עוד נתגרשנו ביום ד', ו' לחדש אדר, ונתעסקנו בפסוק "לשלמה אלהים משפטיך למלך תן" וגו'. ופי' "לשלמה", בזוהר פי' ר"ש במלך שלמה ב' פירושים, אם בחכמה אם בבינה. ולכל הפירושים הכוונה שהשלום שלו. ולפי ב' הפירושים האלה נאמר "לשלמה", פי' לאותו שהשלום שלו. ועל דרך זה יהיה עתה ["לשלמה"] בחכמה, ו"אלהים" בבינה. ואמר "משפטיך", פי' ידוע כי הת"ת נקרא "משפט" בסוד הרחמים. וידוע כי "כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף" ושניהם ת"ת ויסוד ברוב עניינם, דרך אחד להם. ולפיכך שניהם יקראו "משפטים". ואמר "משפטיך" להורות על יחודם עם הבינה שהיא "אלהים" הנזכר. ואמר שגם כן "וצדקתך" שהיא הבינה שהיא "צדק", ייחד אותם עם הת"ת שהוא "בן מלך", בן החכמה שהיא גם כן נקראת "מלך", או בן הבינה שהיא גם כן נקראת כן. ונמצא לפי זה המלכות גם כן מיוחדת עם הבינה, אחר שהת"ת מיוחד עם המלכות, ומיוחד עם הבינה. עוד פירשתי עם מה שפי' בזוהר פרשת בראשית והעתקתיו בספ"ר בשער השמות בשם "אלהים", כי המלכות נקראת "אלהים" שהוא [אותיות] מ"י אל"ה שהם בבינה. גם כן זה "מי אלה" קישוטי הבינה והם בחינה של רחמים כמבואר שם. אמנם המלכות בטורח גדול בסוד עליית הרגלים תקרא ג"כ "מי אלה", שאז ע"י התראות כל זכר את פני האדון תתקשט היא בקישוטי הא"ם, שהם מ"י אל"ה. והנה יש למלכות ג"כ שם אלהים מצד בחינת הדין. ולכן אמר "לשלמה" כדפי' לעיל. "משפטיך", פי' אותם הקשוטים שלך שהם משפטיך שהוא "אלהים", מ"י אל"ה. ולא בבחינת הדין אלא בבחינת הרחמים, דהיינו "משפט". וזהו "משפטיך למלך", שהיא המלכות, "תן" לה המציאות הקשוטים אלה. "וצדקתך לבן מלך", פי' אחר שתתקשט בקשוטים ובאורות העליונים האלה, הנה אז יהיה היחוד. וזהו "צדקתך" שהיא המלכות, "לבן מלך" שהוא התפארת: