עוד חדשתי בענין פ' "קדש לי כל בכור" וכו' ואמר כי סתם "בכור" הוא בחכמה. וכן פירש הרשב"י ע"ה. והנה אנו רואים שאמר "פטר רחם" מורה על שהוא מצד הנקבה, בחינתה התחתונה דהיינו פטר רחם. לכן אמר כי ענין קדוש הבכור הוא בסוד "נעוץ סופו בתחלתו, ותחלתו בסופו". חכמה בראש וחכמה בסוף, והיינו י' למעלה וי' למטה. ב' יודי"ן מתיחדים בסוד שני האורות, הא' ישר והא' הפוך, ושניהם מיוחדים. וזהו בכור פטר רחם שהוא קדוש, והוא מצד בכירת הנקבה ועם שאינו בכור מהזכר. ולהיות שהבכור הוא יחוד ב' חכמות, לכן אמר "באדם ובבהמה לי הוא". שפי' "אדם" עולה מ"ה, דהיינו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וזהו ב"חכמה", [אותיות] כ"ח מ"ה. ו"בהמה" הוא סוד המדרגה האחרונה אשר שם הוא מכון המדרגות התחתונות, שהם בסוד "בהמה". ולכן אמר "באדם ובבהמה", ראש וסוף. והיינו "לי", הוא שהוא ראש וסוף, "לי" הוא למעלה בסוד ההעלם. "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה" וכו' פי' להיות שימי יציאת מצרים, עם היות שהם ימים זכרים, עם כל זה הם בנקבה. וכן כל חמשים [יום] הם ז' שבועות, שהם ימי ליבונה והם כולם בנקבה, עד יום החמשים שהוא בזכר. ולכן אמר "זכור את היום" פי' עם היות שהוא יום שהוא "זכור", צריך ליחדו אל הזכר ולהזכירו, וזה הוא "זכור". ואמר טעם לדבר "אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים" , "מצרים" הם סוד הקליפות, וכן "מבית עבדים". כי המוכר עצמו לעבד מוריד עצמו מהקדושה אל הקליפה. ולכן בעלותו מתוך העבדות והקליפה, אינו עולה מיד בסוד הזכר אלא בסוד הנקבה, עד שיזכה אל הזכר. וזהו שאמר "ממצרים", דהיינו הקליפות. ועוד שהיו שם עבדים שקבלו עליהם עול קליפה. ולכן אין באפשר לעלות מיד אל הקדושה בסוד הזכר אלא כל ענייני הימים הם בסוד הנקבה. ונתן טעם מכריח לדבר, "כי בחוזק יד", שהיא מל' , "הוציא ה"' וכו'. הנה גאולתכם היתה ע"י הנקבה. ולכן עדיין אתם בתוך הנקבה, עם היות שהם ימי[ם] שמורה על היותם זכרים ולא נקבות, אינם אלא נקבות. "ולא יאכל חמץ". כאן בא הכתוב לתת טעם על שאלה הנשאלה בזוהר והיא, אחר שענין החמץ הוא רמז אל השטן והקליפה, א"כ למה הותר לנו בשאר ימי השנה ולא נאסר כשאר איסורי התורה, ובזוהר תרצו לענין. ואנחנו נבאר ענין זה בפסוק על פי דרכינו, ונאמר שאחר שז' שבועות הם כלם במל' שהיא סופרת ימי ליבונה, ואין א' מהם בזכר כי הזכר הוא יום (ז) [ן'] דהיינו בעלה מתן תורה, א"כ שבוע ראשון היא במציאות המל' שבמל', שהיא בחינה אחרונה שבה, ששם היא מתקרבת אל החיצונים. א"כ ראוי שלא נאכל בשבוע א' חמץ מפני שהמקום עלול להדבק בחיצונים. ולכן אמר "כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה". וא"כ הימים ז' הם בנקבה כדפי'. א"כ ראוי שלא יאכל חמץ כדי שלא יתעורר במקום הזה כח הקליפה ח"ו. אבל בשאר הימים אין לנו פחד שנדבק בהם, אלא אדרבה נשבית כחם. ולכן אין ראוי לאסור את המותר מפני הפחד, כי שלום לנו לא נירא. עד כאן היה העסק בלילה ההיא בס"ד: