ספר גרושין-סח-
עוד נתגרשנו ביום א' שלישי לחדש אדר, ונתעסקנו בפסוק "מזמור לדוד ה' רועי
לא אחסר". ופירוש "מזמור" פירשו בתיקונים כי בעשרה מיני הלולים נאמר ספר
תהלים. וא' מהם הוא בחסד והוא "מזמור". ואמרתי כי הטעם כי מזמור אית זמרא,
ואית זמורה. "זמרא" מצד שמאל והטומאה, ועליו ארז"ל "זמרא בביתא, חורבא
בסיפא", שנאמר "קול ישורר" וכו'. והנה אחר שזמרא בביתא מצד הקליפה מורה
חורבא, הנה הזמרא מצד הקדושה מורה בנין, כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים.
והנה הבנין הוא ב"חסד", וזהו "אמרתי עולם חסד יבנה". והסוד, כי כמו שלשון
"שרש" הוא על שני פנים. הא', הסרת השרשים. והב', לשרשם (בארץ) [מהארץ]
כענין "תבואתי תשרש". וכן "ושרשך מארץ חיים סלה". וכן כולם לשון הסרת
השרשים. וכן לשון "ודשנו את המזבח" שהוא הסרת הדשן, וכן רבים. ובענין זה
"זמרא" מסטרא דשמאלא הוא חורבא בביתא ח"ו, המורה זמירת זמורות גפן השם
צבאות. אבל זמרא מסטרא דקדושה מורה על בנין הבית וגידול הזמורות, בסוד
ה"גדולה". ומטעם זה "מזמור" הוא בחסד והוא לשון גידול הזמורות וצמיחתם,
בסוד "שורק" של "זרע אמת." והנה אמת "מזמור לדוד" פירשנו בסי' נ"ו כי
המלכות נקראת "דוד" בסוד הדלות והעניות. ואמרו שהוא השפעת החסד ושפע על
דוד. ולכן אמר כי אמת שנשפע מצד החסד. "ה' רועי לא אחסר", פי' המפרנס של
המלכות הוא הת"ת, וא"כ לא יחסר כל בה. או ירצה, ה' שהוא הת"ת, הוא רועי
בסוד רעים ודודים שפי' בזוהר פרשת ויקרא, ובארתיו בספ"ר, בשער מהות
והנהגה. ואמר "ה' רועי", כמו ריעים. כי אחר שהוא מיוחד עמה בסוד ריעים
דהיינו דלא מתפרשן לעלמין, א"כ "לא אחסר", פי' לא יחסר לה מזון או היחוד.
"בנאות דשא ירביצני" וגו' פי' המלכות לעולם "נאות" שהוא מלשון משכן. והנה
"דשא" הוא כמו עשב, ופי' רשב"י כי הוא בת"ת. א"כ אנו נאמר "דשא" בת"ת. וכן
הוא לשון "אשד", שעל ידו אשד ושפיכת השפע למלכות. ואמר שאפילו הבחינה
התחתונה שבה שהיא רובצת עליה, יהיה נאות דשא שיהיה בהם שפע וצמיחת כח
הת"ת. ו"על מי מנוחות" פי' כי הם ג' מיני מים. הא', מים זנונים והם כחות
הטומאה, ועליהם נאמר "ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם", שהם כחות הטומאה
והקליפה. והמים השניים, הם מימי הגבורה שעליהם נאמר ה' פעמים "מים" שביום
שני, וכן פי' בזוהר. ושם גם הם מי גשמים שיורדים בגבורה, ולכן נאמר "קשה
יומא דמיטרא כיומא דדינא". והמים השלישיים הם מימי החסד, שהם יונקים מצד
המנוחות העליונות, שהם אבא ואמא דתמן מנוחה לכל. ולכן אמר כי אפילו "על מי
מנוחות", שהם הבינה שהוא על מי מנוחות, על דרך מה שפי' בזוהר בתיבת "על
ה"' שהוא הבינה, גם "על מי מנוחות" פי' אותה שהיה על "חסד", והיא הבינה,
שם ינהלני וישפיעני בסוד היחוד י' י'. או ירצה "בנאות דשא ירביצני", פי'
מה דרך השפע להשפיע למטה ומכח אותו שפע מוציא המלכות אח"כ הדשא כמו שאמר
הכתוב "תוצא הארץ דשא". ומאי "תוצא", אלא שכבר נזרעה מכח הזכר ונשאר הזרע
בנקבה וזהו "ותוצא הארץ" וכו'. ואמר עם היות שכבר השפיע לה שפע רב, וכבר
עשה פרי שהוא הדשא, עם כל זה עליו ישפיע וירביצני רבצים של שפע, וזהו
"ירביצני". "על מי מנוחות" הם שני מיני מים, מימי הזכר ומימי הנקבה, והם
נקראים "מי מנוחות" פי' מנו"ח ו"ת, שהם ת"ת וי"ו, ומלכות ת', ומנוח.
דתרווייהו אית להו נייחא בכך כדפי' בפרשת נח ופי' בספ"ר בשער הצנורות.
ואמר כי אפילו על אותם המים ישפיע לה עוד מים, ושפע יותר ויותר משובח:
"נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו". פי', אחר היחוד וההשפעה ההיא,
הנה נפש המלכות שהיא סוד בחינתה הדקה העולה אל היחוד, כדפירש בסי' ס"ט,
הנה כאשר יסובב אותה אל מקומה ואל כסאה ומציאות התחתון, אז "ינחני במעגלי
צדק", פי' ישפיע לה שפע ע"י מציאותה ממש, ואל הצנורות של הדין ואל בחינת
הדין ששם נקראת "צדק"
ו"מעגלי צדק". צנורות הדין בסוד "מעגל", נקרא הדרך הקשה המעוקל. ואמר כי
ההשפעה הזאת תהיה ע"י מציאותה ממש לתקן המלכות עצמה וזהו "למען שמו".
המלכות שהיא "שמו" ותיקון של הת"ת. "גם כי אלך בגיא צלמות". פי' בזוהר כי
"מות" ו"צלמות" הם שתי קליפות, זכר ונקבה. הזכר "צלמות" שהוא צל רוכב על
ה"מות". והנה עתה אמר כי בהיות יחודה בכח היחוד הגדול שאמר למעלה, אמר כי
גם כי ילך בתוך הקליפות שהם גיא צלמות זכר ונקבה, "גיא" נקבה, "צלמות" זכר
השוכן בגו הגיא. אמר ש"לא אירא" מהקליפות, כי אדרבה לה יהיה כח לבטלם, כל
שכן שלא יתדבקו אל המשכן לטמאו ח"ו. וזהו "לא אירא רע". ונתן טעם לדבר,
"כי אתה עמדי", שהוא החסד הנקרא "אתה" הוא היחוד עמה בסוד "מזמור", הנדרש
למעלה. (ומבחן) [ומכוחו] לטהר ולהשבית כח הקליפה. "שבטך ומשענתך", פירוש
ת"ת ויסוד, כי הוא נקרא שבט בסוד ו', שהוא שבט הכולל כל השבטים. "ומשענתך"
הוא היסוד שהוא ג"כ וי"ו, משען והוא "משען לחם", בסוד "ויכלכל יוסף את
אביו ואת אחיו". "המה ינחמוני", רוצה לומר יהיו בהשפיעם עמי בסוד המנוחה
והנחמה באופן שלא אפחד מהזרים. "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". פי', דע
בזוהר פי' כי למל' גוון תכלת, לכסות תלת פנים מפאת הקליפות שלא יבאו
לקטרג. ומצד הקדושה נאמר "שש וארגמן לבושה" וגו', כמו שביארנו בספ"ר בשער
הגוונים. והנה כאשר אמרנו למעלה כי בהיות יחודה למעלה בסוד היחוד העצמי
הנה אעפ"י שהיה עריכת השלחן נגד הצוררים והקליפות, ואמר "תערוך לפני", הוא
בסוד כי שלחן נקרא בחינתה תחתונה. כי יש בחינה עליה כי השלחן משכן ללחם
ולקערה ולכוס, וכל אלו הם רמוזים במלכות והם בחינות (על) [של] השלחן. ולזה
אמר "לפני", פי' אותה בחינה שהיא "לפני", למטה ממנה, שלחן. או נאמר להיפך,
שהוא למעלה ויהיה שלחן משכן ללחם כדי שאפילו יהיה "נגד צוררי", לא אפחד
(שיכללו) [שיכלו] [שיאכלו] הסעודה, אלא יהיו שיניהם קהות. ואמר "תערוך".
כבר ידעת כי שלחן בצפון מצד הגבורה, והעריכה בסוד הקישוט. וכן "ועריכת נר"
וגו'. "דשנת בשמן ראשי", פירוש היסוד שהוא "ראשי", הוא מדושן היורד מצד
הימין. וכן ג"כ "כוסי" שהיא המל' שהוא נקראת כוס הברכה היא "רויה". בסוד
יר"ו אותיות כמנין ארי"ה מצד החסד, או מצד הגבורה, ופי' הוא ה"א. "אך טוב
וחסד ירדפוני כל ימי חיי" וגו'. "אך" כמנין אהי"ה הוא כתר. "טוב וחסד" פי'
ר"ש "טוב", חסד עד לא פשיט. "וחסד" נקרא בסוד ההתפשטות שהוא חסד לרעים
ולטובים. ופי' בספ"ר בשער הכנויים, בערך "טוב". ואמר כי אך טוב וחסד נכלל
כתר וחכמה וחסד, והוא סוד המשכת הימים. וזהו "ירדפוני" שהוא סוד הרכבת
השפע בסוד ההמשכה. "כל ימי חיי" הוא ימי המלכות סוד ספירותיה. ו"חיי" הוא
סוד העצ' המתפשטת כדפי' בסי' ע"ב. "ושבתי בבית ה"', בית ה' הוא הבינה.
ואמר כי שפע הבינה אין רצונה שיושפע למטה דרך השפעתה שהוא השמאל. שמהבינה
מתערין דינין. אלא שתעלה היא למעלה לקבל, וזהו "ושבתי בבית ה' לאורך
ימים". פירוש, שרצונה תשב שם מיוחדת עם הת"ת בסוד בחינתה העליונה שהוא
נקרא "ארך אפים". ושם כל לשון אריכות, וזהו "לאורך ימים", עולם ארוך ו'
כדפי' בזוהר: