הנ"ל פ"ח. מה שיורד מהפרצופים דאצילות לבי"ע הוא חיצוניות הכלים. שם: כג כשמסתלקי' המוחין גם הכלי הפנימי מסתלק. שער הנ"ל פ"ח: כד כשאין לזו"ן רק הב' פרצופים דעיבור ויניקה דהיינו הב' כלים חיצון ואמצעי אז נקראא אב"א ואינם ראוים לזווג ועולים לאמא והנה"י מועלים להם לכלי הפנימי ומזדווגים פב"פ. שם: כה כשז"א בעיבור דהיינו פרצוף נה"י דהיינו כלי החיצון שבו בכללו נוקבא (ע"ב) הוא שיעור חצי מדה עטרת היסוד וכשיש לו יניקה דהיינו פרצוף דחג"ת דהיינו כלי האמצעי הנוקבא שיעור מדה אחת שלימה ובגדלות באים לו ג"ר דב"ן דהיינו פרצוף דחב"ד דהיינו כלי הפנימי וגם באים לו עם ג"ר דב"ן י"ס דמ"ה ולנוק' ט' אחרונות דב"ן וי"ס דמלכות דמ"ה. שם: כו בקטנות אין לזו"ן מ"ה כלל רק ב"ן. שם: כז בבוא הגדלות אז הז"א נותן לנוקבא בעת הנסירה כל הב"ן דיליה ונשאר בו הארתו והוא לוקח כל המ"ה דיליה ודילה ונותן לה הארת המ"ה דילה לבד וכ"ז המ"ה והב"ן דגדלות נק' תוספת המסתלק ולא נשאר בשניהם כי אם ב"ן דקטנות ונמצא עיקר מ"ה בזכר והארתו בנוק' ועיקר ב"ן בנוק' והארתו בזכר וכעד"ז באו"א או אפשר כי מ"ה בימינם וב"ן בשמאלם בין בזו"ן בין באו"א. שם: כח ובבוא הגדלות בז"א כלי הפנימי גדלה הנוקבא מאחוריו עד החזה ואין בה רק שני כלים וחסר דעת ויסוד ומלכות שבה ובנסירה לוקחת בינה וגבורות דהיינו ב"ן דז"א ונשלם דעת ויסוד ומלכות וחוזרים פב"פ ובזווג א' נותן לה שם ב"ן בבחי' הגדלות ונשלמת ובזווג ב' נותן לה הארת המ"ה שהם החסדים לצורך הנשמות. שם: כט הדעות דזו"ן אין בכ"א מהם רק ב' כלים דיניקה וגדלות. שם: ל ה"ג היוצאים לתיקון פרצופי הנוקבא הם נקבות והניתנים בסוד טיפת הזווג הם זכרים. שם: לא ממקום אחר נראה כי ו"ק דב"ן נתקנו ע"י ו"ק דמ"ה ובהגדלות באים ג"ר דב"ן וג"ר דמ"ה וכן בנוקבא עד"ז. שם: לב בב"ן יש חו"ג ובמ"ה יש חו"ג בז"א וכן בנוקבא. שם: לג משם ב"ן שהם ה"ג מהארתם נבנית הנוק' ועצותה נעשה הכלי דמ"ן דילה ומשם מ"ה שהוא ה"ח נעשה הכלי דמ"ד. שם: לד הטיפה נמשכת מחסד ראש הו"ק ואינה נמשכת מדעת העליון שבמוח זולת ליחידים. שם: לה ענין התלבשות מוחין דאו"א בז"א ומוחין דישסו"ת בנוק' וענין הסתלקותם מז"א ונותנין לנוקבא בעת הנסירה עיין שער י"ד שער או"א פ"ז עד סופו: לו זווג דחיות דזו"ן נפסק לפעמים. שם פ"ח: לז ירידת הנוקבא בעשיה בום אחר התפלה ובלילה. דרוש עשירי משער מ"ד ומ"ן: לח טעמים כתר נקודות חכמה תגין ג"ר דבינה אותיות ז"ת דבינה וזו"ן. שער טנת"א פ"ה: לט ענין המקיפים דברכות האמצעיות דעמידה יוצאים מז' תחתונות דז"א לז' תחתונות דנוק' עיין בע"ח שער י"ז פ"ד. ובכוונות כתוב כי הפנימי מז"ת (ל"א ע"א) והמקיף מג"ר דכל אחת מז"ת. ועיין במבו"ש ש"ב ח"ג פ"ה בפרטי הפנימיי' והקיפים: מ מ"ש הרב זלה"ה שבעת השינה והתרדמה דז"א נמשכים לו מוחין חדשים יותר עליונים היינו אחר השינה שאותם המוחין הראשונים נתחדשו וקבלו הארה גדולה יותר. עו"ת ד"ה מיום ר"ה מתחלת הנסירה מ"ש ענין שקל עיין מבו"ש ש"ג ח"ב פ"ט: מא עשרת דמים דעשרת רבועי אהי"ה דלבושי ה"ח וה"ג המתפשטים בז"א בעיבור ויניקה מאימא הם סוד נ' שערי בינה עיין מבו"ש ש"ה ח"ב פ"ה צ"ל אם יש לכוין בהם בחמשים תיבות שבק" מן ושמתם עד על הארץ: שם אגלא ושם בוכו מילוי דמילי דאדנ"י ד"ל אותיות הם במלכות בהיותה פב"פ רוח הקדש תיקון הנדר די"ד ע"ב וכן בע"ח שער י"ז סוף פ"ד מילי שד"י הנזכר בישראל דק"ש דקרבנות הוא צ' דצלם דאבא מבו"ש ש"ה ח"ב פ"א: מב ענין עשרה דמים הנ"ל המתפשטים בי' שמות דמ"ה הם סוד צ' דצלם. מבו"ש ש"ה ח"ב פ"ה: מג ענין ציור ההי"ן דאלהים דמוחין דקטנות אינם רק במוחין דאבא. ש"ה ח"ב פ"ז: מד ענין המוחין דקטנות שנקראים אלהים גם הלבושים שלהם שהם נה"י דאי' נק' אלהים על סדר האלהים דמוחין נפקא מינה שצריך לכוין להלביש אלהים דמוחין בתוך אלהים דלבושים משולבים. מבו"ש ש"ה ח"ב פ"ז: מה ענין אלהים דמוחין דעיבור ויניקה פשוטים מצויירים בצורת ההי"ן ואח"ך מתמלאים היינו הו"ק דצ' דצלם דקטנות הוא אלהים פשוטים וג"ר דצ' דצלם הם אלהים מלאים. ש"ה ח"ב פ"ז בסופו ממש: מו ענין כללות או"א בישסו"ת להזדווג בבחי' הנשמות להוציא מוחין דגדלות אינו אחר החרבן ועכשיו אינם נכללים להזדווג רק בזווג דחיות העולמות וממנו אנו ממשיכים מוחין דגדלות בק"ש ובעמידה לזו"ן דאצי' ולאו"א דבריאה אבל זיווג התחתון דישסו"ת לבדם למטה אינו רק לתת מוחין דיניקה לזו"ן דאצי' ומוחין דיניקה לאבא דבריאה ומוחין דגדלות לאימא וזו"ן דבריאה. עו"ת דס"ו ע"א: מז ענין עליות העולמות שאין עולים רק הכלים ולא העצמות הנק' נשמות עיין בעולת תמיד דס"ט ע"ב שאומר שעולים גם העצמות שהוא הנשמות שלהם ומה שאינו עולה הוא אור הא"ס המתלבש בהם שאפי' העצמות שלהם נק' כלים לגבי אור הא"ס: מח בענין שביעי של פסח נמשך הארה מא"א ליסוד דז"א ליתן בו כח להזדווג עם נוק' עיין בע"ח ש' כ"ט ספ"ו גם עיין בפירוש האידרא זוטא ונ"ל שהוא ענין מה שנעשה בקונה הכל כנ"ל בפי' העמידה ודוק טעם התדבקות רחל עם ז"א אב"א כי לולא זה שהיתה עמו אב"א והיתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו בתכלית הדיבור והקשור הנה לא היה חושש אח"כ לתקנה ולהאיר לה כל הצריך לה. שער ל"ב שער הארות זו"ן פ"א: מט אין הזכר העליון מתעורר לזיווג רק עד שהנקבה העליונה תתקשט ותכין עצמה לזיווג ותמצא חן בעיניו ואז הוא מתעורר להזדווג עמה שאל"כ הנה הוא עסוק תמיד למעלה לקבל שפע ולינק מאמו ואינו רוצה לתת מהשפעתו לזולתו עד אשר הכלה העליונה תתקשט את עצמה כאמור: (קכ"ד ע"א) צריך להבין אם הגבורות מתפשטות בנוק' בעומר כדרך שמתפשטי' החסדים בז"א כי לא נזכרו הגבו' בדברי הרב בס' הכונות שמתפשטים בנוק' וכך נראה מע"ח שאין הגבורות מתפשטות בנוק' עד אחר כלות החסדים להתפשט בגופא דז"א כנודע וגם החסדים מהיכן באו כי כל המוחין גזרו להסתלק ויצאו הנה"י דמ"ה: ענין הזיווג שיהיה בלי חציצה בתיקונים תיקון נ"ח והביאו הרב ראשית חכמה בדרי"ו ע"ב עיין שם כי מסוף המאמר נראה שיהיו בלי לבוש כלל רק בכסות אחד לשניהם ע"ש: