עוד נתעסקנו בפסוק "כתפוח בעצי היער" וגו'. ופי' בזוהר שהת"ת נראה אל הגבורה בריחא ובטעמא ובגוונים. ופי' במאמר ההוא כי ריחא הוא סוד שהוא מקבל מכתר עליון כדכתיב "וריח לו כלבנון" דהיינו שפע מכתר עליון, והוא דק כריח הדק. וכח הריח במוח. והטעם הוא שפע חכמה ובינה וז'. חיך שהוא [אותיות] כ"ח י' והוא כח(י) בינה, כ"ח אתוון דעובדא דבראשית. וי' חכמה. "טעם" לרמוז אל שפע שניהם. וכן החיך א' למעלה וא' למטה. גוונים הם לבן ואדום וירוק, ג' אבות ג' גווני הקשת שהם מכח "בעצי היער". "יער" נקרא המלכות שעניינו "עיר", או "יער" ממש, והיינו המלכות. ה' של המלכות כדפי' בסי' נ"ד. ואמר שהוא "תפוח" דהיינו היותו צל כולל עד הת"ת. ועוד ג"כ "בעצי היער" שהוא היותו כולל נה"י. והיער עצמו מל'. "כן דודי בין הבנים", פי' בן מיושב ומתוק (בתיק') [בתיקונים] אלה, וישב על כנו בין הבנים שהם נצח והוד, שהם נקראים "בנים". ובין שניהם הוא הזווג ששתיהן תרין ביעין דדכורא. "בצלו חמדתי וישבתי", חמדתי התעוררות הזווג בסוד התאוה. "וישבתי" בסוד הזווג עצמו. "ופריו", אלו נשמות של צדיקים, שכן פי' בזוהר שהם פרי עובדא דת"ת. "מתוק לחכי", בסוד שעל ידם אושידת מיין, לקבלא מיין עילאין, כמבואר בזוהר פרשת נח ריש פרשתא: