עוד נשאלתי ממקצת החברים בענין הנדרש בשיר השירים של הזוהר שפי' בענין התפילין כי אין ראוי להניחן בחול המועד. ואמר שם כי יו"ט הוא תפילין של ראש, וחול המועד הוא תפילין של יד. ואם כן היה מן הראוי שנניח תפילין של ראש בחול המועד כדי שלא נפריד, מפני שחול המועד הוא יד בפני עצמו בסוד המל', וזה אין ראוי [להפריד] שהוא נרגן מפריד אלוף ח"ו, ולכן נניח תפילין של ראש. וכן ביו"ט נניח תפילין של יד כדי להשלים היחוד. ולמה לא נניח כדי שיהיו מצוים לנו יד וראש בבת אחת, ותירצתי לזה כי צריך לדעת מה שאמר בפרק התכלת תפלה של ראש אינה מעכבת של יד, ושל יד אינה מעכב של ראש. ויש להקשות, ולמה לא יעכב, כי המניח יד בלא ראש, וראש בלא יד, הוא נרגן מפריד אלוף. והשבתי כי המוסכם בדברי הרשב"י ע"ה כי ד' פרשיות הם ד' אותיות של שם בן ד'. ו"קדש" הוא י'. "והיה כי יביאך" הוא ה"א. "שמע" הוא וי"ו. "והיה אם שמע" הוא ה'. והוא המוסכם ברוב דבריו. ועם היות שנמצא היפך לזה בפ' ואתחנן, הדברים במקומם צריכין פשרה. ואיך שיהיה נמצינו למדין כי ד' פרשיות הם ד' אותיות יהו"ה שהוא הזכר, ת"ת ודאי, והוא ביד עם היות שהוא נרמז במל', עם כל זה אינה ממש בנקבה לבדה ח"ו אלא ביחוד עם הזכר, שזהו כתר מל'. וד' פרשיות בפנים שהוא הזכר. וכן בראש עם היות שהוא בזכר שם נכללת הנקבה, שזהו בי"ת וד' פרשיות. איך שיהיה נמצאת הזכר בנקבה, והנקבה בזכר. והחילוק בזה בענין היחוד באיזו בחינה היא אם למעלה אם למטה, אם בנקבה אם בזכר. ולכן אחר שיש יחוד קצת, אם כן יד אינה מעכבת של ראש, וראש אינה מעכבת של יד. וכן הענין בתפילין שבחול המועד ויו"ט, כי יש יום ולילה בין בחול המועד בין ביו"ט. נמצא ביד נכלל הראש, ובראש נכלל היד. כי בין ביו"ט בין בחולו של מועד יש יום ולילה. וא"כ נמצא שאין פירוד ח"ו. וכן פי' שם כי תפילין של יד היינו מעלי שבתא. ושבת דיומא הוא תפילין של ראש. פי' כי הלילה הוא היד, והיום הוא הראש על דרך זה. ואמר ביו"ט עצמו, ובחולו של מועד עצמו. וביו"ט שאין בו חול המועד, כגון בשבועות ור"ה וי"כ. ולענין שאמר שם "קלנא דמלכא לאעברא תפילין דמאריה עלמא מעל רישיהון ולאנחא תפילין (אחרונים) [אחרים] דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא" וכו'. וכן מה שאמר "דיוקנא דחותמא" וכו'. פי' בימי החול ידוע ששולט העבד מט"ט אשר "בדברים לא יוסר עבד" כי שם הם ענין המעשה, והמצות התלויות במעשה. ולכן נאמר "והכית בצור", במעשה ולא בדבור. אבל בקדושה ביום שבת הוא בדבור בפיוס, כמו שאמר "ודברתם אל הסלע" כמו שהארכנו בחבורינו הגדול בספ"ר בשער אבי"ע וכן בספר זה סימן י"ט. ולכן בחול כדי להמשיך אור הקדושה המתלבשת בחול (מ) [ב]מט"ט עלינו, אנו מניחין תפילין שהם דיוקנא דחותמא דמלכא שהוא הנקרא צורי' רצועות כמבואר בספ"ר בשער הנזכר והוא במעשה בהנחת תפילין. אבל ביום שבת אין אנו צריכין לענין זה כי הדבר תלוי באמירה, כענין "זכרהו" בכניסתו בקידוש שבת, ואין אנו צריכין אל התפילין שהם למטה במט"ט במעשה, אלא [די] בדבור. כי בשבת נאסר המעשה ואין מעשה אלא בששת ימי המעשה. ולכן המגלה אור ע"י התפילין שהם חותם של שעוה הוא קלנא וח"ו מערב חול בקדש, וקדש בחול. ולכן אין ראוי להניח תפילין לא בשבת ולא ביו"ט ולא בחולו של מועד, אחר שהוא ג"כ נאסר במלאכה. אבל בר"ח אינו אסור במלאכה ועם כל זה במוסף הם אסורים, מפני שזהו המוסף המתוסף בינו ובין החול, שהוא התוספת קדושה שנתוסף מלמעלה מ"שער החצר הפנימי הפונה קדים" שביום החודש ג"כ "יפתח". ולכן בזמן המוסף שהוא תוספת קדושתו שניה, ג"כ תלוי באמירת בית דין באמרם "מקודש החודש מקודש", אז צריך לחלוץ תפילין משום קלנא שכבר נתוספה קדושה ממקום גבוה מהמוסף, כנודע. ומפני שהתוספת אינו אלא במוסף, כי הוא מותר במלאכה, לכן אין חולצין אלא במוסף ומניחין בשאר היום. ולהניח [של] ראש בחולו של מועד, ויד ביו"ט, הוא קלנא. מפני כי ודאי אעפ"י שלא יהיה היחוד בעצם שלם בקדושה למעלה במה שאינם שתי תפלות יחד, י"ד ורא"ש, עם כל זה יותר מובחר הוא קצתו למעלה, מכולו למטה. ולהשלים היחוד בתפילין הוא קצוץ ח"ו, כי נמצא מיחד נקבה עליונה בזכר תחתון. וא"כ איך (יחד) [ייחד] בחינת הת"ת שבחול עם בחינת המל' שבקדושה העליונה, כי נמצא גברת נבעלת לעבד. וכן [של] יד בחולו של מועד הוא מלך מזדווג עם (אימא) [אמה] ח"ו. וזה אינו ראוי: