"גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלהי. אזמרה לך בכנור קדוש ישראל". ופירשתי הפסוק כי "אני" היא השכינה. "וגם" לרבות יסוד. "נבל" הוא הת"ת. אשפיע ואודה אל היסוד והשכינה, השפע מהחכמה והבינה, שזה נרמז במלת "כלי" "כל" הוא הבינה [גימטריא] ן' שערים, י' חכמה. "נבל" ת"ת כדפירש' בסימן א'. ואחר שהשפיע לכלה ולשושבינה, ייחד אותה עם החתן. וזהו "אמתך אלהי", ת"ת ומלכות. "אזמרה לך", פירש אשפיע ואזמר מצד הבינה שהוא "לך", כדפי' בסי' נ"ו. "בכנור" פי' ת"ת עם המלכות, כי "כנור" הרמז אל המלכות, מתיחדת עם הת"ת, דהיינו כ"ו נ"ר [אותיות "כנור"]. ואמר "בכנור" להורות ג"כ על הת"ת שבתוך הכנור, ששניהם מיוחדים כדפי'. "קדש ישראל", היינו ת"ת ומלכות. ונקראת המלכות "קדוש" בסוד יניקתם מקדש הקדשים. ונפטרנו מאת החסידים ונתעסקנו בפסוק [המוזכר להלן]: