עוד נתעסקנו בפסוק "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה". ופי' כי הפסוק הזה יובן עם הקדמה א' שהקדמתי קצתה למעלה בסי' כ' ובסימן נ"ג. ועתה אאריך אותה הנה. כי הכתר והחכמה, והבינה בערך בחינת יחודה עמהם, אינם משפיעים ע"י בני אדם כדרך שאר הספירות. ועם הדבר הזה יובן למה אדם יהיה מרכבה מבינה ולמעלה. והטעם במה שהרחבנו ביאור בספ"ר בשער הנשמה וכו'. הכוונה מענין איך הנשמות הם צנורות שבתוך הספירות ע"י מציאותה, ושם הארכתי. והנה ענין הנשמה אינה למעלה בג' ראשונות, ואפילו שהיא מבינה עם כל זה הוא מפאת בחינתה עם הקצוות, לא מתוך דקותה, שבה היא מתיחדת עם השתים העליונות בסוד אי"ן, כתר חכמה ובינה. והנה אין יכולת באדם להיות מרכבה שם, מפני שמונע השפעתו שם בה', שאינו צנור אלא בתחתונה. ולכן בא הכתוב עתה לבאר איך אפשר לאדם להשפיע ולברך בג' ראשונות. וזהו שאמר "ברוך ה' אלהי ישראל". כי "ברוך" הוא כתר עליון, מקור הברכות. "ה"' הוא חכמה, "אלהי" בינה, וכולם לראש "ישראל". ואמר כי כאשר נרצה שיהיו נשפעים ומתברכים הוא "מן העולם ועד עולם", פי' מבינה ועד המלכות. "עולם" עליון בינה, "ועד", ו' ת"ת, "עד" יסוד. "עולם" שני, מלכות. ובהיות הו' מקשרת ומיוחדת עם הבינה, אז ודאי ישפיע שלשה [ג"ר] בשבעה [ז"ת], ויושפעו הם עד שכינה בתחתונים. "ואמר כל העם אמן", פי' בהעלות "כל העם" שהוא קיבוץ הספירות, דהיינו "ואמר" לשון אמירה כמו "אמרו צדיק" שהוא עליה וסילוק בסוד "אמן" שעולה י"אהדונה"י שהוא יחוד ת"ת ומלכות. והיינו ממש סוד "ואמר" שהוא אמירה מל', כמו "אמרת אלוה צרופה", וכן "בצע אמרתו" שכולם רומזים במלכות. והוי"ו של "ואמר" רמז (למלכות) [לת"ת] והיינו ת"ת ומלכות. והוא בא' משני היחודים האלה. "הללויה", פי' תאירו. כי לשון "הללו" הוא לשון הארה כמו "בהלו נרו",. וי"ה הוא סוד לג' ראשונות. ואין פתח להשפיעם אם לא על דרכים אלו, אלא שאז יושפעו להשפיע בסוד "שכינה בתחתונים צורך גבוה". והגענו עד (חיש) [גוש] חלב ושם השתטחנו על קברי שמעיה ואבטליון: