אלה פקודי וכו' כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים וכאן ימשוך הכתוב את דרכו שבכל הפרשיות הנ"ל כי לא רצה הקב"ה לקבל נדבה מיד הערב רב לפי שעשו את העגל וז"ש אלה הם פקודי המשכן שנתנדבו בני ישראל אמנם פסל נדבת הערב רב כי לא התפקדו בתוך בני ישראל מצות נדבת המשכן וביאר סיבת הפיסול הנ"ל ואמר משכן העדות כי הנה ענין עשיית המשכן הי' להיותו עדות לישראל שהקב"ה מחל להם עון העגל וזה בראותינו שאחר העגל בא והשרה שכינתו בתוכם כי לכן נקרא משכן העדות וזה הי' בזכות האבות כמ"ש זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וכו' ובפרט כי ישראל עונם קל כי לא עשו העגל רק שתקו ולא מיחו משא"כ בערב רב שאין להם זכות אבות וגם כי עשו את העגל ממש לכן לא נתכפר להם ולא לקח מידם מאומה לנדבת המשכן. או ירמוז באומרו משכן העדות כי הלא הוא נקרא משכן העדות על שם שהוא עדות לישראל שהקב"ה השרה שכינתו בתחתוניה ואין עדות זו גמורה אלא לישראל החונים סביב של המשכן ג' רגלים לכל רוח ורואין בעיניהן בהעלות הענן ובחנותו על האוהל משא"כ בערב רב שהיו חוץ לענני כבוד כנודע ובפרט שהיו מרוחקין מאוד מן המשכן שיעור י"ב מיל שהוא מחנה ישראל כנודע נמצא כי פסל את הערב רב מעדות זו ולכן לא לקח מאתם נדבה למשכן כלל:או ירמוז באומרו משכן העדות אל מש"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה וכו' ירצה כי ירושלים הארציית לפעמים היא חריבה בעוה"ר אבל ירושלי' העליון נקרא' ירושלים הבנויה כי תמיד היא בנויה ואין בה חורבן ח"ו והנה אותה הבנויה העליונה היא מכוונת כנגד ירושלים התחתונה הנקראת עיר ארציית וז"ש כעיר שחוברה לה יחדיו לעליונה כנגדה מעשה כאלו הם יחדיו כעיר אחת וסיבת היותם מכוונין יחד הוא לפי ששם עלו השבטים יחדיו שבטי יה אחר פטירתם וע"כ הם עדות לישראל בניהה התחתונים כשנכנסים גם הם בירושלים של מט.ה להודות לשם ה' הנראה אליהם בג' רגלים ולכן נתחברו יחד זו כנגד זו והנה מה שקראם שבטי יה הוא ע"ד משז"ל על הראובני השמעוני כי חתם שמו י"ה בכל השבטים להיות עדות לישראל שאין בהם פסולת וז"ש אלה פקודי' המשכן מבני ישראל יען היות המשכן היה התחתון מכוון כנגד משכן העליון הנקרא משכן העדות כנזכר על שה שהוא עדות לישראל שאין בהם פיסול והם שבעי יה כנזכר משא"כ בערב רב הפסולים ולכן אלה פסל את הערב רב, וא"ת ומי עלה לנו השמימה לדעת כי אין פיסול בבני ישראל לז"א אשר פוקד על פי משה בפ' במדבר סיני ושם נאמר הראובני הגדי השמעוני בהיותם נפקדים ע"פ משה שנאמר בו ואתה תחזה ברוח הקודש ושם נודע לו בנבואה שאין בהם פסולת ולכן קראם הראובני וכו' בחותם שה י"ה כנזכר וכמו שאז פקדה וידע כי כולם כשרים כך עתה לא קיבל נדבה לפקודי המשכן רק מאותם עצמם נמצא כי המתנדבים והנדבה הכל פוקד על פי משה נביא אמת ברוח קדשו ית', וא"ת איך תאמר כי לא רצה לקבל נדבה למשכן מיד הערב רב להיותם פסולים כי כפי זה ראוי שיקבל מיד הלויים שהם יותר מיוחסים מבני ישראל והנה מצינו כי הלויים לא התפקדו בבני ישראל בעת שהרימו תרומת השקלים לצורך אדני המשכן לז"א עבודת הלויים ירצה כי ישראל יען חטאו במעשה העגל הוצרכו להתפקד לתת את תרומת ה' הם השקלים לצורך אדני המשכן לכפר על נפשותה מחטא העגל כמבואר אצלינו בפ' כי תשא אך הלויים לא חטאו בעגל לא הוצרכו לכפרה כלל ולכן לא נתנו שקלים לנדבה ההיא ולא די שלא הוצרכו לכפרה אלא גם בחר בהם ה' ולקחם לעבוד את המשכן כמ"ש כי בו בחר וכו' לשרתו וכו' משא"כ בישראל נמצא כי הערב רב שחטאו במעשה לא נתכפרו כלל ולא לקח מידם נדבה למשכן וישראל שחטאו חטא קל כנ"ל שלא מיחו נתנו נדבה ונתכפרו אבל נתרחקו מעבודת המשכן בגופם והלויים שלא חעאו כלל לא הוצרכו לנדבה ולכפרה ועוד שנכנסו בעבודת המשכן וזה יורה חיבה יתירה לאין קץ וז"ש משכן העדות הוא עבודת הלויים כנ"ל ולא מנדבת הלויים:או ירצה אלה פקודי וכו' ירמוז אל מה שמנע השי"ת מלפקוד את ישראל כמו שאירע לדוד המע"ה וכמ"ש כי תשא וכו' ונתנו איש כופר נפשו ולא יהי' בהה נגף וכו' ואמנם גם שיש קצת תקנה בנותנם כופר נפשו אך היותר טוב הוא שלא יפקדם כלל האמנם פקודתם לצורך תרומת המשכן יש בה שבח ונצטוה משה עליה וז"ש אלה פקודי המשכן שנפקדו לצורך תרומת המשכן או לצורך תמידי קרבן המשכן היתה פקודה טובה ופסלת' את השאר הפקידות כולם אף אם יתנו כופר נפש כנ"ל, וביאר כמה מעלות שנמצאו בפקודה זו המשובחת כי היא לצורך מלאכת עבודת הקודש משא"כ בשום מלאכה אחרת כי מכל הצדדים יש בה שבח אם הפקודים שמהם ליקחה הנדבה לצורך המשכן הזה הנה הם אלה פקודי המשכן בני ישראל המיוחסים מכל שבעים אומות וגם המלאכה עצמה הנה היא משכן העדות ר"ל שנעשה להשיב בתוכו לוחות העדות שירדו מן השמים ואם הפוקד אותם הנה אשר פוקד ע"פ משה מובחר הנביאים ואם בענין עבודת המלאכה הזו הנה נעשית ע"י הלויים אשר בם בחר ה' מכל ישראל וז"ש עבודת הלוים ואם הגזבר הממונה בכל גביה זו ובמשרתים העובדים הלא הוא ביד אתמר בן אהרן הכהן ואם האומנים העושים מלאכה זו הלא הוא בצלאל המיוחס משבט יהודה מצד אביו והוא מצד האם בן בנה של מרים הנביאה אחות אהרן ומשה והגם שאתו עמו הי' אהליאב משבט דן מבני משפחות הנה טפל לו הי' וז"ש ואתו אהליאב ולא עוד אלא כי שמות שניהם יוכיחו על המלאכה שנבחרו לכך מששת ימי בראשית הא' נקרא בצלאל אותיות בצל אל כי ידע לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ להיותם צל אל האל ית' וידע לעשות אותו המשכן הקדוש שבעבורו הניח הקב"ה שמי קדשו וירד לשכון באותו צל של המשכן ההוא והב' נקרא אהליאב אותיות אהל אבי ר"ל שידע לעשות אוהל מועד לשכון בו אבינו שבשמים כמ"ש כי אתה אבינו ולהורות גדולת חכמת בצלאל אמר:ובצלאל וכו' ירמוז אל משז"ל כי הסכימה עתו אל מ"ש הקב"ה למשה בסיני הגם שלא דיבר עמו ומשה ששמע שכח בענין ההקדמה עשיית המשכן אל הארון וכלים וכו' וז"ש ובצלאל וכו' עשה ר"ל מדעתו את כל אשר ציווה ה' את משה בהר סיני ולא את אשר ציווה אותו משה כנ"ל. ואמנם כוונתו ית' לבחור את בצלאל ואהליאב הי' להורות את בני ישראל כי כולן שווין לפניו לטובה כקטן כגדול ולא יתגאה זה על זה בן הגבירה על בן האמה כי המשכן קדושתו בחר לעשייתו בשני האומנין הגדולים שבכל החכמים העושים מלאכת הקודש הא' בצלאל משבט יהודה ראש כל הרגלים והשני אהליאב למטה דן האחרון שבכל הרגלים מאסף לכל המחנות ואהבתו את כל ישראל היא תמימה בלי שום שינוי אלא בהשוואה אחת:או ירצה אלה פקודי וכו' בא ללמדינו כמה צריך האדם להתנהג בנאמנות ולהיותו נקי מה' לישראל אע"פ שהוא אדם גדול עד כי לכן ארז"ל אין קופה נגבית אלא בשנים וז"ש אלה פקודי ירצה בא ולמד מאלה פקודי המשכן ותשא ק"ו לשאר הפקודים והגביות כי הנה אלה פקודי וכו' אשר נענו לתת השקלים לצורך אדני המשכן הנקראים משכן העדות יען כי כאשר שכח משה האלף ותשעה שקלים יצאה בת קול במשכן ההוא והעידה עליו ואמרה ואת האלף ושבע המאות וע"ה עשה ווים לעמודים ולכן נקרא ג"כ משכן העדות ועם היות אשר פוקד ע"פ משה רועה נאמן לא היו מספיק עד שיצאה בת קול כנ"ל וגם זה לא הספיק אלא שגם היו מספר הפקודים ההם והתרומה ההיא ביד אתמר וכו' כדי שיהיו שנים בענין גביית קופת הצבור כנז"ל. ועוד זריזות יתירה היתה כי משה הי' פוקד אותם ואתמר הי' מקבל תיכף השקלים מיד הנותנים לבדו וז"ש אשר פוקד וכו' ביד אתמר להיות כי צריך זריזות ונאמנות יתירה בענין גביית הצדקה וחילוקה וק"ו ילמדו שאם הגבאים של הדורות שאינם בערך יתושים לפני משרע"ה שלא יהיו פחות משנים ובזהירות וזריזות יתירה לאין תכלית גם ראי' לזה מענין האומנים כי כמו שהגביה והפקידה לא נעשית ע"פ משה לבדו ונצטרף עמו אתמר כן בענין עשיית מלאכת המשכן עם היות שבצלאל היו המובחר לאלהיו כמ"ש ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' עם היות כי הוא לבדו עשה את כל וכו' ולא הי' צריך אל אהליאב עכ"ז צירף עמו את אהליאב להיותם שנים ולא יחשדום וז"ש ואתו אהליאב כלומר לצורך היותו שני עמו נתחבר אליו אהליאב שיהיו שנים כנ"ל ומזה תקיש לכל גביות הציבור כנ"ל:כל הזהב העשוי וכו' אחר שנתבאר כי בא הכ' להודיע כי לא רצה הקב"ה לקבל נדבה מיד הערב רב להיות מלאכת המשכן בתכלית השבח והקדושה כי לכך נקרא משכן הטדות כנ"ל עתה חזר להודיע ענין הנסים שאירעו בו כי זה הוראה לרוב קדושתו הא' הוא להיות מלאכתו נעשית מאליה כדרך שארז"ל על תיעשה המנורה מאליה וכן והבית בהבנותו מאליו וז"ש כל הזהב העשוי למלאכה והל"ל כל הזהב שעשו במלאכה אמנם אמר כי הזהב הזה היו עשוי מאליו בטרם יבא לגדר מלאכה וגם נס אחר כי הנה ראינו כי הזהב והכסף והנחושת היו בצמצום גמור ולא פחתו ולא הותירו כלל שום מין משלשתן ממה שהוצרך למלאכת המשכן והסיבה הי' להורות כי היא מלאכת קודש וז"ש למלאכה למלאכת הקודש. וביאור הכתוב כך הוא כל הזהב שהוצרך להעשות בו מלאכה הנה להיותה מלאכת הקודש הי' בה די וסיפוק מצומצם כשיעור מה שהי' הזהב בעת התנופה כשהביאוהו וז"ש ויהי זהב התנופה ובזה יתורץ מה שהתחיל בעשיה וסיים במה שהי' בעת התנופה וכן וכסף להיותו מפקודי העדה הקדושה ולא מערב רב בא בצמצום כי ויהי מאת ככר הכסף שהיה בעת התרומה הספיק לצקת מהם את אדני הקודש ככר לאדן ואת האלף ותשעה הנותרים הוצרך לעשות ווין לעמודים בצמצום גם הנחושת כמו שהי' בעת התנופה הספיק וז"ש ונחושת התנופה וכו' ויעש בה וכו' וזו הוראה נפלאה לקדושת מלאכת המשכן ונכן לא רצה שישתתפו בו הערב רב כנ"ל, והנה כפי זה יקשה עלינו מ"ש הכתוב והמלאכה היתה דיים וכו' והותר אמנם ביאורו כך הוא כפי מה שפרשנו כי הכתוב עצמו מספר הנס הנ"ל הלא הנה כי ב' מלאכות היו שם מלאכת הבאת הנדבה ומלאכת עשיית המשכן כי גם ההבאה מלאכה נקראת כמ"ש אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש והיא מלאכת ההבאה כנודע ואמר כי הנה המלאכה הראשונה שהיא הבאת הנדבה היתה מספיק והיו דיים לכל מה שנצטרך למלאכה השני של המשכן לעשות אותה בצמצום גמור ואיך הי' הדבר לז"א והותר כלומר האמת היא שלא הביאו בצמצום שוה לגמרי כי זה לא יתכן אמנם הביאו פחות ממה שהי' צריך אלא שלהיותה מלאכת הקודש כנזכר בפסוק עצמו לכן שרתה ברכה בנדבה ההיא וגם כי היתה מועטת הותירה ממה שהיתה חסירה ועם זה הספיקה והיתה דיים בצמצום למה שהיו מוכרח כי אין תועלת במה שיותר מן הצורך וז"ש והיתה דיים בצמצום ע"י שהותירה ממה שהיתה בעת ההבאה ובזה יתורץ מה שהזכיר ב' פעמים מלאכה וגם אומרו לעשות אותם במלאכה השנית וגם כי קשה דידי' אדידי' כי תחלה אמר והיתה דיים ואח"כ אמר והותר והל"ל והמלאכה הותירה ועוד כי במלאכה השנית הוסיף מלת כל, אמנם באורו כך ומלאכת ההבאה אע"פ שלא היתה מלאכה גמורה כי לא הביאו כל הצורך כי לכן לא נאמר בה כל עכ"ז היתה דיים וסיפק לכל המלאכה לגמור כולה בענין מלאכת העשייה וז"ש לעשות אותה ומהיכן הי' זה מפני שהותירה בעת העשייה ממה שהיתה בעת ההבאה וז"ש והותר ועל ידי כן היתה דיים בצמצום וזה ג"כ נתבאר למעלה בפסוק כל הזהב וכו' כי גם בו נזכר ב' פעמים מלאכה וכן בראשונה לא אמר לכל ואח"כ בשנית אמר לכל וגם כי בשנית אמר הקודש משא"כ בראשונה ואמנם רמז אל האמור כל ריבוי הזהב שראינו שהספיק להיות עשוי למלאכה לא מפני שבשיעור ההוא היתה בשעת ההבאה כי פחות הי' אמנם מה שהספיק הי' להיות המלאכה ההיא מלאכת הקודש וכן שרתה בו ברכה אמנם בשעת התנופה לא היו כ"כ שיספיק כי והלא ויהי זהב התנופה ירצה בשעת התנופה כנ"ל כ"ט ככר וכו' וראינו כי נתברך ביותר והספיק לכל המלאכה:או ירצה כל הזהב שהביאו שהי' ראוי לעשות ממנו מלאכה אך לא לכולה עכ"ז הסיפוק לכל המלאכה וזהו לסיבת היותה קודש כנ"ל:ויכס הענן את אוהל מועד וכו' ראוי לעורר למה פעם קוראו אוהל מועד ופעם משכן בכל אלו הכתובים הולך ומדלג מזה לזה ובפרט כי בתחלה הזכיר הענן על האוהל מועד וכבוד ה' אצל המשכן ואח"כ חזר ואמר ואם לא יעלה הענין מעל המשכן וכן כי ענן ה' על המשכן, ב' מלת את המיותר באוהל מועד ואת המיותר באוהל מועד ואת המיותר במשכן מה בא לרבות, ג' כי הי' די באומרו ולא יכול משה לבא באהל מועד ותו לא כי הטעמים כבר נתבאר בפסוק שקדם ולמה חזר להזכיר שטעמי' כי שכן עליו הענן וכו', ד' אמאי לא קאמר ולא יכול משה לבא אל המשכן ובפרט כי הביאה העקרית היא במשכן ולא באוהל מועד כמו שיתבאר בתירוץ, ה' מה צורך עתה להזכיר ענין המסעות כי בהעלות יסעו וכו' ואם לא יעלה לא יסעו כי מקומו הוא בפ' בהעלותך, ו' אומרו עד יום העלתו הוא מיותר, ז' מלת יום היא מיותרת והל"ל עד העלתו, ח' מלת כי שהיא נתינת טעם אל האמור היא ללא צורך כי כבר הוזכר למעלה. ענין זה אם יעלם ואם לא יעלם, ט' אומרו ואש תהי' לילה בו ללא צורך להזכיר במקום הזה' ובפרט כי כבר נאמר בפ' בשלח לא ימוש עמוד הענן וכו'. יו"ד אומרו בכל מסעיהם הוא מיותר לגמרי ולא עוד אלא שצריך לתקנו כאלו אמר בכל חניותיהם כמו שפירש"י, והענין צריך הקדמה א' הלא היא מה שנודע כי ירמוז שש משזר וכו' נקרא משכן להיותם פנימיים מכולם ושם מושב שכינתו ית' בחלל שבתוכו ויריעות עזים נקרא אוהל על המשכן הנז"ל ועורות תחשים ועורות אלים הם שתי מכסאות על האוהל הנ"ל זה על גב זה וענין זה נרמז באורך בפסוקים בפרשת תרומה וגם בפ' ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו. גם צריך שתדע כי המשכן וגם האוהל היו סובבין את גג המשכן ואת קירותיו סביב מלבד רוח מזרחי ששם היו פרוץ ונקרא פתח אוהל מועד אבל שתי מכסאות הנ"ל נא היו מכסין רק את הגג בלבד. ובזה נבא אל הביאור הנה אחר שגמר משה מלאכת הקמת המשכן כמ"ש ויכל משה את המלאכה תיכף שרתה עליו שכינה כמ"ש ויכס הענן וכו' אמנם כענין מלך בשר ודם בבואו למדינה הוא נכנס לתוכה במקום שהוא חונה שם ועבדיו שומרין אותו מבחוץ כך הענן הי' עומד מבחוץ סביב האוהל ומכסה אותו אמנם כבוד ה' עצמו נכנס למשכן וימלא את המשכן והנה מלכותא דארעא כעין דרקיע ומצינו בפרקי היכלות ובברייתא שלהם הנקרא מעשה מרכבה כי למעלה בשמים יש ענן אחד הנקרא ענן הכבוד ומקיף את כבודו יתברך לבל יסתכלו בו חיות הקודש וז"ש הכתוב ענן וערפל סביביו ומהראוי להיות כך עתה שכמו שכבוד ה' מלא את המשכן תוך חללו גם שם יהי' ענן הכבוד מקיפיו ולא כן היה כנ"ל וזה יורה כי קדושת אוהל נתקדשה יותר מקדושת ענן הכבוד' ולכן ענן הכבוד נשאר מקיף וסובב מבחוץ לאהל מועד סביב ונמצא המשכן והאוהל וב' מכסאות של עורות אלים ועורות תחשים מקודשים מן ענן הכבוד וזה יורה חיבתו ית"ש עם ישראל בתכלית. ואמנם כפי זה היינו יכולין לאמר כי עזב השי"ת את השמים המקודשים והזכים והשרה את מכונו בארץ החומרית וזה פלא גדול אינו מהראוי לכן ביאר כי לא כך הוא כי השי"ת עצמו הוא בשמים ממעל וכבוד ה' הנזכר היא הנקראת שכינת עוזו היא אשר מלאה את המשכן וז"ש וכבוד ה' וכו' ולכן נקראת שכינה כי שוכן בתחתונים במשכן הארצוי ונמשלו אל גוף השמש היושב בשמים ומאורו הוא היורד בארץ להאיר שם ואין פירוד בין השמש ובין אורו כלל כך היא ית' עם שכינת עוזו ולכן אמר הכתוב כי שמש ומגן ה' צבאות וזהו סוד פסוק ה' הוא האלהים ועל שכינת עוזו אמר הכתוב ובפשעכם שולחה אמכם והוא ההולכת בגלות עם ישראל בניו והיא כבוד ה' ולכן בר"ת מלא את המשכן נרמז האם למפרע ואמר כי הענן כיסה סביב יריעות עזים הנקרא אוהל מועד כנ"ל וגם את מכסה התחש ועורות אלים הנרמזים במלת את יתירה את אוהל מועד ואמנם לפי שלא היו המכסאות רק בגג בלבד כנ"ל כי בכל קירות המשכן לא היו רק האוהל בלבד לכן הוא לבדו הוזכר בפירוש אך המכסאות נרמזו בריבוי מלת את כנ"ל, ולהיות כי כתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו וכפי זה אחר מלא את המשכן אפשר כי עזב ה' את הארץ כולה ח"ו לכן כתיב את יתירה את המשכן לרבות לרבות כי גם מלא כל הארץ כבודו אלא שעיקר הכבוד מלא את המשכן המקודש ואור כבודו יוצא גם לחוץ ומלא כל הארץ כבודו נמצא כי הוא ית' בשמים ועיקר כבודו במשכן ואור כבודו מלא את כל הארץ או אפשר כי את יתירה שבאת אוהל מועד ירמוז לרבות גם רוח מזרחי של האוהל מקיפו כי הי' נקרא פתח אהל מועד אמנם הענן היו מכסה גם את הפתח ההוא ואת יתירה של את המשכן לרבות שלא נאמר שאין עיקר המשכן רק בבית קדשי הקדשים ששם שכינתו ית' כמ"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות אמנם במשכן החיצוני ששם שולחן ומנורה אין שם מילוי שכינתו ית' לז"א וכבוד ה' מלא גם שם שהוא נקרא את המשכן ולא משכן גמור:ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וכו' אפי' משה אשר טרח בעשיית המשכן ובהקמתו הוא לבדו כמ"ש ויכל משה את המלאכה ולא עוד אלא שדשו רגליו ערפל בשמים כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים הוא ענן הכבוד כנ"ל הנה כאן באוהל מועד התחתון לא יכול לבא בו מרוב קדושתו יתירה כנ"ל עד כי ויקרא אל משה וכו' כמו שיתבאר פ' ויקרא בעזה"ש ועכ"ז צריך עדיין לתת טעם בזה כי הוא פלא גדול ולזה נתן טעם באומרו כי שכן הענן וכו' ירצה כי שה בשמים יש פרגוד אחד לפני פתח יחוד שכינה וכשהשי"ת חפץ הפרגוד מסתלק והנביא נכנס ומדבר עם השי"ת ועוד אחרת כי שם הקב"ה מצמצם עצמו ואינו ממלא כל מקום שכינה אמנם כאן שכן עליו הענן מכל צדדיו וסתם אפילו הפתח הנ"ל בדרך השנית בריבוי את אהל מועד וגם כבוד ה' מלא לגמרי את המשכן כולו שהוא משכן קטן מאוד מאוד ואינו כמשכן העליון כנז"ל ולכן לא יכול משה וכו' ובפרט עה מה שבארנו ג"כ בדרך הב' כי את המשכן ריבה גם את מקום הקודש החיצון כי אלו לא מלא רק את קודש הקדשים הי' יכול משה להיות בקודש החיצון אך עתה אפילו מקום קודש החיצון מלא את כבוד ה' וגם הפתח של האוהל נסתם לגמרי בענן הכבוד באופן כי לא יכול משה לבא בשום אופן, עוד ירצה כפי הדרך הראשון כי את אוהל מועד לרבות את המכסאות אכן פתח אוהל מועד לא כסהו הענן רק מקום שהיו בו יריעות עזים וכפי זה קשה אומרו כי שכן עליו הענן כי מאחר שהפתח פתוח המעלה ומוריד היות הענן סובב סביב על האוהל ולא הל"ל רק ולא יכול משה לבא כי כבוד ה' מלא את המשכן ובזה יתבאר משאז"ל כתוב א' אומר ולא יכול משה לבא וכ' אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן אמור מעתה כל זמן שהי' הענן לא יכול לבא נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו וצריך לדעת מנין להם לעקור משמעות הכתוב כי שכן עליו וכו' שפעמים כאשר הי' הענן לא יכול לבא ואם הכריחם היות ב' פסוקים מכח ישים זה לזה לא יאמר בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם אלא בהיותו מפורש אמנם יאמרו זה התירוץ בע"פ ולא יכריחו הדבר בעצמו ואמנם להיות קושיא הנ"ל בפסוק עצמו שאין בו הבנה באומרו כי שכן עליו הענן כיוון שהפתח פתוח והוא מוכרח לתרץ כך ולא יכול משה לבא אל אהל מועד בזמן אשר הי' שוכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן ויהי' כמו כאשר ולהיות שני הענינים נקשרים יחד כי בזמן שהי' הכבוד מלא הי' גה הענן שוכן לכן אגב כבוד ה' נקט גם כי שכן עליו הענן כדרך שהזכירם יחד בפסוק הקודם לו וכו', גם אפשר לאמר כי גם אשר הי' הפתח פתוח לא הי' כן תמיד אמנם שהשי"ת הי' רוצה לדבר עם משה הי' הענן מסתלק מעל הפתח בלבד להורות כי ניתן לו רשות ובא וכשלא הי' רצונו הי' הענן סותם את הפתח ומכח קושיא זו היא מוכרח לישב כן פי' הפסוק וא"כ שפיר אנו יכולין לאמר כי בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם בפירוש:או ירצה באומרו וכבוד ה' מלא וכו' כלומר הנה אמרנו ולא יכול משה לבא אימתי כאשר שכן עליו הענן כנ"ל אל תאמר הנה הענן והכבוד נקשרים יחד וכמו שהזכירם פסוק ויכס וכו' כי הענן לצורך הכבוד הוא וא"כ בהסתלק הענן גם יסולק הכבוד לז"א אעפ"י שאמרתי ולא יכול משה וכו' כאשר שכן אך בהסתלקו יכנס לא מפני זה יסולק הכבוד וידבר עמו מרחוק מן השמים אמנם וכבוד ה' במקומו עומד מלא את המשכן ומשה מדבר עמו וכמ"ש ודברתי אתך מעל הכפורת:או ירצה כי הרי תירצנו כי לפני בא משה הי' צריך שיסתלק הענן ועדיין קשה כי איך יכנס וכבוד ה' מלא מבפנים ולז"א ולא יכול וכו' כי שכן וכו' וכבוד ה' וכו' ויחזור מלת כי שהיא לשון כאשר כנזכר אל הענן וגם אל הכבוד וזה באורו ולא יכול משה לבוא וכו' אימתי כאשר היו שם שתי הסיבות הא' כי שכן עליו הענן על הפתח והב' כאשר גם כבוד ה' מלא את המשכן כלומר אפילו בקודש החיצון כנ"ל מריבוי האת זאמנם כאשר היתה רצונו ית' לדבר עם משה הי' הענן מסתלק מעל הפתח כדי שיכנוס בפתח וגם כבוד ה' היו מצמצם עצמו ועומד בקודש הקדשים ומדבר עמו מעל הכפורת ומשה עומד במקום הקודש החיצון:או ירצה קרוב לדרך זה כי הכתוב הרגיש קושיא והיא כי כיוון שכבוד ה' נעלם תוך המשכן מה צורך הי' אל הענן להקיף מבחוץ כדי שלא יסתכלו בו כנ"ל והרי היתה מכוסה תוך המשכן לזה בא והודיעינו כי לשתי דברים הי' משמש הא' כדי למנוע את משה שלא יכנס במשכן כאשר לא היתה רצונו ית' לדבר עמו וכמ"ש ז"ל כי כל ל"ח שנים לא דיבר ה' עמו מפני עון המרגלים וז"ש ולא יכול משה וכו' כי שכן עליו הענן והב' לצורך הוראות המסעות וז"ש ובהעלות הענן וכו'. ואם לא יעלה וכו':ובהעלות וכו' כבר נתבאר למה נכתב זה הענין כאן והיא כדי לתת טעם לומר למה ותכס הענן וכו' כנ"ל גם אפשר לומר כי הנה נתבאר כי כשהי' רצונו ית' לדבר עם משה הי' הענן מסולק והנה בפ' בהעלותך נתבאר כי בהסתלק הענן היו נוסעים וא"כ במה יודע הדבר לז"א ובהעלות הענן וכו' ירצה כי כאשר שכן עליו הענן לגמרי כי זהו לשון שכן ולא אמר כי כסה כמו שאמר ויכס וכו' וזה יורה אם בהיותו סותם גם את הפתח או בהיותו מכהה גם את הקודש החצון אז לא היתה רצונו לדבר עמו וכשלא הי' שוכן לגמרי אם בהסתלקו מעל הפתח או גה בהסתלקו מעל הקודש החיצון והיו עדיין מכסה קודש הקדשים מקום הדיבור כנ"ל זה יורה שרצונו ית' לדבר עמו אמנם בהעלות לגמרי מעל כל המשכן כי לשון עלי' יורה על התרחקות מהמשכן ואינו נוגע בו כלל ועומד עליו מרוחק ממנו אז יסעו בני ישראל כי אז היו נעשה כמין קורה נטויה נוטה לאותו רוח שהי' רוצה שיסעו דרך שם ואז היו יודעים כי לא עולה הענן לצורך הדיבור רק לכשיסעו ואז היו פורקין המשכן ונוסעים ואה לא יעלה לגמרי אלא שמסתלק מטל הפתח או על גבי קודש הקדשים אז לא יסעו עד יום העלותו לגמרי והנה הי' ראוי שיאמר ובהעלות הענן מעל האוהל כי שם הי' אך באומרו מעל המשכן ירמוז כי בראותם העלות הענן היו יודעים כי גם כבוד ה' אשר במשכן נתעלה ולכן היו נוסעים אך אם לא יעלה לגמרי היו יודעים כי עדיין כבוד ה' מלא את המשכן ומה שנסתנק הענן קצת היו לדבר עם משה וז"א ולא יסעו בתוספות וא"ו כלומר כי אז היתה הוראה לישראל שאין כוונתו לכשיסעו ולכן גם הם עושין כן ולא יסעו גם הם ואומרו עד יום העלותו ירמוז כי לא היו נוהעים ממקום חנייתם רק ביום ולא היו מתחילין לנסוע בלילה וז"ש עד יום וכו' כי וכו' הרגיש הכתוב למה לא היו מתחילין ליסע אלא בעודו יום כנ"ל כיון שגם היו הולכים אח"כ בלילה כמ"ש ללכת יומם ולילה לזה נתן טעם כי ענן וכו' ירצה הנה ב' עמודים היו של ענן הי' עומד על המשכן יומם ועמוד האש תהי' בו בלילה במשכן באותו המקום עצמו שהי' הענן ביום כי הי' מסתלק משם בלילה וז"ש בו ולכן אין היכר לסימן בלילה הסתלקות הענן לשיסעו אבל בהיותו נעלה ביום כי אז היתה זמן עמידתו שם היו יודעים שהקב"ה רוצה שיסעו והיו נוסעים ואל תאמר כי ענין ב' העמודים ההם לא הוצרכו רק קודם עשית המשכן כשנסעו ממצרים קודם שהגיעו לים סוף וכמו שנתן הכתוב טעם ואמר וה' הולך לפניהם יומה בעמוד ענן ולילה בעמוד אש ולהאיר להם ללכת יומם ולילה כדי שיאמר פרעה בורחים הם כמשז"ל משא"כ אח"כ לז"א כי ענן וכו' בכל מסעיהם וכו' כלומר מן מסע רעמסס כשיצאו ממצרים עד מסע האחרון של הארבעים שנה תמיד הי' כן ולכן לא היו נוסעים רק ביום כנזכר ובזה יתיישב אומרו בכל מסעיהם כי היא מיותר וגם שלא אמר בכל חנייתם ולא נצטרך אל מה שנדחק רש"י ז"ל ליישבו:או ירצה קרוב אל האמור ואם לא יעלה וכו' כי הנה הוא מיותר אך הכוונה הוא אל תאמר כי מ"ש ובהעלות הענן הוא לאו דווקא כי גם בהעלות עמוד האש בלילה הי' נוסעים אינו כן אלא ואם לא יעלה הענן בלשון שלילה דווקא גם אם יעלה עמוד האש לא היו נוסעים רק עד יום העלותו הענן כי זמן ממשלתו הוא ביום ונתן טטם כי ענן וכו' כי הנה אם הענן הי' משמש יום אחד כולו שהוא ערב ובוקר ועמוד האש ביום אחר גמור שהוא ערב ובוקר היו שווין וגם בהסתלקות עמוד האש היו נוסעים אמנם כי ענן ה' על המשכן יומם בלבד ואש תהי' בלבד והנה בלילה אינו ראוי אל הנסיעה ולכן כל עיקר הסימן היו בעמוד ענן לבדו:אלה פקודי וכו' כבר נתבאר למעלה כי נדבת המשכן באה לכפר על עון העגל לז"א אלה פקודי המשכן ראוי לפקוד אותם ופסל את פקודי זהב העגל שנתיר נזמיהן לו ונתנו פקודי המשכן תמורתם כי הנה בעגל אמרו אלה אלהיך ישראל והעידו עדות שקר אך זה המשכן הוא משכן העדות אמת כי הקב"ה הוא שוכן בתוכם כמ"ש ועשו לי מקדש וכו' והוא אשר הוציא את בני ישראל מארץ מצרים ולא העגל. והנה נזמי זהב של העגל כולם נתנו בערבובייא כרגע אחד ביד יותם וימברוס בני בלעם הרשע בלתי שנימנו ונתפקדו ומידם לקח אהרן כנ"ל בספר הזוהר אך אלו הם אשר פקד ע"פ מנין וגם כי הי' על פי משה שנטל מבני בלעם גם בטגל לא נתנו הלויים חלק בו כלל ולא חטאו בו ולכן זכו כי המשכן יהיו ע"י עבודת הלוים כנודע. ולפי שאהרן לקח מאתם נזמי הזהב לכן עתה לא נמצא אהרן רק ניתן ביד אתמר בנו ולא בידו נפי שהוא לקח מידם. גם לפי שהוא עשה את העגל לא נעשה המשכן על ידו אמנם ובצלאל וכנ"ל הוא אשר עשה וכו':או ירצה אלה פקודי וכו' כי היינו תמהים לדעת איך היה הדבר הזה שהזהב והכסף וכו' הי' דיים בשער שוה לכל המלאכה כמו שיזכור באורך בחכמה ענין הזהב וכו' במה הוציאו אותם לזה הודיענו שבח ענין הפקודים האלה וכן שבח המשכן עצמו ואין תימא אם הי' הכל בהשגחה פרטיות מאתו ית"ש. ובזה יובן מה שהזכיר שני פטמים המשכן משכן העדות וגם למה נקרא עדות. והענין במ"ש בספר הזוהר כי המשכן הזה כל עניניו כדמיון השמיה העליונים וכמעשה גן עדן העליון והרקיעים ותחילה סיפרו שבח הפקודים נותני התרומה הזאת כי הלא נמשלו אל כוכבי השמים כמ"ש הבט נא וכו' כה יהיו זרעך. וכמו שבהם נאמר שאו מרוה עיניכם וראו מי ברא אלה כי על ידי מ"י שבשם אלהיה הרומזים לחמשים שערי בינה נבראו הכוכבים כך הם ישראל הנקראים אלה פקודי גם הכוכבים כתיב בהם המוציא במספר צבאם והם שיתין ריבויא כוכבים כנגדם פקודי ישראל ס' ריבוא וז"ש פקודי וכו'. והנה הכוכבים הם קבועים בשמים ונקראים צבאם כך ישראל פקודי וצבאות המשכן התחתון הדומה אל השמים הנקרא משכן העדות להיות שכינתו ית' שוכן בהם וגם הם מעידין על מציאותו ית' כמ"ש ויודו שמים מלאך ה' וכתיב השמים מספרים כבוד אל. וז"ש משכן העדות וכמו שהשי"ת הוא הפוקדם והמוציא במספר צבאם כך פקודי ישראל נפקד ע"י משה שהוא אותיות הש"ם ועובדי עבודת ית' בשמים הם המלאכים המתחלקים לשורר לפניו ג' אשמורות הלילה כך במשכן התחתון עבודתו היא על ידי הלוים הנבדלים לשמו כמו המלאכים לשרתו ולברך בשמו ונלוים אלו עם אלו כנזכר בספר הזוהר ענ וילך איש מבית לוי וכו' ולהיות כי הפקודים והמשכן הם כעין של מעלה לכן ובצלאל וכו' כמשז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ. ולכן הוא עבד את המשכן התחתון בחכמה הנפלאה ההיא כי מלאכת שתיהן שוות וכל עניינם שוה. וכיון שנתבאר לך כל השבחים הנ"ל אין תימא איך כל דברי מעשיהם היו בנס כנ"ל וכמו שיתבאר באומרו כל הזהב העשוי וכו':אלה פקודי וכו' צ"ע א' משז"ל אלה פסל את הראשונים, ב' כפי הפשט מה שאמר אלה פקודי המשכן הוא חשבון הזהב וכו' ולא שייך בהו לשון פקודי וכו' והל"ל זה חשבון או מפקד וכיוצא ועוד כי הרי הפסיק באומרו ובצלאל וכו' ואתו וכו' ועוד שהרי לא מנה רק זהב וכסף ונחושת ולא עשרת הדברים האחרים, ג' כפל המשכן משכן, ד' למה קראו משכן העדות, ה' מה שייך אומרו עבודת הלוים. ו' למה לא היו ביד אהרן כהן גדול אלא ביד אתמר בנו. ז' מ"ש כאן ובצלאל וכו' כי הוא מיותר ונוסף ולא עוד אלא שהוא הפסק. ח' דהל"ל ובצלאל ואהליאב עשו כנ"ל ועשה בצלאל ואהליאב. ט' כי בצלאל מפי משה שמע והל"ל עשה את כל אשר צוהו משה על פי ה'. י' מה צורך לייחסו עתה בן אורי בן חור וכבר נודע זה. י"א אומרו חשב וחושב בתכלית וכו' לא לצורך כי גם נזכר לעיל. הביאור כי אלה פקודי הם פקודי העדה שש מאות אלף כמ"ש אח"כ וכסף פקודי העדה וכו' ובאו לכפר עון העגל בכל פרטיו ותחילה פסל פקודים הראשונים במעשה העגל וכנגד אלה אלהיך ישראל אמר אלה פקודי וכנגד ויקהל העם על אהרן לסלק השכינה אמר שעתה היו פקודי המשכן להשרות שכינה בתוכו ולפי שבתחילה כפרו באנכי ה' אלהיך שהוא הדיבור הראשון שבלוחות העדות ואמרו אלה אלהיך ישראל עתה השרינו לוחות העדות ההם במשכן הזה וז"ש משכן העדות. ולפי שויקהל העם על אהרן טתה אשר פקד על פי משה ששרף אז את העגל משא"כ באהרן כבשאר זמני הפקודים כדכתיב ויפקוד משה ואהרן ולפי שפקודי העדה חטאו בעגל הם הממונים היו פקודי העדה במחצית השקל נדבת המשכן וז"ש פקודי המשכן כנזכר. וראי' לזה כי הלוים לא היתפקדו בנדבה זו כי לא הוצרכו לכפרה ואדרבה ניתן להם שכר יתירה שהם יעבדו המשכן ולא ישראל עם שהם עשו אותו וז"ש עבודת הלוים ואמנם מכל שבט לוי לא חטא אלא אהרן ולכן היו ביד אתמר ולא ביד אהרן. אמנם לפי שאהרן היתה כוונתו לשם שמים כמשז"ל לכן הי' לו שכרו שהי' ביד אתמר בנו וז"ש בן אהרן ולא ביד זרים. והראי' לזה כי הרי נתמנה לכהן גדול אחר מעשה העגל וז"ש הכהן ר"ל הגדול המיוחד ואילו הי' חטא במחשבה לא הי' כהונה זאת. עוד ראי' כי הנה בצלאל להיותו בן חור שנהרג על העגל זכה שכל המשכן נעשה על ידו לבדו. ולא עוד אלא שגם מה שצוהו ה' את משה בעשה משכן ואח"כ כלים ומשה צווהו להיפך ובצלאל זכה כי עשה את אשר צוה ה' למשה ולא מה שצוהו משה כי לכן נקרא בצל אל הייתי וא"ת והרי אהליאב זכה ג"כ להיות עושה במשכן לז"א כי אינו כן אלא טפל אליו וז"ש ואתו אהליאב וכו' וראי' לזה כי בצלאל עשה לבדו הארון לתת כח לוחות העדות והשרות השכינה כמ"ש ועשה בצלאל את הארון וכו' ומכ"ש שאר המלאכות וז"ש ובצלאל עשה את כל אשר וכו' ולכן נקרא בצלאל כי הושם השכינה והלוחות בצל המשכן אבל אהליאב לא הי' רק חרש וכו' בתכלת וכו' שהם יריעות המשכן הנקראים אהל ולכן אהליאב אהל אבינו שבשמים. או ירמוז כי ד' פעמים נמנו ישראל בימי משה ופקודה זו נבחרת מכולן כי היו פקודים לעשות משכן העדות. להשכין שכינתו בו וז"ש אלה פסל את הראשונים. ולכן פקודה זאת פוקד עפ"י משה לבדו כי הוא הוריד לוחות העדות וז"ש אשר פוקד וכו' משא"כ באחרות כי נת חבר עמו אהרן או אלעזר בנו ולזה הוצרך לאמר פה משכן העדות:סליק פ' פקודי וסליק בעז"ה ספר שמות תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: