ספר גרושין-פ-
נתעסקנו בפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" וכו'. ופי' כי לכאורה נראה שאין
עון עמלק כל כך עד שגזר השם ית' עליו הגזירה, ועוד [מה] ענין "מלחמה לה"',
ועוד אמר "שאין הכסא שלם ולא השם שלם". פירוש כי הרשב"י פירש בזוהר כי
הגרים אינם נכנסים ממש בתוך מדרגות עליונות של קדושה כישראל. אמנם באים
לחסות "תחת כנפי השכינה", לא [תחת] שכינה ממש. ופי' כי אינו אלא גר צדק
בסוד בחינת השכינה שנקראת "צדק" שהיא בהיותה בתקוני' בחינת הדין בחינה
המתקרבת אל הקליפות, לא קליפות ממש ח"ו אלא בבחינה המתקרבת. והם כאדם
העומד בחוץ מכל וכל, ונכנס לפנים לא לפנים ממש אלא באמצע, אמנם לפנים מן
הגבול. ונמצא לפי זה הגרים הם קליפה לישראל, והם שומר לפרי. ולכן אמר שערב
רב לא היו בתוך ישראל ממש אלא מבחוץ לענני כבוד, והיה סובב לה. שכל ג'
קליפות, ראשונות בהמות טמאות, לפניהם בהמות טהורות, ולפנים ממנה ערב רב,
ולפנים ממנה ישראל. ועליהם שכינה נתונה בסוד ענני כבוד. וכבוד המחופף
מתלבש ג"כ בג' קליפות. והם, "רוח סערה" הרי א', כנגד בהמות טמאות. "ענן
גדול" כנגד בהמות טהורות. ו"אש מתלקחת" אלו ערב רב. "ונוגה לו סביב", אלו
ישראל בתוך הקליפות האלה. והנה ערב רב לא אכלו מן המן. ומה שאנו אומרים
שלא אכלו, אין הכוונה שלא אכלו ממש אלא הכוונה שעיקר המן היו אוכלין אותו
ישראל, וערב רב היו אוכלים מתמציתם. ומתמצית ערב רב היה נשאר ונמסס על
הארץ ומתערב בעשבים ונאכל לבהמות טהורות. והשאר מתמציתם ניתן לבהמות
טמאות. נמצאו ישראל עיקר הפרי, ועיקר השפע עליהם, והשאר שומר לפרי
ולקליפתו. והנה חס ושלום אם יקליפו הפרי יקלקל הפרי. ומה שהוא מוח יעשה
שומר (ויעבה) [ויתעבה] ויקלקל ובזה חטאו עמלק. כי על זה אמר "זכור את אשר
עשה לך עמלק בדרך". פירוש, אף על פי דלכאורה יראה שלא קלקל בך אלא בערב
רב, עם כל זה הפגם הוא בך. ולכן "זכור את אשר עשה". עוד אמר "זכור את",
הוא ת"ת ומלכות (שבו) [שבהם] היה פגם. וזהו "שאין השם שלם" שנשארו וכו'
בלי קליפה כמו (שנבאר) [שנתבאר]. "בצאתכם ממצרים", פירוש, אחר שיצאתם מן
הקליפות בקש להכניסכם שם אם יוכל. "אשר קרך בדרך", פירוש טמא אותך שראית
קרי. כי כאשר הקדושה אינה מסורה דרך המדרגות הקדושות אלא דרך הקליפות
הטמאות ממש, על זה נאמר "ויקר אלהים אל בלעם", והדברים עתיקין. ולכן כאשר
שבר הקליפה ונשאר הפרי בלתי שומר, חס ושלום יש שליטה לחיצונים שנוגעים
בפרי בלי אמצעי. וזהו "אשר קרך" פי' לשון קרי. "ויזנב בך", פירוש היית ראש
ונעשית זנב. או ממש "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" מלשון נחשול שבים. שהוא
"של ים", פי' שליטת הכחות והלבושים והשומרים, שבו היית מתלבש, שבר אותם
ונשארת לזה את[ה] במקום הקליפה ח"ו. וזהו שאמר "ואתה עייף", כענין "ויבא
עשו מן השדה והוא עיף" קליפה קשה. "ויגע", כענין "ואני אמרתי לריק יגעתי"
כמו "לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", והוא קליפה שניה. "ולא ירא אלהים",
קליפה שלישית כאומר "לא טהור", שאין הכונה טמא ממש אלא "לא טהור". וכן "לא
ירא אלהים" והיא קליפה שלישית: