ספר נהר שלום-דף כג עמוד ב-
בז"א והוא חוזר ומאיר אליה ובונה ומתקן פרצופה דפנים ואח"כ מזדוגים ונותן לה טיפת מ"ד דה"ח טיפה זרעיית להוליד נשמות כנודע פירוש והבנת דברים אלו בכמה מקומות:
גם נודע כי הבירורין המתבררים ועולים למ"ן לזו"ן בכל יום ע"י התפילות והמצות שעושים ישראל הנקראים בנים לזו"ן וכן כל הבירורים המתבררים ע"י הפרצופים העליונים ועולים למ"ן לפרצופים שעליהם כי כל פרצוף וכל עולם נק' בן לפרצוף שלמעלה ממנו והוא מברר (מחלקיו ו) מחלקי הפרצוף שעליו ומעלה אותם למ"ן לפרצוף שעליו להזדווג לתקן אותם הבירורים והנה אותם הבירורים אי אפשר להם לתקן באותו הזיווג רק נתקנים קצת ע"י אותו הזיווג ואח"כ חוזרים הם אותם הבירורים עם הזו"ן לרדת ולברר ולהעלות עוד ניצוצות אחרים למ"ן לפרצוף העליון ההוא להתקן ושוהים ומתעכבים שם והם מתתקנים שם לאט לאט בכל המשך זמן עיכובם שם עד בוא עת הזיווג השני ואז נגמר תיקונם של הניצוצות הראשונות ע"י אותו הזיווג הב' אבל הניצוצות השניות לא נגמר תיקונם רק נתקנים קצת ע"י אותו הזווג כי בערכם הוא זווג א' ואז אנו הניצוצות השניות אחר שנתקנו קצת כנ"ל חוזרים עם הזו"ן לירד עוד לברר ולהעלות ניצוצות אחרים למ"ן לפרצוף העליון להתקן וגורמים זווג עליון ואאז נגמר תיקונם ע"י אותו הזיווג שהוא שני בערכם אבל בערך הניצוצות החדשים הוא זווג ראשון ואינם נתקנים רק קצת וכעד"ז תמיד חוזר חלילה בכל יום עד שישלמו כל הבירורים וכמעשה הראשונים כך מעשה השניים כמבואר בע"ח ובס' מ"ש ש"ב ח"ג פ"ט וידוע כי אין בכל הכ"ד שעות רק זיווג א' והוא זיווג דנפילת אפים דשחרית שהוא זווג דזו"ן הכוללים דכל הכ"ד והוא זיווג להוליד ואינו זווג דזו"ן הפרטים שזווגם בלחש וחזרה ואותו זווג דחצות הלילה אע"פ שהוא דזו"ן הכוללים הנה הוא היה לעשות כלי ליסוד דנוק' ולתת לה רוחא ואינו אלא הכנה לזווג דנפילת אפים שהוא להוליד ושניהם נק' זווג אחד ואע"פ שיש כמה מיני זווגים בהמשך כל הכ"ד שעות הנה הם דפרטות ולא דכללות וידוע כי הבירורים האלו הם מבחינת אורות דרפ"ח והכלים דמלכים דעולמות דאבי"ע ודמחצב הנשמות כמבואר בספר מ"ש ש"ב ח"ג פ"ח ע"ש כי כן הוא העיקר ולא כמ"ש במ"א דאין עוד בירור רק למחצב הנשמות אלא כמ"ש כאן ועיין היטב לעיל בהקדמה איך האמת הוא כן ואחר גמר תיקונם מערב אורות דרפ"ח עם אורות המלכים שנשארו באצי' והכלים עם הכלים דמ"ה והוא להשלים בחי' חסרון הספי' דפרצופי עולמות אבי"ע ודנשמות כמבואר בסוף פ"ד משער שבירת הכלים:
(ע"ב) גם נודע כי ישראל נק' בנים דזו"ן וכל מה שאנו מבררים ע"י התפילות והמצות הוא מבחי' בירור המלכים דזו"ן ומבחי' הנשמות להעלותם לאו"א להתקן ואז ניתן כח לזו"ן ומבררים גם הם מבחי' האחוריים דאו"א ויש"ס ותבונה ומעלים אותם ועולים עם הבירורים דזו"ן לאו"א והבירורים דזו"ן נשארים באו"א להתקן ובירורים דאו"א עולים לא"א וכעד"ז או"א מבררים מחלקים א"א וא"א מעלה אותם לעתיק להתתקן וכעד"ז מפרצו' לפרצוף כי כל פרצו' תחתון הוא נק' ז"א שהוא בן בערך הפרצוף שעליו והוא מברר חלקי בירורי הפרצוף שעליו ומעלה אותם לפרצו' העליון שע"ג פרצוף שעליו להתתקן כמבואר בע"ח ובס' מ"ש ש"ב ח"ב פ"ו ע"ש וכן עולים עד רום המעלות ואז מזדווגים ע"ב וס"ג דא"ק ואז נמשכים ויורדים כלים ואורות די"ס דמ"ה עם ט"ס תשלום י"ס דב"ן המתייחסים לאותם הבירורים שעלו ובתוכם הנרנח"י שהם ההויו"ת ואהי"ה המנוקדות הנמשכים מהא"ס הראויים לאותם הבירורים ומתערבים עם אותם הבירורים דכל פרצוף ונמשכים מפרצוף לפרצוף בבחינת מוחין ע"י זווג כי כל פרצוף מזדווג שני זווגים זווג א' הוא זווג דרעותא שהם המוחין שהם ג' פרצופים הפנימיים דאותו פרצוף ואחר כך מזדווג עם נוקביה זווג שני דגופא שהם הו"ק שני פרצופים החיצוניים חג"ת ונה"י ומתקנים אותם הבירורים הנז' דפרצוף התחתון וממשיכים אותם לפרצוף התחתון בבחי' מוחין מלובשים בצלם הנמשך מהמוחין של אותו הפרצוף העליון המזדווג והמוחין שלו עצמם נעשו מהבירורים של הפרצוף ההוא העליון. המשל בזה שהבירורים דז"א שנבררו ועלו ע"י ישראל לאו"א לתקנם באים בבחי' מוחין לז"א מלובשים בצלם הנעשה מבירורים דאו"א שנבררו ועלו ע"י ז"א לא"א לתקנם ובא"א היו ב' זווגים כנ"ל ותיקן את הבירורי' ההם דאו"א והמשיכם להם בבחי' מוחין מלובשי' בצלם הנמשך מהבירורים שלו שעלו ע"י או"א ונתקנו ע"י עתיק והמשיכם לא"א בבחי' מוחין ומהמוחין ההם המשיך הצלם ההוא להלביש המוחין ההם דאו"א והמוחין ההם דאו"א המשיכו גם הם צלם להלביש המוחין דז"א כנ"ל וכן הוא מפרצוף לפרצוף ועיין והבן זה היטב מאד בפרטות מאי נפקא מיניה כי אין כאן מקומו להאריך ויתבאר במ"א בע"ה:
וידוע מ"ש בס' הכוונות בדרושי הלילה ובע"ח כי בלילה מסתלקין המוחין מז"א ונופל עליו תרדמה כנודע והמוחין ההם נכנסים ומתפשטים בנוקביה ונתבאר בדרוש המפיל כי כל זה הוא ע"י המאציל העליון הנקרא בשם א"א כי הוא המפיל תרדמה על ז"א ואז מסתלקים הארת המוחין דע"ב מס"ג הנקרא עינים ועל זה אנו אומרים המפיל שינה על עיני וגם הס"ג מסלק האר והארת הע"ב ממ"ה הנקרא עפעפים וע"ז אנו אומרים ותנומה על עפעפי וגם המ"ה מסלק הארתו והארת ע"ב וס"ג מב"ן שהיא הנוקבא הנקרא מדת לילה וחוזרת לנקודה הנקרא אישון בת עין ואז חוזר ע"ב דא"א ומאיר וממשיך אליה כל אותם המוחין שנסתלק מז"א וע"ז אנו אומרים ומאיר לאישון בת עין ובונה ומתקן אותה ומגדילה עד כל שיעור קומת כל הז"א מאחוריו ונקרא בשם ע"ב כי נמשכו בה כל המוחין ואפילו דע"ב דא"א וזה נמשך עד חצות הלילה ואז ננסרת ועולים לחיק או"א ומקבלים שם למעלה מוחין דפנים ומזדווג הז"א עמה ונותן בה כלי ורוחא וחוזרים (צ"א ע"א) למקומם למטה ומזדווגים או"א (שהם ע"ב וס"ג הכוללים) וממשיכין להם בחי' מוחין דפנים ונכנסים בנוקבא ונגדלת ככל הפנים דז"א ואח"כ מסתלקים ממנה עצמות המוחין וחוזרים להמשך בז"א דכורא הנקרא מדת היום לבחי' ב"ן דמ"ה שבו ומתפשטים בו מע"ב דא"א לס"ג ומס"ג למ"ה וממ"ה לב"ן ועל המשכת המוחין מע"ב דא"א לשם ס"ג (שהם כללות או"א ויש"ס ותבונה) אנו אומרים המעביר שינה מעיני ועל המשכת המוחין דע"ב וס"ג למ"ה (שהם כללות הזו"ן) אנו אומרים ותנומה מעפעפי ונתבאר ג"כ בדרוש המפיל כי כל זה הוא בזו"ן דכללות דכל הכ"ד שעות הנקרא מדת יום ומדת לילה הנקרא ב' המאורות הגדולים ולא בזו"ן הפרטים וכתב כי סדר המשכת המוחין בז"א הנקרא מדת יום הוא מע"ב דא"א לשם ס"ג (שהם או"א) ומס"ג למ"ה (שהם זו"ן) וממ"ה לב"ן (שהם יעקב ורחל) (נראה שהם עסמ"ב דמ"ה שכך היה סוד התחלקות י"ס דמ"ה בפרצופי האצי') אבל סדר המשכת המוחין לנוקבא דז"א הנקרא מדת לילה הוא מע"ב דא"א לב"ן עצמו:
גם כתב בס' הכוונות בדרושי התפילין ובע"ח בשער השמות ובשער חיצוניות ופנימיות ובכמה מקומות והביאו בספר