן ומיכאל לכן נראה אליכם ולא לזולתו ויאמר וכו' כשומע אהרן דבר משה ששבחו שבח גדול כי אין בכל ישראל נבחר לכהונה אפי' משה עצמו כי אם אהרן נתבייש ממשה רבו ולא היה רוצה להתקרב אז אמר לו קרב אל המזבח וכו' גם רמז לו אופן הצריך לו לכפר עון עשיית את העגל ולכן אמר לו קרב וכו' ירצה כנגד מה שבנית מזבח לעגל כמ"ש ויבן מזבח לפניו לכן עתה קרב אל המזבח הידוע שהוא האמיתי אשר לפני ה' לכפר בנין המזבח האחר. ולהיות כי אתה חטאת וגם גרמת בחטאתך להחטיא גה את ישראל. אם בכוונתך מחשבה רעה כנ"ל ואם שהערב רב העלו עולות ושלמים על המזבח ההוא. לכן צריך שתכוון במעשה קרבנך לכפר בעדך וגם בעד העם אמנם כשתעשה קרבן העם אשר הם לא החטיאו אותך לכן וכפר בעדם על ידי הקרבן שלהם ולא תכפר בקרבת' גה בעדך כמו בקרבן שלך. וכדי לכלול גם מה שהחטיח את הערב רב כנ"ל לזה לא קראם בשם בני ישראל ולא בשם עדה כבתחילה אלא בשם העם סתם לכלול גם הערב רב אז נתכוון אהרן אל כל אשר ציווהו משה וכנגד קרב אל המזבח אמר ויקרב אהרן אל המזבח. וכנגד ועשה את חטאתך וכו'. וישחט את עגל החטאת אשר לו:ויקריבו וכו' נודע כי אז היו נדב ואביהוא סגני כהונה ואלעזר ואתמר כהנים הדיוטים וכל בני אהרן הנ"ל פה הם נדב ואביהוא והם אשר נרשמו ונתבארו להלאה כמו שיתבאר והסיבה במ"ש למעלה כי נדב ואביהוא שעלו להר סיני והם שחטאו עם אהרן וזקני ישראל במניעת הדיבור והתוכחה לישראל במעשה העגל ולכן עתה רצו להתכפר כפרה יתירה על אשר תקנו למעלה במ"ש ואל בני ישראל תדבר וכו'. ולכן נשתתפו עם אהרן במעשה הקרבנות האלו וז"ש ויקריבו בני אהרן את הדם וכו' וכן במעשה העולה וימציאו בני אהרן את הדם וכו' וכל שאר המעשים היו ע"י אהרן לבדו והענין כי הם חטאו במניעת הדיבור הנמשך מן הנפש כמו שכתב ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא לכן השתתפו בענין הדם אשר עליו כתיב כי הדם הוא הנפש. וכאשר עשו כמשפט העולה והשלמים ונתכפר ענין העגל ויעלו עולות ויגישו שלמים. ותצא אש מלפני ה' ותאכל וכו' ואז כתיב ויקחו שני בני אהרן וכו' אמרו כמו שהקריבו היום קרבנות מוספים לחנוך הכהנים וגם מנחות זולת התמיד ומנחתו כן מלבד קטורת תמיד הנזכר בפסוק ויבא משה ואהרן ודרשו רז"ל ללמדו על מעשי הקטורת כן ראוי להקטיר גם קטורת אחר לחינוך הקרבנות וגם טעם אחר כי חשבו בדעתם והוסיף עוד ענין הקטרת הקטורת אשר זה לא הוקטר ולא הוזכר בענין העגל וחשבו כי אדרבה יהיה להם לשם ימן לא היו שם ואדרבה יירח ה' ניחוחו ביותר ולא ידעו כי המוסיף גורע וז"ש אשר לא ציווה אותם ונענשו וימותו וכ' ולהורות כי עבירה גוררת עבירה לכן הם אשר מתחילה חטאו במניעת הדיבור כי הם העולים להר סיני עם אהרן וזקני ישראל כנ"ל ולכן נגררה עבירה זו בידם להקטיר אשר לא ציווה אותם ונענשו על שתי העבירות הנ"ל ומתו. ואמנם להיות כי תמיד כוונתם לשם שמים כנזכר בעניו הקטרת הקטורת וגם בענין העגל לא מיחו כי נתייראו ממה שהרגו את חור כענין אהרן כמשז"ל על ויבן מזבח לפניו מן חור הזבוח לפניו וכן וימותו לפני ה' בנשיקה ולא כתיב וימותו סתם:או ירצה ויהי ביום השמיני וכו' נודע משז"ל בנותנם טעם למה עשו צורות עגל דווקא ואמרו כי בים ראה מרכבת השכינה אשר לה ד' פנים ובחרו להם פני שור וכו'. ואמנם עדיין צריכין אנו למודעי למה לא בחרו להם כי אם פני שור והטנין כי ד' פני המרכבה הם כנגד ד' אבות אברהם יצחק ויעקב דוד. ונודע כי יצחק נקרא ק"ץ ח"י כי ראשית הגבורה הוא פני שור כנגד יצחק וק"ץ הגבור"ה הוח פני עגל כנגד יוסף שעליו נאמר כי עודך חי. כי יסוד סיום דגבור"ה ולכן גם יסוד נקרא בכו"ר שורו הדר לו כי הוא הבן הבכור של השור שהוא יצחק. וזהו סוד ויבך אותו אביו הוא יצחק הנקרא אביו של יוסף האמיתי ולכן ליצחק נגלה מכירת יוסף ולא ליעקב. וכאשר בני ישראל חטאו במוכרם את יוסף למצרים הנקרא עגל המשיכו את יעקב אביו ובניו וירדו אחריו למצרים בגלות ואל זה רמזו רז"ל במ"ש משל לפרה שלא היתה נמשכת בעול והמשיכו את העגל וכו' ולכן לא היו ישראל יכולין ליגאל עד אשר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. עוד רעה אחרת גרמו להם כי אלו לא מכרו את יוסף הי' תמיד בארץ כנען ושם היו מקבלין את התורה ועתה בצאתם ממצרים אף כי נגאלו באה להם רעה אחרת כי נתערבו עמהם הערב רב וגרמו להם כל הרעות עד אשר לסיבתם מתו במדבר ובפרט עון העגל כנודע וכוונת הערב רב היתה יען כי ידעו כי הי' מוכרח שישיבו בנ"י את עצמות יוסף למקום שגנבוהו ובראותם כי בושש משה המוליך את עצמו יוסף עמו בחרו לעשות צורת עגל תמורת יוסף כי בזכותו יורה אליהם את הדרך ילכו בה. גם מזה תבין ענין ירבעם הבא מזרעו של יוסף ויעש עגלי זהב. והנה ראובן בן יעקב לא הי' במכירת יוסף ולולי עון וישכב את בלהה היתה לו יותר שאת כי לו משפט הבכורה שהוא הראוי להיות הכהן הגדול וכיון שחטא בבלהה יירש אהרן את כהונתו ועמד אהרן במקום ראובן ונמצא כי עון מכירת יוסף אין לאהרן חלק בה כי הרי נבחר לכהונה ואמנם חטא במעשה העגל בלבד. האמנם ישראל כולם היו להם שתי חטאות עון מכירת יוסף הנקרא עגל ועון מעשה העגל. ולכן אהרן נאמר לו קח לך עגל לחטאת לכפר על מעשה העגל שעשה אהרן עצמו והוצרך סיוע לזה במה שיקריב גם איל לעולה. לרמוז כי לא חטא במכירת יוסף הנקרא עגל הנמשך מן יצחק כנ"ל וזכות עקידת יצחק שהוקרב איל תחתיו לעולם יעזור לו לכפר על העגל אשר עשו. ואמנם בני ישראל עיקר חטאתם היתה מכירת יוסף ששחטו שעיר עזים ואמרו אל ישראל אביהם הכר נא הכתונת בנך היא וכו'. לכן קחו שעיר עזים לחטאת כי העגל לא עשאו אלא אהרן ולרמוז כי הם לא עשוהו לא תהיה חטאתם עגל רק שעיר עזים. ולפי שבעגל לא חטאו רק במחשבה תהיה עולתם עגל וכבש כנ"ל בדרך הראשון. ויען יש בידם שתי חטאות גדולות כנ"ל צריכין להקריב גם שלמים כי ע"י כן יוטל שלום ביניהם לאביהם שבשמים ולכן יהיה השלמים שור ואיל השור כנגד עון העגל ולכן נתחלף מעגל לשור להורות כי נתכפר להם. והאיל כנגד מכירת יוסף הנמשך מיצחק ויכופר להם בזכות אילו של יצחק. ובזה יובן מלת לאמר שהוא מיותר אך בא לרמוז שתי מיני דיבורים שתזכור לבני ישראל כנגד ב' עבירות שעשו הראשון הנגלה להם וגם שהוא היותר חמור תדבר להם כי מלת דיבור הוא לשון קושי ולשון פרהסייא וכנגד האחר הנסתר מהם והוא תכירת יוסף לשעבר יהיה לאמר כי אמירה בלשון רכה כמ"ש כה תאמר לבית יעקב יען הם לא חטאו כי אם השבטים אביהם וגם אמירה היא ענין חשאי שאינו בגלוי כמ"ש ואמרת בלבבך וז"ש ואל בני ישראל תדבר לאמר כלומר תדבר להם עון העגל ההוה עתה ואגב אורחא לאמר להם גם מכירת יוסף כנ"ל. ויען כי אהרן בא תמורת ראובן שלא חטא במכירת יוסף. לכן היום ה' נראה אליכם ע"י אהרן הנרמז במלת נרא"ה כנ"ל בדרך הראשון:ויאמר וכו' קרב אל המזבח כי לכך נבחרת מכל ישראל לכהונה גדולה שאין בידך עון מכירת יוסף כנ"ל ולכן עשה את חטאתך יחידית ואת עולתך היחידית כי לא חטאת רק יחידי של העגל אשר גם ישראל נשתתפו בחטא העגל ההוא ולכן צריך שבחטאתך ועולתך הנ"ל תכפר בעדך וגם בעד העם ואח"כ ועשה את קרבן המיוחד הראשון לעם לבדו והוא שעיר העזים שבא לכפר על מכירת יוסף ולכן וכפר בו בעדם בלבד ולא בעדך כי אין לך חלק בעון ההוא:כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים וכו'. צ"ע כי אם בא לתת טעם אל הנזכר הנה כבר נתן טעם בפסוק כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם וכו'. ולמה חזר ליתן טעם. ואם הוא טעם אחר הי' לו לכתוב וכ"י בוא"ו נוספת על הענין הראשון. והענין כי תחילה נתן טעם לשיופרשו מאכילת הטמאים ואמר כי הטעם הוא לפי שצריכין להיות קדושים ולכן אל תטמאו את נפשותיכם ועתה הוקשה לו כי יכול בעל הדין להשיב על אומרו ולא תטמאו את נפשותיכם שהל"ל את עצמיכם כי הלא הנפש רוחנית ואיך תטמא מהמזון גופני הטמא ולזה נתן טעם לדבריו אלה ואמר כי אני ה' המעלה וכו' ירצה הנה לי הארץ ומלואה וכל יושבי בה ויכול הייתי להמליך אתכם במצרים ולהכרית המצרים ולא כך עשיתי 'אבל העלתי אתכם ממצרים להיותה ערות הארץ היותה משוקצת מכל הארצות כי לכך נצטוויתם ולא ישוב את העם מצרימה להיותה ערות הארץ מליאה גילולים והבאתי אתכם לארץ כנען להיותה יותר קדושה מכל הארצות וכמ"ש בפ' לך לך לתת לך את ארץ כנען להיות לך לאלהים כי הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכמו שמצינו כי מטעם זה גזרו טומאה על אויר ארץ העמים ועל גושיה. וק"ו ומה אם בחלק הדומם יש מקום טומאה שאין השכינה שורה שם ומקום טהרה ק"ו בחלק הצומח והחי ובפרט כי בחי' הדומם הנאתו הוא לשבת ולגור שם ובחי' הצומח 'והחי הוא לאכלם ממש וחוזרים להיות גופו של האדם עצמו ומכ"ש שלא תשרה שכינתו יתברך בגוף ההוא הגדל מן השקצים הטמאים ואז נפש האדם נטמאת מחמת רוח הטומאה השורה שם. וז"ש כי אני ה' אלהיכם המעלה אתכם מארץ מצרים להיותה טמאה והסיבה היא להיות לך לאנהים כי שם איני משרה שכינתי עליכם. ומכ"ש אם גופותיכם יהי' טמאים שלא אוכל להיות שורה על נפשותיכם ואז רוח הטומאה ישרה על נפשותיכם ולכן והייתם לי קדושים אתם עצמכם כי אם על ארצכם אני מקפיד שתהי' קדושה ק"ו גופותיכם כדי שאני קדוש אשרה שכינתי עניכם:ויאמר משה אל אהרן וכו'. רמז לו בזה כי בשלמא לאהרן כהן הגדול שייך מצוה זו אך באלעזר ואתמר שהם בניו ר"ל הדיוטים ולא עוד אלא שהם הנותרים גרועים מנדב ואביהוא סגני כהונה איך ציווה אותם לבטל מצות אמור אל הכהנים כי אם לשארו וכו'. ולאחיי וכו' ולא הניחם ליטמא לב' אחיו ולזה הוצרך לתת טעם כי שמן משחת ה' עליכם ר"ל לכולכם בהשוואה אחת וכמ"ש ואת אהרן ואת בניו תמשח וכו' והרי הם שוים בענין טומאת הקרובים ככהן גדול עצמו שכתוב בו והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו וכו' ולכן ועל כל נפשות מת וכו' כמפורש אצלינו שם ועיי"ש להביא ראיה משאר ישראל שכפי הראוי היו מחויבים גם להספידם ולא כן הי' כי אם ואחיכם כל בית' ישראל יבכו את השריפה ולא יספידו כמו לשאר צדיקים. אלא הטעם הוא יען כי לא מתו כדי שתחול בהם טומאה אך נשרפו וגם זה היה אשר שרף ה' אש אוכלה ומתו בנשיקה כי נשקם בפיו ונשרפו באשו אוכלה ולא ע"י טומאה כלל. ולכן אפילו אלעזר ואתמר פטורין מליטמא להם ולא עוד אלא שיתחייבו בכך כי אם יתטמאו מזלזלין בכבוד נדב ואביהוא לומר שח"ו קבלו טומאה וגם זה זלזול כלפי מעלה אשר שרף ה' ואין שם טומאה ח"ו וזה יספיק לענין זה. ועוד יש מצוה אחרת והיא ומפתח אהל מועד וכו' והנה בזה לא שייך טעם הנזכר כי הרי אין בזה ענין טומאה ולכן השוום בטעם אחר כי שמן משחת קודש עליכם משא"כ בשאר כהנים הדיוטים:חסלת פרשת שמיני פרשת תזריע: