עוד נתעסקנו בפסוק "ואתה תצוה את בני ישראל" וגו'. ופי' "ואתה" [כדלהלן]. החסד נקרא "אתה" בסוד "אתה כהן לעולם". "ואתה" [עם ו' החיבור] רומז ת"ת נוטה אל החסד. מפני כי השמן בסוד ה"אין" ענין "כשמן הטוב" וגו'. וכן פי' הרשב"י בזוהר במקומות רבים. "תצוה אל בני ישראל", תרגומו תפקד. פי' תפקיד ותשפיע השפעתם, שמן הטוב אל "בני ישראל" שהם נצח והוד, בנים לת"ת שנקרא "ישראל". "ויקחו אליך שמן זית", פי' כי יקבלו ממך או יקבלו אות' עליהם בסוד ה"שמן זית" שהוא סוד הימין כדפי'. "זך", פי' כי בסוד ז"ך אותיות שבת"ת, או זך בלי שמרים, להורות שלא יהיה בו דין שהם השמרים. "כתית" בסוד היסוד שהוא הכותת וכותש השני זיתים שהם "מימין הגולה ומשמאלה", שהם נצח והוד והם ביצי הזכר. וע"י הברית נכתש הזרע ונשפע, וכן פי' הרשב"י כתית ביסוד מטעם זה. ובארתיו בספ"ר בשער ערכי הכנויים בערכו. "להעלות נר תמיד", פי' השמן והשפע הזה יהיה להעלות הנר, שהוא המלכות, למעלה בסוד בעלה שהיא עולה עמו. וזהו "תמיד" המורה על תמידות היחוד. או יהיה פי' "להעלות" מלשון הארה והדלקה, והוא השמן להאיר הנר שהוא המלכות. וגם ארז"ל כי הזיתים האלו מגרגרן בראש הזית. והטעם שהזיתים נופלים בארץ שהיא המלכות בעוד שהם זיתים, נמצא השפע אינו נעשה כתי"ת אלא אחר עלייתו מהארץ, וזהו ממטה למעלה. ועיקר השפע הוא שיהיה שמן קודם בואו אל המלכות שהיא המנורה. עד כאן הגיע העסק ביום ההוא: