צו את אהרן וכו'. נודע משז"ל אין צו אלא לשון זירוז ואמר רשב"י כל מקום שיש בו חסרון כים צריך זירוז וצריך לדעת כי אם חסרון כיס הזה הוא פיזור על שני תמידין בבקר ובערב כבר נאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכו'. כי שם ענין העולה בעצמה כי כאן אינו רק נקודת האש שלא תכבה ומה גם כי חסרון כיס הזה לכל בני ישראל הוא הן ענין התמידין בעצמן הן ענין התמדת דליקת האש על העצים ואיננו לאהרן ולבניו בפרטות. והענין כי כאן רצה הקב"ה לחבר יחד תורת העולה והשלמים והמנחות כמו שנתבאר בפ' זו ובכלל התורות האלה היא תורת קרבן אהרן ובניו הכהנים הגדולים שיהיו מקריבין תמיד מנחה משלהם ונקראת מנחת חביתין לז"א מה שאני אומר צו את אהרן ואת בניו בלשון זירוז המורה על היות להה לבדם חסרון כיס איננו על זאת' תורת העולה וכו'. רק על מה שאני עתיד לאמר להם אח"כ זה קרבן אהרן ובניו וכו'. וזה ענין לאמר הכתוב כאן כי מה שהקדמתי בתחילה ענין זאת תורת העולה הוא להיות דבר כולל לו ולישראל כנודע כי גה הכהנים חייבין ליתן מחצית השקל לצורך הקרבת התמידין ובפרט כי כך סדר הקרבתם עולת תמיד של שחר ומנחתו ואח"כ מנחת חביתין ולכן נסדר פה בסדר זה זאת תורת העולה וזאת תורת המנחה זה קרבן אהרם וכו':ואם נרצה להרחיב הענין יותר על נכון והוא כי הלא יאמרו אהרן ובניו הננו ככל המון בית ישראל לתת מחצית השקל לצורך עולת התמידין. ונוסף לזה כי אנחנו מקריבים אותם וטורחים בהם ולא כן ישראל ובפרט בעולת הלילה אנו צריכין שלא לישן כל הלילה להשלים גמר הקטרתם ושלא תתכבה אש המזבח ומה לנו עוד להקריב מנחה תמידית משלנו בכל יום זולת מנחת התמיד. לז"א מה שאני אומר צו את אהרן בלשון זירוז גדול בחסרון כיס בענין מנחת חביתין שיבא ענינם אח"כ הטעם הוא לאמר זאת תורת העולה וכו'. מפני שאני צריך לאמר להם עניך תורת העולה אשר גם הם יש להם חלק בה ולא עוד אלא שצריכין לטרוח בה כי היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו' כנ"ל. ונודע כי הכהן הדיוט אינו מחויב להביא מנחת חביתין רק ביום חנוכו לעבודה או ביום המשח אותו להיותו כהן גדול רק הכהן הגדול מחויב להקריב בכל יום וכפי זה מ"ש צו את אהרן ואת בניו ענינו הוא צו את אהרן הכהן הגדול וגם את בניו לכשיהיו כהנים גדולים תחתיו כמוהו:או יצה כי עיקר פרשה זאת היא ענין תרומת הדשן כנודע ואפשר יתרשלו בה הכהנים ובפרט הכהן הגדול כחתן יכהן פאר בשמונה בגדים הנעשים לכבוד ולתפארת כמ"ש ועשית בגדי קודש לאהרן וכו' יתבזה במלאכה גרועה כזו המטונפת ולא עוד אלא שמלאכה זו אינה מכלל גופי המצות של העולה עצמה כי הרי אפי' שחיטתה כשירה בזר ולא נצטוו הכהנים רק מקבלת דה ואילך ומכש"כ ענין הדשן שאין לה שייכות כלל עם הקרבן העולה עצמה כי כבר נגמרה הקרבתה והקטרתה ושריפתה ולכן מצטרך נצוות את אהרן ובניו בזירוז גמור במצוות תרומת הדשן כי חובה היא עליהם כענין מעשה העולה וזאת המצוה של תרומת הדשן היא' מכלל תורת העולה' ודיניה וז"ש וזאת תורת העולה וביאר הטעם לזה, והיא מ"ש היא העולה וכו'. כי היא העולה של בין הערביים צריכה להיות יוקדת על המזבח כל הלילה עד הבוקר על מוקדה גדולה מלבד דשן עולת הבוקר ומוספין ונדרים ונדבות הנקרביה ביום לאין קץ וכשיבא עת הבוקר יהי' שם דשן הרבה מאוד וכאשר יקריבו עולת הבוקר יתלכלך הקרבן באפר וכתוב הקריבהו נא לפחתך וכו' ולכן צריך שבכל תחילת בוקר ירימו תרומת הדשן להקל ולמעט הדשן וכאשר יתרבה הדשן בתפוח שעל גבי המזבח יוציאו הכל מחוץ למחנה כנודע. ונמצא כי תרומת הדשן צורך הקרבן היא כנזכר כל זאת תורת העולה והיא מוכרח ומענין הלכלוך יש תיקון הלא היא כי אין חיוב להסירו משם ולהוציאו מחוץ למחנה בכל יום וג"כ אינו מחוייב להוציאו את כולו רק בכל יום ירים מעט מזעיר לתרומת הדשן ואף המעט ההוא לא יוציאו לחוץ ואמנם ושמו אצל המזבח ויטלטלנו ממקום למקום במזבח עצמו ובזה אין בו טורח ולא לכלוך כלל. ויכול הוא ללבוש בגדי כהונה מדו בד ומכנסי בד וגם המצנפת ואבנט נחשבו במלת ילבש יתירה כנזכר בגמרא. וכאשר יתרבה הדשן לעתות רחוקות גם אז יש לו תיקון ופשט את בגדיו וכו' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. והרי נתקנו כל הדברים:או ירצה כי לענין נדבת השקלים לקנות בהן עולות התמידין כבר נצטוו בזה כל ישראל בכללות והכהניה יכללו בהם כנ"ל כי גם הכהנים חייבים במחצית השקל גם קניית העולות עצמן כתיב צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכו'. ואם טנין עולת נדבה הפרטיות לכל יחיד ויחיד גם זה נצטוו בחומש פרשת ויקרא דבר אל בני ישראל וכו' אדם כי יקריב וכו' האמנם הקרבת עולת התמידין צריך אשר תצווה אל אהרן ואל בניו כי הם הכהנים המקריבים אותם והחיוב עליהם היא כי ישראל כבר נפטרו בנתינת השקלים וקנית עולת התמידין אך תורת הקרבת העולה צו אותה את אהרן ואת בניו וכו'. וז"ש זאת תורת העולה היא עולת החמיד כי עולה נדבה כבר נתבאר ענינה בפ' ויקרא. ואמנם אופן מעשה העולה נתבאר ג"כ בפ' ויקרא אבל מה שאני מחדש עתה היא זאת תורת העולה ר"ל זאת התורה והמלאכה הפרטיית שיד בענין העולה אשר עדיין לא נתבאר זה הדין בפרטי בפרשת ויקרא עם שאר תורות ומשפטי העולה ען כי העולה הזו היא עולת הערב הפרטיית שיש בה דין משונה שצריכה להיות על מוקדה ויש בזה כמה דינין כנודע ואפשר כי זה ירמוז במ"ש היא העולה לשון נקבה יען היא של לילה כי של יום נאמר בו עולה הוא אשה וכו' בפרשת ויקרא פי שהעולה זכר תמים היתה וביאר בכמה דינין משונה היא מעולת הבוקר הא' כי זו העולה אעפ"י שזמן הקרבתה היא ביום בין הערביים כי אין קרבן קרב בלילה כלל וכפי זה תהי' זמנה עד סוף היום והודיענו כי אדרבה זמנה כל הלילה כולה. והב' כי אש העולה שהי' בו כבר מתחילה של היום הוא אשר תוקד בו עתה העולה הזו ואין חיוב להביא גזירי שני עצים וגם שצריך לסדר מערכות עצים כמו שצריך לעשות קודם עולת הבוקר וז"ש ואש המזבח תוקד בו והוא נקשר עה מ"ש בתחילה היא העולה על מוקדה וכו' ירצה זאת העולה של הערב אין צורך לסדר לא מערכה ושני גזירי עצים כדרך שסדרן לעולת הבוקר כמו שנתבאר אח"כ בפרשה זו אמנם ישימו אותה על מוקדה על המזבח פי' על המערכה שסדרו בבוקר על המזבח לצורך עולת הבוקר ואותו אש המזבח הנשאר מאותה המערכה תספיק לשתיקד בו עתה לצורך עולה זו. הג' כי אחר העולה הזו והרים את הדשן ולא יחוייב תרומת הדשן גם אחר עולת הביקר רק אחר שני העולות כנ"ל:או ירצה במה שהקדמנו כי העולה באה על הרהור הלב ונודע כי אין זה רק בהרהור עבודה זרה כמ"ש ז"ל על ולא תתורו אחרי לבבכם זו המינות יען כי אין אדם נידון רק על מחשבה עבודה זרה למען תפוס את בית ישראל בלבם ולהיות עון הע"ז חמורה מכל העבירות אמר בה צו את אהרן לשון זירוז גדול בענין העולה יען אינה באה רק על הרהור על הלב כי לכך נקרא עולה כנודע. גם להורות כי אינה באה רק על הרהור ע"ז. אמר בה צו את אהרן כנודע משרז"ל אין צו אלא ענין ע"ז וכמו שדרשו על ויצו ה' אלקים על האדם וכו' ויצו זו ע"ז כמ"ש כי הואיל אפרים הלך אחרי צו הרי שבמקום אזהרת ענין ע"ז אמר לשון צו שהוא ענין זירוז גדול כנודע. והנה באם האדה טרוד בעסקיו אין לו פנאי חשוב מחשבות כי אם בלילה בהיותו על משכבו בלילות כמ"ש הוי חושבי עון ופועלי רע על משכבותם כל הלילה וכאשר יאיר היום לאור הבוקר יעשה וכנגד זה היא העולה של לילה תהי' על מוקדה על המזבח כל הלילה לכפר על הרהור הלילה הנמשך עד הבוקר ואז לאור הבוקר יעשוה ובהשרף העולה הזו יהיה כאלו נשרף ההרהור ההיא של ע"ז שעליה נאמר פסילי אלוהיהם תשרפון באש. וז"ש ואש המזבח תוקד בו. ולא אמר בה שהיא חוזר אל העולה ואמר בו לרמוז שיוקד בו בהרהור הע"ז. וכאלו נשרף ההרהור עצמו באש המזבח ונטהר ונתכפר לו למען היות הע"ז איסורה בכל שהוא כמ"ש ולא ידבק בידך מאומה מן החרם לכן ירמוז לזה והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה ואעפ"י שכל הנשרפים אפרם מותר ירים את הדשן הזה ויסרנו משם לעקור ולשרש את ההרהור ההוא לגמרי. וכאשר יוציאנו מחוץ למחנה לא יוציאנו בבגדי כהונה שיתלכלכו בדשן של הרהור ע"ז הטמא במשא כנידה ומטמא גם בגדי קודש לנושא אותו להוציאו לחוץ וכמשרז"ל אמר ר' עקיבא מנין לע"ז שמטמא במשא שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו וכנגד צא תאמר לו והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה כי נדה היא וע"כ ופשט את בגדיו וכו' ובענין דקדוקי הכתובים עצמן נוכל לבאר מה שנשנה ונכפל כמה פעמים ענין ואש המזבח תוקד בו והאש על המזבח וכו' אש תמיד וכו' ובגמרא פרשום לענין מספר כמה מערכות היה שם. ונוכל לומר כפי הפשט. כי באומרו ואש המזבח תוקד בו ירמוז אל הנס הגדול שהי' שם כמ"ש בפרקי אבות ולא כבו גשמים את אש של עצי המערכה וזה כי למעלה ציווה שתהי' העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. ונודע כי בלילה עיקר תוקף נשיבת הרוחות החזקות ובפרט בזמן החורף והסתיו שהגשמים והרוחות יכבו את האש והודיעם ענין הנס כי מובטחים הם כי אש המזבח תוקד בו במזבח 'מאליו מבלי שיטרחו מאוד הכהנים להבעירה ותוקד בו ולא תכבה ע"י גשם ורוח חזק:עוד ירמוז אל נס אחר בפסוק השני ואמר והאש על המזבח תוקד בו והוא ענין האש האוכלת אשר תרד מהשמים על המזבח ותשאר שם קיימת ובוערת ורבוצה כארי לאכול הקרבנות וז"ש והאש היא האש הידועה הנזכר בפ' שמיני ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה והאש ההיא שירדה על המזבח אז תוקד בו שם לעולם לא תכבה בשום אופן ואומרו לא תכבה אינו אזהרה רק הבטחה ועי"כ היא העולה על מוקדה וכו' ולא יכבה רוחות וגשמים כנ"ל. ואמר כי עם היות שכך יהי' אל תתרשל להביא אש מן ההדיוט וביער עליה הכהן האמנם וביער עליה הכהן וכו' וכמשרז"ל מצוה להביא מההדיוט. ואחר שכבר הבטיח שהאש שמן השמים לא תכבה ועכ"ז מצוה להביא מן ההדיוט וביער עליה הכהן הזהיר על אש הדיוט ההוא אשר אש תמיד תוקד על המזבח ולא תכבה. והוא לאו ואזהרה ממש ולא הבטחה כעין לא תכבה הראשון ובזה יתורץ אומרו כמה פעמיה ואש והאש אש תמיד וכו'. ואומרו לא תכבה שני פעמים:או ירצה במ"ש והאש על המזבח תוקד בו ירצה עם היות שכבר ציויתיך למעלה ואש המזבח תוקד בו על מוקדה על המזבח כל הלילה. הם ענין סידור המערכה גדולה וקטנה כנודע וכיון שכן הוא פשיטא שלא תכבה כיון שכ"כ מערכות היו מסדרין שם וכפי זה הוא מתמיה אם אצווך עתה לערוך שני גזירי עצים בכל בוקר זולת המערכות כנודע כי שתי מצות הה עכ"ז אני מצוך כי וביער עליה הכהן שני גזירי עצים בבוקר וכו'. וטעם הדבר דרך רמז נרמז באומרו שני פעמים בבוקר בבוקר ירצה כי הלא עולות התמידין האלו היו מכפרין על כל עונות ישראל. כמשרז"ל על צדק ילין בה וטעם הדבר יען כי סיבת הקרבתם היתה להזכיר עקידת יצחק כמ"ש ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. וכדי להזכיר זכותו של אברהם שנתאכזר על בנו לשוחטו על מצות אלהיו וקם בבוקר כמ"ש וישכם אברהם בבוקר בזריזות גדול הי' עולת הבוקר נקרב בבקר וגם במה שנודע היות אברהם מדת החסד המתעוררת בבוקר וכנגד זכות יצחק שהניח עצמו לפשוט צווארו לקרב עולה ע"ג המזבח והי' בשעת המנחה בין הערביים וגם במה שנו דע כי תפילת מנחה כנגד יצחק הנקרא פחד יצחק הי' מקריבין עולת הערב והנה אברהם איש החסד. הי' כהן לאל עליון כנודע כי נטלה מן שם הנקרא מלכי צדק וניתנה לאברהם והשכים בזריזות בבוקר ויקח את עצי העולה וישם על יצחק בנו יחידו לשורפו ומיעוט עצים שנים כנגד זה וערך עליה הכהן הדומה לאברהם שני גזירי עצים בבוקר כנגד הבוקר שהשכים בו אברהם. וז"ש בבוקר בבוקר שני פעמים הראשון לציווי והבוקר השני הוא טעם הוא בקרו של אברהם ואחר רמיזת שני גזירי עצים וערך עליה העולה כנגד ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח אשר ממעל לעצים. ואחר עריכת העולה יערוך עליה חלבי השלמים וכפי פשוטו של מקרא קשה זה להולמו כי אם הם שלמי נדבה גם יש עולת נדבה ותודה וחטאת ואשם ולא הוזכרו אך הענין לרמוז כי אחר זכרון עקידת יצחק ע"י עולת התמיד מאז ואילך יזכור להה השי"ת עקידת יצחק ויהיו לו שלום עם ישראל אעפ"י שהם חוטאים ויהי' העולה ההיא כאלו הקריבו חלבי שלמות בין ישראל לאביהם שבשמים. וכנגד אפרו של יצחק הצבור על המזבח תמיד כנודע לכן כנגד והרים את הדשן שיעור מיעוט כשיעור תרומה ושמו אל המזבח להזכיר אפרו של יצחק וא"ת והרי כמה אלפים שנה נעשתה עקידת יצחק ונכבה האש ההיא לז"א אש תמיד וכו' ירצה אשו של יצחק נשאר תמיד קיים על המזבח לא תכבה להיותה רמז וזכירה לדורות הבאים לכפר עונות ישראל כנודע:או ירצה בדרך רמז על ענין הנשמה אשר טליה כתיב מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה וכו' ועליה אמר זאת תורת העולה. וכבר ידעת אשר במזבח העולה שבירושלים של מעלה מיכאל הכהן הגדול וצבאותיו הכהנים מעלים נשמת האדם בפטירתו מהעוה"ז לפני ה' ועל פיהם נידונית הנשמה ונאכלת באש והזוהמא של החטאים אשר נתלכלכה הנשמה נשרפת ונעשית דשן ונשארת הנשמה נקייה וזכה. ואז עולה לריח ניחוח לפני ה'. וכנגדם אהרן ובניו בבית המקדש של מטה. והנה צו את אהרן ובניו העליונים כנ"ל ותלמד להה משפטי דין הנשמה כאשר היא עולה למעלה כשנפטרת מן העוה"ז. וז"ש זאת תורת העולה וכו'. וכבר ידעת כי תחילת דינו של אדם הוא עסקת בתורה ואם הוא ת"ח 'אין אש גיהנם שולטת בו וניצול מאש גיהנום וז"ש זאת תורת העולה כאשר הנשמה בעלותה תוליך עמה עסק התורה כמ"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. זהו תכלית מה שהיא צריכה כמ"ש בהתהלכך תנחה אותך וכו'. ולכן צו את אהרן כי ראשית כל מה שתשאל את הנשמה בדין הוא אם עסקת בזאת התורה אשר שם משה וכו'. וביאר ענין משפט תורת העולה הזאת מה היא ואמר כי הלא הוא העולה שמעלין אותה לידון על המוקד שעל המזבח העליון כל הימים שנגזר עליה וידון כפי שיעור נקיון חטאותיה. והמשך זמן נקיונה נקרא לילה בסוד אתא בוקר וגם לילה. וז"ש כל הלילה עד בא עת פדיונה וז"ש עד הבוקר ואז תצא משם כמ"ש תשת חושך ויהי לילה וכו' תזרח השמש יאספון מאש גיהנם ואל מעונותיהם המדור שיש לכל צדיק לפי כבודו שם ירבצון ושם יצא אדם לקבל פעלו ועבודתו שטרח בתורה ובמצות בעוה"ז עד שערבה שמשו ונפטר וז"ש עדי ערב וז"ש עד הבוקר. וביאר כי מציאת האש אשר על המזבח ההיא ממנו עצמו הוא מן הזוהמה שנתלכלך משם תוקד האש ההוא וז"ש ואש המזבח תוקד בו באדם ההוא. גם ירמוז אל מ"ש בספר הזוהר כי אש המזבח העליון זך ודקיק הוא יתיר זמן אשא דנפשתא ויכיל למשלט ביה ולאוקדא ליה וז"ש ואש המזבח להיותו יותר רוחני יכול לשלוט בו וז"ש תוקד בו. וככלות זמן נקיונו ולבש הכהן העליון מדו בד כמ"ש בדניאל אל האיש לבוש הבדים והרים את הדשן ההוא הנעשה מאותה הבחי' אשר אכלה האש מן העולה הלוא כי היא בחי' הזוהמא שבה נתלכלכה הנשמה ההיא ע"י חטאותיה ושמו אצל המזבח בסוד ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו'. וחוזרת הזוהמא והלכלוך ההוא שכבר נעשה דשן להשרף שריפה אחר שריפה עד שיניקה ויטהרו איזה נצוצות טהרה שעדיין היו מעורבין עם דשן סיגי הזוהמא ההיא וכשיכלה שריפתו עד אשר לא נשאר בו שום תערובות קדושה אז ופשט בגדי כהונתו הראשונים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אשר הוא מחוץ לנהר דינור הסובב מחנה שכינה כנודע ושם יניחהו כי כבר אין בו שום ממשות. גם ירמוז במ"ש על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו'. אל מה שנודע משפט הרשעים בלילה אין להם שום מנוחה כלל והם על מוקדה כל הלילה עד הבוקר כי הוא זמן הסתרת פנים וכל חלוני ופתחי ג"ע נסגרים מעבור תפלה. ובעת הבוקר ובעת המנחה בעת שאברהם ויצחק תקנו שתי התפלות מצננין להם גיהנם ואחר תפלת שחרית והמנחה בשני זמנין אלו חוזרין ומציתין בהם את האש וכנגד ב' זמנים אלו שביום כתיב שני פעמים והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וכו' אש תמיד תוקד על המזבח וכו':או ירצה שאחר שסיפר אופן עונש דין העולה הנ"ל חזר לפרש מה שהתחיל זאת תורת העולה והיא התרופה ליזהר מאותו עונש והיא ע"י התורה שחידש אדם בעוה"ז ומוליכה עמו כעין מנחה לשאת חן לשלא יענישוהו וז"ש וזאת תורת המנחה ירצה המנחה שתוליך בידה מן זאת התורה שחידש בעוה"ז וע"כ לא הביא אחר העולה עניני החטאת והאשם והמילואים והתודה והשלמי' שהם קרבנות בקר וצאן כמו העולה ולא הזכיר רק ענין המנחה שיוליך עמו להצילו מעונש הנשמה באש המזבח כנ"ל. ואמנם בני אהרן העליון מקריבים מנחת התורה ההיא לפני ה' ומעמידין אותה אל פני המזבח להצילו מאש המזבח ההוא. וכל החדושים המובחרים שהם בדרך נסתר וסודות עליונים והם מבחר התורה ההיא שיש בה ה' חומשי היד כנגד ה' אצבעות קומץ היד ומכולם ירים המובחר שבקומץ הלא הוא סולת המובחר שבמנחה ההיא כנודע כי חטה בגימטריא כ"ב אותיות התורה והסולת היא מובחר שבחטה. ומן הסודות הנמשלים אל השמן שיורד בחשאי ולא בקולי קולות כמו היין שהם פשטי התורה וז"ש ומשמנה כי עליהם נאמר כי טובים דודיך מיין וכתיב בתרי' לריח שמניך טובים הם סודות התורה כבשים ללבושך בחשאי ואת כל הסודות העליונים הנמשלים ללבונה הסם העליון שבקטורת העולה לריח ניחוח אזכרתה לה' אלו יקטירם במזבח לעלות אשה ריח ניחוח לה' כנזכר בספר הזוהר פ' בראשית כי מסודות התורה שאדם מחדש בעוה"ז נעשים שמים חדשים שנאמר בהם השמים שמים לה' והנותרת מן המנחה ההיא הם פשטי התורה ממנו נעשים ארצות חדשות אלו המלאכים ומהם ניזונים אהרן ובניו ואמנם בתנאי שלא גבה לבו בתורה ההיא כמ"ש בסבא דפ' משפטיה על לדוד ה' לא גבה לבי וכו' בעת עסקו בתורה כי אז יהיו שלא לשם שמים ונתערב בו חמץ היצה"ר המתפיח את העיסה ומגביה אמנם מצות תאכל כשהיא לש"ש שלא בגאות היצה"ר הנקרא חמץ בסוד אשרו חמוץ. ויען תלמוד התורה נשים פטורות כמ"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ולא בנות ישראל לכן כל זכר בכהנים העליונים יאכל אותה ולא הנקבות כנזכר בספר הזוהר על פסוק איש וביתו באו כי יש מלאכים הנמשלים אל הנקבה שאינם אוכלות רק תרומה בלילה ולא קדשים כנזכר בסבא של משפטים וז"ש כחטאת וכאשם שהם קדשי קדשים כל זכר בכהנים יאכל. ונמצאו המלאכים גרועים מן הצדיקים שהם אשה ה' אנשי ה' שעם היותם בגוף נקראים בנים אתם לה'. והנה הזכר בכהנים העליונים יאכל ממה שחדשו אשה ה' הם הצדיקים כנזכר וכמ"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל:צו את אהרן וכו'. מלת לאמר היא מיותרת וגם כפל אומרו העולה היא העולה. והענין כי הפסוק עצמו הרגיש כי בשלמא זאת תורת המנחה והאשם והחטאת וכו' הנזכר בפ' זו ניחא כי הם דיניהן ומשפטיהן עצמן אבל בעולה לא שייך לאמר זאת תורת העולה כי דיניה נזכר לעיל בריש פרשת ויקרא אבל כאן לא הזכיר רק ענין תרומת הדשן וסידור שני גזירי עצים. לז"א לאמר מה שאני אומר צו את אהרן לא תצווהו עד אשר תאמר לו תחלה זאת תורת העולה הנזכר בפ' ויקרא ואח"כ תצווהו ואמור לו כי אחר שיעשה תורת העולה עצמה יזהר כי היא אותה העולה הנזכר שבה עוד דינים אחרים נוספים ואין עקרים כאותה שבפרשת ויקרא שהם משפטים המוכרחים אליה אבל זה הוא על מוקדה וכו' להכשיר איברים ופדרים אם נשתיירו מעולת הערב כשרים כל הלילה וגם ללמד על הפהולין וכו' כפי' רש"י. ועוד יש דינין אחרים שאין נוגעים כלל בדין העולה עצמה רק הכנות הצריכות בין סיום עולת הערב לקודם עולת הבוקר והוא ענין תרומת הדשן וסידור שני גזירי עצים כי אלו הם הכנה אל מעשי העולה. ופירש דבריו כי אומרו על מוקדה וכו' איננו חובה אלא רשות כנזכר שאם נשתיירו כל הלילה כשרים כיון שהם על מוקדה ממש ע"ג האש נקרא עדיין גמר מלאכת הערב ואלו היו בלתי אש היו פסולין. וגם אם נכבית האש לגמרי לא יוכשרו במה שיחזרו להדליק אש חדש אבל מכוון שכל הלילה בלאו הכי אש המזבח תוקד בו כל הלילה איננה מלאכה אחרת רק גמר מלאכה הראשונה של יום. ולכן הוכשר הקטר חלבים ואמרים כל הלילה ואח"כ חזר הכתוב לבאר מ"ש ואש המזבח תוקד בו במזבח תמיד ואמר כי חובה היא ולא רשות וז"ש והאש על המזבח וכו' נמצא כי ואש המזבח וכו' הוא הודעה ומ"ש והאש על המזבח הוא הציווי עקרי ואיננו כפול. ואמנם לא הזכיר ענין הציווי הזה עד אחר ציווי תרומת הדשן לפי שבא ללמד כי מ"ש והרים את הדשן אינו כל הדשן רק דבר מועט מן המאכלות הפנימיות בלבד כענין תרומת התבואה כי הרי אם הי' מסיר כל הדשן היה מוכרח לכבות האש ע"י הסרת כל הדשן כולו לגמרי אמנם בהיות והרים לשון תרומה יבא על נכון אזהרת והאש על המזבח תוקד בו ולא תכבהו ע"י הסרת כל הדשן בהכרח. ולפי שהקרבת עולת הבוקר נזכר בו שם בוקר לכן הוצרך להודיע כי ענין וביער עליה הכהן שני גזירי עצים איננו ממש בעת אשר יערוך עליה איברי העולה אבל יסדרם בבוקר בבוקר כי הבוקר של סידורי עצים יקדים מאוד אל בוקר עריכת איברי העולה וכמ"ש באביי הוה מסדר וכו'. וסידור שני גזירי עצים קודם וכו' וקטורת קודמת לאברים. ולפי שבלולה היה צריך התמדת האש לצורך עולת הערב ולשאר קרבנות נדבת היום אבל ביום הכהנים אינן ישנים וכראותן שאין עולת נדבה וקרבנות נדבה באים ינוחו האש שתכבה כי אם יצטרכו יוכלו להבעירה לכן הוצרך לחזור להזהירם כי גם אחר וערך עליה עולת הבוקר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה וכו':חסלת פרשת צו: