ההוי"ה אשר בו ונבאר עתה בחי' טו"ר שבנוק' דז"א דקדושה אשר ממנה יונקת נוק' דקלי' כנז"ל הנה הה"ג המתפשטות בחסד שבה עד הוד שבה הם עה"ד טו"ר אשר בנוק' כדוגמת הה"ח שבזכר שהם עץ הדעת שבו כנז"ל כי הדעת של הזכר עיקרם חסדים ושל הנקבה גבורות והנה כמו שהחסדים של הזכר היו קצתם מכוסים תוך היסוד דאימא ושם נקרא טוב וקצתם מגולים ונקרא רע כן הדבר בגבורות הנקבה כי הנה תחילה היו מקובצות תוך היסוד של הזכר ובאחוריים של היסוד דזעיר שם הוא ממש קו אמצעי דת"י דנוק' כנודע והנה בהתנוצץ האורות ההם מן היסוד דדכורא אל הנוק' יש בו ב' בחינות ג"כ כי הנה נתבאר שהיסוד דזעיר מסתיים עד כנגד מקום הטיבור של הנקבה העומדת עמו אב"א לפי שהיסוד הזכר הוא יותר ארוך ומתפשט מן היסוד של אימא כנודע ולכן הגבורות שבנקבה המתפשטות עד הטבור שבה הם עוברים דרך מסך כלי היסוד דזעיר ומאירים בה ונקרא אורות סתומים ומקום ההוא נק' טוב ומשם ולמטה שהוא שליש תחתון דת"ת שבה וגם הנו"ה שבה הם אורות מגולים ונק' רע כו'. ונבאר עתה ג"כ מילת טוב ורע שבנקבה כדרך שנתבאר בזכר כו'. הנה נודע כי ג' הגבורות המתפשטות בחג"ת של הנקבה כבר באו ממותקות מכאשר היו בתחילה עומדות תוך היסוד דזעיר ע"י ג' החסדים המגולים דת"ת נו"ה דזעיר וב' גבורות תחתונות דנו"ה דנוק' לא נתמתקו ביסוד דזעיר דרך ירידת אור ישר של החסדים אכן עכ"ז ע"י חזרת עליית ב' החסדים באור חוזר ממטה למעלה בהיותם בתוך היסוד דזעיר קיבלו אלו שתי הגבורות קצת מיתוק ולא לגמרי ונמצא כי בהתנוצץ הגבורות בגופא דנוקבא ג"כ אותו הכח של המיתוק של החסדים שמתקו את הגבורות כנזכר נתערבו יחד ונתפשטו בנקבה ונמצא עתה היות גבורות וקצת אור החסדים מעורבים בגופא דנוק' והנה המתוק של ג' החסדים הם ג' הויו"ת שבהם י"ב אותיות ואמנם הגבורות המתמתקות בבחי' אור ישר או אור חוזר הם חמשה כנז"ל והנה י"ב וה' הם בגי' טו"ב. וא"ת מפני מה הגבורות נרמזו (ע"ב) בדרך כלל והחסדים נרמזו בדרך פרט בבחי' האותיות שבכל הוי"ה שבהם והתשובה היא לפי שעיקר הטוב הוא מן החסדים הנקרא טוב כנודע והם הממתקים את הגבורות ולכן נרמזו דרך פרט כי הם הממתקים ומטיבים את הגברות אמנם בגבורות שהם מקבלות מתוק והטבת החסדים די לנו כשנמנה אותם דרך כלל. הכלל העולה הוא כי בחי' החסדים והגבורות שבנקבה שהם מבחי' הוחין דגדלות שהם בחי' שמות של הוי"ה כנודע כל אלו נק' טוב ואין אחיזה בהם אל הקלי' ואמנ יש בחי' ג' מוחין דזעיר דקטנות שבבוא המוחין דגדלות בראש זעיר ירדו הם ירידה אחר ירידה עד שירדו ביסוד שבו כנודע והנה אלו המוחין הם ג' שמות של אלהים ואין מי שימתקם כמו שנמתקו הגבורות של הגדלות כנזכר ולכן הם דינים קשים ולכן יונקים החיצונים מהם ונק' רע והוא באופן זה כי הנה ג' אלהי"ם הם בגי' רנ"ח ובכל א' מהג' יש בו בפשוטו ובמילואו י"ח אותיות שהם ה' וי"ג כנודע ואם תצרף רנ"ח עם ח"י יעלו בגי' רע"ו שהם אותיות ורע: סוד אב"א ונחזור לבאר ענין אב"א הנה נתבאר מקום אחיזת הקלי' בזו"ן והכל באחוריים שלהם והנה קודם שנברא אדם לא היה מי שיעבוד את האדמה העליונה והיה אפר שהקלי' ינקו משם להיותם האחוריים מגולים באותם המקומות הנק' רע בזו"ן כנז"ל ולתועלת תקון גדול בראם המאציל אב"א מדובקים יחד ועי"כ נתכסו האחוריים של שניהם ואין החיצונים יונקים משם ואם בבחי' פנים כבר נתבאר שאין שם אחיזה כלל אל החיצונים אף אם הם מגולים וכבר נתבאר למעלה כי אין החיצונים נאחזים ממש במקומות ההם ועכ"ז נבאר קצת ענין אחיזת הקלי' במקומות הנזכר מה עניינם דע כל בחי' האחוריים הם שמות של אלהי"ם שהם דינים ואמנם הם סוד ק"כ צרופים של שם אלהים שהם דינים אשר התחלתם מן זעיר דאצילות עד סוף העשיה כמבואר אצלינו ושם אחר סיום אלו הק"ך צרופים שם עומדים הקלי' הנק' אלהי"ם אחרים ונמשכים משם בסוף כל העשיה והם נק' אלהים אחרים בערך אלו הק"ך צירופים דאלהי"ם שבקדושה שהם נק' אלהי"ם חיים וגם להיותם באחוריים כי אחרים לשון אחוריים והנה קודם בריאת אדם היו זו"ן דבוקים אב"א ולא היו שם נאחזים הקלי' וכאשר נברא אדם אם עושים התחתונים מצות ומ"ט עובדים האדמה העליונה ומסירים הקוצים הם הקלי' מן הכרם העליון אבל אם יחטאו התחתונים אז אותם הקלי' הנק' אלהים אחרים נכללים בשרשם שהם הק"ך צירופי אלהים שבקדושה כנזכר העומדים באחוריי' ויונקים מן הקדושה ע"י היותם נכללים בשרשם הנזכר ולא שח"ו הם עצמם נכנסים לתוך הקדש וז"ס הפ' ערו ערו עד היסוד בה כי הנה אלו הק"ך צירופי אלהי"ם שרשם מן הה"ג שהם המ"ן שביסוד הנקבה והם סוד ה' אותיות אלהי"ם וכאשר הנקבה העליונה רוצה להעלות מ"ן לגבי דכורא אז כל האלהי"ם הקדושים נכללים יחד זה בזה ביסוד שבה ואם ח"ו יש פגם במעשה התחתונים גורמים שגם הקלי' הנק' אלהי"ם אחרים נאחזים בק"ך צירופים הנזכר שהם שרשם ונכללים עמהם ואע"פ שאלו הקלי' אינם נכנסים גם הם ביסוד הנקבה עכ"ז ממקומם יונקים דרך האלהי"ם הקדושים שרשם (קכ"ב ע"א) בהיותם נכללים בהם וזה אומרו ערו ערו עד היסוד בה כי כביכול עד שם מגיע פגם התחתונים גם ז"ס ושפחה כי תירש גבירתה אשר לסיבה הנזכר כביכול הוא כאלו היסוד עליון דדכורא מזדווג עם השפחה שהיא קליפה בבחי' הנזכר גם ז"ס פ' אלהים באו גויים בנחלתיך וגו' כי האלהי"ם אחרים נאחזים באלה"ם קדושים ונכללים בהם ועי"כ נכנסים בהיכל הקודש העליון ולכן הזכיר שם אלהי"ם ולא שם הוי"ה וזכור זה כי כל מקום שנזכיר אחיזת הקלי' בקדושה אינם אלא ע"ד הנזכר בלבד לא שח"ו נכנסים לתוך הקדש ואמנם כאשר התחתונים מעשיהם טובים וגורמים התעוררות זווג עליון של זו"ן אז חוזרים זו"ן פב"פ ואין אז פחד מהקלי' אפי' אם האחוריים ישארו מגולים כיון שמעשה התחתונים נאים. ועדיין צריך שנבאר איך הם נדבקים ממש אב"א בכותל אחד לשניהן והענין הוא כי האחוריים הם דינים ויוצאים ממנו ונעתקים בה ועי"כ נמצאים דבוקים יחד כדמיון הענף הנשאר דבוק באילן אשר ממני נמשך ויצא ואמנם כפי זה כאשר חזרו להיות פב"פ היה ראוי שיחזרו להדבק גם אז יחד מחמת החסדי' הנמשכים ממנו ונתני' בה אבל העניןהוא כי כיון שהזו"ן אין קומתם שוה אינם יכולים להתדבק יחד בהיותם פב"פ כי אין איבריהם מכוונים זה ע"ז והרי נתבאר טעם למה בראו דבוקי' אב"א לכשיצטרך אח"כ ענין הנסיר' להפרידה וגם למה היו אב"א ולא פב"פ: ועוד מצאתי כתוב בקונטריסי דרוש אחד קטן בענין זווג אב"א וז"ל ענין זווג אב"א הכתוב אצלינו במקומות רבים ובודאי כי אין עניינו מתיישב על הדעת מה עניינו והנה בדרושי' הראשונים ביארתי עניינו וע"ש והענין בקיצור כבר נודע כי בעת הזווג כמו שהאדם הזריע טיפת מ"ד כן הנקבה מזרעת מ"ן ומעלה אותם לגבי מ"ד והנה אלו המ"ן הם עולים ע"י נשמות התחתונים ולכן כל זמן שישראל עושים ממעשים טובים הראויים שבסיבתם יחזרו זו"ן