עוד נתעסקנו בפסוק "דודי צח ואדום דגול מרבבה". דוד"י פי' כי שם מציאות הד' אותיות במקום ההי"ן דלתי"ן, לפי שהת"ת נקראת "דוד" מצד הגבורה. כי כן פי' בשיר השירים בפסוק "כי טובים דודיך מיין", מסטרא דיצחק. וכן על יצחק נאמר "אשר קדש ידיד מבטן" ר"ת ["אקי"ם] "ואת בריתי אקי"ם את יצחק" וגו'. נקרא ידידו להיות כי האהבה מתעוררת מסטרא דגבורה, לכן מצדו נקרא הת"ת "דוד". והנה להיות ההתעוררות מצד תוקף הדין, לכן באו שני ההי"ן בחלוף דלתי"ן להורות על הדלות. והעד על זה שהוא שם בן ד' להיפך, שהוא "דודי" כמו הוה"י. ולהיות כי ו' שבתוך (ד') [ה'] עליונה נוטה אל הרחמים, וי"ו שבתוך (ד') [ה'] תתאה נוטה אל הדין. לכן אמר "צח ואדום". "צח" הוא וי"ו של רחמים (בד') [ב-ה'] של ה' ראשונה. "אדום" וי"ו של ה' [אחרונה] ונמצא דוד"י פי' הוה"י. ובאר ההוי"ה הזאת ה' על ו', ה' על י', להורות על שהוא מקבל מלמעלה ומתעורר בסוד הדין. עוד "צח ואדום" מקבל מצד הגבורה. עוד אמר צח ואדום בוי"ו לרמוז בב' מלות אלו אל ג' אבות שהם "צח" גדולה, ו' ת"ת, "אדום" גבורה. עוד אמר "צח ואדום" פי' בזוהר פרשת בשלח בפסוקים ו"יסע ו"יבא ו"יט, בענין אותיות וי"ט שהם כנגד הת"ת שהם ביושר, ונדרש לשם משל למלך וכו'. ואמרו כי הת"ת יש בו דין, והדין נכלל בתוכו ונעלם בו, ואין דינו מתגלה. ולכן אמר "דודי צח", ועם היותו צח ואין מתגלה כח הדין בו, עם כל זה הוא אדום. וזהו אדום יש בו דין, ומרוב הצח אין דינו וכעסו מתגלה. עוד "צח ואדום" כבר ביארנו בספ"ר בשער ההכרעה כי עיקר הת"ת הוא מטה הדין כלפי הרחמים. אעפ"י שהוא יונק מכח התמימיות, כי אדרבא הוא מתהפך כח הדין לרחמים. "דגול מרבבה", דגול בסוד ד' דגלים, שהם דגל ראשון י' שבשם שהוא לצד החסד והוא דגל מחנה "ראובן", "אור בן" של החסד ששם היו"ד. כענין "הרוצה להחכים ידרים". דגל שני מה' ראשונה שבשם, שהוא לצד הגבורה. והוא דגל מחנה "שמעון", [אותיות] "שם עון", שהוא לצד הגבורה. ושם הה"א כענין "הרוצה להעשיר יצפין". דגל שלישי ו' והוא דגל מחנה אפרים, אל הת"ת ששם אפרים פריה ורביה, בסוד הת"ת שבו הפריה ורביה למעלה. דגל רביעי הוא ה' אחרונה. והוא דגל מחנה דז, המאסף לכל המחנות. וכן המלכות מאספת משלש מחנות האלה. ונקרא דן (בסוף) [בסוד] הדין, וד"ן של אדנ"י, והה" [האחרונה]. נכללים ארבעה דגלים האלה בסוד שם יהו"ה מפורש דכתיב "דודי צח ואדום" כדפירש'. ולכן הוא דגול מ"רבבה", מששים רבוא של ישראל, או מצד מרכבה. פירוש, כי היסוד נקרא רכב לת"ת. והנה הוא דגול מי"ח אלף כדכתיב "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן", תרי אלפי שאינן. נשארו מרבותים י"ח אלף. אבל הקב"ה, הת"ת, הוא דגול משתי (רבות) [רבבות] שלמות. וכנגד "תרי אלפי שאינן", הם כתר לעיל. כי הספירות [הן] י' ממטה למעלה, ויו"ד מלמעלה למטה, והת"ת כולל. הרי רבוא לשמות שמקבל מכח כתר עליון עד המלכות. אמנם היסוד הוא ט' [ממעלה למטה, ועוד] ממטה למעלה. וט' וט' הם י"ח, ח"י ואינן בשלימות. וזהו "מרבבה" לא "מרבבות". אלא "רבבה" דהיינו תרי רבוא. או ירצה שהוא כלול מי' ספירות בהיותם כלולות כל א' מאלף שעולים לרבוא וכו':