עוד שאלו החברים מענין שנדרש בהגדת הלילה, "אני ולא המלאך, אני ולא השרף, אני ולא השליח" וכו'. ובמקום אחר אמרו [ש], "מניין שכל מכה ומכה שהביא וכו' היתה של ארבע או של חמש". ועולה מספרם מ' או נ'. הרי שמכת בכורות גם כן היתה על יד "זעם וצרה" וכו' שהם המלאכים המשחיתים. ובזה חדשתי כי ענין הכוסות ד' וענין ד' [זעם וצרה וכו'] שאמר רב יוסי הגלילי הכל ענין אחד. והוא כמו שפיר' בספ"ר בענין הקליפות שהם י' והם ד' וקשה. ושם תירצנו כי כמו שהקדושה היא נחלקת עם היותה י' ספירות לג' חלקים שהם חסד דין ורחמים, ורביעית המקבלת משלשתן, כן הקליפה הם ג' קליפות, ירוק מבחוץ, לבן באמצע, אדום תחתיו. והטעם [מפני] שאין הכרעה בקליפות. או לפי הפירוש שפירשנו שם. והנה בארנו בספ"ר הנזכר בשער אבי"ע שהקדושה מתלבשת בקליפה להומה ולאבדה כענין "ומלכותו בכל משלה". ולכן כאשר היתה מכת בכורות היה הקב"ה בעצמו ובכבודו מתלבש בתוך הקליפה [כדי] לאבדה. "למכה מצרים בבכוריהם" שפי' בשריהם, ביצריהם ממש הכניעם ואבדם בכחותם העליונות. מה שאין כן במבול שהיה הכל ע"י שליח שהם מי המבול. וכן בסדום. אבל במצרים, הקב"ה בעצמו (ביראתו) [ובכבודו] מתלבש בתוך הלבושים החמוסים ההם. ומפני שהמלכות יש בה שתי בחינות, בחינת[ה] עם ג' אבות שהיא רביעית להם, ובחינה אחרת המקבלת מד' הנז', שעל זה נאמר בתיקונים רביעאה ליה"ו, חמישאה לאהי"ה, דהיינו שהיא רביעית וחמישית כדפירשנו. ולכן נחלקו בענין הלבושים אם היו ה' או ד', כי רבי עקיבא אמר ה' שג"כ חרון אפו שהיא הכוללת ארבעתן היא חמישית, וראוי שתהיה במנין אחר שהיא בחינה בפני עצמה, ואין הענין בבחינת הד' העליונות. וכן בקליפה שהקדושה מתלבשת בה היו (ז') [ה'] קליפות ולכן יעלו אל חמישים. ורבי יוסי הגלילי סבירא ליה שד' ראוי למנות ולא יותר, ש"חרון אפו" הוא כולל הכל ואינה בכלל, אחר שאינה אלא כללות הד' הנז'. וזה טעם ד' כוסות דהיינו ד' גאולות שהם נה"י [ו]מלכות שהם ד' אותיות שבשם. כי נצח הוא י', והוד הוא ה"א, ויסוד ו', וה' מלכות, שהם ד' אותיות שבשם. כדפירש הרשב"י האלהי בתיקונים בענין שיר פשוט כפול משולש ומרובע, שהמרובע הוא שם יהו"ה שהוא נה"י ומלכות, דהיינו ד'. נצח חסד, ודין הוד, ורחמים יסוד, וכולל כולם מלכות. וכן הקליפות והלבושים ד'. אבל כוס חמישי כיון שהוא כלול עם השאר, [הוא] דוקא אם רצה לשתות, נמצא [שהוא] רשות, אם רצה לרמוז אליו אין, ואי לא לא. וענין ד' גאולות הם כסדר: