"מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן" וגו'. ומ"י נקראת מלכות מצד הבינה, כמבואר בזוהר פרשת בראשית. והעתקתי אותו בספ "ר בשער השמות, בשם "אלהים". והנה ביאר שם כי מ"י היא בחינה משובחת ויפה עד שלא ימצא כי אם בעלות ישראל לרגלים וכו' כמבואר שם. ואמרתי מ"י נעשתה מ"ה, שהיתה "זאת" שהיא המלכות בערך בחינה מתגלית מורה באצבע. וזהו מ"י שנעשתה מ"ה שהיתה "זאת" ומ"י נעלמת. "עולה מן המדבר", כי הלא יש בחינה במלכות שהיא הפקר כמדבר, שבה נכנסים הגרים, והוא תחת כנפי השכינה. ואמר כי היא עולה ג"כ מן המדבר, שפשטה הבחינה ההיא והניחה למטה, ועלתה להתיחד ואמר כתמרות עשן. כי העשן מורה הדין, כאשר ביארתי בספ"ר בשער ערכי הכינויים [ד"ה עשן]. לזה אמר "מקוטרת מור" פי' כעשן הקטורת שהוא אדרבא משקיט האש, והוא הריח ניחח כמבואר בזוהר פרשת נח. ואמר "מקוטרת" פי' עוד מקושרת ומקושטת. "מר" הוא אדום בסוד הגבורה, "ולבונה" בסוד החסד. "מכל אבקת רוכל", היא הבינה, שבה כל מיני שפע ולכן נקראת כן. או אפשר לומר "מכל אבקת רוכל" שהוא היסוד שבו מתקבצים כל האבקים ושפע אל תפארת, דהיינו הדובר היסוד נקרא כ"ל, והיינו מכל. עוד פי' אותו על דרך הנשמה, כמו שפי' בזוהר. כי הנשמה בעת פטירתה מן הגוף אינה נפטרת ממנו אם לא ע"י שמביט בשכינה ומתדבקת בה. וכאשר היא ראויה ודאי נאחזת בשכינה ועל ידה מסתלקת. ועל זה נאמר כי כמקרה הנשמה כן ודאי תתיחד בשלשה כחותיה, והם בינה ות"ת ומלכות, והיינו נשמה רוח ונפש. כל אחד ואחד תתיחד בכחו ותעלה בו וזהו שאמר בעליית הנשמה ההיא בתוך מסיבות ומרכבות מתיחדת ב"מי" שהוא הבינה. ו"זאת" בה נכלל ת"ת ומלכות, כי הזי"ן הרמז אל הת"ת ומלכות, י' על ו'. וכן "את", הא' בת"ת, ותי"ו במלכות. ולכן שואלים החילים ואומרים מה הנשמה הזאת הנכללת במ"י וזא"ת? ומשיבים ומעלים אותה מן המדבר. "ותמרות עשן" פי' הרשב"י כי הציצית הם ארבע כנפים, שורשם אדנ"י. והתפילין הם ד' פנים שם יהו"ה. והנה (בהתפלל) [כשמתפלל] ע"י תפילין וציצית, מייחד ד' כנפים עם ד' פנים שהוא סוד יאהדונה"י המורה על הזווג. ובזכות זה בשעת עליית נשמתו, כמו שהוא עושה לשם נחת רוח וחופה ביחוד הזה, כן הקב"ה עושה לו נחת רוח וחופה לנשמתו. (מסוככת) [מסובבת] בד' פנים על ד' כנפים וכו'. זה נתבאר בתיקונים ובזוהר, א' הנה וא' הנה. וכן הענין בפסוק באומרו "עולה מן המדבר", פירש מתוך הדבור. שהוא התפילין שעל ידו היה מיחד הת"ת והמלכות. "כתמרות עשן" היסוד, עמודי החופה המתמרים ועולים. ואמר "תמרות" בסוד תמר ותמרה שהם פנים וכנפים ומתמרים ועולים. ואמר כי הנשמה מקוטרת ומקושרת ומקושטת, על שהמיתה עצמה על התורה והיינו "מר", מרירות בהלכ"ה בסוד קושיות וקליפות, דמרים למעיין. ולבונה זה ליבון בהלכ"ה. כי הקושיות הם מצד הגבורה, כי משם מתקשה לו בהלכ"ה, כמבואר בתיקונים. "ולבונה" בסוד לבון [ההלכה] מצד החסד. "מכל אבקת רוכל", בסוד מדרשות אגדות ספרא וספרי מכילתא ושאר דברים. עוד "אבקת רוכל", סוד רזי תורה שהם המעלים הריח לפני הקב"ה כבשמים: