פב"פ ויזדווגו ואז יש מ"ן ברחל נוק' דז"א ועל ידם היא מעלה אותם אבל כשאין מעשים טובים וזכיות בתחתונים אין כח ברחל נוק' דז"א להעלות מ"ן ולכן היא צריכה אז להעלות היא וזעיר למעלה עד או"א והיא לוקחת מ"ן דאימא בהלואה ואז מזדווגים שניהם בהיותם שם למעלה באופן כי זווג זה כמעט אינו מיוחס על שמם אלא ע"ש או"א כי עד מקומם עלו וע"י מ"ן שלהם נזדווגו ואמנם אם היו רוצים להזדווג למטה במקומם לא היו יכולים כי לחסרון זכיות התחתונים לא היו יכולים לחזור פב"פ כי א"א להזדווג אלא פב"פ וכיון שאאין יכולת בהם לחזור פב"פ בהיותם למטה אינם מזדווגים שם ונמצא כי אעפ"י שהאמת הוא שאין שום זווג אלא בהיותם פב"פ עכ"ז כאשר אי אפשר לעמוד במקומם אלא אב"א ולכן עולין למעלה כי שם יוכלו לחזור פב"ב ויוכלו להזדווג הנה הזווג ההואא נק' זווג של אב"א: א (כ"ט ע"א) מוחין דיניקה דקטנות לא יחסר מז"א לעולם ואפשר שגם מוחין דעיבור דגדלות דהיינו ג' פרקין תתאין דצ' דצלם דאמא. עיין בע"ח שער פנימיות וחיצוניות דרוש ראשון: ב שלשה כלים דחיצוניות הם שמות אלהים דניצוצות אך נר"ן שבהם הם הויות ואורות ובבא הגדלות אז הכלים דחיצוניות נעשים קרומים והכלים דפנימיות נעשים מוחין בערך הכלי' דחצוניות לא בערך הנר"ן שבחיצוניות. שם בדרוש שני: ג ג' כלים דהויות שבכל ספירה הם דפנימיות ולא דחיצוניות. שם: ד ג' כלים דחיצוניות הם כנגד בי"ע שבז"א וג' כלים דפנימי' כנגד אצי' שבז"א ונר"ן שבפנימיות הם ההויות המנוקדות בקמץ ופתח כו'. שם. וכן נר"ן דחיצו' הם הויו"ת מנוקדו' בקמץ כו' דרוש ג': ה הכלי דמ"ן דנוק' הוא בחי' כ"ב אתוון וה"ג מנצפך הם המ"ן וכשזו"ן אב"א אז נתן לה כ"ב אתוון ומנצפ"ך אחד ומהם נעשו דלת אחד וחצי הכלי דמ"ן וחצי המ"ן ובנסירה לוקחת כ"ב אתוון אחרות ושורש המנצפ"ך עצמן ולא הארתם והם ה' דמים טהורים גבורות ממותקות ונשלמו דלת הב' וחצי הכלי וחצי המ"ן (ע"ב) וצ"ע מה נתחדש בביאה א' שכבר נשלם הכלי והמ"ן בעת הנסירה. עיין שער מ"ד מ"ן פי"ב: ו כלי דמ"ד דז"אוכלי דמ"ן דנוק' דפנימיות הם המ"ן עצמן דחיצוניות והם החו"ג הראשונים שבעת האצילות אבל המ"ד ומ"ן עצמן הם חו"ג הנמשכים בכל עת מזווג או"א. שם: ז והכלי הנזכר הוא יותר גדול מהמ"ן עצמן. שם: ח ואי אפשר לצאת נשמה ממ"ד ומ"ן הנזכר החדשים אם לא שתתלבש בלבוש אלוה הנמשך מהכלי הנזכר שהם החו"ג הראשונים והוא המעלה אותה למ"ן אבל בלא לבוש זה אין בה כח לעלות. שם: ט החו"ג החדשים מהם נעשים הנשמות ואינם נשארים בזו"ן כמו הראשונים אלא כלים ונפסקים ולכך צריך זווג בכל עת. שם: י מוהרח"ו ז"ל צ"ע איך החו"ג הראשונים גדולים מהחדשים ונלע"ד שיש רוחאא מהחו"ג הראשונים בחיצוניות ובפנימיות ובחיצוניות נעשה לבוש לחדשות דחיצוניות ודפנימיות לבוש לפנימיות. שם: יא וכל זה הנ"ל הוא בזווג תחתון ודכותיה בזיווג העליון דנשיקין: יב כל מצות מעשיות וברכותיהם כגון תפילין וציצית וקידוש שבת על היין ונטילת ידים וג' סעודות ואכילת מצה בפסח וסוכה ולולב וכיוצא הכל הוא בכלים דחיצוניות וכל מצוה בדבור כגון התפילות ועסק התורה וכיוצא הכל בכלי דפנימיות אמנם הכונה במחשבה הוא אור הפנימי שהוא הנשמה בין בחיצוניות בין בפנימיות והברכות במקיף בין בחיצוניות בין בפנימיות דרוש שער פנימיות וחיצוניות: יג רחל תופסת כל שיעור קומת ז"א ובחצי העליון שם מתלבשת לאה ונק' על שמה וחצי התחתון נק' רחל ש' אנ"ך פ"ז: יד דע שאין נשמת הצדיק עולה למ"ן דבינה אלא ע"י מסירת נפשו למיתה ר"ל ד' מיתות ב"ד על קידוש ה' אך הנפש יכול' לעלות למ"ן למלכות ע"י מסירת נפשו למיתה על קיום התורה והמצות ואין צריך הריגה. שער מ"ד ומ"ן דרוש י"א כלל ט"ז. כפי הנז"ל בכלל י"ב שכלל מצות המעשיות הם בחיצוניות העולמות אפשר להבין מה שקשה לנו והוא כי אחר שנכנסו כל המוחין בז"א עד גדלות שני בערבית בליל פסח ועל זה אנו אומרים ההלל א"כ הסדר למאי אצטריך וא"ת שחוזרים ומסתלקים זה לא נזכר בדברי הרב הקדוש האר"י זלה"ה אבל כפי הנז' שכל המצות המעשיות הם לצורך החיצוניות לא קשיא מידי כי כל מעשה הסדר של ליל פסח הוא להכניס המוחין בחיצוניות העולמות אבל פנימיות העולמות שהם הנשמות כבר נכנסו כל המוחין שלהם בתפלת ערבית כנזכר בדברי הרב זלה"ה ואינם צריכים להסתלק ולחזור בעת הסדר כמו שכתבו קצת מן המקובלים. הקטנות דליל פסח הוא היניקה וכולל גם העיבור וגם קטנות ב' הוא היניקה עי' ע"ח שער המוחין פ"ד מ"ב: טו כל הדרושים הנאמרים בפנימיות ישנם בחיצוניות ואין ביניהם הפרש כלל ואל תטריח עצמך יותר וכדי שתכיר באיזו בחי' אנו מדברים תראה (ל' ע"א) אם אותה מצוה הוא במעשה הרי היא בחיצוניות ואם היא בחי' דיבור ותפלות הרי הם בפנימיות. שער פנימיות וחיצוניות דרוש שלישי: יו ענין עליית העולמות והכללותם בתפלת החול ובקבלת שבת ור"ה עיין בשער פנימיות דרוש ג': יז רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש הוא דוגמת יפנה ויטול דחול והוא לתקן החיצוניות ולהסיר מהם הקליפות והמזמורים דקבלת שבת הוא דוגמת הקרבנות דחול. שם: חי חלוקא דרבנן הוא גוף זך מאד ודק מאד והוא לבוש שבו מתלבשים נר"ן שהם האורות דעיבור ויניקה ומוחין. שם דרוש ד' והוא נעשה ע"י המצות: יט כשמזדווגים או"א להוציא המוחין דז"א נכללים לב' פרצופים כל הד' פרצופים ואח"כ נפרדים ונולדים המוחין מבינה עלאה ויורדים ומתלבשים בצלם דתבונה הב' שהיא הג' ונכנסים בז"א וזה במוחין דגדלות לבד. שער כ"ה דרוש ד': כ י"ס דב"ן כלים ואורות הם נפש שבו ובתוך גוף זה מתלבשים י"ס דמ"ה דז"א כלים ואורות והם רוח דז"א ועד"ז בנוק' והגוף החצון דז"א נקרא ת"ת כליל שית סטרין ויעקב. והגוף הפנימי נקרא ת"ת מלגאו דאתי בשית סטרין והוא משה וישראל והגוף החצון דנוקבא נקרא מלכות והפנימי נקרא כנסת ישראל. וזווג ב' הגופים הפנימיים נקרא נשיקין רוחא ברוחא בערך החיצוניים וכשאין להם רק הב"ן שהוא החיצוניות הם עומדים אב"א וכשננסרים וחוזרים פב"פ הוא שבא להם פרצופים דמ"ה והוא החסד דאתי ופריש לון כנזכר בברכת אבות דחול שער פנימיות וחיצוניות פ"ו: כא ודע כי כשאנו אומרים שעולה ז"א בחיצוניות נה"י דאמא אינו בפעם א' אלא תחילה בסוד עיבור בבחי' חיצוניות ואח"כ יניקה בבחי' אמצעית ואח"כ גדלות בבחי' פנימיות ונמצא כי ג' בחינות פנימיות ג"ר דז"א הלבישו שלשה בחי' דחיצו' נה"י דאמא ואח"כ חוזר לעלות ומלביש שלשה בחינות פנימיות ג"ר דז"א לשלשה בחינות פנימיות נה"י דאמא ע"י ג' בחינו' עיבור יניקה ומוחין והשלשה בחינות חיצוניות נה"י דאמא ירדו להיות מתלבשים לג' בחי' חיצוניות דג' אמצעיות בז"א וכן עד"ז בכל העליות שיש בכל הפרצופים. שער פנימיות וחיצוניות פרק ג': כב החילוק שבין עליות החול לעליות דשבת. עיין שער הנ"ל פ"ח כלים הויות בלי ניקוד והנשמה הויות בניקוד. שער