עוד נתעסקנו בפסוק "ה' בעזך ישמח מלך" וגו'. ופי' "עוזך" גבורה, ו"מלך" ת"ת. והנה שם בן ד' [יהו"ה] לדרך זה יהיה בבינה למעלה. ואמר "בעוזך" היא הגבורה המתעוררת מצד הבינה, ולכן קראה עוזו של גבורה. והנה התעוררות שמחת הת"ת [באה] מצדו, וזהו "ישמח מלך". "ובישועתך מה יגל מאד". הנה "ישועה" היא בגדולה, כי שם תלוי ענין הישועה כענין "הושיעה ימינך". וכן "שכבי עד הבקר" שהוא בקר דאברהם. ואמר כי גילת המלכות שהיא מ"ה אל הזווג הוא ע"י הישועה שהיא חסד. והענין כי תחלת קבלת הת"ת מן הז' הצפון וסיומם אל הדרום. ולכן אמר תכלית כללות, זה אל דרום וזה אל צפון. ולכן אמר נטיית המלכות אל הדרום, ונטיית הת"ת אל הצפון, ובהם היחוד גמור. דאחר דהיא בין תרין דרועין, מגרמא מתייחדת בהדיה: